האתר עוסק בשאלות של אמונה מול כפירה, ומיועד לעוסקים בנושא.
למדיניות האתר לחץ כאן

Kal-sites – בניית אתרים
רוצה לדעת כמה עולה לבנות אתר ? לחץ כאן

נושאים באתר

"רציו" רוצה לגדול... רוצים לתרום?

תקבלו מייד
אישור מס הכנסה לעניין תרומות לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה

10 ₪
20 ₪
100 ₪
200 ₪
500 ₪
1000 ₪
סכום אחר
הפוך את תרומתך לחודשית (ללא לקיחת מסגרת)
כן!, אני אתכם
לא! רוצה תרומה חד פעמית

מאין הופיעה יכולת הדיבור?

צוות האתר

צוות האתר

image_printלחץ לגירסת הדפסה

בעיני מי ששבוי במיתוסים המודרניים, אין בכלל שאלה, תחום ה'מחקר' מכונה "האבולוציה של השפה", ניתן למצוא הרבה פרסומים תחת הכותרת הזו הכוללת כביכול את התשובה יחד עם השאלה. השפה התפתחה בדרך של אבולוציה, ויהי מה.

דוגמא אחת מני רבות, ספרה של המחברת בעלת השם הסמלי: שרה דרויאן, עקרונות אבולוציוניים בהתפתחות החשיבה, (הוצ' רמות אוניב' ת"א 1999), בנוי על הנחת היסוד, כי כל התהליכים הנפשיים המוכרים לנו ניתנים להסבר בדרך של אבולוציה, פרק ד' מוקדש ל"אבולוציה של השפה".

ד"ר חנה יבלונקה וד"ר דניאל דור, מציעים לתלמידיהם קורס כדלהלן: "הקורס עוסק בשאלה התופסת בשנים האחרונים מקום מרכזי בחקר האדם: כיצד התפתחה השפה האנושית במהלך האבולוציה, וכיצד התפתחנו אנו כחיות מדברות".

הנושא אכן תופס בשנים האחרונות מקום מרכזי, לאחר שנים רבות של 'ייבוש', כמתואר בויקיפדיה:

שאלת מוצא השפה הייתה נושא שעורר התעניינות רבה וספקולציות רבות במשך זמן רב. תאוריית האבולוציה של צ'ארלס דרווין, שכללה גם את מוצא האדם, נראתה כיוון מחקר מבטיח גם בנושא זה, אולם מספר בעיות מקשות על המחקר:

  1. היעדר ממצאים אמפיריים ישירים – מלבד ההיסטוריה הקצרה יחסית של השימוש בכתב, בייחוד באלפבית הפונטי, צורות תקשורת אינן משאירות אחריהן ממצאים ארכאולוגיים כלשהם, וגם הממצאים הפלאונטולוגיים בדמות שלדים ומאובנים עתיקים מספקים רמזים עקיפים בלבד בנוגע ליכולת לדבר או לתקשר בדרך אחרת…
  2. הגדרת המונח "שפה" או "שפה טבעית" – כיום מקובל על רוב החוקרים, בייחוד אלו העוסקים באבולוציה של השפה, כי שפה טבעית היא צורת תקשורת ייחודית בעולם הטבע, שכוללת מערכת של סימנים המצביעים לא רק על ישויות בעולם אלא גם זה על זה, אולם הגדרה זו שנויה במחלוקת.
  3. השפה מיוחדת למין אחד – אם מקבלים את הגדרת השפה דלעיל, הרי שככל הידוע לחוקרים היום, רק בני אדם משתמשים בשפה.
  4. כמעט כל בני האדם מדברים – בקרב המין האנושי עצמו השימוש בשפה נפוץ מאוד, וכל בני האדם הבריאים משתמשים בה באופן אינטואיטיבי.
  5. השפה דורשת משאבים רבים, אולם יתרונה האבולוציוני אינו ברור.

קשה להסביר את הפער בין בעלי החיים, בייחוד אלה הקרובים גנטית לאדם כגון שימפנזים ובונובו, שאינם מדברים כלל, לבין בני האדם שכמעט כולם מדברים. פער כזה קיים רק בתכונות מעטות – בדרך כלל המחקר האבולוציוני מצליח להצביע על התפתחות הדרגתית של איבר, התנהגות או יכולת קוגניטיבית. הבעיה נעשית מסובכת עוד יותר, כיוון שקשה להצביע על יתרון ברור של השפה על-פני צורות תקשורת אחרות. אמנם ברור שהשפה משכללת את יכולת התקשורת, אולם בהתחשב במשאבים שהיא צורכת, לא ברור מדוע היא מהווה יתרון עד כדי כך שאין לאדם יכולת להסתדר בלעדיה.

כתוצאה מקשיים אלה, נזנח המחקר בתחום האבולוציה של השפה במשך שנים רבות.

נוסיף מויקיפדיה גם את ההרחבה של סעיף 5:

על פי הידוע עד כה, רק בני אדם משתמשים בשפה שבה יש סימנים המצביעים זה על זה, ולמעשה זהו המאפיין הייחודי של בני אדם לעומת מינים אחרים.

תפוצת הכושר לרכוש שפה בקרב בני אדם, והייחודיות של התכונה הזו, מרמזת על יתרון אבולוציוני שלה, אולם קשה להגדיר את היתרון הזה. העובדה שהשפה האנושית משרתת היטב את התקשורת בין בני אדם, אינה הגדרה מספיקה מכמה סיבות:

  1. מערכות תקשורת פשוטות יותר קיימות אצל בעלי חיים, ואף אצל בעלי חיים הקרובים גנטית לאדם כקופי אדם. מערכות אלה מספיקות להן לצורך הישרדות והעמדת צאצאים. לעומת זאת, השפה האנושית משוכללת יותר, אך היא תובעת משאבים רבים, בייחוד ממערכת העצבים המרכזית ומאיברי הפקת הקול. המוח, שהוא גדול במיוחד אצל בני אדם, דורש אספקה רבה של אנרגיה ואף מכביד על תהליך הלידה ועל שיווי המשקל, ואילו איברי הפקת הקול, שאצל פרימטים משמשים רק לנשימה ואכילה, אצל בני אדם נוסף להם תפקיד המכביד לפעמים על תפקודיהם האחרים. תאוריה העוסקת באבולוציה של השפה חייבת להסביר מדוע השכלול הזה במערכת התקשורת מסייע להעמדת צאצאים, אף על פי שהוא דורש משאבים רבים ויקרים.

  2. השפה אינה משרתת בני אדם רק לצורך תקשורת. בני אדם מדווחים כי הם "מתרגמים" מחשבות למילים כדי לשפר את יכולתם לפתור בעיות, גם אם אינם נדרשים לשתף בני אדם אחרים בפתרון. השפה, אם כן, משכללת את היכולת הקוגניטיבית של האדם, ויש להסביר כיצד השכלול הזה משפר את הסיכוי להעמיד צאצאים.

  3. השפה האנושית מתאימה היטב לשימושים מסוימים, אך היא אינה מתאימה לשימושים אחרים. למשל, קשה מאוד להסביר באמצעות השפה בלבד, וללא עזרת תנועות ומחוות, מהי ספירלה, איך קושרים שרוכי נעליים, איך מבצעים ריקוד וכיוצא באלה. התאוריה צריכה להסביר מדוע מעניקה השפה האנושית יתרון דווקא בתחומים מסוימים, ואינה מעניקה יתרון בתחומים אחרים.

עד לפני שנים לא רבות, לא הרגישו החוקרים שהענף 'תקוע', להיפך, שלטה בכיפה סברתו של הבלשן המפורסם נעם חומסקי, ולפיה יכולת הדיבור היא מובנית 'קומפלט' בתוך המח, כפי שמתאר הבלשן ויויאן אוונס:

דמיינו שאתם מטיילים בארץ זרה. תושב המקום ניגש אליכם ומתחיל לברבר בשפה לא מוכרת. נראה שכוונתו טובה, והוא מצביע לכיוון כלשהו. אתם מנסים ומשתדלים, אבל לא מצליחים לפענח את המילים. זאת פחות או יותר העמדה שנמצאת בה ילדה קטנה שנתקלת לראשונה בשפה. למעשה, סביר להניח שהמצב שלה מאתגר אף יותר. לא זו בלבד שעולמה מלא בקשקושים חסרי פשר, אלא שבניגוד למטייל התיאורטי, היא אפילו לא מבינה שהאנשים האלה מנסים לתקשר. ובכל זאת, כל ילדה נורמלית (מבחינה קוגניטיבית) שמגיעה לגיל ארבע הופכת לגאון לשוני: זאת עוד לפני שהתחילה לרכוש השכלה רשמית, לפני שלמדה לרכוב על אופניים, לפני שהיא מסוגלת לקשור את שרוכי הנעליים בכוחות עצמה או לבצע פעולות פשוטות של חיבור וחיסור. זה נראה כמו נס. אפשר לטעון שהניסיון להסביר את הנס עומד במרכז המחקר המדעי של השפה כבר יותר מ-50 שנה.

בשנות ה-60 הציע נועם חומסקי, בלשן ופילוסוף אמריקאי, פתרון מבטיח לתעלומה. הוא טען שבעצם ילדים לא לומדים את שפת אמם – או לפחות, לא מרמת אבני הבניין הדקדוקיות (כל התהליך מהיר וקל מדי בשביל זה). הוא הסיק שהם נולדים עם ידע דקדוקי יסודי – "הדקדוק האוניברסלי" – שכתוב בתוך הדנ"א האנושי. עם הנטייה המולדת הזאת לשפה, קליטת ההבדלים השטחיים בין אנגלית לצרפתית, למשל, אינה אמורה להיות קשה. התהליך הזה עובד כי לתינוקות יש אינסטינקט לשפה: תיבת כלים דקדוקית שתואמת את כל שפות העולם. המכשיר הזה מבטל בבת אחת את הקושי שבלמידת שפת האם ומסביר איך ילד מסוגל לרכוש שפה ילידית בזמן קצר כל כך.

חומסקי טען מה שטען, בקשר לשאלה: איך זה מתרחש, כיצד ילד לומד שפה. איך זה עובד בתוך המוח שלנו, אבל הוא לא הסביר ולא יכל להסביר, איך זה נוצר, איך הגיע המבנה השפתי התחבירי לתוך המוח האנושי? הוא פשוט אמר שזה 'במקרה', כך: "אין לנו מושג כרגע כיצד פועלים חוקי הפיזיקה כאשר מרכזים 1010 נוירונים בתוך אובייקט שגודלו בגודל של כדורסל, בתנאים המיוחדים שהתקיימו במהלך האבולוציה של האדם." ובכן חזרנו לשיטה הרגילה של ציון מספר מאד גדול + "תנאים מיוחדים", והרי המציאות מובנת בהחלט מן הסתם.

חומסקי התנגד לנסיונות לראות בתקשורת מסוגים שונים בבעלי חיים 'התחלה' של השפה האנושית, הוא טען שהתקשורת הבסיסית בין בעלי חיים לא מסבירה ולא מתקשרת לשפה האנושית. כך מתאר ריצ'רד ליקי:

"הבלשן נועם חומסקי מ-MIT מזוהה במידה רבה עם ההשקפה הראשונה, והשפעתו היתה עצומה. בעיני חסידי חומסקי, שמייצגים את רוב הבלשנים כיום, אין טעם לחפש עדויות ליכולת לשונית בראשית הפרהיסטוריה של האדם, וודאי שלא אצל בני-דודנו הקופים. כתוצאה מכך, חוקרים שניסו ללמד קופי-אדם צורת תקשורת הכרוכה בסמלים, בדרך-כלל בעזרת מחשב וסמלים שרירותיים, נתקלו בהתנגדות עזה. אחד מנושאי הספר הזה הוא ההפרדה הפילוסופית בין אלה שרואים את האדם כיצור מיוחד במינו הנבדל משאר עולם הטבע, ובין אלה המוצאים קשר הדוק בין האדם לטבע. בשום סוגיה אחרת לא באה לידי ביטוי הפרדה זו ביתר עוז מאשר בוויכוח על טבעה ועל מקורותיה של הלשון. ההתקפה הארסית שהוטחה מפי בלשנים על חוקרי הלשון של קופי-האדם משקפת בלי ספק את ההפרדה הזאת".

ליקי בספרו 'אמנות השפה', רוצה לחזור לתיאור אבולוציוני מודרג של השפה האנושית. הוא מנסה לגשר על הפערים שהוזכרו לעיל: אין שום דרך ושום ממצא שיכולים להיתפס כשלב ביניים, לעולם לא נוכל לדעת כיצד דברו אנשים לפני אלפי שנה. אין שום הסבר מדוע ואיך שתתפתח שפה כה מורכבת, בעוד כל המינים האחרים שורדים יפה בלי כל זה. אנחנו נפגשים בעובדה מוגמרת בלי שום מקבילה, ולא רואים שום קצה חוט שיכול להסביר אותה.

ליקי מתאר כיצד מגייסים ל'כשל הסקאלה' כל מיני קוי דמיון בין אדם לבעלי חיים אחרים:

"בהתייחסה לחוקרים התומכים בייחודיות לשון האדם כתבה באחרונה הפסיכולוגית קתלין גיבסון מאוניברסיטת טקסס: "אף כי היא מדעית בהנחותיה ובנימוקיה, נקודת מבט זו עולה בקנה אחד עם מסורת פילוסופית מערבית ארוכה, ששורשיה נעוצים בספר בראשית ובכתבי אפלטון ואריסטו, הגורסת שהמנטאליות וההתנהגות של בני-האדם שונות איכותית מאלה של בעלי-החיים." כתוצאה מקו המחשבה הזה, הספרות האנתרופולוגית משופעת בתיאורי התנהגות שנחשבו ייחודיים לאדם. התנהגות זו כוללת התקנת כלים, יכולת להשתמש בסמלים, זיהוי דמות עצמית בראי, וכמובן – השימוש בשפה. ברם החל משנות ה-60 הלכה חומת ייחודיות זו והתפוררה בהתמדה, עם הגילוי שקופי-אדם מסוגלים להתקין כלים ולהשתמש בהם, להשתמש בסמלים, ולזהות את דמותם בראי. רק הלשון המדוברת נשארה בלא פגע, כך שהבלשנים הם המגינים האחרונים על ייחודיותו של האדם, נראה שהם מתייחסים למשימה זו ברצינות רבה".

ראשית מייחסים לעמדה המנוגדת 'פילוסופיה דתית' או 'מסורתית', שנית מצרפים לנושא את השימוש בכלים, זיהוי סמלים, זיהוי דמות עצמית, וכו', בנסיון לקשר זאת לשפה. לעומת זאת האמת היא, שברור שישנה איזו שהיא תקשורת גם בין בעלי חיים, אבל הפער בינה לבין השפה הוא כה רב, עד שאין טעם להשתמש בתקשורת זו כבסיס להסבר. גם אם קוף מזהה את עצמו במראה, הוא לא יכול לחשוב בצורה מופשטת ולא להביע מחשבות כאלו.

ליקי, בן למשפחת פליאונטולוגים מפורסמת, משועבד לתיאוריה של אביו (מסורת לא רבת שנים, אבל מסורת… ראה עוד כאן וכאן על מסורת ההטעיות/טעויות במשפחה) לפיו יש קשר בין נפח המוח לבין התפתחות המין האנושי (בניגוד לעובדה המפורסמת שנפח המח של הניאדרטלים גדול משל ההומו ספייאנס, וכן שנפח המח של הגבר גדול משל האשה), ולכן התפתחות השפה היא זו שהביאה להתפתחות האדם ולגדילת נפח המח, והרי לנו הרבה שלבי ביניים בהתפתחות השפה, כל היצורים בעלי המח הגדול מקוף אך קטן מהאדם, הם כביכול שלבים באבולוציה של השפה…

ושוב נזקק ליקי לכשל סקאלה חדש, ברצותו להציג לפנינו אבולוציה של שפה:

וייט מציין שבעה סוגי ממצאים ארכיאולוגיים, שלפי דעתו מצביעים על כך שצמיחה דרמטית של כישורים לשוניים התרחשה בשלב הפאליאוליתי המאוחר. ראשית, קבורת מתים מכוונת, שכמעט אין ספק כי החלה בזמנו של האדם הניאנדרטלי, אך השתכללה וכללה חפצי קבורה רק בשלב הפאליאוליתי המאוחר. שנית, ביטוי אמנותי שכלל ציור דמויות וקישוט הגוף, והחל רק בשלב הפאליאוליתי המאוחר. שלישית, אז חלה האצה פתאומית בקצב החידושים הטכנולוגיים והשינויים התרבותיים. רביעית, לראשונה מתגלים הבדלים אזוריים בין תרבויות, ביטוי ותוצאה של גבולות חברתיים. חמישית, מפרק זמן זה ואילך מתחזקות העדויות על קשרים בין מקומות מרוחקים, בצורת סחר בחפצים אקזוטיים. שישית, אתרי המגורים גדלים, והיה ודאי הכרח בקיומה של שפה כדי להגיע לדרגה כזאת של תכנון ותיאום. שביעית, הטכנולוגיה עוברת משימוש כמעט בלעדי באבן לשימוש שכולל גם חומרי גלם אחרים, כמו עצמות, קרניים וחומר, דבר שמצביע על תחכום בניצול משאבי הסביבה הפיזית, שאין להעלותו על הדעת בהעדר שפה.

כל שבעת הממצאים האלו, גם אם נניח שהם באמת משקפים שינוי מציאותי הדרגתי, ולא סתם אוסף השערות או ממצאים אקראיים בסדר מלאכותי, אינם אבולוציה של שפה, כולם תוצרים של האדם הנבון שהיה גם מדבר, ואין שום בדל ראיה, גם אם היינו רואים אדם שאינו קובר מתים, או שאינו מצייר דמויות – שגם לא היתה לו שפה, או שהיתה לו חצי שפה. מדובר במצג שוא גרידא, המחולק לשבעה סעיפים.

לעומת זאת הוא מציין טיעון מוצק וחותך של הצד המנוגד:

"דין פאלק, שלמחקריה על התפתחות מוח האדם התייחסתי בפרק 3, מגינה על הטענה שהשפה התפתחה בשלב מוקדם. "אם ההומינידים לא השתמשו בשפה ושכללו אותה, הייתי רוצה לדעת מה הם כן עשו עם מוחותיהם ההולכים וגדלים במהירות," כתבה באחרונה".

נו באמת…

וכאן מדגים ליקי כיצד הממצאים מהוים כפלסטלינה בידי יוצר ההשערות, שיכול להסביר כל דבר איך שיחפוץ:

"בבדיקה של מאובני-אדם גילה לייטמן, שבסיס הגולגולת אצל האוסטראלופיתקים היה ביסודו שטוח. בתכונה זו, כמו בתכונות ביולוגיות רבות אחרות, הם דמו לקופי-אדם, ובדומה לקופי-אדם, התקשורת הקולית שלהם ודאי היתה מוגבלת. האוסטראלופיתקים לא היו מסוגלים להפיק כמה מצלילי התנועות האוניברסליים המאפיינים את תבניות הדיבור האנושיות. "המאובנים הקדומים ביותר שבהם נמצא בסיס גולגולת מכופף לגמרי הם בני 300,000 עד 400,000 שנה, אצל מה שמכנים הומו סאפיינס קדום," סיכם לייטמן. האם פירושו של דבר שהומו סאפיינס הקדום, שהופיע לפני התפתחות האדם המודרני מבחינה אנטומית, היה בעל שפה מודרנית לחלוטין? הדבר אינו נראה סביר.

את השינוי בצורת בסיס הגולגולת אפשר לראות במאובן הקדום ביותר הידוע של הומו ארקטוס, גולגולת מספר 3733 מצפון קניה, שהיא בת כמעט שני מיליון שנה לפי הניתוח הזה, ניחן הפרט הזה ביכולת להפקת תנועות מסוימות, כמו במלים "גוף", "אבא" ו"אילו". לייטמן חישב ומצא שמיקום בית הקול אצל הומו ארקטוס הקדום היה זהה למיקומו אצל ילד מודרני בן שש. לרוע המזל, אי-אפשר לומר דבר על הומו האביליס, משום שעד כה לא נמצאה גולגולת של המין הזה שבסיסה שלם. הניחוש שלי הוא, כי כאשר נמצא גולגולת של הומו הקדום ביותר, נגלה את תחילתה של התעקמות בבסיסה. אין ספק שיכולת לשונית בסיסית צמחה עם הופעת הסוג הומו.

ברצף האבולוציוני הזה מתעורר פרדוקס לכאורה. בהסתמך על בסיס הגולגולת שלו, ניחן האדם הניאנדרטלי בכישורים לשוניים שנופלים מאלה של הומו סאפיינס קדום אחר, שחי כמה מאות אלפי שנים קודם לכן. התעקמות בסיס הגולגולת אצל האדם הניאנדרטלי היתה מתקדמת פחות אפילו מזו של הומו ארקטוס. האם הניאנדרטלים נסוגו אחורה, והיו בעלי יכולת דיבור פחותה מזו של אבותיהם? (ואמנם, יש אנתרופולוגים שטענו, שייתכן כי היכחדות האדם הניאנדרטלי קשורה ליכולות לשוניות נחותות.) נסיגה אבולוציונית מעין זו איננה נראית סבירה. אין לכך דוגמאות בטבע. סביר יותר להניח שהתשובה טמונה באנטומיה של מבנה הפנים והגולגולת של האדם הניאנדרטלי. נראה שכהסתגלות לאקלים קר, החלק המרכזי של פניו של האדם הניאנדרטלי בלט במידה יוצאת-דופן. כתוצאה מכך, מעברי האף רחבים יותר, ומאפשרים לאוויר קר להתחמם וללחות של האוויר הננשף להתעבות. ייתכן שהמבנה הזה השפיע על צורת בסיס הגולגולת מבלי לגרוע באופן משמעותי מהיכולת הלשונית של בני המין הזה. האנתרופולוגים מוסיפים להתווכח על סוגיה זו".

ובכן, האוסטרלופיתקוס היה קוף, הוא לא נוגע לדיון שלנו. על הומו אביליס אין מידע, על הומו ארקטוס ה'מידע' מקוטע, ("מן הסתם" יכל לומר מלה כמו "אבא", אולי היה מקביל לילד בן 6), הניאדרטלי סותר את ההנחה, אבל עדיין 'יש רצף של התפתחות'…

האנתרופולוגים יכולים להמשיך להתווכח ולטוות תיאוריות בדויות כרצונם, מצב המחקר נשאר בדיוק כמו בנקודת ההתחלה, אין שום הסבר מספק כיצד התפתחה השפה ומה בדיוק מאפשר לכל ילד ללמוד אותה בלי מאמץ.

התיאוריה של חומסקי שימשה כאיזה תריס כנגד הסברי התפתחות שונים, שכן היא דגלה ביכולת מוכנה של שפה שלמה, אותה היכולת שאנו פוגשים אצל פעוט, אלא שלאחרונה התיאוריה ירדה מעט מגדולתה, כפי שמתארת אוונס שם:

התיאוריה של חומסקי שלטה בבלשנות במשך ארבעה עשורים. אבל מסתבר שהיא אינה אלא מיתוס. מבול של ראיות חדשות שוטף אותנו בשנים האחרונות ומוכיח שחומסקי טועה, חד וחלק.

האמת היא שהטענות שמביאה אוונס לא משכנעות כלל, כך למשל היא טוענת שהעובדה שיש הבדלים יסודיים בין המבנים התחביריים של השפות, או שאין לנו דרך לזהות איזור מסויים במח שהוא המקום של האינסטינקט הלשוני, מוכיחה שהדבר לא קיים (אם זה חשוב, פרופ' פרידמן טוענת שהיא כן זיהתה את המקום).

פיסקה עוד יותר מתמיהה של אוונס היא:

כדי שדקדוק אוניברסלי יהיה מוטמע בתוך מעגלי המוח האנושי, הוא צריך לעבור דרך הגנים. אבל מחקרים נוירוביולוגיים עדכניים מראים שלדנ"א האנושי פשוט אין כוח קידוד חזק מספיק לעשות זאת. לגנום שלנו יש קיבולת מידע מוגבלת ביותר. חלק גדול מהקוד הגנטי שלנו מוקדש לבניית מערכת העצבים, עוד לפני שהוא ניגש למשימות אחרות. כדי לכתוב משהו מפורט וספציפי כמו דקדוק אוניברסלי-כביכול בתוך מוחו של תינוק אנושי, נדרשת כמות אדירה של משאבי מידע – משאבים שהדנ"א שלנו פשוט לא יכול להרשות לעצמו לבזבז. לכן ההנחה הבסיסית של האינסטינקט הלשוני – שאפשר להעביר דבר כזה בצורה גנטית – נראית בלתי סבירה.

מיותר לציין שזה מגוחך לגמרי, אין לנו שום דרך לאמוד את הקיבולת של הדנ"א האנושי, שכל המורכבות של האדם נוצרת ממנו, ובודאי לא להחליט שדוקא לשפה אין מקום (ככלל הדנ"א לא יכול להיות הסבר להופעת האדם כולו, כשם שתכנית אדריכלית לא יכולה להיות הסבר להופעת הבנין, צריכים קבלן שיקרא אותה וימיר את הקודים למציאות, הקבלן לא יכול להיווצר מתוך התכנית, כי גם הוא צריך קבלן. ראה גם: ליפטון).

האמת היא שהטענה היחידה המניעה אנשים מסוגו של אוונס באה בהמשך דבריו:

"בואו נחשוב על זה לרגע: זה רעיון מוזר מאוד. דבר ראשון, חומסקי טוען ששפה נוצרה במקרו-מוטציה: קפיצה פתאומית. אבל תפיסה זו מתנגשת עם הסינתזה הניאו-דרוויניסטית המודרנית, שנחשבת לעובדה ולא מותירה מקום לזינוקים גדולים וחסרי תקדים שכאלה. אדפטציות כאלה פשוט לא מופיעות לפתע כשהן כבר מפותחות לחלוטין. יתרה מזו, השלכה מוזרה שנובעת מעמדתו של חומסקי היא שלא ייתכן כי השפה התפתחה למטרות תקשורת: ככלות הכול, גם אם הגן הדקדוקי היה יכול לצוץ לפתע פתאום באדם בר-מזל (מה שכבר נראה בלתי סביר לחלוטין), הסיכויים ששני אנשים יקבלו את אותה מוטציה מקרית באותו זמן, קטנים אף יותר. כלומר לפי תיאוריית האינסטינקט הלשוני, לאדם הראשון בהיסטוריה שצויד בשפה לא היה עם מי לדבר".

כלומר: האבחנה של חומסקי נדחית, משום שהיא לא משאירה מקום לאבולוציה כפי שמאמינים בה כיום.

(בפירוט יתר במאמר של אלון גלעד: "לשאלה אם יש דקדוק אוניברסלי מולד או לא יש השלכות מעניינות על שאלת מקור השפה ומהותה. אם אכן קיים ״איבר לשוני״, נשאלת השאלה כיצד איבר כזה יכול היה להתפתח באופן אבולוציוני. הדבר דומה לשאלת ההתפתחות האבולוציונית של העין, שכן לכאורה אין כל שימוש בחצי עין, כפי שאין כל שימוש לחצי מערכת תקשורת — או שיש עין והיצור יכול לראות, או שאין כלום; או שיש מערכת תקשורתית והאדם יכול לדבר, או שאין כלום. השאלה אפוא היא איך מערכות כאלה יכולות להתפתח באופן הדרגתי, שכן כך האבולוציה עובדת. כשזה נוגע לעין, הבעיה נפתרה בזכות האפשרות להראות את היתרונות בשלבי הביניים השונים בדוגמאות מן החי. אולם כשמדובר במנגנון של שפה, קשה לראות מה היתרון ההישרדותי של מנגנון לשוני חלקי. גם אם נניח שבעיה זו תיפתר, ניוותר עם תהייה נוספת: למנגנון לשוני יש תועלת רק כשהוא קיים בקבוצה של אנשים, אבל אם זה המצב קשה להסביר את התפשטות התכונה מרמת הפרט הבודד לקבוצה שלמה, שהרי יכולת דיבור של אדם אחד, ללא דוברים אחרים, אינה מציעה כל יתרון אבולוציוני").

בצר להם פונים החוקרים ה'מודרניים' לתחום המניב פירות דְשֵנִים, הלא הוא ענף המחקר המכובד: פסיכולוגיה אבולוציונית, בתחום זה ביכלתך לברוא עולמות וליצור הכל בעזרת הסבר סוציולוגי בגרוש, כך זה נשמע:

"מוצאנו בסוג הביולוגי "אדם", Homo, שהופיע לפני כ-2.5 מיליון שנה. לפני כן, אבותינו הקרובים ביותר היו למעשה קופים זקופי קומה הידועים בשם Australopithecines, יצורים שהיו ככל הנראה חכמים פחות או יותר כמו שימפנזים. אבל נראה שבשלב מסוים השתנה משהו בנישה האקולוגית שלהם. יצורים טרום-אנושיים אלה עברו מתזונה מבוססת פירות – כמו רוב קופי האדם של ימינו – לבשר. התזונה החדשה דרשה סידורים חברתיים חדשניים וסוג חדש של אסטרטגיה קואופרטיבית (קשה לצוד חיות גדולות לבד). ושינוי זה הוביל בתורו לצורות חדשות של חשיבה קואופרטיבית כללית יותר: נוצרו סידורים חברתיים חדשים כדי להבטיח שציידים יקבלו נתח שווה מהשלל ושנשים וילדים, שלא יכלו להשתתף בציד באותה מידה, יקבלו גם הם חלק ממנו".

עכשיו הכל מובן, למה יש שפה? כי בשלב מסויים השתנה משהו בנישה האקולוגית, הם עברו לאכול בשר, והופ, נוצרה השפה.

במקרה שחומסקי לא הבין, אוונס מוכנה לפרט:

"לפי נקודת מבט זו אנו לא חייבים להניח את קיומו של אינסטינקט לשוני מיוחד; אנחנו צריכים רק להביט בכל השינויים שעשו אותנו למי שאנחנו, השינויים שסללו את הדרך לדיבור. זה מאפשר לנו לתאר את התפתחות השפה כתהליך הדרגתי שהוא תוצאה של נטיות חופפות רבות. לדוגמה, אולי היא התחילה כמערכת מחוות מתוחכמת, שרק לאחר מכן התפתחה וקיבלה ביטוי קולי. אבל אין ספק שהזרז המהותי ביותר בדרכנו לדיבור היה התפתחותו של אינסטינקט שיתוף הפעולה. ובכך אין בכוונתי לומר שאנחנו תמיד מסתדרים זה עם זה. אבל אנחנו כמעט תמיד מזהים בני אדם אחרים כיצורים בעלי תודעה, כמונו, עם מחשבות ורגשות שאפשר לנסות להשפיע עליהן".

כלומר, מן הסתם לא חשבו על זה, זה  ה – ד – ר – ג – ת – י, זה נובע מאיזו תכונה X שקיימת כבר באופן שרירותי, ומה בכלל השאלה? (כאן למדנו על הסבר מעמיק אחר לשפה היכולת לשקר מהווה 'יתרון'…).

למותר לציין שחומסקי שולל את כל הטענות האלו (כל מה שהוא בא להראות שהשפה לא יכולה להתפתח בדרך של למידה, כי היא מורכבת מדי עבור יכולת הלמידה, והיא נלמדת בפועל כמעט בלי ידע מקדים. הדיבור רק מייצג יכולת חשיבה מופשטת ומושגים שקיימת בנפש האדם מראש), והעיקר: גם התיאוריה כביכול של חומסקי, לא באמת מסבירה אלא קובעת עובדה. וגם קביעת העובדה מתעלמת מאספקטים מהותיים של השפה ושל הלשון (ראה למשל: נשמה או אורגניזם ג, רבקה שכטר על השפה, לשון הקדש – בסוף המאמר).

אבי בליזובסקי, מנכס את השפה לאבולוציה, ומתאר 'בילוש אחר האבולוציה של השפה', כאשר גולת הכותרת היא: "פעלים חריגים באנגלית משתנים בדרך הניתנת לחיזוי, בדיוק כמו גנים ויצורים חיים", אם האנלוגיה של "בדיוק כמו גנים ויצורים חיים", היא למלה "משתנים", אולי אפשר להבין, אבל אם הכוונה ל"בדרך הניתנת לחיזוי", נשמח לשמוע כמה תחזיות על כיצד ישתנו גנים או יצורים חיים בדורות הבאים. עצם העובדה שניתן לחזות באופן סטטיסטי שינויים שונים בשפה, כמו גם בפוליטיקה, בתחום משחקי המחשב, ובבורסה, לא קשורה בשום צורה ל'אבולוציה'.

אדם אחר הנלחם בתורה של חומסקי, הוא יאיר שימרון, מחברו של הספר "קולות מגן עדן – האבולוציה של קולות ההבעה לכלל שפה", לפי שימרון כל הדיונים עד לו הם דיוני סרק, לדבריו התקשורת של בעלי החיים עד הקופים מונחת לפנינו, וכל מה שצריך הוא להסביר איך התפתחה זו לשפה האנושית.

ראשית, כפי שכבר ראינו, חומסקי ממש תוקע את הגישה האבולוציונית ה'סבירה', כפי שמתלונן שימרון:

"מה אומר חומסקי על אבולוציית השפה?

הנה להבהרה כיצד חושב חומסקי בשנת 2005 על האבולוציה של השפה והאדם: "ההסבר הפשוט ביותר של ה"קפיצה הגדולה קדימה" באבולוציה של האדם יהיה שהמוח חווט מחדש. אולי על ידי איזו מוטאציה קטנה, כדי לספק את הפעולה של "איחוי"  (Merge, מונח מהבלשנות החומסקאית שאין לנו צורך לעסוק בו). בבת אחת מניחה חלק ליבה של הבסיס למה שנמצא באותו רגע דרמטי באבולוציה של האדם…הקפיצה הגדולה הייתה למעשה מיידית, באדם יחיד, שניחן מיידית ביכולות אינטלקטואליות העולות בהרבה על האחרים, הועברו לצאצאיו ונעשו שולטות". אף על פי שעברו 12 שנים מאז, חומסקי חוזר על טענות דיליטנטיות ונבערות אלו גם בספרו החדש על האבולוציה של השפה.

כל תכונותיו של כל בעל חיים, ללא כל יוצא מהכלל, נתהוו כתוצאה ממערכות הגומלין בין בעל החיים לבין סביבתו. כלל לא ייתכן שתכונה תתפתח שלא כתוצאה ממערכת גומלין בינו לסביבתו, לאחר שמערכת הגומלין הזאת פעלה בתהליכים של דחפים ואילוצים על בעל החיים.

לכן, גם תכונת השפה יכלה להתפתח אך ורק בתהליכי הדחפים והאילוצים שבתוכם התפתח האדם. מה שמסביר חומסקי, אינו מניח את המערכת הזאת, ולכן אלו הבלים".

ובקצרה: כל מה שלא אבולוציה הוא הבלים.

מכאן הדרך של שימרון קצרה כדי לקבוע:

"הכשלים הראשיים בתיאוריות של חומסקי הם התעלמותו למעשה מהיותו של הדיבור מערכת פעולות ככל מערכת פעולות אנושית אחרת, ומהיות האבולוציה של השפה, בהכרח וללא אפשרות אחרת, שורת תהליכים שלא היו שונים מכל תהליך אבולוציוני של כל תכונה אנושית אחרת".

האם לא יתכן ששימרון עצמו כושל בדוגמטיות כשהוא מקשר את השפה לתקשורת בין בעלי החיים, האם לא בולט שמקסם השוא האבולוציוני האקראי מסמא את עיניו, כדי להיאחז בנתונים כביכול שהם 'מתחת לפנס', שדומים לטבלאות של התפתחות ורצפים וכו', אבל לא באמת תורמים מאומה.

שימרון במקום אחר מסביר את עמדתו:

בני האדם, בשוביניזם האופייני להם, מרבים לחפש את "מותר האדם מן הבהמה". חיפוש זה מונע על ידי ההנחה שחייבת להיות תשובה לשאלה ושלא יתכן שאין לאדם שום יתרון מהותי על הבהמה. אחת התשובות הנפוצות לשאלה זו היא "השפה", כלומר, הטענה שמותר האדם על הבהמה הוא בכך שיש לו שפה.

גיא דויטשר אומר (גלגולי לשון הוצ' עם עובד 2005, ע' 227 – 228): "אם לא נמצא פעם מצלמת וידיאו שיצורים מהעולם החיצון שכחו בפזיזותם באחד מביקוריהם הקודמים, דומה שכל הסבר ללידת השפה אצל האדם הקדמון יישאר בגדר מושא לפנטזיה בלבד".

שימרון אומר על כך:

"כל הדברים האלה, ורוב הדברים האחרים שאנו פוגשים בחיינו הם מוסכמות שרובנו הגדול משתמש בהן ללא ערעור. המוסכמות הן בבחינת דברים ידועים, שלא נחוץ כלל לבדוק.

הציטוט בקטע הפתיחה מספרו של גיא דויטשר, על כך שלא נוכל לדעת דבר על התפתחות השפה אלא אם נמצא צילום וידאו מזמני התהוות השפה, הוא ביטוי למוסכמה שלטת, משביעת רצון מהסוג הנפוץ.

פיזיקאים מתאמצים לתאר את ההתרחשויות של ראשית המפץ הגדול, של השניות הראשונות, של אלפי השנים הבאות, ושל כל תולדות היקום. אין להם כל סרט וידאו מהזמנים הרחוקים והאבודים ההם.

האם באמת לא יכול מחקר הדיבור והשפה למצוא כל ידע של ממש מתקופת התהוות הדיבור?".

שימרון באמת חושב שאף אחד לא העלה על דעתו את הרעיון, בעוד ברור שעמל רב הושקע בחקירת ובמיון צורות התקשורת השונות של בעלי חיים, ואף במחקרים שניסו לאלף בעלי חיים, בעיקר קופים, לתקשורת מסוגים שונים. ומחקר זה הראה שהפער בין התקשורת הזו לבין השפה האנושית כה גדול, עד שאין העיסוק בה תורם דבר להבנת השפה האנושית. רק צילום וידאו של שפה אחרת, נחותה יותר מבחינה מנטלית, היה יכול לשמש טיעון ל'התפתחות' שפה. צודק דויטשר. מדובר בפנטזיות בלבד. חישובים בנוגע למפץ הגדול, גם הם פנטזיות, אבל לכל הפחות מתבססים על טור מתמטי ועל חוקי טבע.

כל הקורא את המחקרים והמאמרים בנושא מהות הדיבור והשפה, היכולת המנטלית והנפשית הכרוכים בזה, אם אינו יוצא מהנחה קדומה רדוקציוניסטית, המאלצת אותו ליצור קוי התפתחות דמיוניים שאין להם שום היתכנות ריאלית ושום הסבר, יבין כי הדיבור הוא יתרון של נפש האדם, שאין לו שום הסבר פיזי. כמו כל התכונות האחרות של הנפש.

מעניינים דבריה של ד"ר רבקה שכטר המתארת את המימד התיאולוגי העומד מאחורי השקפות אלו, וכך כותבת שכטר:

"…מאחר שמחשבת התנ"ך בצורה עילאית הבינה ש'דעת' ממקור חיצוני, יצרה גם את ה'מודעות'. הרי אדם וחוה מגלים שהם עירומים, גלוי שהוא תוצאה של התבוננות עצמית חיצונית. התבוננות זו של חוה ואדם חסרה לקופים מחוסרי שפה.

האם הגן הביאולוגי של השפה של נעם חומסקי יכול להסביר את ה'מודעות'? הרי הגוף שלנו הביאולוגי, יציר הגנים הביאולוגיים, לא יכול להתבונן על עצמו ללא השפה, לכן הוא לא יכול להיות מודע לעצמו, כמו דרי גן-עדן.

לא בכדי המחשבה המערבית של היום, עדיין לא מסוגלת להסביר את ה'מודעות', כיוון שהיא לא מאמצת את השפה הרפאית, החיצונית.

נעם חומסקי אינו יחיד הרוצה להפוך את השפה למוחשית, פרי גנים מוחשיים. הרי גם הניירולוגים רואים את השפה ייצירה של הניירונים העמלניים, לא מבינים שהניירונים רק מעבדים יסוד חיצוני שנקלט על-ידי האונות הקדמיות. הניירונים מעבדים יסוד חיצוני כמו במקרה של הראיה, כאשר המח האנושי מעבד פוטונים לראיה.

מחוץ למחשבת התנ"ך שבצורה עילאית הבינה באינטואיציה שהשפה ממקור חיצוני, מוכרחים להגיד שמסקנה זו של מחשבת התנ"ך היא עילאית, למרות שיש להוסיף שהיא התאפשרה על בסיס הירושה התרבותית השומרית, הרי כבר גילגמש תוהה על מהות השפה באפוס על שמו. תרבויות מאוחרות יותר תמיד ניסו להצפין את השפה בגופו של האדם, לגופו המוחשי.

נעם חומסקי הושפע מהמחשבה הגרמנית. הרדר, הפילוסוף-תיאולוג, אף הוא טען שהשפה היא אורגנית, לא חיצונית. ואפילו קאנט, שרצה לעשות דה-לגיטימציה למחשבת התנ"ך, טען בספרו בשם ' דת בגבולות הבינה הטהורה', שהוא מעדיף ערכים פנימיים על ערכי התנ"ך החיצוניים. וגיתה בדרמה שלו פאוסט, שלל בכלל את השפה, שלל את הפסוק של השליח יוחנן, בפרק א' של בשורתו, 'בראשית היה הדבר'. גיתה טען שהמעשה הוא ראשית.

הגרמנים ראו את עצמם כממשיכי תרבות יוון. והרי סוקראטס מצפין את הערכים בתוככי נפשו הנצחית הסטטית. ובדיאלוג פיידרוס, סוקראטס אפילו שולל את נחיצות הכתב, כתב שהנו סימול חיצוני של השפה הרפאית.

מכל הדוגמאות אנו לומדים שהאדם מתכחש לשפה החיצונית המבשרת את היותו מוותי, הוא אינו משלים עם חוקי הקיום הקוצבים לו משך קיום קצוב.

מחשבת התנ"ך השלימה עם חוקי הקיום, עם משך קצוב, עם עולם נגלה בלבד. וכתוצאה מהשלמה זו, מחשבת התנ"ך יצרה השקפה קיומית, השקפה נבואית.

לא בכדי, נעם חומסקי שראה את השפה כפרי גן ביאולוגי, מצא קרבה למחשבה הגרמנית שעשתה דה-לגיטימציה למחשבת התנ"ך. ברור שנעם חומסקי לא מצא קרבה למחשבת קלווין שנעשתה תחתית מחשבת ארה"ב, קלווין שחזר למחשבת התנ"ך.

מאחר נעם חומסקי נעשה בר-סמכא בפילוסופית השפה, הוא דגם לנטיתו הארכיטיפית של האדם להתכחש לשפה הרפאית, החיצונית. ברור שנטיה זו להתכחש לשפה הרפאית החיצונית היא בצורה לא מודעת סרוב להשלים עם חוקי הקיום הגוזרים על האדם משך קצוב.

האדם גם מתכחש לשפה הרפאית כיוון שהיא מצביעה על היות עולמו הלשוני ארעי, יציר רצונו החופשי, לכן באחראיותו.

לא רק היוונים התכחשו לשפה הרפאית, השליח שאול הטרסי שהושפע מהמחשבה היוונית רצה שהאלוהות תשנה סדרי עולם, אף תחזיר את האדם למצבו הגן-עדני. כביכול, לפי שאול הטרסי בגן עדן, טרם אכל אדם מפרי 'עץ הדעת', הוא היה אל-מותי.

במציאות דרי גן-עדן, החיות, שלא אכלו מפרי 'עץ הדעת' אף משך חייהם קצובים. ההבדל בין החיות לאדם שטעם מפרי 'עץ הדעת', הוא בכך שהן לא מודעות למותן. גם החיות המונעות על-ידי 'דחף הקיום' המשותף לכל ברואי כדור הארץ שלנו, בורחים מסכנות לחייהם. דחף הקיום שהוא אימננטי בכל הברויים, מיידע אותם מה טוב לקיומם, מה רע לקיומם, לכן הן בורחות מסכנות לקיומם.

ובאמת מה שמבדיל את דרי גן-עדן שלא טעמו הפרי 'עץ הדעת', שהם מונעים רק על-ידי 'דחף הקיום' האימננטי, דחף שלא מקנה להם מודעות, מודעות למוות.

נעם חומסקי הטוען שהשפה היא פרי גן ביאולוגי, הופך את הכלי הזה לאימננטי, בדומה ל'דחף הקיום', לכן שפה זו אינה מאפשרת 'מודעות', מודעות שהנה פרי השפה הרפאית החיצונית. רק השפה החיצונית מאפשרת את ה'מודעות'.

אצל הניירולוגים והפילוסופוים העכשווים אנו מוצאים את מושג ה-QUalia ,מושג מעורפל מאד, שצריך להיות דומה ל'מודעות'. אבל לפי ההסברים של ניירולוגים ופילוסופים, ההבדלות, ש'מודעות' מקנה בצורה חיצונית, מושג זה הוא פרי הבדלות פנימיות.

האם נעם חומסקי, וכל אלו הרוצים שפה אימננטית, לא חיצונית, חלק מהאינפורמציה היקומית, רוצים בדומה לשאול הטרסי לחזור לקיום גן-עדני, לא להיות מודעים?

אנשים אלו המתכחשים לשפה החיצונית, המאפשרת את המודעות למוות, שוכחים שללא מודעות למוות האדם מאבד גם את המודעות שהוא חי".

ראה עוד מאמרה של ד"ר יונת אשחר: הגֵן של השפה: לא מה שחשבנו:
"מחקר חדש מטיל צל כבד על ההנחה ששינוי בגֵן יחיד איפשר לאבות אבותינו לפתח שפת תקשורת, ומחזק את הסברה כי מדובר בשינוי הדרגתי ומורכב בהרבה". (המחקר המלא).
0 0 votes
Article Rating

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

Subscribe
Notify of
guest
4 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
Slava Godkin
Slava Godkin
4 years ago

ויויאן אוואנס הוא גבר לא אישה.
עוד שתי דקות של מחקר היתה מונעת את הטעות המביכה הזאת

יאיר שימרון
6 years ago

כל תכונה של בעל חיים, כולל בני אדם, כולל השפה, כולל הנפש, השכל, כל תכונה של בעל חיים, ללא שום יוצא מן הכלל היא תולדה של אבולוציה. אדם הוא תולדת אבולוציה מבעלי חיים, ולפיכך גם נפשו, שכלו, ושפתו הם תולדת אבולוציה מבעלי חיים, והכרחי לקשר את השפה לתופעות תקשורת קולית בבעלי חיים, אם אנו מקווים לפענח את מקורה של השפה.

4
0
Would love your thoughts, please comment.x