פולין לאור הנר
זרקור לדמותו של הרבי ר' העשיל ולדמותן של ישיבות פולין בשנות הש' ואילך
הרבי ר' העשיל מקראקא (שנ"ה-תכ"ד), נודע כגדול דורו בפולין וליטא, ואחד הגדולים בדורותיו בכלל, בתורה, ובהנהגת הציבור, מה שמתבטא בין השאר בכינויו "הרבי ר' העשיל", ובעיקר ביחס המיוחד אליו של כל גדולי הדורות הבאים, החל מתלמידיו המפורסמים כדוגמת הש"ך, הב"ש, בעל תפארת למשה, בעל בית הלל, וכלה בפיות רבים מרבותינו חכמי התורה והיראה מאות שנים אחריו.
אך כשאנו באים להתחקות אחרי שיטתו הלימודית, הדרכים היחודיות לו, ומעלותיו אשר בהן נחשב לגדול שבענקים, מתקשים אנו למצוא דברים ברורים, שכן עיקר תורתו לא באה בכתובים, והמעט אשר נמצא איתנו, אינו מייצג את גדולתו העצומה, כפי שאנו למדים עליה מחכמינו הבאים אחריו.[1] והרר"ה נתפס כדמות פלאית שנשארה מאחורי הקלעים של הידע ההיסטורי.[2]
בדברים הבאים נעשה נסיון להתחקות ולו במעט, אחרי שיטתו של הרב הגדול בענקים, שהתווה את הדרך לגדולי הדורות שמפיהם אנו חיים, והם מצידם התבטלו לפניו כעפרא דארעא,[3] אות לגדולתו המזהירה בתורה ובחכמה ובדעת אלהים.
תמונה: מצבת הרב ר' העשיל בקראקא, יוצר: – מקור: ויקיפדיה
הערות:
[1] הספר המפורסם 'חנוכת התורה' (ר' חנוך העניך ערזאהן מזגיערש, תר"ס), ליקט דברים המיוחסים לרר"ה מכל רחבי הספרות, וחלק מהם ממש מספרי תלמידיו, אבל רוב הדברים הם דברי חידודים המושכים את הלב (למשל, בס' במדבר, מגילת רות, מבאר כיצד חששה רות לתקנת עזרא), ורבים מהם מן הסתם יוחסו לו רק משום חידודם, חלק מהדברים ניתן למצוא גם מיוחסים לגר"א בקול אליהו (כגון בביאור הגמ' יומא פב ההוא עוברא דארחא וכו'), ולעוד (למשל: המובא בסוג' דערכין טו מה יתרון וכו' נמצא גם ביערות דבש א טו). כך או כך, גם אם כל הדברים יצאו ממנו, בודאי אין הם מייצגים שיטתו ודרכו, אלא רק דברי חידוד ושעשועי דאוריתא, המתאימים לגאון חריף שכמותו. (ה'קונטרס אחרון' לתולדות הרר"ה שבחנוכת התורה, מועתק בחלקו הגדול מכלילת יופי של רח"נ דמביצר, חלקים גדולים מלה במלה, ולכפר על כל זה הכניס באמצע הדברים "ובנוגע לספריו כתב בס' כ"י" כאילו רק הקטע הקטן הזה לקוח משם. אולי חשבו לרח"נ מן המשכילים, ראה אודותיו השלמה למאמרי סלע המחלוקת, ישורון לד עמ' תשע"ג (להלן הערה 717). אך רבים מגדולי ישראל עיטרוהו וכיבדוהו, והכוונה לאותם שהיו קרובים אליו והכירוהו).
ליקוט מקיף יותר נעשה ע"י צאצא של הרר"ה, ר' שמעון שלסר, בספר 'אוצר הרבי ר' העשיל', (י-ם תשמ"ט, מהדורה שניה עם הוספות תשנ"ו), ובו ליקוט נרחב יותר מעוד מקורות רבים, וגם חד"ת של הרר"ה שנדפסו במקומות שונים, (וכן מבא נרחב לתולדותיו, המיוסד אף הוא על כלילת יופי), אבל גם הליקוט הזה תכונתו כקודמו. שכן אין החסרון במלקט, אלא שאופי הדברים שנמסרו בשמו בספרים מאוחרים, הוא בעיקר דברי חידודים. בפרט בס' הנ"ל שהעתיק כל דבר שיוחס לו בכל מקור נידח, כולל למשל כל מיני 'הברקות' שכביכול אמר בילדותו (עמודים טו-טז), ביניהם סיפורים המיוחסים במקומות אחרים לדמות ההיתולית הרשל'ה… (גם דמות זו כידוע נוסדה על סיפור שכרוך ביהודי ת"ח, אך עדיין נראה חסר טעם לייחס ליצנויות כאלו לענק הדורות, בלי שום טעם והקשר, כאשר ברור שאת זה תלמידיו לא למדו מפיו, ואין לסיפורים כאלו שום מקור נאמן).
כמו"כ העירו על טעויות שונות בחנוכת התורה, כגון: בפ' פנחס על פסוק "ואבינו מת במדבר" מובא נוסח שגוי של הפסוק ועליו נסובה הקושיא, בפ' בשלח מובא נוסח שגוי בגמרא "מעשה ידי טובעים בים" ועליו נסוב הסבר, ובחנוכת התורה החדש תיקן את הדברים (אבל לא ציין לנוסח הישן והשגוי, ואיך תוקן, למרות שמציין בהקדמתו לקטע המוקשה בפ' פנחס. וראה לו ברשימת הספרים עמ' לה' שכותב על חנוכת התורה "ואף שכנראה נחפז במלאכתו מאד, מ"מ זכור לטוב…").
חלק מהטעויות לא נתקנו גם באוצר החדש, למשל: בליקוטים לשבת קכז: מובא ביאור על מעשה בחסיד אחד וכו' בשם ר' העשיל מתוך סדר הדורות בשם ברכת הזבח (תמורה טו), וכבר ביררו שהוא בשם המגיני שלמה ולא בשם רבינו העשיל מקראקא (הרב מילר באור ישראל נב), ובחנוכת התורה החדש הביאו ג"כ בשם סדר הדורות, אבל מקור סדר הדורות הוא בברכת הזבח שם ואינו לרבינו העשיל וכאמור.
מלבד זאת הדפיס תלמידו ר' אהרן קלניקר חדושים על ב"ק בשם 'תולדות אהרן' (לובלין תמ"ב), וכן נדפסו כמה תשובות שלו ב"שו"ת גאוני בתראי", וכן הגהותיו לטור יו"ד וחו"מ (נד' ע"י מכון י-ם תשמ"ט) ולסמ"ג (נד' בסמ"ג ד' קאפוסט). הגהותיו לתו"ח מרמ"א פורסמו במוריה כרך יא תשמ"ב חוברת ג-ד עמ' י.
[2] הרב ד"ר יצחק לוין במאמרו ב'הדרום' תשכ"ה עמ' 11 כותב: "הגאון ר' השיל… היה מוכר לרבן של כל בני הגולה… הוא אחד מגדולי ישראל שקשה מאד לעמוד על פרטי חייהם". והוא מצטט שם מ'עיר הצדק' (1874), הכותב שאין לנו 'מקור נאמן אשר ממנו נוכל לשאוב פרטי תולדותיו של הגאון ר' העשיל… לא נדפסו אלא מעט מזעיר… מאין יבא עזר הדורש אחריהן? היברא חדשות?'. בס' תולדות הפוסקים לרב צעיר, המאריך על כל תולדות הפוסקים באותו זמן, ואף הט"ז והש"ך והב"ש, לא מייחס שום פרק להרר"ה, וכמעט שהקורא לא ידע על קיומו.
[3] ראה למשל בצמח צדק קז: "הייתי נושא ונותן בזה עם הרב אור ישראל וקדושו מו"ה העשל לובלין ולא מלאו לבו להתיר ובטלתי דעתי הנמוכה נגד דעתו הרמה" (לגבי הכתיב העשל, ראה טיב גיטין למהר"ז מרגליות על השם 'העשיל', ועיר הצדק עמ' 105 שהדברים תמוהים). הט"ז כותב "מרא דאתרא אביר הרועים הרב המובהק מהר"ר העשיל" (אה"ע קנו ח). התפאל"מ כותב בהקדמה ליו"ד "רבן של הגולה הגאון המפורסם בכל קצווי ארץ מהור"ר העשיל". החכם צבי סה' "רבן של ישראל".
ובכל המקומות שהוזכר שמו אצל הבאים אחרים, ביטויי ההערצה אליו רבו מספור. כל הגיבורים מגיני ארץ, עם הזכרת שמו, הרים כדונג נמסו וקולו יחיל מדבר, ודי לציין את הנו"ב, שלא נשא פנים לגדולים שבגדולים, המכנה אותו תמיד "גאון הגאונים ורבן של כל בני הגולה" (ראה למשל נו"ב יו"ד טז צל"ח ברכות סב. ועוד הרבה). הכינוי "רבן של כל בני הגולה" או "מאור הגולה" שכיח לגביו.
סכינא חריפא, הש"ך, שהיה תלמידם של הגאונים מגיני שלמה והתוי"ט, לא מזכיר כלל את הראשון (ולהיפך, הוא זה שמזכיר את הש"ך כגדול הדור, ראה להלן הע' 21), ועל השני משיג כתלמיד חבר (והוסיף בש"ך אחרי שהיה מוכן לדפוס השגות על מעד"מ, ולכן הם תמיד בסוגריים), ורק את רבינו העשיל מביא בהערצה מופלגת (ביו"ד סי' נז' לה' ובנקוה"כ פב'. כמה מחברים טעו לחשוב שכשמביא הש"ך אמ"ו הכוונה לרבינו העשיל, אבל אינו כן אלא כוונתו לאביו, ראה למשל חדות יעקב סנה' פ"ג "מצאתי להש"ך שמביא בשם הגאון מו"ה העשיל…", ואין זה מהרר"ה אלא מאבי הש"ך. וראה יד המלך פי"ד מנ"מ ה"ו שכותב "בגוף תמיה זו כבר הרגיש בזה רבינו זקיני רב הגולה הגאון מוהר"ר העשיל זלה"ה הביאו תלמידו הש"ך בח"מ סימן רצ"ב ס"ק ד'", ופלא איך לא שם לב שהכוונה לאבי הש"ך, שהרי תוכן הדברים שם ליישב הסמ"ע, והש"ך כותב שם 'ככהנא מסייע כהני', ורבינו העשיל לא היה כהן). וראיתי שציינו לקרב"נ כתו' ב' ד' שכבר ייחס המובא בש"ך בשם אמ"ו לה"ר העשיל. וכן שגה בזה עיר הצדק עמ' 112 מד' ק"נ.
בכלל חזי' שהש"ך נתגדל לאורם המובהק של רבותיו, ה"ר העשיל ואביו, והרבה פעמים מזכיר איך דן לפני אביו ומהכרעותיו, וכל העצמאיות והביקורתיות שלו היו קומה שניה מעל תורת רבותיו. והמדקדק בגליונות השו"ע לאביו שמביא הרבה פעמים בחו"מ, יראה שאביו ייסד את הביקורת על הסמ"ע כשיטה, ורוב הדברים הם להשיג על הסמ"ע, ובדומה לדרך שתפס הש"ך לבקר את הט"ז. וגם כור הבחינה הזה בא לו במורשה מרבותיו. על יחס תורת בן הש"ך לאביו, ראה במאמרי: סלע המחלוקת הנ"ל עמ' תשנג' ואילך (ולהלן בספר זה). ע"ע חזו"א יו"ד יא' ה': "הדור של הש"ך היה דור של חכמים גדולים, הב"ד של החלקת מחוקק והגאון ר' יהושע השל, ורבני הגלילות וכל ישראל היו נשמעין להם על פיהם יצאו ועל פיהם באו והיה שימת לב על כל מנהג".