1

התורה הטבע והחיים ז: התיאוריה של התורה

התורה עוסקת מראשיתה ועד סופה, אך ורק בסוגיה הזו שאנו מעלים כאן. מה היא התרבות שתכסה את כל הפוטנציאל האנושי. היא לא מוצגת כתיאוריה, אלא כעובדות פשוטות שמוצגות מאת הבורא בכבודו ובעצמו. האדם נברא כנזר הבריאה, הוא אמנם נוצר כזוג בודד בין מליוני בעלי חיים שכבר היו לפניו מושרשים ומעורים בכל כדוה"א, אבל הוא זה שנועד ע"י הבורא לשלוט בכל החי. ואין המדובר ביעוד מיסטי שיסודו בהתערבויות לא טבעיות, אלא במיטוב טבעי, לאותו זוג נודע בכח החכמה האלהית שננפחה בו, כי הוא המותאם לשלוט בעולם. ואכן כך אירע בתהליך רצוף של ביסוס שליטה מאז ועד ימינו.

מה שנתפס כקפיצה לוגית, הוא התיאור של הזוג האנושי הראשון בעולם אידילי של 'גן עדן' בו אין מלחמת קיום משום סוג. והיחרבותו של אותו עולם אידילי בשל חוסר שליטה של האדם עצמו. האדם הוצב במיקום שיש לו גבולות גיזרה, המיטוב של חייו השתרע בין שני גבולות, והדבר נאמר לו למרות שהיה למעלה מהבנתו מדוע ולמה. מעבר של הגבול הביא לפעולת שרשרת שהחריבה את האידיליה. משל לאדם חסר נסיון בטכנולוגיה, שקיבל מכונית בעלת ביצועים מושלמים, ונאמר לו שאין לעבור מהירות מסויימת, למרות שטכנית הדבר אפשרי. כאשר הוא עבר את המהירות, למרות שלא ראה שום דבר מיוחד, מיסבים מסויימים נשחקו, מקומות מסויימים התחממו, מה שהתנקם בו בסיבוב הבא, הנזק הביא נזק נוסף, ובסופו של דבר האדם מת בתאונה בה נהרסה גם המכונית.

הלקח ממעשה זה הוא, שכל מערכת תלויה בגבולות הגיזרה. לא כל פגם ניתן לתיקון בתוך מערכת האיזונים. גם המכשיר הכי משוכלל הוא בעל גבולות. ומעבר הגבול יוצר פעולת שרשרת טבעית המכלה את כל האיזון. נניח שאנו עוסקים בספורט, לגוף יש יכולת למתוח את הפוטנציאל שלו עוד ועוד, אבל אין זה בלתי מוגבל. לכל שיאנות ספורטיבית יש תיאוריה, שלא בהכרח תמיד ידועה לאדם, ולכן עליו להיזהר, אבל במימד הפיזי האמיתי. תמיד ישנו תפוח אחד יותר מדי, שאם ייאכל, יביא לקריסה. הוא יהיה יותר מיכולת הקיבולת, הביס הקטן הזה יביא לשינוי בפרמטרים של האוכל. "ארורה האדמה בעבורך". השינוי הזה יביא לשינוי נוסף, שרשרת השינויים תוביל לקריסה. משל לספינה, שהמהנדס שלה יודע שאם המים שחדרו לתוכה יעברו קו מסויים שסומן בגיר על הדופן, זו נקודת האל חזור. מתמטיקה ברורה.

חשוב מאד לדעת למתוח את החבל, משום שישנם מצבי קיצון. אבל לכל מתיחה יש מחיר, בכל מערכת שהיא, וחוקי המספרים הגדולים הם שקובעים אלו מתיחות ייתכנו ואלו לא. מראה העיניים ואף בדיקת הידיים או כל חוש אחר, עלולים להטעות, בלי להכיר את התמונה הגדולה במספרים הגדולים שלה.

התורה מציגה את הקריסה המערכתית שהביא החטא, מהגירוש לגן עדן, דרך המבול, דור הפלגה, עד סדום ועמורה. המעשה של אכילת פרי, שלא נראה כה חמור, הביא למעשי סדום ועמורה שכל אחד מרגיש את חומרתם וחוסר אנושיותם, הוי אומר – גם אכילת הפרי הראשונה היא מעשה חסר אנושיות, בראותינו להיכן הוביל.

התיקון לא נעשה על ידי אנשי השם שהיו עדים למעשה, לא נח, ולא שם ועבר. התיקון התחיל באדם אחד, אברהם העברי. התורה מציינת אותו כראשית הכל, לא משום שהיה חכם יותר מנח או שם ועבר או חנוך, ולא משום שהיה צדיק יותר. אלא מסיבה אחת: "וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה לְג֥וֹי גָּד֖וֹל וְעָצ֑וּם וְנִ֨בְרְכוּ־ב֔וֹ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ. כִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ ה' לַעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט לְמַ֗עַן הָבִ֤יא ה' עַל־אַבְרָהָ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֖ר עָלָֽיו" (בראשית יח). לאברהם יש את היכולת ליצור צורת חיים תרבותית שתהווה את "דרך ה'", מה שיציב אותו בראש פירמידה, ממנו ואילך ילך המעגל ויגדל, הסחף של הצורה התרבותית ילך ויתפשט, התפשטות איטית ובטוחה, עד שיהיה לגוי גדול ועצום, משהו שיוכר ע"י כל גויי הארץ. כל זאת משום היכולת לצוות את בניו ואת ביתו אחריו, ליצור דרך.

אברהם גילה את אכילת הפרי שתתחיל את שרשרת התיקון. את המעשים הקטנים לכאורה, שיטמיעו באדם את היחס הנכון לעולם ולהוראות. המין האנושי דומה למחשב משוכלל, שמוטמעת בו יכולת תיקון ושחזור, גיבוי חמרים שנמחקו, ניקוי של וירוסים, אבל בכדי להתחיל את התהליך הזה צריכים לעשות פעולה קטנה במערכת ההפעלה.

הדרך של אברהם התגבשה עד שלבשה צורה היסטורית לאומית באירועי מתן תורה, שנמשכו ברצף מההתגלות בסנה ועד מיתת משה. ביום מותו אומר משה את הטקסט שהבאנו בראשית מאמר זה: הוא מציב בפשטות את דרך ה' כחיים ואריכות ימים, ואת הדרך המנוגדת כמוות וחידלון.

החיבור הזה הביא מצב חדש וחוקים חדשים, כשם שנפש אחת מנותחת בכלים נפשיים, ולא בניתוח יחידני של המרכיבים. כך קבוצת נפשות יכולה להיות חלק מגוף חי, שמנותח ופועל בכלים קבוצתיים, וניתוח יחידני של המרכיבים לא יבהיר את התמונה, אלא להיפך.

התורה היא אם כן, הדרך הטבעית להחזיר אותנו בחזרה לגן עדן: "וְגָ֤ר זְאֵב֙ עִם־כֶּ֔בֶשׂ וְנָמֵ֖ר עִם־גְּדִ֣י יִרְבָּ֑ץ וְעֵ֨גֶל וּכְפִ֤יר וּמְרִיא֙ יַחְדָּ֔ו וְנַ֥עַר קָטֹ֖ן נֹהֵ֥ג בָּֽם. וּפָרָ֤ה וָדֹב֙ תִּרְעֶ֔ינָה יַחְדָּ֖ו יִרְבְּצ֣וּ יַלְדֵיהֶ֑ן וְאַרְיֵ֖ה כַּבָּקָ֥ר יֹֽאכַל־תֶּֽבֶן. וְשִֽׁעֲשַׁ֥ע יוֹנֵ֖ק עַל־חֻ֣ר פָּ֑תֶן וְעַל֙ מְאוּרַ֣ת צִפְעוֹנִ֔י גָּמ֖וּל יָד֥וֹ הָדָֽה. לֹֽא־יָרֵ֥עוּ וְלֹֽא־יַשְׁחִ֖יתוּ בְּכָל־הַ֣ר קָדְשִׁ֑י כִּֽי־מָלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙ אֶת־ה' כַּמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים" (ישעיהו יא).

ונדגיש שוב, לא מדובר בקיומו של איזה טוב מופשט, שבתור שכר יתן לנו האל גן עדן. אלא בשימוש בחוקי הטבע בלבד כביכול. ואנו אומרים 'כביכול', משום שחוקי הטבע עצמם הם יצירתו של הבורא, ולכן אנו חוזרים לכך שיש כאן טוב מופשט, שבעבורו יצר הבורא את העולם.

ככל שמתקדם המחקר המודרני, רואה הוא שחוקי הטבע עצמם הם אלו שיוצרים את החיים. מה שנחשב כסברה אריסטוטלית מיושנת, חוזר וקורם עור וגידים תרתי משמע במעבדה. העולם אינו סתם 'חומר קדמון' שקיים יען כי הוא קיים, אלא חומר עם כיוון ועם חוקים. לחומר יש התנהגויות ויש כללים, הכללים וההתנהגויות מסועפים ומורכבים, הם לא נגזרים מעצם הקיום, אלא הם תורה שלמה. מנגנונים מסובכים שמישהו הגה ויצר. והמנגנונים האלו הופכים שוב ושוב חומר לצורה, דומם לחי.[1] הבורא שחרר ביקום כמות עצומה של אנרגיה, על פי כללים של התכנסות, הפכה האנרגיה לחומר, והפך החומר לחי, והחי הפך לצורות מורכבות מאין כמוהן. שיש להן כח קיום נצחי. תמונת הלויין של כדוה"א לפני 6000 שנים, דומה מאד לתמונת לויין של זמננו, הים הוא אותו ים והחיים אותם חיים.

ואכן, התורה בנויה על פי אותם עקרונות של חוקי הטבע. הנפש האנושית היא חלל עצום ואינסופי של כאוס. אבל היא מתכנסת לפי עקרונות פנימיים מובהקים למבנים נצחיים. מלחמת המינים כבר הסתיימה בנצחונו של האדם. אבל מלחמת התרבויות עדיין לא הסתיימה. תרבותו של אברהם – דרך ה' עברה כברת דרך גדולה, והפכה מנחלתו של אברהם, נודד זקן וערירי בארץ שוממה, לנחלת רוב אוכלוסיית העולם, המכירה בארצו כמקור נחלתם הרוחנית והמוסרית. וזה הזמן להוציא אותה לשלב הבא של המלחמה, להבין את עקרונותיה וכיצד הם מוטמעים ובסופו של דבר חייבים להיהפך לקוד הקיומי של התרבות האנושית: "חַי־אָ֕נִי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י ה' אִם־לֹ֠א בְּיָ֨ד חֲזָקָ֜ה וּבִזְר֧וֹעַ נְטוּיָ֛ה וּבְחֵמָ֥ה שְׁפוּכָ֖ה אֶמְל֥וֹךְ עֲלֵיכֶֽם" (יחזקאל כ).

תרבות אינה יכולה להתבסס על רצון טוב בלבד, את זה לימדנו אדם הראשון. מערכת שתהיה בנויה על כך שאנשים טובים לא ירצו לנגוס בתפוח, לא תשרוד כל עוד הטבע האנושי קיים. המטרה שלנו בדרך הארוכה בחזרה לגן עדן, היא להטמיע את תפיסת הנזק שבנגיסה בתפוח אחד יותר מדי. אין די בלהבין שזה יביא נזק, את זה גם אדם הבין. יש צורך בהטמעה, במניעת האפשרות הזו ע"י התרבות האנושית עצמה.

לכן בשלב מסויים הפכה המערכת של אברהם, ממערכת וולנטרית, למערכת אלמנטרית. לבני ישראל הוצגה האפשרות לומר 'נעשה ונשמע' או לערוק. עד לאותו רגע, לא היתה לדרך ה' זיקה לאומית. בנות כנען היו רעות, בנות ארם היו טובות. מרגע מתן תורה, בו תפסה דרך ה' מסה קריטית לעליית שלב, הולבשה המערכת התרבותית של דרך ה' על אומה, על תהליך בטבע. דרך ה' עברה 'הצמדה' ללאום, שהוא צורת חיים די יציבה, משום שזו הדרך שתלווה אותה בשלבים המרכזיים. אבל אין לשכוח שהדרך היתה אמורה להתחיל אצל האדם באשר הוא, האדם הראשון, והתבססה כדרך אצל אברהם ובני ביתו, שלא היו צמודים ללאום אלא יוצרים של לאום. וכן בעתיד, תהפוך לדרך של כל באי עולם: "כִּֽי־אָ֛ז אֶהְפֹּ֥ךְ אֶל־עַמִּ֖ים שָׂפָ֣ה בְרוּרָ֑ה לִקְרֹ֤א כֻלָּם֙ בְּשֵׁ֣ם ה' לְעָבְד֖וֹ שְׁכֶ֥ם אֶחָֽד" (צפניה ג ט). "וְעָל֞וּ מִדֵּ֧י שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֗ה לְהִֽשְׁתַּחֲוֹת֙ לְמֶ֙לֶךְ֙ ה' צְבָא֔וֹת וְלָחֹ֖ג אֶת־חַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת" (זכריה יד).

עצם העובדה שניתנה התורה, אינה פותרת את הבעיה, ולכן מומחש הדבר באופן אירוני בחטא העגל, שמזכיר מאד את חטא אדם הראשון, מיד לאחר שהאל נותן לנתיניו מכל טוב, ומבקש מהם רק דבר קטן. הם לא מסוגלים להתאפק ורוקדים סביב פסל ומסכה שלא תורם להם שום דבר. התורה היא הדרך הארוכה לפתרון, אבל הפתרון בא ע"י העבודה האנושית המתמשכת, ושום גילוי של אמת או של ערכים מופשטים לא יפתור את הנטיה האנושית.

התורה כתכנית על, מתמקדת בישראל, בהצמדה של התכנית לאומתו של אברהם. השלב של בחירת ישראל מכונה ע"י חכמים 'אלפיים תורה', זה הוא 'שלב הדגירה' של תיקון העולם אצלינו, היא אמורה להיכנס לעם ולחלחל עד שהסחף ייקבע כתיקון מוחלט.

לטענת ההיסטוריון יובל נח הררי (בספרו: קיצור תולדות האנושות, 2011), ביות החיטה היה הנצחון הגדול של… החיטה על האדם, אם האדם בגן עדן, או בכל מקום אחר בו ליקט מן המוכן, היה משתמש בצמחים, ולעתים אף מסכן את המשכיותם. הרי שמרגע שהחל להיזון מן החיטה, נאלץ להפסיק לנדוד וללקט, שכן את החיטה יש לזרוע בשטח מסויים, לעבדה ולאספה על פני כל השנה, ולכן נאלץ לאגור ולשמר את מין החיטה בכמויות גדולות, וכך קיומה מובטח לפחות כקיום המין האנושי. האדם עבד של החיטה ללא יכולת להתנתק. כזו היא הסימביוזה בין עם ישראל והתורה. ישראל הוא מין חמישי, כהגדרת רבי יהודה הלוי, מין שבתורשה שלו הוא מוריש גם את התורה, הלובשת צורה בצלמו. (מעניין להשוות למאמרה של ד"ר אפרת סוראקי מהאוניב' העברית: אבולוציה של עם, המתאר את היווצרות עם ישראל והחברה בכלל במושגים מעולם החי)

במשך ההיסטוריה התקיימו בעולם אלפי תרבויות, מהן מושחתות ומסואבות, וביניהן בעלות חזונות יפים וטובים. אך כולן היו מתוכננות לתוך מסגרת מסויימת. רובן תרבויות של עמים, שבאופן מובן מאליו נגעו לעם היושב בארצו, חלקן תרבויות מקומיות ואזוריות, שלא היו תלויות דוקא בגבולות של עם או ארץ. אך תמיד היה מתאם בין מדת הקונקרטיות של התרבות ובין גבולותיה. ז"א עד כמה שהתרבות מתייחסת לעם ולאיזור היא מוגבלת בתכניה. ועד כמה שהתרבות מתייחסת לנפש האנושית בכלל היא בלתי קונקרטית, ציורי מערות יכולים להיות יפים ומעניינים אלפי שנים קדימה, כמו גם פתגמי חכמה מהתרבות המצרית או הבודהיסטית. אבל חוקים ומנגנונים של חברה, לא נקבעו ע"י אנשי מערות או פרעונים או בודהיסטים, מעבר לאופק המציאותי שלהם.

היחודיות שבתורת משה, שמעבר לנכסי הרוח שכל תרבות יכולה להנחיל בדמות יצירה יפה, פתגמי חכמה, וטיפים לחיים. היא יוצרת מבנה קונקרטי בעל חוקים ומנגנונים מוגדרים מאד, ומלכתחלה לא בונה אותו בתוך ארץ או גבולות. התורה ניתנת מחוץ לארץ ישראל, לעם שנוצר מחוץ לארץ ישראל, והיא עוסקת באריכות לא רק בתקופות שלפני היות עם וארץ, אלא גם בתקופות שמעבר לארץ. התורה מתכננת את הגלות והפיזור וכל הכרוך בו, וטוענת שהמנגנונים הקונקרטיים שלה אמורים לפעול הרבה מעבר לאופק הזה, עד כדי חזרה לארץ באחרית הימים. וכל זה ע"י החוקים האלו שהם חוקת עולם נצחית ואסור לגרוע מהם בשום צורה.

שום בן אנוש לא ניסה בכלל ליצור מסגרת קונקרטית כזו, שראשיתה מבראשית וחזונה עד אחרית הימים, וגם אלו שקמו אחרי התורה ובעקבותיה כמו ישו או מוחמד לא הלכו בכיוון כזה בכלל. (תורת המשחקים שהזכרנו בפרקים הקודמים, עוסקת בנתח מצומצם מאד של החיים, אמנם ראויה לציון תורת הסוציו-פיזיקה שפיתח הפיזיקאי סרג' גלאם, טענתו היא: "אנשים הם כמו אטומים", יש לנתח התנהגות אנושית ע"פ מודלים פיזיקליים של קבוצות, ולא דרך סברות פסיכולוגיות. כנגד כל הפרשנים האחרים חזה גלאם את נצחונו של טראמפ לנשיאות ארה"ב. ישנה טענה יותר קיצונית, לפיה ישנם דפוסים מקבילים בטבע בחלקים שאין ביניהם שום קשר, למשל: חלוקת פיזור וניידות של כוכבים מקבילה לתכונות אלו אצל בני אדם (ד"ר אלון רטר), נשמע הזוי, אבל גם במחוזות השפיות אנו מוצאים דברים כאלו: פיזיקאים רוסיים בני זמננו ערכו השוואה בין שיטות של תמרונים צבאיים כגון מלחמת הבזק 'בליצקריג', ובין תכונות של גזים בטבע, התיאוריה הקינטית של הגזים, ז"א מה הדרך הטובה ביותר להביא לידי שימוש את האנרגיה שבחומר שנמצא במצב צפוף (החיילים הם מסה של בני אדם שמגיעים ממקום מסויים, הגזים צבורים בתוך מיכל). מאמר שהתפרסם בPhysical Review E ב2015. ההגיון בזה שהעולם הוא רעיונות, זה הדבר המוחשי היחיד העומד מאחורי הכל, ומאחורי כל הרעיונות עומד רעיון אחד, ולכן יש התכנסויות. הכל בנוי לפי אותו מודל. (דוגמאות נוספות: גם נמלים מצייתים לעקרון פארמה, הפיזיקאי אלון רטר על תורת הקבוצות של כוכבים, הארץ על הקשר בין צבירי יבחושים וצבירי כוכבים, סוציופיזיקה).

התורה קובעת בפירוש מספר עובדות עתידיות שאין להן שום הקבלה בהיסטוריה העולמית, ובודאי לא באופן שנחזה מראש: א. נצחיות העם ואי כילויו, ב. פיזורו בכל קצוי הארץ, ג. שנאה עצומה שתהגה מולו בכל הארץ ובכל הגויים, ד. רדיפות בלתי פוסקות הקרבות להשמדה. ה. חזרה לארץ ישראל באחרית הימים ושיבה לה' ולתורתו.

כל אחד מהחלקים במנגנון הזה, אין לו שום מקבילה היסטורית, אין עוד עם שעונה על הקריטריונים האלו. והם כולם עובדים בצורה טבעית לגמרי ומזינים זה את זה, זה הוא מנגנון היסטורי שנוצר בפעולת שרשרת שהתחילה בפועל במתן תורה, שהיה התערבות אלהית, אוסף של פרטים שבשרשראות עצומות של אפקטי פרפר השפיע על ההיסטוריה יותר מכל חזון אנושי שהיה אי פעם.

הנצחיות של העם, קשורה ביחודיותו ובקשר שלו עם התורה. שהרי כל יושבי תבל הם צאצאים של עמי קדם, אי ההישרדות של העמים היא רק אי הישרדות התרבות או טהרת הגזע, היכחדות הצורה. היהדות שמרה על מובחנות ומובהקות שנבעו בעליל ממנגנוני החוק והרוח של התורה, והיחודיות הזו עוררה בדרכים שעדיין לא הוגדרו ע"י ההיסטוריונים[2] את השנאה, השנאה קשורה ברדיפות, והרדיפות קשורות בפיזור. המנגנון הזה מזין את עצמו ומקבע את היהודים בחזית העולם כבר אלפי שנים.

ההגדרה של היהדות ע"י שני מוקדים בעלי מתח: הגזע, והתרבות, מגדילה את כח החיים של היהדות. מי שהוא מגזע ישראל, אפילו חי בתרבות רחוקה וזרה ולא קיים מימיו הוא או אבותיו שום מצוה – הוא יהודי גמור, והיהדות קוראת לו. כך בדיוק מי שאין לו שום קשר לגזע הישראלי, אבל הוא מקבל על עצמו את התרבות של התורה – הוא יהודי גמור. היו תקופות שהגזע היהודי היה במצוקה, וקיבל חיזוק בדמות גיורים המוניים המצטרפים אליו, והיו תקופות שהתרבות היהודית היתה במצוקה, ושרדה רק מכח המובחנות הגזעית המובהקת והדבקה במה שהיא למרות כל הקשיים הפיזיים והנפשיים.

הקשר בין היהודים לחזית העולם הוא קשר מסוג מיוחד, המלחמות המהפכות וההתקדמויות, תמיד קשורות גם ביהודים. מקומם בחזית הפוליטיקה, המהפכות, המדע, והיצירה, הוא מרכזי במאות אחוזים למעלה משיעורם באוכלוסיה, כידוע.

המון יופי וחכמה אנושיים יצאו אל הפועל באלפי התרבויות שאכלסו את עולמינו, אבל הסחף הגנטי לא הטמיע את רוב היצירות שלהן, ובודאי לא בחלק הקונקרטי הנוגע לניהול צורת החיים. מיקומה של היהדות בציר ההתפתחות וההתהוות, מביא אותה ליחסי גומלין תמידיים עם התקדמות העולם. היהדות יושבת על פרשת דרכים, כמו ארץ ישראל. (תצויין התיאוריה של סטיבן גימבל בספרו 'המדע היהודי של איינשטיין', על צורת החשיבה היהודית המגשרת בין צורות חשיבה שונות ועי"ז פורצת דרך במדע, ראה: ריאיוןסקירה, ביקורת).

ארץ ישראל הממתינה ליהודים, עשתה זאת גם מתוך המנגנונים הנ"ל. ארץ ככל הארצות מזמן היתה משתווה בגורלה לחברותיה, כדרך הטבע, משהו היה מתגבש בה כבר בעת העתיקה או לכל הפחות בתקופה ההיסטורית, ובודאי ובודאי בעת החדשה, במאה ה20. אך הארץ שנבחרה לישראל יש בה פוטנציאל בדיוק כמו עם ישראל עצמו. היא בעלת פוטנציאל של ברכה בעיתות שלום והשקעה, היא יושבת בציר ההתפתחות וההתהוות של הפוליטיקה והאימפריאליזם העולמי, ובעל פוטנציאל קללה וכישוף בעיתות קללה וחרב. כל מלחמות העולם מאז תקופת האבן עברו בה, וכיבושה או אי כיבושה היווה נקודת מפנה במלחמה. וזה גם מה שהחזיק אותה פנויה עבור ישראל, מלחמת העולם שבין הביזנטים לבין הערבים, שנמשכה תקופות כה ארוכות, גרמה לאיבוד הפוטנציאל של הארץ, היא הפכה לא ראויה לכלום. רק הכח המניע העצום של הישראלים שנבע ישירות מהמנגנונים הרוחניים והפיזים של התורה, דהיינו מהחיבור הגדול שלהם למקורות התורה, ומהשנאה והרדיפות שדחפו אותם מחד, יחד עם הפיזור והחיבור למוקדי הכח שנתן את הכח מאידך. יכל להביאם חזרה לארץ.[3]

הבחירה של ירושלים מסמנת יותר מכל את השיטה, ירושלים היא בקו התפר שבין יהודה ובנימין, בקו התפר שבין המזרח למערב, היהדות יושבת על ההצטלבות, על הצומת שבה הדברים נולדים. ועד לרגע זה היא עשויה באותה מתכונת, ישראל הישנה והרשמית אוחזת בה, בצד כח מתנחל וכובש, דתיים בצד חילונים, יהודים בצד מוסלמים. שום דבר לא השתנה, ירושלים היא 'כלי העבודה' של הבורא ועומד במרכז התכנית העולמית שלו.

נסים זה דבר מאד מרשים, אבל התכנון של המנגנונים האלו הוא מרשים הרבה יותר, והוא חכמה אלהית גדולה לאין ערוך מכל נס ופלא. העובדה שהדברים המדהימים האלו כתובים ומתוארים בתורה בפירוט ובעברית ברורה לפני למעלה מ3300 שנים, הופכת את התורה לתכנית המוצהרת של האנושות.

הערות:

[1] ראה במיוחד מחקריו של ג'רמי אינגלנד לאחרונה, ובספר הפופולארי: "אלהים משחק בקוביות?".

[2] כמובן שלכל אירוע מקומי יש הסבר טבעי וברור, אבל לסיבה שבחוק המספרים הגדולים ההתכנסות היא לכיוון מסויים ודוקא מול העם היהודי, אין מגננון ידוע. וראה אסף שגיב: התשוקה של האנטישמיות החדשה.

[3] מעניין שחוקי המספרים הגדולים של ההיסטוריה היהודית, בנויים מיחידות שקרובות לארבע מאות שנה. מרכזי היהדות העולמיים, החל מתקופת מצרים, תקופת השופטים, בית המקדש הראשון, השני, היווצרות התלמוד, ועוד, היו יחידות הקרובות לארבע מאות. מלכות בית דוד היא השושלת המלכותית שעברה מאב לבן הארוכה הידועה בהיסטוריה העולמית, וגם היא עומדת על ארבע מאות.