הפיזיקאי פרופ' בנימין פיין, מאוניב' ת"א, בספרו 'יש מאין', עוסק בהגדרתה של האבולוציה, גם אם נתייחס אליה כעובדה, האמנם ניתן לראותה כנגזרת מהטבע?
האם קיימת תאוריה מדעית של אבולוציה?
יש להבחין בין שני מושגים שונים: התאוריה של האבולוציה, המבוססת על מנגנון ההסתגלות של הברירה הטבעית מחד גיסא; ועובדת האבולוציה, היינו עצם התפתחות שפע החיים בכדור הארץ, אשר תחילתם באורגניזמים פרימיטיביים שהתפתחו בהדרגה עד ליצורים בעלי הכרה עצמית (-self consciousness) מאידך גיסא. בלבול בין שני מושגים אלה עלול להביאנו לאי הבנה חמורה. דרושה הבחנה גם בין מנגנון ההסתגלות, הברירה הטבעית, לבין ׳תורת האבולוציה,. זאת משום שהסבר מוצלח לתופעת הסתגלות זאת או אחרת על ידי מנגנון הברירה הטבעית מתקבל לפעמים, שלא בצדק, באימות של ׳תורת האבולוציה,.
עובדת האבולוציה מבוססת לא על תאוריה זו או אחרת, אלא על הנתונים הפליאונטולוגיים, על מכלול הממצאים המאובנים של בעלי חיים מתקופות שונות. כדאי לציין כאן שעד היום יש ויכוח על עצם רעיון האבולוציה ההדרגתית כגורם ליצירת מינים חדשים. אלדריג׳ וגולד (Eklridge, Gould) מסבירים את העדר מאובנים של צורות המעבר (intermediate fossil sequences) בכך שההתפתחות אינה הדרגתית. הם הביעו את ההשערה שמינים חדשים התפתחו במשך כמה אלפי שנים (רגע זעיר בקנה המידה הגאולוגי), ולאחר מכן לא היו שינויים במשך מיליוני שנים. הם קראו להתפתחות מסוג זה שיווי משקל ממוקד(punctuated equilibrium).
אנחנו יכולים לשאול את עצמנו, איזה סוג של ודאות אפשר לייחס להסבר האפשרי של התפתחות החיים על פני כדור הארץ? לאורך הספר הזה ראינו לא פעם שאין אנחנו מסוגלים להוכיח באופן לוגי שום דבר בעל משמעות. משום כך, אי אפשר לצפות שלהסבר התפתחות החיים יהיה אופי של הוכחה לוגית. אפשר לדון בטענה שכאילו קיימים הסבר מדעי והוכחה מדעית להתפתחות החיים כתהליך נטול אלוהים, מטריאליסטי גרידא. הסבר מדעי ־ פירושו של דבר שקיימת תאוריה מדעית של אבולוציית חיים על פני כדור הארץ.
התזה העיקרית של הניתוח המוצע להלן היא שאי אפשר לגזור תאוריה מדעית המתארת את האבולוציה מהנתונים הפליאונטולוגיים, מעובדת האבולוציה, בהנחה שהיא אכן עובדה.
אזכיר בקיצור נמרץ את עיקרי תורת ההכרה המדעית של קארל פופר (ד׳ 4). לפי תורת ההכרה של פופר, תאוריה מדעית היא היפותזה, השערה, ניחוש, והיא חייבת להיבחן בניסויים חדשים בטרם תזכה להגיע למעמד של חוק טבע. אי אפשר לגלות חוק טבע כלשהו אם אנו צמודים לניסוי אחד ויחיד. תנאי הכרחי המבדיל בין תאוריה מדעית ובין אמונה מטפיזית הוא שלגבי תאוריה מדעית חייבת להיות אפשרות לשלול, להפריך, אותה על ידי ניסויים עתידיים. לעומת זאת, את האמונה או את ההנחה המטפיזית באופן עקרוני אי אפשר לשלול, להפריך (וגם אי אפשר להוכיח, לאמת אותה). ההתפתחות של ידע מדעי מתבצעת על ידי תחרות בין השערות מדעיות שונות, דהיינו בין תאוריות מדעיות שונות. עדיפה תאוריה אשר עדיין לא הופרכה מהשערות מדעיות שכבר הופרכו. אישוש נסויי של תאוריה מדעית הוא חשוב מאוד, אולם רק על ידי הפרכה של תאוריה מדעית ניתן להתקדם לקראת תאוריה מדעית חדשה.
מה שמאפיין את המדע, את התאוריה המדעית, הוא אפשרות להיבחן על ידי הניסיון. לעומת זאת, את ההנחה המטפיזית אי אפשר לאשש או להפר׳ן על ידי ניסיון או היגיון. זאת מבלי להיכנס לפרטים, דבר אשר נעשה בהמשך,
על סמך תורת ההכרה שלו, הגיע קארל פופר למסקנה הכללית שהדרוויניזם אינו תאוריה מדעית. דבר זה נובע מאופייה של תורת האבולוציה כ׳רישום היסטורי ספציפי׳. הרי מדובר בהתפתחות החיים על פני כדור הארץ בעבר, כלומר, מדובר על היסטוריה של תהליך שכבר אירע. בוודאי אין שום פגם בהרהור או בניחוש בנוגע להסבר אפשרי לתהליך הזה, אך אין מעמד של תאוריה מדעית לניחוש, להיפותזה, על מכניזם התפתחות החיים על פני כדור הארץ. לשום סברה על התפתחות החיים אין מעמד של תאוריה מדעית כי אי אפשר לבחון אותה על ידי ניסויים נוספים.
כך מסכם קארל פופר:
אבולוציית החיים על פני כדור הארץ… היא תהליך היסטורי ייחודי. תהליך זה, יש להניח, מתרחש בהתאם לשורת חוקים סיבתיים כגון חוקי המכניקה, הכימיה, התורשה, הברירה הטבעית ואחרים. אולם תיאורו של תהליך זה אינו חוק אלא רישום היסטורי ספציפי.
אני מסכים עם קארל פופר שהדרוויניזם אינו תאוריה מדעית, אך יש לי הסתייגות מסוימת לגבי ההנמקה של המסקנה הזאת. כבר ראינו (ה׳ 4) שגם בתהליך התפתחותה של מערכת בודדת אפשר לטפל בכלים מדעיים. שם היה מדובר על שלב מסוים בהתפתחות העולם. גם זה רישום היסטורי ספציפי. אין זה מונע ביצוע של ניסויים אסטרופיזיים נוספים אשר מסוגלים לגלות פנים חדשות של ההתפתחות, אבל ההבדל הוא בזה שהתפתחות העולם מתרחשת בשלב הדטרמיניסטי שלה, בעוד שהאבולוציה של החיים היא תהליך אי־דטרמיניסטי מובהק, ועוד נדבר על כך בהמשך. קבענו (ה׳ 4) שלא קיים שום תיאור מדעי להתפתחות אי דטרמיניסטית של מערכת בודדת. זאת מסקנה כללית מאוד, אשר מתייחסת הן להתפתחות החיים על כדור הארץ, והן להתפתחות האנושות ־ להיסטוריה האנושית.
ויש עוד היבט בסוגיית תיאור אבולוציית החיים בכלים מדעיים. אי אפשר לבסס את חוק האבולוציה על סמך נתוני האבולוציה, אבל אולי אפשר לקבוע אותו על ידי ניצול של איזו תאוריית־על אשר מסוגלת לתאר אח מל ההתרחשויות בעולם הגשמי? ואכן קיימת תאוריה כזאת ־ הרי הפיזיקה היא אשר מתיימרת לתאר ולהסביר את כל האירועים הגשמיים. לכן ננסה להשתמש בפיזיקה, לפחות כניסוי חשיבה, כדי לקבוע את חוק האבולוציה. על מנת להשתמש בתאוריה פיזיקלית כלשהי אנו חייבים לתחם מערבת פיזיקלית מבודדת, סגורה, אשר אינה מושפעת מגורמים חיצוניים. הרי זהו התנאי של שימוש בתאוריות פיזיקליות.
ומה מתברר? מערכת החיים בכדור הארץ, הביוספרה, אינה מערכת המבודדת מהשפעות מחוצה לה. איני מדבר על ההשפעה של השמש או על כוחות הכבידה, את כל אלו אפשר לקחת בחשבון בניתוח מדעי פיזיקלי, אלא שהתפתחות הביוספרה מושפעת מגורמים אקראיים, כמו חלקיקים קוסמיים. יחרה מכך, עצם קיומה של ההתפתחות, של אבולוציית החיים, תלוי בהשפעותיהם של שינויים אקראיים. כבר ציינו שאילו העברת ההוראות התורשתיות מדור לדור הייתה מוחלטת, ללא שום סטיות, אזי גם עתה, שלושה וחצי מיליארד שנים אחרי בריאת היצור החי הראשון, היה קיים אותו היצור, הוא ורק הוא, בעותקים רבים. אבולוציית החיים אפשרית, לפחות בעיקרון, אם קיימים שינויים תורשתיים אקראיים. לכן שום תאוריה פיזיקלית אינה מסוגלת לספק הסבר וחיזוי להתפתחות החיים בכדור הארץ, כי הביוספרה היא מערכת אשר פתוחה להשפעות אקראיות, לגורמים מקריים.
למה הדבר דומה? למעלה (ג׳ 9) הבאתי את מופת ד ־ חללית עם מונה גייגר. החללית הזאת נעה בהתאמה מלאה לחוקי הפיזיקה, כל עוד אין הפרעות אקראיות מסוג של חלקיקים קוסמיים. כל הפרעה כזאת גורמת לסטייה של החללית ממסלולה. כשם שאין סטיות מהמסלול הדטרמיניסטי של החללית אשר נקבע מראש על ידי חוקי המכניקה בלי הפרעות מקריות, כך גם התפתחות החיים מתאפשרת כאשר יש מוטציות אקראיות שנקבעות על ידי גורמים מקריים כמו חלקיקים קוסמיים. בלעדיהם אין השתנות במערכת החיים בכדור הארץ, בביוספרה, אין שום התפתחות, שום אבולוציה. ובכל זאת יש לציין שהפיזיקה מסוגלת לטפל גם במערכות המושפעות מגורמים אקראיים ־ ולתאר אותן על ידי תאוריות סטטיסטיות. אולם למערכת בודדת, אחת ויחידה, כמו הביוספרה, אין שום תועלת מתאוריה סטטיסטית, אשר יכולה לתאר רק אנסמבל, קבוצה של מערכות, קבוצה של ביוספרות במקרה שלנו.
לפיכך הגענו לשתי מסקנות כלליות: (א) אי אפשר לבנות תאוריה מדעית של האבולוציה על סמך הנתונים הפליאונטולוגיים, על סמך מכלול הממצאים המאובנים של בעלי חיים מתקופות שונות; (ב) גם הפיזיקה אינה מסוגלת לספק תיאור מדעי של תהליכים אבולוציוניים, משום שהביוספירה היא מערכת פיזיקלית פתוחה, המושפעת באופן הכרחי מגורמים אקראיים מחוץ למערכת.
עד כאן מסקנות הנובעות מניתוח כללי לגמרי, אשר אינו תלוי בפרטים מסוימים של תהליך התפתחות החיים על פני כדור הארץ. המסקנה העיקרית היא שאין ולא יכולה להיות תאוריה מדעית המתארת את תהליך התפתחות החיים על פני כדור הארץ. עקרונית, הקורא יכול להסתפק בזה ולא להיכנס להנמקה המפורטת שנביא בהמשך הפרק.
עתה נפנה לניתוח פרטני יותר של ההיפותזה האבולוציונית הדרוויניסטית. הנחת היסוד של הדרוויניזם (או הניאו־דרוויניזם ־ הגרסה המודרנית) היא שמנגנון ההסתגלות על ידי הברירה הטבעית מסביר את התפתחות העולם הוזי, מהיווצרות החיים ועד היום. נעסוק בשני דברים: (א) האם אפשר להציע ניסויים המאששים את ההשערה הדרוויניסטית ו(ב) האם קיימת אפשרות לחפריך אותה, אפשרויות חאישוש וחחפרכח חן התנאים ההכרחיים לכך שלהסבר הדרוויניסטי יהיה מעמד של תאוריה מדעית.
(א) כבר ציינו שמנגנון הברירה הטבעית הוא מכשיר חשוב להבנת תופעות ביולוגיות, כמו הסתגלותם של חיידקים לסוגים שונים של אנטיביוטיקה. אין ספק שמנגנון הברירה הטבעית מסוגל לשפר במובן מסוים את תפקודיהם של פרטי המין המסוים. שיפור כזה מתבטא בדרך כלל בהסתגלות טובה יותר של הפרט לסביבתו. אך אין אף ניסוי המאשש יצירה של מין חדש כתוצאה מפעולתו של מנגנון הבחירה הטבעית. ננסה להבין במה מדובר כאן. הטענה שמנגנון הברירה הטבעית יכול להיות אחראי ליצירת מין חדש שקולה לטענה שההתפתחות מנוהלת רק על ידי חוקי הטבע; שחוקי הפיזיקה והכימיה מסוגלים ליצור דברים חדשים. זאת היא, למעשה, אמונה מטפיזית מטריאליסטית שאין לה שום ביסוס במציאות הידועה לנו. אין במציאות שום סימן שלחוקי הפיזיקה יש כוח יצירה.
כדאי לציין שמבחינה לוגית גרידא, ניסוי מוצלח של יצירת דבר חדש כתוצאה מפעולת חוקי הפיזיקה בלבד לא היה מוכיח שתורת האבולוציה היא תאוריה מדעית, הוא היה יכול רק להוסיף סבירות מסוימת להנחה שמנגנון הברירה הטבעית יכול לגרום ליצירת מין חדש. הבה נתבונן במנגנון הברירה הטבעית באופן מפורט יותר. יצור חי מעביר לצאצאיו את תכונותיו ואת מבנהו דרך המכניזם התורשתי ־ כל המידע התורשתי הרשום בדנ״א של היצור נמסר בנאמנות רבה לדורות. ובכל זאת, המסירה אינה חד-משמעית, מכיוון שמוטציות אקראיות עשויות (או עלולות) לחולל שינויים אקראיים שיימסרו לדורות הבאים.
חשוב להדגיש שבמכניזם הזה לא טמונה שום כיווניות ־ התפתחות בכיוון מסוים, כמו קדמה. אין בו שום קידום אבולוציוני מן הפשוט יותר למורכב יותר. מה שאפשר לצפות ממכניזם כזה הוא שהאבולוציה תתרחש כסוג של מהלך אקראי. (בפיזיקה, השם מהלך אקראי ־ a random walk ־ הוא כינוי למסלול ההליכה של איש שיכור לחלוטין, או של איש אשר מתייעץ ברולטה על מנת לקבוע את כיוון הצעד הבא שלו). יכול מישהו לערער על ההשוואה למהלך אקראי, שהרי הסביבה מכתיבה את הכיוון להסתגלות טובה יותר כלפיה. זה נכון, אך יש הבדל בין הסתגלות בעלי חיים ממין מסוים לסביבתם ובין מגמה ליצירת מינים חדשים, יותר ויותר מורכבים, בהנחה שהמינים המורכבים יותר הם גנז מתאימים יותר לסביבה.
דרווין ניסה להסביר את מה שאפשר לכנות כעלייה, התקדמות אבולוציונית (evolutionary ascent) ־ דהיינו יצירה של צורות עליונות מצורות נחותות במרוצת פרק זמן ארוך. בתחילת האבולוציה היו רק אורגניזמים פרימיטיביים, אשר מהם התפתחו בעלי חיים מורכבים מאוד ובקודקודם חיי האדם. את ההסבר של דרווין אפשר לנסח כך: התקדמות אבולוציונית קיימת מכיוון שמכל צורות החיים רק המתאימים ביותר שורדים (only Hu fittest survive), אך זה יכול להיות ההסבר להתקדמות האבולוציונית רק אם נוסיף את ההנחה שהצורות העליונות של החיים נוטות להיות מתאימות יותר מן הצורות הנחותות.
אולם ברור שלהנחה הזאת אין שום יסוד. אנחנו יודעים על צורות חיים נחותות מסוימות ששרדו במשך תקופות ארוכות מאוד ־ מן הזמנים אשר לפני הופעת הצורות העליונות ־ ושעדיין ממשיכות להתקיים. אנחנו גם יודעים שאורגניזמים עליונים רבים, אשר הופיעו זמן רב אחרי צורות חיים נחותות מהם, נעלמו זה מכבר, בעוד שהאחרונות עדיין קיימות, אין אנו יודעים מדוע נעלמו האורגניזמים העליונים הללו, אולי הם הומתו על ידי חיידקים ונגיפים, כלומר על ידי צורות חיים נחותות. בכל מקרה, אורגניזמים עליונים אלה היו פחות מתאימים לסביבתם מאורגניזמים פרימיטיוויית רבים. השיקולים האלה מצביעים על כך שאין זיקה ברורה בין עליונות צורות החיים ובין ההתאמה שלהם לסביבה, ובלי זיקה ברורה כזאת אי אפשר לקבל ברצינות את ההסבר הדרוויניסטי להתקדמות אבולוציונית. בגדול אפשר לומר שאין שום ראיה המאששת את הגישה הדרוויניסטית.
(ב) תאוריה מדעית כלשהי מתאפיינת באפשרות להפריך אותה. כל תאוריה מדעית היא השערה שיכולה להיות מופרכת. אם הנחה מסוימת אינה יכולה להיות מופרכת באופן עקרוני, אזי אין היא יכולה להיות בסיס לתאוריה מדעית כלשהי, אלא אמונה מטפיזית. כמו שכבר הדגשנו, אי אפשר לאמת את ההשערה המדעית, אך אפשר הן לאשש והן להפריך אותה. עתה נראה שאת תאוריית האבולוציה אי אפשר להפריך, כשם שראינו שאי אפשר גם לאשש אותה.
תורת האבולוציה מתיימרת להסביר את התפתחות החיים על פני כדור הארץ. להסביר, פירושו של דבר, אפשרות לחזות מראש, מזמן היווצרות החיים ועד עכשיו, את התפתחות החיים, מן היצורים הפשוטים ביותר ועד האדם – לחזות את יצירת שפע החיים. האת אנו יכולים להפריך את זה? בוודאי שלא. נניח שעל פני כוכב לכת מסוים היו תנאים דומים לאלה אשר קיימים על פני כדור הארץ. ונניח ששם נוצרו חיים, נוצר אורגניזם חי פשוט, וכתוצאה מאבולוציית החיים על פני כוכב הלכת הזה לא התפתחו מינים חדשים רבים, כמו בכדור הארץ, אלא רק שני חיידקים. האם היה בכך כדי להפריך את תורת האבולוציה? בשום פנים ואופן לא. תורת האבולוציה יכולה ׳להסביר׳ את זה בקלות. אפשר לומר שמשפע של מוטנטים, אורגניזמים שנוצרו על ידי מוטציה, רק שני החיידקים האלה שרדו כי רק הם היו מתאימים דיים לסביבה. בצורה כזאת יכולה תורת האבולוציה ׳להסביר׳ כל גילוי אפשרי בכל מקום בעולם. או אפשרות דמיונית אחרת ־ מדענים מצליחים ליצור במעבדה תנאים אשר יביאו להיווצרות חיים, וכתוצאה מכך יתפתחו צורות חיים שונות לגמרי מאלה שקיימות עכשיו. האם זה יכול להפריך את תורת האבולוציה? לא ולא. תמיד אפשר לטעון שהסביבה בניסוי הזה אינה זהה לזאת שבכדור הארץ. ואם היא זהה, אזי בניסוי הזה היו מוטנטים אחרים. ומכיוון שיצירת המוטנטים היא תהליך אקראי, אין ניסוי אשר מסוגל להפריך את תורת האבולוציה.
תורת האבולוציה, אם היא קיימת, אינה מסוגלת לחזות את שפע המינים על פני כדור הארץ ולפיכך אינה יכולה גם להסביר אותו. התפיסה הכללית, המבוססת על ההיגיון, מביאה למסקנה חד־משמעית בדבר אי- קיומה של תאוריית אבולוציה או חוק אבולוציה.
חשוב להדגיש שזאת הייתה גם מסקנתם של מדענים־ביולוגים לאור ממצאי מחקריהם. ז׳ק מונו (Jacques Monod), אשר יחד עם Andre Lwoff זכה בפרס נובל ב־1965 על תרומתו בביולוגיה גנטית, כותב בספרו Chance and Necessiiy: ״התזה שאני מבקש להציג בספר זה היא שהביוספרה אינה מכילה אובייקטים או אירועים שאפשר לחזות אותם; אלא היא מהווה התרחשות מסוימת, המתיישבת, כמובן, עם עקרונות יסוד המדע, אך אינה נגזרת מהם, ולכן אינה צפויה מראש״. ועוד: ״אני מאמין שאנו יכולים לטעון היום שתאוריה אוניברסלית, על אף היותה מצליחה בתחומים אחרים, לעולם לא תקיף את הביוספרה, את המבנה שלה ואת האבולוציה שלה כפנומנים הנגזרים מעקרונות היסוד״.
אם נקליט את כל התהליך האבולוציוני בסרט, הרי כל הילוך חוזר, אשר יוצר סרט חדש, ייתן היסטוריה אחרת לגמרי. באופן ציורי זה מציג גולד (Gould) את הרעיון שהאבולוציה אינה צפויה מראש. מילת המפתח היא קונטינגנטיות, contingency ־ תלות, מקרה אפשרי. "הסבר היסטורי אינו מבוסס על היקש לוגי מחוקי הטבע, אלא על השתלשלות בלתי־צפויה של אירועים, כאשר כל שינוי (מקרי) באחד האירועים גורר שינוי בתוצאה הסופית. התוצאה הסופית, אם כן, תלויה, קונטינגנטית, בכל מה שאירע קודם לכן ־ חותמתה המכריעה והבלתי נמחקת של ההיסטוריה״.[1]
ייתכן שמכניזם הברירה הטבעית ממלא תפקיד חשוב בהבנת תהליך האבולוציה של החיים על פני כדור הארץ. מכאן ועד לטענה שמכניזת ההסתגלות על ידי הברירה הטבעית מסביר את האבולוציה של החיים על פני כדור הארץ קיים מרחק גדול. כמובן, תלוי איך אנו מבינים את המילה להסביר. הדעה הרווחת היא שהמכניזם של הברירה הטבעית מסביר את כל האבולוציה הארצית, מרגע היווצרות החיים (ואני מתעלם כאן בכוונה מבעיית היווצרות החיים בכדור הארץ), ושלכאורה אפשר לחזות את התפתחות החיים על פני כדור הארץ. אבל ראינו שאי אפשר לעשות את הפרדיקציה הזאת. הדרוויניזם אינו תאוריה מדעית. כל תאוריה מדעית אפשר לאשש, והעיקר, אפשר להפריך, על ידי ניסויים חדשים. אם סברה מסוימת, כמו הדרוויניזם, אינה מקיימת את שני התנאים האלה, אזי אין לה מעמד של תאוריה מדעית. כל שאפשר לומר הוא שלדרוויניזם יש מעמד של הנחה מטפיזית. זוהי, למעשה, האמונה שלחוקים פיזיקליים יש כוח יצירה – אמונה שאינה מבוססת על שום ניסיון אנושי ועל שום ניסוי מדעי.
אחרי כל מה שנאמר לעיל, כדאי לציין שלתורת האבולוציה יש בכל זאת חיזוי מסוים, אשר אפשר להפריך וגם לאשש. מתורת האבולוציה נובע שלהתפתחות החיים חייב להיות אופי אבולוציוני, דהיינו הדרגתי. ההדרגתיות של התפתחות החיים על פני כדור הארץ ־ זאת ההשלכה הניסויית של תורת האבולוציה. אולם ראינו בהתחלת הפרק הקודם שגם המסקנה הזאת מוטלת בספק.
נוכל לסכם את הניתוח בפרק זה במילותיו של קארל פופר: ״…לא קיים חוק אבולוציה, יש רק עובדה היסטורית שצמחים ובעלי חיים משתנים, או, ליתר דיוק, שהם השתנו. הרעיון של חוק הקובע את הכיוון ואת האופי של האבולוציה הוא שגיאה טיפוסית של המאה התשע עשרה, אשר נובעת מהמגמה הכללית לייחס ל׳חוקי הטבע׳ את התפקיד שבאופן מסורתי ייחסו לאלוהות״.6
חוקי הטבע אינם קובעים באופן חד־משמעי את מסלול התפתחות החיים.
הגענו למסקנה שלא קיימים תאוריה מדעית של אבולוציה או חוק או ולוציה אשר קובעים את התפתחות החיים. המסקנה הזאת אינה תלויה בתקפותו או באי תקפותו של מנגנון הברירה הטבעית כגורם אשר קובע את התפתחות החיים. אני אישית איני מאמין שמכניזם פיזיקלי כלשהו יכול להיות חגורם הבלעדי ליצירת דברים חדשים, כמו למשל ציפורים או בני אווז אבל זה עניין של אמונה. גם אם כל המינים על פני כדור הארץ נוצרו על ידי מנגנון הברירה הטבעית, גם אז לא קיים חוק אשר קובע מסלול אחד ויחיד להתפתחות החיים. הסיבה לכך היא בעובדה שמנגנון הבחירה הטבעית בולל את הגורם האקראי – המוטציות; יש אין סוף מסלולי אבולוציה אפשריים, ואין שום חוק אשר יכול לקבוע או לחזות מראש איזה מסלול יתממש למעשה.
נתעכב על הנקודה הזאת באופן מפורט יותר. אנחנו יודעים שמערכת מקרוסקופית נראית לעין הלא מזוינת, כמו כל הדברים שאנחנו רואים מסביב, מנוהלת בדרך כלל על ידי חוקים פיזיקליים, דטרמיניסטיים, אשר קובעים מראש את כל ההתפתחות שלה. אמרנו בדרך כלל, מכיוון שיש כאן יוצא מן הכלל ־ אירועים מיקרוסקופיים, קוונטיים, יכולים להשפיע על התפתחותה של המערכת המקרוסקופית. חוקים קוונטיים הם אינם דטרמיניסטיים, ואין הם קובעים מראש, חד־משמעית, את התפתחות המערכת. הם קובעים רק את הסתברויות המימוש של אירועים אפשריים. אם אירועים קוונטיים מסוגלים להשפיע על מערכות מקרוסקופיות, אזי ההתפתחות של המערכת המקרוסקופית לא תהיה דטרמיניסטית. וזהו בדיוק המקרה של התפתחות החיים על כדור הארץ. התפתחות החיים מושפעת ממוטציות, שהן בדרך כלל אירועים קוונטיים. דוגמה אחרת לתהליך מקרוסקופי המושפע מאירועים קוונטיים ראינו במופת ד (ג׳ 9).
ננסה להבין במה מדובר כאן. נחזור, בדמיון, לרגע היוולדות החיים על כדור הארץ ונשאל את עצמנו: מה מסוגל המדע לומר לנו על ההתפתחות העתידית של החיים? בוודאי בהנחה שאנו מסוגלים לעשות את כל החישובים הנדרשים ושאנחנו יודעים באופן מוחלט את כל חוקי הטבע. לאור הנאמר לעיל, לא נוכל לחזות כל מה שיתרחש על כדור הארץ מרגע היווצרות החיים. חיזוי מסוג זה היה אפשרי במקרה של חוקי טבע דטרמיניסטיים, הקובעים התפתחות חד־משמעית, אך לא זה המקרה. במשך כל ההתפתחות פועל גורם אקראי (מוטציות), והוא אשר קובע את ההתפתחות. יש אין סוף מסלולי התפתחות אפשריים המתיישבים עם חוקי הטבע. כך, בין המסלולים האפשריים הייתה יכולה להיות התפתחות בלי יצירת ציפורים, או בלי האדם. אפשרי גם מסלול חיים של שני חיידקים בלבד, וגם מסלול של היוולדות חיים ודעיכה מיידית אחריה.
במקרה של התפתחות החיים, המדע אינו מסוגל לספק אפילו מידע סטטיסטי:
המדע מסוגל לתאר גם תהליכים לא דטרמיניסטיים, הוא מסוגל לספק מידע סטטיסטי. במה דברים אמורים? למעלה, כאשר דיברנו על התאוריה הקוונטית, הדגשנו שחיא תאוריה סטטיסטית. בפרק ג׳ 8, הבאנו כמה דוגמאות למידע סטטיסטי. הדוגמה הפשוטה ביותר לתהליך סטטיסטי היא זריקת מטבע אין אוו מסוגלים לחזות לאיזה צד ייפול המטבע בזריקה מסוימת, למשל בזריקה הבאה אולח מאשר אנו זורקים אח המטבע פעמים רבות מאוד, אזי הסתברות הופעת פלי בזריקת המטבע היא 1/2, וגם הסתברות הופעת עץ היא 1/2. במילים אחרות, תדירות הופעת פלי שווה 1/2, וגם התדירות של עץ שווה 1/2. תדירות האירוע היא מידת הסתברות האירוע. כדאי להדגיש שידיעת ההסתברות אינה אומרת לנו דבר על אירוע חד־פעמי. כך ידיעת ההסתברות להופעת פלי כאשר זורקים את המטבע אינה נותנת לנו שום ידע, שום חיזוי, לאיזה צד ייפול המטבע בזריקה הבאה. כדי להיווכח בכך שלהסתברות של האירוע יש ערך מסוים (1/2 במקרה שלנו) יש לבצע ניסויים רבים מאוד (ובדוגמה שלנו – זריקות מטבע).
לכאורה, יכול המדע, עקרונית, לתת הסתברויות למסלולים אפשריים שונים של התפתחויות אבולוציוניות. אך אין שום ערך במידע מסוג זה, כי להסתברות יש משמעות רק באנסמבל ־ בקבוצה של עותקים רבים של אותה המערכת. במקרה שלנו מדובר על עותקים רבים של כדור הארץ, הנמצאים באותו מצב התחלתי. אבל לנו יש רק כדור ארץ אחד ויחיד, ולכן אין שום ערך בידיעת הסתברויות למסלולים שונים של התפתחות החיים על כדור הארץ. אמרתי שלכאורה המדע יכול לספק הסתברויות למסלולים שונים, אך למעשה אפשר לדבר על התפלגות הסתברויות רק כאשר המערכת הקוונטית ומו את במצב מוגדר ובאילוצים מקרוסקופיים מסוימים. אבל אין זה המצב במקרה של העברת המידע התורשתי מדור לדור והשינויים הנגרמים על ידי אירועים קוונטיים – המוטציות. עקרונית, כל מוטציה משנה את מצבה של המערכת המקרוסקופית ־ המנגנון התורשתי, ולכן אי אפשר לדבר כאן על מצב קוונטי מוגדר. במצב מסוג זה אי אפשר לדבר אפילו על התפלגות ההסתברויות המדע, אם כן, אינו מסוגל לספק אפילו מידע סטטיסטי על התפתחות החיים.
ברצוני להדגיש שגם אם נקבל את ההנחה המטפיזית שבתהליך התפתחות החיים מנגנון הברירה הטבעית הוא אשר קובע יצירת מינים חדשים (ואין לכך שום ראיה ניסויית), גם אז תהיה בתוקף המסקנה שאין חוקי הטבע מסוגלים לחזות את התפתחות החיים. בכל זאת, חשוב מאוד להטעים שאין שום בסיס מדעי לטענה שמכניזם פיזיקלי (וגם כימי) מסוגל להיות אחראי על יצירה, על בריאת דבר חדש. הרי כל יצירה היא משהו מיוחד, יחיד במינו, ואין המדע עוסק בדברים ייחודיים או חוזה אותם.
עד כאן ניתוח המצב מבחינה מדעית. חשוב מאוד להפריד הפרדה ברורה בין ניתוח מדעי ובין השקפת עולם המשתמשת במדע. היגדים מדעיים אפשר לבחון על ידי ניסויים, ואילו להיגדים השקפתיים יש אופי מטפיזי, ואסור לבלבל בין אלה לאלה. על בסיס אותן התאוריות המדעיות עשויות לצמוח פילוסופיות והשקפות עולם שונות בתכלית. כדאי להדגיש, בכל זאת, שהיהדות מתיישבת גם עם התמונה המבוססת על ההנחות המטפיזיות הדרוויניסטיות המוצגות למעלה. ביסוד היהדות מונח העיקרון שכל התפתחות, לרבות האבולוציה של חיים, נתונה להשגחת האל, גם כאשר מתקיימים בה כל חוקי הטבע (פיזיקה, כימיה, ביולוגיה) ובכללם מנגנון הברירה הטבעית. לעיקרון הזה יש תאימות גם עם ההסבר הסטנדרטי של אבולוציית החיים. כמו שראינו, קיימים אין סוף מסלולים אפשריים להתפתחות החיים. ההכרעה בין המסלולים השונים של האבולוציה יכולה להיות מקרית לגמרי, מחד גיסא, או יכולה להיות נקבעת על ידי ההשגחה העליונה, מאידך גיסא. הבחירה בין שתי האפשרויות האלה היא מטפיזית ומחוץ לתחום הניסוי.
השקפת עולם נטורליסטית, נטולת אלוהים, המתיימרת להיות מבוססת על תורת האבולוציה
כבר הזכרנו את הספר סיכוי והכרחיות של ז׳ק מונו ־ מדען צרפתי ידוע. בספר הזה הוא מביע השקפת עולם המבוססת, לדעתו, על תורת ההתפתחות המודרנית של העולם. כמו שציינו כבר, ז׳ק מונו מסכים שאין חוק אבולוציה אשר היה יכול לקבוע מראש את התפתחות החיים. הוא גם מסכים שהיווצרות החיים על כדור הארץ היא אירוע אשר לא היה צפוי לפני כן. מזה מסיק ז׳ק מונו מסקנה על המקריות המוחלטת של היווצרות החיים והאדם: ״היקום לא היה הרה חיים והביוספרה לא הייתה הרת האדם. זכינו במספר שלנו במשחק מונטה קארלו".
מכאן נובעת גם מסקנתו על חוסר המשמעות בחיינו: ״ברית עתיקה נקרעת לחתיכות; סוף סוף האדם יודע שהוא לבד במרחב הענק וחסר הלב של היקום, שממנו הוא הופיע רק במקרה. בשום מקום לא נכתב גורלו ולא נקבעו חובותיו״.8 כדאי לציין שלפני שז׳ק מונו הגיע להשקפת העולם הזאת, המבוססת כביכול על הישגי המדע המודרני, הוא נתן גט כריתות לאלילים שלו – מרקס ואנגלס, ובמיוחד לרעיון הקדמה, הרעיון של מרקס והגל שההיסטוריה האנושית ביחד עם היקום מצייתים לחוקי טבע נצחיים.
לפי מונו, כל התפתחות החיים היא תוצאה של מקריות, ולכן צריך להיפטר מן המורשת ההומניסטית המערבית: ״כדי לבסס את המוסר שלהם, החברות המערביות ה׳ליברליות׳ עדיין מטיפות ־ או משלמות מס שפתיים ־ בליל מגעיל של דתיות יהודית־נוצרית, התקדמותיות מדעית, אמונה בזכויות אדם ׳טבעיות׳…״. כל אימת שהוגה דעות דבק באמונה שהמקריות היא מקור היווצרות החיים והתפתחותם, אין הוא יכול להימנע מן המסקנה בדבר חוסר המשמעות בחיינו. אולם נדגיש שוב ־ הדעה שהאבולוציה מתנהלת כתהליך הנתון ביד המקרה היא אינה מסקנה מדעית אלא אמונה. בהקשר הזה נביא כאן ויכוח שהתקיים בישיבה של מועצת nabt ־ האגודה הלאומית של מורים לביולוגיה (בארצות הברית)10 בשנת 1995, שם הייתה הצבעה על גילוי הדעת ש״האבולוציה היא תהליך נטול השגחה, בלתי פרסונלי, בלתי צפוי מראש (unpredictable) וטבעי״. אחרי שעות של ויכוח הסכימו חברי המועצה להוריד את המילים ״נטול השגחה, בלתי פרסונלי״. נשיאת w.w. Carley ,nabt, אשר התעקשה על השינוי, אמרה ששינוי זה היה ברוח של מדע טוב וישר ושההיגד ״האבולוציה היא נטולת השגחה" הוא היגד תיאולוגי.
בסופו של דבר סיכמה מועצת nabt: ״האבולוציה היא תהליך בלתי צפוי מראש וטבעי״. אך זאת אינה הדעה המקובלת בקרב כל הביולוגים; רבים מהם עומדים על כך שהאבולוציה היא אכן תהליך נטול השגחה ואי פרסונלי; אלו מהם רבים יותר איני יודע, ואין זה חשוב, הרוב אינו קובע. מה שחשוב הוא, שאי אפשר להחליט, באופן הגיוני או מדעי, מי מהם צודק.
ההכרעה היא לא בתחום המדע אלא בתחום המטפיזי. השאלה האם תהליך האבולוציה נשלט על ידי ההשגחה העליונה או שהוא נטול השגחה היא שאלה של אמונה.
מקריות או סיבתיות?
נסכם את המצב שנוצר בעולם החל מהיווצרות החיים. אם את התפתחות העולם לפני היווצרות החיים היה אפשר להסביר על ידי חוקי הפיזיקה, במצב החדש נוצרו מערכות כאלה, שהתפתחותן אינה נקבעת על ידי חוקי הפיזיקה בלבד. אשתדל להסביר מה פירוש הדבר. למערכות החדשות נושאות החיים יש תכונה המאפיינת אותן ־ הן מסוגלות להתרבות בנאמנות רבה הן מעבירות את התכונות שלהן לצאצאיהן. בחומר הגנטי של מערכות החיים, בדנ״א, טמונה תכנית מפורטת של מבנה המערכת אשר נמסרת לצאצאים. אמרנו שהמסירה של התכונות מתבצעת בנאמנות רבה, משמע שכמעט כל המידע התורשתי נמסר לדורות הבאים. כמעט כל המידע, אך לא כל המידע – שינויים מזערים אקראיים מתרחשים בחומר התורשתי בכל דור ודור, ולכן המידע התורשתי נמסר בשינויים קלים. השינויים האלה מצטברים ובסופו של דבר מביאים לשינויים משמעותיים בשושלת הצאצאים.
רואים אנו ששינויים מזעריים בחומר התורשתי בכל שלב במסירה חם תנאי הכרחי לכל השתנות, וגם להתפתחות מערכות החיים ־ בלי שינוי בחומר התורשתי אין השתנות, ולא יכולה להיות שום אבולוציה. למדנו כבר שהשינויים האלה, המוטציות, הם אקראיים. זאת אומרת, שינויים אקראיים, מקריים, הם גורם הכרחי להתפתחות. בהתאם לתפיסה הדרוויניסטית, המקרה הוא אשר קובע את ההתפתחות ואת יצירתם של מינים חדשים. בלי מוטציות אקראיות היה מכניזם התורשתיות פועל בלי תקלות, בנאמנות מוחלטת. אילו המסירה מדור לדור הייתה מתרחשת בלי שינויים מקריים, אילו רק החוקיות הייתה פועלת, אזי ההתפתחות לא הייתה מביאה לשום דבר חדש. זאת סיבה טובה להרהר מחדש במושגים מקריות ואקראי.
את המושג תהליך אקראי אנחנו מבינים בדרך כלל כתהליך אשר מתרחש ללא חוקים, ללא שום סיבה ותכלית ־ תוהו ובוהו. למעשה, אנחנו מגדירים את האקראיות דרך השלילה. אין זה דבר אשר עומד בזכות עצמו, אלא העדרו של משהו אחר! העדר החוק, העדר תכנון והעדר כוונה, כמו שחושך הוא העדר אור. יש בעיה להבחין בכך שתהליך מסוים או אירוע מסוים הם באמת אקראיים. פגישה בין שני אנשים ברחוב בעיר גדולה, יכולה להיראות לאחד מהם כמקרית לגמרי, אף על פי שהאחר תכנן אותה. קשה גם להבחין בהעדר החוקיות בתהליך מסוים, משום שקיימים אין סוף קשרים בינו ובין תהליכים אחרים בעולם. ובכל זאת, התאוריה הקוונטית נותנת לנו דוגמה לאקראיות מוחלטת, שאינה קשורה בידיעה מוקדמת או בידיעה של הקשרים בין אירוע מסוים ובין אירועים אחרים. כאשר אטום נמצא במצב מעורר הוא עשוי לפלוט פוטון, כך קובע המדע. אולם אין המדע קובע את מועד פליטת הפוטון, מתי הוא ייפלט, אלא הוא רק נותן הסתברות לפליטת הפוטון בזמן זה או אחר.
אנחנו רואים, אם כן, שתהליך מסוים הוא אקראי כאשר נעדרים ממנו שני סוגי סיבות: סיבה מדעית (חוקי הטבע) וסיבה רוחנית, כמו רצון האדם. כעת נחזור לתהליך התפתחות החיים על פני כדור הארץ. ראינו שהתפתחות החיים, לפי התפיסה המדעית בת זמננו, נקבעת על ידי מוטציות אקראיות (קוונטיות). אם זהו המצב, אזי סיבתיות מדעית אינה קובעת את התפתחות החיים, ומתוך כך הוגי דעות מסוימים הגיעו למסקנה שאנחנו הופענו כאן, על פני כדור הארץ, באופן מקרי. מבחינה זו, אין הבדל גדול בין אירוע היווצרות החיים, שהוא מקרי לגמרי, ובין התפתחות החיים שהיא מן הסתם שרשרת של אירועים אקראיים. שוב אנחנו מגיעים למסקנה שה׳הסבר׳ הדרוויניסטי של אבולוציית החיים הוא אינו מדעי, אלא אמונה (מטפיזית) בכל־׳יכולתו של הוד מלכותו המקרה.
אפשר להסתכל על כל המצב מזווית ראייה אחרת. כאשר יש יד מכוונת, מערכת המסירה של המידע התורשתי מדור לדור ביחד עם השינויים המצטברים היא המערכת המתאימה ביותר לשיפור המין או ליצירת מינים חדשים. כבר מזמן למד האדם לטפח צמחים ובעלי חיים באמצעות התערבות בתהליך המסירה של המידע התורשתי, אך למרות זאת אין בכוחו של האדם לגרום ליצירת מינים חדשים. לדעתנו זאת היא הפררוגטיבה (הפריווילגיה) של האלוהים, אשר מנהל ומכוון את התפתחות החיים.
ההשגחה העליונה והאבולוציה של החיים
כעת נחזור לתיאור התפתחות העולם כתהליך אשר מנוהל ומושגח על ידי האלוהים. שלב היווצרות החיים מצטיין קודם כול בשינויים בעולם הרוחני. בעולם הרוחני נבראה מערכת חדשה המניעה את התפתחות החיים, מערכת אשר מנותקת למעשה מחוקי הפיזיקה. הם אמנם ממשיכים להתקיים, אך לא הם קובעים את התנהגות היצורים החיים ואת התפתחותם.
המושג אבולוציה חל על כל השתנות איטית והדרגתית של אישיות או של מציאות, גשמית או רוחנית. יש שתי פרדיגמות, שני אבות־טיפוס, של התפתחות. נתחיל בהתפתחות מהסוג הראשון. התפתחות זו מתנהלת על מי חוקי הטבע והמערכת המתפתחת עצמה היא הגורם הפעיל בהתפתחותה. התאוריה הקוסמולוגית של ׳המפץ הגדול׳ מתארת התפתחות מסוג זה. חוקי הפיזיקה בכלל ומשוואות איינשטיין של תורת היחסות הכללית בפרט מתארים התפתחות של היקום. ברגע הבריאה, היה היקום מרוכז כולו בנקודה זעירה, ואז התרחשה התפוצצות, היקום התפשט ונוצרו גלקסיות, כוכבים וכוכבי לכת, וביניהם כדור הארץ. תהליך זה מתואר כולו, לכאורה, על ידי חוקי הפיזיקה. רק לכאורה, משום שתיאור זה למעשה אינו אלא פרוגרמה של מחקר ולא תיאור פיזיקלי ממשי. הפיזיקה אינה יודעת לתאר יקום שמרוכז בתוך נקודה אחת. חוקי הפיזיקה הידועים לנו אינם מסוגלים לתאר חומר או אנרגיה המרוכזים בנפח קטן מאוד המכיל אנרגיה אדירה. במילים אחרות, שלב בריאת היקום, ׳הרגע ראשון׳, או ליתר דיוק טווח הזמן הקרוב ל׳זמן האפס׳, מצוי מחוץ לתחום הפיזיקה הידועה לנו. עם זאת, אנו יכולים לתאר לעצמנו ששלב מסוים בהתפתחות העולם מתנהל על מי חוקי הפיזיקה. שלב זה אינו כולל לא את ׳הרגע הראשון׳ (בריאת העולם, כמו שביררנו בחלק הקודם, אינה שייכת לתחום המדע כלל וכלל) ולא את המציאות העכשווית, כאשר ההתפתחות מושפעת גם מבחירותיהם של בני האדם ולא רק מחוקי הפיזיקה.
שלב אבולוציית החיים אינו ניתן לתיאור אך ורק כנגזרת של חוקי הטבע. חיי האדם יכולים להיות אב־טיפוס שני המתאים לשלב הזה. במהלך חייו מקבל האדם החלטות והכרעות רבות על פי בחירתו, כאשר חוקי הפיזיקה, הכימיה והביולוגיה נשמרים ופועלים גם הם. מה שמאפיין את אב־־ הטיפוס הזה הוא מושג היצירה, הנשענת על הוויית יש מאין או על השתנות מחמח פעולתו של גורם מן החוץ, המשגיח על ההתפתחות בכללותה, והוא ההשגחה העליונה. תיאור על ידי אב־טיפוס כחיי האדם הוא רק אנלוגיה אשר יכולה להיתפס במונחים אנושיים. כאשר אנו מתבוננים על המציאות כולה ועל ההתפתחות היצירתית שלה, אנו מגיעים למסקנה שלמעשה אין שתי פרדיגמות, שני אבות-טיפוס; יש תהליך אחד ויחיד של התפתחות בעולם, והוא מתרחש תחת ההשגחה העליונה. האנלוגיה הקרובה ביותר לנו, לבני האדם, היא חיי האדם. האב־טיפוס של התפתחות המתנהלת אך ורק על פי חוקי הטבע, ייתכן שאפשר להשתמש בו כקירוב של התפתחות העולם בשלב מסוים ומוגבל בזמן. אולם אפילו כקירוב, אב-טיפוס זה אינו מתאים לשלב של אבולוציית החיים. את האבולוציה של החיים אי אפשר לתאר כמתרחשת על ידי חוקי הטבע בלבד. יתר על כן, למעלה ראינו שלפי התפיסה המדעית המודרנית התפתחות החיים אינה נקבעת רק על ידי חוקי הטבע אלא נמצאת בתחום האקראיות, דהיינו בתחום העדר החוקיות הפיזיקלית. מבחינתנו, לא המקרה אלא ההשגחה העליונה היא אשר קובעת את התמתחות החיים.
סיכום: תורת האבולוציה ־ אמונה לא רציונלית
בכל ויכוח על אופי העולם והתפתחותו ־ האם יש הסבר מטריאליסטי־ אתאיסטי לבריאת העולם ולהתפתחותו, או שמא העולם נברא ומנוהל על ידי אלוהיו, מתעוררות מיד שתי סוגיות: גיל היקום ואבולוציית החיים. הסוגיה הראשונה, אשר לדעתי היא אינה בעלת חשיבות כלל, כבר הקדשנו התייחבות מסויימת במבוא ובחלק א׳. החלק הנוכחי, שאנו מסכמים כעת, עוסק כולו בסוגיה השנייה ־ בהיבטים שונים של התפתחות החיים על פני כדור הארץ.
כאשר אנו מתבוננים בעולם שסביבנו, תכונה אחת בולטת בצורה ברורה, והיא מציאותן של יצירות רבות בעולם. רק שגרה מחשבתית מונעת אותנו מלהתפעל מיצירות שונות ומגוונות שאנו רואים בכל עת, בכל רגע ובכל שעה. אין ׳הוכחה׳ טובה יותר לקיומו של היוצר מאשר קיומן של יצירותיו. אך לא זאת הדעה הנפוצה. לפני זמן לא רב עליתי במעלית למשרדי באוניברסיטה יחד עם סטודנטית שאחזה בתינוקת נחמדה ומחייכת. אמרתי לסטודנטית! ״איזה פלא!״, והיא הגיבה: ״כן, פלא, אבל מהטבע״.
זהו העניין – אנשים מאמינים באמת ובתמים שיש הסבר מדעי לתופעות חיים מפליאות ומגוונות בעולם, וקודם כול לתופעת האדם ונשמתו. הטבע הוא שמייצר את כל התופעות הללו, והמדע מסביר כיצד הוא עושה זאת.
לאורך הספר ראינו לא פעם שאין אנו מסוגלים להוכיח באופן לוגי שום דבר בעל משמעות. לכן, אי אפשר לצפות שלהסבר של התפתחות החיים יהיה אופי של הוכחה לוגית. הטענה היא שכאילו קיימים הסבר מדעי והוכחה מדעית להתפתחות החיים כתהליך נטול אלוהים, מטריאליסטי גרידא. הסבר מדעי ־ פירוש הדבר שקיימת תאוריה מדעית של אבולוציית החיים על פני כדור הארץ. לפי זה, גם להופעתנו וליצירותינו יש הסבר מדעי – חוקי הטבע קובעים את השתלשלות האירועים, שלשלת של סיבות ותוצאות, מהיוולדות החיים על פני כדור הארץ ועד עתה. בתסריט הזה אין הסבר לעצם היוולדות החיים, אולם מניחים שהיה זה אירוע מקרי, אשר הסיכוי להתרחשותו היה קטן מאוד, אפסי למעשה.
בחלק ד׳ למדנו על תורת ההכרה של קארל פופר. לפי התורה הזאת, כל התאוריות המדעיות הן השערות, ניחושים, היפותזות, אולם לא כל השערה היא תאוריה מדעית. יש תנאים מסוימים אשר ההשערה חייבת לקיים על מנת לקבל מעמד של תאוריה מדעית. את התאוריה המדעית ניתן לבחון על ידי ניסויים חדשים ובאופן עקרוני אפשר להפריך אותה. שאלנו האם ההסבר הדרוויניסטי של אבולוציית החיים הוא הסבר מדעי המקיים את התנאים האלה, והראינו שלתורת דרווין אין מעמד מדעי. אילו היינו צריכים לפנות למומחה לעניין הזה, הרי אין מומחה גדול יותר מאשר ממציא תורת ההכרה עצמו ־ קארל פופר. וזו לשונו, כפי שהבאנו בפרק 2:
…לא קיים חוק אבולוציה, יש רק עובדה היסטורית שצמחים ובעלי חיים משתנים, או, ליתר דיוק, שהם השתנו. הרעיון של חוק הקובע את הכיוון ואת האופי של האבולוציה הוא שגיאה טיפוסית של המאה התשע עשרה, אשר נובעת מהמגמה הכללית לייחס ל׳חוקי הטבע׳ את התפקיד שבאופן מסורתי ייחסו לאלוהות.
מנגנון הברירה הטבעית אינו מספק הסבר מדעי לאבולוציית החיים, להסבר זה יש מעמד של טענה מטפיזית. אין שום הסבר מדעי, הוכחה מדעית, להתפתחות החיים על פני כדור הארץ, אלא יש אמונה שמנגנון הברירה הטבעית הוא הגורם הבלעדי להתפתחות החיים. אמונה זו אינה מבוססת לא על ניסיון חיים ולא על השכל הישר. אין שום ניסיון של יצירה כלשהי על ידי כוחות הטבע, והדבר נכון על אחת כמה וכמה כאשר אנו מדברים על יצור מורכב ומתוחכם כמו האדם.
לפיכך מדובר באמונה, בסברה מטפיזית, שמנגנון הברירה הטבעית הוא המקור הבלעדי להתפתחות החיים על פני כדור הארץ האמונה הזאת היא בלתי רציונלית, בעוד שהיהדות מספקת הסבר רציונלי ורואה במציאותו של היוצר את הסיבה לקיום היצירה. אני מדגיש שאין כאן קונפליקט בין הגישה המדעית ובין האמונה הדתית. לא כך הדבר. יש כאן עימות בין שתי אמונות, אמונה מול אמונה! אמונה רציונלית מול אמונה אי רציונלית.
אך אין זה כל הסיפור. אפילו במסגרת הטענה המטפיזית להתפתחות החיים כתוצאה מפעולתו הבלעדית של מנגנון הברירה הטבעית, יש קושי להסביר את מה שאפשר לכנות כעלייה, כהתקדמות אבולוציונית (evolutionary ascent) ־ דהיינו, יצירה של צורות עליונות של אורגניזמים חיים מצורות נחותות במרוצת פרק זמן ארוך.
בתחילת האבולוציה היו רק אורגניזמים פרימיטיביים, אשר מהם התפתחו בעלי חיים מורכבים מאוד ובקודקודם בני האדם. את ההסבר של דרווין אפשר לנסח כך: התקדמות אבולוציונית קיימת מכיוון שמכל צורות החיים רק המתאימות ביותר שורדות (only the fittest survive), אך זה יכול להיות ההסבר להתקדמות האבולוציונית רק אם נוסיף את ההנחה שהצורות העליונות של החיים נוטות להיות מתאימות יותר מן הצורות הנחותות, ולכך אין שום הסבר במסגרת תורת האבולוציה, כמו שראינו לעיל. דרווין עצמו, בסופו של דבר, הגיע למסקנה שאי אפשר להסביר את הקדמה האבולוציונית במסגרת תורת האבולוציה. ב־4 בדצמבר 1872 הוא כתב לעמיתו Aipheus Hyatt: ״אחרי הרהור ממושך, איני יכול להימנע מן המסקנה שלא קיימת שום נטייה פנימית להתפתחות פרוגרסיבית״.
על מה מדובר כאן? דרווין, במחשבותיו, ניסה לייחס לטבע את ההיבט של קךמה, פרוגרס, ולא מצא שום נימוק בעד הרעיון הזה. זהו למעשה ניסיון לייחס לטבע אופי אנושי או אלוהי. המושג קדמה, כמו המושגים תכנון ויצירה, שייך לעולם רוחני אלוהי, ומוזר הרעיון לשייך מושגים רוחניים לטבע ולחוקיו. זהו בדיוק תוכן הרעיון של תורת האבולוציה.
אחרי כל מה שנאמר כאן, ברור שרק מתוך בורות גמורה אפשר לומר שיש נימוקים הגיוניים או מדעיים כלשהם לטענה שהטבע מתכנן ומוציא לפועל התפתחות פרוגרוסיבית, מתקדמת, של חיים על פני כדור הארץ, שהטבע יוצר מינים חדשים, כולל האדם ונשמתו.