יואב שורק פרסם בהשילוח מאמר בשם 'לדעת מה לא יודעים' בו הוא מראה כיצד התחזיות הנשמעים מהמומחים הגדולים ביותר, לא באמת קולעות למטרה, דבר ראשון צריכים להכיר באי הידיעה, ולא להתיימר לדעת הכל. ספקולציות ואקסטרפולציות הן חביבות, אבל אי אפשר באמת להוכיח מהן את העתיד, ואפילו לא את העבר.
העובדה החוזרת היא כי תחזיות דמוגרפיות ארוכות טווח אינן מהימנות; זהו, כנראה, מסוג הדברים שכדאי לנו לדעת שקשה לנו להעריך.
ואם חברות אנושיות הן גורם קשה לחיזוי – מערכות אקולוגיות על אחת כמה וכמה. למרות טכנולוגיות מתקדמות מאוד, אינספור תחנות מדידה ומידע סטטיסטי אינסופי וגלובלי, התבונה האנושית עדיין אינה מסוגלת למשימה הפשוטה של חיזוי אמין של מזג האוויר בטווח שמעל לימים בודדים. לכאורה הדבר נוגד את ההיגיון: האוויר, העפר, המטר והאש הם ישויות פיסיקליות נטולות בחירה חופשית המתנהלות על פי משוואות ברורות שאנו יודעים לחשב. מדוע אם כן איננו יכולים לדעת את התוצאה הצפויה של התהליך הדטרמיניסטי?
התשובה, ככל הנראה, נתונה במורכבות הגדולה מאד של המערכת האקולוגית. תיאוריית הכאוס, שפיתח אדוארד לורנץ בשנות החמישים מוכרת לרבים בזכות ספר מדע פופולרי שכתב עליה ג'יימס גליק (ב-1987) ובזכות "אפקט הפרפר" המסמן אותה. התיאוריה – שלא נתיימר להסבירה כאן – מבהירה עד כמה מערכות שהן גם מורכבות מאד וגם דינמיות באופיין רגישות לשינויים מזעריים, ולכן בלתי ניתנות לחיזוי. זהו אפקט הפרפר: העלעול הנוצר ממשק כנפיו של פרפר בברזיל, הסביר לורנץ, עשוי לחולל – דרך שרשרת נסיבתית מורכבת – סופת טורנדו בטקסס.
ואם מזג האוויר של השבוע הבא בלתי ניתן לחיזוי – קל וחומר שבלתי אפשרי לנחש את השלכותיהם של תהליכי התחממות או התקררות על תנאי החיים בכדור הארץ. מרצים רגילים להציג את 'אפקט החממה' בשלושה שקפים פשוטים, אך המערכת האטמוספירית סבוכה מאד – וזאת עוד לפני שמדברים על התנהגותם של אוקיינוסים. אל הדוממים הללו יש להוסיף את השחקן הראשי של כדור הארץ: אינספור אורגניזמים, חי וצומח, המקיימים ביניהם מערכות סבוכות של קשרי תלות שאת רובם איננו מכירים כלל.
לפני שבועות אחדים התפרסמה ב'ניו-יורק טיימס' כתבה המספרת על תרומתם של בונים להפשרת קפאת-העד באזור הארקטי. הבונים מצאו מקומות מחיה חדשים בעקבות הפשרה חלקית וראשונית, אך הסכרים שבנו הציפו שטחי קרקע והרחיבו את החלחול תוך שהם מעצימים במידה משמעותית את תהליכי ההפשרה. הסיפור מעניין כשלעצמו, אבל העיקר בעיניי הוא גורם ההפתעה הטמון בו. האם מישהו ממדעני האקלים העוסקים בחישובי פחמן דו-חמצני שיער שמכרסמים כאלה עלולים לזרז תהליכי התחממות? האם יש לנו מושג כמה גורמים מניעים תהליכי-ענק בטבע וכמה גורמים מושפעים מהם? האם אנו יכולים בכלל לדעת?
באתר פרספקטיבה ממחישים את הדבר על ידי הצגת רצף כותרות של תחזיות שונות ומשונות במדינת ישראל, תחת הכותרת: "מדינת ישראל – והרי התחזית שלא קרתה", להלן חלק מהתוכן:
שיווין דמוגרפי עד שנת 2000; שלום במזרח התיכון; רכבת קלה בתל אביב; ותרופת אינטליגנציה שתמגר את תופעת הנודניקים: לרגל יום העצמאות, לקט תחזיות שפורסמו בעיתונות לאורך השנים – והתבדו
ספטמבר, 1948: "כוח הקליטה של מדינת ישראל לא יעלה לא חצי מליון עולים"
כמה חודשים אחרי קום המדינה, מפרסם עיתון 'לה מונד' הצרפתי מאמר לפיו "במזרח תיכון עוין יעמוד הנסיון היהודי מול פני עתיד בלתי בטוח", ומצטט הערכה לפיה "כוח הקליטה של המדינה לא יעלה על חצי מיליון עולים".
פחות משלוש שנים אחרי פרסום התחזית הזאת, ישראל מגיעה למה שנראה אז כקצה גבול היכולת. בעיתונים מדווח על לא פחות מ… חצי מליון עולים מ-58 מדינות שהגיעו מאז קום המדינה.
כיום, כעבור 69 שנים של "עתיד בלתי בטוח", קלטה מדינת ישראל כ-3 מיליון עולים.
אוקטובר, 1970 – "המורה המנסה ללמד ארבעים ילדים ייעלם מן הנוף"
"מחשב במקום מורה" בישרה כותרת שעשה בבתי הספר בסוף המאה ה-20. וכך נכתב בה:
הציוד האישי של תלמיד בדור הבא לא יהיה ילקוט מלא מחברות וספרים אלא טרנזיסטור, רשמקול אישי, ומכונת חישוב זעירה. ייתכן מאד שאת רוב שעות היום בבית הספר יבלה הילד מול מכונת הוראה או מחשב גדול. המורה של היום, המנסה ללמד ארבעים ילדים בבת אחת, ייעלם מנוף בית הספר
אומנם בינתיים נעשים מאמצים לצמצם את מספר התלמידים בכיתה כך שלא יגיעו ל-40, אבל המורים טרם הוחלפו במחשבים, ונראה שגם בעידן הטכנולוגי הזה (שפתח מעט אפשרויות נוספות מעבר להקרנת ידה של המורה המסך – כפי שרואים בתמונה), מקצוע ההוראה לא הולך להיעלם. לעומת זאת, "טרנזיסטור לכל ילד"? דווקא רעיון.
מרץ 1978 – "בשנת 2000 – הערבים יהוו כמעט מחצית מאוכלוסיית ישראל"
תחזית דמוגרפית עגומה בנוגע לעתידה של ישראל חוזרת במהלך השנים מעת לעת. זהו רק אחד מהמקרים הללו (ניתן לראות גם כאן וכאן), והנבואה בהם לעולם חוזרת: היהודים במדינת ישראל יהוו מיעוט.
בפועל, כיום שנת 2017, הויכוח על השד הדמוגרפי עודנו ניטש. עם זאת, גם לפי ההערכות המחמירות, מדינת ישראל, 17 שנה אחרי שנת 2000, עוד לא הגיעה לשיוויון בין האוכלוסיה היהודית והערבית. על פי נתוני הלמ"ס, מתוך אוכלוסיית ישראל המונה כ-8.68 מליוון תושבים, כ-75 אחוזים מכלל האוכלוסייה הם יהודים, 20.8 ערבים ו-4.5 "אחרים", אולם נתון זה של הלמ"ס אינו כולל את ערביי יהודה ושומרון.
אוקטובר, 1987 – "אין סיכוי לעלייה המונית מברית המועצות"
בשנת 1987 מתפרסמת ב'ידיעות אחרונות' מסמך רחב יריעה שסוקר את ההתפתחויות הצפויות לישראל עד שנת 2000. כמו תחזיות קודמות גם כאן נטען ש"אחרי שנת 2000 הפלסטינים יהיו כאן הרוב ואנו המיעוט" ונחזית הקמה של קואליציה ערבית שתוביל למלחמה של אלפי הרוגים. אך התחזית המעניינת ביותר נוגעת ל"קיפאון" בעלייה.
גורם סובייטי בכיר טוען בכתבה בנחרצות:
גם אם נפתח את השערים לרווחה, המוני יהודים לא יהגרו לישראל אלא לארה"ב ולקנדה. אנחנו מעריכים שלישראל לא יעלו יותר מ-30 אלף
ועל כך מעיר הכותב:
ההערכות הרווחות אצלינו מן הסתם אופטימיות יותר. אך איש, מבין אלה שמחזיקים את האצבע על הדופק, אינו משלה את עצמו כי צפויה לנו בקרוב עליית מאות אלפים מברית המועצות
בפועל בין השנים 1990 (3 שנים לאחר פרסום התחזית) עד 2015, הגיעו מברית המועצות (לשעבר) למעלה ממיליון עולים. כנגד כל הסיכויים.
ממחיש את הדבר בנושא טעון במיוחד, פרופ' מיכה קליין (חוקר חופים מאוניב' חיפה), הטוען בתוקף: התחזית שפני הים הולכים לעלות, אין בה ממש, מיוסדת על שורה של טעויות והטעיות. משחק בנתונים והטיות אישור הבנויות על משאלות לב.
במאמרו: פני הים אינם עולים בצורה משמעותית,הוא מסביר בצורה פשוטה את הדברים, ובסיום הריאיון הוא מגלה שלא כל כך קל להתווכח עם תחזיות 'מקובלות':
אם לסכם את דבריך, אתה טוען שהעלייה בגובה פני הים שנצפתה היא די מינורית, אין לה משמעות גדולה מבחינתנו, ובוודאי אין לכך קשר להתחממות הגלובלית או למעשה ידי אדם.
“נכון”.
כמי שנמצא בחוגים המדעיים וטוען טענות כאלה, אתה לא קצת מפחד ש”יעלו עליך”, יגידו שאתה מכחיש אקלים וכן הלאה?
“כבר עלו עליי, כבר קיבלתי בראש, נתתי בראש. אבל אני כבר פנסיונר, אי אפשר להשתיק אותי”.
במאמרו 'והים איננו מלא' מפרט קליין בצורה הרבה יותר מדוייקת ומדעית כולל כל הטבלאות והנתונים, מדוע התחזיות פשוט שגויות, כלשונו: "כשמפזרים את ערפל המיתוס וחושפים את תיקוני הנתונים, מגלים שלתחזיות האימה על עליית מפלס פני הים אין בסיס מדעי. קובעי המדיניות מוזמנים לשחיית היכרות במימיה המלוחים של הגיאופיזיקה…
אין זה פלא כי נוח לו לאדם להישען על מה שמדוּוח לו בתקשורת ובתעמולה של ארגונים אזרחיים ובינלאומיים כקונצנזוס מדעי – במיוחד לאור רמת הסיכון הכרוך לכאורה באי־אימוצן של עמדות אלו.
במאמר זה אני מבקש לעסוק בנושא העלייה במפלס פני הים. מסקנתי היא שאין ראיות מובהקות למגמת עלייה משמעותית במפלס פני הים; וככל שישנה, היא רחוקה מרחק מילין רבים מהנתונים והתחזיות המושמעים חדשים לבקרים. מטרתי במאמר זה כפולה: לקרב את הסוגיה לדעתו של הקורא באופן שיקנה לו יכולת חשיבה וביקורת על שאלת מפלס פני הים, ובאופן כללי על מדעי האקלים באקלים המדעי הנוכחי; וכן להתריע מפני בזבוז המשאבים הפוטנציאלי הנכון לחברה הישראלית בשל אימוץ מדיניות הנגזרת מהנחות בלתי־מבוססות – מבית מדרשם של ארגונים ממשלתיים ואזרחיים שנשבעו אמונים לאמונות רווחות הנדמות כקונצנזוס מדעי…
שורה של גופים עמלים בימים אלו על גיבוש אמצעי מדיניות לאור התחזיות בדבר העלייה הצפויה של מפלס פני הים, ובכללם: גופים ממשלתיים דוגמת ״פרויקט מדיניות מרחב ימי ישראל״ של מִנהל התכנון ו"התוכנית האסטרטגית להיערכות לשינויי אקלים" של המשרד להגנת הסביבה; גופים במימון ממשלתי דוגמת "מרכז הידע הישראלי להיערכות לשינויי אקלים (ICCIC)" באוניברסיטת חיפה; וגופים בלתי־ממשלתיים הפועלים בשיתוף פעולה צמוד עם הממשלה דוגמת פרויקט "תוכנית ימית לישראל" בטכניון.
כפי שנראה להלן, תחזיות מבהילות אלה, המוצגות כמדעיות ומעצבות את החלטותיהם של גופי התכנון בעולם ובישראל, הן תחזיות כוזבות…
מדוע נכשלו תחזיותיהם של נביאי החורבן האקלימי? כיצד קרה ששלושה דו"חות מטעם אותו גוף, המתייחסים לאותן שנים ומתבססים על אותן מדידות, הציגו נתונים שונים כל כך לגבי מידת העלייה בגובה פני הים? נראה שהפער נובע מכשלים מתודולוגיים לצד הטיית נתונים – הנעשית מתוך רצון להגיע אל תוצאות העולות בקנה אחד עם התזה המקובלת על התחממות גלובלית מעשה ידי אדם…
עוד משהו שה'מומחים' יודעי כל לא לקחו בחשבון.
מחקר ישראלי: עלייה בסופות חול במדבריות תקזז את התחממות כדור הארץ.