האתר עוסק בשאלות של אמונה מול כפירה, ומיועד לעוסקים בנושא.
למדיניות האתר לחץ כאן

Kal-sites – בניית אתרים
רוצה לדעת כמה עולה לבנות אתר ? לחץ כאן

נושאים באתר

"רציו" רוצה לגדול... רוצים לתרום?

תקבלו מייד
אישור מס הכנסה לעניין תרומות לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה

10 ₪
20 ₪
100 ₪
200 ₪
500 ₪
1000 ₪
סכום אחר
הפוך את תרומתך לחודשית (ללא לקיחת מסגרת)
כן!, אני אתכם
לא! רוצה תרומה חד פעמית

מה הוא "העולם הבא"? ביאור לפי הפשט

צוות האתר

צוות האתר

image_printלחץ לגירסת הדפסה

הרב אלאור כהן, מבאר את המונח 'עולם הבא' בדברי חז"ל.

·         הקדמה

יש מחלוקת מפורסמת, מהו 'העולם הבא'? יש הסוברים שהעולם הבא הוא עולם הנשמות, קרי: גן עדן. הוא נקרא 'עולם הבא' מפני שהוא בא לאחר חיי העולם הזה (קרי: לאחר המוות). יש החולקים על כך וסוברים שהעולם הבא הוא תחיית המתים. במאמר זה ננסה לבחון לאן נוטים המקורות החז"ליים העוסקים בעולם הבא.

במאמר זה לא אכנס לטענות וסברות של הצדדים השונים, אלא רק למקורות החז"ליים, לנסות לבחון לאן נוטים מקורות אלו. לשם כך עברתי על מאות רבות של מקורות המזכירים את המושגים 'עולם הבא', 'עלמא דאתי' או 'העתיד לבוא' וכדומה. במאמר זה התמקדתי בעיקר בתלמוד הבבלי, בירושלמי ובמדרש רבה, שהם רוב בניין של ספרות חז"ל[1].

 

חשיבות הבירור

כפתיחה לבירור הנושא, יש להבין תחילה את חשיבותו. עוד בטרם הבנת טעם הדברים, ניתן להבין את רמת חשיבות הבירור מעצם העיסוק הרב של חז"ל בנושא זה. במאות רבות של מקומות, דנו חז"ל במהות העולם הבא ובפרטי מציאותו. נושא זה תפס מקום מרכזי בהשקפת חז"ל, עד שנכנס ע"י הרמב"ם לי"ג עיקרי היהדות[2]. לנו, הבאים אחריהם, יש כמה מניעים לעשות את הבירור הזה:

א. בראש ובראשונה יש לבירור זה חשיבות להבנת דברי חז"ל. באותם מקומות רבים בהם חז"ל מדברים על העולם הבא, יש השלכה בהבנת הסוגיה לשאלה מהי כוונתם[3].

ב. אמנם קיי"ל ש"כל אלו הדברים וכיוצא בהן, לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו" (רמב"ם מלכים ומלחמות יב, ב) אך העיסוק הרב בנושאים אלו בחז"ל ואף בנביאים, אומר דרשני. ככל הנראה הם סברו שלמרות ש'לא נדע איך יהיו', ראוי לעסוק בנושאים אלו, לדלות כללים ועקרונות בסוגיות אלו, גם אם לא נגיע להבין את פרטי הפרטים. לא מסתבר שהנביאים וחז"ל אחריהם טרחו כל כך לדון בסוגיות אלו, ולנו לא יהיה בהם כל עיסוק (וכן בדורות אחרונים ניתן לראות שגדולי עולם עסקו בנושאים אלו, כדוגמת הרמח"ל והגר"א).

ג. אך מעבר לטעמים אלו, יש גם השלכה מעשית חשובה לעיסוק בנושא זה. המשנה מלמדת אותנו (אבות ד, טז):

רבי יעקב אומר: העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין.

בפשט דבריו מלמד אותנו רבי יעקב, שבפרוזדור יש להתכונן לקראת הכניסה לטרקלין. אך בעומק דבריו טמון פן נוסף: צורת ההכנה בפרוזדור תלויה במהות הטרקלין. ככל שהאדם יצייר בראשו מהי מהות הטרקלין, בהתאם ישיר לכך תיראה ההכנה שלו בפרוזדור[4].

 

בנוסף, ננסה לענות במאמר זה על שאלות נוספות: מדוע התורה אינה מזכירה את העולם הבא ואת תחיית המתים[5]? כיצד יתכן שחז"ל אומרים על מושג שאינו מופיע בתורה בפירוש (תחיית המתים), שהכופר בו אין לו חלק לעולם הבא? ומה היחס בין תחיית המתים לגן עדן?

 

העולם הבא והעתיד לבוא

כשם שנרמז לעיל, מאמר זה יוצא מנקודת הנחה ש'העתיד לבוא' היינו ה'עולם הבא'. הנחה זו מתבקשת לאור מקורות רבים בהם חז"ל משתמשים במושגים אלו כמושגים מתחלפים, לדוגמה (קהלת רבה ב, א):

רבי חזקיה בשם רבי סימון בר זבדי אמר: כל התורה שאת למד בעוה"ז הבל הוא לפני תורה שבעולם הבא, לפי שבעולם הזה אדם למד תורה ושוכח, אבל לעתיד לבוא מה כתיב תמן? "נתתי את תורתי בקרבם".

וכן בפסיקתא דרב כהנא (פסיקתא יב, א):

…כך הקדוש ברוך הוא בשעה שיצאו ישראל ממצרים ביקש ליתן להם התורה, והיו בתוכן סומין, חיגרים, חרשים… מה עשה הקדוש ברוך הוא? ריפא אותם ואחר כך נתן להם את התורה… הוי חידוש דברים אני מחדש בכם ועושה בכם מעין דוגמה העולם הבא. מה לעתיד לבוא "אז תפקחנה עיני עיורים", אף הכא "וכל העם רואים"…

וכן במקורות רבים נוספים[6]. כמו כן, ניתן למצוא מימרות זהות, המופיעות בכמה מקומות בחז"ל כאשר בכל מקום מופיע ביטוי אחר משני מונחים אלו. דוגמה אחת לכך היא דברי ריש לקיש (ע"ז ג:):

אמר רבי שמעון בן לקיש: אין גיהנם לעתיד לבא, אלא הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה ומקדיר, רשעים נידונין בה וצדיקים מתרפאין בה…

ובמקום אחר בלשון דומה (נדרים ח:):

ופליגא דר"ש בן לקיש, דאמר: אין גיהנם לעולם הבא, אלא הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה, צדיקים מתרפאין בה ורשעים נידונין בה…[7]

למרות הקדמה זו, על מנת שלא לתת פתחון פה למערערים, המעטתי בשימוש במקורות העוסקים ב'עתיד לבוא', ועיקר ראיותיי יהיו ממקורות העוסקים ב'עולם הבא' ו'עלמא דאתי'.

 

·         עולם הבא: גן עדן

הראיה המפורסמת ביותר שממנה משמע שהעולם הבא הוא ג"ע, היא גמ' בברכות (ברכות יז.):

מרגלא בפומיה דרב: לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, שנאמר: "ויחזו את הא-להים ויאכלו וישתו".

כלומר, העולם הבא הוא מציאות רוחנית (בג"ע) ולא גשמית (בתחיית המתים). יש ראיות נוספות לשיטה זו ממקורות מהם משמע שמציאות העולם הבא היא בגן עדן (ירושלמי נדרים ג, ח):

רבי אחא בשם רב חונא: עתיד עשו הרשע לעטוף טליתו ולישב עם הצדיקים בגן עדן לעתיד לבוא, והקב"ה גוררו ומוציאו משם, מה טעמא? "אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם ה' ". ואין כוכבים אלא צדיקים, כמה דאת אמר: "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד".

וכן בספרא (בחקותי א, ג):

עתיד הקדוש ברוך הוא מטייל עם הצדיקים בגן עדן לעתיד לבוא

וכך בעוד כמה מקומות נוספים. ראיה שלישית היא מהשוואת דברי אמוראים (ברכות לד:):

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא – "עין לא ראתה א-להים זולתך"… מאי "עין לא ראתה"? אמר רבי יהושע בן לוי: זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. רבי שמואל בר נחמני אמר: זה עדן שלא שלטה בו עין כל בריה.

הואיל ו'אפושי פלוגתא לא מפשינן', אין טעם לומר שרבי יוחנן ורשב"נ חולקים, וממילא משמע מדבריהם ש"עין לא ראתה" יתקיים לעתיד לבוא בעדן.

 

ראיות נוספות לשיטה זו

כ"כ, ישנן ראיות נוספות מדברי חכמים לרבי אליעזר (סנהדרין קא.):

תנו רבנן: כשחלה רבי אליעזר נכנסו ארבעה זקנים לבקרו, רבי טרפון ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא. נענה רבי טרפון ואמר: טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים, שטיפה של גשמים בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא. נענה רבי יהושע ואמר: טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה, שגלגל חמה בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא. נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר: טוב אתה לישראל יותר מאב ואם, שאב ואם בעולם הזה, ורבי בעולם הזה ובעולם הבא. נענה רבי עקיבא ואמר: חביבין יסורין…

ומדבריהם משמע שהעולם הבא הוא המציאות בה לא יהיו גשמים, גלגל חמה ואב ואם. ממילא נראה שמדובר בגן עדן ולא בתחיית המתים. ראיה נוספת יש להביא מדברי המדרש (בראשית רבה לח, יב):

א"ר אבא בר כהנא: כל מי שנכפל שמו, יש לו חלק לעוה"ז ולעוה"ב. אתיבון ליה: והכתיב: "אלה תולדות תרח תרח", יש לו בעה"ז ויש לו לעוה"ב? אתמהא! א"ל: אף היא לא תברא, דא"ר יודן משום רבי אבא בר כהנא: "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום" – בשרו שיש לאביו חלק לעוה"ב, "תקבר בשיבה טובה" – בשרו שישמעאל עושה תשובה.

ובאופן פשוט נראה שהקב"ה אומר לאברהם אבינו שעם פטירתו הוא יבוא אל אבותיו בשלום, קרי, לגן עדן. הבנה זה במדרש מופיעה להדיא במדרשים אחרים (מדרש אגדה שמות ג, ג):

כל מי שנכפל שמו בעולם הזה מובטח לו שהוא בן העולם הבא, ואלו הם: נח נח, אברהם אברהם, יעקב יעקב, משה משה, שמואל שמואל, תרח תרח, שלא מת אברהם אבינו עד שנתבשר שעשה תרח אביו תשובה, הדא הוא דכתיב: "ואתה תבא אל אבותיך בשלום", אמר אברהם: רבון העולמים, מפני ששאלתי מעשים טובים, אני הולך אל אבותי העומדים בגיהנם? באותו שעה בישרו הקדוש ברוך הוא ואמר לו: חייך עשה אביך תשובה! לכך נכפל שמו של תרח.

וכעין זה בפסיקתא זוטרתא (בראשית טו, טו):

"ואתה תבוא אל אבותיך בשלום" – בשרו שתרח אביו בגן עדן.

 

·         עולם הבא: תחיית המתים

לחלופין, לאורך ורוחב מקורות חז"ל נראה שנקטו בפשטות שהעולם הבא הוא תחיית המתים. להלן נבחן חלק מהמקורות הרבים, על פי ענייניהם השונים[8].

 

א.     עולם הבא היינו תחיית המתים

בראש ובראשונה, ישנן מימרות רבות בהן משמע ש'העולם הבא' הוא 'תחיית המתים', בראשם דברי הגמרא בריש פרק חלק (סנהדרין צ.):

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא… ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין תחיית המתים מן התורה…

וכל כך למה? תנא: הוא כפר בתחיית המתים – לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים, שכל מדותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה.

ישנן מימרות נוספות בפרק זה המשתמשות במושג 'העולם הבא' בהקשר של 'תחיית המתים' (שם צ:-צב.):

שאלו מינין את רבן גמליאל: מניין שהקדוש ברוך הוא מחייה מתים? אמר להם … ויש אומרים: מן המקרא הזה אמר להם: "ואתם הדבקים בה' א-להיכם חיים כלכם היום" – מה היום כולכם קיימין, אף לעולם הבא כולכם קיימין…

תניא: אמר רבי אליעזר ברבי יוסי: בדבר זה זייפתי ספרי כותים, שהיו אומרים אין תחיית המתים מן התורה. אמרתי להן: זייפתם תורתכם, ולא העליתם בידכם כלום. שאתם אומרים אין תחיית המתים מן התורה, הרי הוא אומר: "הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה". "הכרת תכרת" בעולם הזה, "עונה בה" לאימת? לאו לעולם הבא?

אמר רבא: מניין לתחיית המתים מן התורה? שנאמר: "יחי ראובן ואל ימת", "יחי ראובן" בעולם הזה, "ואל ימת" לעולם הבא[9].

כך לכאורה משמע גם במקום נוסף (כתובות קיא.):

מתיב רבי אבא בר ממל: "יחיו מתיך נבלתי יקומון", מאי לאו "יחיו מתיך" – מתים שבא"י, "נבלתי יקומון" – מתים שבחוץ לארץ… א"ל: רבי, מקרא אחר אני דורש: "נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה"… ורבי אבא בר ממל, האי "נותן נשמה לעם עליה" מאי עביד ליה? מיבעי ליה לכדרבי אבהו, דאמר רבי אבהו: אפילו שפחה כנענית שבא"י – מובטח לה שהיא בת העולם הבא.

מכל מקורות אלו נראה שחכמים נקטו בפשטות שהעולם הבא הוא תחיית המתים, ומפני כך אף החליפו בין המושגים, כמשיחים לפי תומם.

 

ב.      מקורות מפורשים

אך יתרה מזו, ישנם מקורות בהם עוסקים חז"ל במושג 'העולם הבא' אך מדברים על מתים הקמים לתחיה. כדברי המדרש (בראשית רבה יד, ה):

"וייצר" – ב' יצירות; יצירה בעולם הזה, ויצירה לעולם הבא. ב"ש וב"ה; ב"ש אומרים: לא כשם שיצירתו בעוה"ז, כך יצירתו לעולם הבא. בעולם הזה מתחיל בעור ובבשר וגומר בגידים ובעצמות, אבל לעתיד לבא מתחיל בגידים ובעצמות וגומר בעור ובבשר… ב"ה אומרים: כשם שיצירתו בעוה"ז, כך יצירתו בעוה"ב. בעוה"ז מתחיל בעור ובבשר וגומר בגידים ובעצמות, כך אף לעתיד לבא מתחיל בעור ובבשר וגומר בגידים ובעצמות.

וכעין זה במדרש נוסף (במדבר רבה יד, ד):

…כל מי שקורא פסוק שאינו מכ"ד ספרים כאלו קורא בספרים החיצונים, הוי "הזהר עשות ספרים הרבה", שכל העושה כן אין לו חלק לעולם הבא, הה"ד: "אין קץ", כמ"ד: "ואתה לך לקץ" – הרי לך המוסיף ספר מהו עונשו. ומנין שאף ההוגה מתייגע בהן? ת"ל: "ולהג הרבה יגיעת בשר" – שאין בשרו ננערת מן עפרה, כההיא דתנינן: ואלו שאין להם חלק לעוה"ב: […]והקורא בספרים החיצונים…

וכעובדא דרבי יוסי, דמוכח שעוסקים בתחיית המתים (בראשית רבה יד, ז):

מעשה באחד בציפורי שמת בנו, אית דאמר מינאי הוה יתיב גביה [מין היה יושב עם האבל], סלק רבי יוסי בר חלפתא למחמי ליה אנפין [רבי יוסי הלך אל האבל להראות את פניו], חמתיה יתיב ושחיק [ראה המין את רבי יוסי שהיה מחייך], א"ל: למה אתה שחיק? א"ל: אנן רחיצן במרי שמיא, דאתחמי לאפויי לעלמא דאתי [אני בוטח באדון העולם שאראה את פניו של המת לעולם הבא]. א"ל: לא מסתייה לההוא גברא עקתיה אלא דאתית מעקא ליה [לא די לאבל על צערו, שאתה מצערו עוד יותר]? אית חספין מתדבקין [האם החרסים נדבקים]? לא כך כתיב: "ככלי יוצר תנפצם", אתמהא! א"ל [רבי יוסי למין]: כלי חרש ברייתו מן המים והכשירו באור, כלי זכוכית ברייתו מן האור והכשירו באור, זה נשבר ויש לו תקנה וזה נשבר ואין לו תקנה? אתמהא! א"ל: ע"י שהוא עשוי בנפיחה. אמר לו: ישמעו אזניך מה שפיך אומר, מה אם זה שעשוי בנפיחתו של בשר ודם יש לו תקנה, בנפיחתו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה.

לאחר מקורות אלו, יש להוסיף על גביהם את דברי ריש לקיש שהובאו לעיל, שהעולם הבא הוא לא גיהנם (ע"ז ג: נדרים ח:):

אמר רבי שמעון בן לקיש: אין גיהנם לעתיד לבא, אלא הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה ומקדיר, רשעים נידונין בה וצדיקים מתרפאין בה…[10]

מקור מעניין נוסף, שבו נאמר שלעתיד לבוא חוזרת הנשמה אל הגוף, זו ברכה שאנו מברכים בכל יום ויום (ברכות ס: רמב"ם תפילה ז, ג):

כי מתער, אומר: א-להי, נשמה שנתת בי טהורה, אתה יצרתה בי, אתה נפחתה בי, ואתה משמרה בקרבי, ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבא, כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך ה' א-להי וא-להי אבותי רבון כל העולמים אדון כל הנשמות, ברוך אתה ה' המחזיר נשמות לפגרים מתים[11].

 

ג.       אכילה ושתיה

לעיל הובאה ראיה שהעולם הבא הוא עולם הנשמות מדברי רב בברכות, שאין בעולם הבא לא אכילה ולא שתיה. כנגד מימרא זו ישנן מימרות רבות בהם משמע שתהיה אכילה לעתיד לבוא (וממילא מימרות אלו מסייעות לכך שהעולם הבא הוא תחיית המתים ולא גן עדן).

ראשית, מימרות בדבר שור הבר והלויתן (ויקרא רבה יג, ג):

אמר רבי יודן ברבי שמעון: כל בהמות ולויתן, הן קניגין של צדיקים לע"ל. וכל מי שלא ראה קניגין של אומות העולם בעוה"ז – זוכה לראותה לעוה"ב. כיצד הם נשחטים? בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו, ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו. וחכמים אומרים: זו שחיטה כשירה היא? ולא כך תנינן: 'הכל שוחטין ובכל שוחטין, ולעולם שוחטין חוץ ממגל קציר והמגרה והשנים מפני שהן חונקין'? [כלומר, כיצד הלויתן מכשיר את הבהמות באכילה, והרי נחירה אינה כשירה?]. אמר רבי אבין בר כהנא: אמר הקדוש ברוך הוא: "תורה חדשה מאתי תצא" (ע"פ ישעיהו נא, ד) חדוש תורה מאתי תצא[12].

וכעין זה איתא בגמ' דידן (ב"ב עד:):

אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו זכר ונקבה בראם, אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם… סירס את הזכר, והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא… ואף בהמות בהררי אלף זכר ונקבה בראם… סירס הזכר, וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבא

ובירושלמי (מגילה א, יא):

אנטונינוס אמר לרבי: מייכלתי את מן לויתן לעלמא דאתי? א"ל: אין! א"ל: מן אימר פיסחא לא אייכלתני, ומן לויתן את מייכל לי? א"ל: מה נעביד לך, ובאימר פיסחא כתיב: "כל ערל לא יאכל בו" כיון דשמע כן אזל וגזר…

אך לא רק לויתן ושור הבר, באופן כללי הברכה במאכל ובמשתה תהיה מרובה (כתובות קיא:):

"ודם ענב תשתה חמר" – אמרו: לא כעולם הזה העולם הבא; העולם הזה – יש בו צער לבצור ולדרוך, העולם הבא – מביא ענוה אחת בקרון או בספינה ומניחה בזוית ביתו, ומספק הימנה כפטוס גדול, ועציו מסיקין תחת התבשיל, ואין לך כל ענבה וענבה שאין בה שלשים גרבי יין.

וכעין זה בדברי המדרש (בראשית רבה נא, ח):

מנין היה להם [ללוט ובנותיו] יין במערה? …א"ר יהודה בר סימון: נעשה להם מעין דוגמא של עולם הבא, היך מה דאת אמר: "והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס".

ועוד אמרו (ב"ב עג:):

אמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא, וחזינן הנהו אווזי דשמטי גדפייהו משמנייהו וקא נגדי נחלי דמשחא מתותייהו, אמינא להו: אית לן בגוייכו חלקא לעלמא דאתי? חדא דלי גדפא, וחדא דלי אטמא.

 

ד.      שבת

ישנם מקורות המשווים את העולם הבא לשבת, ומפני שבשבת מצוות עונג שבת היא בדברים גשמיים דווקא (רמב"ם שבת ל, ז-יד), מקורות אלו דומים במהותם למקורות שבקבוצה האחרונה לעיל.

ראשית הדברים במקור האומר ששבת היא אחד מששים מהעולם הבא (ברכות נז:):

חמשה אחד מששים, אלו הן: אש, דבש, ושבת, ושינה, וחלום… שבת – אחד מששים לעולם הבא…

וכעין זה אמרו (בראשית רבה מד, יז): "נובלות העולם הבא – שבת". ע"פ עקרון זה נאמר בכמה מקומות שהעתיד לבוא הוא יום שכולו שבת (ר"ה לא. סנהדרין צז. תמיד לג:). אך המפורסם מבין מקורות אלו הוא האומר ששבת היא מעין העולם הבא (ברכות נז:.):

שלשה מעין העולם הבא, אלו הן: שבת, שמש, ותשמיש.

ממקור זה האחרון יש להביא ראיה נוספת לכך שהעולם הבא הוא תחיית המתים, מכך שמשווים אותו לשמש ולתשמיש (נקבים). האמירה ששמש היא מעין העוה"ב מזכירה את דברי ריש לקיש דלעיל שאין גיהנם לעת"ל, אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה. וכן ההשוואה בין העוה"ב לתשמיש מעידה על כך ששייך להשוות בין העוה"ב למושגים גשמיים (לשני הפרושים שהועלו בגמ' שם).

יש ראיה נוספת מהשוואה זו: ההשוואה בין העולם הבא לשבת טומנת בחובהּ תוכן מסוים, ויש לעמוד על כך. שלא כמו במציאות הנשמה בגן עדן, ניתן לזהות שלמציאות בתחיית המתים יש דמיון בולט להלכות שבת: בשבת צריך האדם לראות כאילו מלאכתו עשויה (מדרש תנאים, דברים ה, יג) ולעת"ל תהיה מלאכתו עשויה (לאחר תיקון "בזעת אפך" ו"בעצבון תאכלנה"), וכדלהלן: בדומה לי"א מלאכות בשבת העוסקות בעשיית הפת (מזורע עד אופה) אמרו שלעת"ל עתידה א"י להוציא גלוסקאות (שבת ל:), וכנגד י"ג מלאכות העוסקות בהכנת הבגד (מגוזז עד קורע) אמרו שלעת"ל עתידה א"י להוציא כלי מילת (שם). ניתן לראות שגם ט"ו המלאכות הנותרות (או לכה"פ רובן) קשורות לתיקון המציאות, ויתכן שהן גם לא יהיו נצרכות לעת"ל, ולפיכך הן נאסרו בשבת – כעין המציאות בעולם הבא.

 

ה.      העולם הבא בעולם הזה

יש מקורות מהם משמע שהעולם הבא הוא המשכו הישיר של העולם הזה. כך, למשל, מחלוקת חכמים האם הממזרים והנתינים יהיו טהורים לעתיד לבוא (קידושין עב:), כדברי רבי יוסי שלעתיד לבוא ינסו הגויים לבוא ולהתגייר, אך לא יקבלו מהם, שאין מקבלים גרים לימות המשיח (ע"ז ג:) ובעולם הבא (קהלת רבה א, ו), וכן אמרו (קהלת רבה א, ח):

למקום שישראל מתכנסין בעוה"ז [ירושלים] שם הם מתכנסין לעוה"ב לעתיד לבא, שנאמר: "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים".

ועוד אמרו חז"ל שבמשיחת כלי המשכן "הוקדשו כל הכלים לעתיד לבוא" (במדבר רבה יב, טו), וששמן המשחה עצמו כולו קיים לעתיד לבוא (הוריות יא:), וגם מממונו של יוסף הצדיק ניתן ללמוד שהעתיד לבוא הוא מציאות בעולם הזה (פסחים קיט.):

אמר רבי חמא ברבי חנינא: שלש מטמוניות הטמין יוסף במצרים. אחת נתגלה לקרח, ואחת נתגלה לאנטונינוס בן אסוירוס, ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבא.

ממקורות אלו כולם יש ללמוד שמציאות העתיד לבוא איננה מציאות אחרת, רוחנית יותר ובעולם אחר (גן עדן), אלא מציאות זו תתקיים כאן בעולם הזה, עם אותם כלים במקדש, עם אותו שמן משחה, באותו מקום (ירושלים) וכו'.

 

ו.       העולם הבא – העולם הזה מתוקן יותר

על גבי המקורות דלעיל, ישנם מקורות המתייחסים לעולם הבא כאל מציאות העולם הזה באופן מתוקן ושלם יותר. כאומרם שאור החמה יהיה חזק שבעתיים – בעולם הבא (פסחים סח.). ועוד אמרו שיש חילוק בין ירושלים של העולם הזה לירושלים של העולם הבא (ב"ב עה:):

אמר רבה א"ר יוחנן: לא כירושלים של עולם הזה ירושלים של עולם הבא, ירושלים של עולם הזה – כל הרוצה לעלות עולה, של עולם הבא – אין עולין אלא המזומנין לה …ואמר רבה א"ר יוחנן: עתיד הקדוש ברוך הוא להגביה את ירושלים ג' פרסאות למעלה, שנאמר: "וראמה וישבה תחתיה", מאי "תחתיה"? כתחתיה. וממאי דהאי תחתיה תלתא פרסי הויא? אמר רבה: אמר לי ההוא סבא: לדידי חזי לי ירושלים קמייתא, ותלתא פרסי הויא. ושמא תאמר: יש צער לעלות? ת"ל: "מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם".

ולא רק בירושלים יתרחש שינוי, אלא בכל נחלה ונחלה (ב"ב קכב.):

ולא כחלוקה של עולם הזה חלוקה של עולם הבא; העולם הזה, אדם יש לו שדה לבן – אין לו שדה פרדס. שדה פרדס – אין לו שדה לבן. לעולם הבא, אין לך כל אחד ואחד שאין לו בהר ובשפלה ובעמק, שנאמר: "שער ראובן אחד שער יהודה אחד שער לוי אחד".

וכן אמרו בבני האדם עצמם; שבעולם הזה נתנבאו יחידים, ובעולם הבא כל ישראל ייעשו נביאים (במדבר רבה טו, כה). ואמרו שבעולם הזה השכינה נגלית על יחידים, ובעולם הבא – על כל בשר (ויקרא רבה א, יד).

 

ז.       ראיה מהפסוקים הנלמדים

יש מקורות מהם ניתן להוכיח שהעולם הבא הוא תחיית המתים, מכך שהראיה הניתנת במקורות אלו היא מפסוק העוסק בנבואות על העתיד (בראשית רבה ק, יג):

"ויעש לאביו אבל שבעת ימים" – ולמה עושים שבעה? כנגד שבעה ימי המשתה. א"ל הקדוש ברוך הוא: בעוה"ז נצטערתם עם הצדיק הזה ושמרתם לו אבל שבעת ימים, לעולם הבא אני מחזיר אותו האבל לשמחה, שנאמר: "והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם". כשם שאני מנחם אתכם, כך אני מנחם לציון ולכל חרבותיה, כענין שנאמר: "כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה".

ועוד אמרו (במדבר רבה טז, יא):

אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בעוה"ז ע"י שהיו שלוחי בשר ודם, נגזר עליהם שלא יכנסו לארץ. אבל לעוה"ב אני משלח לכם מלאכי פתאום ויפנה את הדרך, שנאמר: "הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני ופתאום יבוא אל היכלו".

וכן (שמות רבה נ, ה):

עשיתם לפני מנורה אני מאיר לכם שבעתים לעוה"ב, שנאמר: "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים".

 

ח.     מקורות בהם משמע יותר שמדובר בתחיית המתים

ישנם מקורות פחות מפורשים, אך יותר נראה לפרש בהם שמדובר בתחיית המתים ולא בגן עדן. כגון (סנהדרין קד:):

מי מנאן [את אלו שאין להם חלק לעוה"ב]? אמר רב אשי: אנשי כנסת הגדולה מנאום. אמר רב יהודה אמר רב: בקשו עוד למנות אחד [את שלמה המלך], באה דמות דיוקנו של אביו [דוד המלך] ונשטחה לפניהם – ולא השגיחו עליה. באה אש מן השמים ולחכה אש בספסליהם – ולא השגיחו עליה. יצאה בת קול ואמרה להם: "חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב, בל יתיצב לפני חשכים", מי שהקדים ביתי לביתו, ולא עוד אלא שביתי בנה בשבע שנים וביתו בנה בשלש עשרה שנה, "לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשכים" – ולא השגיח עליה. יצאה בת קול ואמרה: "המעמך ישלמנה כי מאסת כי אתה תבחר ולא אני" וגו'.

על פניו מסתבר יותר שאנשי כנסת הגדולה מתווכחים עם בת קול במה שיש לו שייכות אליהם יותר. ואם כוונתם שלא יזכה לגן עדן, כיצד הם דורשים במופלא מהם? ועוד, מה היה ממות שלמה המלך עד אנשי כנסת הגדולה, האם הוא לא היה בג"ע ולא בגיהנם? או שמא הוציאו אותו מג"ע בגלל פסיקתם של אנשי כנסת הגדולה? לפיכך נראה יותר לומר שמדובר בתחיית המתים ולא בגן עדן.

דוגמה נוספת היא מאלו שהטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין עולם הבא (ב"ב טז:-יז.):

ת"ר: שלשה הטעימן הקדוש ברוך הוא בעולם הזה מעין העולם הבא, אלו הן: אברהם, יצחק ויעקב. אברהם דכתיב ביה: "בכל". יצחק דכתיב ביה: "מכל". יעקב דכתיב ביה: "כל"[13].

ביטויים אלו של האבות נאמרו בהקשרים גשמיים ("ואֹכל מכל", "יש לי כל"), ולכן מסתבר יותר שהלימוד של חז"ל אינו רחוק מהפשט והוא עוסק בתחיית המתים ובהקשר גשמי, ולא בהקשר רוחני בגן עדן.

כמו כן, מאמרם שהדר בארץ ישראל זוכה לנחול עולם הבא (פסחים קיג.), ומאמרם שהמרגלים אין להם חלק לעולם הבא (סנהדרין קט:). ונראה שהם מידה כנגד מידה: מי שמקיים את מצוות נחלת הארץ זוכה לקיימהּ במלואהּ לעת"ל, ומי שמדבר סרה על הארץ, גם לא ינחל אותה לעתיד לבוא.

מקור נוסף ממנו משמע שהעולם הבא הוא מציאות גשמית (סוטה לה.):

א"ר יוחנן: עוזא בא לעוה"ב, שנאמר: "עם ארון הא-להים", מה ארון לעולם קיים, אף עוזא בא לעוה"ב.

המילים 'עוזא בא לעוה"ב', מקבילות למילים 'לעולם קיים'. וכשם שבארון מדובר במציאות בעולם הגשמי, כך גם בעוזא.

 

ט.     חיים

ישנם מקורות רבים בהם מציאות העולם הבא קשורה לחיים. קשר זה מחזק את ההבנה שהעולם הבא הוא עולם התחייה. אמנם, רוב המקורות ניתנים לפירוש לשני הצדדים, אך יש מקורות מפורשים יותר (סנהדרין קא:):

ומנא לן ד[ירבעם ]לא אתי לעלמא דאתי? דכתיב: "ויהי בדבר הזה לחטאת בית ירבעם ולהכחיד ולהשמיד מעל פני אדמה". "להכחיד" – בעולם הזה, "ולהשמיד" – לעולם הבא.

ובלשון מפורשת יותר (ברכות י.):

מאי "כי מת אתה ולא תחיה" [שנאמר לחזקיהו המלך]? "מת אתה" – בעולם הזה, "ולא תחיה" – לעולם הבא.

 

·         תגובה לראיות שהעולם הבא הוא גן עדן

לאחר כל המקורות לעיל, מהם נראה באופן מובהק שהעולם הבא הוא תחיית המתים, עדיין נותר ליישב את המקורות בהם משמע שהעולם הבא הוא גן עדן[14]. ראיה אחת שהעולם הבא הוא גן עדן היא מדברי חכמים לרבי אליעזר, שאמרו שגשמים, גלגל חמה ואב ואם אינם קיימים בעולם הבא. אך מדברי הפרשנים יש לדחות את הבנה זו, ולייחס גם את המקור הזה לתחיית המתים. כך מסביר בעל תורת חיים את דברי רבי טרפון:

שטיפה של גשמים בעולם הזה. אבל לעתיד כתיב: "וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה'". וצמחי ג"ע לא היו צריכין לא גשמים ולא עבודה כמו שכתב הרמב"ן ז"ל גבי "ויטע ה' א-להים גן בעדן" שגזר בהן השם "לעשות ענף ולשאת פרי" לעד לעולם לא יזקין בארץ שרשם וכו' ולעיל נמי קאמר עתיד להוציא נחל מבית קדשי הקדשים "לא יבול עליהו ולא יתום פריו וגו'".

כלומר, הלימוד מהפסוק הוא שכשם שעצי גן עדן אינם צריכים גשמים, כך לעתיד לבוא לא יהיה צורך בגשמים מפני הנחל היוצא מבית קדשי הקדשים, שהרי מדברה של ציון יהיה כעדן וערבתה תהיה כגן ה'. באופן דומה יש להבין את דברי רבי יהושע על גלגל חמה, לאור דברי הנביא (ישעיהו ס, יט-כ):

"לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה' לאור עולם וא-להיך לתפארתך. לא יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף כי ה' יהיה לך לאור עולם ושלמו ימי אבלך"

דברים אלו מפורשים עוד יותר בדברי חז"ל (פסחים סח. סנהדרין צא:):

רב חסדא רמי: כתיב: "וחפרה הלבנה ובושה החמה", וכתיב: "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים"! לא קשיא: כאן – לעולם הבא [שלא יהא בעולם אלא זיו זוהר ומראה שכינה – רש"י], כאן – לימות המשיח [יהיה אור הלבנה כאור החמה – רש"י]. ולשמואל, דאמר: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד, מאי איכא למימר? אידי ואידי לעולם הבא, ולא קשיא: כאן במחנה שכינה, כאן במחנה צדיקים.

גם את דברי רבי אלעזר בן עזריה ניתן להבין ע"פ דברי האריז"ל (שער הגלגולים, הקד' י):

…עוד דע, כי האב הוא נותן חלק מנשמתו אל בניו, ואותה החלק נעשה לבוש אל נשמת הבן, ומסייעו ומדריכו בדרך הטובה, ולסבה זו חייב הבן בכבוד אביו. ואמנם אם אין חלוק בין נשמת האב לנשמת הבן, רק פחות מת"ק מדרגות, הנה אז נשאר חלק נשמת האב עם נשמת הבן אפילו לימות המשיח. אבל בתחית המתים או לעולם הבא[15], כל דבר חוזר לשרשו, ונפרדים לגמרי… והנה זה הוא מבחי' האב עם הבן, אבל ענין הרב עם התלמיד, כבר נתבאר אצלינו לקמן, כי הרב נותן רוחא גו תלמידיה, ע"ד האב לבנו, אלא שהוא חבור יותר נמרץ, כי לעולם ועד נשאר ההוא רוחא עם התלמיד קיים לעולם לא יפרדו, בסוד ותדבק נפש דוד ביהונתן. וזהו טעם יתרון כבוד הרב מכבוד האב[16].

כלומר, האריז"ל מלמד שלאחר תחיית המתים נשאר הקשר בין הרב לתלמידו אך לא בין האב לבנו. הסבר זה תואם את דברי רבי אלעזר בן עזריה, ועל פי הסבר זה מדובר בתחיית המתים.

קושיה נוספת היא מהמדרשים האומרים שתרח אבי אברהם הוא בן העולם הבא, ומשמע שמדובר בגן עדן. לאור המקורות דלעיל נראה שיש לפרש שרצונו של אברהם אבינו היה לדעת שיש לאביו חלק לעולם הבא. הקב"ה הסכים על ידו, ואמר לו שהוא יידע שלאביו יש חלק בתחיית המתים בכך שהוא יראה אותו בגן עדן לאחר מיתתו (מסתבר שיש חפיפה מסוימת בין מי שזוכה לג"ע למי שזוכה לקום תחיית המתים. לפיכך מציאותו של תרח בג"ע יכולה להוות הוכחה שהוא בן העולם הבא).

 

הבנה חדשה במציאות העולם הבא

עתה יש להתייחס למקורות שמתנסחים בלשון 'לעתיד לבוא בגן עדן' דלעיל, ולבסוף למקור העיקרי האומר שבעולם הבא אין אכילה ושתיה; על המקורות שהביאו את הביטוי הנ"ל יש לשאול: א. אם 'גן עדן' ו'העתיד לבוא' הם אותו מושג, מדוע המדרש כופל ואומר 'גן עדן לעתיד לבוא'? ב. במדרשים אלו כתוב 'עתיד הקב"ה' או להבדיל 'עתיד עשו', ומשמע שמדובר במציאות עתידית. מה משמעות הדברים אם מדובר בגן עדן? על מנת לענות על שאלות אלו ולהבין לעומקם את המקורות הנ"ל יש להקדים הקדמה:

ישנו כלל העולה ממקורות רבים בחז"ל העוסקים בתחילת העולם ובסופו; כלל זה גורס ש"מה שהיה הוא שיהיה". כלומר, יש דמיון וזהות בין המציאות שהיתה בתחילת העולם לבין המציאות שתהיה לעתיד לבוא. לדוגמה: כשם שבבריאת העולם היה אור הלבנה כאור החמה (חולין ס:), כך יהיה לעתיד לבוא (ישעיהו ל, כו).[17]

הטעם הפנימי של כלל זה הוא, שהקב"ה שינה את המציאות עקב בעיה שנוצרה, כאשר אותה בעיה תיפתר, יהיה ניתן לשוב אל המציאות המקורית. לדוגמה: הקב"ה ברא את העולם במידת הדין, וכאשר ראה שהעולם אינו יכול לעמוד בכך, שיתף עימה את מידת הרחמים (מדרש אגדה, בראשית א, א; רש"י שם). כאשר יוכל העולם ברובו לעמוד במידת הדין, יגיע "יום ה' הגדול והנורא", ויעמוד העולם בדין.

וכן בנידון דידן. לאחר חטא אדם הראשון התערב בו הרע, והפך להיות חלק ממנו (דרך השם א' ג, ח). מפני כך הוא לא יכול היה לחיות לנצח (שהרי בכך גם הרע יישאר לנצח), והוא היה מוכרח למות (שם, ט). ומפני סיבה זו הוא גם גורש מגן עדן, שמא יאכל מעץ החיים והרע שבו יישאר לנצח (בראשית ג, כב) (למרות שלא נאמר לו לפני החטא שהוא גם יגורש מג"ע). אך כל חשש זה הוא בזמן הקלקול, אך לעתיד לבוא לאחר התיקון, יצר הרע יישחט (סוכה נב.) ויבולע המוות לנצח (ישעיהו כה, ח). כאשר אין באדם רוע, אין בו מוות, וכאשר אין מוות ניתן לעבור לשלב הבא: ניתן לפתוח לו בחזרה את המעבר לגן עדן ולעץ החיים.

מסתבר שבשלב זה יעברו כולם זיכוך אחר זיכוך (לאו דוקא ביחד): מארץ ישראל לגן עדן ומגן עדן לעדן. בשלב מסוים בזיכוך זה, נגיע למציאות רוחנית כ"כ שאין בה אכילה ושתיה, פריה ורביה וכו'[18]. כחיזוק להבנה זו, יש להתבונן בפסוק שהביא רב כראיה לדבריו: "ויחזו את הא-להים ויאכלו וישתו". פסוק זה נאמר לאחר מתן תורה, וניתן לבחון איזו מציאות דומה יותר לזמן זה: גן עדן או תחיית המתים?

מלבד העובדה שפסוק זה מדבר על אנשים בעלי גוף ולא על נשמות, חכמים גילו לנו שבמתן תורה היה ממש מעמד של תחיית המתים (שמות רבה כט, ד). כמו כן אמרו חז"ל שכל החולים ובעלי המומים התרפאו במתן תורה (במדבר רבה ז, א), וכן יהיה לעתיד לבוא (סנהדרין צא:).[19] לעומת זאת, אם מדובר בעולם הנשמות בגן עדן, הלימוד מהפסוק אינו מובן דיו[20]. ממילא נראה שאפילו את מימרא זו יש להבין שעוסקת בתחיית המתים ולא בעולם הנשמות.

 

·         למה תחיית המתים נקראת 'העולם הבא'?

האדם הוא עולם קטן (מדרש תנחומא פקודי, ג), וכאשר חטא האדם, גם אמו (האדמה) נתקללה (כלשון מדרש בראשית רבה סה, טו). כלומר, כשם שמעורב באדם רע, כך הוא מעורב גם באדמה. לפיכך, כשם שהמיתה היא חלק מתיקונו של האדם, להסיר ממנו את הרע, כך על מנת לתקן את האדמה גם היא צריכה לעבור מעין 'מיתה'. וזהו מה שאמרו חכמים שעתיד העולם להיחרב ולהתחדש (ר"ה לא. סנהדרין צב: צז. קהלת רבה י, כ ועוד). דברים אלו מבארים את המושג 'עולם הבא': 'העולם הזה' הוא העולם שלפני החורבן, ו'העולם הבא' הוא העולם החדש שלאחר החורבן.

 

הצעה: מתי נקטו בלשון 'העולם הבא' ומתי 'תחיית המתים'?

הבנה זו מתחילה לבאר מתי נקטו חכמים בלשון 'העולם הבא' ומתי 'תחיית המתים' (לא בדקתי זאת במקורות. ההצעה נראית פשוטה אך חשוב לעמוד על הדברים). בעולם הבא יהיו מציאויות חדשות רבות, ביחס לעולם הזה: אשה תלד בכל יום, עצים יוציאו פירות בכל יום, עצים יוציאו גלוסקאות וכלי מילת (שבת ל:), הפירות יהיו גדולים ומשובחים מאוד, ולא יהיה טורח בהכנת האוכל מהם (כתובות קיא:), "וגר זאב עם כבש" (ישעיהו יא, ו) ועוד. כלומר, תחיית המתים היא תופעה פלאית אחת מני רבות מהתופעות שיהיו בעולם הבא. לפיכך, כאשר ירצו חז"ל לדבר על התקופה העתידית בכללותה, יקראו לה 'העולם הבא'. וכאשר ידברו על התופעה הספציפית של המתים שקמים לתחיה, יקראו לה 'תחיית המתים'.

 

·         מדוע התורה לא הזכירה את כל המושגים הללו?

לעיל, בהקדמת המאמר, שאלנו מדוע 'העולם הבא' ו'תחיית המתים' אינם מוזכרים בתורה. שאלה זו נובעת מכך שעדיין לא נוצר קשר מוכרח בין המושגים 'העולם הבא' ו'תחיית המתים'. עתה כאשר מושגים אלו מחוברים, והעולם הבא הוא המציאות העתידית שתהיה בתחיית המתים, נראה שהתורה כן מדברת על מציאות זו. התורה אמנם לא קוראת לתקופה זו 'עולם הבא', אך היא עוסקת בו פעמים רבות. בכל פעם שהתורה מבטיחה טוב למי שבוחר בטוב, טמונים בדבריה שני רבדים: א. כאשר עם ישראל יבחרו בטוב הם יקבלו טוב בחזרה. ב. כאשר הם יכריעו את הרע ויבחרו בטוב באופן מוחלט – הם יקבלו את הטוב המוחלט (עולם הבא – תחיית המתים). לפיכך פעמים רבות ידרשו חז"ל הבטחות של התורה, כעוסקות בעולם הבא, למשל (ספרא בחקותי, א):

"ונתנה הארץ יבולה" – לא כדרך שהיא עושה עכשיו אלא כדרך שעושה בימי אדם הראשון, ומנין שהארץ עתידה להיות נזרעת ועושה פירות בן יומה? ת"ל: "זכר עשה לנפלאותיו", וכן הוא אומר: "תדשא הארץ דשא עשב", מלמד שבו ביום שהיתה נזרעת בו ביום עושה פירות.

"ועץ השדה יתן פריו" – לא כדרך שהוא עושה עכשיו אלא כדרך שעשתה בימי אדם הראשון, ומנין שהעץ עתיד להיות נטוע ועושה פירות בן יומה? ת"ל: "זכר עשה לנפלאותיו", ואומר: "עץ פרי עושה פרי למינו", מלמד שבו ביום שהוא נטוע בו ביום עושה פירות.

ובהמשך שם:

"והשבתי חיה רעה מן הארץ" – …רבי שמעון אומר: משביתן שלא יזוקו… וכן הוא אומר: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ…"

ועוד אמרו (קידושין לט: חולין קמב.):

תניא: רבי יעקב אומר: אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה, שאין תחיית המתים תלויה בה; בכיבוד אב ואם כתיב: "למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך", בשילוח הקן כתיב: "למען ייטב לך והארכת ימים"… "למען ייטב לך" – לעולם שכולו טוב, ו"למען יאריכון ימיך" – לעולם שכולו ארוך.

 

לאור האמור, שההבטחות המובאות בתנ"ך שייכות במלואן בעתיד לבוא (גם כאשר אין מדובר בהבטחות מעבר לטבע הרגיל), ניתן להבין את פשט המשנה (סנהדרין י, א):

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר: "ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ, נצר מטעי מעשי ידי להתפאר".

ירושת הארץ בצורתה השלמה תתקיים לעתיד לבוא. לכן אם נאמר ש"עמך כולם צדיקים" והם "יירשו ארץ" הרי ודאי שמדובר בעתיד לבוא, וממילא מפסוק זה יש להביא ראיה פשוטה שלכל ישראל יש חלק לעולם הבא (ועוד יתכן שדייקו מהמילה "לעולם", ודרשו שלעולם הבא הם יירשו ארץ).

 

·         סיכום והשלכות

במאמר זה ניסינו לברר מהו 'העולם הבא': האם מדובר בגן עדן או בתחיית המתים. לאחר שראינו כמה ראיות לאפשרות הראשונה, ראינו ראיות רבות לאין ערוך המכריעות באופן ברור כאפשרות השניה. לפיכך, העלינו למסקנה, שכאשר חז"ל מדברים על העולם הבא כוונתם בהכרח לתחיית המתים. לאור המקורות הראשונים מהם משמע שהעולם הבא הוא גן עדן, היה נראה ללמוד לימוד חשוב: כחלק ממציאות העתידית לאחר תחיית המתים, יפתח הקב"ה שוב את הפתח לגן עדן התחתון, והאדם יחזור אל הגן לעבדה ולשמרה.

 

"התקן עצמך בפרוזדור"

כשם שראינו בהקדמה, לסוגיה תיאורטית זו ישנן השלכות מעשיות לעבודתו של האדם: כאשר האדם אוחז שהתכלית היא עולם הנשמות (גן עדן), אזי הכוונון של העבודה הרוחנית שלו עשויה להיות מאבק בגשמיות, המעכירה ומעיבה על הרוחניות[21]. שהרי אדם שיהיה עסוק בגשמיות בעולם הזה, לא ימצא ידיו ורגליו בעולם הנשמות. לעומת זאת, אם התכלית היא תחיית המתים, התנועה הנפשית הפוכה; הגוף הוא אינו משׂוכה שיש להתמודד איתה, אלא אדרבא, יש לו חלק בתכלית וצריך להכינו לכך. בעבודה בפרוזדור על פי שיטה זו, יש ללמוד כיצד לתת לגוף את מקומו בעולם הקדושה, להעלות אותו ולהתעלות (דברים אלו הם ממש דברי הבעש"ט. ראה כתר שם טוב, שב(ג))[22].

לשם המחשה: כאשר יהודי לומד שבעולם הבא "יטפו ההרים עסיס" (יואל ד, כא), "ועמקים יעטפו בר" (תהלים סה, יד), או שהוא שומע מרבו שעתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת (שבת ל:) וכדומה, הוא מתחזק ברצונו להגיע לעולם הבא. אך זה לא נגמר בכך; תיאורים אלו מעוררים בו תאווה גשמית, וכאשר הוא יראה גלוסקא נאה, דעתו תהיה עליה. אילו סברה התורה שהעולם הבא הוא מקום רוחני, היה לה לעודד את האדם להשיג רוחניות. לומר שבעולם הבא לומדים תורה ומשיגים דביקות א-לוהית (בפרט שבוודאי שעיקר העניין הוא הדביקות הרוחנית)[23].

 

אך כאן יש להוסיף דיוק נוסף: כשם שראינו לעיל, יהיה שלב מסוים בתחיית המתים שבו שערי גן עדן יפתחו, ובני האדם יעברו זיכוכים וטיהורים נוספים, עד שלב בו לא תהיה אכילה ולא שתיה וכו'. א"כ כך גם בנידון זה: דווקא כאשר אדם נותן לגוף (נפש) שלו את מקומו בקדושה, הוא נכנס למסלול שעל גביו הוא יכול לעלות במעלות העבודה, להוסיף רוחניות וטהרה בהדרגה, עד לדרגות גבוהות של קדושה וטהרה[24].

 

פשטים המתחדשים

עוד ראינו בהקדמה שככל שהמסקנה של סוגיה זו תהיה ברורה יותר, כך היא תכריע כיצד יש להבין מימרות וסוגיות שונות בחז"ל, העוסקות בעולם הבא. כבר לעיל נפגשנו בכמה סוגיות כאלו: דברי האריז"ל שהקשר בין אב לבנו בטל בתחיית המתים, התבארו כגמרא ערוכה (וכן שאר הדוגמאות שם). את דברי רב האומר שבעולם הבא אין אכילה ושתיה העמדנו כעוסקים בתחיית המתים, ממילא, לאור המקורות הרבים העוסקים באכילה ושתיה לעתיד לבוא, העמדנו שמדובר בשלבים שונים שבתקופה זו. כדוגמאות אלו, ישנם מקורות נוספים המשנים את משמעותם ברמה זו או אחרת, אם נפרש שעוסקים בגן עדן או אם נפרש שעוסקים בתחיית המתים. למסקנה, נראה שגם כאשר נשמע במקור מסוים המדבר על העולם הבא, שהוא עוסק בג"ע, מסתבר יותר לפרשו כך שהוא עוסק בתחיית המתים.

הערות:

[1]                       כמובן שמפני קוצר היריעה לא הבאתי את כל המקורות, אלא חלק מסוים המייצג את העיקרון הכללי העולה בדברי חז"ל. בכל אחת מקבוצת מקורות מהמובאות להלן ישנם מקורות שלא ציטטתי, אם מעט ואם הרבה.

[2]                       בין אם מדובר בגן עדן, שהוא חלק מעיקר י"א של שכר ועונש, ובין אם מדובר בתחיית המתים, שהיא העיקר הי"ג.

[3]           יתרה מזו, ככל שהבירור במאמר זה יהיה מוכרע יותר לאחד הצדדים, כך יהיה ניתן להסיק שאפילו במקורות שנראה בהם יותר כהבנת הצד השני יש להתאמץ ולהבין כהבנת הצד שהוכרע כמותו.

[4]                       נרחיב יותר בנושא זה בסוף המאמר. עיקרון זה פשוט, ואומר שלא רק ש'אחרי המעשים נמשכים הלבבות' אלא גם 'אחרי הלבבות נמשכים המעשים'. כלומר, לא רק שתפיסת העולם מתעצבת בעקבות מעשיו של האדם, גם אלו האחרונים משתנים בעקבות תפיסות עולם שונות (גם באופן לא מודע). על מנת לשבר את האוזן נביא שתי דוגמאות נוספות לעיקרון זה:

א. אילו היו המצוות 'זכר למעשה בראשית' משמעותן היתה שונה מהיותן 'זכר ליציאת מצרים'. מצוות שהם 'זכר למעשה בראשית' ייעשו מתוך מחויבות לקב"ה על עצם בריאתו אותנו, אך מצוות שהם 'זכר ליציאת מצרים' ייעשו מתוך קשר הדדי ומיוחד שהקב"ה יצר עם עמ"י ביציאת מצרים ובמתן תורה.

ב. להבנה שה' רוצה להיטיב לברואיו ישנה השלכה לעבודת האדם. אדם עובד ה' שלא טוב לו, צריך לבחון את עצמו האם הוא הולך בדרך הנכונה. כדברי המושלים על הפסוק "ולא אותי קראת יעקב, כי יגעת בי ישראל", שכאשר האדם רואה שיש לו יגיעה רבה מדי בעבודת ה' שלו, כנראה ש"לא אותי קראת – יעקב" (בשם המגיד מדובנא).

[5]                       גם גן עדן מוזכר במפורש רק בסיפורו של אדם הראשון. ומופיע ברמז בפעמים נוספות בסדום ("כגן ה' כארץ מצרים") וברכת יצחק אבינו ליעקב בנו ("כריח שדה אשר ברכו ה'").

[6]                       לאורך מאמר זה, כאשר אביא מקורות נוספים בהם חז"ל מחליפים בין מושגים אלו, אדגיש אי"ה את המילים 'העולם הבא' ו'העתיד לבוא'. ובכך גם מקורות אלו יהוו ראיה לנידון דידן. לא אכחד, שניתן לומר שאם מדייקים ומעמיקים, יתכן להבין ש'העולם הבא' ו'העתיד לבוא' הם שני שלבים שונים (וכשם שנפש רוח ונשמה יכולים לשמש כמושג אחד (בראשית רבה יד, ט), אך יכולים גם לשמש כמושגים נפרדים, כדקיי"ל). יתכן לדייק כך מדברי הירושלמי, שמשמע ממנו שמדובר במושגים נפרדים (סנהדרין י, ג-ו (דפוס ונציא. בוילנא יש רק שתי מימרות כאלה)):

            דור המבול אין להן חלק לעוה"ב ואין רואין לעתיד לבוא… אנשי סדום אין להן חלק לעולם הבא ואינן רואין לעתיד לבוא… דור המדבר אין להן חלק לעולם הבא ואינן רואין לעתיד לבוא… עדת קרח אין להן חלק לעולם הבא ואינן רואין לעתיד לבוא… עשרה השבטים אין להן חלק לעולם הבא ואינן רואין לעתיד לבוא

לחלופין, יתכן שמקור זה הוא סייעתא נוספת למ"ד שהעוה"ב הוא ג"ע, כאשר בלשון 'העולם הבא' הירושלמי מתכוון לג"ע, ובלשון 'העתיד לבוא' הוא מתכוון תחיית המתים. אך לולא דמסתפינא הייתי אומר שההבנה האמיתית בירושלמי היא שמדובר בשיבוש בגרסאות, וישנה ראיה לדבריי על כל מימרא ומימרא בירושלמי:

            דור המבול אין להן חלק לעולם הבא ואינן רואין לעתיד לבוא, מה טעמא? "וימח את כל היקום" בעולם הזה, "וימחו מן הארץ" לעתיד לבוא… אנשי סדום אין להן חלק לעולם הבא ואינן רואין לעתיד לבוא, מאי טעמא? "ואנשי סדום רעים וחטאים ליי' מאד". "רעים וחטאים" בעולם הזה, "ליי' מאד" לעתיד לבוא… דור המדבר אין להן חלק לעולם הבא ואינן רואין לעתיד לבוא, שנאמר: "במדבר הזה יתמו ושם ימותו". "יתמו" בעולם הזה, "ושם ימותו" לעתיד לבוא… עדת קרח אין להן חלק לעולם הבא ואינן רואין לעתיד לבוא, מה טעמא? "ותכס עליהם הארץ" בעולם הזה, "ויאבדו מתוך הקהל" לעתיד לבוא… עשרה השבטים אין להן חלק לעולם הבא ואינן רואין לעתיד לבוא, מה טעמא? "וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה", מה היום הולך ואינו חוזר אף הן הולכין ואינן חוזרין [כלומר, הולכין בעוה"ז ואינן חוזרין לעת"ד. א.כ.]…

בכל המימרות הללו, הגמ' מביאה ראיה שאין להם חלק בעולם הזה ובעתיד לבוא, אך כלל אין ראיה שאין להם חלק לעולם הבא. לכן נראה לענ"ד שהמעתיקים שראו את הלשון 'אין להם חלק בעולם הזה', שינו ל'אין להם חלק לעולם הבא' שהיא לשון שכיחה יותר וכביכול שייכת יותר לנידון, אך לכאורה כאמור, גרסה זו אינה נכונה (יש לציין שכל המימרות המקבילות בבבלי כתוב רק "אין להם חלק לעולם הבא" ללא הסיפא "ואין רואין לעתיד לבוא". נוסח זה תואם את דברי הנ"ל (שהרי אין צורך לומר שאין להם חלק בעולם הזה – שהרי מתו). בכל המימרות המקבילות בתוספתא (סנהדרין יג) הנוסח הוא "אין להם חלק לעולם הבא ואין רואים לעולם הבא" (וגם הוא טעון ביאור)).

[7]                       ראוי לציין שישנם כמה כתבי יד בהם גורסים גם בגמ' בנדרים "לעתיד לבוא" ולא כגרסה דידן. בכל אופן יש מכך ראיה לכל הפחות שהמעתיקים ראו במושגים אלו מושגים דומים ולא נמנעו מלהחליף ביניהם (במודע או שלא במודע).

[8]                       את המקורות דלהלן חילקתי על פי קבוצות של ראיות כפי הנראה לענ"ד. ישנן מקורות רבים שיכולים להימצא ביותר מקבוצה אחת (ובכך הם מהווים ראיה בכמה דרכים), אך לרוב, השתדלתי להביא כל מקור במקום אחד וכראיה אחת בלבד. אחזור ואדגיש: בכל קבוצה מהקבוצות הללו, יש מקורות שלא הבאתי מפני אורך היריעה. לעיתים מדובר במקורות רבים שהשמטתי ולעיתים במעטים.

[9]                       ניתן להוסיף למימרות אלו גם שתי מימרות של רבי יהושע בן לוי (שם צא:):

            אמר רבי יהושע בן לוי: מניין לתחיית המתים מן התורה? שנאמר: "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה", היללוך לא נאמר אלא "יהללוך" – מכאן לתחיית המתים מן התורה. ואמר רבי יהושע בן לוי: כל האומר שירה בעולם הזה – זוכה ואומרה לעולם הבא, שנאמר: "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה".

            ונראה לכאורה ששתי מימרות אלו מקבילות ועוסקות באותו נושא (שהרי בשתיהן הוא לומד מאותו פסוק את אותו עיקרון ממש). אך הואיל וניתן לדחות ראיה זו, הבאתי אותה רק בהערה.

[10]                     בראיה זו אני יוצא מנק' הנחה פשוטה, שהמציאות המקבילה לג"ע היא גיהנם (ברכות כח: עירובין יט. חגיגה טו. ועוד). ממילא, מקור שעוסק ביחס בין גיהנם לעולם הבא, יש לו משקל משמעותי ליחס בין גן עדן לעולם הבא.

[11]                     ישנן מקורות נוספים בהם מוכח שהעתיד לבוא הוא תחיית המתים. על סדר לבישת בגדי כהונה אומרת הגמרא (יומא ה:):

כיצד הלבישן? כיצד הלבישן? מאי דהוה הוה! אלא: כיצד מלבישן לעתיד לבוא? לעתיד לבא נמי, לכשיבואו – אהרן ובניו ומשה עמהם!

ובדומה על טהרתם של המתים לאחר התחיה (נדה ע:):

מתים לעתיד לבא, צריכין הזאה שלישי ושביעי, או אין צריכין? אמר להן: לכשיחיו – נחכם להן.

וכן לומד רב יוסף ש"מצות בטלות לעתיד לבוא" מכך שמותר לעשות תכריכים למת מבגד שעטנז (נדה סא:).

[12]                     וכבר דנו בזוהר (מדרש הנעלם, תולדות קלה ע"א-קלו ע"א) האם דברים אלו כפשטם או לא, ולמסקנה העלו שגם פשט הדברים יתקיים וגם עומקם (השיטה המודגשת היא הסוברת שהדברים כפשטם):

אמר רבי יהודה לרבי חייא: הא דתנינן (ב"ב עה.) דעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים לעתיד לבא, מאי היא? אמר ליה: עד לא אזלית קמי אינון מלאכין קדישין מארי מתני' הכי שמיע לי [לפני שלמדתי אצל התנאים הקדושים חשבתי שהדברים כפשטם], כיון דשמעית הא דאמר רבי אלעזר אתישבא בלבאי, דאמר רבי אלעזר: סעודת הצדיקים לעתיד לבא, כהאי דכתיב: "ויחזו את הא-להים ויאכלו וישתו", ודא הוא דתנן 'ניזונין' [כלומר, שהם לא צריכים לאכילה הואיל והם ניזונין מזיו השכינה]. ואמר רבי אלעזר: באתר חד תנינן 'נהנין' ובאתר אחרא תנינן 'נזונין', מאי בין האי להאי? אלא הכי אמר אבוי [רשב"י]: הצדיקים שלא זכו כל כך – נהנין מאותו זיו שלא ישיגו כ"כ, אבל הצדיקים שזכו – נזונין עד שישיגו השגה שלמה… אמר רבי תנחום: לית למימר על מה דאמרו רבנן, ודאי כך היא! [אין לומר כנגד מה שאמרו חכמים, אלא ודאי הדברים כפשוטם]. אמר רבי יצחק: אנא הוינא קמיה דרבי יהושע ושאילנא האי מלה, אמרנא: האי סעודתא דצדיקיא לעתיד לבא, אי כך הוא לא אתיישבא בלבאי [אם מדובר בסעודה ממש, אין הדברים מתיישבים על ליבי], דהא אמר רבי אלעזר: סעודת הצדיקים לעתיד לבא כהאי גוונא דכתיב: "ויחזו את הא-להים ויאכלו וישתו" [ולא סעודה ממש]. אמר רבי יהושע: שפיר קאמר רבי אלעזר וכך הוא [שאין מדובר בסעודה כפשוטו]. עוד אמר רבי יהושע: האי מהימנותא דאמרו רבנן לרובא דעלמא דזמינין אינון בהאי סעודתא דלויתן וההוא תורא ולמשתי חמרא טב דאתנטר מכד אתברי עלמא קרא אשכחו ודרשו, דכתיב: "ואכלתם לחמכם לשובע" [דברי חכמים לרובא דעלמא על אותה סעודה, מבוססים על דברי התורה]… אמר רבי יוחנן: לית לן לסתור מהימנותא דכלא אלא לקיימא ליה [אין לסתור את אמונה זו שהדברים כפשוטם, אלא לקיים אותה] דהא אורייתא אסהידת עלוי [שהרי התורה העידה על כך]… וההיא סעודתא דזמינין בה יהא לן חולק למהני מנה [ואותה סעודה שמוזמנים אליה, יהיה לנו חלק בה]…

[13]                     ובהרחבה על יצחק אבינו:

            "ויפרוץ האיש" – רבי שמעון בר אבא אמר: מלמד שנפרצה לו פרצה מעין דוגמא של עולם הבא.

כ"כ, ישנם מדרשים על אנשים נוספים שהטעימן הקב"ה בכך. לעיל מיניה הגמ' אומרת זאת על איוב (ב"ב טו:-טז.):

"ומלאך בא אל איוב ויאמר הבקר היו חורשות" וגו' – מאי "הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהם"? א"ר יוחנן: מלמד שהטעימו הקדוש ברוך הוא לאיוב מעין העולם הבא.

וכעין זה בדור המבול (סנהדרין קח:):

דבר אחר: "לשבעת הימים" – שהטעימם מעין העולם הבא, כדי שידעו מה טובה מנעו מהן.

יש לציין שעולה מכאן שכאשר הגמרא אמרה "שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה…" על האבות, אין הכוונה שלושה ותו לא, שהרי יש גם את איוב ואת דור המבול, אלא תנא ושייר. כ"כ אולי ניתן ללמוד מכאן שכאשר הגמ' אומרת מימרות דומות – תנא ושייר.

[14]                     לא אשיב כאן על ראשון ראשון, אלא דסליק בסיפא אפרש ברישא, מפני שמהראיות הראשונות דלעיל, יש ללמוד לימוד חשוב על מהות העולם הבא. לפיכך על הראיות האחרונות (תחת הכותרת 'ראיות נוספות לשיטה זו') אענה כאן, ולראיות הראשונות (תחת הכותרת 'עולם הבא: גן עדן') אשיב בפסקה הבאה ('הבנה חדשה במציאות העולם הבא').

[15]                     ע"פ האמור, יש להבין שאין הוא מתכוון לומר במשפט האחרון 'תחיית המתים או גן עדן', אלא 'תחיית המתים שהוא העולם הבא', או שמא תחיית המתים הוא שלב מסוים בעולם הבא.

[16]                     על פניו נראה שלא רק שדברי האר"י ז"ל מתיישבים עם גמ' דידן, אלא אף נראה שגמ' דידן היא היא המקור לדבריו:

נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר: טוב אתה לישראל יותר מאב ואם, שאב ואם בעולם הזה, ורבי בעולם הזה ובעולם הבא.

[17]                     ראה דוגמאות נוספות בספרא (בחוקותי, א):

            "ונתנה הארץ יבולה" – לא כדרך שהיא עושה עכשיו אלא כדרך שעושה בימי אדם הראשון… וכן הוא אומר: "תדשא הארץ דשא עשב" מלמד שבו ביום שהיתה נזרעת בו ביום עושה פירות.

            "ועץ השדה יתן פריו" – לא כדרך שהוא עושה עכשיו אלא כדרך שעשתה בימי אדם הראשון… ואומר: "עץ פרי עושה פרי למינו" מלמד שבו ביום שהוא נטוע בו ביום עושה פירות.

[18]                     אין בדברים אלו ליישב לחלוטין את השיטה הסוברת שהעוה"ב הוא ג"ע. לשיטתם עולם הבא הוא עולם הנשמות המכונה 'גן עדן עליון'. למסקנה זו הכוונה היא ל'גן עדן תחתון'. בכל אופן יש כאן בחינה של 'אלו ואלו דברי א-להים חיים'. זהו המקום לציין שעל פי רוב, כאשר חז"ל מזכירים 'גן עדן', כוונתם ל'גן עדן תחתון' ולא לעליון (וכן בגיהנם), ואכמ"ל.

[19]                     ובפסיקתא דרב כהנא (יב, יח) השווה זו להדיא לעולם הבא (וגם שם ודאי הכוונה לתחיית המתים, שהרי לא שייך לדבר על רפואת הגוף בעולם הנשמות).

[20]                     ניתן לתרץ ולומר שהלימוד מהפסוק הוא כעין אסמכתא. אך לאור כל המקורות דלעיל אין צורך לתרץ ויש להשאיר את הלימוד כפשוטו שמדובר בתחיית המתים.

[21]                     וכעין דברי הרמב"ם על חוש המישוש והמשגל שהם "חרפה לנו" (מו"נ ב, לו; ב, מ; ג, מט). דורשי רשומות אמרו בסגנון דומה: "משיב הרוח ומוריד הגשם". כלומר, הרוצה להשיב את רוחניותו, צריך להוריד את הגשמיות.

[22]                     ניתן לנסח שאלה זו בצורה אחרת: כאשר הקב"ה שם את האדם בגן עדן תחתון (בגוף), האם מציאות זו היתה המטרה או האמצעי? כלומר, האם האדם הושם בג"ע תחתון על מנת לעבוד ולזכות בזה למציאות אחרת (ג"ע עליון), או שמא מציאותו בגן העדן התחתון היא היא המטרה, ולולא החטא כך היתה נשארת המציאות (פחות או יותר)? על פי האמור, גם על שאלה זו יש להשיב שמציאותו בג"ע תחתון היא המטרה ולא האמצעי.

[23]                     כיום, כאשר שומעים דרשנים המדברים על העולם הבא, לא שומעים כלל בדבריהם את תיאורי התורה וחז"ל על מציאות גשמית אידיאלית, דבריהם מלאים ברוחניות טהורה. הפער בין תיאורי התורה לתיאורים המצויים כיום מעיד על פער תפיסתי שיש לתת עליו את הדעת.

[24]                     מסתבר שכאשר עם ישראל נרדף בגלות, תחום הנפש היה תחום שהיה ניתן לוותר עליו בקלות, להסתופף בבתי המדרשות ולעסוק בתורה. כיום כאשר עולם החומר מפותח ביותר, קשה יותר לוותר על הגשמיות לטובת הרוחניות. דרך העבודה העולה מהאמור, עונה על בעיה זו ומסייעת לאדם לעלות בקדושה בלי מלחמה קשה בכוחות חיוניים בנפשו.

 

עוד על תחית המתים:

0 0 votes
Article Rating

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

Subscribe
Notify of
guest
1 תגובה
Inline Feedbacks
View all comments
צבי ברויאר
צבי ברויאר
5 years ago

שלום רב
רב תודות על פועלכם, תענוג צרוף ותועלת מרובה.
ברצוני להוסיף מקור שיתכן ונשכח ויש בו ממד נוסף על הנכתב.

משנה מסכת ברכות פרק ט
כל חותמי ברכות שהיו במקדש היו אומרים מן העולם משקלקלו המינין ואמרו אין עולם אלא אחד התקינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם

ר' עובדיה מברטנורא מסכת ברכות פרק ט
משקלקלו המינים – שאין מאמינים בתחיית המתים ואמרו אין עולם אלא זה, התקינו עזרא ובית דינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם לומר ששני עולמות יש, העולם הזה והעולם הבא, להוציא מלב המינים שכופרים בתחיית המתים:

לפי משנה זו ורבי עובדיה מברטנורא יוצא לכאורה – שעד עזרא הסופר חיו כאן בעולם אחדותי כבעולם הבא ובו רק הממד הרוחני שולט ונתפס כאשר גם 'חפץ' כהופעה פיזית נקלט כ-חפץ לרצון ה'…. ו'דבר' הוא דיבר אלוקי…. ורק מפני המינים שקלקלו את ההכרה הוצרכו לחלק בטרמינולוגיה בין העולמות…..!
בתודה

ובתקווה שהובנתי והבנתי נכון
צבי

1
0
Would love your thoughts, please comment.x