האתר עוסק בשאלות של אמונה מול כפירה, ומיועד לעוסקים בנושא.
למדיניות האתר לחץ כאן

Kal-sites – בניית אתרים
רוצה לדעת כמה עולה לבנות אתר ? לחץ כאן

נושאים באתר

"רציו" רוצה לגדול... רוצים לתרום?

תקבלו מייד
אישור מס הכנסה לעניין תרומות לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה

10 ₪
20 ₪
100 ₪
200 ₪
500 ₪
1000 ₪
סכום אחר
הפוך את תרומתך לחודשית (ללא לקיחת מסגרת)
כן!, אני אתכם
לא! רוצה תרומה חד פעמית

מעשי שמשון מתועדים במיתוס היווני?

צוות האתר

צוות האתר

image_printלחץ לגירסת הדפסה

זה מכבר העירו חוקרים רבים, על הדמיון המפתיע בין סיפורי שמשון לבין סיפורים שונים במיתוס היווני, ע. מרגלית במאמרו: ההקבלה בין סיפורי שמשון לסיפורי הים האיגאי (בית מקרא אדר תשכ"ו גליון כז), פותח במלים: "חוקרים רבים חזרו ועמדו על העובדה כי בסיפור שמשון שבתנ"ך ניכרת בעליל הקבלה לסיפור האיגאי". הסיפורים על שבט הדנאים שהיו בכנען באיזור יפו, מוכרים וידועים.

מרגלית שם מונה רשימה מדהימה של הקבלות בין המיתולוגיה היוונית, לסיפורי שמשון ושבט דן בס' שופטים. לדעתו הסיפורים חדרו מהיוונים אל בני שבט דן, אבל דעה זו יוצאת מהנחה שס' שופטים מאוחר לסיפורי יוון, בעוד אם נקבל את ספר שופטים כמסמך בן הזמן או עכ"פ המתאר אירועים בני הזמן, הרי שהוא קודם בהרבה לזמן ההתרחשויות של הסיפורים היווניים, ומן הדין שנייחס את מקור הסיפור ההיסטורי לתעודה היותר קדומה. בס' שופטים בא התיאור מבני המקום והזמן, על מהלך המאורעות. היוונים לעומת זאת פיתחו את המיתוסים הרבה מעבר, וספרות המיתוס שלהם עולה על גדותיה מגיבורים אגדיים ומעשיהם הלא טבעיים.

מרגלית כותב: "שמשון הוא הגיבור האגדי של שבט דן, ובבואנו לבחון את האגדות על תולדות שבט זה נראה הקבלה כמעט-מוחלטת בין אגדות אלה לבין האגדות על תולדות שבט הדנאים".

אם נבחן את ההקבלות, נראה שההסבר הנכון הוא ההיפך מהסברו של מרגלית, כך למשל הריונו של שמשון, מרגלית מצטט משופטים את דברי אשת מנוח: "ותאמר …… איש האלהים בא אלי (פ' ו) …. ויאמר לי: – הנך הרה (פ' ז) ….. נראה לי האיש אשר בא ביום אלי (פ' י), ומפרש אותם במובן של 'ביאה', קירבה לאשה, מקביל להתעברות אמו של הרקולס וגבורים אחרים מדמות אלהית כל שהיא. אלא שמכיון שבספר שופטים ברור לחלוטין שהמלאך רק נגלה לאשת מנוח ובישר לה על לדתו, ובעלה מעורב בכל המעשה, ואף הוא רואה את המלאך. הרי לא סביר שסיפור הזדווגות עם המלאך, היה נהפך לפגישה עימו. ואילו ההיפך, סביר מאד, היוונים גויי הים שהיו באיזור וראו את שבט דן וגבורתו ואולי אף צפו במעשיו של שמשון שהיה מעורה בין הפלשתים, קלטו את ההד של "ביאת המלאך" קודם לדתו, ופירשו אותו בהתאם לחשיבתם, ואילו האירוע המקורי, הרי הוא כפי שנהג ה' עם אבותינו, בדומה להתגלות המלאכים שבישרה את לידת יצחק, וההתגלות שבישרה את לידת עשיו, הנבואה על לידת שמואל (הדומה גם בנדר הנזירות שנגזר מראש), ולא נגזר משום מיתוס יווני.

פרט מעניין הקשור לסיפור מסיפורי כיבוש הארץ, שאולי התגלגל למיתוס היווני, הוא הסיפור על אחד מגיבורי הדנאים, בלרופון, עליו מספרת האגדה האגאית כי נלחם נגד אנשי סולימה, והנצחון היה לצד הדנאים ובני בריתם הודות לכך, שבלרופון הדנאי בעזרת אלוהיו המטיר מן השמים אבנים גדולות על אנשי סולימה (מרגלית שם). ייתכן שיש כאן הד לעדות פלשתית קדומה על מלחמת בני ישראל באיזור בית חורון (ליד ירושלים – סולימה) בהם המטיר אלהי ישראל – ושבט דן אבנים גדולות מן השמים.

יגאל ידין הציע את התיאוריה שהשבט הדנאי היגר לכנען, והוא הפך בסופו של דבר לשבט דן. תיאוריה זו נסתרת מהעובדות ההיסטוריות על עם ישראל בתקופה זו, ולא יתכן שקלט שבט פלשתי שלם לתוכו. האמת נראית כי השבט הדנאי היה שבט פלשתי-יווני, ואינו מייצג את שבט דן עצמו, אבל אפשר שהוא מייצג גויים שהושפעו עמוקות משבט דן, ושמו נקרא על שם המקום בו פלשו וישבו לארץ 'דן'.

לפי אחת המסורות היווניות שבט הדנאים הוא שהביא את הא"ב ליוונים (מצוטט אצל און זית 'העם הישראלי' עמ' 182), כידוע היוונים קבלו את הא"ב מכנען, ועד זמן זה לא היה להם כתב. און זית מעיר על כך "כבר ראינו כי הדנאים או חלקם אינם אלא שבט דן הישראלי".

חוקרת הפלשתים הבכירה בעולם, הארכיאולוגית פרופ' טרודה דותן אומרת (בריאיון לאלי אשד): "גם סיפורי המיתולוגיה היוונית מספרים על כך שמחריבי טרויה התיישבו לאחר מכן בארץ ישראל בערים כמו אשקלון ולסיפורים אלה יש כנראה בסיס מציאותי. אשקלון הייתה כמובן אחת המרכזים הפלישתיים החשובים. חוץ מזה  יש סבירות שהקשרים בין הורסי טרויה ועם ארץ ישראל ועם ישראל הם חזקים יותר ממה שנהוג לחשוב .הארכיאולוג המפורסם יגאל ידין פירסם בשנות החמישים מאמר יפה מאוד שבו הוא העלה את התיזה ששבט דן המקראי של שמשון היה במוצאו קשור לעמי הים האלה ו"לדנאים" שהומרוס תיאר כמי שכבשו את טרויה . לדעתו של ידין הם היגרו לארץ כנען עם הפלישתים והיו קרובים להם באורח החיים שלהם מה שמסביר את הקשרים ההדוקים בין שמשון לפלישתים ואת הדמיון בין הסיפורים עליו לסיפורים על הרקולס".

כותב אנונימי ומרתק, פיתח את הדברים הרבה מעבר, אני מביא כאן את דבריו מתוך האתר 'צא ממצרים שבתוכך':

אודות שמשון הגיבור

במאה ה- 11 לפנה"ס בני ישראל והפלשתים הפכו להיות שכנים (קרא/י את המאמרים "יציאת מצרים ויציאת יון", "המעגל נסגר"). הפלשתים בקרב נגד ישראלים נוטלים את ארון הקודש, אך כעבור זמן קצר מחזירים אותו (נביאים, שמואל א' ה,א). היחסים בין הישראלים לבין הפלשתים מלאים מתח, אך אין בהם שנאה בלתי מתפשרת כמו ביחסים בין ישראל לבין עמלק.

העמימות ביחסים אלו נראת בבירור באגדה אודות שמשון הגיבור. נביאים, ספר השופטים, פרקים יג, יד, טו, טז – כאן תוך 5 – 10 דקות כל אחד יכול להכיר את סיפור חייו.

שמשון חי במחצית השנייה של המאה ה- 11 לפנה"ס, כלומר כמה שנים לפני הופעתו של דוד המלך בזירה ההיסטורית.

מתוך הסיפור נלמד כי שמשון נולד בצרעה (ליד בית שמש), הוא נמשך לנשים פלשתיות, ניהל יחסי ידידות עם גברים פלשתיים והתמצא היטב בערי הפלשתים. בסיפור נזכרות ערים פלשתיות כמו תמנה, עזה, אשקלון, וגם ערים ישראליות כמו חברון, צרעה, אשתאול.

תמנע ישבה על שפת נחל שורק. שם גרה האהבה הראשונה של שמשון. בימינו כאן נמצא אתר ארכיאולוגי בשם תל בטש.

Samson 00 He

עזה, אשקלון, חברון, צרעה ואשתאול לא שינו את מקומן עד היום. ממקורות אחרים אנו יודעים אודות ערי הפלשתים כמו אשדוד, עקרון, גת.

הגבול בין אזורי ההתיישבויות הישראלית והפלשתית הוא די ברור – ראי/ה את המפה הרצ"ב. עבור שמשון גבול זה היה חסר משמעות – הוא נע בחופשיות בכל השטח.

samson-01-he

כפי שידוע, דלילה בגדה בשמשון ומסרה אותו לידי סַרְנֵי הפְלִשְׁתִּים משולל כוחו. את שמשון העוור הורידו לעזה – עמוק לתוך השטח הפלשתי והרחק ממקומות מהם קרוביו יכלו לרדת כדי לשחררו. מכאן ניתן להניח כי טרגדיית הבגידה התרחשה באחת הערים הפלשתיות הקרובות לשטח התישבות בני ישראל, כגון בעיר גת.

בהמשך נסביר מדוע זה חשוב.

אודות העיר רכל

בין הערים של הזמנים ההם היתה העיר רכל:

נביאים, ספר שמואל

א ל,כו וַיָּבֹא דָוִד אֶל-צִקְלַג, וַיְשַׁלַּח מֵהַשָּׁלָל לְזִקְנֵי יְהוּדָה לְרֵעֵהוּ לֵאמֹר:  הִנֵּה לָכֶם  {ר} בְּרָכָה, מִשְּׁלַל אֹיְבֵי יְהוָה.  {ס}  א ל,כז לַאֲשֶׁר בְּבֵית-אֵל  {ס}  וְלַאֲשֶׁר  {ר} בְּרָמוֹת-נֶגֶב,  {ס}  וְלַאֲשֶׁר בְּיַתִּר.  {ס}  א ל,כח וְלַאֲשֶׁר  {ר} בַּעֲרֹעֵר  {ס}  וְלַאֲשֶׁר בְּשִׂפְמוֹת,  {ס}  וְלַאֲשֶׁר  {ר} בְּאֶשְׁתְּמֹעַ.  {ס}  א ל,כט וְלַאֲשֶׁר בְּרָכָל,  {ס}  וְלַאֲשֶׁר  {ר} בְּעָרֵי הַיְּרַחְמְאֵלִי,  {ס}  וְלַאֲשֶׁר, בְּעָרֵי הַקֵּינִי.  {ס}  א ל,ל וְלַאֲשֶׁר  {ר} בְּחָרְמָה  {ס}  וְלַאֲשֶׁר בְּבוֹר-עָשָׁן,  {ס}  וְלַאֲשֶׁר  {ר} בַּעֲתָךְ.  {ס}  א ל,לא וְלַאֲשֶׁר, בְּחֶבְרוֹן; וּלְכָל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר-  {ר} הִתְהַלֶּךְ-שָׁם דָּוִד, הוּא וַאֲנָשָׁיו.  {פ}

העיר הזאת אינה מוזכרת בכתבי הקודש בשום מקום אחר. אך תוך עיון בתרגום השבעים החכמים Septuaginta Seniorum ניתן לגלות כי עיר רכל נקראת שם בשם אחר:

samson-02-gr-he

מכך ניתן להשיג שהשם גת והשם רכל הם שני שמות של אותה העיר.

כך או אחרת, לזכר מקום הבגידה המתולוגית ואולי גם מסיבות אחרות, בני ישראל נתנו לשמשון את הכינוי "הרכלי". הסיפור אודות שמשון הרכלי עבר מדור לדור, ובסוף המאה ה- 8 לפנה"ס, ישראלים אשר נמלטו מפני פלישת תגלת פלסר ה- 3 מלך אשור (קראי/ה את המאמר "המעגל נסגר") הביאו אותו ליוון העתיקה. שם לאגדה הוספו פרטים חדשים ולכינוי נוספה סיומת "-אס" אשר אופיינית עבור שמות התואר היווניים:

הרכלי ←   (eng) Hercules  ←  (lat) Herculēs  ←  (greek) Ἡρακλῆς [heraclis]

חוקרי הספרות העתיקה מציינים כי מעללי הרקולס במקרים רבים חוזרים על עלילות שמשון הגיבור. מה הפלא? אילו הסיפורים אודות אותו האדם.

—-

.במאמר ההמשך, מרחיב הכותב את הספקולציה, ומסביר בכך את מאורעות יציאת מצרים:

יציאת מצרים ויציאת יוון

בצאתם ממצרים, בני ישראל היו במשך 40 שנה במדבר סיני במרחק של כ- 100 ק"מ מארמון פרעה מלך מצרים. נשאלת השאלה: מדוע פרעה לא רדף אחריהם ולא ניסה להחזירם למצרים?

 

מצרים במאות 18-17 לפנה"ס

במאה ה- 19 לפנה"ס האוכלוסיה המצרית היתה מיושבת (לא נודדת), כאשר עיקר עיסוקיה היו חקלאות ועבודות ציבוריות. עצם מיושבותה היא גאוותה ובאותה העת גם חולשתה.

בתחילת המאה ה- 18 לפנה"ס שבטי הנוודים השמיים ששמם היקסוס (חיקסוס, هكسوس, Hycsos, Ὑκσώς, Ὑξώς) הגיעו למצרים. אנו מכירים את שמם מהשפה המצרית, אך אין אנו יודעים כיצד הם קראו לעצמם. בניגוד לאוכלוסייה המקומית, היקסוס עסקו ברעיית צאן ובמסחר. הם מילאו את החלל במשק המצרי והשלימו את המבנה הכלכלי של מצרים באותה התקופה. היקסוס נכנסו במהירות לכל תחומי החיים הציבוריים וכבשו את עמדות המפתח במצרים. תקופה שבין השנים 1760 לבין 1550 לפנה"ס – תקופת השלטון של שושלות הפרעונים ה- 15 וה- 16 שמקורם בהיקסוס.

בני ההיקסוס שהגיעו למצרים הביאו עימם את טכנולוגיית הברזל ובכך פתחו את "עידן הברזל". הם הביאו סוגים שונים של חרבות ופגיונות, סוג חדש של מגן, שריון פלדה וקסדת מתכת. אולם החידוש החשוב ביותר היה מרכבה דו-גלגלית עם ציר ברזל. השימוש בה בשדה הקרב גרם לשינוי מהותי ביכולת צבאית ובטקטיקות לחימה.  

הגעתם של בני ישראל למצרים

באמצע המאה ה- 17 לפנה"ס בני ישראל היו למעשה בני משפחתו של יעקב אבינו (יעקב, נשותיו , 12 בניו, נשותיהם וילדיהם). עיסוקם העיקרי ודרך חייהם – רעיית צאן. יוסף, בנו של יעקב, נמכר על ידי אחיו לישמעאלים וכך הגיע למצרים. שם נוצר המגע עם מקורביו של פרעה (מההיקסוס!). מנטליות דומה גרמה להם למצוא במהרה שפה משותפת. יוסף מונה ע"י המלך פרעה לתפקיד האחראי על כלכלת מצרים.

תוך ניצול 7 שנות בצורת והתאביינות האוכלוסיה המצרית, יוסף קונה קרקעות מצריות לטובת פרעה. בין יוסף ופרעה מצד אחד לבין המצרים האותנטיים מצד אחר מתפתחים יחסי עוינות.

בשנת 1640 לפנה"ס בערך משפחתו של יעקב אבינו המגורשת על ידי הרעב מארץ כנען נודדת לארץ מצרים ובחסותו של יוסף מתיישבת בארץ גושן.

 

היכן נמצאת ארץ גושן?

קיימות מספר דעות לגבי מיקומה של ארץ גושן במצרים. בספר שמות כתוב:

א,ח וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף.  א,ט וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ:  הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ.  א,י הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ:  פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ.  א,יא וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם; וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה–אֶת-פִּתֹם, וְאֶת-רַעַמְסֵס

על פי הנאמר לעיל, בני ישראל בנו בכפייה את שתי ערי המסכנות – פתם ורעמסס בשל חשדותיו של פרעה על אי נאמנותם לשלטונו. על פי מחקר ארכיאולוגי ערים אילו נבנו מזרחית מדלתא נהר נילוס במאה ה- 13 לפנה"ס. דעתם של אותם החוקרים אשר אומרים כי פתם ורעמסס נבנו בארץ גושן איננה משכנעת מהסיבה שאם בני ישראל היו יושבים באיזור פתם ורעמסס, הם היו עוזבים את מצרים ביבשה ולא היו צריכים לחצות את ים סוף. 

Ex&Ex 02 Pithom $ Raamses map

אז מה המיקום של ארץ גושן? העובדות הרצ"ב מצביעות על מיקומה:

– אזור זה נמצא בקרבת ארמון פרעה – תורה ספר בראשית:

מה,י וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ-גֹּשֶׁן, וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי–אַתָּה, וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ; וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ, וְכָל-אֲשֶׁר-לָךְ.

– אזור זה ממוקם בסמוך לנהר הנילוס במעלה הזרם מארמון הפרעה – לכן משה הפעוט נסחף בתיבתו במורד הנהר לארמון, לרגלי בתו של פרעה.

– אזור זה נמצא מערבית מים סוף – לכן בצאתם ממצרים בני ישראל אשר הלכו מזרחה לסיני, נאלצו לחצות את ים סוף.

– אזור זה הוא מרעה טוב – תורה ספר בראשית:

מז,ה וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-יוֹסֵף לֵאמֹר:  אָבִיךָ וְאַחֶיךָ, בָּאוּ אֵלֶיךָ.  מז,ו אֶרֶץ מִצְרַיִם, לְפָנֶיךָ הִוא–בְּמֵיטַב הָאָרֶץ, הוֹשֵׁב אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אַחֶיךָ:  יֵשְׁבוּ, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן.

המסקנה: ארץ גושן הייתה ממוקמת בקרבת דלתא הנילוס במעלה הזרם. 

Ex&Ex 03 Fayum

 

ארץ גושן היא נווה מדבר פאיום

ארץ גושן היא האזור אשר כעבור זמן קיבל את השם "פאיום". פאיום הינו נווה אשר נמצא בשקע טקטוני שעומקו כ- 44 מטר מתחת לפני הים התיכון בשטח כ- 1270 קמ"ר. בקרקעית השקע נמצא האגם המלאכותי העתיק ביותר – האגם קארון. הסופרים העתיקים מחשיבים אותו כאחד מפלאי העולם. הוא מתואר ביצירותיהם של הרודוטוס, דיודורוס, סטרבון, תלמי, פליניוס. כיום, שטח האגם הוא כ- 200 קמ"ר. בעבר שטחו היה גדול בהרבה ונתפס על ידי בני ישראל כים ומכאן נוצר שמו של נווה המדבר "פאיום" התוצאה מעיוות המילה העברית "בים".

בימינו האוכלוסיה המקומית קוראת לו بحيرة قارون = ים קארון. בזמנים ההם בני ישראל קראו לאגם קארון בשם "מורד" לכן בספרות היוונית העתיקה האגם קיבל שם [Moyridos] Μοίριδος. מאוחר יותר השם עווט ביוונית ועבר לשפות אירופיות בצורה של:

(greek) Μοίριδος [Moyridos] → (greek) Μοῖρις [Moyris] → (eng) Moeris [Moyris]

התעלה המקשרת בין נהר הנילוס לבין אגם קארון נושאת שם האדם אשר יזם וניהל את בנייתה: بحر يوسف [בחר יוסופ] =  "ים יוסף".

עם הזמן בני ישראל התפשטו במעלה זרם הנילוס וגם התיישבו מערבית מנהר הנילוס בנווי המדבר. 

Ex&Ex 04 Fayum

במקומות הללו נמצאו הכתובות העתיקות ביותר של האלף-בית הפונטי. אודות התפתחותו קרא/' מאמר "מדוע אירופה כותבת משמאל לימין".

בנווה המדבר סיווה הממוקם כ- 500 ק"מ מערבית מנווה פאיום צאצאי בני ישראל הקדומים חיים עד עצם היום הזה. עד לא מזמן היה שם מבנה עתיק אשר נבנה באמצע המאה ה- 16 לפנה"ס כלומר כ- 100 שנה לאחר הגעתו של יעקב אבינו ומשפחתו למצרים. הוא נבנה למטרות פולחן ושיחק תפקיד חשוב בגורלו של אלכסנדר הגדול (קרא/' מאמר "אלכסנדר הגדול – גם הוא?"). המבנה נקרא "מקדש אמון", כאשר ההשערה היא שהמילה "אמון" היא על שם האל המצרי. למעשה, המילה אמון נוצרה מהמילה העברית "אמונה" ומשמעותה איננה שם של אלוהים, אך משמעותה היא "אלוהים". מבנה זה יכול להיחשב כבית הכנסת העתיק ביותר בתולדות האנושות. המבנה פוצץ בסוף המאה ה- 19 על ידי שלטונות מצרים. בנווה המדבר סיווה קיים מבנה אחר שנבנה במאה ה- 5  לפנה"ס והוא נקרא בימינו בשם "מקדש אמון". המטרה במתן שם של המבנה המקורי למבנה אחר היא למחוק את זכר המקדש האמיתי אשר נחרב מזכרון האנושות.

כפי שנאמר לעיל, בזמנים ההם משמעות המילה "אמון" לא הייתה שמו של אלוהים אלא שמשמעותה הייתה "אלוהים". לדוגמה, משמעותו של שם פרעו תותאנחאמון היא תות-אנח-אמון = ההתגלמות החיה של האלוהים.

 

מספר בני ישראל במצרים

משך השהות של בני ישראל במצרים מוערכת על ידי מדענים שונים בין 210 ל- 430 שנה. רובם נוטים לסמוך על התורה אשר מציינת בבירור תקופה של 430 שנה. תורה, ספר שמות:

יב,מ וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם–שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.

ידוע כי מספר גברים בני ישראל מעל גיל 20 שנה לאחר יציאת מצרי

הגירה לאזור הים האגאי

בסוף מאה ה- 17 לפנה"ס התפרצות הר הגעש סנטוריני השמידה את ציויליזצית הים האגאי. אוכלוסיית החוף נהרגה בגלי צונאמי. באזורים פנימיים אדמות חקלאיות כוסו בשכבת אפר עבה – התרבות המינואית הקדומה חדלה מלהתקיים – האיים והחוף של הים האגאי התרוקנו.

כאמור לעיל, האוכלוסיה המקומית של מצרים עסקה בעיקר בחקלאות. היחס שלה לבני ישראל אשר עסקו ברעיית צאן היה סביל אך לא חם במיוחד (על פי התורה). היחס השלילי בא לידי הביטוי באופן ברור לאחר הדחת בני היקסוס בשנת 1550 לפנה"ס על ידי המלך יחמוס. השלטונות החדשים החלו ברדיפת בני ישראל החשודים באהדת ההיקסוס. המצב גרם לנרדפים ליזום הגירה ממצרים.

הפליטים העבריים הראשונים ממצרים הופיעו באיים ובחופי הים האגאי במחצית השנייה של המאה ה- 16 לפנה"ס. 

הפליטים היו רועי צאן לכן אחד מהישובים הראשונים אשר נוסד על ידיהם קיבל את השם "מִקְנֶה" (מילה זאת נזכרת 23 פעמים בתורה בספר בראשית). הישוב התפתח והפך לעיר "מיקנה" (Mycenae, Μυκήνη) – המרכז התרבותי והפוליטי.

בעיר מיקנה התיישבה קבוצה גדולה של בני ישראל משבט דן. הדנאים (Δαναοί, Danaans, Denyen, Danunäer) היו תחילתה של הציויליזציה המיקנית.

עם הזמן הדנאים הפכו לימאים טובים. הם שיתפו פעולה עסקית וצבאית עם בני ישראל משבטים אחרים, אשר התיישבו על חופים שונים של הים התיכון. בפנייתם איש לרעהו השתמשו בני ישראל במילה "אחי", לכן בספרות ההיסטורית הם כונו במילה "אחים" (Ἀχαιοί, Achaei, Achivi, Achaeans). מילה זאת חזרה משפות לועזיות לשפה העברית המודרנית  בצורת "אכאים" – בהמשך המאמר נמשיך להשתמש בה כדי לא לבלבל את הקורא אך נזכור שהמילה הזאת הינה מילה מלאכותית אשר מקורה העברי הינו "אחים".

האכאים התיישבו על חופי הים התיכון במאות 15 – 13 לפנה"ס. הם הקימו מספר רב של יישובים והפכו לאבן היסוד של האוכלוסייה המקומית הים-תיכונית. לאחר כ- 500 שנה, בסוף המאה ה- 8 לפנה"ס הם קלטו את המוני בני ישראל אשר נמלטו מפלישתו של המלך האשורי תגלת פלאסר ה- 3 (קרא/' במאמר "המעגל נסגר").

בעזרת פעילות צבאית ומסחרית הדנאים הרחיבו את גבולות התישבותם:

  • צפונה לאזור מוקדון (השם מוקדון נוצר מאוחר יותר – נרחיב על כך בהמשך מאמר זה).
  • צפון-מזרחה לכיוון הלספונטוס וים השייש (מיצר הדרדנלים וים המרמרה) – המצור על טרויה וכיבושה היו חלק ממבצע זה אשר יתואר בשירו של הומרוס "אודיסאה" כעבור כ- 600 שנה (קרא/' במאמר "המעגל נסגר").
  • מזרחה לחופי אסיה הקטנה (צפונית מקפריסין נוסדה ממלכת דנונה). 

Ex&Ex 07 from Greece to Danuna

 במאות ה- 14 – 13 לפנה"ס הדנאים הקימו יישובים רבים על חופי הים השחור ועסקו במסחר עם שבטי הסקיתים (האגדה על גיזת הזהב). יחסים אלה השתיתו יסודות של ידידות אשר חזרה בסוף המאה ה- 8 לפנה"ס במהלך נדידתם של הדנאים עקב פלישתו של המלך האשורי תגלת פלאסר ה- 3 (קרא/' במאמר "המעגל נסגר"). ידידות זאת חזרה שוב במאות ה- 7 – 8 לספירה במהלך המלטות היהודים מרדיפות של הנוצרים והמוסלמים וקליטתם במדינת הכוזרים (קרא/' מאמר "אם הערים הרוסיות").

 

אירופה במאות ה- 15 – 13 לפנה"ס

אוכלוסיית אירופה באמצע האלף ה- 2 לפנה"ס היתה דלילה וניהלה אורח חיים פרימיטיבי. היא עסקה בהישרדות בלבד – איסוף פירות בר וציד. אורח חיים שכזה מנע ממנה פיתוח טכנולוגיות מתקדמות כגון חקלאות, טכנולוגיות בנייה, עיבוד מתכת וכן הלאה.

הופעתם של בני ישראל על חופי הים התיכון גרמה לקפיצת מדרגה בהתפתחות האכלוסיה המקומית. המקומיים נהרו אל היישובים אשר היוו מקור מזונם, התיישבו סביבם ולמדו מאורח חייהם. ישובים רבים אשר הוקמו באותה התקופה הפכו לאחר מכן לערים. לדוגמא, הישוב בשם "משלה" הפך לעיר מארסיי שבצרפת. 

Ex&Ex 08 mediterranean_sea_map3

כעבור כ- 500 שנה הישובים הממוקמים בחצי האי אפנין הפכו לנקודות אחיזה של העיר רומא וערי האטרוסקים (קרא/י מאמר "משולש הזהב").

לקראת סוף המאה ה- 13 לפנה"ס איחוד הדנאים והאכאים הפך לארגון צבאי-מסחרי חזק אשר התבסס על:

  • הצבא והצי המאורגנים היטב.
  • ניסיון רב בפיתוח התיישבות.
  • מידע מפורט אודות הניווט בים התיכון ובים השחור.
  • מערכת ניהול ציבורי מתקדמת וקרובה לזו של הרפובליקה המודרנית.

בבת אחת נעלם הכל כלא היה!!! לאן?

 

מצרים במאה ה- 13 לפנה"ס

בשנת 1550 לפנה"ס, כ- 90 שנה לאחר הגעתו של יעקב אבינו ומשפחתו למצרים, הודחה השושלת ה- 16 שמקורה בשבטי ההיקסוס. עלתה לשלטון השושלת ה- 17 של הפרעונים יוצאי המצרים האתניים. במצרים החלה תקופת רדיפת בני ישראל.

בעוד כ- 250 שנים נוספות עלתה על כס המלוכה השושלת ה- 19:

  • 1292-1290 לפנה"ס     המלך פרעה רעמסס ה- 1
  • 1290-1279 לפנה"ס    המלך פרעה סתי ה- 1
  • 1279-1212 לפנה"ס     המלך פרעה רעמסס ה- 2 הגדול
  • 1212-1202 לפנה"ס     המלך פרעה מרנפתח
  • 1200-1196 לפנה"ס     המלך פרעה אמנמס
  • 1202-1196 לפנה"ס     המלך פרעה סתי ה- 2
  • 1196-1188 לפנה"ס     המלך פרעה ספתאח
  • 1188-1186 לפנה"ס     המלכה תאוסרת

בשנת 1974 לפנה"ס התרחש קרב קדש בין הצבע המצרי לבין הצבא של אימפריה החתית. כתוצאה מקרב זה רעמסס השני נאלץ לחתום בהסכם שלום בלתי רצוי ולחזור למצרים "עם הזנב בין הרגליים".

הדנאים והאכאים לקחו חלק בקרב זה בצדו של הצבא החתי – לא מין הנמנע שבעיני רעמסס השני זאת היתה הסיבה לתבוסתו בקרב. כתוצאה מכך המלך פרעה רעמסס השני הגדול החליט למרר את חיי בני ישראל במצרים – כך החלה תקופת העבדות (קרא/' במאמר "וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה,…").

בסוף מאה ה- 13 לפנה"ס בני ישראל הבשילו לקראת היציאה ממצרים אך המלך התנגד.

 תחילת היציאה

הקבוצה הראשונה של בני ישראל בראשות משה עזבה את מצרים בשנת 1208 לפנה"ס. למרדף אחריהם פרעה שלח גדוד אשר גורלו היה, כידוע לנו, מוות במי ים סוף.

בפני משה עמדה משימה לא קלה: להוציא ממצרים כמעט 4 מיליון אנשים מדוכאי עבדות, סקפטיים ולא מגובשים. נוסף על כך למשה לא היתה אפשרות להבטיח להם חיים טובים ואף להסביר לאן הם ילכו והיכן יגורו (קרא/י מאמר "פירמידה בסיני").

בני ישראל התמקמו בסיני במשך 40 שנה בכדי לתת אפשרות לבני עמם שנותרו במצרים להצטרף אליהם. הם היו בסיני במרחק של כמאה קילומטרים מארמון המלך – מדוע המלך לא רדף אותם ולא ניסה להחזירם למצרים?

התשובה: המלך היה עסוק בפתרון בעיות חשובות יותר! אילו?

 

פתיחת החזית השנייה

באותה השנה (1208 לפנה"ס) הדנאים והאכאים תקפו את החופים הצפוניים של מצרים במטרה למשוך אל עצמם את הכוחות המצריים ולתת לעם ישראל אפשרות לצאת ממצרים.

תקיפה זו נקראת בספרות "מלחמת גויי הים". חלק לא מבוטל מן העדויות אודות מלחמה זאת קיים ברשומותיהם של הפרעונים. מלחמת גויי הים גרמה לאי יציבות פוליטית במצרים. המלחמה נמשכה כ- 40 שנים – מתחילת יציאת מצרים ועד סופה. בתקופה ההיא במצרים התחלפו 7 פרעונים – האחרון מבינהם רעמסס ה- 3 ( 1184 – 1153 לפנה"ס) טען שניצח את גוי הים. אך זאת לא האמת! 

Ex&Ex 09 from Greece to Egypt

מלחמת גויי הים פסקה בשנת 1168 לפנה"ס באותה הפתאומיות שבה היא התחילה. רוב הדנאים והאכאים לא חזרו לביתיהם ביוון. המדענים יודעים כי התרבות המיקנית חדלה מלהתקיים באופן כמעט מיידי – ביוון החלה "תקופת החושך" – מתחילת המאה ה- 12 לפנה"ס ועד השליש האחרון של המאה ה- 8 לפנה"ס, כלומר, במשך כ- 440 שנה באיזור זה אין כל זכר לבנייה, לחקלאות וכלל לנוכחות בני אדם. במונחים הארכיאולוגיים השכבה התרבותית של תקופה זו אינה קיימת.

לאן נעלמה אוכלוסיית יוון?

יציאת עם ישראל ממצרים נמשכה 40 שנה. עם סיום היציאה העם נטש את סיני והתיישב בארץ המובטחת. לא היה עוד צורך בלהמשיך את מלחמת גוי הים – הדנאים והאכאים הפסיקו את פעילותם הצבאית ופנו מזרחה לאיחוד עם שאר העם.

 

הארץ המובטחת!

בשנת 1168 לפנה"ס החליט משה להכניס את עם ישראל לארץ כנען. יהושוע בן נון חילק את הארץ בין 12 השבטים: 

Ex&Ex 10 tribes He

בו-זמנית הדנאים והאכאים הגיעו ארצה.

 Ex&Ex 11 Danaans & Achaeans

האכאים פלשו לארץ פלישתים ואיכלסו את חמשת הערים הפלישתיות: עזה, אשדוד, אשקלון, גת, עקרון.

להלן ציטוט מתוך נביאים, ספר יהושוע:

יג,ג מִן-הַשִּׁיחוֹר אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי מִצְרַיִם, וְעַד גְּבוּל עֶקְרוֹן צָפוֹנָה–לַכְּנַעֲנִי, תֵּחָשֵׁב; חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים: הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי הָאֶשְׁקְלוֹנִי הַגִּתִּי וְהָעֶקְרוֹנִי, וְהָעַוִּים. 

הדנאים נחתו על חופי האזור הקרוי בימינו כגוש דן בכוונה להתאחד עם אחיהם משבט דן. 

Ex&Ex 12 Danaans & Achaeans He

על מה שקרה בהמשך קרא/י במאמר "המעגל נסגר".

 

מוקדון

עם סיום מלחמת גויי הים החופים והאיים של הים האגאי כמעט התרוקנו מאנשים וכך התחילה "תקופת החושך" ביוון. אוכלוסייה קטנה של בני ישראל התמקדה בחופים הצפוניים של הים האגאי. מאז ועד היום אזור זה נקרא "מוקדון". מילה זו עברה לשפות אחרות בצורה של:

Македония, Macedonia, Μακεδονία

כעבור כ- 440 שנה בשנת 730 לפנה"ס המוקדונים קלטו את הדנאים אשר ברחו מרדיפתו של המלך האשורי תגלת פלאסר ה- 3 (קרא/י מאמר "המעגל נסגר").

ערי יוון העתיקה היו נטושות מאות שנים לאורך תקופת החושך עד לשנת 730 לפנה"ס. מאוחר יותר בסביבות המאה ה- 5 לפנה"ס הופיעה ונרשמה האגדה אודות הקמתה בתקופה זו ע"י הספרטים (לא להתבלבל עם הספרטנים!) של מדינה עם משטר צבאי ועם חוקים אכזריים שנגזרו ע"י ליקורגוס (לדוגמא, חוק הריגת תינוקות חולים או מכוערים). הספרטים לא השאירו כל עדות ארכיאולוגית המעיד על קיומם ואין ראיות על מגעים בינם לבין תושבי מוקדון, לכן אמינות אגדה זו מוטלת בספק. Ex&Ex 13 Mocdon

המסקנות:

  1. בשנים 1208 – 1168 לפנה"ס כ- 3.5 מליון בני ישראל עזבו את מצרים ולאחר 40 שנות שהות בסיני התיישבו בארץ כנען.
  2. באותה התקופה כ- 200 אלף בני ישראל, אשר כונו ע"י המצרים בשם "גויי הים" וכונו ע"י אחרים בשם הדנאים והאכאים, עזבו את ישוביהם ביוון ובחופי הים התיכון ועלו ארצה במטרה להתאחד עם עם ישראל.
  3. כ- 200 אלף או יותר בני ישראל נשארו במצרים. רבים מהם נדדו מערבה ומהם התפתח העם המיישב בימינו את צפון-מערב אפריקה ומכונה ברברים [berberim]. כעבור כ- 1,000 שנה לברברים נוספו פליטי הקרת החדשה (קרתגו, Carthago, Καρχηδόνα) אשר נחרבה ע"י הרומאים (קרא/י מאמר "משולש הזהב"). האלף-בית של הברברים המודרניים מתבסס על אלף-בית העברי הקדום.
  4. בני ישראל אשר נשארו במצרים התרכזו באיזור פאיום ומאוחר יותר נתנו מכסה לבני ישראל אשר נמלטו מכל מיני אסונות בארץ כנען כמו פלישת תגלת פלסאר ה- 3 בסוף המאה ה- 8 לפנה"ס, פלישת נבוכדנצר ה- 2 בתחילת המאה ה- 6 לפנה"ס, פלישות האשורים והרומאים בתקופות מאוחרות יותר וכד' (קרא/י מאמר "הולדתו של הרנסאנס"). Ex&Ex 14

היה 603,550 אנשים. מספר בני ישראל אשר יצאו ממצרים היה כ- 3.9 מלנ. איש. המספר הכולל בשלב זה הגיע לכ- 4.5 מלנ. איש (ההסבר במאמר "מספרים").

 

הגירה לאזור הים האגאי

בסוף מאה ה- 17 לפנה"ס התפרצות הר הגעש סנטוריני השמידה את ציויליזצית הים האגאי. אוכלוסיית החוף נהרגה בגלי צונאמי. באזורים פנימיים אדמות חקלאיות כוסו בשכבת אפר עבה – התרבות המינואית הקדומה חדלה מלהתקיים – האיים והחוף של הים האגאי התרוקנו.

כאמור לעיל, האוכלוסיה המקומית של מצרים עסקה בעיקר בחקלאות. היחס שלה לבני ישראל אשר עסקו ברעיית צאן היה סביל אך לא חם במיוחד (על פי התורה). היחס השלילי בא לידי הביטוי באופן ברור לאחר הדחת בני היקסוס בשנת 1550 לפנה"ס על ידי המלך יחמוס. השלטונות החדשים החלו ברדיפת בני ישראל החשודים באהדת ההיקסוס. המצב גרם לנרדפים ליזום הגירה ממצרים.

הפליטים העבריים הראשונים ממצרים הופיעו באיים ובחופי הים האגאי במחצית השנייה של המאה ה- 16 לפנה"ס. Ex&Ex 06 from Egypt to Greece

הפליטים היו רועי צאן לכן אחד מהישובים הראשונים אשר נוסד על ידיהם קיבל את השם "מִקְנֶה" (מילה זאת נזכרת 23 פעמים בתורה בספר בראשית). הישוב התפתח והפך לעיר "מיקנה" (Mycenae, Μυκήνη) – המרכז התרבותי והפוליטי.

בעיר מיקנה התיישבה קבוצה גדולה של בני ישראל משבט דן. הדנאים (Δαναοί, Danaans, Denyen, Danunäer) היו תחילתה של הציויליזציה המיקנית.

עם הזמן הדנאים הפכו לימאים טובים. הם שיתפו פעולה עסקית וצבאית עם בני ישראל משבטים אחרים, אשר התיישבו על חופים שונים של הים התיכון. בפנייתם איש לרעהו השתמשו בני ישראל במילה "אחי", לכן בספרות ההיסטורית הם כונו במילה "אחים" (Ἀχαιοί, Achaei, Achivi, Achaeans). מילה זאת חזרה משפות לועזיות לשפה העברית המודרנית  בצורת "אכאים" – בהמשך המאמר נמשיך להשתמש בה כדי לא לבלבל את הקורא אך נזכור שהמילה הזאת הינה מילה מלאכותית אשר מקורה העברי הינו "אחים".

האכאים התיישבו על חופי הים התיכון במאות 15 – 13 לפנה"ס. הם הקימו מספר רב של יישובים והפכו לאבן היסוד של האוכלוסייה המקומית הים-תיכונית. לאחר כ- 500 שנה, בסוף המאה ה- 8 לפנה"ס הם קלטו את המוני בני ישראל אשר נמלטו מפלישתו של המלך האשורי תגלת פלאסר ה- 3 (קרא/' במאמר "המעגל נסגר").

בעזרת פעילות צבאית ומסחרית הדנאים הרחיבו את גבולות התישבותם:

  • צפונה לאזור מוקדון (השם מוקדון נוצר מאוחר יותר – נרחיב על כך בהמשך מאמר זה).
  • צפון-מזרחה לכיוון הלספונטוס וים השייש (מיצר הדרדנלים וים המרמרה) – המצור על טרויה וכיבושה היו חלק ממבצע זה אשר יתואר בשירו של הומרוס "אודיסאה" כעבור כ- 600 שנה (קרא/' במאמר "המעגל נסגר").
  • מזרחה לחופי אסיה הקטנה (צפונית מקפריסין נוסדה ממלכת דנונה). 

Ex&Ex 07 from Greece to Danuna

 במאות ה- 14 – 13 לפנה"ס הדנאים הקימו יישובים רבים על חופי הים השחור ועסקו במסחר עם שבטי הסקיתים (האגדה על גיזת הזהב). יחסים אלה השתיתו יסודות של ידידות אשר חזרה בסוף המאה ה- 8 לפנה"ס במהלך נדידתם של הדנאים עקב פלישתו של המלך האשורי תגלת פלאסר ה- 3 (קרא/' במאמר "המעגל נסגר"). ידידות זאת חזרה שוב במאות ה- 7 – 8 לספירה במהלך המלטות היהודים מרדיפות של הנוצרים והמוסלמים וקליטתם במדינת הכוזרים (קרא/' מאמר "אם הערים הרוסיות").

 

אירופה במאות ה- 15 – 13 לפנה"ס

אוכלוסיית אירופה באמצע האלף ה- 2 לפנה"ס היתה דלילה וניהלה אורח חיים פרימיטיבי. היא עסקה בהישרדות בלבד – איסוף פירות בר וציד. אורח חיים שכזה מנע ממנה פיתוח טכנולוגיות מתקדמות כגון חקלאות, טכנולוגיות בנייה, עיבוד מתכת וכן הלאה.

הופעתם של בני ישראל על חופי הים התיכון גרמה לקפיצת מדרגה בהתפתחות האכלוסיה המקומית. המקומיים נהרו אל היישובים אשר היוו מקור מזונם, התיישבו סביבם ולמדו מאורח חייהם. ישובים רבים אשר הוקמו באותה התקופה הפכו לאחר מכן לערים. לדוגמא, הישוב בשם "משלה" הפך לעיר מארסיי שבצרפת. 

Ex&Ex 08 mediterranean_sea_map3

כעבור כ- 500 שנה הישובים הממוקמים בחצי האי אפנין הפכו לנקודות אחיזה של העיר רומא וערי האטרוסקים (קרא/י מאמר "משולש הזהב").

לקראת סוף המאה ה- 13 לפנה"ס איחוד הדנאים והאכאים הפך לארגון צבאי-מסחרי חזק אשר התבסס על:

  • הצבא והצי המאורגנים היטב.
  • ניסיון רב בפיתוח התיישבות.
  • מידע מפורט אודות הניווט בים התיכון ובים השחור.
  • מערכת ניהול ציבורי מתקדמת וקרובה לזו של הרפובליקה המודרנית.

בבת אחת נעלם הכל כלא היה!!! לאן?

 

מצרים במאה ה- 13 לפנה"ס

בשנת 1550 לפנה"ס, כ- 90 שנה לאחר הגעתו של יעקב אבינו ומשפחתו למצרים, הודחה השושלת ה- 16 שמקורה בשבטי ההיקסוס. עלתה לשלטון השושלת ה- 17 של הפרעונים יוצאי המצרים האתניים. במצרים החלה תקופת רדיפת בני ישראל.

בעוד כ- 250 שנים נוספות עלתה על כס המלוכה השושלת ה- 19:

  • 1292-1290 לפנה"ס     המלך פרעה רעמסס ה- 1
  • 1290-1279 לפנה"ס    המלך פרעה סתי ה- 1
  • 1279-1212 לפנה"ס     המלך פרעה רעמסס ה- 2 הגדול
  • 1212-1202 לפנה"ס     המלך פרעה מרנפתח
  • 1200-1196 לפנה"ס     המלך פרעה אמנמס
  • 1202-1196 לפנה"ס     המלך פרעה סתי ה- 2
  • 1196-1188 לפנה"ס     המלך פרעה ספתאח
  • 1188-1186 לפנה"ס     המלכה תאוסרת

בשנת 1974 לפנה"ס התרחש קרב קדש בין הצבע המצרי לבין הצבא של אימפריה החתית. כתוצאה מקרב זה רעמסס השני נאלץ לחתום בהסכם שלום בלתי רצוי ולחזור למצרים "עם הזנב בין הרגליים".

הדנאים והאכאים לקחו חלק בקרב זה בצדו של הצבא החתי – לא מין הנמנע שבעיני רעמסס השני זאת היתה הסיבה לתבוסתו בקרב. כתוצאה מכך המלך פרעה רעמסס השני הגדול החליט למרר את חיי בני ישראל במצרים – כך החלה תקופת העבדות (קרא/' במאמר "וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה,…").

בסוף מאה ה- 13 לפנה"ס בני ישראל הבשילו לקראת היציאה ממצרים אך המלך התנגד.

 תחילת היציאה

הקבוצה הראשונה של בני ישראל בראשות משה עזבה את מצרים בשנת 1208 לפנה"ס. למרדף אחריהם פרעה שלח גדוד אשר גורלו היה, כידוע לנו, מוות במי ים סוף.

בפני משה עמדה משימה לא קלה: להוציא ממצרים כמעט 4 מיליון אנשים מדוכאי עבדות, סקפטיים ולא מגובשים. נוסף על כך למשה לא היתה אפשרות להבטיח להם חיים טובים ואף להסביר לאן הם ילכו והיכן יגורו (קרא/י מאמר "פירמידה בסיני").

בני ישראל התמקמו בסיני במשך 40 שנה בכדי לתת אפשרות לבני עמם שנותרו במצרים להצטרף אליהם. הם היו בסיני במרחק של כמאה קילומטרים מארמון המלך – מדוע המלך לא רדף אותם ולא ניסה להחזירם למצרים?

התשובה: המלך היה עסוק בפתרון בעיות חשובות יותר! אילו?

 

פתיחת החזית השנייה

באותה השנה (1208 לפנה"ס) הדנאים והאכאים תקפו את החופים הצפוניים של מצרים במטרה למשוך אל עצמם את הכוחות המצריים ולתת לעם ישראל אפשרות לצאת ממצרים.

תקיפה זו נקראת בספרות "מלחמת גויי הים". חלק לא מבוטל מן העדויות אודות מלחמה זאת קיים ברשומותיהם של הפרעונים. מלחמת גויי הים גרמה לאי יציבות פוליטית במצרים. המלחמה נמשכה כ- 40 שנים – מתחילת יציאת מצרים ועד סופה. בתקופה ההיא במצרים התחלפו 7 פרעונים – האחרון מבינהם רעמסס ה- 3 ( 1184 – 1153 לפנה"ס) טען שניצח את גוי הים. אך זאת לא האמת! 

Ex&Ex 09 from Greece to Egypt

מלחמת גויי הים פסקה בשנת 1168 לפנה"ס באותה הפתאומיות שבה היא התחילה. רוב הדנאים והאכאים לא חזרו לביתיהם ביוון. המדענים יודעים כי התרבות המיקנית חדלה מלהתקיים באופן כמעט מיידי – ביוון החלה "תקופת החושך" – מתחילת המאה ה- 12 לפנה"ס ועד השליש האחרון של המאה ה- 8 לפנה"ס, כלומר, במשך כ- 440 שנה באיזור זה אין כל זכר לבנייה, לחקלאות וכלל לנוכחות בני אדם. במונחים הארכיאולוגיים השכבה התרבותית של תקופה זו אינה קיימת.

לאן נעלמה אוכלוסיית יוון?

יציאת עם ישראל ממצרים נמשכה 40 שנה. עם סיום היציאה העם נטש את סיני והתיישב בארץ המובטחת. לא היה עוד צורך בלהמשיך את מלחמת גוי הים – הדנאים והאכאים הפסיקו את פעילותם הצבאית ופנו מזרחה לאיחוד עם שאר העם.

 

הארץ המובטחת!

בשנת 1168 לפנה"ס החליט משה להכניס את עם ישראל לארץ כנען. יהושוע בן נון חילק את הארץ בין 12 השבטים: 

Ex&Ex 10 tribes He

בו-זמנית הדנאים והאכאים הגיעו ארצה.

 Ex&Ex 11 Danaans & Achaeans

האכאים פלשו לארץ פלישתים ואיכלסו את חמשת הערים הפלישתיות: עזה, אשדוד, אשקלון, גת, עקרון.

להלן ציטוט מתוך נביאים, ספר יהושוע:

יג,ג מִן-הַשִּׁיחוֹר אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי מִצְרַיִם, וְעַד גְּבוּל עֶקְרוֹן צָפוֹנָה–לַכְּנַעֲנִי, תֵּחָשֵׁב; חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים: הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי הָאֶשְׁקְלוֹנִי הַגִּתִּי וְהָעֶקְרוֹנִי, וְהָעַוִּים. 

הדנאים נחתו על חופי האזור הקרוי בימינו כגוש דן בכוונה להתאחד עם אחיהם משבט דן. 

Ex&Ex 12 Danaans & Achaeans He

על מה שקרה בהמשך קרא/י במאמר "המעגל נסגר".

 

מוקדון

עם סיום מלחמת גויי הים החופים והאיים של הים האגאי כמעט התרוקנו מאנשים וכך התחילה "תקופת החושך" ביוון. אוכלוסייה קטנה של בני ישראל התמקדה בחופים הצפוניים של הים האגאי. מאז ועד היום אזור זה נקרא "מוקדון". מילה זו עברה לשפות אחרות בצורה של:

Македония, Macedonia, Μακεδονία

כעבור כ- 440 שנה בשנת 730 לפנה"ס המוקדונים קלטו את הדנאים אשר ברחו מרדיפתו של המלך האשורי תגלת פלאסר ה- 3 (קרא/י מאמר "המעגל נסגר").

ערי יוון העתיקה היו נטושות מאות שנים לאורך תקופת החושך עד לשנת 730 לפנה"ס. מאוחר יותר בסביבות המאה ה- 5 לפנה"ס הופיעה ונרשמה האגדה אודות הקמתה בתקופה זו ע"י הספרטים (לא להתבלבל עם הספרטנים!) של מדינה עם משטר צבאי ועם חוקים אכזריים שנגזרו ע"י ליקורגוס (לדוגמא, חוק הריגת תינוקות חולים או מכוערים). הספרטים לא השאירו כל עדות ארכיאולוגית המעיד על קיומם ואין ראיות על מגעים בינם לבין תושבי מוקדון, לכן אמינות אגדה זו מוטלת בספק. Ex&Ex 13 Mocdon

המסקנות:

  1. בשנים 1208 – 1168 לפנה"ס כ- 3.5 מליון בני ישראל עזבו את מצרים ולאחר 40 שנות שהות בסיני התיישבו בארץ כנען.
  2. באותה התקופה כ- 200 אלף בני ישראל, אשר כונו ע"י המצרים בשם "גויי הים" וכונו ע"י אחרים בשם הדנאים והאכאים, עזבו את ישוביהם ביוון ובחופי הים התיכון ועלו ארצה במטרה להתאחד עם עם ישראל.
  3. כ- 200 אלף או יותר בני ישראל נשארו במצרים. רבים מהם נדדו מערבה ומהם התפתח העם המיישב בימינו את צפון-מערב אפריקה ומכונה ברברים [berberim]. כעבור כ- 1,000 שנה לברברים נוספו פליטי הקרת החדשה (קרתגו, Carthago, Καρχηδόνα) אשר נחרבה ע"י הרומאים (קרא/י מאמר "משולש הזהב"). האלף-בית של הברברים המודרניים מתבסס על אלף-בית העברי הקדום.
  4. בני ישראל אשר נשארו במצרים התרכזו באיזור פאיום ומאוחר יותר נתנו מכסה לבני ישראל אשר נמלטו מכל מיני אסונות בארץ כנען כמו פלישת תגלת פלסאר ה- 3 בסוף המאה ה- 8 לפנה"ס, פלישת נבוכדנצר ה- 2 בתחילת המאה ה- 6 לפנה"ס, פלישות האשורים והרומאים בתקופות מאוחרות יותר וכד' (קרא/י מאמר "הולדתו של הרנסאנס"). 

לך נא ראה לאברם העברי שעמד על הקבלות בין המיתוס היווני לבין התורה: דן ויוון, יעקב בבית יוון.

0 0 votes
Article Rating

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

Subscribe
Notify of
guest
10 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
איש פלוני
איש פלוני
3 years ago

לשמשון ישנם כמה ראיות ארכיאולוגיות, להרקולס אין אחת.

https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/390/493.html

האם נמצאה הוכחה לקיום שמשון הגיבור?
דליה מזורי
חותם חרוטי עשוי אבן שנמצא לאחרונה בחפירות בתל בית שמש, מתאר אדם אוחז בחיה הדומה לאריה – ועשוי לשמש כעדות הקדומה ביותר לחידת "מעז יצא מתוק" של שמשון הגיבור מספר שופטים.
חותם האבן מתל בית-שמש
חותם האבן מתל בית-שמש צילום: רז לדרמן
על החותם, שקוטרו 16 מ"מ, חרותות בדרך מעט סכמטית שתי דמויות: אדם וחיה גדולה בעלת ראש גדול וזנב ארוך. ידו הימנית של האדם, אשר דמותו חרותה בצדו הימני של החותם, שלוחה אל צווארה או ראשה של החיה.

לפי המסופר בספר שופטים פרק י"ד, בדרכו אל משתה חתונתו עם נערה פלשתית מתמנה, פגש שמשון "כפיר אריות שואג לקראתו", שמשון הגיבור הצליח להתגבר על האריה: "ותצלח עליו רוח ה' וישסעהו כשסע הגדי ומאומה אין בידו…".

גוויית האריה, והדבש שנוצר בה על-יד נחיל דבורים – שימשו לאחר מכן כנושא לחידה הנודעת שחד שמשון למרעיו הפלישתים: "מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק". הפלישתים השיגו את פתרון לחידה במעשה תרמית בעזרת אשתו הטריה, ולכן החל למעשה מאבקו הממושך של שמשון בפלשתים שהסתיים במותו ההרואי במקדש הפלשתי בעזה.

החותם נמצא בחפירות של המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, בהנהלת פרופ' שלמה בונימוביץ וד"ר צבי לדרמן. לדעתו של פרופ' בונימוביץ, אם נכונה ההשערה שעל החותם מתל בית-שמש מתוארים שמשון והאריה, הרי שהממצא הנדיר, מחבר לראשונה בתולדות המחקר בין הסיפור המקראי לבין ממצא ארכיאולוגי ממשי.

יצויין כי החותם נתגלה במהלך החפירות בשכבה מתקופת הברזל הקדומה – תקופה המקבילה לתיאור המקראי של סיפורי שמשון. עובדה זו, עשויה להוות עדות נוספת לכך שאכן מדובר בגיבור התנכ"י.

https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/138/522.html

גבורת שמשון: נחשפת ההוכחה ההנדסית
שרידים של עמודים במקדש פלישתי שנמצאו ליד קריית מלאכי מגלים: בעל זרועות כמו של שמשון מסוגל לדחוף אותם כדי למוטט המבנה
דליה מזורי
אחרי שנים רבות של חיפושים אחר הוכחות, או לפחות סימנים לכך שיש אמת בסיפור נקמתו של שמשון הגיבור בפלישתים, מצאו ארכיאולוגים תגלית שמחזקת את הטענה כי זה לא פולקלור בלבד.

שרידי שני העמודים שתמכו את המקדש הפלישתי
שרידי שני העמודים שתמכו את המקדש הפלישתי צילום: ריצארד ויסקין
מדובר בשרידים של שני עמודים מרכזיים של מקדש פלישתי, שנחשף בתל צפית (גת הפלישתית הקדומה). המרחק ביניהם הוא כשני מטרים. המשמעות: אדם גבה קומה ובעל זרועות, כפי שמתואר שמשון, מסוגל לעמוד בין העמודים ולדחוף אותם הצידה.

המקדש מתוארך לשנת 1,000 לפני הספירה, סוף עידן השופטים. הוא התגלה בחפירות שמנהלת המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר אילן, בראשותו של פרופ' אהרן מאיר, סמוך ליישוב כפר מנחם – מזרחית לקריית מלאכי.

"נכון שהסיפור של שמשון לא התרחש במקדש הזה ממש", אומר פרופ' מאיר, "אבל הגילוי מראה שהאירוע התנ"כי מבוסס על מציאות שהייתה קיימת, ושמקדשים פלישתיים נבנו על פי דגם מסוים".
רעידת האדמה מוזכרת בספר עמוס
על פי הסיפור התנ"כי, שמשון הגיבור, הנחשב לאחרון השופטים, היה חובב נשים פלישתיות. אחת מהן, דלילה, הצליחה לסחוט ממנו את סוד כוחו שבאמצעותו הכה את בני עמה. שמשון סיפר לה כי מקור הכוח הוא מחלפות שערו, לכן היא גזזה אותן ואפשרה לפלישתים להכניעו, לעקור את עיניו ולהפכו לעבד.

שמשון הובל למקדש שבו ערכו הפלישתים משתה גדול כדי לחגוג את ניצחונם. הוא נכבל בין עמודי המבנה, ובאמצע ההילולה נשא תפילה לאל שיעניק לו כוח בפעם האחרונה כדי שיוכל לנקום במעניו. לאחר מכן הדף את עמודי המקדש

ומוטטו על החוגגים ועל עצמו.

וראה גם כאן, כי גם מזבח מנוח יתכן שקיים.
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3428374,00.html

עזרא
עזרא
4 years ago

מצטרף למתון.
הרעיון על שמשון נחמד ומשעשע, לא הבנתי למה הבאתם את כל הקשקושים האלו, כאן זה רציו, לא?

מתון!
מתון!
4 years ago

דן בראון קטן עליו..

אורי
אורי
5 years ago

אז אתם מסכימים כי הפרטיים הניסיים התווספו מאוחר יותר? ובעצם לא באמת התרחשו?

אורי
אורי
5 years ago

אגב, מהאתר שציטטתם ("צא ממצרים שמתוכך") הוא לוקח את יציאת מצרים כמאורע טבעי.
בלי קריעת ים סוף ובלי ניסים. אלה שאלה התווספו אחרי הגרעין ההיסטורי של המאורעות. זה חשש מאוד גדול שכן הדנאים מוזכרים במיתוס היווני כמקבילה לסיפור שמשון ואם הם נלחמו במלחמת גויי הים אז הנה מצאנו את הגרעין של סיפור יציאת מצרים בלי כל המיתוסים המאוחרים כגון קריעת ים סוף ועשרת המכות.

10
0
Would love your thoughts, please comment.x