שכתוב הרצאה של הרב ד"ר דניאל נשיא: פיזיקה ומטפיזיקה
הקדמה
אנסה, עד כמה שאפשר, לנגוע באחד הנושאים המרתקים ביותר, שלטעמי – הם ביסוד ההבנה של ה׳יש׳ הקיומי – מה יש לנו לומר בדבר מציאותם של דברים.
נתבונן ביסוד הפעולות שבבריאה – מהו המחליט שעושה את הפעולה? מהו האדם שעושה את הפעולה? עד היום ישנם על זה ויכוחים גדולים. האם האדם הוא המערכת המכנית-פיזיקלית-ביולוגית שבו או שמא הוא המערכת הרוחנית שבו? אם הוא מערכת פיזיקלית – במקרה של דיון מוסרי יש מקום להאשים ריאקציות כימיות? ואם הוא מערכת רוחנית, איך אפשר להטיל עליו אשמה? הרי ככלות הכול, הדברים האלה מחוברים! במילים פשוטות יותר – אחת השאלות המקסימות ביותר בחשיבה האנושית היא: מנין לנו בכלל שקיימת רוחניות בבריאה? אולי הכול הוא רק חומר?
החומר – יקום בזעיר אנפין
אם נתבונן קצת לעומק, נגלה עולם מקסים, מורכב ביותר ומדהים בהיקפו, בעולם הפיזיקלי שקיים היום. הרבה מאוד אנשים מנסים להבין את העולם המכני הזה. ראשוני החוקרים שהחלו לבדוק את ה׳יש׳ הקיים התבוננו בעולם החומר וניסו להבין אותו. עם השתכללות המדע והכלים המדעיים – עשו זאת בעזרת מיקרוסקופים וטלסקופים וכן הלאה, מתוך ניסיון להבין את החומר.
עד מהרה התברר שעולם החומר הוא כל כך מורכב ומעניין עד שכינו אותו ׳יקום בזעיר אנפיך. החומר הקיים מכיל בתוכו בעצם מעין יקום שלם בצורה מיניאטורית. החלקיק הקטן ביותר של החומר מורכב גם הוא מחלקיקים, שבהגדלה הם היו נראים כמו הכוכבים בחלל. המרחק הבין-אטומי בתוך עולם החומר הוא באופן פרופורציונלי, ביחס לגודל, בערך אותו מרחק שבין הגלקסיות והכוכבים.
ביחס לכמות החומר, בחלל שלנו נמצא יותר ריק מ׳יש׳. אם ניקח את כל סך היקום כולו, נגלה שיש יותר חלל מחומר. ה׳חורים בגבינה׳ הם יותר מהגבינה עצמה! באותה מידה קיים הדבר גם בגרעין החומר, אך בזעיר אנפין כמובן. ושוב, שם החומר הוא החלק הקטן יותר והחלל תופס את רוב הנפח.
מהו המניע?
ישנם מדענים ששאלו שאלות יסוד עמוקות מאוד בהבנת הבריאה, הטבע – יש לנו מערכת עצומה של גלקסיות שנעות במרחבי היקום. יש מסות אדירות שנעות, ויש גם חלקיקי אטומים וחלקיקים קטנים בתוך האטום, שנעים אף הם בצורה שיטתית ומסודרת, בצורה מתמטית, מבריקה ומפליאה. השיטתיות הזו עובדת במשך שנים רבות. זו חוקיות מתמדת. והשאלה היא: מי מניע את כל המערכת הזו? הרי חומר בלבד אינו מסתדר באופן טבעי לכדי סדר מופתי! מבחינה פיזיקלית, אי אפשר להישאר רק בהסתכלות מכנית.
כלומר: כשאני מסתכל על חלקי האטום, אני שואל את עצמי: מדוע האלקטרון שמסתובב מסביב לפרוטון אינו נופל על הפרוטון? על פי ההיגיון, האנרגיה צריכה להיגמר בסוף והוא ייפול! החומר מתנהג בצורה מוזרה! הוא היה צריך להגיע לקריסה! גם לפי מכניקת הקוונטים, התנהגות החומר היא פשוט פרדוקסלית וסותרת את עצמה מיניה וביה. אני לעולם לא אוכל לבדוק מה המיקום של חלקיק ומה התנע שלו. זה מנוגד כללית לכל הפיזיקה! ויותר מזה: מכניקת הקוונטים קבעה שהתנהגות החלקיקים איננה דטרמיניסטית (שאפשר לצפותה מראש). החלקיק הוא כאילו ישות עצמאית ונפרדת שפועלת לפי חוקים פנימיים משלה! הוא עצמו מחליט מה לעשות! פרופ׳ הררי, יו״ר מכון וייצמן ואחד החוקרים הגדולים בחקר החומר, כתב מאמרים סביב העניין הזה. בביטאון ׳מדע׳ הוא כותב:
"כל הניסיונות שלנו לבדוק את עולם החומר עלו בתוהו. ככל שאנו חושפים חלקיקים קטנים יותר ויותר, אנו מגלים בתוכם עולמות שלמים מיניאטוריים! זו מערכת אינסופית!"
אנשי המדע שואלים את השאלה היסודית ביותר: מה הכוח שמניע את כל המערכת הזו? ויתרה מזו: האנרגיה החזקה ביותר היא אנרגיית השמש. מיליוני מעלות, טמפרטורות אדירות מתחממות. לפי האסכולה המדעית הדבר נמשך כבר מיליוני שנים (לפי הידע היהודי זה הרבה פחות, וזה לא סותר). זוהי אנרגיה עצומה שמחממת שטחים עצומים – ומהו מקור האנרגיה הזו? פתאום נוצרה שמש? הרי על גפרור קטן אינך אומר שנוצר במקרה!
עומדים אנשי המדע ורואים מערכת שלמה שמסונכרנת, מותאמת, פרט אל פרט. חוקי מכניקת הקוונטים סותרים את חוקי הפיזיקה הרגילים. לפי מכניקת הקוונטים הייתה צריכה להיות פה קריסה של כל החומר, אם אינך יודע כיצד הוא יתנהג עוד רגע. אני לעולם לא אוכל לדעת מה חלקיק יעשה ברגע מסוים. אני רק יודע שיש ממוצע התנהגותי כללי. מדען מסוים המשיל זאת ואמר, שאם קבוצת חיילים תעבור על גשר, והם ילכו בדיוק בתדר של הגשר – הגשר יקרוס! אותו דבר כאן – במובן מסוים אנו מסתכלים על הבריאה אך איננו מבינים כיצד היא מתנהגת.
המדע הוא טכנאי
ידוע ומפורסם כיצד גילה ניוטון את כוח המשיכה. הוא ישב מתחת לעץ והנה תפוח נפל לידו. הוא החל לחשוב: ״למה התפוח נפל דווקא למטה? מי מושך את מי? מדוע חפצים נופלים? כי יש כוח משיכה״. אבל, האם זו תשובה מספקת? שימו לב. כדי להסביר זאת: הפילוסופים של המדע טוענים שכל הפרשנות של המדע היא פרשנות של מודל. היא לא פרשנות מוחלטת ואבסולוטית, כי היא לא באה לחשוף את התנהגות הטבע. כשאיינשטיין קבע את החוק ש: F=MA הוא לא התכוון לומר שהוא גילה פתאום את ההתנהגות ומסביר מדוע הדברים קורים. הוא בסך הכול לקח את התופעות, ותיעל אותם למונחים מתמטיים – כי התופעות עצמן התנהגו בצורה מתמטית. גם גורמי משיכה בין חפצים הם פונקציה ביחס הפוך למרחק בריבוע ביניהם. אז אני יודע שיש מסה ומסה, ומרחק מרובע ביניהם, וזה מהות הכוח המופעל ביניהם. אבל נתבונן קצת יותר לעומק – מדוע שחפץ כבד וגדול יותר ימשוך חפץ יותר קטן? אין לאף אחד תשובה לשאלה הזו.
כל הפעולות הפיזיקליות הללו – המדע רק חושף אותן, אך אינו מסביר את מהותן. וזאת הבחנה מאוד חשובה. המדע הוא לא יותר מאשר אותו טכנאי, אשר יודע לזהות פעולות טכניות במנוע. זה כמו שבני הקטן שאל אותי כיצד מנורה דולקת, ואני הסברתי לו שכשאני מדליק את המתג נסגר מעגל חשמלי אשר גורם לדליקת המנורה. אמר הילד: ״אה, אני מבין! החשמל גורם למנורה לדלוק!״ אך לאמיתו של דבר, האם הילד מבין את כל הריאקציות המתחוללות בעת הדלקת מנורה? לתופעה שהוא לא הבין איך זה עובד, הוא קרא בשם חשמל, זה הכול. באותה מידה גם אנחנו, אשר מסתכלים על הפרשנות של המדע, אנו קוראים לתופעות בשם, מקטלגים ומסדרים אותן, ויודעים את יחסי הגומלין ביניהם. אבל לעולם לא נוכל לדעת את מהות התופעות הללו ומדוע ולמה הן קורות.
בסופו של דבר ההתבוננות בבריאה עצמה מעלה הרבה מאוד שאלות. ואם נסכם, נאמר כך: המדע הוא כאותו טכנאי מטוסים שיודע כל חלק ממה הוא מורכב והיכן לשבצו: ״פה אני צריך את המערכת ההידרו – דינמית, פה את מערכת ההיגוי״ וכן הלאה. הוא מכיר את המערכת שקרויה מטוס. אבל האם הוא יודע, הטכנאי, לאן המטוס עומד לטוס? לא! הוא לא יודע לאן! זה לא התחום שלו! התחום שלו הוא לבנות את המתודה של המערכת המכנית, אך לא יותר מזה. הוא לעולם לא יוכל לענות על שאלות כגון: למה? המדע אינו יודע למה דברים קורים. הוא לא מבין את המערכת הטלאולוגית (תכליתית).
אנו יודעים שיש חוק כלים שלובים. כל הנהרות זורמים אל הים. הפרשנות שלי לתופעה הזו היא שחומר אינו יכול להיות במצב של סטייה והוא שואף להגיע למצב של איזון. אבל, האם החוק הזה מסביר הסבר מכני למה מולקולה מסוימת צריכה לפעול כך ולא אחרת? האם אני יכול לשייך לטבע את מושג ה׳רצון׳? האם אוכל לומר שהנהרות זורמים אל הים כי הם רוצים כך? ודאי שלא. מבחינה פיזיקלית (ולא מטפיזית) לא שייך לומר ש:״חומר רוצה״. אלא – הנהרות זורמים לים בגלל חוקי הכבידה! לא יותר מזה! זה שהם נמצאים בתנועה, זה לא אומר שיש להם רצון להתנועע. לכל היותר עליי להתבונן ולשאול: ״מה עומד ביסוד החוקים האלה?״
אחת המשתתפות אמרה שזה ׳הגיוני׳ שנהר זורם ממקום גבוה אל הים הנמוך ממנו. זה ״הגיוני״ רק בגלל שהתרגלנו שדברים פועלים כך. אבל האם פעם שאלנו מה טיבו של אותו היגיון? מה טמון בו, מה יסודו ומה שורשו? יתרה מזאת: אנשי המדע מדברים על התנועה. מדוע חפצים נעים? הרי חפץ לא ינוע מבלי שמשהו או מישהו דחף אותו. לפי חוק התרמודינמיקה, צריך להפעיל כוח כדי שתהיה תנועה. כמו שדיברנו קודם על אנרגיה, והבנו שמוכרח להיות מקור אנרגיה ראשוני שאינו תלוי בשום מקור אנרגיה שקדם לו, והוא זה שייצור את כל האנרגיה הזו! שידחוף אותה! מישהו היה צריך ליצור את האנרגיה הזו. תנועת החלקיקים ביקום, גם במיקרו וגם במקרו, אינה יכולה להתחיל מעצמה. משהו חייב להזיז את המסות האדירות האלה. איזשהו כוח אדיר!
הטבע מטבעו שואף לאי-סדר
כשאנו מסתכלים על הטבע אנו מגלים שישנו חוק מאוד מעניין – החוק השני של התרמודינמיקה. חוק זה אומר שהטבע באופן פנימי שואף לאי-סדר. כדי להגיע לסדר צריך להפעיל כוח. אם אני זורק מאות מטבעות על הרצפה, הם יפלו באי-סדר. אבל אם כל המטבעות הסתדרו בדיוק לפי המשוואה: E=MC2, אם זה כן קרה, אני חייב לומר שמוכרח להיות כאן איזה כוח שגרם להם להסתדר בצורה כזו. באופן טבעי, גזים מתפשטים בחלל באופן אקראי. אך אם פתאום נראה שהם מסתדרים בדיוק בצורת הפנל של ביל קלינטון או בצורת מגן דוד, זה ייראה משונה מאוד!
אם כן, הטבע שואף לאי-סדר. והרי אנו רואים שבכל זאת יש סדר מדהים בטבע – וזהו החיבור של הפיזיקה והמטפיזיקה. איך ייתכן שבעולם ששואף לאי-סדר, אנו רואים סדר מדהים בהיקפו? מוכרח לפעול כאן כוח חיצוני, שתיעל וארגן וסידר את הטבע להתנהג באופן מסודר. כי הטבע מצד עצמו היה צריך להיות מפוזר ולא מאורגן לחלוטין. העובדה שיש סדר מעידה על מסדר, על כוח חיצוני שמארגן את הדברים!
בתשובה למשתתפת: איך ייתכן שכוח שנמצא בתוך הטבע, וחלים עליו חוקי הטבע, איך הוא עצמו יוכל להתנהג שלא לפי החוקים שחלים עליו? אריסטו כבר אמר זאת הרבה מאוד לפני מכניקת הקוונטים: קיים משהו שאינו כפוף לתנועה והגורם את התנועה בעולם. על ידי התנועה, דהיינו השינוי המתמיד, פושטים הדברים צורות פחות משוכללות ולובשים צורות משוכללות יותר. כלומר, התנועה היא הליכה לקראת שלמות. מסקנה: קיימת ישות שהיא כליל השלמות ומקור התנועה בעולם.
מדענים מכירים בכוח המטפיזי
ישנם מאות ציטוטים של אנשי מדע אשר טענו שמוכרחה להיות פה התערבות טרנס-פיזיקלית, שאינה קשורה לעולם החומר:
סיר אייזיק ניוטון, אבי המכניקה הקלאסית:
"הואיל וכל הדברים האלה סודרו יפה, האם לא מסתבר מתופעות הטבע שקיימת ישות ללא גוף, חיה נבונה השוכנת בכל אשר בחלל האין-סופי, רואה בחושים את כל הדברים, חודרת לתוכם ומבינה אותם במלואם ומתווה אותם ומתעלת אותם?"
קפלר, פיזיקאי ומתמטיקאי ידוע, מייסד האסטרונומיה המודרנית (הוא אישש את כל התורה של קופרניקוס):
"גדול הוא האלוקים. על כן גדול הוא כוחו ואין קץ לחכמתו. הללוהו שמים, הללוהו שמש וירח, ברכי נפשי אותו ואת מלכי הבורא כל עוד נשמתי בי, כי מידו הכול ובידו הכול."
קפלר בפירוש הגיע להכרה מיסטית בדבר מציאותו של כוח עליון.
פסקל רשם מספר מילים על גבי קלף ותפר זאת לבטנת בגדו:
"אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב, ולא אלוקי הפילוסופים."
ליאונרד אוילר:
"האלוקים השולט בכל המתרחש בעולם, למרות חירותו של האדם."
ג׳ון דה-נאבר, מייסד האנציקלופדיה הצרפתית, אחד מגדולי המדענים:
"איך שלא תתואר התהוות העולם, אין לסור משני עקרונות גדולים. זה של בריאה, משום שברור שהחומר אינו יכול לתת הוויה לעצמו. והשני – מציאות תבונה עליונה."
החומר אינו יכול לתת חיות לעצמו. הוא אינו יכול לברוא את עצמו. ולכן מוכרחים להסיק שיש ביסוד הטבע תבונה עליונה, שהשגיחה לא רק על הבריאה, אלא גם על סידור חלקיקי החומר שלפיו נוצר העולם.
אמפר כתב על פיסת נייר שנמצאה אחרי מותו תפילה זו שבה הוא פונה לאלוקים:
"א-לי א-לי, מודה אני לך שבראת את היקום הנפלא הזה!"
מייקל פאראדיי:
"העולם אינו יכול להיות צירוף של תופעות הנתון לשיווי משקל מכני שמקורו בתוהו ובוהו.
המבט הראשון המכוון לעולם אינו מגלה בו אלא שינוי ורב-גוניות. ריבוי התופעות מקרב את האדם לאלוקיו. הפשטות והאיחוד זועקים מכל עבר."
בספרו של פרופ׳ צ׳רניבסקי, שהיה מרצה בטכניון, ׳בין מדע לדת׳ תוכלו למצוא עוד מאות ציטוטים של אנשי מדע. הוא מקיף למעלה מ-500 אנשי מדע בעולם ומתאר את העובדה שהם הגיעו להכרה בדבר מציאותו של כוח עליון שמפעיל את כל הבריאה.
איינשטיין כתב :
"הדבר היפה ביותר שאנו יכולים להתנסות בו הוא המסתורין. לדעת שיש משהו שאינו ניתן לתפיסתנו. להכיר בגילויה של התבונה העמוקה ביותר ושל היופי המזהיר ביותר שאינם ניתנים להבנתנו אלא בצורות הפשוטות ביותר. הכרה זו ורגש זה, הם-הם שיוצרים את האדיקות האמיתית. במובן זה אני משתייך לסוג האנשים שדתיותם עמוקה ביותר."
לייבניץ :
"הסיבות התכליתיות משמשות בפיזיקה לא רק להערצת תבונתו של אלוקים, כי אם להכרה בדברים המעידים על תכלית ומשמעות ביסוד הבריאה."
ניוטון :
"בשעה שאני מתבונן במערכת השמש וביתר הדברים הנפלאים של העולם הדומם והחולף, סבור אני כי כל זה יכול היה להיווצר רק בזכות חכמתה ותבונתה של ישות עצומה הקיימת לעד, אשר יכולה ברצונה להניע לנצח את הגופים הללו."
בקיצור: אין כמעט איש מדע רציני המפקפק בעובדה, שהחומר לא נוצר מעצמו. התפיסה האריסטוטלית הראשונה, שסברה שה׳יש׳ נוצר מ׳יש׳ אחר, שנוצר מ׳יש׳ אחר וכן הלאה – היא תפיסה שעברה מן העולם, בהיותה חסרת היגיון.
היום, כל איש מדע המכבד את עצמו, אשר מתבונן בטבע ובבריאה, מגיע למסקנה שהטבע לא יכול להתנהל מצד עצמו בלבד. במחקרים פיזיקליים שנעשו ע״י מאיצי חלקיקים וכדומה, הגיעו למסקנה שטמונה שם תבונה אדירה ועמוקה, אשר מפעילה את החומר.
עמנואל קאנט:
"קיים אלוקים, הואיל והטבע אף בתוהו ובוהו אינו יכול לנהוג באופן מסודר כהלכה. כל היצורים קשורים מסיבה אחת, שהיא תבונתו של האלוקים."
לולא העובדה שבורא עולם ׳מושך בחוטים׳ לא ייתכן שחפצים פה יתנועעו. דומה הדבר לבובה בתיאטרון בובות. תהיה זו טענה חסרת דעת לטעון שהבובה נעה מעצמה, ללא מישהו שמושך בחוטים! כל הבריאה כולה, לא רק שאינה נעה מעצמה, אלא היא נעה בצורה מותאמת ומופלאה, לקראת יעדים מסוימים; כאילו שבטבע חקוקה מערכת תכליתית. היעלה על הדעת שאין כוח עליון המנהל את כל הבריאה הזו? הרי זה טענה המעידה על חסכים באינטליגנציה ובידע בסיסי!
אין כל אפשרות ליצור יש מאין
שאלה: אמרת שחייבת להיות תבונת-על. במובן זה יכולים להיות לדעתי שני מודלים. אחד מהם הוא שאולי,
כפי שאתה מציע, הקב״ה הטביע בבריאה את החוקים האלה. אבל ייתכן גם שמשהו אימננטי קרה בטבע. יתכן שישנם שני חוקי יסוד – חוק שגורם לאנרכיה וחוק שגורם לסדר.
תשובה: חוק שגורם לסדר אינו חוק פיזיקלי או מכני אלא חוק מטפיזי. חוק שדורש סדר סותר במהותו את החוק השני של התרמודינמיקה! כמו שאף אחד לא יגיד שמכונה תפעל מכוח עצמה!
בהקשר זה – לפני כמאתיים שנה המציא מישהו מכונה שלא קיבלה אנרגיה, אלא ממנה יצאה אנרגיה. הוא הצליח להראות שכל החלקיקים הללו נעים. המכונה היתה בגודל של חצי מהאולם הזה, ונקראה בשם ׳פרפטואום מובילה׳ (תנועה מתמדת). הוא ניסה להראות שהיא יכולה לפעול מצד עצמה ללא אנרגיה חיצונית! הוא רצה להוכיח שכמו שמכונה יכולה לפעול כך, גם העולם הוא טבע שמתנהג מעצמו, שאנרגיה יכולה ליצור את עצמה ללא גורם חיצוני.
כמובן שהייתה זו יומרה מאוד רצינית. הצאר ניקולאי עצמו הזמין את המכונה הזו והיה מוכן לשלם תמורתה כסף רב. אלא שעד מהרה התברר שבחדר קטנטן בתוך המכונה היה מונח לו גמד, אדם קטן שנשכר לצורך כך, אשר משך את כל גלגלי השיניים והזיז את כל המערכת. כי הרי לא יעלה על הדעת שחומר מפעיל את עצמו! בלתי אפשרי ליצור על פי חוקי הטבע דבר אשר ייצור אנרגיה יש מאין! חוק שימור האנרגיה קובע שאין אנרגיה שנולדת מחדש. האנרגיה בטבע נשמרת כקבועה, והיא רק פושטת צורה ולובשת צורה. פעם זו אנרגיה קינטית ופעם זו אנרגיה פוטנציאלית או אנרגיית חום וכן הלאה. אבל סך כל האנרגיה הטוטלית נשמרת בעולם במצב מאוזן. זאת אומרת שהאנרגיה לא יכולה להיווצר מעצמה! כך הטבע כולו לא יכול להיווצר מעצמו.
ישנם תהליכים שגורמים לתהליכים אחרים. כך שאם אני נכנס באמצעו של תהליך מסוים, ייתכן שאראה דווקא סדר. אבל עליי להתבונן בשלב הקודם ולראות מה גרם לסדר הזה. האם מישהו נתן דעתו לכך שכאשר אדם אומר משפט אחד, הוא מזיז במוחו מיליונים של נירונים בצורה מהירה ביותר, אשר מתואמים עם כל מערכת העצבים כולה, מתואמים עם כל המערכת הפיזיולוגית והקיברנטית והנירולוגית במוח? כל המערכת הזו מותאמת בצורה מדהימה! יותר מזה – אם ניקח תא בודד בגוף האדם ונפרק אותו למרכיביו ולכל התמיסות הפנימיות והתגובות והריאקציות והסינתזות שמתרחשות בתוך התא – נגלה מערכת משומנת להפליא! אם ניקח את כל בתי החרושת המשוכללים בעולם, וניקח את כל הספרות המדעית שישנה – נגיע אולי לפרומיל אחד ממבנה של תא בודד בגוף האדם! האם כל עולם המדע השכיל ליצור אפילו תא אחד? לא!
בתשובה למשתתף: באשר לשכפול גנטי, שוב – זה ׳יש׳ מ׳יש׳, לא ׳יש מאין׳! אלו קומבינציות ב׳יש׳! אבל זה לא יצירה של לקחת חלקיקים מיסודות הטבע ולהתחיל ליצור קומפוזיציה של תא! זה פשוט לא יעלה על הדעת!
משתתפת: האבולוציה נותנת תשובה לשאלות הללו. היא טוענת שהתאים המורכבים והמסובכים נוצרו על ידי תהליך פנימי. איך אתה מתייחס לזה?
תשובה: ראשית, התאוריה של דרווין כבר עברה מן העולם ואינה רלבנטית להיום. בימינו יש ניאו-דרוויניזם,
יש שינויים על פי בסיס מוטציות, וזה שונה לגמרי מהדרוויניזם הקדום. דרווין לא דיבר על תהליך ההעברה מה׳אין׳ ל׳יש׳, אלא על התפתחות בתוך ה׳יש׳. אגב, דרווין האמין בבורא עולם; אחת מאמרותיו המפורסמות היא, שלא ייתכן שהטבע יתנהג בלי יד מכוונת. תורת ההתפתחות היא היד המכוונת של הכוח הכל-יכול הזה.
דרווין התייחס רק להתפתחות המינים, אבל לא לשאלת היסוד בדבר הקיום הפתאומי או מי נפח את האנרגיה. המפץ הגדול הוא דוגמה קלסית להראות בדיוק את ההוכחה למה שהיהדות טוענת כל הזמן, שהייתה בריאה יש מאין. כי המפץ הגדול מתאר את הולדת או יצירת הזמן. התאוריה מתארת שממצב של מסה אדירה בטמפרטורה אין-סופית נוצר התהליך של המפץ הגדול, ועל פי בדיקות אינטרפורמרטריות של בדיקת הסטייה לאדום, אנו רואים שהיקום כולו מתפשט – סימן שאי פעם הוא התכווץ וטמן בחובו אנרגיה עצומה ומסה אדירה, דבר שגרם לפיצוץ גדול שהוא יסוד הבריאה הראשונית של הטבע. זה מתאים מאוד לפי הרבה אנשי מדע, חלקם בדורנו-אנו כמו פרופ׳ נתן אביעזר. הוא הצליח להראות בספרו ׳בראשית ברא׳ איך יש מתאם בין המפץ הגדול, על כל היבטיו, לתפיסת הבריאה המתוארת בספר ׳בראשית׳.
הטענה הקלסית – לפני תיאוריית המפץ הגדול – הייתה שהתפיסה הדתית הפרימיטיבית שמדברת על ׳יש מאין׳ היא כלל לא הגיונית. אבל היום אנו יכולים – אפילו על פי המדע – להבין שהם מודים במציאות של יש מאין, שהיתה קיימת בראשית התהוותו של היקום. לפי התיאוריה של המפץ הגדול, המושג ׳זמן׳ לא היה קיים לפני כן. הוא נוצר רק עם המפץ הגדול עצמו. לכן לא שייך לחשוב מה קדם לזה. זה דיון בפני עצמו ולא זה הנושא שלנו, אם כי זה נושא מרתק בפני עצמו.
קשר בין החומר לרוח
מתברר היום שישנן תופעות בבריאה הסותרות לחלוטין את חוקי הטבע. לא די בזה שהן אינן חלק מחוקי הטבע; אלו תופעות על-טבעיות. נעשו בדיקות בתחום של פרפסיכולוגיה לדוגמה, והיום ישנם מכונים שלמים בעולם, המדברים על יכולות מדהימות בהיקפן של ראייה אוטוסקופית, יציאה חוץ-גופית, יכולות על-חושיות אשר סותרות את חוקי הטבע.
משוואות הפיזיקה כולן פגומות במובן מסוים, כי יש פה עוד חלק רוחני, אשר לא ניתן למדידה בכלי המדידה של הפיזיקה המודרנית. E זו אנרגיה, השווה למכפלה של M (מסה) ^C (מהירות האור) בריבוע. מהירות האור היא קבועה, והיא 300,000 קילומטר בשנייה. יש פה אקוויוולנטיות בין אנרגיה לבין המסה. זה עיקר גילויו של איינשטיין. זו טענה המדהימה ביותר, שיש איזשהו קשר בין החומר (מסה) לרוח (אנרגיה). החומר עצמו משויך לאנרגיה. אנרגיה היא מכפלה של המסה בגודל קבוע (= מהירות האור). בסופו של דבר אנו רואים שישנן יכולות על-אנושיות, מטפיזיות. כיצד זה ייתכן?
שאלה: אבל לי ידוע מהלימודים שלי, שנערכו מחקרים בנושא התפיסה העל-חושית, והם אומרים שזה לא היה ולא נברא וזה המצאות וניסויים לא מבוקרים וכן הלאה.
תשובה: אחת הבעיות בתחום העל-חושי, זה שלא תמיד הדברים ניתנים למדידה בצורות מדעיות. זו אחת הסיבות לחוסר האמון. כי הרי כל תופעה פיזיקלית ניתנת למדידות חוזרות. אבל בפרפסיכולוגיה לא כל תופעה ניתנת למדידה חוזרת. אבל, עצם העובדה שישנן יכולות מטפיזיות לא נעלמת מעיני החוקרים. אין כמעט איש מדע רציני שלא יסכים עם העובדה שישנן יכולות מטפיזיות, שאינן ניתנות למדידה ולניסוח בנוסחאות מתמטיות. אין כמעט איש מדע רציני שיאמר שכל מה שקיים בטבע, מונח רק בתוך חוקי הפיזיקה. ישנן היום תופעות, בודקים אנשים, בודקים תופעות ורואים את זה! רק מה? אי אפשר לנסח זאת במונחים מתמטיים- פיזיקליים.
גם אנשי המדע המטריאליסטיים, שאינם סוברים שיש לאדם רוח בכלל, חסידי השיטה הזו סבורים שבדומה לשאר הפרשות שבגוף, כך המוח מפריש מחשבות… ובכל זאת הם מדברים על יכולות רוחניות שישנן באדם. הם מודים שיש פה מערכת שאינה ניתנת לבירור בכלים מדעיים. הבעיה הפסיכו-פיזית כולה לא ניתנת למדידה בכלים פיזיקליים. יש פה כוח שלא נמדד בחוקי הפיזיקה! החיבורים הללו לא ניתנים למדידה כמותית/ אנרגטית/פיזיקלית.
אני מודע לכך שישנם אנשים הטוענים בצורה סוחפת, ללא ידיעת כל הנושא על בוריו, שהכול זה רק כימיה ופיזיקה. חזות הבריאה כולה היא רק מערכת מכנית. לטעון כך זה חובבנות! שום איש מדע רציני לא יטען כך. הוא יאמר – יש בעולם תופעות מטפיזיות, חלק מהעוסקים בתחום זה הם אולי שרלטנים, אבל ישנן תופעות שרואים ומבחינים בהן ללא כל קושי!
ולא צריך לעשות ניסויים לשם כך. אדם יכול לראות זאת על עצמו, ולהיווכח שיש לו מערכת שמבחינות רבות היא מטפיזית. האם במונחים פיזיקליים אני יכול להסביר את כוח הדיבור, למשל? האם הקומפלקס הזה המכונה ׳אדם׳ הוא רק גלגלי שיניים וסיבה-מסובב מכני? האם כל התגובות של האדם הן תגובות של ריאקציות כימיות במוח? הרי זו תהיה יומרה מאוד סוחפת, ממש דתיות פנאטית לטעון שהכול רק חומר. זה סוג של דתיות פנאטית! נכון שהיו בעבר אסכולות פילוסופיות שטענו שהכול הוא חומר. אבל התפיסות הללו מיושנות.
שאלה: האם ישנם דברים המערערים את התפיסה הדטרמיניסטית?
תשובה: בוודאי! מושגים כמו אהבה, שנאה, קנאה, תחרות וכן הלאה. לזה אין הסברים מכניסטיים. יש השפעות מכניסטיות, ישנה המערכת הפסיכו-פיזית שמשפיעה. כל המושגים הללו אינם יכולים להיות שייכים לעולם החומר, אלא רק להיות מושפעים במידה מסוימת על ידי יחסי גומלין עם החומר. האם נוכל להסביר רגשות על ידי מכניקה? למה בני אדם מסוגלים לאהוב זה את זה ועמודי חשמל לא? האם ניתן לומר שרגשות הם נגזרת כימית במוח?
שאלה: מדוע רגשות לא יכולים להיות פונקציה של מערכות פיזיקליות? נתחיל מהתחלה – תינוק בוכה כי הוא רוצה חלב. אמו נותנת לו את מבוקשו והוא מתחיל לאהוב אותה, כי היא מקור השמחה והחיים שלו.
תשובה: באמירה שלך את עושה מה שהילד הקטן שלי עשה בנושא החשמל. מבחינת הפסיכולוגיה ההתנהגותית, את בעצם שמה תווית או כותרת או אמירה כללית. הרי המטריאליסטים אומרים שאותם רגשות הם ׳כוח החיים׳. זו המדבקה שהם שמים על כל הכוחות הרוחניים. אבל האם נוכל להסתפק בכותרת כזו?
בתשובה למשתתף: יש יחסי גומלין, אך הם אינם תלויים זה בזה, במובן שאחד ׳נולד׳ מהשני. החיבור בין החומר לרוח הוא חיבור שקיים. החומר עצמו משפיע על התנהגות הרוח, אבל החומר והרוח הם שני דברים שונים שאינם נגזרים זה מזה.
שאלה: נניח שאוכל לבנות תכנת מחשב, והמחשב הזה גם יאהב ויימשך לדברים מסוימים. נניח – הוא יימשך לאנשים הלבושים שחור.
תשובה: מה הבעיה? יש לו תאים פוטואלקטריים שנמשכים לצבע השחור. זה הכול.
שאלה: אבל נניח שאוכל לבנות כזו תכנה, ליצור ׳יש׳ מ׳יש׳, והמחשב הזה יאהב.
תשובה: אל תשתמש במונח ׳יאהב׳. יהיה עליך להוכיח לי שהוא יאהב.
שאלה: תוכיח לי שאתה אוהב!
תשובה: וכי עליי לשכנע אותך בקיום מושג האהבה? אתה בן אדם. יש בך מידות כמו אהבה, קנאה, שנאה ותחרות. כל הטענה שלנו היא שהפונקציות האלה הן פונקציות רוחניות ולא חומריות. לדוגמה: נכנסתי היום לבניין מסוים, שבדלתותיו הייתה קבועה עין אלקטרונית. כשהעין האלקטרונית ׳ראתה׳ אותי, הדלת נפתחה לרווחה ואני נכנסתי. האם אפשר לומר שהעין רצתה לתת לי להיכנס בגלל שהיא אוהבת אותי ורוצה לתת לי הרגשה טובה? או שהיא רוצה לקיים מצוות הכנסת אורחים? האם יעלה על הדעת לטעון טענה כזו? ודאי שלא. בסך הכול, פעלה כאן מערכת פיזיקלית פשוטה של תאים פוטואלקטריים שקיבלו תגובה וגרמו לפתיחת מעגל חשמלי. זה הכול! אבל זה לא שייך למושגים של רצון ואהבה!
ניקח את המבנה של עין האדם. התמונה המתקבלת על הרשתית היא הפוכה. מכאן והלאה יש מערכת של קנים ומדוכים המתרגמים את התמונה שהתקבלה לפעולה עצבית. כלומר – ברשתית הייתה פגיעה של פוטונים (ברמה האופטית), לאחר מכן זה עובר לשלב פיזיולוגי, וזו הרמה הביולוגית, ולאחר מכן זה הופך לצורה חשמלית המועברת למוח. האותות החשמליים מגיעים למוח אשר הופך ומעבד את התמונה. המוח מבחינה נירולוגית מתרגם את המציאות. זה עובר במערכת סימונים של מערכת אופטית, פיזיקלית, נירולוגית, חשמלית. וזה מתואם להפליא! ולמרבה הפלא, מה שקיים בחוץ קיים בפנים, בתודעת הראייה שלנו! היעלה על הדעת שיכולת הראייה היא רק פיזיקלית?
אם היא יכולת פיזיקלית בלבד ללא יכולת רוחנית יהיה זה כשל לוגי ממדרגה ראשונה. כי אם אתה מדבר על שלבים, ומכאן ואילך מדובר על שלב שהוא כלל וכלל לא קשור לאופטיקה. מאחורי העדשה יש מערכת ביולוגית! ואחר כך המידע מתורגם לשפה חשמלית! איך ייתכן שהמציאות של הראייה היא נטולת חלקים רוחניים ?
השגחה בכל רגע
אחרי שאנו מכירים בעובדה שחייבת להיות בבריאה וביקום כולו ישות רוחנית טרנסנדנטלית, שאינה נגזרת מחוקי הטבע ואינה תלויה בהם, ובמובן ההגיוני – היא שיצרה את חוקי הטבע והיא מתעלת אותם בהשפעה יום- יומית ובהשגחה יום-יומית; (כל מכניקת הקוונטים טוענת שיש פה השגחה בכל רגע.) אחרי שאני יודע שאותו כוח עליון, זו מהותו – אני יכול לנסות להגדיר אותו במונחים פיזיקליים. אני יכול לומר שאותו כוח עליון הוא אנרגיה עצומה. או: יש לו יכולות של השגחה רצופה על עולם החומר. כי אמרנו שלהתנהגות החלקיקית אין רצון מצד עצמו, אלא יש לה חיות כל רגע משל עצמה לפי צו רוחני, לא פיזיקלי. זה אומר שיש השגחה! כאשר אנו מדברים על השגחה ועל כוח אין-סופי, זו בדיוק ההגדרה האמיתית בתאולוגיה היהודית השורשית שקובעת שבורא עולם הוא אין-סופי בכוחו והוא משגיח על עולמו בכל רגע . אתה יכול לקרוא לכוח הזה איך שאתה רוצה. מה שקובע כאן, זה שיש כוח עליון שמשגיח.
מהות הבורא
ובכן, יש פה טעות יסודית בהבנת הסוגיה. כאשר אני דן בעולם החומר, אני מבין שכל דבר שאני רואה – יש מי שיצר אותו. ואז באופן טבעי אני גם שואל מי יצר את אותו כוח עליון נאצל. אני מודה רק בדבר אחד: היות וקצרה בינתנו להבין, והיות וגבולות הדעת האנושית אינם יכולים להסתכל על אותו כוח עליון במבט-על, תהיה זו טעות בהבנת המושג רוח, וחוסר הבנה טוטאלי במושג האלוקות .אבל דבר אחד לפי כלי החשיבה שיש לנו אנו כן מסוגלים להבין: אותו כוח עליון שברא את הבריאה, בוודאי אינו תלוי בה. כל חוקי סיבה-מסובב וכל חוקי הזמן אינם חלים עליו. זו תהיה מגבלה עצומה לכוח הכל-יכול והאין-סופי הזה שהוא יהיה תלוי בזמן, בסיבה ומסובב וכן הלאה. הרי הוא זה שיצר את הזמן! מבחינת יצירת הזמן גם בעולם הפיזיקלי אנו רואים שהזמן נוצר. הוא לא היה תמיד. היוצר בודאי לא תלוי במה שהוא יצר ! לכן לא שייך לשאול: מי קדם לאותה ישות? כי כל המושגים של קדמה, ומה היה לפניה ומי יצר אותה – אלו מושגים אנושיים! מושגים של עולם שכפוף לזמן במובן הזה אנו חוטאים להיגיון כי אנו ׳מאנישים׳, מייחסים תכונות אנושיות, לבורא עולם. הדעת אינה סובלת ניסיון להחיל את חוקי הפיזיקה שלנו על אותו כוח עליון שיצר גם את החוקים עצמם.
בתשובה למשתתפת: יש יכולות רוחניות בבריאה. ואי אפשר להחיל על החוקים הרוחניים את מה שאני מחיל על חוקי הטבע.
שאלה: אבל למה אתה אומר שאי אפשר להחיל על הישות הרוחנית את חוקי הטבע או החוקים הרוחניים? אותו דבר אפשר לומר על העולם עצמו!
תשובה: אמרתי שחוקי המכניקה או הפיזיקה לא יכולים לפעול מצד עצמם. אמרתי שחייבת לפעול פה מערכת חיצונית, שאינה תלויה בחוקי המכניקה והפיזיקה. שימי לב – היא אינה תלויה בהם! למעשה היא מפעילה אותם ודוחפת אותם. אם את מבינה את העיקרון הזה, תביני שלא שייך להחיל בעולם פיזיקלי חוקים ולשפוט לפי קטגוריות פיזיקליות את הקטגוריות הרוחניות! אין להקיש בין השניים.
לסכום
אני רק מבקש לומר, שהוויכוח נסב על אותו ציר של הטענה הלוגית שאני טענתי. אני מנסה כרגע לעלות מעולם חומרי שבו אני יודע את יחסי הגומלין ומבין שמה שמתעל אותם הוא ישות רוחנית. על עולם החומר שייך לדבר במושגים של סיבה ומסובב התלויים בזמן. ואני מבין יפה מאוד שקיימת מערכת רוחנית שאינה תלויה בזמן ואשר משפיעה על עולם החומר. אני גם לא מתיימר להבין את מהותה של הרוח בכלל, אני רק מנסה להבין ולהסביר שמבחינה לוגית לא ייתכן להחיל את אותם עקרונות של סיבה ומסובב ותלות בזמן על עולם רוחני, כי הם כלל לא תלויים זה בזה. הם נמדדים בכלים אחרים לגמרי!
למרות זאת, אני עומד ומתפעל לא רק מול עולם הרוח אלא גם מול עולם החומר, אשר גם אותו איננו מבין ורק התחלנו להבינו. אני מנסה לומר לפי שיטות חשיבה לוגיות פשוטות, שלפיהן אנו מנהלים את חיינו יום-יום ושעה-שעה, על פי אותם העקרונות בגבולות המוגבלות האנושית שלנו המוכרות וידועות לכול, על פי אותם עקרונות חשיבה על בסיס של היגיון, שאני מבין יפה מאוד שיש פה חוקים בטבע, שאני לא מבין את מהותם, אך אני בטוח שהחוקים הללו אינם יכולים לפעול מצד עצמם!
האם באמירה ש:״הם אינם יכולים לפעול מצד עצמם ללא כוח רוחני״, האם אני אומר שאני מבין את מהותואופן פעולתם? לא, אני לא מבין – אבל ברור לי שקיים כאן גלוי שאינו נגזרת של הטבע. אם אבוא ואומר שחפץ אינו יכול להיות בשני מקומות בו-זמנית מבחינה לוגית, האם טענה זו כשלעצמה היא טענה מסוג הטענות שאני לא יכול לשלול אותן? ודאי שאני יכול לשלול אותן. אם אני יכול לשלול זאת, האם זה אומר שאני מבין את חוקי הפיזיקה? זה אומר שאני לא מוגבל? לא! אני עדיין מוגבל בתוך כל עולם המוגבלות שלי. בעולם הזה אני מסוגל להגיע לסדרה של היקשים לוגיים – גם אם אינני יודע להסביר את כל טיבם ומהותם!
כל מה שאמרתי עד עתה אינו פרי הגיגיי האישיים כלל וכלל. האם התיימרתי כאן לומר ש: ״רבותיי, בהרצאה זו אני אתחיל להסביר לכם את עולם הרוח על כל מרכיביו ואת כל המערכת המכנית על כל היבטיה, ואת המערכת הטלאולוגית, מה ביסוד הדברים…??״ הרי כבר בתחילה אמרתי במלוא הצניעות – מותני קטנה! אבל דבר אחד כן הבהרנו את הלוגיקה של הקישורים הפיזיקליים איני יכול להחיל על עולם הרוח!