לחץ לגירסת הדפסה

סקירת ספרות:

ד"ר רוברט אשר, הוא פליאונטולוג המתמחה ביונקים, שימש כאוצר במוזיאון לתולדות הטבע בברלין, וכיום אוצר חולייתנים במוזיאון הזיאולוגיה באוניב' קימברידג' ואף מרצה בתחום זה במסגרת האוניברסיטה. מאמריו מפורסמים בבמות נחשבות, והוא חוקר בשטח בכל רחבי העולם. ספרו "Evolution and  Belief" – אבולוציה ואמונה, שיצא בהוצ' אוניב' קיימברידג', (2012), פורס את משנתו בשאלה, איך אפשר להיות פליאונטולוג ומאמין.

אשר מקבל את תיאוריית האבולוציה, הוא אינו בריאתן, אבל לטענתו גם תיאוריית האבולוציה איך שלא נסתכל עליה, מעוררת שאלות שהתשובה עליהן היא האמונה.

בסקירתו באתר של קימברידג', הוא כותב (חלקים מדבריו):

תשובה אמפירית לשאלה "האם יכול להיות מדען מאמין?" היא קלה: כן. מדענים מאמינים הם למעשה תופעה די נפוצה. עם זאת, רבים מעדיפים לדעת כיצד זה הגיוני עבורם להיות מאמינים…

רבים סבורים שאמונה ב"נס", טענה לשינוי של חוקי הטבע, היא מן הסתם תוצאה של בורות, ולא משהו שבאמת קרא. האצטקים של המאה השש-עשרה עשו את הטעות שנבעה מבורותם, וחשבו את הספרדים רוכבי הסוסים למשהו לא טבעי, וזה הוביל לאבדון שלהם. תופעות בלתי מוסברות בימינו, צריכים לזכות לטענה זו, ביחס של ספקנות.

אמנם לדעתי, המראה של גרנד קניון לא צריך להיחשב פחות מופלא, כי אנחנו מבינים את הדרך שבה נוצר ע"י שחיקה, היין הוא לא פחות מתוק כאשר אנו יודעים כיצד מתרחש תהליך התסיסה. לדעתי, קיומם של חוקי טבע, וגם קיום הרציונליות עצמה, הם בסיס לגיטימי לאמונה, אין מדובר בבורות.

צ'רלס דארווין מתואר לפעמים כמקדם של האתאיזם, משום שהוא תיאר מנגנון לפיו האנושות לא יכלה עוד להעמיד פנים שאין לה קשר לעולם החי. אמנם דארווין עצמו כתב בספרו מוצא המינים: "אין לי שום סיבה טובה מדוע הדברים שנאמרו בספר זה צריכים לזעזע את הרגשות הדתיים של הקורא", (1860, עמ' 482), במכתב משנת 1879 כתב דרוין" "נראה לי אבסורדי להטיל ספק בכך שאדם יכול להיות תיאולוג נלהב ואבולוציוניסט… בתנודות הקיצוניות ביותר שלי מעולם לא הייתי אתאיסט במובן של הכחשת קיומו של אלוהים". בסוף חייו נראה שדרוין לא האמין באל אישי או בדת ובהסברים שלה לגבי סבל, אבל לא היה לו קשר לאתאיזם. אחת הסיבות לדבריו של דרוין, משום שהוא הבין מה הביולוגיה האבולוציונית אומרת, הוא הבין שאין כאן פתרון למקור החיים.

בספרי 'האבולוציה והאמונה', אני בודק את יחסי האבולוציה והאמונה, לדעתי אין טעם לטעון לאתאיזם בשל הבנתינו את מנגנוני האבולוציה, כשם שאין טעם להכחיש את קיומו של אדיסון בשל הבנתינו על התהליכים בהם פועל החשמל. הביולוגיה האבולוציונית – יחד עם מדעי הטבע בכלל – סותרת אמונה טפלה, אבל היא אינה פוסלת אמונה באלוהים.

אחד האתגרים העומדים בפנינו כחברה הוא לזהות בכנות את הקונפליקט בין אמונה דתית לבין אוריינות מדעית, ולעזור לשרטט את הקו שבין דת לאמונות טפלות.

עד כאן אשר.

ספר דומה הוא מדע ורוחניות, של פרופ' מייקל רוסה, רוסה הוא פילוסוף של המדע, ומתמחה בפרט בפילוסופיה של הביולוגיה, ברשותו תארים רבים, כיום הוא מלמד באוניב' פלורידה, עורך את כתב העת 'ביולוגיה ופילוסופיה' שהוא גם מייסדו. רוסה גם הוא מאמין באבולוציה, ואעפ"כ תוקף ללא רחם את ה'אתאיסטים החדשים', הוא טען בויכוח פומבי כי דוקינס היה נכשל בכל קורס בסיסי של מבא לפילוסופיה, וכי ספריו של דוקינס גורמים לכך שבושה להיות אתאיסט.

בספרו הוא טוען, שהמדע מעצם טבעו מוגבל, ואינו מסוגל לענות על שאלות בסיסיות, משמעותיות וחזקות על משמעות היקום ועל מקומו של המין האנושי בתוכו: למה יש משהו ולא כלום? מהו המקור האולטימטיבי והיסודי של המוסר? מהו טבע התודעה? הוא טוען כי הספקנות בתחום השאלות האלו ורבות הדומות להן היא לגיטימית, המדע לא פותר ולא מסביר, ולכן האמונה עשויה להציע תשובות.  המדענים צריכים להתגאות בהישגיהם, אבל להיות צנועים לגבי היקף תחומי המדע, לא הכל הוא מסביר. המאמינים צריכים להיות בטוחים במשימתם, אבל לכבד את ההצלחות של המדע.