ספר ויקרא בנביאים שלפני יחזקאל
אחת הטענות הרווחות בביקורת המקרא הישנה, שתורת כהנים, לאמור ספר ויקרא וחלקים גדולים משמות ובמדבר, נוצר בימי הבית השני. אחרי יחזקאל. את כזבה של התיאוריה הזו כבר הראינו במאמר: ביקורת המקרא הולהויזנית 7.
בכמה מקומות הראינו את הקשרים בין חוקי ס"כ לנביאים הקדומים, אבל מעבר לקיום ומציאות החוקים, כאן נראה את לשונו המדוייקת של ס"כ מופיעה בנביאים ראשונים, הרבה לפני יחזקאל.
כאן נתייחס לקשרים לשוניים לקטעים קטנים בסיפור יציאת מצרים.
מכיון שלשונות של חוקי קרבנות קשה למצוא בנביאים (אף שהרבה מחוקי הקרבנות והפולחן שבתורה כן נמצאים בנביאים), אני מתייחס לחלק הסיפורי.
איני מתייחס לכל ס"כ, וגם לא לכל הנביאים. אלא רק לקטעים שמיוחסים לס"כ בשמות א' – יד'. ולנביאים שלפני יחזקאל. בניגוד לטענה שאין השפעה של ס"כ לפני יחזקאל.
ראשית אקדים, כי החלוקה בין ס"כ לשאר מקורות, מתבססת בין השאר על ההנחה של המחלקים, שס"כ מאוחר לכל המקורות. ולכן הם לא יכלו לייחס לס"כ משפט שהשפעתו בנביאים ברורה. למזלנו אותם בורים גרמנים לא שמו לב לכל הקשרים הלשוניים, ומחלקם היו אנוסים להתעלם שכן מופיעים בספרים שקדומים גם מימי יאשיהו. כך שנותרו עוד כמה פסוקים שייחסום לס"כ ורואים השפעתם בנביאים.
ושנית, הנחת יסוד נוספת היא שס"כ עוסק בנתונים יבשים של יוחסין ופולחן ואין לייחס לו סיפורים בעלי ענין וכו'. זו גם סיבה שגרמה שייחסו לו רק קטעי משפטים ולא משהו מעניין שאפשר למצוא לו זכר בנביאים.
כמובן שהחלוקה בין ס"כ לשאר ספרים בחלקים הסיפוריים היא שרירותית, ולכן אין פלא שבכל ספר באה חלוקה קצת אחרת. אני משתמש בחלוקה של ר.א. פרידמן 'מי כתב את התנ"ך' באופן שרירותי לגמרי משום שהיא בהישג ידי כרגע.
הפסוקים המיוחסים לס"כ בסיפור יציאת מצרים:
א': ו-ז. יג-יד.
ב': כג2 כה.
ו': ב-יב יד-כה.
ז': א-ט. יט-כ1. כא2. כב.
ח': א-ג1. יב-טו.
ט': ח-יב.
יב': א-כ. כח. מ-מט.
יד': א-ד. ח. ט1. י1,3. טו-יח. כא 1,3. כו-כז1. כח-כט.
טז': ב-ג. ו-לה1. לו.
באם יש מבין קוראי אדם שפוי, שהחזיק ראש עד כאן, ובאמת מאמין שכך למשל התחבר שמות פרק יד'. אליו אני מדבר. (אני רואה בשמות יד' פרק הבנוי על פי סדר מדוקדק ועוקב, שיחוס של הסדר שבו להרכבה מקרית מכמה מחברים הוא בבחינת נס אות ומופת).
האם יש רושם בנביאים לקטעים הסיפוריים האלו? כמדומני שבהחלט כן. הבעיה היחידה היא שהנביאים לא ידעו עדיין על החלוקה בין המקורות, ולכן הם משתמשים בלשון התורה בערבוביא כוללת מכל ה'מקורות'.
דוגמא 1
| שמות א' ו'-ח' | שופטים ב' ח' |
| וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא
ויקם מלך חדש.. אשר לא ידע |
וימת יהושע בן נון.. וגם כל הדור ההוא
ויקם דור אחר.. אשר לא ידעו |
ברור ששופטים משתמש בלשון התורה (והצירוף 'ויקם דור' הוא בדיעבד), אלא שלא שם לב, שרישא משל מקור P וסיפא משל מקור E
דוגמא 2
| שמות ב' כג'-כה' | דברים כו' ז' |
| ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבדה, וישמע אלהים את נאקתם.. וירא אלהים | ונצעק אל ה'.. וישמע ה' את קולנו וירא |
הרי שגם לדברים אירע מקרה כזה שהוא משתמש ברצף של Y וP יחדיו
דוגמא 3
| שמות ו' ז' | ירמיה ז' כב'-כג' |
| ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים
ויקרא כו' יב': והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם |
ביום הוציאי אותם מארץ מצרים.. את הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם
ירמיה יא' ד' "אשר צויתי את אבותיכם ביום הוציאי אותם מארץ מצרים.. והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים |
ירמיה גם משתמש בלשון זו וגם מציין שהיא נאמרה בזמן של יציאת מצרים
דוגמא 4
| שמות ו' וז' | שמואל א' ב' כז' |
| ואהרן אחיך יהיה נביאך.. וידבר ה' אל משה ואל אהרן.. | נגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה |
את כל אזכורי הדיבור האלהי אל אהרן במצרים מייחסים רק לס"כ
דוגמא 5
| שמות ט' יא' | דברים כח' כז' |
| והיה השחין בכל מצרים | יככה ה' בשחין מצרים ובעפלים ובגרב ובחרס אשר לא תוכל להרפא |
המקור היחידי למכת 'שחין' ולביטוי זה במקרא הוא ס"כ
דוגמא 6
בנביאים יש רמזים שונים למכות מצרים, ולפעמים קשה להוכיח לאיזה מלה בדיוק בתורה מתייחס הנביא, אבל יש מהן שנמצאות רק במה שמיוחס לס"כ, לדוגמא, משא מצרים של ישעיה, שוזר הרבה פרטים מסיפור מצרים שבתורה,
| ישעיה יט' | שמות |
| הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים ונעו אלילי מצרים מפניו.. | ועברתי בארץ מצרים.. ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים.. (יב' יב'). |
| וחרבו יאורי מצור.. | ויבאש היאור.. (ז' כא'). |
| וכל מזרע יאור ייבש נדף ואיננו. | ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה.. (י' טו') |
| ואנו הדייגים ואבלו כל משליכי ביאור חכה.. | והדגה אשר ביאר תמות ונלאו מצרים.. (ז' יח') |
| אוילים.. חכמי יועצי פרעה.. איה איפה חכמיך.. | ויעשו כן החרטמים ולא יכלו.. (ח' יד') ולא יכלו החרטמים לעמוד.. (ט' יא'). |
| יהיה מצרים כנשים וחרד ופחד מפני יד ה'.. | והיתה צעקה גדולה בכל מצרים.. (יא' ו') ביד חזקה.. (ו' א'). |
| והיה לאות ולעד לה' בארץ מצרים. | האותות האלה.. (ד' ט'). |
| כי יצעקו אל ה' מפני לוחצים.. | ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו.. (ב' כג') |
| וידעו מצרים את ה'.. | וידעו מצרים כי אני ה'.. (ז' ה' ועוד). |
| ונגף ה' את מצרים | בנגפו את מצרים (יב' כז')". |
| ונעתר להם[1] | העתירו בעדי (ח' ד' ועוד). |
5 מתוך השורות האלו בקטעים שמיוחסים לס"כ
דוגמא 7
| שמות יב' יא', לג', | דברים ט ז' ג' |
| בחפזון תאכלו אתו.. ותחזק יד מצרים על העם למהר לשלחם.. בצקו טרם יחמץ | כי בחפזון יצאת |
התיאור של המהירות אינו מיוחס לס"כ, אבל דוקא ההגדרה 'חפזון' היא משלו
דוגמא 8
| שמות יב' מח' | יהושע ד' יט' ה' י' |
| בעשור לחדש הזה.. כל ערל לא יאכל בו.. בראשון בארבעה עשר יום לחדש בערב | עלו מן הירדן בעשור לחדש.. ויחנו.. אותם מל יהושע כי ערלים היו.. ויעשו את הפסח בארבעה עשר יום לחדש בערב |
דוגמא 9
יהושע ג' ז' – ד' כג':
| יהושע ג' ז' – ד' כג' | שמות |
| כאשר הייתי עם משה אהיה עמך.. כבאכם עד קצה מי הירדן בירדן תעמדו.. | וידבר ה' אל משה.. נכחו תחנו על הים.. (יד' א' ב') |
| ארון הברית אדון כל הארץ עבר לפניכם.. | וה' הולך לפניהם.. |
| המים הירדים מלמעלה ויעמדו נד אחד.. | נערמו מים נצבו כמו נד.. |
| וכל ישראל עברים בחרבה.. ויעברו.. | לחרבה.. ובני ישראל הלכו ביבשה.. |
| חמושים לפני בני ישראל.. | וחמשים יצאו בני ישראל.. |
| ויראו אותו כאשר יראו את משה.. | ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו.. |
| אשר ישאלון בניכם מחר את אבותם לאמר מה האבנים האלה. והודעתם את בניכם לאמר ביבשה עבר ישראל את הירדן הזה. אשר הוביש ה' אלהיכם את מי הירדן מפניכם עד עברכם כאשר עשה ה' אלהיכם לים סוף אשר הוביש מפנינו עד עברנו.. את יד ה' כי חזקה היא | כי ישאלך בנך לאמר מה זאת.. והגדת לבנך ביום ההוא.. ביד חזקה הוציאנו ה' ממצרים |
הקטע הראשון מס"כ.
דוגמא 10
| יהושע כד' ו' | שמות יד' |
| "ואוציא את אבותיכם ממצרים ותבאו הימה | ויהי בשלח.. תחנו על הים.. (יד' א' ב') |
| וירדפו מצרים אחרי אבותיכם ברכב ובפרשים ים סוף. | ירדפו מצרים.. רכב פרעה ופרשיו.. (יד' ט') |
| ויצעקו אל ה' | ויצעקו בני ישראל אל ה'.. (יד' י'3) |
| וישם מאפל ביניכם ובין המצרים | ויסע עמוד הענן.. בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך.. |
| ויבא עליו את הים ויכסהו | וישובו המים ויכסו את הרכב.. (יד כח') |
| ותראינה עיניכם את אשר עשיתי במצרים | וירא ישראל את מצרים מת (יד' כט') |
הרוב מס"כ אבל לא הכל.
דוגמא 11
מלחמת סיסרא ושירת דבורה קשורים קשר לשוני ועניני הדוק בקרי"ס
| שופטים ד' ה' | שמות יד' – טו' |
| הלא צוה ה' אלהי ישראל לך.. ומשכתי אליך אל נחל קישון את סיסרא שר צבא יבין ואת רכבו ואת המונו ונתתיהו בידך | וידבר ה' אל משה לאמר.. וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם.. וירדפו מצרים כל סוס פרעה רכבו ופרשיו אל תוך הים (יד' א-ד') |
| ויגִדו לסיסרא כי ..
|
ויגד למלך מצרים כי.. |
| ויזעק סיסרא את כל רכבו תשע מאות רכב ברזל ואת כל העם אשר אתו אל נחל קישון | ויאסר את רכבו.. שש מאות רכב בחור.. ואת עמו לקח עמו.. חנים על הים |
| הלא ימצאו יחלקו שלל.. אויביך ה'
|
אמר אויב: ארדף, אשיג, אחלק שלל |
| ויהם ה' את סיסרא ואת כל הרכב ואת כל המחנה | ה'.. ויהם את מחנה מצרים.. כל סוס פרעה, רכבו ופרשיו |
| כי זה היום אשר נתן ה' את סיסרא בידך | ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים |
| הלא ה' יצא לפניך | וה' הלך לפניהם.. ויסע מלאך האלהים ההֹלך לפני מחנה ישראל |
| מן שמים נלחמו.. עם סיסרא | כי ה' נלחם להם במצרים |
| נחל קישון גרפם | וינער ה' את מצרים בתוך הים |
| לא נשאר עד אחד | לא נשאר בהם עד אחד (ד' כח') |
| וינס ברגליו (לקראת מי שהרגתו) | ומצרים נסים לקראתו (ד' כז') |
| ויכנע אלהים ביום ההוא את יבין מלך כנען לפני בני ישראל | ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים |
| ותשר דבורה וברק בן אבינעם ביום ההוא לאמר.. לה' אשירה
|
אז ישיר משה ובני ישראל לאמר אשירה לה'.. ותען להם מרים |
| שִמעו מלכים | שָׁמעו עמים |
| בצעדך משדה אדום | נבהלו אלופי אדום |
ואולי השירה מיוחסת לדבורה וברק, בדומה לשירתם ש ל משה ומרים.[2]
מתוך אלו 3 קשורים במיוחס לס"כ.
דוגמא 12
ישעיה י' כו': "ועורר עליו ה'.. ומטהו על הים ונשאו בדרך מצרים", זכר לנשיאת המטה על הים. אבל המטה נזכר על הים רק בנוסח ס"כ.
ראה עוד בישעיהו על הקשר בין הענן לסוכה, בפרק ד' ה': "ברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חפה. וסכה תהיה לצל יומם מחרב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר". – כל זאת לזכר עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה, והסוכות בהם ישבו בני ישראל. (עליהן אומר כנראה הושע יב' י': "אנכי ה' אלהיך מארץ מצרים עד אושיבך באהלים כימי מועד", כאשר 'מועד' רומז גם לחג הסוכות שבא לזכר הסוכות הללו).
כמובן כשמדברים על לשונות, אפשר להתווכח שמדובר בצירוף מקרים, ושהוא לקח ממנו וכו', וכשחוזרים לחוקים אפשר להגיד שמחפשים לשונות, וכו' וכו'. אבל להגיד שהיינו מצפים ואין, כבר אי אפשר. מי שאומר שיש בהחלט מראה זאת, ומי שמכחיש, יוצא מהנחה קדומה. בהחלט אפשר להראות שגם הצימוקים הזעומים שמייחסים לס"כ מתוך מעשה יציאת מצרים, עושים רושם בנביאים ובכל ספר המאוחר להם. וברוב המקרים רואים שהנביאים לא ידעו על החלוקה למקורות וקראו את כל הטקסט כאחד.
הערות:
[1] ישעיה אומר שם גם: "ונשתו מים מהים ונהר יחרב ויבש", ומסתבר שגם זה רומז להתיבשות מי ים סוף.
[2] וגם נוקטת השירה את הלשונות הכפולים, בדומה לשירת הים, כמו: "אנכי לה' אנכי אשירה" "עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל" "לעזרת ה' לעזרת ה' בגבורים" "בין רגליה כרע נפל שכב בין רגליה כרע נפל". יש עוד לשונות דומים, כמו: וישקף, נשקפה. מרכבותיו. וגם הלשונות הקשורים בגבורת ה': אדירים, אבירים. תדרכי.. עז. ו'עורי עורי' האמור בישעיה בנושא, ראה טבלה הבאה. ישנה גם הקבלה משמעותית מאד במקצב השירות, על כך ראה: 'שירת הים ושירת דבורה', ח. הבלין, בשדי חמד תשנד' גליון ז' ח'.
העובדות הללו עושות צחוק מן ה'מחקר' המקראי, המשכתב עד היום בספרי הלימוד לנערים, כי "שירת דבורה היא הטקסט הקדום במקרא". הטקסט הקדום הלזה מסתמך גם על ספר בראשית בהתייחסות לברכות יעקב, וגם על שירת האזינו. ואכ"מ. בכלל מצוי הדבר בספר שופטים שימוש במשפטים וביטויים כסוג של רמז ו'התכתבות' עם פרשות קדומות. כך פרשת פילגש בגבעה משתמשת בלשונות מפרשת סדום לעומת לשונות מפרשת רבקה, להורות על קמצנות מול נדיבות. ופרשת מלחמת בנימין משתמשת בלשונות ממלחמת העי, להראותה כמלחמת קודש וחרם (מה שמוכיח שיהושע קדם לשופטים). ועוד.