לחץ לגירסת הדפסה

דיויד גלרנטר, פרופ'  למדעי המחשב מאוניב' ייל, הכריז לאחרונה במגזין של קלרמונט, שהגיע הזמן לווותר על התיאוריה הזו.

המאמר ארוך ומפורט, להלן חלק מתוכן דבריו:

האבולוציה היא תיאוריה מדעית מבריקה ויפה, פעם היא היתה ניחוש נועז, היום היא חלק בסיסי מה'אני מאמין' שמגדיר את תפיסת העולם המודרנית. אין כלל דיון האם לקבל את התיאוריה. אך מה אם בכל אופן דרוין טעה?

כמו רבים אחרים, גדלתי על תיאוריה זו, ותמיד האמנתי בנכונותה.  אבל בשנים האחרונות, חומרים שקראתי, ודיונים שנחשפתי אליהם, סגרו עלי את הדרך הזאת, זה בלתי אפשרי עבורי להאמין בה כיום.

זה עצוב,  אני לא רואה כאן ניצחון מסוג כל שהוא לדת, אלא תבוסה אחת של כושר ההמצאה האנושי. רעיון יפה אחד פחות בעולמינו. והגדלה רשימת המטלות של המדע בעובדות שצריכות הסבר. אבל אנחנו צריכים לחיות לפי העובדות, ולא להפוך את החיים לפשוטים יותר ממה שהם באמת.

ההסבר של דרוין נראה אפשרי להתאמות הקטנות שבאמצעותם האורגניזם מתאים לנסיבות המקומיות, שינויים בצפיפות הפרווה, או בצורת המקור. עם זאת, ישנן סיבות רבות להטיל ספק אם הוא יכול לענות על השאלות הקשות ולהסביר את התמונה הגדולה, הופעת מינים חדשים. מוצא המינים – זה בדיוק מה שדרוין אינו יכול להסביר.

ספרו של סטיבן מאייר מ2008 שכנע אותי שדרוין נכשל, הוא לא יכול לענות על השאלה הגדולה. שני ספרים נוספים חיוניים הם ספרו של דיויד ברלינסקי מ2009 ו'דיון בספקנות מול דרוין' (2015, אנתלוגיה בעריכת דוד קלינגהופר). שלשת אלו מהוים כח מכריע וגורלי, שרוב האנשים מעדיפים להתעלם ממנו במשך שנים רבות. מאייר גיאופיסיקאי מדאלאס, ד"ר בהיסטוריה ובפילוסופיה של המדע (אוניב' קימברידג'), כיום מנהל את המכון לגילוי מדע ותרבות, מפרק את האבולוציה סעיף אחרי סעיף.

מאייר גם תומך בתכנון תבוני, תיאוריה שאני לא מקבל. אבל בנוגע לאבולוציה – הוא מראה שזה פשוט המקרה הקלאסי של בגדי המלך החדשים. הוא אומר בקול רם דברים שכל ביולוג חייב להסכים עמם.  מאייר וחבריו מראים לנו עד כמה הדרויניזם כבר אינו רק תיאוריה מדעית, אלא בסיסי לתפיסת עולם ודת חילופית לשעת חירום לנשמות רבות הזקוקות לה.

הטענה לסתירת האבולוציה מכתבי הקודש, מבוססת על קריאה פרימיטיבית ילדותית של כתבי הקדש. הפודמנטליטים והאינטלקטואלים עשויים להתווכח על כך לנצח. אבל אנשים שפויים יותר יבחנו את הטיעונים העניניים של מאייר.

הבעיה אותה העלה כבר דרוין עצמו, היא הופעת המינים בפתאומים. במפץ הקמבריוני המפורסם, לפני כחצי מליארד שנה, אחרי מאות מליוני שנים של מאובנים זעירים ובעיקר אורגניזמים חד תאיים,   הופיע בבת אחת מגוון מדהים של אורגניזמים חדשים, כולל בעלי החיים הראשונים.  בשכבות הצמודות לקמבריון, אין זכר להתחלות מתאימות. זה סותר בפשטות את תיאוריית ההתפתחות צעד אחר צעד.

ואין המדובר רק בתקופת הקמבריון, כך זה לאורך כל התיעוד, רוב המינים נכנסים בצורה מושלמת, ואז עוזבים ללא שינוי.

אך זו בעיה עתיקה, הבעיות העומדות לפתחו של הדרויניזם בימינו, מורכבות הרבה יותר.

הביולוגיה המולקולרית, שלאורה נוצר הניאו דרויניזם, מדברת על שינויים בעזרת מוטציות. מה שיוצר את החיים הם החלבונים, המוטציות חייבות לספק חלבונים חדשים בעלי צורות חדשות.

חלבונים הם שרשראות, רצפים של קבוצות אטומים, מולקולת חלבון ממוצעת מבוססת על 250 אלמנטים.  ישנם כ20 חומצות אמינו מהם יכולים החלבונים להיות מורכבים. המבנה של החלבון הוא מורכב, חלק מהשרשראות מפותלות, חלקן ישרות, חלקי החלבון קשורים זה לזה בצורות שונות ומרכבות.  ויש חשיבות רבה לצורה הסופית של החלבון.

מה היא המשמעות של מוטציה אקראית במבנה החלבון? מכיון שמספר האפשרויות הוא עצום, ואלו מתוכן שהינן בעלות משמעות קטן מאד. חשבון לא מסובך מראה שהאפשרות ששינוי אקראי יצור חלבון  חדש בעל משמעות הוא 195 בחזקת 195, הרבה יותר ממספר האטומים ביקום. חשבונות אחרים מגיעים לתוצאה קטנה עוד יותר (פירוט במאמר). גם הזמן הארוך יחסית עליו מדברת האבולוציה, לא מתחיל לפתור את הבעיה (שוב פירוט במאמר).

ישנן בעיות רבות אחרות, אחת מהן היא שמוטציות בגנים אסטרטגיים תמיד הורגים את האורגניזם, יצורים מעוותים אינם יכולים להוביל צורות חיים חדשות, הם נכחדים בסמוך ללידתם. ככל הנראה, אין דוגמאות בספרות המוטציות המשפיעות על ההתפתחות המוקדמת ועל תוכנית הגוף בכללה ואינן קטלניות. הגנטיקאים הגרמניים כריסטיאן נוסליין-וולהרד ואריק ויסהאוס זכו בפרס נובל ב -1995 על "מסך היידלברג", חקירה מקיפה של כל מוטציה רלבנטית של זבובי תסיסה, אף אחת מאלו שרלבנטיות לאבולוציה, לא השאירה את היצור בחיים. וכפי שכותב ויסהאוס: "מה הן המוטציות המתאימות לשינוי אבולוציוני גדול? אנחנו לא יודעים את התשובה לכך".

הגנטיקאי ג.פ. מקלדונלד מג'ורג'יה מכנה זאת "פרדוקס דרוויניסטי גדול".  הפילוסוף של הביולוגיה פול נלסון כותב:

"מחקרים על התפתחות בעלי חיים ומאקרו-אבולוציה בשלושים השנים האחרונות – מחקר שנעשה מתוך המסגרת הניאו-דארוויניסטית – הראו כי ההסבר הניאו-דארוויניסטי למקורן של תוכניות גוף חדשות הוא קרוב לוודאי לא אפשרי – ומסיבות שדארווין עצמו היה מבין".

דארווין היה מבין בקלות שהמוטציות הקטנות שכיחות אך אינן יכולות ליצור שינוי אבולוציוני משמעותי; מוטציות גדולות הן נדירות וקטלניות.

אני מעלה תהיות בנוגע ל'תכנון תבוני', והייתי מנסה להציע כח עצמאי בלתי ידוע, או שדה הקשור לתודעה, כביכול כח 'משוחד'  לעבר יצירת אובייקטים מסויימים, אין לי שום ראיה לרעיון הזה, זה פשוט יותר מדבר בשפת הביולוגיה.

כאן מדבר גילרנטר על מסע הצלב האתאיסטי: