האתר עוסק בשאלות של אמונה מול כפירה, ומיועד לעוסקים בנושא.
למדיניות האתר לחץ כאן

Kal-sites – בניית אתרים
רוצה לדעת כמה עולה לבנות אתר ? לחץ כאן

נושאים באתר

"רציו" רוצה לגדול... רוצים לתרום?

תקבלו מייד
אישור מס הכנסה לעניין תרומות לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה

10 ₪
20 ₪
100 ₪
200 ₪
500 ₪
1000 ₪
סכום אחר
הפוך את תרומתך לחודשית (ללא לקיחת מסגרת)
כן!, אני אתכם
לא! רוצה תרומה חד פעמית

מה אחוז המדענים המאמינים?

צוות האתר

צוות האתר

image_printלחץ לגירסת הדפסה

הרב אליעזר אייזיקוביץ': מה אחוז המדענים המאמינים באלוקים, ולמה זה בעצם חשוב?

מה אחוז המדענים המאמינים באלוקים? השאלה הזאת משום מה מעוררת סקרנות רבה וברחבי האינטרנט ניתן למצוא לה תשובות שונות.

לפני שמחפשים את התשובה עלינו להגדיר מיהו "מדען"? האם הכוונה למדעים המדויקים? מה באשר לארכיאולוגים או מומחים למדעי המגדר? מה באשר למדעי המדינה? מהי רמת הידע לה נדרש האדם כדי שנחשיב אותו למדען, ומהי הנקודה הקריטית שבה היא צברה מספיק ידע כדי שלהשקפת עולמה בנושאי אמונה יהיה משקל מיוחד?

אך מעבר לכך, מדוע יש בכלל משמעות לאחוזי המדענים המאמינים בתפיסת מציאות כזאת או אחרת?  השאלה מניחה שלמדען יש מומחיות מיוחדת בהכרת המציאות, אלא שלא מובן על מה נסמכת הנחה זו. אומנם מדענים הם במקרים רבים אנשים אינטליגנטים, אבל אנשים אינטליגנטים אפשר למצוא בתחומים רבים אחרים. מדוע יש להעניק משקל לאמונותיהם של מדענים יותר מאשר לאלו של שופטים, עורכי דין, רואי חשבון, מהנדסי מים, וגנרלים?

יתכן כי ההנחה הזאת נובעת מתפיסה רומנטית הרואה במדען דמות גדולה מהחיים, אדם המקדיש את כל כוחותיו לחקר אמיתות יסוד. אבל גם אם התפיסה הזו הייתה נכונה אי פעם, ספק אם היא הולמת את המדען הממוצע בן זמנינו.

מסלול ההכשרה של איש מדע בימינו מכין אותו להתמחות בתחום דעת ממוקד. הוא עשוי להיות ביולוג מולקולרי. או כימאי חומרים. או מומחה לחורים שחורים. בתחום שלו יש להניח שהוא אכן מומחה. אבל בנושאים החורגים ממומחיותו אין לדעותיו משקל יותר מכל אדם אינטליגנטי אחר. ככלל, רוב המדענים אינם עוסקים בשאלות מטפיזיות, אין להם ידע מיוחד בהבנת התמונה הרחבה של המציאות, וגם אם כן – הם אינם עושים זאת כחלק מהכשרתם המדעית.

בדרך כלל אין המדען גוזר את השקפת עולמו מעיסוקו המדעי. אדרבא, את העובדות האמפיריות מסדר המדען בהתאם לתפיסת העולם המקובלת עליו. החשיבה המדעית נכנסת לתמונה רק בשלב השני, והיא  מבססת תפיסת עולם שמלכתחילה נבנתה גם על צורות קוגנציה אחרות כמו אינטואיציה, פילוסופיה, 'קומן-סנס', מסורת, אסתטיקה ועוד. הדבר נכון גם בנושאי אמונה ודת.

זאת ועוד, בחוגי האקדמיה עמדה חילונית נתפסת כברירת מחדל טבעית ואילו עמדה דתית נתפסת כיוצא דופן הטעון הצדקה והוכחה. דווקא כשמדובר במדען דתי יש מקום לשער שהוא נדרש להצדיק (לפחות בעיני עצמו) את אמונתו הדתית שכן זו מאותגרת תדיר בסביבה האקדמית. לעומת זאת ספק רב אם מדען אתאיסט התעמק בשאלת האמונה משום שהשקפתו האישית ממילא תואמת את האקלים הרעיוני הסובב אותו.

יש הטוענים כי יתרונו של המדע בכך שהוא מבוסס על חשיבה ביקורתית ולפיכך יש להעניק משקל מיוחד לדעתם של מדענים שהשתלמו בחשיבה זו. לפי טענה זו מדענים אינם מוכנים לקבל דברים "סתם כך". כחלק משיטת העבודה שלהם הם דורשים "הוכחות מוצקות", ועל כן יש לסמוך על חשיבתם גם בנושאים תיאולוגיים.

אלא שגם ביחס לטענה זו נראה שמדובר יותר בקריקטורה מאשר בתיאור ריאלי של מדענים אמיתיים. חשיבה ביקורתית קיימת גם אצל כאלה שבחרו לא להיות מדענים. יתירה מכך, חשיבה ביקורתית בתחום המדעי לא בהכרח מוליכה לחשיבה ביקורתית בכל תחומי החיים. גם מדענים עשויים ליפול טרף לפיתויים כלכליים, להשקעות חסרות שחר, לאידיאולוגיות פוליטיות מופרכות, ולכל עיוותי החשיבה הנפוצים. מסתבר שהחשיבה הביקורתית לא הפכה אותם לחסיני טעות.

המציאות מלמדת כי מדענים בעלי חשיבה ביקורתית יכולים להגיע איתה לכל סוג של השקפת עולם, מפוסט מודרניזם ניהיליסטי (כמקובל בכמה קמפוסים אמריקאים בשנות העשרים של המאה הנוכחית) ועד פאשיזם מוחלט (כמקובל בכמה קמפוסים גרמנים בשנות העשרים של המאה שעברה). כך גם בתחום הכלכלי. מדענים בעלי "חשיבה מדעית ביקורתית" דוגלים בכל תפיסה כלכלית אפשרית, מליברטריאנים גמורים ועד קומוניסטים אדוקים.

מכאן שבענייני אמונות ודעות אי אפשר לגזור בהכרח השקפת עולם מתוך חשיבה ביקורתית מדעית בלבד. אין זיקה ישירה בין חשיבה מדעית ביקורתית לבין מסקנה דתית או חילונית. מי שתולה את האמונה הדתית בהעדר חשיבה ביקורתית פשוט מניח את המבוקש.

בכלל, כללי חשיבה ביקורתית המתאימים לעיסוק מדעי אינם הולמים בהכרח תחומים אחרים. "כללי המשחק" המדעי מניבים תוצאות מעולות כשהן פועלות בסביבה הסטרילית של המעבדה או של המדע התצפיתי. בתחומי חיים אחרים אנחנו נדרשים לכללי חשיבה נוספים שהם לעיתים פחות חדים אך יכולת ההסבר שלהם רחבה יותר.

אפילו בתחום המדעי עצמו אינה דומה החשיבה הביקורתית הנצרכת במדעים המדויקים לזו המופעלת במדעים הרכים כמו סוציולוגיה, היסטוריה, ארכיאולוגיה וכיו"ב. גם  במדעים המדויקים יש זמנים שלא די בחשיבה ביקורתית סטנדרטית. חשיבה סטנדרטית מתרחשת בתוך פרדיגמה נתונה. אולם לעיתים יש צורך בשבירת פרדיגמה כאשר החשיבה הביקורתית הרגילה מוליכה למבוי סתום ויש צורך במערכת התייחסות חדשה כדי להתקדם הלאה. הפרדיגמה החדשה לא נבנית מתוך חשיבה ביקורתית בלבד אלא כוללת אלמנטים כגון השראה ואינטואיציה המקנים לאדם יכולת לחשוב מחוץ לקופסא.

נראה אפוא שבתחומים רחבים כדי להגיע למסקנות מועילות אי אפשר להסתפק רק בחשיבה ביקורתית אלא יש צורך במרכיבים נוספים. אלה משפיעים על השקפת עולמם של מדענים וזהו מן הסתם ההסבר לגיוון הדעות המצוי אצל מדענים בתחום הדת כמו בתחומים רבים אחרים.

נקודה נוספת היא שהמדען אינו ניגש למדע כ"טבולה רסה" (דף חלק). הוא לא מפרק את זהותו ובונה אותה מחדש ביום שהוא מתחיל ללמוד מדע. לעיסוק המדעי הוא מביא את האמונות אותם ספג מסביבתו. מסתבר שרוב המדענים החילונים היו חילונים גם בטרם היו למדענים, והוא הדין בנוגע למדענים דתיים. כדי לברר את השפעת המדע על אמונת המדענים צריך אפוא לבדוק מה היו השקפותיו הדתיות הקודמות בטרם למד מדעים. בסקר בינלאומי  נמצא שרק 6-20 אחוז מהמדענים דיווחו כי המדע עשה אותם פחות דתיים (למרבה הצער עורכי המחקר לא בדקו את אחוז האנשים שהמדע עשה אותם יותר דתיים…)[1].

כמו בכל מחקר סוציולוגי חשוב גם להפריד בין קורלציה לסיבתיות. האם מדענים נעשים חילונים או חילונים נעשים מדענים?

יתכנו גורמים שונים המעודדים חילונים להפוך למדענים יותר מקבוצות אוכלוסיה אחרות. בישראל, שיעור החרדים בעלי תואר מדעי נמוך למדי. אך יותר משהו משקף את השפעת המדע הוא משקף את ההעדפות התרבותיות של הציבור החרדי שחלקים גדולים בו מסתייגים מלימודים אקדמיים.

לכן, לפני שמסיקים מסקנות משיעורי האמונה והאתאיזם בקרב מדענים, יש לברר האם אנשים מאמינים נוטים להשתייך לרבדים חברתיים שמטעמים שונים פחות פונים לאקדמיה ולכן חלקם בקרב המדענים קטן יחסית? אולי אנשים מאמינים מעדיפים מקצועות צווארון כחול? אולי יש להם פחות כסף למימון לימודים? אולי הסביבה שלהם פחות מעודדת אותם לעבר מדע? אולי האופי החילוני המיוחס למדע או האווירה החילונית המוחצנת השוררת בקמפוסים אוניברסיטאיים מרתיעה אותם? אולי הם פשוט מעדיפים ללמוד משפטים?

מיעוט יחסי של מדענים מאמינים יכול להיות מוסבר גם בהבדלים סוציולוגים, בדומה למיעוט היחסי של נשים במדעי הפיזיקה והביולוגיה (רק בשתי ארצות, איטליה וטורקיה, שיעור הנשים בענפי המדע הללו עולה על 30 אחוז). אגב, במחקר הסוציולוגי מקובלת ההנחה שבאופן כללי נשים נוטות לדתיות יותר מגברים. מיעוט יחסי של מאמינים בקרב מדענים עשוי אפוא לשקף, לפחות בחלקו, את מיעוט הנשים העוסקות בענפי מדע מסוימים.

עוד יש לקחת בחשבון כי השיטה המדעית עצמה מבוססת במדה מסוימת על התעלמות מודעת מהיבטים של המציאות שאינם ניתנים לחקירה מדעית. למשל, מדען שמתפעל עמוקות מנפלאות מערכת החיסון האנושית אינו יכול לתלות את הדבר ב"נס" או ב"כוח רוחני" כללי ולהסתפק בכך. המתודה המדעית דורשת ממנו למקד את מאמציו בניסיון להבין איך בדיוק פועלת המערכת, מה הגורמים המשפיעים עליה, איך אפשר לתקן אותה כשהיא לקויה וכו'.

אין בכך כדי לומר ששאלות של תכליתיות ומשמעות אינן חשובות, או שאין תופעות מסוימות בעולם הטבע מצביעות על מציאות שמעבר לעולם הטבע. אבל העיסוק בהיבטים הללו של המציאות אינו עומד במוקד הענין של העשיה המדעית. מסיבה זו ניתן לטעון כי במידה מסוימת השיטה המדעית מוטה נגד חיפוש אחר סיבות רוחניות. יתכן וההטיה הזאת מוצדקת ואף בלתי נמנעת, אך יש בה כדי להסביר חלק מההתרחקות של מדענים מאמונה דתית.

יש טוענים שבין מדע לאמונה מתקיימים בהכרח יחסי עימות. לפי "תזת הקונפליקט" מדע ואמונה שרויים לאורך ההיסטוריה במאבק איתנים חסר פשרות. לדעת ריצ'ארד דוקינס מדען "אמיתי" בהכרח צריך לתפוס עמדה אתאיסטית ואילו מאמין "אמיתי" אמור להתנגד לגישה המדעית.

את תזת הקונפליקט המציאו במאה הי"ט שני סופרים אמריקאים, ווייט ודרייפר, אך היסטוריונים רבים דוחים אותה ולא רואים בה שיקוף נאמן של המציאות. לאורך רוב ההיסטוריה מדע ואמונה לא נתפסו כדברים המנוגדים אחד לשני. אדרבא, בתחילת העידן המודרני רוב המדענים היו אנשים מאמינים וגם כיום לא קשה למצוא מדענים בעלי שם שהינם אנשים מאמינים. באופן מעניין, בסקר מכון 'פיו' נמצא ש'תזת הקונפליקט' מקובלת יותר דווקא בקרב אנשים בעלי מעורבות דתית נמוכה ואילו אנשים מאמינים יותר אינם סבורים שקיים קונפליקט עקרוני בין מדע לדת. עוד נמצא כי גם בקרב מדענים 'תזת הקונפליקט' מקובלת רק על מיעוט קטן[2].

מעניין לציין כי בשנת 2006 בה ראה אור ספרו של דוקינס כי מדענים "אמיתיים" הם אתאיסטים התפרסמו בארה"ב שלושה ספרים נוספים שחיברו מדענים בעלי שם. "היקום של אלוקים" מאת אוון גינגריץ', אסטרונום מהרווארד, מצהיר כי "היקום נברא בתכלית מכוונת ואמונה זו אינה מפריעה לעיסוק המדעי". פרנסיס קולינס, הביולוג שעמד בראש פרויקט הגנום האנושי, פרסם את "שפת האלוקים" הטוען כי הפלא והסדר הקפדני הניכרים בטבע מצביעים על בורא. כעבור כמה חודשים הקוסמולוג פאול דייויס פרסם את "חידת גולדילקס" ובו הטענה לקיומו של "כוונון" ביקום.

לסיכום: מדענים הם בני אדם המושפעים מלחצים חברתיים, מקונפורמיות מחשבתית, מחשיבה עדרית, מהשפעות פוליטיות ואידיאולוגיות שונות ומשונות[3]. בתחומים מסוימים הכלים המחשבתיים שלהם יעילים למדי, בתחומים אחרים – פחות.

במרוצת השנים נערכו סקרים שונים שניסו לבחון את שאלת אמונתם של מדענים. לפני שנבחן אותם נזכור שהתוצאות הן במידה רבה תלויות ארץ ותרבות. יש להניח שבברית המועצות או בסין של ימינו מספר המדענים שיביעו אמונה הוא מן הסתם נמוך. ומאידך, במדינות בעלות מרכיב דתי חזק כמו הודו או דרום קוריאה יש מקום להעריך ששיעור המדענים המאמינים גבוה יותר.

עוד ב-1914 פסיכולוג אמריקאי בשם ג'יימס לובה שיגר שאלון למדענים בארה"ב בהם נשאלו לגבי אמונתם הדתית. באופן ספציפי נשאלו האם הם מאמינים ב"קיומו של אל המקיים קשר עם האנושות ושאליו ניתן להתפלל מתוך ציפיה לזכות במענה". צריך לשים לב שמדובר בהגדרה מרחיבה של מושג האמונה הדתית. דאיסטים המאמינים במציאות האל, אך לא במעורבותו במעשי האדם, אינם עונים להגדרה.

מקרב העונים לשאלון של לובה כ-40 אחוז האמינו באל כזה, 40 אחוז שללו אמונה זו, ו-20 אחוז אמרו שאינם בטוחים. שיעור השוללים עלה ל-70 אחוז בקרב קבוצה של 400 מדענים שאתם הגדיר לובה כ"מדענים בכירים יותר".

אדוארד לרסון, היסטוריון של המדע באוניברסיטת ג'ורג'טאון, חזר על הסקר של לובה ב-1997. למרבה הפלא (ובניגוד לתחזיתו של לובה עצמו שהיה אתאיסט אדוק!) המספרים לא ממש השתנו באופן דרמטי. נרשמה עליה קלה בשיעור השוללים (45 אחוז), אך לא חל שינוי באחוז המאמינים. לעומת זאת בקרב חברי האקדמיה הלאומית למדעים, גוף המונה 517 חברים, 72 אחוז שללו את האמונה הנ"ל (בדומה לשיעור האתאיזם בקרב קבוצת המדענים הבכירים של לובה), 20 אחוז הביעו ספק, ורק 7 אחוז אמרו שהם מאמינים (יחד עם זאת צריך לשים לב שרק מחצית מהנשאלים הגיבו לשאלון).

בסקר אחר מטעם מכון פיו שנערך בשנת 2009 בקרב חברי האגודה האמריקנית לקידום מדעים, נמצא כי 41 אחוז מהנשאלים הגדירו את עצמם אתאיסטים או אגנוסטים (ספקנים). 51 אחוז אמרו שהם מאמינים באלוקים או בכוח עליון (אגב, באותו סקר 8 אחוז מהמדענים הזדהו כיהודים, פי ארבע מחלקם היחסי באוכלוסיה).  מעניין לציין שדווקא בקרב המדענים הצעירים בגילאי 18-34 שיעור המאמינים באלוקים או בכוח עליון היה גבוה יותר ועמד על 66 אחוז.

במחקר של סטירט וקורנוול נבחנו ההשקפות הדתיות של עמיתי האגודה המלכותית למדעים בבריטניה, גוף אקסקלוסיבי המונה קצת יותר מאלף חברים (ראויה לציון העובדה ש-95.5 אחוז מהם גברים). כ-245 מתוכם השיבו לשאלון סקר שנשלח בדוא"ל. רמות האתאיזם שנמצאו בקרב קבוצה מצומצמת זו היו גבוהות מאוד: 60 אחוז מהמדענים בתחומי הפיזיקה ו-90 אחוז מהמדענים בתחומי הביולוגיה אמרו כי אינם מאמינים באלוקים. אחוזים גבוהים אף יותר שללו את האמונה בהשארות הנפש.

הסקרים של לרסון, לובה וקורנוול התמקדו בקבוצות מצומצמות של אנשי מדע במספר מוגבל של ארצות בעולם המערבי (בריטניה וארה"ב). החוקרת האמריקנית איליין אקלונד מאוניברסיטת רייס הרחיבה את היריעה וערכה מחקרים בינלאומיים רחבי היקף.

בסקר מקיף שערכה בהשתתפות 22,525 אנשי מדע נבחנו אמונותיהם של מדענים ב-8 ארצות שונות. כצפוי נמצאו הבדלים משמעותיים בין ארצות שונות. באיטליה, טורקיה, הודו וטאיוון, מעל מחצית מהמדענים הגדירו עצמם כדתיים ברמה מסוימת. בהונג קונג שיעור האתאיסטים באוכלוסיה הכללית (55%) היה גבוה פני שניים משיעורם בקרב המדענים (26%).

באופן כללי מדענים נמצאו כפחות דתיים מהציבור הכללי, אבל יש יוצאים מן הכלל. בהונג קונג 39 אחוז מהמדענים מגדירים עצמם דתיים לעומת 20 אחוז בלבד באוכלוסיה הכללית. בטאיוון 54 אחוז מהמדענים הזדהו כדתיים לעומת 44 אחוז מהאוכלוסיה הכללית. ככלל הפערים הדתיים בין מדענים לציבור הרחב מובהקים יותר בעולם המערבי ומובהקים פחות במזרח. גם במדינה כמו בריטניה, שבה שיעור המדענים המאמינים הוא הנמוך יותר, רק מיעוט מהמדענים סבורים שקיים קונפליקט מהותי בין דת ומדע.

מהמחקרים של אוקלנד עולה כי רק 34% מהמדענים הגדירו את עצמם כאתאיסטים (כאשר 12% מתוכם הגדירו עצמם כ"רוחניים"). 36% מהמדענים מאמינים באלוהים או בקיומו של כוח עליון מסוים. ו-30% מהמדענים הודו שאינם יודעים אם אלוהים קיים, מכיוון שלטענתם לא קיימת דרך להוכיח זאת. יותר מ-70% מהמדענים סבורים שהמדע והדת משלימים זה את זה, ומייצגים אספקטים שונים של המציאות.

ארבע מסקנות חשובות העולות ממחקרה:  א) יש יותר מדענים מאמינים ממה שאנחנו חושבים;  ב) דת ומדע נמצאו פעמים רבות חופפים זה לזה במהלך העבודה המדעית;  ג) מדענים רבים, ואפילו מדענים אתאיסטים, חושבים שיש רוחניות במדע;  ד) הרעיון שדת ומדע מתנגשים זה עם זה הוא בעיקר המצאה של העולם המערבי.

 

הערות:

[1] נכון שיש סיפורים על אנשים שאיבדו את אמונתם בעקבות חשיפה למדע. איינשטיין עצמו סיפר שכילד הוא שמר על כמה מצוות עד שסטודנט שהתארח אצלם בבית נתן לו ספר מדע פופולארי שגמל אותו מנטיותיו הרליגיוזיות. אך ההשפעה האתאיסטית של ספרות מדע פופולרית אינה נובעת מהמדע שבהן אלא מהפרשנות הפילוסופית ומהנרטיב בו המדע שזור.

במקרים רבים סופרי מדע פופולרי מקדמים בכסות המדע תפיסות חילוניות כמו פוזיטביזם ומטריאליזם שהן השקפות פילוסופיות, לא מדעיות. לעיתים הם אף מטשטשים במזיד את הקו המפריד בין מדע לפילוסופיה במטרה להציג את המדע כתחום עיסוק אתאיסטי. כמה מסופרי המדע הפופולרי הידועים – אנשים כמו ברטנרנד ראסל, ארתור קלארק, אייזיק אסימוב, ריצ'רד דוקינס  – לא הסתירו את מטרתם המוצהרת להשתמש במדע כדי לנגח את האמונה. ספריהם הם למעשה כתבי פולמוס פרו-אתאיסטיים כאשר המדע שבהם מגויס למטרה האידיאולוגית החילונית.

 

[2] אתאיסטים טוענים שזה לא חכמה למצוא מדענים בעלי אמונות דתיות בתקופות שבהן הבעת דעות כאלה הייתה נורמה חברתית ולפעמים אף תנאי הכרחי שבלעדיו מסכן האדם את מעמדו.

אבל פרשנות זו מתעלמת מכך שלפחות חלק מאותם מדענים לקחו את הדתיות שלהם ברצינות רבה ולא ראו בה קונבנציה חברתית ותו לא. אייזיק ניוטון, אולי גדול המדענים שבכל הזמנים, הגיע לעיסוקו המדעי מתוך התעניינותו בכתבי הקודש ובפענוח האלגוריות הצפונות בהם. מי שיקרא את פרק המבוא שלו לספרו המרכזי "פרינקפיה מתמטיקה" יתרשם עד כמה לקח את הדת ברצינות. דוגמאות מתקופה מודרנית יותר הם מקס פלנק, אבי מכניקת הקוונטים, וג'ורג' למטייר, חוקר פורץ דרך בתחום הקוסמוגניה. 

חוץ מזה אם דתיותם של המדענים בתחילת העידן המודרני משקפת את הקונבנציה החברתית של אותם הימים, ניתן לומר אותו הדבר על מדענים חילונים בעידן המודרני שחילוניותם בס"ה משקפת את הנורמה הרווחת בסביבתם.

 

[3] לא חסרות דוגמאות לטירלולים במה שאמור היה להיות תחום מדעי אובייקטיבי. לא מכבר כתב העת הרפואי 'לנצט' החליף את המונח "יולדת" ב"אדם יולד", מתוך התחשבות גם בישויות המסתוריות הקרויות "גברים יולדים". החרה אחריו בית ספר למיילדות בסקוטלנד המלמד את תלמידיו פרקים באנטומיה גברית בנימוק ש"לפרקים גם גבר עשוי ללדת". בהמשך לאותו הקו מדען שיטען היום כי "גברים הם גברים ונשים הן נשים", או יתנגד לטיפולים רדיקליים לשינוי המין, יוקע כ"טרנספוב". לעומת זאת, אם יבחר להקדיש את הקריירה שלו לניסיון לשינוי הנטיה המינית הוא יוקע כ"הומופוב" (וקרוב לוודאי שגם קריירה לא תהיה לו). כך גם מי שיעז לבטא דעות "בלתי מקובלות" בתחום שינוי האקלים. אפילו הבעת דעה חולקת בנושא מדיניות הסגרים בתקופת הקורונה עשויה להוביל להשעיה מהמדיה החברתית. ואין צורך להזכיר כי מדענים שהביעו עמדה אוהדת כלפי אמונה דתית, כמו תומכי התכנון התבוני, חוו התקפות ארסיות ופגיעות ממשיות בקידומם המקצועי.

באקלים רעיל וטעון אידיאולוגית שכזה מדען ממוצע יחשוב פעמיים לפני שיסכן את מעמדו ואת שמו הטוב בהבעת עמדות שנוגדות את הזרם הדומיננטי. "שוק הרעיונות החופשי", שאמור להיות ליבת הקיום של האוניברסיטה, אינו באמת חופשי כאשר אפילו חופש הביטוי מוגבל להבעת דעות שעברו תחילה את אישור הצנזורה הפרוגרסיבית. באווירה כזאת לא פלא שההשפעה הציבורית של  צורת החשיבה המאמינה פוחתת. סטודנטים סופגים אפוא את העמדה האתאיסטית לאו דווקא מתחום עיסוקם המדעי אלא סופגים אותה מהאווירה הכללית הנושבת באולמות האקדמיה. כאשר דנים במדענים ששינו את השקפת האמונית לאחר שנכנסו לעסוק במדע, יש לקחת בחשבון שהדבר נובע גם מהשפעת הסביבה החברתית שבה הם פועלים.

(אפשר לשאול למה הרוח הנושבת באקדמיה היא דווקא חילונית? אבל זו שאלה היסטורית שחורגת ממסגרת הדיון הנוכחי).

4.2 9 votes
Article Rating

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

Subscribe
Notify of
guest
1 תגובה
Inline Feedbacks
View all comments
פלוני
פלוני
1 year ago

מאמר מדהים!
תודה

1
0
Would love your thoughts, please comment.x