כשאנו מנסים 'לתכנת' חברה אנושית, אנו נתקלים בקושי. בעלי החיים הם חלק מ'מין', השינויים וההתאמות הם חלק ממערכת הטבע הכפויה על המינים האלו. החברה האנושית, מעבר לחלק הביולוגי, כשאנו עוסקים בהתנהגויות של בני האדם. הם אוטונומיים.
בראש סדר העדיפויות של אדם עומדים תמיד הרצונות שלו וצורת החשיבה שלו. הרוצים להשפיע על אחרים, פונים אל המכנה המשותף בין בני האדם, ומנסים להראות להם את היופי שבשיתוף הפעולה לקראת פעילות דתית / תרבותית / אסתטית משותפת וכדו'. אך לאיזה עומק בנפש ולאיזה טווח בזמן מסוגלת השפעה כזו להגיע?
צורת החיים של האדם בנויה מרבדים רבים, החל מרובד הקיום הבסיסי, דרך צרכי המותרות, ועד צרכים נפשיים של אסתטיקה וסיפוק. בעוד ברבדים הגבוהים, ניתן ליצור סחף אנרגיה ע"י צרכים אלו, למשל: אדם מוכשר אחד יכול לספר סיפורים להרבה אנשים, כשאין להם תחליף לסיפורים. אמן צייר או מוזיקאי יכול לספק נפשות של רבים, וכח זה יוצר סדר והמשכיות. מליון אנשים יקנו כרטיס להופעה שלו, תמיד. הרי שברבדים הנמוכים והבסיסיים, היכולת מתחלקת בשווה. ככל שרובד הקיום בסיסי יותר, הוא מסופק מן הטבע, אור השמש מגיע לכולם, מי הגשם יורדים על כולם, האדמה ממתינה לכולם. היכולת ליצור סדר ברובדי הקיום הבסיסיים צריכה להשתמש בכח, במעמדות, בהשתלטות על משאבי הטבע, ושיטה זו תמיד בנויה בניגוד לחוקי האנרגיה, היא משתמשת בטלאי מקומי שמפנה אנרגיה לכיוון אחד, וטלאי כזה סופו ליפול. התורות שהשפעתן היא על הרבדים הגבוהים – כחן יפה לעידני שפע. כשיש אוכל, ויש קורת גג, בריאות, והצלחה, יש פנאי להאזין לשירת הסירנות. כשהשפע אינו מספיק לכולם, הגורם המשפיע הוא הרבדים הנמוכים והקיומיים.
ההצלחה של החברה הקומוניסטית הגיעה מכך שהיא פנתה אל כל רבדי הקיום, היא עשתה סדר מחודש גם במשאבים הבסיסיים הצריכים לחיים, וגם בתרבות. הכפיה של חלוקה שרירותית למשאבים הבסיסיים, נשענה על הטלאי של הסדר התרבותי. נואמים מוכשרים ותעמולה וכו'. אלו באו להחליף את העריצות והשעבוד של מלכי קדם שהיו עושים אותו דבר בכח הזרוע. אבל גם סדר תרבותי אינו יכול להזרים אנרגיה לנצח. בסופו של דבר כל סדר אנושי, קורס אל מול האינדבידואליות האנושית. ולכן גם הפניה של הקומוניזם להפעלת כח טוטליטרי לא שרדה, היא גוועה ממחסור באנרגיה.
במלים אחרות אמרנו, שהתרבות האנושית הגלובלית, שורדת יותר טוב מכל תרבות ספציפית. כשם שהרובד הקיומי והחייתי מושתת על דואליות בין שינוי להמשכיות. כך גם הרובד התרבותי האנושי שורד בכח אותו חוק. לתרבות האנושית יש כח עצום להתאגד כחברה שיחדיו יכולה להוות כח טבעי רוחני ותרבותי. וגם את הכח להיפרד כאינדבידואל מתוך חברה, מה שיכול להביא לקריסה של ההתאגדות הכי חזקה. לו היתה תרבות אחת משתלטת וננעלת על בני האדם, הרי היינו אומרים שהתרבות האנושית קרסה, אין לה כח חיים. בדומה לבעל חיים שיאבד את אפשרות הגיוון ע"י תורשה, מאותו רגע שעון קיומו מתקתק והוא איבד את נצחיות הצורה הספציפית אותה הוא מייצג. אלא שזה לא מה שקורה לבעלי החיים, וגם לא מה שקרה לאדם. כל צורות החיים של התרבות סופן מגיע.
האם זה אומר שאימפריות יקומו ויפלו, תרבויות תיבננה ותידחנה לנצח? לא, גם כאן שולט חוק המספרים הגדולים, בסופו של דבר אכן התרבות האנושית תינעל. אבל לא על גחמה של תועמלן מוכשר, וגם לא על הלך רוח של מליון הוגי דעות ואנשי רוח מוכשרים ורגישים, אלא על מלא הפוטנציאל. הנוסחה שתענה על מלא פוטנציאל החיים היא זו שתישאר, לשם כך היא צריכה ליצור סחף גנטי תרבותי למן הרובדים הכי נמוכים ועד הכי עמוקים, כך לא תיווצר בעיית אנרגיה, שכן התיאוריה והתרבות תהיה מותאמת לחלוקת האנרגיה בטבע. לא יצטרכו לכפות אף אחד ולא לשכנע אותו, זה יהיה מובנה, זה יהיה גילוי הפנימיות של המציאות.
נוסחה כזו לא חייבת לבא מתוך רעיון של אדם מסויים, היא יכולה להיות רצפים של התנהגויות וצורת חשיבה שמתקבעות, היא יכולה לזרום לתוך המגוון ה'גנטי' התנהגותי האנושי מכמה כיוונים ולהצטבר כצורה קיימת. מדובר על עובדות יותר מאשר על תיאוריות, בסופו של דבר בכל תהליך של כאוס חלה התכנסות לקראת מצבים קבועים יותר.
כשם שברובד הקיומי, האדם הוא נזר הבריאה, ומכל המינים החיים הוא זה ש'ננעל' על העולם. אף מין אחר לא ינצח אותו במלחמת ההישרדות, (למעט מין נעלה ממנו במדה ויהיה כזה). גם אם מדובר בהישג הנובע מתרומה של הרבה סוגי אנשים, המצב הוא שבמין האדם ככלל יש כח מספיק כדי למלא את הפוטנציאל המלא של החיים, ולנצל את האנרגיה לצורך קיומו מבלי להסתמך על טלאי זמני. ולכן גם התרבות שהיא נזר התרבויות תהיה זו שתינעל על האדם בסופו של דבר גם אם תיווצר במקומות וזמנים ומכיוונים שונים.