סקירה על ספר שו"ת חזו"א, מתוך ישורון לד
"חזון איש שו"ת וחידושים", ב"ב מוצאי שנת השבע, תשע"ו.
במלאות סב' שנים לפטירת מרן החזו"א, בקע שוב כשחר אורו, למנצח לעבד ה', לישעיה.
החזו"א נמצא בפרטים הקטנים, לשבעת הכרכים המלאים והגדושים, בהם לא הניח המחבר פרט קטן שלא עסק בו, מצטרף כרך שמיני. כרך זה משלב ראשית בסיום: כתבי החזו"א משחר נערותו (סי' תקעז נכתב לפני תרנ"ו, בטרם היה רבינו בן יז'), עם פסקיו והוראותיו מסוף ימיו (סי' שכ נכתב ימים ספורים טרם פטירתו). הראשונים לא באו בספר כי לא באו למדרגת 'חזון איש', והאחרונים לא באו בספר כי מאוחרים הם לו. אבל התורה תורת חזון איש היא, השילוב המיוחד של בחינת כל הפרטים, עם המבט הכולל והבטוח, (וכרגיל, המפתחות, לית אתר פנוי מינייהו…). ופותח לנו ספר זה צוהר, למה שמעבר ל'מוצר המוגמר' בשבעת ספרי חזו"א, על הקודם להם, ועל המאוחר להם.
בעוד הפסקים והתשובות רובם ככולם מוכרים וידועים הם ללומדים, ואיבדר שמייהו בבי מדרשא, הכתבים האלו הם הפתעה נעימה:חידושי סוגיות בכמאתיים סוגיות, מר' אברהם ישעיה הצעיר, מגיל יז' ואילך (על הנכתבים בין תרנ"ו לתרס"א צויין "מימי עלומיו", ואילו סי' תקעז הוא "משחר ימי נעוריו"), דרך קוסובה, כוידאן, סטויפצי, מינסק, וילנא, ואפילו עיירת הנופש אלקניק, ועד מענים מבני ברק להשגות על ספרי חזו"א.
יאמרו: מי שלא סיים עדיין שבעת כרכי חזון איש שיצאו תחת ידו, מה לו לחפש עוד גנוזות נוספות? אמנם, לא כך הדבר, סדרת ה'כתיבות' האלו, המחברות המצהיבות של חזון איש מקוסובה, היא עדות אילמת להתפתחותו וגדילתו של רבינו הגדול. כפי שהדריך את הצעירים הבאים לבקש ממנו דרך בלימוד, כך אנו רואים אותו כבר בימי נעוריו, ראשית כל מסביר, מסכם ("ביאור וסיכום בדיני בור", תקפ), מקרב אל ההבנה עד למדה ידועה, ומשם עובר אל הסברים שנאמרו לפניו, את חלקם יציין ב'אינו מובן', ואת חלקם ישלב ב'הדבר מוכרע', ויסיים ב 'לענין הלכה' (למשל:עמ' שיא). בזכרנו שלא מחבר ספר עמד אז מול המחברת, ובודאי לא מחבר ספר הלכה, נוכל להבין מה הוא "לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא" כתכונת לימוד.
המעיין היטב בהשוואות ובהקבלות בין הכתבים האלו לספרי חזו"א, יגלה כי כתבי החזו"א מימי עלומיו שימשו בסיס לחלק מספרי חזו"א הסופיים. כמה וכמה סימנים המפורסמים כאן הם מהדורא קמא לכתוב בחזו"א, וכמה מהם אינם אפילו בגדר מהדורא קמא, אבל התוכן שבהם שולב בספר חזו"א במדה מסויימת. (סי' צב נראה לכאורה שהוא קטע שנשמט בהעתקת החזו"א משום טעות "הדומות". שוב ראיתי שהנוסח המלא נדפס בגנזים ושו"ת ח"ד ואכן כך הוא).
