אנו האנשים הפשוטים, ניזונים מידע פופולרי, החל מכותרות בעיתונים על חדשות המדע, וכלה בפרסומים בכתבי עת מכובדים פחות או מכובדים יותר. אם טעינו – אנו מניחים שיבואו אנשי המקצוע ויתקנו אותנו. אבל כשאנו מגלים שאנשי מקצוע המתראיינים לכתבי עת אלו, או במקרה הגרוע יותר – כותבים ויוצרים מאמרים כאלו, פשוט מסלפים ומעוותים את העובדות, ומסכנים את אמינותו של ענף מחקר שלם. זה מעורר שאלות לגבי אמינות מערכת מידע בכלל, האם ניתן לסמוך על 'מחקר חדש' או 'מאמר מפורסם', כשזה קשור באינטרסים??
פטריק קלינטון, עיתונאי מפורסם, עושה בית ספר לחוקרים ואנשי מקצוע שנוהגים בענף הבריאות כבמצע המפלגה שלהם, מאמרו שפורסם בNewFoodEconomy; תורגם: ע"י תומר גמינדר, ב:ספורט למחשבה, כך הוא כותב שם בין השאר:
"מאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת JAMA (Journal of American Medical Association) הדגים, כי מטא-אנליזות רבות בתחום התזונה אינן מקיימות את הבטחתן. "כאשר מיישמים אותן על מחקרים שנערכו עם אוכלוסיות ושיטות דומות, מטא-אנליזות יכולות להיות שימושיות", כותבים החוקרים. עם זאת, מטא-אנליזות רבות שפורסמו שילבו ממצאים מחקרים ששונים זה מזה באופנים חשובים, מה שגרם ל(פסיכולוג הנס) אייסנק להתלונן על כך שהם מערבבים תפוחים ותפוזים – ולעתים "תפוחים, כינים, ואורקות – אשר מולידים מסקנות חסרות משמעות."
התוצאה: במקום הגדלת הכוח הסטטיסטי, מחקרים אלה מקטינים אותו או גורמים לקורלציות אמיתיות להעלם.
אחת המטא-אנליזות עליה דנו הייתה מחקר מ-2014, שבחן את הקשר בין שומן רווי למחלות עורקים כליליים. מחקר זה היה חשוב: הוא צוטט בטור "Butter Is Back" של מארק ביטמן ב-"ניו יורק טיימס", בכתבת השער "Eat Butter" של המגזין" של טיים מגזין ובדיווח השנתי 2015 של הוועדה המייעצת הלאומית להנחיות תזונתיות (National Dietary Guidelines Advisory Committee). מחקר זה עזר לעצב מחדש את הדיון על שומן בתזונה שלנו.
אבל לאנליזה היו כמה בעיות גדולות, אומר ד"ר ניל ברנרד, פרופסור עמית לרפואה בבית הספר לרפואה ומדעי הבריאות של אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון בוושינגטון, ומחבר במאמר של JAMA.
אחד מהם היה קשור לתערובת של המחקרים שנבחרו. אחד המחקרים ששימשו במטא-אנליזה היה המחקר הצמחוני באוקספורד (Oxford Vegetarian Study), שכלל טבעונים, צמחונים אוכלי מוצרי חלב (ovo-lacto vegetarians), צמחונים אוכלי דגים (fish eaters) ואוכלי בשר. הטווח הרחב של המשתתפים סיפק למחקר מגוון רחב של צריכת שומן רווי: מ 6 או 7 אחוזים מכלל הקלוריות הנצרכות אצל טבעונים ועד כ כפליים בקבוצות אחרות. הממצאים היו מרשימים: אנשים בשליש העליון של צריכת השומן הרווי היו בסיכון גבוה כמעט פי שלושה למות ממחלת לב איסכמית (המונח שניתן לבעיות לב שנגרמות על ידי הצרות של עורקי הלב).
אך המטא-אנליזה שילבה את הנתונים הללו עם נתונים ממחקר מלמו לתזונה וסרטן (Malmö Diet and Cancer study) שנערך בשוודיה, אשר לא כלל אף אחד ברמה הנמוכה ביותר של צריכת שומנים רוויים: במקום זאת, טווח השומן הרווי הנצרך היה מ-13% ליותר מ-22% מכלל הקלוריות – כלומר, מעל לרמת היומית המקסימלית של שוודיה. מחקר זה לא מצא קשר בין צריכת שומן רווי למחלות לב וכלי דם (קרדיוואסקולריות).
למה לא? ובכן, אולי השבדים אינם פגיעים לכולסטרול תזונתי. עם זאת, סביר יותר להניח, שהסיבה היא כי כמעט כל המשתתפים במחקר היו מדורגים בשליש העליון של צריכת השומן הרווי במחקר אוקספורד, וכמעט כל משתתפי המחקר חוו רמות גבוהות של מחלות לב. במילים אחרות: לא היתה קבוצה בריאה יותר להשוות אותם אליה. אז זה לא שלא היה שום קשר; זה שכולם מושפעים. מחברי המחקר מלמו עצמם טענו כי אין להם את הראיות כדי לבדוק אם יש קשר.
עם זאת, מחקר מלמו נכרך יחד עם מחקר אוקספורד, דלל את התוצאות שלו עם מה שכנראה מוביל לתוצאה שלילית שגויה (False negative) אנשים שהיו להם יותר מחלות לב וכלי דם, אבל נראה היה כאילו הם לא בגלל שלא הייתה קבוצת השוואה.
הבחירה איזה מחקרים לכלול במטא-אנאליזה היא רק חלק מהבעיה. יש גם את השאלה כיצד ניתן לשקלל אותם כראוי, וכיצד לטפל במחקרים המשתמשים בנקודות קצה או במתודולוגיות שונות או מתאימים את הנתונים בדרכים שאינן תואמות.
כתבי עת מתעניינים בעיקר במחקרים עם תוצאות חדשות ומדהימות – תוצאות העומדות בניגוד לידע המקובל, גם אם הידע נכון. הוסיפו את ההשפעה של התעשייה ותקבלו מצב שבו המחקר המתפרסם הופך חד צדדי.
ברנרד מספק דוגמה: "נניח שכשאני מבצע את האנליזה שלי אני מחליט להשתמש במחקרים המקוריים, אבל אני משתמש ברמה הנמוכה ביותר של שליטה או התאמה. לדוגמה, במחקר מלמו, הם דיווחו על הנתונים שלהם בדרכים שונות. במודל אחד, אם אני זוכר נכון, הם התאימו רק לגיל. אפשר היה לראות שהשומן הרווי הגדיל את הסיכון למחלות לב, אם כי לא באופן משמעותי. אבל אם מתאימים לגיל בתוספת רמת כולסטרול בתוספת לחץ דם בתוספת משקל גוף. . . ככל שמתאימים יותר, כך האפקט מתחיל להיעלם. הנקודה היא, אם עושים מטא-אנאליזה, אתם מחליטים באיזה מנתונים אלה אתם הולכים להשתמש. אם אני רוצה לגרום לחמאה להראות בטוחה, אני אבחר את הנתונים המתואמים ביותר, מכיוון שאם אתאים לרמות הכולסטרול אגרום לאפקט החמאה להיעלם, מאחר שההשפעה של החמאה היא באמצעות העלאת רמות הכולסטרול."
ואז יש את בעיית "ארון התיוק". לא כל מחקר שנעשה מגיע לפרסום. כתבי עת מתעניינים בעיקר במחקרים עם תוצאות חדשות ומדהימות – תוצאות העומדות בניגוד לידע המקובל, גם אם הידע נכון. הוסיפו את ההשפעה של התעשייה, אומר ברנרד, ואתם מקבלים מצב שבו המחקר שמתפרסם הופך חד צדדי. "כאשר מסתכלים על מחקרים מוקדמים על ההשפעה של כולסטרול תזונתי על כולסטרול בדם, הם מראים באופן די משכנע כי ככל שהכולסטרול שאוכלים עולה, רמות הכולסטרול בדם עולות" הוא אומר. "אבל אז, כאשר קשר זה בוסס בבירור, הממשל לא התעניין בלהמשיך ולמצוא קשר זה עוד, והאנשים היחידים שמימנו מחקר על ההשפעה של כולסטרול תזונתי היו תעשיית הביצים, וכך בשנים האחרונות זה די הסוג הדומיננטי של מימון."
כמה דומיננטי? על פי תביעה שהוגשה בתחילת 2016 נגד שרי החקלאות, הבריאות ומשאבי אנוש, נטען כי הם אפשרו השפעה שאינה הולמת של התעשייה על ההנחיות התזונתיות לאמריקאים, תעשיית הביצים מימנה 29% מהמחקרים על הכולסטרול התזונתי ב-1992, אבל 92% ב-2013. ואתם לא צריכים להאמין כי קל לקנות מדענים כדי לראות זאת כבעיה.
שתי נקודות עניין: התביעה נכשלה מסיבה ממש מדכאת: בית המשפט מצא כי בהקשר החוקי, אין דרך לקבוע מה פירוש השפעה "בלתי הולמת". וניל ברנרד הוא המייסד ונשיא הארגון שהגיש את התביעה, ועדת הרופאים לרפואה אחראית (Physicians Committee for Responsible Medicine). הוא איננו בשום פנים ואופן מתבונן חסר עניין במלחמות המזון; למעשה, הוא דובר מובהק בעד תזונה טבעונית ורפואה מונעת, ומתנגד למחקרים בבעלי חיים. (אתם יכולים לקבל דוגמה לדעות שלו בראיון סלון זה.) אני מעלה זאת זה לא להוריד מאמינות המסקנות שלו על שומן רווי ונושאים תזונתיים אחרים (אם כי הן דעת המיעוט בימים אלה), אבל כדי להדגיש את העובדה כי במאמר של JAMA, ברנרד וחבריו לכתיבה עשו מה שאני מאמין שהמדענים צריכים לעשות: הם טענו לא על אמונתם (אם כי הם בהחלט עושים זאת במקומות אחרים), אלא למען היָשְׁרָה של המדע שהם רוצים להשתמש בה כדי שיתמוך בדעתם. זוהי גישה נדירה למדי בעידן ה-"הפוסט עובדתי" או "שאחרי האמת" (Post-truth era) שבו אנו חיים.
זה היה, כמובן, השבוע שבו ריצ'רד טאלר זכה בפרס נובל בכלכלה, על כך שהוכיח כי האמונות והמעשים שלנו אינם רציונליים כפי שהיינו רוצים לחשוב. יש לנו מערכת יחסים מורכבת עם המציאות שמובילה אותנו לקבל הרבה החלטות גרועות. אנחנו לא יכולים לעשות הרבה כדי לארגן מחדש את שדה המוקשים הנוירולוגי של המוח שלנו, אבל אנחנו יכולים לפחות לעשות את המאמץ לצאת מחוץ לדעות שלנו ולתת לעצמנו להיות מונחים על ידי עובדות. לא תמיד נצליח – זה בדיוק המשמעות להיות אנושיים, די עצוב. אבל אנחנו יכולים לנסות. והתעקשות על מדע טוב היא מקום נהדר להתחיל בו".
הדברים האלו די מתחברים עם החדשות העגומות מפרוייקט 'אמת בפרסום' של העין השביעית:
אם לא שמעתם עליו עד עכשיו, יש סיכוי גדול שתשמעו עליו בשבועות הקרובים: מחקר ה-PURE, מחקר גדול ורב רושם, שמשווק ככזה שיערער על הנחות היסוד שלכם לגבי מה בריא לאכול. באופן מעניין, המסקנות שמשוגרות לציבור דרך כתבות בעיתונות ועל-ידי אחד ממובילי המחקר, שאף השתתף לאחרונה בכנס הראשי של התזונאיות בישראל, עולות בקנה אחד עם האינטרסים הגלויים של תעשיית המזון והתרופות….
ההקדמה הזו באה כדי לתת רקע למחקר גדול שעשה כותרות לאחרונה, המוכר בראשי התיבות PURE, ושהוצג בתקשורת ככזה ש"מנפץ מיתוסים תזונתיים הקשורים בתחלואה ותמותה", "מעלה מחדש את השאלה מהם הרגלי תזונה בריאים" והופך על ראשן מוסכמות בריאותיות כגון הקשר בין שומן ופחמימות לתחלואה ומוות. למעשה, המחקר והאופן שבו הוצג על-ידי העיתונות ממחיש את המימרה המפורסמת "ישנם שלושה סוגי שקרים – שקרים, שקרים ארורים וסטטיסטיקה".
…את תוצאות המחקר ניתן גם היה לסכם במלים אלו: "אנשים עניים מאוד, שניזונים מתזונת עוני שעיקרה אורז לבן או תירס וסובלים מהעדר נגישות לשירותי רפואה ומחשיפה גבוהה למזהמים סביבתיים, מתים יותר מתחלואה שאינה לבבית, כמו מחלות נשימה, סרטן ומחלות מידבקות, בהשוואה לאנשים שניזונים מתזונת שפע, מטופלים בתרופות מתקדמות ונהנים משירותי רפואה מודרניים".
באופן לא מפתיע, אלו ממש לא היו הכותרות בתקשורת… מה כתבו העיתונאים? ב"הארץ" יצאו עם "מחקר ענק: שומן מפחית את הסיכון לתמותה. לא חובה להיות טבעוני". ב-ynet, כתבה שנראית כמו הודעת יחסי-ציבור לכנס הוכתרה בכותרת "החוקר שטוען: 'שומן לא מזיק, הבעיה עם פחמימות'". ואילו בעיתון חדשות הבריאות הישראלי E-med הכותרת היתה "מחקר PURE גורם לסערה בעולם התזונה והקרדיולוגיה: צריכת שומן גבוהה, כולל שומן רווי, קשורה דווקא ל… ירידה בסיכון לתמותה (LANCET)".
כך עובדת השיטה: א' מעתיק מ-ב', ג' מעתיק מ-א', אף אחד מהכותבים לא טורח לקרוא את המחקר, להבין את ממצאיו ואת מידת הרלבנטיות שלו לציבור הישראלי, וכולם מדווחים על מחקר חדשני שמערער את כל מה שידענו על תזונה. ואם זה כתוב בעיתון, זה בטח נכון
מה שנראה מתוך קריאת הטקסטים הוא שבאף כלי תקשורת לא טרחו באמת לקרוא את המחקר במלואו, ושהטענות בכתבות התבססו על פרסומים בחו"ל. זה עשוי להסביר מדוע העובדות שתוארו לעיל נעלמו מעיני הכותבים בישראל, אך קשה לקבל זאת כתירוץ.
וזה כמובן לא נגמר כאן. הכתבה בE-med, שנראה שנלקחה מאתר Medpace האמריקאי, הפכה בעצמה למקור מדעי לבלוגרים ואנשי בריאות. כך למשל רופא מומחה לרפואת משפחה והרבליסט קליני, אחרי שהוא מעתיק את הכתבה מ-E-med, מסכם בהחלטיות: "ובמלים פשוטות: ההפחדה משומן רווי לא מבוססת על מחקרים איכותיים". כיצד יודע הרופא המכובד שבניגוד לכל יתר המחקרים האחרים, דווקא מחקר ה-PURE הוא מחקר איכותי, אף על פי שכלל לא קרא אותו?
אלא שכך עובדת השיטה: א' מעתיק מ-ב', ג' מעתיק מ-א', אף אחד מהכותבים לא טורח לקרוא את המחקר, להבין את ממצאיו ואת מידת הרלבנטיות שלו לציבור הישראלי, וכולם מדווחים על מחקר חדשני שמערער את כל מה שידענו על תזונה. ואם זה כתוב בעיתון, זה בטח נכון.
אז לא. מחקר ה-PURE לא מערער את כל מה שידענו על תזונה, וכפי שמסבירים במחלקת התזונה של אוניברסיטת הרווארד, "מעבר לכותרות הסנסציוניות ולתמצית המאמר, המסרים העיקריים בהמלצות התזונה לא השתנו: דפוס תזונתי בריא כולל שפע של ירקות, פירות, דגנים מלאים, קטניות ואגוזים; כמויות מתונות של מוצרי חלב מופחתי שומן ודגים; וכמויות נמוכות של בשר מעובד, בשר אדום, מזונות ומשקאות ממותקים, ודגנים מזוקקים".
הבעיה היא שהמלצות תזונתיות אלו, המבוססות מחקרית, אינן "חדשניות" ולכן הן, כנראה, משעממות מדי מבחינה עיתונאית. לכן גם יש פחות סיכוי שתקראו עליהן בעיתון.
המסקנות מעציבות, כשאנשים רוצים להציג דעה, גם אם הם אנשי מקצוע, רופאים, פרופסורים, הם יכולים ללהטט בנתונים כרצונם, הם יקבלו במה בעיתונות ובכתבי עת, ואחרים – גם הם אנשי מקצוע, ואפילו רופאים, עלולים להיות מושפעים מהם.