האתר עוסק בשאלות של אמונה מול כפירה, ומיועד לעוסקים בנושא.
למדיניות האתר לחץ כאן

Kal-sites – בניית אתרים
רוצה לדעת כמה עולה לבנות אתר ? לחץ כאן

נושאים באתר

"רציו" רוצה לגדול... רוצים לתרום?

תקבלו מייד
אישור מס הכנסה לעניין תרומות לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה

10 ₪
20 ₪
100 ₪
200 ₪
500 ₪
1000 ₪
סכום אחר
הפוך את תרומתך לחודשית (ללא לקיחת מסגרת)
כן!, אני אתכם
לא! רוצה תרומה חד פעמית

התורה כחלק מהמקרא

צוות האתר

צוות האתר

image_printלחץ לגירסת הדפסה

אלמלא ניתנה תורה שבעל פה, היינו יכולים לתפוס את התורה באותה צורה בה אנחנו תופסים את הנביאים, יש בתורה מצוות, ויש בה תיאורי הדברים, ונבואות, ואמנם בנביאים פחות מצוות, אבל אין זו חלוקה עקרונית על גוף הספר. בעצם יש לנו את תולדות הזמן שהתקיימה הברית עם ה', מהאבות ועד שעזבו את הארץ, ההמשך של הנבואה אחרי הוא רק גרדומין מהתקופה הראשונה, והכל סיפור אחד, הכל תכנית אחת של לתת לאברהם את הארץ, עד שנלקחה ממנו.

אבל התושבע"פ קובעת שהתורה כולה היא דבר ה', וכל פסוק בה הוא נצחי והוא נבואת אבי הנביאים, שאין ברית ואין תורה בלי הספר הזה כולו. והוא אחד עם קוב"ה וישראל. והתושבע"פ גם קובעת את הדברים הכתובים למצווה, כמו אהבת ה', הליכה בדרכיו, ואותן אמירות כשיהיו בנביא לא יתפרשו בכלל כמצווה. ואפילו מה שברור שהוא מצווה, התושבע"פ קובעת את הגדרתה, והמחוייבות, והנצחיות, שהרי העונשים שבתורה יכולים להתבאר להיפך, שע"י העונש אפשר להחזיק את המצווה, ולא שהיא לנצח בליבות ישראל בלי שוטר ומושל, כמו שאמר ריב"ח לקיסר.

מצד אחד, היחודיות של התורה נקבעה בצורה מאד מוחלטת בתושבע"פ, ומן הצד השני, חז"ל קוראים 'מקרא' לכל כתבי הקודש, תורה נביאים וכתובים, שזה חוזר לתפיסה של הכתוב בלי תושבע"פ, וצריכים להבין ביאור המושג הזה, ואיך יתיישב עם תפיסת התושבע"פ, איך אפשר להכניס את התורה יחד עם ספרים אחרים, הגם שהם דברי נבואה או שנכתבו ברוה"ק, עדיין לפי הבנתינו אי אפשר להכניס שום דבר יחד עם התורה באותו 'ספרות', עד שלמה המלך ה'מקרא' לא כלל ספר משלי, ואחרי שכתב משלי, נכנס בתוך המקרא! כרך אחד יחד עם התורה שהיא דבר ה' הנצחי, ונכתבה לפני בריאת העולם, איך אפשר להבין דבר זה? (ולפעמים גם אומרים חז"ל דאוריתא הוא או 'מן התורה', על דברים מן הנביא).

ובעצם נראה שהתורה והנביאים מתארים את אותה מציאות, המציאות בימי אברהם, או בימי משה, או בימי אליהו הנביא, היא אותה מציאות, הברית עם ה' היא באותה קדושה ובאותה חכמה ועומק תמיד. אלא שהספר שונה, הספר של התורה הוא גילוי החכמה האלהית איך להכניס את המציאות הזו בתוך ספר, וספרי הנביאים אין בהם את החכמה האלהית של אבי הנביאים ושל ההתגלות, להכניס את המציאות בספר. מה שקדוש הוא ההבנה של הברית הנצחית ואיך לקיים אותה, אלא שהתיאור של זמן האבות ומרע"ה הוא מושלם וכולל הכל, ואילו התיאור של התקופה המאוחרת, הוא לא תורה, הוא רק נבואה ורוה"ק.

ולא רק שלא היה אפשר גם לנביאים להראות גילוי שכינה ומרכבת הברית כמו בתורה, אלא שממילא גם לא עשו אפילו את כל האפשר להתקרב לזה. התורה היא תכנית שלמה, ואילו הנביאים בעיקרם היו מיועדים לזמנם, והתמונה השלמה היתה במלואה אצלם, והכתוב הוא רק מה שנשאר מכל מיני סיבות. אמרו שנבואה שלא נצרכה לא שמרו, אבל בודאי שלא כל דבר שניתן ללמוד ממנו יכלו לשמור בהכרח, וכל ספרי הנביאים שדברי הימים מביא מהם, בודאי היה הרבה מה ללמוד מהם.

כמו שאנחנו רואים לגבי תורה שבעל פה, שחז"ל כתבו לנו מה היה בדיוק כשישבו רבי טרפון ורבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה, למרות שברור שהיו עוד מאות ואלפי ישיבות כאלו של חכמים גדולים בכל הדורות, אבל כשרצו לכתוב עשו 'צילום מצב' של מה שהיה, ומזה נלמד בכל הדורות את התושבע"פ.

והסיבה שהספרים לא שלמים, היא דוקא משום שחיו את הדבר, ולכן לא היה דגש אצלם על הספר של התורה, אלא על התורה, כי התורה היתה גם עצם החיים לאור הנבואה, ומה שאנחנו מוציאים מן התורה שבכתב, היו הם מוציאים מעצם קיום ישראל בארצו והיות העבודה והנבואה.

ולכן ההכללה של הכל במקרא, היא חלק מהמציאות, שהנביאים שמתארים את מהות הברית וקיומה בפועל, הם המשך ישיר של התורה, ולכן מה שהכלילו חז"ל הכל במקרא, זה המשך התפיסה הקדומה שהכל זה תורה וכמו שאומר נחמיה שהתורה ניתנה ע"י עבדיך הנביאים.

למה זה חשוב? כי אנחנו רוצים לדעת איך ללמוד את המקרא. פירוש המלה 'מקרא' הוא ככל הנראה משום שלעיין בשטר מכירה או באגרת או ברשימת יוחסין וכדו' זה לא מקרא, זו אינפורמציה שצריכים לקלוט ותו לא, המקרא זה דבר שאדם קורא כשהוא רוצה להכניס תוכן לעולמו. כמו בזמננו שאדם קורא סיפור, זו המהות של 'מקרא', שאדם רוצה לקרוא משהו. ומבחינת המסורת שלנו, כשאדם רוצה לקרוא הוא צריך לקרוא או בתורה או בנביאים או בכתובים, זה התוכן שצריך לתת השראה לחיים שלו, ואידך פירושא הוא זיל גמור.

ישעיהו אומר: 'חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי… חודש ושבת קרוא מקרא לא אוכל', שם הוא מונה את התפילה וכל העבודות, ורואים שגם קריאת מקרא, אצל ישעיהו היא התקרבות לה', ולכן 'לא אוכל', אתם מתקרבים אלי עם חטא בידיים, הקריאה של המקרא היא התקרבות לה'.

ורואים אצל חז"ל שמה שהוא לא מקרא, הוא כלום, הוא לא קיים, כל הסיפור של החשמונאים, הוא לא קיים מבחינה היסטורית אצל חז"ל, למרות שמבחינת המאורעות, יכול להיות שכולו היה מתנהל באותה צורה בדיוק בזמן הנבואה. חז"ל לא טיכסו בסתר עצות להשכיח את החשמונאים, אלא מעיקרא כך קבלו מאכנה"ג, שכל מה שאחרי הסתלקות הברית הראשונה, הוא לא מובן ונתפס באופן שניתן ללמוד ממנו על השכינה, כל הקיום של מכאן ואילך הוא רק ע"י התקרבות למקרא. אין המשך למקרא, והספרים החיצונים פסלו כפשוטו, לא משום שיבלבלו אלא משום שאין המשך כלל. ולכן התקופה שאחר כנה"ג היא ממש תקופת חושך, על ההיסטוריה יש חושך, אבל על החיים באותו זמן יש אור גדול מהמקרא שהיה לפניהם, והטיל אור כמה דורות קדימה עד שבכלל תפסו שיש משמעות כל שהיא למציאות הממשית עכשיו.

ההתקרבות לה' ע"י המקרא, היא הכרה שלעם ישראל יש מציאות אחת, והיא הקרבה לה', ובכל זמן אחר החיים הרוחניים יונקים מאותה תקופה של קרבה לה', זה כל השיח והשיג שלנו, זה השליש במקרא שחז"ל דרשו מאיתנו, זה לא לימוד תורה, אלא מקרא, לקרוא, כשאדם רוצה לקרוא משהו, הוא קורא על התקופה היחידה האמיתית, כל השאר זה זמני, זו אשליה, עד שתחזור התקופה של הגילוי שכינה כמו במקרא. עד שיהיה כח לבטל את ספרי הנביאים, זה גילוי שכינה גדול מכל אותה תקופה. וכמובן שגם הכעס והעונשים גם הם גילוי שכינה, כשאבא בבית יש גם מתנות וגם עונשים, הוא לא נמצא פחות באותו הזמן שהוא מעניש. רק ההסתר פנים זה עזב האיש את ביתו.

הייתי השבוע בדיון על מדינת הלכה, איך תנהג בשאלות פוליטיות, וחכם אחד אמר, רואים בנביא שמדינת ישראל לא צריכה לסמוך על אימפריות, וחכם אחר אמר שיש דוגמאות אחרות. והאמת להבנתי, מי שמשתמש במקרא כדי להביא ראיות על הדעה ההלכתית של הנביא, כביכול, קשה לבנות על זה. החיבור שלנו למקרא, הוא שנחיה כמו ועל פי החיים בזמן גילוי שכינה. ולכן בין אם סומכים על אימפריה, בין אם להיפך, העיקר הוא שייעשה דרך החיבור למקרא ולגילוי שכינה, מי ששואף להיות כמו חזקיהו המלך, הוא 'קורא במקרא', וגם מי ששואף להיות כמו גדעון השופט, אין בהכרח משנה פוליטית, אבל יש בהכרח חיבור לקדושה.

וחז"ל ראו הכל דרך המקרא, גם איך לתפוס את השמש ירח וכוכבים, איך לתפוס מה היא מחלה, וכו', ולמרות שידעו גם על ספרי רפואות ועל תכונה וכו', עדיין, החוייה של התפיסה של המציאות, אצל יהודי, גם היא באה מהמקרא.

רואים את זה בענין מאד מרכזי אצל חז"ל, והוא משיח בן דוד. שלולי היו רואים הכל דרך המקרא, היו מדברים על הדברים שהאומה צריכה כדי לבא על תיקונה, אבל חז"ל נעצרו בדוד, דוד הוא משיח ה' שנבחר ע"י שמואל הנביא, והוא הקים את המלוכה, ולכן מבחינתינו אנחנו נירגע רק כשדוד המלך יהיה כאן, והמשיח שחיכו לו צריך להיות כדוד אביו, והכל יונק מהשורש של התקופה של גילוי שכינה, אין דבר אחר ואין גאולה אחרת, הגאולה היא לא דבר מופשט, אלא חזרה לדוד, חזרה לברית שהיתה.

ויש כאן עוד ענין מעניין, בנביא מסופר שאליהו הנביא נלקח בסערה, וגופו לא נמצא. כשקוראים את זה ניתן לחשוב שמעשה שהיה כך היה, לא רואים כאן בהכרח מקור לנצח, אבל אנחנו רואים שאבותינו ונביאינו כבר באותו זמן ראו את זה כענין לדורות, ופירשו את ה'מכתב מאליהו' שמוזכר בהמשך, כמכתב מאליהו הגלעדי, שמכיון שלא מת, יש לזה המשכיות, ומלאכי אומר שאליהו יבא לפני יום ה', שיש לו תפקיד לאורך כל הזמן הזה, וזה שאנחנו אומרים שאליהו נמצא בברית, זו אותה התחושה, שאליהו הסתלק ויש לו תפקיד, והוא הכח שנשאר מזמן הנבואה גם בזמננו, הוא בהמתנה.

חז"ל סיפרו הרבה פעמים שאליהו בא ושוחח איתם, ולפעמים זה נראה על דברים קטנים, כלומר שלא צריכים איזה נביא שיבא ויגלה, אלא כמו שיחת חולין של תלמידי חכמים, שאין נכנסין לחורבה, וכו'. ורב ענן היה לומד איתו, וכתב תנא דבי אליהו, כדאי' בגמ', אבל ידוע שהבאר שבע כותב שתנא דבי אליהו אינו מאליהו הנביא, אלא חכם ששמו אליהו, כמו דבי רבי ישמעאל, דבי חזקיה, וכו'. וגם הרבה פעמים פירשו המהר"ל (נצח ישראל) ועוד שהאמור בגמ' שאליהו אמר, הכוונה בחינת אליהו. וכגון בסיפור של רשב"י במערה, בגמ' אי' שבא אליהו ואמר לו מת הקיסר, ובירושלמי שביעית אי' שיצאה בת קול. ומצד שני לא יכול להיות שהכל רק בחינה ומליצת לשון.

ונראה שאכן אבותינו תפסו את מציאות אליהו כדבר מוחשי, שבכל דור יש בפועל בעולם הזה אדם שרוחו היא רוח אליהו, וכמו שאמרו פנחס זה אליהו, שבהכרח גם קודם אליהו הגלעדי היה צריך להיות רוח זו, ואותו אדם הוא כמו אליהו, שבא עם הסערה וחולף איתה, ובכחו לקלל או לברך, ולגלות סתרי תורה. ועיקר השיחות עם אליהו הוא בדורו של שמד, שהיה איש אמיתי המופיע ונעלם, ומחזק רוח ישראל ומלמדם תורה, ולא נודע מאין בא ומה מקור כחו וגברותו, וכנראה שאותו חכם ששנה לרב ענן, לא היה רק שמו אליהו, אלא גם היה איש מוחשי שרוחו רוח אליהו. כי אין מציאות גבוהה אחרת שנפרדת מהמציאות של מקרא, הכל יונק משם ולשם הוא חוזר.

הוספה:

אמר הכותב, ראיתי להעתיק כאן באריכות קצת מפירוש מסכת ברכות בענין אליהו:

תמהו חכמינו בכל הדורות, מה ענין זה שאנו רואים את אליהו נמצא לפעמים בין החכמים ובא על דברים הנראים קטנים. לכן המהר"ל (נצח ישראל וכ"מ) ומכתב מאליהו (ח"ד 365) ועוד מייחסים הכל על צד הסבה, דהיינו שסוג מסויים של הבנות והשגות נקראו בשם אליהו בפי חכמינו, כי סבתם דומה לענין אליהו הנביא. ואף שאפשר להוכיח שיש מקומות שאכן כך הוא, כגון שבא אליהו ועמד על פתח המערה לקרוא לרשב"י, ובירושלמי אמרו שראה ברוה"ק שמת הקיסר, ועוד רבים חילופים כאלו המראים שזה ענין לסגנון (עי' להלן שרשב"י התאונן שלא זכה לראות מלאך מימיו). מ"מ הלא כאן קשה מאד לפרש שכך חשבו האמוראים המעתיקים את האגדה, ואין זו צורת סיפור מאוחרת, אלא ר' יוסי עצמו מספר  מעשה תמים ורגיל שלא נראה כלל כמשל ומליצה, ולמה נטיל בו ספק מוזר כזה?

והנה יש עוד הסבר לענין אליהו שאינו רק השגה כענין אליהו, אלא אדם שבא ומציל את המצב מכונה אליהו, כמו שאמרו על חרבונה זכור לטוב, ופירש אבן עזרא שעשה כמעשה אליהו. ויש שקראו לזה שנתלבש בו אליהו, והיינו הך. וגם זה מבואר בהרבה מקומות בדברי הראשונים, כמו שנתבאר במקומו וגם להלן ו:, וכן בירושלמי שביעית מסופר "קם עמיה זכור לטוב אמר ליה איזילאימור לרבך כו'" והצילם בזה מחשש איסור. ולא מוזכר כלל אליהו אלא הכינוי "זכור לטוב". אלא שהסבר זה אינו מתאים כאן, שיש כאן דו שיח פשוט עם אליהו זכור לטוב, ואמנם האברבנאל בישועות משיחו ח"ב טוען שגם דו שיח עם אליהו הוא על צד הסבה וההתבודדות וכו' (וכן המאור עיניים מטשערנאביל), אבל אין זה פשוטו. ואנו להבין כוונת חז"ל המקורית באנו, ולא נעזוב הכוונה הפשוטה מפני ביאור המתאים לחשיבתינו. והחיד"א (מדבר קדמות א סא)נתקשה ג"כ וכתב שאליהו לא נתגלה להם בכל בחינותיו ולכן לא פשט כל ספקותיהם.

והנה בערובין מג' מוזכר שנאמרו שמועות בבית המדרש, וסברו שאליהו אמרם, ומפרש המאירי אדם חשוב ומפני שבא בשם קוראו אליהו. הרי שתולה מעשה המסופר על אליהו באדם שכונה אליהו. ואמנם אדם חשוב מאד היה בימי התנאים ושמו אליהו, ומדרשו בידינו: תנא דבי אליהו, כשם שיש תנא דבי ר' ישמעאל ותנדר"ע ודבי חזקיה, יש גם תנא דבי אליהו, ודבי היינו בית מדרשו, ואין הכוונה שנתחבר מדרש זה על ידי אליהו הנביא, וכל המעיין בו מבין שאינו כן, כמו שכתב הבאר שבע (סנהדרין צב') "אל תטעה לומר שתנד"א שבידינו הוא מאליהו הידוע אלא שם מחברו היה אליהו", וכן האברבנאל: "הוא דעת יחיד במדרשו של חכם אחד שהיה שמו אליהו"[1]. ובגמרא מצטטים תנא דבי אליהו, המצטט הוא דברי תנאים כמו רבי עקיבא ורבי נתן (פסחים צד. וקיב.)[2] ויש גם "תני אליהו" (ב"ר נד' ד' בראשית רבתי פרשת וישב עמ' 186 ופרשת מקץ עמק 306).

והנה אם נתבונן אצל מי היה רגיל אליהו ז"ל נראה שבעיקר אצל רבי יוסי, כאן, וביבמות סג. ובסנהדרין קיג. ואצל ר' ישמעאל בר' יוסי (ב"מ פג:) ובס' המנהיג מובא מדרש חיצוני שהיה אליהו עם ר"א בר' יוסי. אבל לא מצאנו אותו עם התנאים הגדולים רבי אליעזר ורבי ישמעאל, רבי טרפון ורבי עקיבא, רבן גמליאל ובניו הנשיאים. ולפי ערכם בודאי היינו צריכים לשמוע גם עליהם כה"ג.  ולפעמים נראה כאלו אין המדובר במלאך, ור' יוסי מספר (סנהדרין קיג.) כי אבא אליהו קפדן הוה ולא בא אליו שלשה ימים. ועוד מצאנו אותו דרך קבע עם ריב"ל, שהיה בסוף ימי ר' יוסי והלאה (ובירושלמי הוא תמיד עם ר' נהוראי, בר פלוגתיה של ר' יוסי). והנה שלשלת הקבלה כותב: "ראיתי בקונטרס ישן כי בדור הזה היה אליהו הנזכר במשניות ובגמרא בל' תנד"א שרומז אל בית מדרשו ואינו אליהו הנביא בשום פנים", ואם שלשלת הקבלה לא ידע לכוין את דורו, הרי בשבלי הלקט (מובא בב"י או"ח סי' מו') כותב במפורש: "מה שכתב בתנא דבי אליהו.. לא אמרו אבא אליהו אלא כנגד דורו של גזרות", הרי שיודע דורו בדור גזרות השמד והוא דור תלמידי ר"ע.

והנה לא לחינם נתכנה אליהו זה בכינוי זכור לטוב, כי כמו שמצינו את רבינו יעקב מכונה רבינו תם, וכמה חסידים נתכנו "המלאך" או "השרף", היה זה על פי הנהגתם. ובדור ההוא כמה חכמים וחסידים היו נחבאים ומתרוצצים בארץ כערוקאי, ואנשים כאלו,  אנשי מופת המגיחים מן ההעלם ומושיעים לישראל, היו גם בימי הגזרות הקשות באירופה כגון אחרי תח' ותט' (שאז קמה החסידות ע"י בנ"א כאלו, ואז פרחה תופעת ה"נסתרים"). ובאותו דור היה "אבא אליהו" כפי שמכנה אותו שבה"ל ע"פ כינויו בסנהדרין שם. וכן מצאנו שבמות רבי  עקיבא הופיע אליהו לקברו, ותמה רבי יהושע באמרו "ולאו כהן מר" (ב"מקיג:) וכבר נלאו כל אנשי שם שהרי מפורש במדרשים ובגמ' כי אליהו משבט גד, ואף שהוא בחינת פנחס אינו מתכהן משום בחינה זו, וביותר בולט הלשון במדרש משלי (ט) "הלא אמרת לי אני אליהו כהן", וכיוצא בו הסיפור באדר"נ על אשה שמת בעלה והיתה מסתובבת וכו' פעם אחת נזדמן לה אליהו זכור לטוב. האם נאמר שגם אשה זו היתה ראויה לפגוש את אליהו, ראה מעילה יג: שרשב"י בקראו שהגר זכתה לפגוש מלאך ג' פעמים בכה ואמר ומה שפחה של בית אבא נזדמן לה מלאך ג' פעמים, ואני לא פעם אחת! כלום גדולה ממנו אשה זו שהיתה שוכבת עם בעלה בימי ליבונה? וכן מצינו שהיו שני חוני המעגל שענינם דומה (עי' ירושלמי פ"ד דתענית, השני בימי שמעון בן שטח, והראשון בימי גלות בבל).

 אמיתי: נכון אני לקבל כי היה חכם בשם אליהו, אבל את דברי חז"ל לא הצדקת, כי קשה לי להאמין שבאמת כשספרו ספורים על אליהו זכור לטוב, התכוונו לאדם זה, ויותר משמע שהתכוונו לאליה הנביא המתגלה לחכמים ולחסידים, והלוקח את ריב"ל למעמקי גן העדן לראות שם את רשב"י היושב על כרים וכסתות של זהב. התאמר שהאמוראים לא ידעו את כוונת התנאים בזה?

נעם: כלום יש ביכלתינו לדעת ולהחליט מי ידע ומי לא ידע, על סמך השערות בדויות שלנו? אינני חושב שהאמוראים לא ידעו מה שיכל לשער המאירי ושאר החכמים, שהרי בתוך עמם הם ישבו, ודקדקו הרבה בסדרי היוחסין של רבנן ותלמידיהון. ובע"כ שאם נכונו דברי המאירי גם האמוראים חשבו כן, דהיינו שהכירו באליהו כאדם שחי ופעל וגם הוא בתוך עמו ישב. אבל אפשר שמחמת תכונת נפשו של אבא אליהו ז"ל הדומה כל כך לאליהו הנביא זכור לטוב לא הבדילה האגדה ביניהם, לא בתורת טעות אלא בתורת חיבור, כעין פנחס זה אליהו, כך אליהו זה אליהו. ואפשר שעוד בימיו נחשב כאליהו הנביא או כבחינת נפשו והתעברותו, ודברים כאלו לא רחוקים מן הדעת והנסיון הם. ובפרט היעלמותו והיעדרותו והופעתו לאחר זמן רב היא תכונת אליהו (כנודע ששלח מכתב לאחזיהו, וגם בימיו היה נעלם ומופיע).

נכון הדבר כי הלומד בכתובות עז: את האגדה של ריב"ל ואליהו בגן עדן, והדו שיח על הקשת, בודאי יראה שהכותב ראה את אליהו כמלאך, אף שבמכתב מאליהו (ח"ד עמ' 190) נח לו להסביר את הכל כהשגות שכליות גרידא, (כמו גם המהר"ל בחידושי אגדות שם), אנו היינו מסבירים את הדבר בחזיון מיוחד הדומה לחזיון של רוה"ק, כאשר הדברים כאלו מצויים ונודעים (ובפרט "כד הוה שכיב ריב"ל" משמע חזיון שחזה לפני הסתלקותו שאז שכיח הדבר,  ונתבאר בפירושינו לסנהדרין צח:). אבל הלומדה במקורות אחרים וקדומים (פסקדר"כ בשלח יא', וכן בראשית רבה לו') ימצא נוסח קצת אחר: שריב"ל ואליהו היו יושבים ולומדים, והגיעו לשמעתתא שאמרה רשב"י, ונתקשו, אמר ריב"ל הנה רשב"י עובר כאן נשאלו בעצמו, ועל זה אמר לו רשב"י, אם נראתה הקשת בימיו לית הוא כדאי למיחזיאנפאי, (ריב"ל מת על מטתו עי' שמ"ר נב ג). ואולי זה הפתרון לחידת תנד"א, המדבר על אליהו בגוף ראשון, אבל מלא דברים מאוחרים ומפרשים את אליהו הקדמון, ובודאי לא דברי נביא. שהוא עצמו ראה את עצמו בבחינת אליהו.

ובאמת אם אליהו מתגלה רק בזמן מיוחד וכו' אפשר להבין את החושך והבלבול והספקות בהלכה, אבל אם היה שכיח גבם כמתואר (13 שנים לימד אליהו את ר"א בר' שמעון את כל הספרי, פסקדר"כ שם) הרי לא היה צריך כ"כ ספקות ושאלות. ואיך אמר ר' עקיבא על בר כוזבא שהוא משיח בלי להתייעץ עם אליהו המבשר את ביאת המשיח. אלא שאליהו זה היה צעיר טובאמר"ע[3].

וחוץ מכל זה יש לזכור עוד אפשרות: אפשר שבאמת אליהו הנביא בכבודו ובעצמו התגלה לרבי יוסי ולריב"ל, מסבה מסויימת שאיננו יודעים (החיד"א ב"מדבר קדמות" כותב שלא נגלה להם בכל בחינותיו, כדלעיל). אם נמהר לחשוב כי כל מה שעולה בדעתנו תואם תמיד את המציאות, בודאי לא נגיע לאמת. ודוקא ר' יוסי עצמו כאשר בא לפניו ענין של מציאה היה אומר "יהא מונח עד שיבא אליהו". והוא זה שאמר "מעולם לא עלה אליהו למרום" (סוכה ה.) ובסדר עולם שלו כותב "משנגנז אליהו" (פי"ז, וכן בתוספתא סוטה יב ה). ולפי המקובלים אליהו הנביא היה מלאך מעיקרו ולא היה בן אדם כלל ולכן לא התחתן ולא ילד בנים וכו' (משה די ליאון המובא בפרדס לרמ"ק שער כד' פי"ג, זהר חדש רות פד' ועי' זהר בראשית מו:, ובמגיד מישרים פ' מקץ, אור החמה לר"א אזולאי בראשית א' ע"ד בשם מורי זלה"ה, והוא תלמיד הרמ"ק, אך הרמ"ק שם חולק ע"ז).

הערות:

[1]האברבנאל בנחלת אבות שרש יד', וכן כתבו סדר הדורות ושלשלת הקבלה. ובברכי יוסף או"ח (סי' לב סק"ד) מביא: "ראיתי בהגהות רבינו בצלאל למס' גיטין כת"י (דף ו ע"ב) שכתב וז"ל: אשכחיה רבי אביתר לאליהו, שואלים העולם כיון דאליהו זכור לטוב היה מצוי להם כדאיתא בכמה מקומות, למה לא תירץ להם תיקו שבתלמוד, ומתרצינן, דשני אליהו יש האחד היה פנחס, ואחר". 

ובשו"ת זכר יהוסףלהגר"י משאוול  (במאמר תהלוכות האגדות פרק ז ד"ה ובסו"ס פרדס וכו', דף יג ע"ג בדפי הספר) הביא מספר פרדס רימונים בהערות שתמה "דאם אליהו היה נראה בתמידות לחכמים למה לא שאלו אותו הספיקות שנשאר בהלכה, ויישב, שעל כן צ"ל שהיה אצלם איזה אמורא שנקרא אליהו, וכאשר כבר העלה הבאר שבע בחידושיו לסנהדרין על מאמרם תנא דבי אליהו כל השונה הלכות וכו' שאין זה אליהו הנביא אלא אמורא שנקרא כן".

[2]והא לך לשונות תנא דבי אליהו:

"ומפני מה זכה אליהו שהחיה מת על ידו, מפני שעשה רצונו של מי שאמר והיה העולם הקב"ה", (אליהו רבה פרשה ה'). "משום דבי אליהו הנביא אמרו, לעולם יהא אדם ערום ביראה.." (אליזו זוטא פרשה א'). "בימי אליהו הנביא היו ישראל יריאי שמים לאמיתן, שכרן של ישראל שהיו יריאי שמים לאמיתן, אף הוא עמד ובנה מזבח ועשה מקום כבית סאתים זרע, שנאמר ויבן את האבנים וגו' (מ"א יח' לב'), (א"ריז', כל הפרק לומד מפסוקים מה עשה אליהו באותם ימים). "פעם אחת היו רבותינו יושבים ואומרים מהיכן אליהו בא, מהן היו אומרים מזרעה של רחל, ומהן היו אומרים מזרעה של לאה, עד שהן יושבין ואומרים בא אליהו ועמד לפניהם", (א"ריח', ויש שהגיהו).

והמחבר מספר לנו כיצד היה מסתובב בעולם ואיזה צרות סבל: "פעם אחת הייתי מהלך בכרך גדול שבעולם, והייתה שם תשחורת, ותפסוני והכניסוני בבית המלך", (אליהו רבה פרשה א'). פעם אחת הייתי מהלך בדרך, מצאני אדם אחד, היה בא אלי כבא על חבירו בזרוע", (א"ר ז'). "שוב מעשה באדם אחד שהיה מתחרט בעצמו שלא קרא ושלא שנה, פעם אחת הייתי עומד אני והוא בבית הכנסת", (א"ר יד'). "פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום, מצאתי אדם אחד שיש בו מקרא ואין בו משנה, אמר לי, רבי אומר לפניך דבר אחד", (א"ר טו'). "בא חבירו וישב כנגדו, אף בזה יש בו מקרא ואין בו משנה, אמרתי לו, בני", (א"רטז'). "פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום, מצאני זקן אחד, אמר לי, רבי", (א"ר יח').

וכן מספר לנו כיצד היה יושב ולומד לפני חכמים: "פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש הגדול שבירושלים לפני חכמים, אמרתי להם, רבותיי.." (א"ר י'). "פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש הגדול בירושלים לפני חכמים, אמרתי להן, רבותיי עפר אני תחת כפות רגליכם אומר לפניכם דבר אחד, אמרו לי, אמור.." (א"ר י'). "פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש הגדול בירושלים, ובא תלמיד אחד ושאלני דבר, כבן שהוא שואל את אביו", (א"רטז'). "פעם אחת הייתי בבית המדרש בירושלים לפני חכמים והיינו עוסקים בעיסקי נשים, אמרתי להן, רבותיי" (א"ר כא').

ולא עוד אלא שגם מגלה לנו היכן היה גר: "פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום, ושנת בצורת הייתה, מצאני קסדור אחד, אמר לי, רבי, מאיזה מקום אתה, אמרתי לו, בני מיבנה אני ממקום חכמים ורבנים, אמר לי, רבי, בא ושב במקום שאני מראה אותך, ואני נותן לך חטים ושעורים ופול ועדשים וכל מיני קטניות כולן", (א"ר יח').

וגם זכה פעם אחת לגילוי מלאך: "פעם אחת הייתי מהלך בתוך גולה של בבל, ונכנסתי לעיר גדולה שכולה ישראל, ואין בה גוים, מצאתי שם מלמד תינוקות אחד.. מת רבן ומתה אשתו ומת בנו ומת בן בנו, ומתו כל הנערים שרובן בני שמונה עשרה ורובן בני עשרים שנה, והייתי בוכה ומתאנח עליהן, בא עלי מלאך אחד, אמר לי, מפני מה אתה בוכה ומתאנח", (א"ר יח').

[3]גם העתקתי לפניך לשון מדרש תהלים: "אליהו זכור לטוב שאל את ר' נהוראי: על מה הזוועות באות לעולם? אמר ליה על חלול המעשרות שאינן מתעשריןומפרישין כתקנן, אמר ליה חייך כך היא סבראדמילתא, אלא כך הוא כללו של דבר.. אליהו זכור לטוב שאל את ר' נהוראי מפני מה ברא הקב"ה שקצים ורמשים? אמר ליה בשעה שהבריות חוטאין מיד הקב"ה מביט בהן, ואמר מה הללו שאין בהן צורך אני מקיימן, אלו שיש בהן צורך שכיון שהן חוזרין הרי הן כצדיקים גמורין על אחת כמה וכמה, אמר ליה עוד אלו יש בהן צורך, זבוב לצרעה, פשפש לעלוקה, נחש לחפפית, שבלול לחזזית, סממית לעקרב". ר' נהוראי היה מתלמידי רבי עקיבא האחרונים, עי' בדברינו להלן ח: באוצר מדרשים עמ' 355 (מר' נסים גאון) מביא שאליהו החזיר תלמודו של ר' נהוראי שנשתכח, וראה בשכל טוב בראשית ל יא שר' נהוראי נחלק עם חבריו מאיזה שבט היה אליהו והתגלה לפניהם ואמר מאיזה שבט הוא (ולא מוכרח דהיינו רבנן שר' נהוראי מהם).

יש עוד להעיר מדברי ר' יוסי בסדר עולם פי"ז: משנגנז אליהו בימי אחזיה, לא נראה עוד, עד שיבוא המלך המשיח.

0 0 votes
Article Rating

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

Subscribe
Notify of
guest
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
0
Would love your thoughts, please comment.x