על התפיסה המנסה להסביר את נפש האדם על בסיס ביולוגי, דיברנו פעמים רבות (ראה: נפש האדם), ברצוני להרחיב מעט על ההשלכות של גישה זו, מעבר לתחום הפילוסופי ולהשקפת העולם, אלא על רווחתם ושלומם של בני האדם במערכת הבריאות המודרנית.
גם בנקודה זו נגענו במספר מאמרים (ראה: מחלות נפש), כאן נפרט מעט על משנתו של פרופ' יעקב רופא, ראש החוג המשולב למדעי החברה באוניב' בר אילן, לטענתו כל הגישה ל'מחלות נפש' שגויה, עקב התבססותה על הנפש כמונחית ביולוגיה בלבד, ולכן התנהגות שאינה נורמטיבית היא בהכרח 'מחלה'. אלא שהגישה הזו מופרכת מבחינה לוגית ומבחינה מציאותית, מחלת הנפש לא נמצאת בשום מקום שיכול להיות מוגדר באופן ביולוגי, ואף שני אנשים שלוקים באותה 'מחלת נפש' יכולים להתנהג בצורות שונות לחלוטין מבחינה מוסרית.
בריאיון למקור ראשון אומר רופא:
… אדם שגדל במשפחה נורמטיבית, שזכה לחינוך הטוב ביותר, שהתמקם בהרווארד כשחבריו עדיין למדו בתיכון, שהפך בגיל 26 לפרופסור באוניברסיטת ברקלי – מה גורם לו לעזוב הכול, להתנתק ממשפחתו, לגור באמצע שומקום ולשגר מעטפות נפץ קטלניות?
"פרויד יגיד לך שהיה אירוע טראומטי בילדות שגרם להפרעה להתפרץ כעבור שנים, אבל לא היה שום אירוע עכשווי שיכול להסביר את השינוי הדרמטי בהתנהגות של קצ'ינסקי", אומר פרופ' יעקב רופא. "לפסיכואנליזה ולתיאוריות פסיכולוגיות אחרות אין שום הסבר מתקבל על הדעת למקרה של היונבומבר, או לכל מקרי הסכיזופרניה, כיוון שאין ביכולתן להתמודד עם העובדה שלרוב הסכיזופרנים יש גנטיקה של המחלה ונזקים משמעותיים במוח.
מצד שני, הגישה הביולוגית, שמובלת על ידי פסיכיאטרים ורופאים והיום שולטת בכיפה, יוצאת מהנחה שכל הסכיזופרנים ללא יוצא מהכלל סובלים מנזקים מוחיים – וגם זה לא נכון. אין כל ראיה לכך שקצ'ינסקי סבל מפגם כלשהו במוחו. שני חוקרים אמנם טענו בשנת 2000 שהיונבומבר סבל מפגיעה באונה המצחית, אבל הם הגיעו למסקנה הזאת לא על סמך בדיקה מוחית, אלא בגלל סירובו להודות שהוא סובל ממחלת נפש גם כשריחף מעליו עונש מוות. זהו הסבר חסר כל בסיס.
" אז למה היונבומבר עשה את זה? מה יצא לו מזה? למה לו לעזוב את האוניברסיטה שקידמה אותו? הפסיכיאטרים באים עם הסיסמאות שלהם כשאין להם מה להגיד, והם חסינים מביקורת בעזרת הטענה ש'המוח הוא מורכב מאוד ואנחנו לא יכולים להבין הכול'. אני שואל אותם: מדוע היונבומבר והמתמטיקאי הסכיזופרן ג'ון נאש (המוכר מהספר "נפלאות התבונה" והסרט שנעשה בעקבותיו) פיתחו סימפטומים ודפוסי התנהגות שונים לגמרי זה מזה?
"הרי שניהם הגיעו מרקע דומה, שניהם בעלי איי-קיו גבוה, שניהם גאונים במתמטיקה ושניהם סבלו מאוד חברתית – אז למה אחד רוצח סדרתי והאחר לא? אם הכול טמון במוח, למה לפעמים טיפול פסיכואנליטי או טיפול קוגניטיבי יעילים להפרעות האלה? מדוע כשבחנו את מוחם של אנורקסים לא מצאו גורם ביולוגי מובהק שאחראי למחלה? ולמה יש רוב מוחלט של נשים ברוב הפרעות הנפש? יש התעלמות גורפת מהממצאים האלה. לא רק פרויד, גם המדענים שבאו אחריו עוצמים עיניים ורואים רק את מה שתחום בדל"ת אמותיהם".
בשנת 2010 העלה רופא את התיאוריה שלו, שמתנגחת בפסיכואנליזה ובעולם הפסיכיאטרייה: לשיטתו, האדם בוחר בהפרעת הנפש שלו, כאשר היא משרתת אותו על פי שיקולי עלות ותועלת. בכתב יד לספר חדש – שנמתח על פני 325 עמודים באנגלית ועדיין מחפש בית – נעזר פרופ' רופא ביונבומבר, בג'ון נאש ואפילו במרדכי ואנונו כדי להראות שרק התיאוריה הפסיכוביזארית מבית מדרשו יכולה לחבר בין כל הקצוות שהותירו אחריהן התיאוריות הישנות.
…כבר כמעט שני עשורים שיעקב רופא – פרופסור מהחוג המשולב למדעי החברה באוניברסיטת בר-אילן, ובעבר ראש החוג – מקפיד לערער את יסודות הפסיכולוגיה והפסיכיאטרייה. שתי אלה, הוא אומר, עומדות היום מול שוקת שבורה.
בשנת 2008, במאמר בכתב-העת Review of General Psychology, הוא עקר סופית את אבן הפינה במשנתו של פרויד: ההדחקה, אותה דחיסה של זיכרונות מאיימים הרחק מהתודעה. על כך זכה לתגובות נלהבות מהקולגות מעבר לים – ולדממה בארץ הקודש. אגב, את ההדחקה הפרוידיאנית טרחו מאז לשחוט עוד רבים וטובים…
תראי, במאמרים שלי אני מראה למה התיאוריות השונות לא נכונות. הרי חייבת להיות, אחרי מאה שנות מחקר, איזושהי תיאוריה שתאגד את כל הממצאים. לא ייתכן שכל אחד תקוע בדרך שלו. יש שק של ממצאים שהם כמו פאזל, ואתה צריך תיאוריה אחת שתסדר הכול. מה, נמשיך בוויכוח הזה עד אין סוף?
"התיאוריה הפסיכוביזארית יכולה לפתור את כל הבעיות. היא באה לעשות סינתזה של כל הממצאים. באחד המאמרים שלי הראיתי שכל שיטות הטיפול הקיימות בהפרעות מוסברות רק על ידי התיאוריה שלי, לא על ידי השיטה הביהביוריסטית או הפסיכואנליזה. עכשיו יגידו שאני מגלומן, אבל למהפכות לוקח זמן".
כדי להסביר את יסודות המהפכה הרעיונית שזורע רופא, הוא מחזיר אותי לזרועות היונבומבר, שמשמש מקרה מפתח להבנת התיאוריה הפסיכוביזארית. "בואי נבין מה עשו התיאוריות הקודמות לגבי סכיזופרניה: הן לקחו מקרים שבהם ידועים ליקויים במוח, והשליכו על מקרים שאין בהם עדויות לליקויים כאלה. אני אומר, בואו נעבוד הפוך. ניקח מקרים ללא פגיעה מוחית, ונלמד מהם על סכיזופרנים טיפוסיים שיש להם ליקויים.
"אצל קצ'ינסקי, כאמור, אין כל עדות לפגיעה מוחית. מה שכן, מעולם לא היו לו חברים. אמא שלו הקפיצה אותו כיתות, לא הזמינה ילדים הביתה, הבן שלה תמיד היה אאוטסיידר שלא פיתח מיומנויות חברתיות. בגיל 16 הוא למד באוניברסיטה, הצעיר ביותר מבין הסטודנטים, ילד קטן, בודד ומסכן. זה לא השתנה כשהוא הפך למרצה ולפרופסור בגיל צעיר. הוא חוזר הביתה – ואין לו חברים ובטח לא חברה. הוא מדוכא, הוא מגדיר את עצמו ככישלון. ואיך הוא יוצא מהכישלון?"…
"אני טוען שהמודלים הרפואיים לא מסבירים את המגוון הגדול של הסימפטומים אצל סכיזופרנים. הגישות האלה לא יכולות להסביר מדוע טד קצ'ינסקי הפך לרוצח סדרתי וג'ון נאש לא, וגם אינן מנמקות את ההתנהגויות המוזרות של נאש. כשהזמינו אותו לעמוד בראש המחלקה למתמטיקה באוניברסיטת שיקגו, הוא ענה שהוא לא יכול, כיוון שהוא התמנה לקיסר אנטרקטיקה. למה? מדוע נאש אמר שהוא כף רגלו השמאלי של אלוקים? מדוע היה צריך לגרש אותו בכוח משווייץ, אחרי שטען שהוא פליט השלום? יש עשרות דוגמאות שלא ניתנות להסבר על ידי התיאוריה הביולוגית"…
מקרה מרתק אחר שרופא מתייחס אליו הוא סיפורו של מיסטר איקס, שהופיע במגזין של פסיכולוגיה תחת הכותרת: "הסכיזופרן שאינו ניתן לריפוי" (“An Incurable Schizophrenic״). מיסטר איקס הוא הכינוי שהוענק בספרות המקצועית לדוקטורנט יהודי שהתחתן עם אישה לא יהודייה. אמו אמרה לו שלא ידאג לגבי הגעתה לחתונה, שכן אין בכוונתה להשתתף בה בכל מקרה; היא מתכוונת להתאבד.
כעבור זמן, כשמיסטר איקס כבר קיבל את תואר הדוקטור ונעשה מרצה במכללה מכובדת, התפרצה אצלו הפרעה נפשית. הוא טופל במשך שנים, אושפז לחודשיים בבית חולים, קיבל טיפול תרופתי ושוקים חשמליים – אבל מצבו רק הלך והחמיר. הוא לא אכל, לא שתה, ונתקף בהזיות על בסיס קבוע. הפסיכיאטרים הגדירו אותו כבלתי ניתן לריפוי. אחרי החמרה נוספת במצבו החליטה אשתו לנתק אותו מהטיפולים שלהם והפנתה אותו לפסיכואנליטיקאי, שעל ספתו שכב במשך 14 שנה. הטיפול הצליח: מיסטר איקס החלים לגמרי, וחזר לשמש מרצה באוניברסיטה. "תודה שהחזרת לי את חיי", הוא כתב לפסיכואנליטיקאי שלו, עשרים שנה אחרי שהטיפול הושלם.
אם המקרה של מיסטר איקס נבע מליקוי מוחי, לכאורה הטיפולים התרופתיים הם שהיו אמורים להועיל, ולא הפסיכואנליזה. הסיפור הזה מאתגר כמובן את משנתם של הפסיכיאטרים, ומשמח לבב פסיכואנליטיקאים, שחוגגים על מקרים מעין אלה.
"הבעיה היא שאותם חוקרים מתעלמים מעובדות אחרות, שמעיבות על תקֵפות התיאוריה הפסיכואנליטית", נזעק רופא להרוס את החגיגה. "הם מתעלמים למשל מאינספור מחקרים שמזימים את קיומו של מנגנון ההדחקה – אותו מנגנון שמהווה את עמוד התווך של התיאוריה הזאת לפי פרויד עצמו. הם שוכחים גם את נחיתותו של הטיפול הפסיכואנליטי בנוירוזות, את הקשר החזק בין סכיזופרניה לבין תורשה ונזקים מוחיים, ואת העובדה הנוראית שהטיפול הפסיכואנליטי מגביר את שיעורי ההתאבדות בקרב סכיזופרנים".
איך אפשר בכל זאת להסביר את המקרה של מיסטר איקס? גם כאן טוען רופא לבחירה רציונלית מצד בעל ההפרעה. "מיסטר איקס היה בקשר חזק עם הוריו, במיוחד עם אמא שלו. הוא חשב שלמרות נישואיו לגויה, אמו תעריך אותו ותקבל אותו בעקבות ההישגים האקדמיים שלו. כשזה לא קרה, הוא התמוטט נפשית. הפגיעה באגו הייתה כל כך קשה, שהוא נזקק למנגנון ההתמודדות שנקרא סכיזופרניה…
"עשרות מחקרים ומאמרים שסקרתי – ויכול כל אדם לחפש אותם ברשת – מראים שהתרופות גורמות לכך שתוחלת החיים מתקצרת, המוח מתכווץ, מחלות לב וסוכרת מתפתחות, והסיכוי לאלצהיימר עולה. הורגים את האנשים האלה! אני לא מתנגד לתרופות הפסיכיאטריות אם משתמשים בהן במינון נמוך, אבל שימוש מופרז כפי שנעשה בבתי החולים גורם נזקים אדירים, ואילו שיעורי ההחלמה שואפים לאפס. אני אומר לך שהפסיכיאטרים הגיעו למלוכה לא בזכות, אלא כי אין מולם מישהו אחר שיכול לאתגר אותם"…
את השתלטות הגישה המוצאת בסיס פיזיולוגי לכל הפרעות הנפש אפשר היה לראות בשינויים שנערכו לאורך המהדורות של ה-DSM, "התנ"ך של הפסיכיאטרייה". במהדורה השלישית של ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי "הורחק" פרויד, ורבות מההפרעות נכנסו תחת קורת גג אחת של הפרעות פסיכיאטריות, שניתן לשים את האצבע על הפיזיולוגיה שלהן. רופא יודע לומר מי אשם במהלך הזה.
"באו אנשי ה-DSM ושמו אנורקסיה, ריבוי אישויות, פאניקה ובולימיה תחת כותרת אחת. למה אתם מאגדים את כל אלה יחד? יש לכם קריטריונים אמפיריים? גם הפסיכואנליטיקאים לא יכלו לתת שום קריטריונים אמפיריים, רק אמרו 'נוירוטים מדחיקים', אז הספר מצא הזדמנות לסלק את הרעיון הזה כי הוא כבר לא קביל. תביני, רוב האנשים שיושבים בוועדה הם פסיכיאטרים רופאים, עובדי חברות תרופות שבניגוד לטענותיהם רחוקים מלהיות ניטרליים, וזאת הפרנסה שלהם"…
"הגישה הרפואית הגיעה לסוף דרכה", הוא חותם. "כל הנוירוזות והפסיכוזות הן הפרעות פסיכולוגיות ולא מחלות מוחיות, ובכך אני דווקא מסכים עם מה שטען פרויד וטוענים היום חסידיו. יש לסגור לאלתר את בתי החולים לחולי נפש, ולשחרר את 'החולים' מידי הרופאים, שרק גורמים נזקים בלתי הפיכים לאנשים אומללים. במקומם יש להקים הוסטלים וכפרים טיפוליים, ולהכשיר פסיכולוגים ומדריכים שיתנו תמיכה נפשית ויסייעו לחזק את יכולות ההתמודדות של האנשים האלה…
הריאיון ארוך ומפורט, הבאנו ממנו רק קטעים, כפי שניתן לראות יש כאן האשמות קשות כלפי מערכת הבריאות, על גרימת סבל וסיכון לחולי נפש, רק בגלל השקפה ביולוגית מוטעית.
ניתן לקרוא על משנתו גם בהארץ.
צריך לזכור שהוא דעת מיעוט בעולם הפסיכולוגיה, ומצוטט מעט.
כמות הציטוטים משקפת הלכי רוח בעולם הפסיכולוגיה, וזה פחות מעניין אותנו, מה שמעניין הוא הטיעונים, יכול אדם להיות צודק ולא מצוטט, או מבלבל את המח ומצוטט – כי זה תואם לאג'נדה כל שהיא. כדי להתקרב לאמת – משתמשים בטיעונים.
כאן, כתבתי כך: