הממלכה המחולקת
עדות לחלוקת הממלכה המתוארת ממלכים א יב ואילך, היא התפלגות ממצאי החרס. חלוקת החרסים מתקופת המלוכה מראה הבדל ברור בין יהודה לעומת השומרון והגליל העובר בקו הגבול בין שתי הממלכות, (מייטליס, לחפור את התנ"ך עמ' 224-5).
ירבעם בן נבט מציב עגל זהב בדן (מלכים א יב כח). בדן נתגלה מתחם פולחני אדיר מראשית המאה התשיעית לפנה"ס הבנוי באבני גזית משולבות בעץ כדוגמת מקדש שלמה, באיזור דן נמצאו כלים גם מטיפוס דרומי המלמדים כי לשם עלו מקצוות הארץ (א. בירן, "בין מקרא לארכיאולוגיה", בתוך על אתר ז'. מקרא וארכיאולוגיה עמ' 40).
בימי רחבעם בן שלמה, אירע מסע הכיבוש של שישק ונטילתו את אוצרות בית ה' (מלכים א יד כה), מסע זה הונצח בכתובת שישק בכרנך ובה רשימת הישובים שכבש, ובפרט גזר מגדו ובית חורון שנבנו ע"י שלמה, בהן נתגלו עקבות מסעו, ובמגדו שבר ממצבה של שישק. כמו כן הוא מתאר את בית המקדש על כל כליו ואוצרותיו, ובכל אופן ברור ממסלול מסעו באיזור בית חורון שאיזור זה היה נקודת יעד לכיבוש (ירושלים) בכתובת הנצחון שלו מוזכרים כ70 מקומות מהם שמות עברים מובהקים כמו 'חגר אברהם' 'ערד בית ירוחם', (אהרוני, הארכיאולוגיה של א"י בתקופת המקרא). להשוואת הנתונים מול התגליות האחרונות בארכיאולוגיה, ראה מאמרו של פרופ' אליצור בנושא. אגב, לדעת וליקובסקי היה זה תחותמס, ולכן מספר הוא על מחלוקת עזה באסיה, כשהכוונה לירבעם ורחבעם. ראה תקופות בתהו עמ' 122. הוא מציין כי גם הנסיכה אנו המוזכרת בתרגום השבעים על מאורעות אלו ידועה מכתובת מן התקופה, ותיאור כלי המקדש תואם מאד את המתואר במלכים.
המסע הצבאי הבא המתואר במלכים, הוא מסע בן הדד לגליל העליון (מלכים א טו טו), ואכן נתגלתה שכבת אפר בישובי הגליל העליון המתאימה לתקופה זו, עדות אילמת למסע הכיבוש של בן הדד, (אהרוני, הארכיאולוגיה של א"י בתקופת המקרא. א. הורביץ, צפון עמק החולה, פרסומי מטכ"ל).
תארו של בן הדד (מלכים א טו יח): בן הדד בן טברימון בן חזיון, נמצא גם על מצבתו של בן הדד שהקים בכפר סמוך לחלב "נצבא זי שם בר הדד בר טברמן בר חזין מלך ארם..". (גריניץ, אנצ"ע ערך בן הדד).
זכר (אפשרי) לחורבן אלים של בן הדד המתואר גם בנביא נמצא בחפירות ראש פינה ב2019, מתואר במאמרו של יוסף סטפנסקי בקדמוניות 96 2019.
בממלכת יהודה מסופר לנו במלכים (א טו כב), כי המלך אסא בנה את גבע. בגבע נמצא מגדל צופים גדול מוקף חיל מתקופה זו לאחר חורבן בשכבות הקודמות, (ו. 6. אולברייט, קובץ החברה העברית לחקירת א״י, אי, 53, אנצ"ע ערך גבע).
בממלכת ישראל מתאר מלכים כיצד עמרי מקים את שומרון, עיר הבירה החדשה (מלכים א טז כד), בעיר שוכנת "בריכת שומרון", (מלכים א כב לח), ואכן לא נתגלו בשומרון חרסים הקודמים לתקופתו, גם בריכת שומרון זוהתה בבירור, (אהרוני, הארכיאולוגיה של א"י בתקופת המקרא). אחאב אף בונה בית שן בשומרון (מלכים א כב לט),חרבות היכל אחאב נמצאו בשומרון, חלקים רבים מספור של חלקי שן, ומעשי אמנות מצור, נמצאו בהם אותיות עבריות, וכן אורוות המלך, (יהושע גוטמן, אנצ"ע ערך אחאב. אנצ"מ ערך ארכיאולוגיה. דו"ח החפירה –שומרון). – במלכים ב ה כד מוזכר 'העופל' בשומרון, גם מקום זה נמצא בחפירות שומרון (שמואל ייבין, אנצ"מ ערך עפל).
בנו של עמרי הוא המלך המפורסם, אחאב (מלכים א טז כט), בכתובות האשוריות מוזכר כמה פעמים בית עמרי. במלכים נאמר שאחאב התחתן באתבעל מלך צידנים ועבד את הבעל (מלכים א טז לא), סמיכות העובדות מתבררת ע"י הידיעה שאתבעל זה היה כהן לעשתרות, וכן בבניית חומות שומרון ישנה השפעה צידונית. האבנים שנמצאו בצור מימי אתבעל שוות בצורתם ובגדלם לאבני שומרון שבנה אחאב (ראה מיכאל אבי יונה וי"מ גריניץ, אנצ"מ ערך ארכיאולוגיה וערך אתבעל, ויעקב קצנשטיין בערך צור עמ' 702).
עוד מתאר הנביא, כי איזבל תמכה גם בפולחן האשרה (מלכים א יח יט), הזכרת אשרה בכנוי "אשרה של הצורים" בכתבי אוגרית מאמתת את הידיעה על פולחן האשרה בסביבתה של איזבל הצורית וגרוריה בישראל, (יהושע גוטמן, אנצ"מ ערך אליהו).
בימי אחאב גוזר אליהו הנביא בצורת קשה על הארץ, (מלכים א יז א). הסטוריון צורי קדמון בשם מנאנדר מאפסוס מספר כי בימי אתבעל (אבי איזבל הנזכר בכתוב שהתחתן באחאב) היה חורב בארץ במשך שנה תמימה, (נגד אפיון, יוסף בן מתתיהו). הכרוניקה של מננדר נחשבת כמהימנה (יהושע גוטמן, אנצ"מ ערך אליהו)
אליהו מהתל בנביאי הבעל: וכי דרך לו, אולי ישן הוא וייקץ (מלכים א יח כז). והנה ישנן ידיעות על חג צורי שהונהג למן המאה הי' לפנה"ס בו היו הכהנים משכימים ומבקשים מאת הבעל שייקץ משנתו, וכן היו מיחסים לו נסיעה לארץ אחרת (מחמתה לא מצאה אותו אחותו האלה ענת בביתו), כך היו רגילים לבקש שישוב מן הדרך וכן שייקץ, בדיוק כדברי אליהו. הר הכרמל היה על גבול הממלכה הצידונית-צורית, איזבל היתה בת מלך צור והיא הביאה את נביאי הבעל (יהושע גוטמן, אנצ"מ ערך אחאב. על זיהוי מלקרת – בעל, ראה: אנצ"מ ב' עמ' 284).
באותם ימים בן הדד נלחם באחאב בראש ברית מלכים (מלכים א כ א), ובכתובות האשוריות מסופר על ברית מלכים בין בן הדד לאחאב, וכן מוזכר 200 סוסים של אחאב הישראלי, (הסטוריה צבאית של א"י בתקופת המקרא, ת"א תשכד' עמ' 261 והלאה. אנצ"מ ערך כרונולוגיה עמ' 259).
עבדי בן הדד מזכירים את המונח "פחות", והיו שטענו כי מדובר באנכרוניזם ומקורו של מונח זה בתקופה הפרסית, אך בהמשך התברר כי הוא מדוייק, ובכתובת סרגון מלך אשור כבר מוזכרים הפחות כממונים על חבל ארץ, (כתובת חורסאבאד, 22, 178).
על איתור היקב במקום המשוער של כרם נבות היזרעאלי ראה כאן.
לאחר היכרתות שושלת אחאב, מולך יהוא, ובזמנו מולך בארם חזאל (מלכים א יט טו), גם כתובת שלמנאסר הג' מזכירה את חזאל כמלך ארם ע"י יהוא מלך ישראל, (ש"א ליונשטם, אנצ"מ ערך חזאל).
במלכים א כב כו מוזכר קיומו של 'שר העיר' בירושלים (בימי אחאב), כמו"כ מוזכר גם בדברי הימים ב לד ח (בימי יאשיהו), בינואר 2018 נתגלה חותם של שר העיר מימי הבית הראשון.
חזאל מלך ארם הורג את אדוניו בעת חולי (מלכים ב ח טו), ואף לפי כתובת שלמנאסר הג' מלך ארם דמשק מת מיתה משונה ובמקומו מלך חזאל, (ש"א ליונשטם, אנצ"מ ערך חזאל).
חזאל מכה את ערי ישראל בזמן יהוא (מלכים ב י לב), לפנינו ישנה עדות ארכיאולוגית למסע חזאל ולהרס שהביא, (יעקב ליוור, אנצ"ע ערך חצור).
מלוכת יהוא (מלכים ב ט יג) מוצאת ביטוי בארכיאולוגיה: "אנו מבחינים שתי תקופות יסוד בבניה הישראלית: זו של בית עמרי וזו של בית יהוא", (אנצ"ע ערך ארדיכלות יהודית), באובליסק של שלמנאסר מוזכר "מס יהוא מבית עמרי כסף זהב קערות..", (נדב נאמן, אנצ"מ ערך שלמנאסר עמ' 712).
בהמשך, פשע מואב בישראל (מלכים ב א א), אירוע זה מתואר בהרחבה במצבת מישע המפורסמת.
מיתת יהורם ואחזיהו בקרב (מלכים ב ח כה), מתועדת גם בכתובת ארמית מתל דן המזכירה את מיתת "יהורם מלך ישראל ואחזיהו מלך יהודה", (בירן ונוה, הכתובת מדן המצבות והחוצות, קדמוניות 109 תשנה' עמ' 10. על הייחוס מי הוא ההורג, ראה: מקרא וארכיאולוגיה עמ' 301, זמין גם כאן).
אגב אורחא מלמד אותנו מלכים (ב א ג), כי בעל זבוב שכן בעקרון, ואכן בחפירות עקרון נמצאו תכשיטים בצורת זבובים שהוגשו כנראה לאל זה (אנצ"מ כרך ב' עמ' 288).
המאורע הגדול של השמדת הבעל מישראל המוזכר במלכים (מלכים ב י כז), מוצא ביטוי בארכיאולוגיה, בחרסי שומרון אנו מוצאים שמות המורכבים מן השם בעל, ואילו בחרסי לכיש כבר אין זכר לשמות כאלו, (ש"א ליונשטם, אנצ"מ ערך בעל, עמ' 285).
אגב התיאור, מוזכר הממונה על המלתחה בבית הבעל (מלכים ב י כב), ואכן במקדשי האלים היו נוהגים לשמור את הבגדים שלובשים בשעת הפולחן בחדר מיוחד, (אפרים שטרן, אנצ"מ ערך מלתחה).
המלכים המאוחרים
בימי יואש מוזכרים הכרי והרצים שומרי הבית (מלכים ב יא ד), המקורות מן המאה הז' מעידים על מציאותם של שכירים כריים בצבאות זרים, (ש"א ליונשטם באנצ"מ ערך כרי, וחנוך רביב בערך צבא עמ' 658).
המלך יהואש עצמו (מלכים ב יב ב ואילך) מופיע בכתובת אשורית: יהואש השומרוני מוזכר כמלך מעלה מס באסטילה של אדדנרי ג', (שמואל אחיטוב, אנצ"מ ערך שמרון עמ' 144).
התיאור של חזאל מלך ארם כובש את גת בשנת 830 לפנה"ס מופיע במלכים ב יב ובזמננו התאשר מחקירת השדה המגנטי בתל צפית היא גת פלשתים.
אדדנרי נרמז בכתוב בעילום שמו: ה' נתן לישראל מושיע מיד ארם (מלכים ב יג ה), זהו אדדנרי השלישי שהכה את בן הדד השלישי בן חזאל מכה ניצחת, ועל ההתפתחות במלכות יהואחז כתוצאה מתשועה זו אנו למדים גם מאוסטרקות שומרון, (אהרוני, תולדות א"י, תקופת הברזל א. אנצ"מ ערך א"י עמ' 723. וכן באטלס כרטא לתקופת המקרא).
בהמשך ירבעם משיב את עבר הירדן לישראל (מלכים ב יד כח), כך מעידה גם כתובת אדדנרי הג', מסתברת מאד ידיעה זו מכיון שבדיוק אז החליש מאד את דמשק שלמנאסר הרביעי (אנצ"מ ערך ארם, דמשק, כרך א' עמ' 579. כרך ב' עמ' 514).
עזריה מלך יהודה (מלכים ב טו), מוזכר בכתובת תגלת פלאסר, (מ. הרן תקופות ומוסדות במקרא עמ' 260).
מנחם מלך ישראל נותן לפול מלך אשור מס כבד (מלכים ב טו יט), וכך כותב תגלת פלאסר "את מסיו של מנחם משומרון קבלתי" (התנ"ך כהסטוריה עמ' 241).
לגבי הכינוי פול מלך אשור (שם), שאינו מוכר מכתובות אשוריות רשמיות, התברר כי בשם פול מכונה תגלת פלאסר ג' גם במקורות ניאו בבליים : בלוח אי של מלכי בבל' והוא הרשימה הקנונית של כל המלכים שמלכו על בבל עד התקופה הפרסית' תגלת פלאסר ג' ( ששימש מלך בבל בשנים 727—729 לפסה"נ ) אינו מוזכר בשמו האשורי Tukulti-apil-Esharra אלא בשם . ( CT XXXVI , 25 : 8 ) Pulu כיוצא בו' ברשימת מלכים בבלית אחרת שלא שרד ממנה אלא תרגומה ועיבודה היווני ' הוא הקנון של תלמי מוזכר תגלת פלאסר גי בשם ncopoq ' ( שנשתבש מן ricoXoq , (• היינו , Pulu פול (אנצ"מ פול).
הושע בן אלה קשר על פקח בן רמליהו (מלכים ב טו ל), קשר זה מוזכר בכתובת תגלת פלאסר, (אטלס דעת מקרא עמ' 282 התנ"ך כהסטוריה עמ' 241).
מלכות יותם (מלכים ב טו לב), באילת נמצא חותם טבעת נהדר באותיות ברורות מאד "ליותם", אי אפשר להוכיח בוודאות את הזיהוי, אך נאה ומתבקש כי בתקופת שלטון יהודה באילת ימצא שם המלך העברי, ובתקופת שלטון אדום נמצא שם המלך האדומי "קוסנעל" (נלסון גליק, עבר הירדן המזרחי עמ' 111). החותם נמצא בשכבה III המיוחסת לעוזיהו ע"י החופר נלסון גליק (נ. אביגד אילת ירושלים תשכג').
בימי פקח בן רמליהו, תגלת פלאסר כובש את ישראל ומגלה את נפתלי (מלכים ב טו כט), מצבת תגלת פלאסר מתארת יפה את כיבושיו ואף את מספר השבויים ומספרת גם על חבל נפתלי. וכן ניכרת שכבת החורבן בערים הישראליות, (אטלס כרטא לתקופת המקרא מפה 147).
בהמשך מולך אחז על יהודה (מלכים ב טז א), אחז נזכר בכתובת אסרחדון, כן נמצאה חותמת של אחד משריו "אשנא עבד אחז", (יהושע גוטמן, אנצ"מ ערך אסרחדון וערך אחז).
בהמשך אדום כבשו את אילת (מלכים ב טז ו), החפירות בעציון גבר הוכיחו שהמקום עבר בתקופה זו לידי אדום (אהרוני, הארכיאולוגיה של א"י בתקופת המקרא עמ' 303).
מלך אשור תופש את דמשק ומגלה לקיר, וממית את רצין מלכה, (מלכים ב טז ט), וכך מספר תגלת פלאסר במצבתו: "על עיר מולדתו של רזון (רצין) צרתי וכבשתיה 800 איש על רכושם לקחתי עמי ערים מ16 מחוזות דמשק הרסתי".
הושע בן אלה שולח מלאכים לסוא מלך מצרים (מלכים ב יז ד), לפי רוב החוקרים סוא הוא סבא שר הצבא של מלך מצרים שלחם בשנת 720 לפנה"ס, (חיים תדמור, אנצ"מ ערך כרונולוגיה עמ' 257 וערך סוא, שמואל ייבין).
עשרת השבטים גלו גם לנהר גוזן (מלכים ב יז ו), בכתובות האשוריות וכן בספר מקנה מן המאה ה5 לפנה"ס מופיעים שמות של פקידים גוזניים ושל תושבים אחרים הנראים כעבריים: נריהו, פלטיהו, הושע, ישמעאל, מלכירם, איש מעיר שומרון (?) דינה, לפי התעודות אפשר להניח שהיה נהוג כאן פדיון שבויים. תעודות כאלו נמצאו לרוב, וכן מוזכרים השרים פקח ונדביהו, (אנצ"מ כרך ב' עמ' 502, ראה שם בהקשר לאברם נבות אחיקם מנחם עמרם ועוד).
מקום נוסף אליו הגלה מלך אשור את ישראל הוא: חלח (מלכים ב יז ו), ובחלח נמצא בתעודה השם העברי אחיקם, כמו"כ נמצא אוסט' ובו שמות עבריים של גולים מישראל ככל הנראה (פנחס ארצי, אנצ"מ ערך חלח וע' כלח נ"ה טורטשינר).
מלך אשור הושיב מתישבים זרים בשומרון (מלכים ב יז כד), ובכתובות סרגון השני מתואר כיצד הגלה רבים משומרון והושיב שבטים זרים, (ח"ז הירשברג, אנצ"מ ערך אסנפר). המתישבים האלו הגיעו מכותה ומספרויים (מלכים ב יז כד), ובכתובת סנחריב מוזכר שהגלה תושבים מסיפר ומכותה, (ט"ל פנטון, אנצ"מ ערך ספרוים).
באותו הזמן מלך ביהודה חזקיהו, שלפי מלכים (ב יח ד) הסיר את הבמות והמצבות, חפירות לכיש ב2016 גילו מזבחות קטומים, מקדש שנאטם ובמרכזו הונחה אבן בית כסא שלא נעשה בה שימוש.
חזקיהו אף הכה את פלשתים עד עזה (מלכים ב יח ח), ואכן לפי כתובת סנחריב הכניע חזקיה את עקרון.
סנחריב עלה על לכיש וכבשה (מלכים ב יח יד), בארמונו של סנחריב בנינוה נתגלו תבליטי אבן המתארים את המצור על לכיש בפירוט רב, וכן מעידות תעודות לכיש. גם חפירות לכיש מראות בצורה ברורה את סימני הבקיעים האשוריים. (ראה הארכיאולוגיה של א"י בתקופת המקרא עמ' 304). חפירות נוספות נערכו ב2016 ומאששות את את תיאור לכיש כעיר השניה אחרי ירושלים, וכן שרידי החורבן האשורי והמלחמה.
סרטון על כיבוש לכיש בידי סנחריב, המשוה בין המתואר במקרא ובין הכתובות האשוריות וחרסי לכיש:
סנחריב עלה על ירושלים, ואחד האירועים הדרמטיים הוא נאומו של רבשקה, הנאום פותח במלים: "כה אמר המלך הגדול מלך אשור" (מלכים ב יח כח), על האותנטיות של הביטוי נלמד מכך שהוא מקביל לכינויו בתעודות חיצוניות, (יעקב ליוור, אנצ"מ ערך מלך עמ' 1081). הנואם הוא כאמור רבשקה (מלכים ב יח כב), ברשימות האשוריות מופיע רבשקה כאחד השרים שתחת סנחריב, וישנה גם הקבלה לסגנון היחודי בה פונה רבשקה כביכול בשם אלהי ישראל שהוא ציוה עליו להשמיד את ירושלים, אצל אסרחדון בפניתו לבבל. ומן הצד שני דבריו שאלהי ישראל אין לו כח יותר מהאחרים שנפלו מולו, תואמים ג"כ לסגנון אשורי מאותו הזמן, (חמ"י גבריהו, 'דברי רבשקה' (בתוך ספר סגל, בהוצ' החברה לחקר המקרא תשכ"ה), עמ' 94). עודד בוסתנאי כותב בשנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום תשמ"ו-תשמ"ח: בנאום רבשקה מצויים יסודות ספרותיים ורעיוניים הידועים מן הספרות הממלכתית הרשמית.
בתוך הדברים מזכיר רבשקה, כי מלך אשור מבטיח לישראל ארץ כארצם ארץ לחם וכרמים (מלכים ב יח לב), השטחים ההרריים בצפונה של מיסופטומיה לשם הוגלו הישראליים, היו באמת מתאימים לכרמים, (י"ש ליכט, אנצ"מ ערך כרם).
לפני הקרב על ירושלים העלה חזקיה מס לסנחריב, בנסיון למנוע את המלחמה (מלכים ב יח יד), ואף סנחריב במצבתו מספר כי לקח מחזקיה מס כבד, (ישנו הבדל בגובה המס ונאמרו הסברים שונים, ראה יעבץ (תוצאות החטיטות עמ' 8) ועוד).
בדברי סנחריב מוזכר כי ארפד וחמת הפרו ברית עם אשור (מלכים ב יח לד), ואכן בשנת 720 נעשה נסיון בארפד לפרוק את עול מלך אשור, כשבראש תנועת המרי עמד מלך חמת, ונסיון זה נכשל, (יהושע גוטמן, אנצ"מ ערך ארפד).
סנחריב מזכיר גם את רצף חרן וגוזן (מלכים ב יט יב), וידוע ממקורות אשורים שערים אלו נכבשו ע"י סנחריב והושיב בהם גולים לפיכך אזכורם יכל להטיל מורא בירושלים, (פנחס ארצי, אנצ"מ ערך רצף).
מסעו של סנחריב הסתיים בהצלה לא מוסברת של ירושלים (מלכים ב יט לה), גם סנחריב במצבתו מספר כי צר על ירושלים אבל לא כבשה, אלא שאינו טורח להסביר את כשלונו. ברוסוס הכשדי מזכיר את סנחריב ומספר כי כשחזר סנחריב לירושלים מצא את החיל שביד רבשקה בסכנת מגפה כי אלהים שילח בצבאו מחלה שדומה למגפה ובלילה הראשון של המצור מתו מאה ושמונים וחמשה אלף איש על שרי הצבא ושרי הגדוד שלהם ויברח לנינוה וכן מספר הירודוטוס, (קדמוניות היהודים ספר י' פרק ד', אטלס דעת מקרא עמ' 291). בהקשר לתיאום לוח הזמנים ראה אנצ"ע ערך תרהקה, (פתרון אחר: מקרא וארכיאולוגיה עמ' 117).
סופו של סנחריב: אדרמלך ושראצר בניו הכוהו במקדש (מלכים ב יט לז), ברוסוס ונבוניד מספרים כי הוא נהרג ע"י אחד מבניו, ובירוסוס אף נקב בשם בנו אדורמוזן ובמקום אחר אדרמלוס, אמנם בכתובת אסרחדון עצמו שנתגלתה לאחרונה הוא מספר כי האחים המיתוהו (בנימין מזר, אנצ"מ ערך אדרמלך).
רוצחי סנחריב נמלטו לאררט, (מלכים ב יט לז), ארץ אררט עשויה היתה לשמש מקום מקלט לרוצחי מלך אשור כפי מה שיסתבר מתוך הסכסוכים המדיניים שבין אשור ואררט, (קאסוטו, אנצ"מ ערך אררט עמ' 746).
לחזקיהו התרחש אות, ע"י הצל השב עשר מעלות במעלות אחז (מלכים ב כ ט), מתוך הממצא הארכיאולוגי ניתן ללמוד כי בניה כזו של מעלות היכולות לשמש כשעון שמש היתה רווחת בישראל וביהודה בתקופה הנדונה, (אפרים שטרן, אנצ"מ ערך מעלות אחז עמ' 198).
בהמשך שלח מרודך בלאדן משלחת לחזקיה (מלכים ב כ יב), בזמן זה מרד מרודך בלאדן בכל מלכי בבל וביקש לו בעלי ברית, (אנצ"מ ערך כשדים).
חזקיהו עשה את הברכה והתעלה להביא את המים העירה (מלכים ב כ כ), היא נקבת חזקיהו והכתובת המפורסמת שבה. בדיקות פחמן 14 קובעות את הנקבה לזמן חזקיהו.
חותמו של חזקיה מלך יהודה התגלה לאחרונה:
מנשה בן חזקיה, מולך על יהודה (מלכים ב כא א), אף הוא נזכר בכתובת אסרחדון (הארכיאולוגיה של א"י בתקופת המקרא). ראה כאן על חותמו של חזקיהו, וכן חותם של מנשה.
אחד משרי המלך יאשיהו מכונה 'עכבר', לדעת ייבין הוא מוזכר בחותם מתקופה זו, (אנצ"מ ערך עכבר).
בספטמבר 2021 נמצאה בולה 'לאליקים יהוזרח', אם נחבר את השם הזה לבולה אחרת שנמצאת במוזיאון ישראל 'יהוזרח בן חלקיהו', נגלה כאן את אליקים בן חלקיהו, שמוזכר כמה פעמים בספר מלכים ב יח ובישעיהו פרקים כב, לו. על הבולה צויירו צביות מלחכות עשב, סמל הקשור לבית חזקיהו.
יאשיהו טימא את מקום הבמות בירושלים (מלכים ב כג), ממערב לירושלים נמצאו 17 גלי ענק מעל לשרידי במות פשוטות (ללא כלי פולחן אליליים) מנותצות ושרופות, מן התקופה, ("למהות הרגמים במערב ירושלים" הקונגרס העולמי החמישי למדעי היהדות. יהודה אליצור).
יאשיהו הסיר את הבמות גם בשאר רחבי הארץ (מלכים ב כג), בתל שבע נמצא המזבח מפורק ובא לשמוש משני, למרות רציפות ישובית בין השכבות וללא חורבן, רק המזבח פורק ונעשה חולין בתקופה המתאימה למתואר במלכים שם, (ארץ ישראל תשס"ט, יוסף גרפינקל, ניתוץ והרס של חפצי פולחן וכתובות בזמן בית ראשון).
תוך כדי מלאכת ההריסה, מוזכרות "הנשים האורגות לאשרה בבתי הקדשים", (מלכים ב כג ז), שילוב זה של נשים בבתי הקדשים לאלה הראשית ידוע מן ההסטוריה, (ש"א ליונשטם, אנצ"מ ערך קדש).
כמו"כ מוזכר ניתוץ במות השערים (מלכים ב כג ט), בעיר דן הישראלית נמצאו חמש מצבות אצל כל שער (א. בירן, על מקרא ועל ארכיאולוגיה, בתוך: על אתר ז').
פריט אלילי נוסף הוא: מרכבות השמש, (מלכים ב כג יא). ממצאים המתארים את מרכבות השמש נמצאו באכד ובאשור, (שמואל אחיטוב, אנצ"מ ערך מרכבת שמש).
במהלך מעשי יאשיהו מוזכרת לשכת נתן-מלך הסריס: ויַּשְׁבֵּת אֶת-הַסּוּסִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה לַשֶּׁמֶשׁ מִבֹּא בֵית-יְהוָה אֶל-לִשְׁכַּת נְתַן-מֶלֶךְ הַסָּרִיס אֲשֶׁר בַּפַּרְוָרִים וְאֶת-מַרְכְּבוֹת הַשֶּׁמֶשׁ שָׂרַף בָּאֵשׁ" (מלכים ב', כג:יא'). חותמו של נתנמלך נמצא במרץ 2019:
חותם אבן וטביעת חותם (בולה) המתוארכים לסוף ימי ממלכת יהודה – שעליהם חרותים שמות בכתב עברי קדום, התגלו בחפירות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות ואוניברסיטת תל אביב בחניון גבעתי שבעיר דוד, בגן לאומי סובב חומות ירושלים.
לדברי מנהלי החפירה, פרופ' יובל גדות מאוניברסיטת תל אביב וד"ר יפתח שלו מרשות העתיקות, הממצאים המיוחדים נמצאו בתוך מבנה גדול אשר שימש, ככל הנראה, כמבנה ציבור, וחרב במאה ה-6 לפסה"נ – ככל הנראה בחורבן הבבלי של ירושלים בשנת 586 לפסה"נ. במבנה התגלו מפולות אבן גדולות, קורות עץ שרופות וכלי חרס רבים, המעידים על השריפה שהתחוללה בו. על חשיבותו של המבנה ניתן ללמוד בין היתר מגודלו, מאבני הגזית המסותתות מהן נבנה, ומאיכות הפריטים הארכיטקטוניים שנמצאו בתוך שכבת החורבן, כדוגמת שרידי רצפת טיח ממורקת שקרסה מן הקומה השנייה.
החותם והבולה, שגודלם כסנטימטר אחד, פוענחו ע"י ד"ר ענת מנדל-גברוביץ' מהאוניברסיטה העברית בירושלים והמרכז לחקר ירושלים הקדומה והיא מתארכת אותם, על פי הכתב, לאמצע המאה ה-7 וראשית המאה ה-6 לפסה"נ.
על טביעת החותם, המתוארכת לימי בית המקדש הראשון, מופיעות המילים: "לנתנמלך עבד המלך". השם נתן-מלך מופיע במקרא רק פעם אחת, בספר מלכים ב כסריס בחצר המלכות של יאשיהו, אשר נטל חלק ברפורמה הדתית שחולל המלך: "ויַּשְׁבֵּת אֶת-הַסּוּסִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה לַשֶּׁמֶשׁ מִבֹּא בֵית-יְהוָה אֶל-לִשְׁכַּת נְתַן-מֶלֶךְ הַסָּרִיס אֲשֶׁר בַּפַּרְוָרִים וְאֶת-מַרְכְּבוֹת הַשֶּׁמֶשׁ שָׂרַף בָּאֵשׁ" (מלכים ב', כג:יא'). התואר "עבד המלך" מוכר היטב מהמקרא, והוא מתאר פקיד בעל מעמד גבוה המקורב למלך. תואר זה מופיע על חותמות וטביעות נוספות שנמצאו בעבר. ייחודה של טביעת חותם זו הוא בהופעת עדות ארכיאולוגית ראשונה לשם נתנמלך מחוץ למקרא. ד"ר מנדל-גברוביץ' מציינת כי העובדה שהפקיד מוזכר בשמו הפרטי בלבד מעידה שהוא היה ידוע לכל, ולא היה צורך להוסיף את הייחוס המשפחתי. לדברי ד"ר מנדל גברוביץ' "אמנם לא ניתן לקבוע בוודאות שנתנמלך המוזכר בתנ"ך הוא אכן בעל החותם, אולם לא ניתן להתעלם מכמה עניינים הקושרים ביניהם. השם "נתנמלך" נחשב נדיר גם במקרא וגם בממצא הארכיאולוגי; בשניהם התואר מתייחס לאדם המקורב למלך (עבד המלך וסריס) ושניהם מתוארכים לאותה תקופת זמן: אמצע המאה השביעית לפסה"נ, ימיו של יאשיהו המלך".
בשלהי ימי יאשיהו, פרעה נכה עולה לישראל (מלכים ב כג כט), ומסע זה מוזכר בכרוניקה של נבופלסר (עולם התנ"ך ירמיהו כב').
מוזכרת מלחמת נבוכדנצאר בגדודי כשדים ובגדודי ארם (מלכים ב כד א), וזה כפי הידוע לנו על פעולות נבוכדנצאר בשנת 599 כמוזכר במנסרתו, (ישראל אפעל, אנצ"מ ערך נבוכדנצאר עמ' 734).
אחרי מות יאשיהו, נחשב יהויכין כמורד, ונבוכדנצאר המליך תחתיו את צדקיהו (מלכים ב כד יז), אירוע זה מתואר בכתובת הנוקבת גם בתאריך המדוייק, העולה לב' אדר 597 לפה"ס (צוהר למקרא, ד"ר י. נבו, תשסד'). ליהויכין נקבעה ארוחה קבועה מאת המלך (מלכים ב כה ל), והדבר מוזכר בכתובת של נבוכדנצאר, המפרטת את מדת המאכלים שניתנו "ליהויכין מלך יהודה" ולבניו.
ישוב יהודי נשאר במצפה לאחר החרבן (מלכים ב כה), בתל א-נצבה המזוהה עם מצפה לא ניכר החרבן שעשו הכשדים בימי נבוכדרצאר כפי שהוא ניכר בערי יהודה שמדרומה, (זכריה קלאי, אנצ"מ ערך מצפה עמ' 241).
אחת הדמויות האשוריות בזמן החורבן, הוא נבוזראדן רב טבחים (מלכים ב כה ב), ובמנסרת נבוכדנצאר ב' מוזכר נבוזראדן רב נחתומים, וזהו גלגול של תואר קדום, (ישראל אפעל, אנצ"מ ערך נבוזראדן).
חרבן המקדש וארץ יהודה (מלכים ב כה), החפירות הוכיחו כי אכן היתה הגליה המונית ומספר רב של ערים ומצודות נחרבו בתחלת המאה הששית, וכן נמצאו שכבות חרבן עם ראשי חץ בבליים בעיר דוד. להוציא מדברי טורי וחבורתו שהכחישו את החרבן הכולל. (ראה הארכיאולוגיה של א"י עמ' 129, אנציקלופדיה מקראית ערך גלות בבל עמ' 505, מתקופת האבן עד הנצרות עמ' 75. הנתון האחרון נתגלה ע"י איילת מזר 2005).
עדויות נוספות לחורבן ירושלים ע"י הבבלים נתגלו ב2017, מצורף סרטון קצר.
גולי יהודה המוזכרים בנביא (מלכים ב כה), השאירו רישום בארכיאולוגיה, בעיר מורשו כנראה היו גולים מיהודה, ואות לדבר הם שטרי המכירה שנראים לא בבליים ושונים מכללי המכירה בבבל, (יעקב רבינוביץ, אנצ"מ ערך בעלות).