האתר עוסק בשאלות של אמונה מול כפירה, ומיועד לעוסקים בנושא.
למדיניות האתר לחץ כאן

Kal-sites – בניית אתרים
רוצה לדעת כמה עולה לבנות אתר ? לחץ כאן

נושאים באתר

"רציו" רוצה לגדול... רוצים לתרום?

תקבלו מייד
אישור מס הכנסה לעניין תרומות לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה

10 ₪
20 ₪
100 ₪
200 ₪
500 ₪
1000 ₪
סכום אחר
הפוך את תרומתך לחודשית (ללא לקיחת מסגרת)
כן!, אני אתכם
לא! רוצה תרומה חד פעמית

קדמות התורה – העדות השומרונית

צוות האתר

צוות האתר

image_printלחץ לגירסת הדפסה

ספר התורה, מצוי כידוע ביד העדה השומרונית, באותה מתכונת של הנוסח המוכר, ובהבדלים של כתיב וניסוח, וכן כמה הבדלים כיתתיים (שענינם להצדיק את אחיזת השומרונים בהר גריזים וכדו').

אימתי הגיע ספר התורה לידי השומרונים?

האם ייתכן שהגיע אליהם באמצע ימי הבית השני? או שמא בימי הבית הראשון, כפי המסורת של שני העמים, היהודי והשומרוני?

בעת התהוות תורת התעודות, התעלמו מייסדי התיאוריה מהשומרונים, וכשנתנו דעתם עליהם הניחו שמן הסתם העתיקו את התורה מן היהודים בימי הבית השני. אך עם התקדמות המחקר, בחינה מדוקדקת של הרעיון הזה, מגלה כי הוא נוגד את כל מה שידוע לנו על ההיסטוריה של העמים, רעיון כל כך זר ומשולל, שרק מי שאנוס על פי הדיבור יוכרח להחזיק בו.

העדות השומרונית סותרת לחלוטין את תורת התעודות, לפיה התורה נשלמה רק על ידי מעשי כהנים בימי הבית השני.

נבחן שוב את הנתונים, בעיקר על פי שני ספרים מרכזיים שהתחברו בנושא: מנחם מור, משומרון לשכם, הוצ' מרכז זלמן שזר, י-ם, 2003. אפרים שטרן וחנן אשל, ספר השומרונים, הוצ' יד יצחק בן צבי 2006, בספרים האלו באה סקירה על כל המחקר עד זמננו, מבחינה היסטורית, ואף מבחינה מחקרית.

קיימת הסכמה רחבה על הימצאות אוכלוסיה בשומרון אחרי גלות סנחריב, שאלה לא פתורה הוא אחוז ה'כותים' בתוכם, נכרים שסנחריב הביא מכותא. מור, (עמ' 24 ואילך), מביא את הדעות, שגלות סנחריב לא היתה שלמה, ורבים מתושבי ישראל נשארו על אדמתם, ובתוכם התיישבו האוכלוסיות שסנחריב הגלה לישראל. עודד המובא שם הערה 28 סובר כי הממצאים כן מעידים על 'שואה דמוגרפית' בעת גלות סנחריב, ואחרים סבורים שכן נותרו ישראלים רבים.

במלכים ב יז מתוארים הכותים כעובדי אלילים שיובאו ע"י סנחריב, אך מכיון שהאריות הרגו בהם, הביא להם סנחריב כהן ישראלי שילמדם את התורה. (מור מביא שם את דעתו של טלמון שלדבריו הפרשה מאוחרת, ודוחה את דבריו).

וַיָּבֵ֣א מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֡וּר מִבָּבֶ֡ל וּ֠מִכּ֠וּתָה וּמֵעַוָּ֤א וּמֵֽחֲמָת֙ וּסְפַרְוַ֔יִם וַיֹּ֙שֶׁב֙ בְּעָרֵ֣י שֹֽׁמְר֔וֹן תַּ֖חַת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּֽרְשׁוּ֙ אֶת־שֹׁ֣מְר֔וֹן וַיֵּֽשְׁב֖וּ בְּעָרֶֽיהָ: וַיְהִ֗י בִּתְחִלַּת֙ שִׁבְתָּ֣ם שָׁ֔ם לֹ֥א יָרְא֖וּ אֶת־ ה' וַיְשַׁלַּ֨ח ה' בָּהֶם֙ אֶת־הָ֣אֲרָי֔וֹת וַיִּֽהְי֥וּ הֹרְגִ֖ים בָּהֶֽם:.. וַיְצַ֨ו מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֜וּר לֵאמֹ֗ר הֹלִ֤יכוּ שָׁ֙מָּה֙ אֶחָ֤ד מֵהַכֹּֽהֲנִים֙ אֲשֶׁ֣ר הִגְלִיתֶ֣ם מִשָּׁ֔ם וְיֵלְכ֖וּ וְיֵ֣שְׁבוּ שָׁ֑ם וְיֹרֵ֕ם אֶת־מִשְׁפַּ֖ט אֱלֹהֵ֥י הָאָֽרֶץ… וַיִּכְרֹ֨ת ה' אִתָּם֙ בְּרִ֔ית וַיְצַוֵּ֣ם לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תִֽירְא֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְלֹא־תִשְׁתַּחֲו֣וּ לָהֶ֔ם וְלֹ֣א תַעַבְד֔וּם וְלֹ֥א תִזְבְּח֖וּ לָהֶֽם… וְאֶת־הַחֻקִּ֨ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֜ים וְהַתּוֹרָ֤ה וְהַמִּצְוָה֙ אֲשֶׁ֣ר כָּתַ֣ב לָכֶ֔ם תִּשְׁמְר֥וּן לַעֲשׂ֖וֹת כָּל־הַיָּמִ֑ים וְלֹ֥א תִֽירְא֖וּ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים… וְלֹ֖א שָׁמֵ֑עוּ כִּ֛י אִֽם־כְּמִשְׁפָּטָ֥ם הָֽרִאשׁ֖וֹן הֵ֥ם עֹשִֽׂים… וַיִּהְי֣וּ׀ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֗לֶּה יְרֵאִים֙ אֶת־ה' וְאֶת־פְּסִֽילֵיהֶ֖ם הָי֣וּ עֹֽבְדִ֑ים גַּם־בְּנֵיהֶ֣ם׀ וּבְנֵ֣י בְנֵיהֶ֗ם כַּאֲשֶׁ֨ר עָשׂ֤וּ אֲבֹתָם֙ הֵ֣ם עֹשִׂ֔ים עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה" (מלכים ב יז).

למעשה, לנידון דידן אין הבדל בשאלה אם דם בני אפרים זורם בעורקי השומרונים, (למרות שמחקרים גנטיים מעודכנים תומכים בכך, שאכן יש קירבה גנטית בינם לבין הישראלים), או שמא רובם הינם נכרים מארץ כותא. שכן לענינו חשובה רק ההזדהות הדתית של הקבוצה הזו. הם זיהו את עצמם כעובדי אלהי ישראל, אבל כקבוצה נפרדת משבי ציון. לא כ'עם הארץ' שנספחו על שבי ציון. ועל כך אומר מור: "לא נראית בעיני האפשרות שהשומרונים הם צאצאי עשרת השבטים. אם אכן היה מוצאה של העדה מעשרת השבטים נאמני ה', אזי מדוע לא ניסו התושבים האלה להסתפח ליהודה מיד לאחר חורבן ממלכת הצפון, אלא המתינו קרוב  למאתיים שנה כדי להציע את עזרתם בבנית המקדש?", (עמ' 27). נכונה המסקנה שמבחינה דתית הם ראו עצמם שונים מממלכת יהודה. אך אין זה מוכיח כדבריו שאינם צאצאי עשרת השבטים, וגם לא שלא היו נאמנים לה', ייתכן בהחלט שאצל עשרת השבטים היה גרעין קשה של התנגדות ליהודה, לבית דוד, ולמקדש ירושלים, והכותים, יהיו אבותיהם מי שיהיו, כאשר נתגבשו כקבוצה דתית, האמינו באלהי ישראל, אבל בגירסת אותה קבוצה, ומתוך ניכור ליהודה והשקפתה.

החוקרים כל כך נתקעו עם העתקת התורה לשומרונים בימי החשמונאים, עד שלא ניסו לבדוק כלל את האפשרות המתוארת במקורות ושהרבה יותרת מתאימה למציאות. סנחריב הביא את הכותים כדי לתקוע טריז בארץ, לא כדי שיהפכו לו ליהודים, הוא לקח כהן שומרוני, מהסוג הישן והטוב, מהעצניקים הזקנים שהתנגדו לדוד המלך והחזיקו עצמם תלמידי אחיה השילוני, ומבחינתם ירושלים היתה תועבה. וכפי שאנו למדים מנאום רבשקה, 'הלא הוא אשר הסיר חזקיהו את במותיו', לסנחריב היתה יכולת כזו, ככל הנראה משום שזה היה חלק משיטתו המדינית לסכסך את העמים הכבושים בינם לבין עצמם.

גם התיאור שבספר עזרא, לכל הדעות משקף את היותה של קבוצה נבדלת בימי שיבת ציון:

וַֽיִּשְׁמְע֔וּ צָרֵ֥י יְהוּדָ֖ה וּבִנְיָמִ֑ן כִּֽי־בְנֵ֤י הַגּוֹלָה֙ בּוֹנִ֣ים הֵיכָ֔ל לַה' אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וַיִּגְּשׁ֨וּ אֶל־זְרֻבָּבֶ֜ל וְאֶל־רָאשֵׁ֣י הָֽאָב֗וֹת וַיֹּאמְר֤וּ לָהֶם֙ נִבְנֶ֣ה עִמָּכֶ֔ם כִּ֣י כָכֶ֔ם נִדְר֖וֹשׁ לֵֽאלֹהֵיכֶ֑ם ולא וְל֣וֹ׀ אֲנַ֣חְנוּ זֹבְחִ֗ים מִימֵי֙ אֵסַ֤ר חַדֹּן֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר הַמַּעֲלֶ֥ה אֹתָ֖נוּ פֹּֽה:  וַיֹּאמֶר֩ לָהֶ֨ם זְרֻבָּבֶ֜ל וְיֵשׁ֗וּעַ וּשְׁאָ֨ר רָאשֵׁ֤י הָֽאָבוֹת֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל לֹֽא־לָ֣כֶם וָלָ֔נוּ לִבְנ֥וֹת בַּ֖יִת לֵאלֹהֵ֑ינוּ כִּי֩ אֲנַ֨חְנוּ יַ֜חַד נִבְנֶ֗ה לַה' אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֣ר צִוָּ֔נוּ הַמֶּ֖לֶךְ כּ֥וֹרֶשׁ מֶֽלֶךְ־פָּרָֽס: וַיְהִי֙ עַם־הָאָ֔רֶץ מְרַפִּ֖ים יְדֵ֣י עַם־יְהוּדָ֑ה ומבלהים וּֽמְבַהֲלִ֥ים אוֹתָ֖ם לִבְנֽוֹת: וְסֹכְרִ֧ים עֲלֵיהֶ֛ם יוֹעֲצִ֖ים לְהָפֵ֣ר עֲצָתָ֑ם כָּל־יְמֵ֗י כּ֚וֹרֶשׁ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס וְעַד־מַלְכ֖וּת דָּרְיָ֥וֶשׁ מֶֽלֶךְ־פָּרָֽס: וּבְמַלְכוּת֙ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ בִּתְחִלַּ֖ת מַלְכוּת֑וֹ כָּתְב֣וּ שִׂטְנָ֔ה עַל־יֹשְׁבֵ֥י יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽם: וּבִימֵ֣י אַרְתַּחְשַׁ֗שְׂתָּא כָּתַ֨ב… (כאן מועתק מסמך ארוך בארמית שתוכנו שטנה על יושבי ירושלים כמורדים)  …ּבֵאדַ֗יִן  (-בינתיים) בְטֵלַת֙ עֲבִידַ֣ת בֵּית־אֱלָהָ֔א דִּ֖י בִּירוּשְׁלֶ֑ם וַהֲוָת֙ בָּֽטְלָ֔א עַ֚ד שְׁנַ֣ת תַּרְתֵּ֔ין לְמַלְכ֖וּת דָּרְיָ֥וֶשׁ מֶֽלֶךְ־פָּרָֽס: (עזרא ד).

 גם לגבי ימי עזרא, לפי דברי מור אין כוונת עזרא דווקא לשומרונים שהביא סנחריב, אלא תושבים קדומים שלא היו חלק מההתאחדות הדתית של גולי בבל. ושוב, אין זה משנה לענינינו, מה שברור הוא שכבר בימי עזרא נחשבו אלו 'צרי יהודה ובנימין', הם ראו את עצמם כעובדים לאלהי ישראל, אבל היהודים דחו אותם, והם היו אוייבים ליהודים מבחינה מדינית.

תיעוד ברצף של איבה בלתי פוסקת

מימות עזרא ועד לחורבן הבית, ישנו תיעוד רצוף ממגוון רחב של מקורות, חיצוניים, תלמודיים, נכריים, ואף עדויות ארכיאולוגיות, שכולם מעידים על איבה וניתוק, עמים נפרדים השונאים ומתעבים זה את זה, מוסרים זה את זה לרשויות, ואף נלחמים ביניהם:

סנבלט, מצרי יהודה שבזמן נחמיה, לפי עדויות ארכיאולוגיות היה פחה שומרון, ובניו נקראו: דליה ושלמיה (מור עמ' 36), מה שמלמד שאכן היה מקבוצה שעבדה את אלוהי ישראל. גם טוביה היה ממוצא יהודי, כפי שמראה שמו, הוא היה ממרכז המנותק דתית מקבוצת שבי ציון, ולכן נחשב לזר אל  מול שבי ציון. הרקע למאבק רב השנים של צרי יהודה ובנימין מול עזרא ושבי ציון היה דתי (עמ' 38).

אלכסנדר מוקדון, השלים עם יהודה ללא קרב, כפי שמתואר בתלמוד, ובקדמוניות היהודים ליוספוס ספר יא, 326 ואילך, אבל השומרונים היוו גוף נפרד, הם פנו אליו בטענה שהם יהודים ומגיעות להם זכויות היהודים, שכן מוצאם עברי, אך אלכסנדר דחה את בקשתם להגדירם כיהודים. לפי מגילת תענית אף עשו היהודים שפטים בכותים בהרשאת אלכסנדר, והוציאו להורג באכזריות את זקני הכותים, ואת היום הזה קבעו ליום טוב. זה הוא החג הכי קדום מבחינה כרונולוגית במגילת תענית. יש דמיון לתיאור המובא אצל קורטיוס רופוס, היסטוריה של אלכסנדר ח 9, שהשומרונים רצחו את הנציב היווני, ואלכסנדר עשה בהם שפטים. מור מציין שהממצא הארכיאולוגי מואדי דליה, מאשר שככל הנראה 300 אצילים שומרוניים נחנקו ונקברו חיים במערה בואדי דליה (עמ' 60). לפי התיאור השומרונים הוסגרו לידיו, וכנראה היהודים הם המסגירים, ולכן נחשבו לתומכי אלכסנדר. אלכסנדר למעשה ביער את השומרונים משומרון, ואז הם עברו לשכם. גם זה נתמך מהחפירות הארכיאולוגיות (עמ' 62).

בשומרון נמצאו מטבעות עם השם 'ירבעם' שכנראה מסמל רצון להשתייך לתרבות ממלכת ישראל, ואולי אף ירבעם בן נבט (עמ' 82). המקדש השומרוני בהר גריזים נבנה אכן בעת קריסת האימפריה הפרסית, ותואם לסיפור יוספוס על בנייתו בימי אלכסנדר עם גירושם משומרון (עמ' 91).

בראשית התקופה ההלניסטית, ישנם מקורות מגוונים על שנאה ואיבה בין העמים, הראשון: מגילת  תענית שהוזכרה לעיל, השני: בן סירא  נ כה: "בשני גויים קצה נפשי והשלישי אינו עם, יושבי שעיר ופלשת, וגוי נבל הדר בשכם", יוספוס קדמוניות יב 156: "אותו זמן היו השומרונים משופעים בטובה וגורמים צרות ליהודים, מקצצים בארצם ושובים נפשות, מעשים אלו קרו בימי חוניו הכהן הגדול". זה התרחש כנראה ב242 לפנה"ס, השומרונים הטרידו את היהודים ופגעו בהם (עמ' 101). "שלשת המקורות הנידונים משקפים את היריבות הממושכת בין השומרונים לבין היהודים", (עמ' 102).

בימי גזרות אנטיוכוס, התכחשו השומרונים להיותם קשורים ליהודים, מכתבם מובא בקדמוניות היהודים יב 257, בו נכתב בין השאר : "תזכיר מהצידונים שבשכם… הואיל ואתה מתייחס אל היהודים כראוי לרשעתם… מחמת קרבתינו ליהודים נוהגים אנו כמותם וטופלים עלינו האשמות דומות אע"פ שהננו צידונים לפי מוצאינו. דבר זה ברור הוא על יסוד תעודותינו הרשמיות… זרים אנו להם במוצא ובמנהגים", אנטיוכוס פטר אותם מן הגזרות. לדעת הרבה  חוקרים האגרות אותנטיות (עמ' 108, כך גם מסיק מור עצמו, עמ' 121), אך דיוקן היסטורי של האגרות אינו הנושא המרכזי, ברור שהן משקפות את השנאה ההדדית בין העמים, גם אם כל מה שטפלו השומרונים על היהודים שקר, וכל מה שטפלו היהודים על השומרונים שקר, סוף סוף מדובר בשני עמים הטופלים זה על זה דברי תועבות.

החשמונאים היו אוייבים מוצהרים של השומרונים, "המקדש על הר גריזים ופולחנן של השומרונים נחשבו בעיני החשמונאים לחלק מן הפולחנים הזרים שיש לחסל כדי לייהד את ארץ ישראל", (עמ' 125). למרות שאת האדומים הסכימו החשמונאים לגייר, את השומרונים לא הסכימו לקבל, יוחנן נהג בהם כבעובדי האלילים, הרס את מקדשם, וגירשם מעירם, (קדמוניות יג 256), התנהגות זו מתמיהה מדוע ראה בהם עובדי אלילים שלא ניתנים לתיקון, יותר מאשר האדומים. (עמ' 127). ספר יהודית מונה בין עממי כנען את ה'שכמי' ומאריך בתיאור נבלותם ורשעותם של אנשי שכם, כנראה מתוך מטרה לרמוז על יחס היהודים לשומרונים באותו זמן (עמ' 129, יסוד הספר כנראה בתקופה הפרסית). ספר היובלים פרק ל' משנה קצת את מעשה דינה בשכם, ומסיים "כי בשמים הוקם עליה משפט להכרית בחרב את כל אנשי שכם כי עשו נבלה בישראל" (בעמ' 132-133 הצעות שונות, לאיזה מאורע בדיוק בימי החשמונאים יש קשר). גם בחיבורים החיצוניים צוואות השבטים, מובעת השנאה לשכם, והפיכת סיפור דינה לארכיטיפ של דמוניים שכמיים שדינם השמדה, (עמ' 136).  בחיבורו של תיאודוטיוס על שכם מהמאה ה1 לפנה"ס, משתקפת העובדה שבחוגים יהודיים בני התקופה היתה קיימת הזדהות מוחלטת עם מדיניותו האנטי שומרונית של יוחנן הורקנוס (עמ' 141). השומרונים נחשבו ערלים בעיני היהודים למרות שמלו, משום שלא היו פורעים, וגם היהודים נחשבו ערלים בעיני השומרונים דוקא משום שהם כן בצעו פריעה (עמ' 141). חיבור מקומראן מהמאה ה1 לפנה"ס ממחיש את השנאה לשומרונים, הם נבלים ושקרנים, מעמידי פנים שהם זרע יוסף, הם נחשבים עובדי עבודה זרה, והחיבור מביע לגיטימציה למעשי יוחנן החשמונאי נגדם (עמ' 145), לפי אשל החיבור הזה הוא תפילה שהיתה נאמרת בחג כא' כסליו, יום הר גריזים, היום שבו לפי מגילת תענית החריב אלכסנדר מוקדון את המקדש בהר גריזים (עמ' 148).

בתקופה הרומית, לפי יוספוס בקדמוניות היהודים יח 29 ואילך, ממשיכה השנאה, בחג הפסח נכנסו שומרונים בצנעה למקדש ומילאוהו בעצמות אדם, מה ששיבש את עבודת המקדש מחמת הטומאה. מעשה כזה מראה את גודל הריחוק עד שנחשבו לבני דת אחרת, ששאיפתם היא לטמא את מקדש היהודים בדבר שנחשב הכי מתועב במסורת הדתית. בהמשך אנו מוצאים בברית החדשה שישו אינו מתקבל בכפר שומרוני, משום שהוא בדרכו לירושלים, ובמקרה אחר אשה שומרונית מסרבת לתת לו מים 'כי לא יתערבו היהודים עם השומרונים' (עמ' 154). במלחמות היהודים ב 228 ואילך מתאר יוספוס התנגשות דמים בין עולי רגל יהודים בדרכם לירושלים  ובין השומרונים, התנגשות שהביאה למאבק מזויין כללי (עמ' 155 ושם דיון בפרטי האירוע, עד עמ' 158, 'המדובר בסכסוך על רקע דתי').

ב'סוף דבר' כותב מור: "הדיון בסוגיות בתולדות השומרונים במשולב עם תולדות ישראל העלה  מאפיינים אחדים, העוברים כחוט השני לאורך כאלף שנות היסטוריה. עויינות קשה בין השומרונים לבין האוכלוסייה היהודית. עוינות זו באה לביטוי בסכסוכים רבים בין השומרונים לבין שכניהם היהודים, שבכמה מקרים הפכו להתנגשויות דמים… אף שגורלם של השומרונים ושל היהודים היה דומה תחת עולם של הכובשים השונים, הם כמעט שלא שיתפו פעולה לא במגעים עם השלטונות ולא במאבקם בהם… רדיפות שנרדפו שומרונים ויהודים וגיעות בהם נבעו לא פעם מסיבות דתיות ולכן היה אפשר לצפות לליכוד השורות ולשיתוף פעולה בין העדות. ואולם לא כן, כאמור, היה המצב… גזרות הדת של אנטיוכוס אפיפאנס פגעו גם בשומרונים וגם ביהודים. ככל הידוע לנו לא הצטרפו השומרונים למרד המקבים, שהוליך בסופו של דבר לעצמאות מדינית… משלטונם של נציבי רומא נפגעו פגיעות דומות תושבי הארץ היהודים והשומרונים. גם מתקופה זו אין עדות לשיתוף פעולה…". (עמ' 235).

לסיום חיבורו, כותב מור את הסיבה המרכזית לדעתו, לכך שלא היה אפשר לחשוב על איחוד דתי בין שתי הקבוצות, היהודים והשומרונים:

כלפי השומרונים נקט יוחנן הורקנוס מדיניות אלימה ולא מדיניות של סיפוח ואיחוד, אף שהשומרונים היו נימולים ואלוהיהם הוא אלוהי ישראל… קדושת הר גריזים, הועמדה נגד קדושת הר המוריה והמקדש בירושלים. אין ספק שהעוינות בין השומרונים לבין היהודים לאורך הדורות נעוצה בקדושתו של הר גריזים… האיבה אף גברה לאחר שיוחנן הורקנוס החריב את המקדש השומרוני, מתחרהו של מקדש ירושלים (עמ' 236-7). הדבר משתקף גם באמירה שבסוף מסכת כותים: "מאימתי מקבלים אותם משיכפרו בהר גריזים ויודו בירושלים".

איחוד עבודת ה' בירושלים, שנקבע ע"י דוד, ולכל הדעות יושם ע"י יאשיהו, ומוזכר כאידיאולוגיה מרכזית מכאן ואילך, היה הציר של הדת היהודית. כל פולחן מחוץ לירושלים נחשב עבודה זרה. השומרונים מעיקרא החזיקו בתורה אחרת, לפיה הרי שומרון ונחלת אפרים הם המקום הקדוש. זה מה שפיצל את המאמינים באלהי ישראל לשתי קבוצות נפרדות ששנאה איבה ותועבה ביניהם, ושום אפשרות לאיחוד ושיתוף פעולה דתי לא היתה אפשרית, לאורך כל ימי הבית השני.

המסורת השומרונית

לשומרונים כמה וכמה מסורות וכרוניקות, סבורים כי הם נערכו בתקופות מאוחרות, אך ברור שבקוים כלליים המסורות האלו מהוות את סיפור הראשית שלהם, את רוח האתוס השומרוני.

כל כולו של האתוס השומרוני, נעוץ בתקופת הבית הראשון. להבדיל מכל הכתות הפורשות בימי הבית השני, שעסקו ברעיונות בני הזמן, ובביקורת על היהדות בת זמנם. המסורת השומרונית קשורה בפילוג שחל בסוף ימי השופטים, ספר התורה שלהם מיוחס לאבישוע בנו של פנחס (הם מחזיקים ספר ספציפי שלטענתם נכתב על ידו, מן הסתם זה לא נכון, אבל יתכן בהחלט שאי פעם היה בממלכת ישראל ספר תורה שכתב בנו של פנחס, ואולי אף שימש יסוד לפולמוס בין ישראל ויהודה, יש לזכור שספר התורה תומך בטענת בני אפרים, יעקב אומר לפני מותו שאפרים יגדל וזרעו יהיה מלא הגויים, ונראה שהועיד אותו להנהגה, יעקב מתחייב לבנות מקדש בבית אל, וירושלים כידוע לא מוזכרת בתורה). הפוליטיקה שלהם קשורה בהורדת שושלת עלי הכהן מגדולתה.

לפי הכרוניקה השומרונית (אבולפתח) עלי הכהן יצר סכסוך בכהונה ובגללו ירדה הסתרת פנים על ישראל עד היום, הוא היה בעצם מלומד גדול בחכמות חרטומים וכשפים וכך משך את לב העם, שמואל הנביא חילל את שם ה' בכל מקום בו הלך והרבה בכשפיו, דוד המלך נמנע מלבנות את בית המקדש בירושלים כי חשב שבעצם הר גריזים מתאים יותר.

את עזרא הם מתארים כך: "ויעשו להם אותיות חדשות, לא כמו האותיות העבריות, ויעשו תחת עשרים ושתים האותיות של התורה עשרים ושבע והבדילו והפכו את ספר התורה והעתיקו אותו באותיות החדשות… ויאמר עזרא באחד הימים אחרי אשר הקהיל את כל היהודים כי ה' נתן לו את התורה הזאת", שינוי הכתב על ידי עזרא נתפס על ידם כרמאות, וכשינוי מהמסורת הקדומה.

השומרוני ישראל צדקה כותב:

"הצליח עזרא הסופר להכניס טריז עמוק ומכריע בין היהודים והשומרונים, הוא הצליח באיטיות ובהתמדה להביא לפירוד הסופי בין שני חלקי העם… עד היום מזכירים השומרונים את עזרא הסופר כאדם שהביא לפירוד בין ישראל. שמו מוכר לכל שומרוני כיום, הרבה יותר מאשר לכל יהודי. לעזרא הסופר מקום באמונה של השומרונים על אחרית הימים. אמונה זו מוסיפה כי היהודים יעידו שעזרא הסופר הטעה אותם בדבריו ובכתביו כאשר ישובו להאמין בהר גריזים", (מודעות, שנה ד' גליון 29, 1988, ישראל צדקה, השומרונים דת ופולחן, עמ' 159).

כל הכתות הפורשות מן היהדות, נתלו באישי המקרא, עד האחרון שבהם. הנצרות מכפישה את הפרושים, אך נתלית בדניאל ובעזרא, הפרושים הם ששיבשו. הכתות הפורשות נלחמו בכהני ירושלים, אבל נצמדו לעזרא חגי זכריה ומלאכי. רק השומרונים רואים דוקא בעזרא את האנטיקריסטוס הגדול והנורא.

לא רק עזרא מושמץ על ידיהם, אלא כאמור, גם כל הנביאים הקודמים. להבדיל מכל הכתות הפורשות של ימי הבית השני, החל מהצדוקים וכלה בנוצרים, דרך האיסיים, אנשי קומראן, וכו', הכירו כולם בתנ"ך כולו כקדוש, כמו גם בתרגום השבעים. ואילו בדת השומרונית אין אלא את התורה וספר יהושע. האם לא ברור שהם מייצגים כאן את האמונה הרווחת בממלכת ישראל?

התורה השומרונית

כאשר בוחנים את התורה השומרונית עצמה, גם כאן רואים אנו רק סימני קדמות.

הדבר הבולט ביותר הוא הצורה בה נכתבת התורה, כפי שכותב מ.צ. סגל: "העובדה שהתורה, ורק התורה בלבד, ודוקא בכתבה העברי הקדום, היא קדושה אצל השומרונים כמו אצל היהודים, עומדת ומכחישה את כל השיטה ההיא המאחרת את חיבורה של התורה בצורתה הנוכחית עד לאמצע ימי בית שני", (מ.צ. סגל, מסורת ובקורת עמ' 128, מבא המקרא ד' עמ' 831-2). "האמת היא שהתורה היתה בידי השומרונים עוד מלפני עזרא, ועוד מלפני בית שני, ולכן נתקדשה אצלם ונשתמרה בכתב העברי הקדמון ועם הסימון של הפרד התיבות על ידי נקודה שהיה נוהג לפני חרבן בית ראשון", (מ.צ. סגל, מסורת ובקורת עמ' 833).

לגבי שימושם של השומרונים בכתב העברי, היום אנו יודעים כי היה שימוש בכתב העברי הקדום לאורך כל התקופה החשמונאית, על מטבעות, בתעודות, וגם בחלק מועט מהמגילות המקראיות מקומראן. ולכן עצם השימוש בו אינו מהווה הוכחה חד משמעית לקדמות, לכל הפחות מבחינת ממצאים היסטוריים.[1] למרות זאת המסורת התלמודית (וגם המסורת השומרונית, המדברת על 'כתב עזרא הארור')[2] מייחסים את שינוי הכתב לעזרא, ולכן סביר שעזרא התחיל בכך לגבי כתבי הקודש המוסמכים, ספר העזרה, וכדו' ואילו הספרים המועתקים לשימוש עדיין היו רבים מהם בכתב עברי. ויש הגיון בדבר, עזרא עלה מבבל בה נעשה שימוש בכתב מרובע, והוא רצה שגולי בבל יוכלו לקרוא את התורה, וכן רצה להיבדל מן הכותים. היישוב בימי עזרא היה קטן וכלל בעיקר את משלחת העולים שעלו איתו. בהמשך התעצם וגדל היישוב והצטרפו אליו עוד רבים, ולכן גבר ההרגל הקדום והמסורת, והכתב העברי לא יצא משימוש. אך השינוי והלגיטימציה לכתוב ספרים מוסמכים בכתב מרובע, היא משל עזרא. רובן המוחלט של הטקסטים המקראיים מקומראן נכתב בכתב מרובע, ומכיון שמדובר בכתות פורשות, שפרשו בימי מלכות החשמונאים, הדבר מעיד שהלגיטימציה לכתוב את כתבי הקודש בכתב מרובע, קדמה למרד החשמונאים.

בהמשך מרחיב סגל בנוגע להפרדה ע"י נקודות: "שימוש זה של הנקודה נמצא רק בימי בית ראשון בחריתת מישע מלך מואב, בכתובות של חרסי שומרון מימי בית אחאב, ובחריתת השילוח שיש ליחסה לימי חזקיה, וכן בחריתות הארמיות העתיקות של שמאל בסוריה והשייכות בערך לשנת 800 לפחב"ש, הנקודה נמצאת עדיין בשימוש זה גם בכתבי לכיש שנכתבו אחרי יאשיהו בימי חרבן בית ראשון אבל לא תמיד, וניכר הוא שבכתבי לכיש היה שימוש זה של הנקודה כסימן הפרד בין התיבות הולך ובטל עד שנשתכח לגמרי אחרי החרבן. הוא אינו נמצא בכתבי יב השייכים לימי עזרא ואף לא בחריתות הפיניקיות בימי בית ראשון ואחריו… ומכיון ששימוש זה נוהג בהקפדה רבה אצל השומרונים יש להסיק שכתיבת התורה הונהגה אצל השומרונים לפני כתבי לכיש היינו לא יאוחר מימי יאשיהו", (מבא המקרא עמ' 915).

עוד הוא אומר: "בנוסחה השומרונית נשתמרו צורות דקדוקיות קדומות שנתחלפו בצורות הרגילות בנוסחת המסורה, והן הצורות הקדומות לנוכחת: אתי, צחקתי ולקחתי, ושל בינונית וילדתי" (עמ' 915). אין הכרח כמובן שהנוסח השומרוני הוא המקורי כאן, אבל בודאי הושפע מצורת כתיב עתיקה שלא נהגה בשום אופן בימי בית שני.

וכן כותב גרינץ: "אם בכל זאת אנו מוצאים שהשומרונים שומרים על תורה שבכתב כתובה בכתב עברי הרי אין לבאר זה אלא שהם שומרים על תורה שקיבלו מידי כהנים ישראליים הרבה מלפני עליית עזרא… ראיה נוספת לקדמות התורה השומרונית הביא סגל מזה שבתורה השומרונית נוהגים להפריד את התיבות ע"י נקודות והפרדה כזו מצויה לרוב בכתובות מא"י שמימי בית ראשון, ומכיון ששימוש זה לא נהג אחרי חרבן בית ראשון אבל נוהג בהקפדה רבה רבה בתורת השומרונים יש להסיק שכתיבת התורה הונהגה אצל השומרונים לפני כתבי לכיש היינו לא יאוחר מימי יאשיהו", (י.מ. גרינץ, מבואי מקרא עמ' 86, ועוד האריך בזה שם עמ' 52).

נקודה קדומה נוספת היא הלוח השומרוני: "הלוח השומרוני המאחר בחודש לעומת הלוח היהודי, וקדושת שכם והר גריזים, שרדו מהדת הישראלית הקדומה", (ג'ימס פורביס, אנצ"מ ערך שומרונים). הבדל של חודש בלוח בין ממלכת יהודה לישראל היא הצעה מקובלת, העולה משינוי חדש החג ע"י ירבעם בן נבט, ומסינכרוניזציות של שנות מלכי יהודה וישראל, ראה אנצ"מ ערך כרונולוגיה וערך סוכות. וזה מצטרף להוכחה כי השומרונים קבלו את התורה ממלכת ישראל ולא מיהודה.

גם ההגיה השומרונית, אינה הגיה הנגזרת מההגיה היהודאית בימי הבית השני, את הנושא הזה חקר בין השאר זאב בן חיים, (בספרו 'עברית וארמית נוסח שומרון' כרך חמישי, י-ם תשל"ז), האומר: "העברית הנשמעת היום בקריאת השומרונים את התורה, מושכת את מסורתה ברציפות ממקור קדום מאד שבתקופת דיבורם העברי, שורת ההגיון מחייבת לומר כי עברית זו מיוצגת בה חטיבה מסויימת של הלשון העברית כפי שדובר בה בשלהי  ימיה לפני קפאונה לכדי 'לשון קודש' בלבד (עמ' 252)", אילן אלדר, (במאמרו: מסורות ההגיה של העברית,  מסורות כרך ג-ד תשמ"ט), סוקר את עבודתו של בן חיים, וכותב: "העיון המקיף והמעמיק של פרופ' ז' בן חיי בטיבה של העברית העולה מקריאת השומרונים בתורה לפרטיה הפונולוגיים והמורפולוגיים, מוביל למסקנה ששיטת הקריאה בתורה המקוימת בפי השומרונים בימינו מתמשכת מדורות קדמונים… המערכת השומרונית הזאת אין לה מקבילה במורשת היהודים… נהא רשאים להניח שאת השוני בין ההגייה שומרונית לבין ההגייה הארצישראלית אפשר לתלות בהבדל דיאלקטי, היינו בדרכי דיבור ששימשו באיזורים שונים של א"י בשלהי תקופת חיותה של העברית… בעברית הטברנית נתקיימה חטיבת לשון שדובר בה בימי הבית הראשון, ואילו בעברית נוסח שומרון נתקיימה אחת מצורות הלשון שנהגו בפי דוברי העברית השונים בדורות האחרונים של הדיבור העברי", (עמ' 33 במאמרו הנ"ל). אם כן, ההגיה השומרונית בקריאת התורה היא הגיה מקומית ישראלית קדומה, ניב הדיבור של אנשי שכם הקדומים. ולא משהו שנלמד ממסורות יהודאיות או טברייניות.

בעובדה זו, שהתורה השומרונית מייצגת את המסורת הישראלית ולא היהודאית, הכירו חוקרים ישראלים זה שנים רבות, קויפמן (תולדות האמונה הישראלית ח"ד עמ' 266) מסתמך על עובדה זו ומוכיח מכך שבתורת השומרונים לא היה שום ענין של עבודת עגלים וכדו' שעגל שומרון לא היה קיים בתקופת גלות ישראל, (וכן יאשיהו שטיהר את שומרון לא מצא שם עגל). גם ד"ר ברקלי במבא לתנ"ך כותב: "התרגום הארמי לתורה של השומרונים שיסדו את עדתם הנפרדת עוד בזמנו של נחמיה ושפת דבורם היתה ארמית" (עמ' 133).

 

איך בכל אופן ניתן לאחר את התורה השומרונית?

מכל הנתונים האלו שמנינו כאן: התיאור הרצוף של שנאה ותיעוב בין העמים על רקע דתי, שמנע לחלוטין שיתוף פעולה כל שהוא, אפילו במלחמה מול אוייב חיצוני, העובדה שהתורה השומרונית היא צילום מצב מדוייק של ממלכת ישראל בימי יאשיהו: הכרה בסמכות התורה ויהושע בלבד, הכרה בקדושת הר אפרים בלבד, שנאה למלכי בית דוד, ולעזרא מחדש ירושלים. שימוש בכתב עברי לכתבי הקודש, הפרדה בנקודות, לוח שנה של ממלכת ישראל, הפרדת נקודות בסגנון הכתיבה בימי בית ראשון, הגיה ישראלית מקומית של ימי הבית הראשון. איך ניתן בכלל לאחר את התורה השומרונית?

ספר מלכים מתאר את השומרונים, בצורה הכי מותאמת לכל הידע ההיסטורי שיש לנו בהמשך, ומתאר גם שכהן ישראלי נתן להם את התורה כתובה: "וְאֶת־הַחֻקִּ֨ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֜ים וְהַתּוֹרָ֤ה וְהַמִּצְוָה֙ אֲשֶׁ֣ר כָּתַ֣ב לָכֶ֔ם תִּשְׁמְר֥וּן לַעֲשׂ֖וֹת כָּל־הַיָּמִ֑ים", ספר מלכים נחתם בתקופה הפרסית, לפי כל הדעות השפויות, ולכן ברור שכבר בתקופה הפרסית סברו היהודים שהשומרונים מחזיקים בספר התורה, אבל לא שומעים בקולו: "וַיִּהְי֣וּ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֗לֶּה יְרֵאִים֙ אֶת־ה' וְאֶת־פְּסִֽילֵיהֶ֖ם הָי֣וּ עֹֽבְדִ֑ים גַּם־בְּנֵיהֶ֣ם וּבְנֵ֣י בְנֵיהֶ֗ם כַּאֲשֶׁ֨ר עָשׂ֤וּ אֲבֹתָם֙ הֵ֣ם עֹשִׂ֔ים עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה".

התשובה פשוטה מאד: ההכרח לא יגונה, בגרמניה נוסדה תורת התעודות, וכל אדם נאור הרכין ראש אחריה, יסבלו השומרונים מאילוצים אשר יסבלו, זה הוא מחיר שעלינו לשלם, כדי להבין היטב ולעומק את ה'תהליך' שמאחורי התורה. לפי תורת התעודות ספר התורה השלם רובו ככולו הוא יצירה כהנית של התיאוקרטיה שייסד עזרא בירושלים, ונעשתה שנים אחריו, ולכן הדרך היחידה להבין את התורה השומרונית, הוא להניח שהשומרונים למדו את התורה אחרי חתימת התורה, שלפי תורת התעודות מאוחרת בהרבה לעזרא.

מתי אחרי? 'אחרי ויהי מה', זה כבר לא משנה, העיקר אחרי…

וכך כותב החוקר הישראלי י"ש ליכט:

"ההכרה המפורשת בסמכותה של התורה חלה מכל מקום עם ליכוד העדה בימי שיבת ציון. עזרא הסופר קרא בתורת משה במעמד חגיגי באזני העם (נחמיה ח) ונחתמה אמנה שיש בה משום התחייבות לקיים את מצוות התורה. אפשר אפוא לומר שהתורה נתקדשה במעמד זה… ראיה להתקדשות התורה בקירוב בפרק הזמן הנדון היא מציאותה בידי השומרונים שנתפלגו מישראל בימיו של עזרא או זמן מועט לאחר מכן, לולא נתקדשה התורה לפני כן, לא היו השומרונים מקיימים בידיהם ספר המקובל כקדוש על היהודים, ומצד אחר היו מקיימים בידיהם לפחות חלק מספרי הנביאים לו היו ספרי הנביאים נחשבים כבר אז דומים במעמדם לתורה", (אנצ"מ ערך מקרא עמ' 364).

כוונתו של ליכט הוא להביא ראיה שהתורה כבר היתה מקודשת בימי עזרא, לכל הפחות, ברור לו כמובן שהשומרונים היו מחולקים ונבדלים  מהיהודים כבר בתקופה הפרסית, ולכן הוא פוטר את הדברים במשפט הסתום "בימיו של עזרא או זמן מועט לאחר מכן", כשהוא מסתמך על שתי ראיות כבדות משקל: 1) לא היו השומרונים מקיימים בידיהם ספר המקובל כקדוש על היהודים, 2) ומצד אחר היו מקיימים בידיהם לפחות חלק מספרי הנביאים.

אך שתי הראיות האלו מפריכות לחלוטין גם את ההשערה המובעת בחצי פה "בימיו של עזרא או זמן מועט לאחר מכן", שכן ברור כי גם בימיו של עזרא, 1) לא היו השומרונים לוקחים את התורה מן היהודים, שנואי ושונאי נפשם, 2) היו ספרי הנביאים מקובלים כקדושים על היהודים.

בעיני החוקרים הגרמנים, כל הנושא הזה לא היה חשוב, סוף סוף השומרונים גם הם אינם אלא סוג של יהודים, ואיזו חשיבות יש לדבר, כהניהם של אלו זייפנים וכהניהם של אלו זייפנים, לא מחקר עתיקות תצמח הישועה. רק הרוח הבריאה של האדם העליון תוכל בחוש אינטואיטיבי מיוחד לקבוע את ה'תהליך' שממנו יצאה הברית הישנה.

מי שיצא לישע הגרמנים, היה החוקר היהודי ג'ימס פורביס, שבשנות ה60 של המאה הקודמת, כתב את עבודת הדיסרטציה שלו, על זמנה של התורה השומרונית. העבודה נכתבה בהדרכתו של החוקר המפורסם פרנק מור קרוס, (כבר קרוס קבע כי הקרע השומרוני חל אחרי עזרא), ועל פי הממצאים העדכניים לאותו זמן, מתוך מגילות ים המלח שפיענוחן החל אז. במשך שנות ה70 וה80 פרסם כמה מחקרים חשובים על השומרונים, בשבתו כחוקר בבוסטון. הוא אף כתב את רוב הערך 'שמרנים' באנציקלופדיה המקראית, בכרך שהתפרסם בשנת  תשמ"ב.

כיום יש לנו ידע מעודכן יותר, כפי שנראה בהמשך, וגם טיעוניו של פרביס בעייתיים, אך ננסה לעקוב ראשית אחרי מהלך המחקר.

את החלק הראשון של הערך כתב פרנק מור קרוס, וכך הוא אומר בו:

"ברור שדת שומרון יצאה מן היהדות, חגיה וחוקיה, שמרנותה כלפי התורה והתפתחותה התיאולוגית מעידים כך בבירור, אף אין בה שום ראיה לסינקרטיזם דתי. אפילו האפוקליפטיקה המאוחרת טבעה חותמה על דת השומרונים… מטעמים אלו גברה נטייתם של החוקרים לאחר את זמנו של הקרע של השומרונים לפחות עד למחצית השניה של מאה ד'".

כלומר, הנחת היסוד היא שבממלכת ישראל היה רק סינקרטיזם דתי, חגיה וחוקיה של היהדות (במובן של יהודאים, אנשי בית שני), לא היו בממלכת ישראל, כמובן שמרנות כלפי התורה לא היתה, ומכאן שיש לאחר את הקרע של השומרונים…

האפוקליפטיקה המאוחרת, משמשת כאן כראיה לרצף תרבותי מממלכת יהודה, ששם, אולי, חדרה אפוקליפטיקה מאוחרת. מבלי לעצור לרגע ולחשוב, הייתכן שה'רצף' הזה גרם להעתקת אפוקליפטיקה מאוחרת, אבל לא להעתקת קדושת הנביאים?

ברור שהאפוקליפטיקה אינה מהווה שום ראיה על היווסדות הדת והרצף התרבותי שלה, הרי היה גם רצף תרבותי מימות עזרא ועד ימי חז"ל, וכי האפוקליפטיקה היא קבלה מעזרא? והרי התורות המיסטיות והגנוסטיות השונות נפוצו בהרבה כתות ולא רק בישראל, בשומרון היתה גם משיחים בימי פונוטיוס פילטוס, כחלק מגל משיחי שדאה על גבי התעמרות הרומאים בתושבי הארץ, וכי זו סיבה לחשוב שהקרע השומרוני אירע בימי פונטיוס פילטוס?

הנושא כאן הוא בסיס הדת, האתוס הלאומי, התורה על פיה מנוהלת העדה, ולא סממנים חיצוניים.

פורביס הלך קדימה, והוא קובע את הפילוג השומרוני לימי החשמונאים. האמת היא שכל הוכחותיו של פורביס לתיארוך התורה השומרונית, עוסקות בפרטים חיצוניים נלמדים ומשתנים, כמו הגופן. לפי הנתונים שהיו בזמנו על התפתחות הכתב העברי, הוא קבע את הגופן של התורה השומרונית. אך כלום הגופן השומרוני לא התפתח ולא הושפע? עולי בבל לקחו את הגופן האשורי, האם זה אומר שהתורה נכתבה אז? היהודים שינו את הגופן, בהתאם לגופן רווח במדינתם, וכך גם השומרונים, במציאות רווחת בארץ, במסחר, באגרות, בתעודות, יכלו לאמץ גופן מעט שונה, ואפילו מבלי משים, וכי זו ראיה להיווצרות הדת? המיתוס הלאומי?

וכבר כתב מור בספרו הנ"ל בספרו עמ' 148, "אע"פ שדעתו של פורביס בדבר זמנו של החומש השומרוני מקובלת במחקר, קשה לדעתי לקשור בין המסקנות ההיסטורית והחברתיות לבין זמנו של החומש השומרוני, כפי שטען פורביס. כמו כן, האם אפשר להסיק מסקנות היסטוריות בשאלות דתיות, חברתיות ומדיניות על פי אורתוגרפיה או אותיות?". (הסיבה שהיא מקובלת במחקר, נתבארה במאמר זה, ההכרח לא יגונה… זה או להאמין בקדמות התורה, או לקבל את פורביס).

אם ניקח לדוגמא את הפלשתינאים, היושבים איתנו באותה כברת ארץ, ומשתמשים בכסף הישראלי, ואף מסדירים את עניניהם מול הרשויות הישראליות במסמכים בעברית. ברור שמבחינה אידיאולוגית יש בין העמים מלחמה ואיבה, אף קבוצה דתית לא תלמד או תעתיק את האתוס הדתי של ה'שכנים הטובים', אך מבחינת גופן וצורת כתיבה, וכי לא תיתכן השפעה? מסמכים בעברית היו מודפסים בעבר במכונת כתיבה, ובדפוס היה בשימוש הגופן פרנקריהל. אחריו הומצא הגופן 'דוד' שהיה באופנה להדפסת ספרים במשך תקופה. כמה שנים בהמשך הומצא הגופן טיימס ניו רומן, והיווה ברירת המחדל במסמכים הממוחשבים. בתל אביב וכנראה גם בג'נין. וכך הלאה, שימושים וצורות כתיבה, חוצות גבולות של ערים יריבות, אבל אין שום קשר לדת וליסודות הדת.[3]

ברור שבהוכחותיו של פורביס אין ממש, השאלה היא לא מדוע הוא מאחר, התשובה ברורה. השאלה היא איך הוא יכול לאחר? איך הוא יכול להתעלם מהקרע העמוק בין העמים.

ובכן, השיטה שפיתח פרביס היא, שהקרע היה מדיני, ולא דתי. לשם כך הוא מתפלפל רבות על תיאורי המאבקים שביוספוס ומקורות שונים. וראה מור בספרו הנ"ל (עמ' 148-9): ג'ימס פורביס טוען שהמניע של יוחנן החשמונאי היה מדיני, הוא רצה רצף מדיני של ערים בשליטתו, השנאה שלו כלפי השומרונים משום שהם שיתפו פעולה עם אנטיוכוס השביעי נגד יוחנן, ולדעתו בימי יוחנן נעשה הפירוד בין החשמונאים ליהודים, כפי שהוא למד מהכתב והכתיב של החומש השומרוני, לדעתו החומש השומרוני הוא תגובה להתנהגות יוחנן. אך להשערה זו (של שיתו"פ מדיני עם אנטיוכוס שגרם לשנאה) אין שום בסיס במקורות, "הנסיונות לראות באירועים מימי יוחנן הורקנוס את השלב המכריע בחיפושי השומרונים אחר לגיטימציה לקיומם כעדה נפרדת אינם עומדים במבחן האירועים".

מי שרואה בכל התיאור הרצוף של האיבה והתיעוב ההדדיים, החוצה את כל רובדי החברה היהודית, אישי התנ"ך כעזרא ונחמיה, הספרים החיצונים הקדומים כמו בן סירא ויהודית, והמאוחרים, אנשי קומראן, החשמונאים, חז"ל, וכל מקור אפשרי אחר, רק איזה מרחק מדיני שלא מעיב על החלק הדתי, מעוות את ההיסטוריה. ברור כדברי מור, שהמתח הדתי מובנה מעצם קיום מקדש בהר גריזים, זה מנוגד לעיקר הדת, שהתקבל על הכל לפחות מימי יאשיהו, סתירה למקדש ירושלים ולאמונה הדתית של כל האומה בכלל. גם בעיני השומרונים מקדש ירושלים היה עיוות ורמאות ומנוגד לתורה ולחוקיה. להעתיק לעצמם את התורה הכהנית כביכול של כהני ירושלים, זו מציאות בלתי אפשרית.

כל המשחק הזה הוא בלתי אפשרי, גם מבחינת התוכן, כאמור, האתוס של הדת השומרונית הוא האתוס של הישראלי הקדום, המנוגד לאתוס היהודאי. ולכן לא יתכן שנלמד מהיהודאים בתקופה החשמונאית, ובפרט שאימוץ התורה על ידיהם מתועד כבר על ידי ספר מלכים לכל המאוחר בתקופה הפרסית. קינה היא למבקרים ותהי לקינה.

נעבור נא לדבריהם של אסתר וחנן אשל, (במאמרם: תאריך התגבשותו של החומש השומרוני לאור המגילות המקראיות מקומראן, בתוך ספר השומרונים הנ"ל עמ' 128), הם מתייחסים לנימוקיו המרכזיים של פורביס. פורביס מסתמך על הכתב, הכתיב, ונוסח התורה. שלשתם לדעתו מתאימים לתקופה החשמונאית.

לגבי הגופן, מציינים אשל, עמ' 136 ואילך, כי מאז התגלו עוד כמה וכמה כתובות שומרוניות, ומתברר שהיחודיות שיוחסה לכתב השומרוני הקדום, בטעות יסודה, הכתב השומרוני היה שווה לכתב העברי אותו אנו מוצאים גם ביהודה. הכתב השומרוני התקבע במאה הראשונה לספירה (בזמן שברור שהתורה השומרונית היתה כבר נחלתם במשך דורות רבים). לאחר סקירת כל הממצאים כותבים אשל: "יש לקבוע אפוא, שהכתב השומרוני אינו מעיד על כך, שהחומש השומרוני והעדה השומרונית התגבשו בתקופה החשמונאית" (עמ' 139). כמו שכתבנו לעיל, הכתב חוצה גבולות, הוא טכני במהותו.

לגבי הכתיב, כותבים הם בקצרה: "על אף שלרוב הכתיב של הנוסח השומרוני מלא יותר מהכתיב של נוסח המסורה, יש קטגוריות דקדוקיות מסויימות שבהן נוסח המסורה מלא יותר מהנוסח השומרוני, ולפיכך הכתיב של הנוסח השומרוני אינו מהווה הוכחה לכך שהחומש השומרוני התגבש במהלך התקופה החשמונאית" (עמ' 140). בכלל כתיב מלא אינו יכול להוות הוכחה, שכן הוא מרכיב משני של הטקסט, עורך או מעתיק שמקבל טקסט עם כתיב חסר, הוא ממלא אותו כפי הנהוג באותו זמן. זה לא נוגע לשאלת מוצאו או זמנו של הטקסט.

לגבי נוסח התורה, פורביס הסתמך על טקסים קומראניים שכונו ע"י החוקרים 'טקסט פרוטו שומרוני', הטקסט כולל הרמוניזציות שומרוניות, אבל לא שינויים כיתתיים כגון ייחוד הר גריזים, ולכן נחשב למקור של התורה השומרונית. בטיעון זה דנים אשל מעמ' 140 ואילך, לדבריהם נתגלו מאז עוד כמה וכמה טקסטים העונים למאפיינים 'פרוטו שומרוניים', "ההשוואה בין הנוסח השומרוני, לטקסטים ההרמוניסטיים מימי בית השני מלמדת על עריכה הרמוניסטית בחלק מהטקסטים מימי הבית השני, שהיא מקפת יותר מהנוסח השומרוני" (עמ' 144), הטקסטים האולטרא הרמוניסטיים הם בכתב החשמונאי המאוחר, ואילו הטקסטים שההרמוניזציה שבהם מקבילה לשומרוני, הם מהתקופה החשמונאית הקדומה (עמ' 150). אשל מניחים שהשומרונים העדיפו לאמץ טקסטים שעברו הרמוניזציה, משום שזו היתה השקפתם, שיש לפשט את הנוסח, ומכיון שההרמוניזציה בשומרוני היא מינימלית יחסית, הדבר מוכיח שהשומרונים אימצו את הטקסט לפני התקופה החשמונאית המאוחרת (עמ' 151).

על הדברים האלו יש להוסיף, שתי הערות מהותיות.

1) כותרת מאמרם של אשל היא 'תאריך התגבשותו של החומש השומרוני', ובצדק, שכן גם אם נניח שביכלתינו לתארך את התגבשות הטקסט שלפנינו, אין זה אומר שזה הוא המופע הראשון של הטקסט. לא 'תאריך קבלת השומרונים את תורת משה', אלא 'תאריך התגבשות הטקסט השומרוני שלפנינו'. שכן, כאשר התורה היא חלק מהדת השומרונית, ייתכן בהחלט שהיא עברה שינויים טקסטואליים שונים, שלא נתפסו כרפורמה דתית. ההרמוניזציה ענינה פישוט הסגנון ממלים סתומות, בדיוק כשם שההרמוניזציה ביהודה, בטקסטים הקומראנים גופם, לא נעשו על ידי גרים שאימצו את החומש באותו זמן, אלא על  ידי מעתיקים, שקיבלו נוסח בלתי הרמוניסטי, ויצרו בו הרמוניזציה למען הקורא הפשוט, או הקורא בן זמנם. יתירה מכך, ייתכן אפילו שהשומרונים לא דקדקו באותיות החומש, ולא אכפת היה להם לקנות עותקים של תורה מסוחרים או מסופרים. כשם שכיום ייתכן שבעזה יימכרו ספרי תנ"ך בערבית, שנדפסו על ידי יהודים. מכיון שהתורה היתה קדושה להם והיתה בסיס הדת שלהם, אין שום מניעה לקנות את הטקסט הזה גם מאחרים.

(הגישה הזו תופסת את החבל משני הצדדים, מצבו הנוכחי של הטקסט השומרוני, נחשב כעדות שכך היה מרגע קבלת התורה אצל השומרונים, שהרי הם לא שינו, הם היו שמרנים, היו דתיים, וכו'. אבל את עצם קבלת התורה על ידי השומרונים, לא שוללים מכיון שלא שינו… השומרונים חיו כאן מאות שנים בלי שום טקסט דתי? ואם היה להם טקסט דתי, קל וחומר אם היה מדובר בגירסא אחרת של התורה, מבחינת התוכן, וכי היו מקבלים את הגירסא היהודאית?)

ולכן, אפילו היו לנו הוכחות לתאריך ההרמוניזציות השומרוניות, אין בהם בכדי לבטל את השיקולים כבדי המשקל המוכיחים על קדמות התורה אצל השומרונים. והרי אשל אינם נוגעים כלל בצד הפרקטי של קבלת התורה אצל השומרונים, באותם ימים בהם יוחנן החשמונאי מחריב את מקדשם, מוציא להורג את כהניהם באכזריות, והיהודים חוגגים חג לזכר המאורע הזה, לפי דעת חוקרים אחדים, או לפי דעת חכמים מאורע דומה שאירע בימי אלכסנדר מוקדון. אשל אפילו לא מנסים להציע הסבר, איך אנשים שקיבלו מתוך רצון טוב את התורה מהחשמונאים, תופסים את עזרא הסופר מאישי התנ"ך כדמון המרכזי המאיים על היהדות? וכן לא קיבלו את קדושת ספרי התנ"ך והנביאים.

2) גם אם היינו מושבעים ועומדים לומר, שהשומרונים לא הכירו את התורה, לפני שקיבלו את המהדורה ההרמוניסטית הספציפית שאותה מצאנו בקומראן משלהי המאה ה2 לפנה"ס, עדיין, הרי התאריך הזה אינו תאריך ראשון למהדורה זו, אלא תאריך אחרון. אין לנו מידע על שלב בו עדיין לא היו הרמוניזציות, להיפך, גם בתרגום השבעים אנו מוצאים הרמוניזציות, וכשליש מההרמוניזציות של השומרוני תואמות לשבעים. במדה ואשל לוקחים את ההרמוניזציה כטקס רציני מתוך מודעות (כפי שכתבו על השומרונים שזה נעשה בהתאם להשקפתם), הרי ייתכן בהחלט שהטקס הזה אירע בימי עזרא, על ידי ישראלים פורשים, או כל קבוצה אחרת. כלומר, אין שמץ של ראיה לאיחור התורה לימי החשמונאים, אלא רק לשלילת לקיחה מאוחרת.[4]

(בכלל על כל הנסיונות להציב קביעות היסטוריות על סמך ספקולציות דיאכרוניות כאלו, כותבת ציפורה טלשיר כאן: "תיאור דיאכרוני זה אינו אלא ספקולציה פרועה, משום שאין חוקי-על קובעי דרך שיאפשרו לנו לשחזר תהליכים כפי שהיו באמת. גרוע מזה, כל תיאור של המצב הוא לגיטימי. יש האמת היהודית על היחס בין התורה של נוסח המסורה והתורה השומרונית ויש האמת השומרונית על היחס ביניהם – אלה ואלה אומרים זייפתם תורתכם, ושני הצדדים צודקים – כמו שיש אמת יהודית על מוצא השומרונים, יש אמת שומרונית על מוצאם. אמירות כאלה יכולות לשרת את הפילוסופיה הפוסט-מודרנית אבל אין להן דבר עם מחקר מדעי של הנוסח השומרוני או ההיסטוריה השומרונית. התמונה של מסירת הטקסטים היא מסובכת עד מאוד, ואין בה מקום לגישה המינימליסטית הפשטנית, הנסמכת על קיומם או אי קיומם של כתבי יד עתיקים. הרי אפשר להביא את הטיעון המינימליסטי עד אבסורד").

האמת היא, שסביר להניח שבמקביל לסופרים המדוייקים, כמו עזרא, שהוגדר בתעודה רשמית של מלך פרס כסופר מהיר בתורת אלהי ישראל, כנראה על סמך מוניטין מפורסם שלו, היו גם סופרים עממיים, שהעתיקו את התורה באופן פשוט יותר ומתאים לקורא העממי, במקום שראו דבר קשה  פישטו את הסגנון. מה שנעשה אצל חכמי התורה בדרך של מדרש, תושבע"פ, טייטש, נעשה אצלם בדרך העתקה. וייתכן שבממלכת ישראל פשו חיבורים כאלו, וכל החיבורים ההרמוניסטיים, לרבות אלו שהשתמש בהם תרגום השבעים, הם תולדה של אותה צורת כתיבה. וגם בתחום זה התפתחה שמרנות, כלומר פישטו את הלשון באותה צורה בקירוב בה עשו כבר סופרים אחרים.

לסיכום, כל המאפיינים של התורה השומרונית, הם מאפיינים ברורים של ההשקפה ששררה בממלכת ישראל של לפני יאשיהו. כל העדויות ההיסטוריות שוללות לחלוטין רפורמה דתית שומרונית על סמך הדת היהודית. ולא הובאה שום הוכחה לאיחור קבלת התורה אצל השומרונים

מחקרו של פורביס הסתמך על נתונים שגויים, הצעתו ההיסטורית לריכוך או העלמת האיבה הדתית, אינה עומדת בפני הביקורת. מחקרם של אשל, אינו מוכיח את איחור קבלת התורה ע"י השומרונים. ולכן ברור שתורת התעודות קורסת מחמת העדות השומרונית. התורה, באותו מבנה שהיא לפנינו, על חמשת חומשיה, היתה רווחת ושכיחה בממלכת ישראל, כפי שרואים אנו גם מעדויות הנביאים בישראל. ולכן, לא יאשיהו, ובודאי לא מאוחרים כמו עזרא, שלחו ידם חלילה בספר התורה. היא היתה קיימת כולה שנים רבות לפניהם.

כעת שימו לב מה מונח כאן על כף המאזניים, האם תורת התעודות תיתכן. לא האם היא מסתברת, מעולם היא לא היתה כזו, גם אם היא מבוססת או מוכחת, אף זה לא היה מעולם. הנושא הוא האם היא תיתכן, נניח שאדם קם בבוקר ומקבל על עצמו את תורת התעודות, אני מאמין משום שזה אבסורד, האם זה אפשרי? התשובה היא: תלוי בקדמות התורה השומרונית, אין שום ויכוח שהיא כבר היתה בידם בתקופה החשמונאית. כל השאלה אם עוד כמה דורות קודם, במידה וכן – תורת התעודות לא אפשרית, התורה היא לא יצירה של כהנים יהודאיים מבית מדרשו של עזרא. היא היתה בקרב דת אחרת, ששני הצדדים ראו את עצמם אוייבים נצחיים ואת זולתם כעובדי אלילים. ומה התרומה של עולם המחקר לנושא? עבודה של פורביס משנות ה60, המיוסדת על נושאים לא רלבנטיים כמו גופן וכתיב, והערות של אשל, על סמך כמה טקסטים הרמוניסטיים מקומראן שלא יאוחרו מתקופת החשמונאים, זהו. זאת לעומת הוכחות מוצקות שהדת השומרונית היא הדת של ממלכת ישראל, ושהתורה היתה בידם עוד מימי יאשיהו. במקרה הזה לא נשאר מקום לבחירה החופשית.

 

 

 

 

 

 

הערות:

[1] סגל כותב: "החוקרים החדשים מסרבים לקבל את עדות רז"ל שחלוף הכתב נעשה על ידי עזרא, כי לפי שיטתם הידועה עלה עזרא מבבל כדי ליתן תורה חדשה לישראל, והתורה שבידינו לא היתה ידועה לפני עזרא, והשומרונים קבלו את התורה מן היהודים אחרי עזרא. ואיך אפשר שעזרא כתב את התורה בכתב אשורי ובידי השומרונים נשתמרה התורה דוקא בכתב העברי העתיק? ולכן סוברים החוקרים שהכתב האשורי ארמי חדר לתוך כתבי הקדש לאט לאט דורות רבים אחרי עזרא עם חדירת הלשון הארמית בין יהודי א"י. אולם כבר ביררנו בכמה מקומות את טעויותיה של שיטת החדשים בנוגע לחיבור התורה וגם בנוגע לקבלת התורה על ידי השומרונים", (עמ' 850). גם פרופ' קלויזנר סובר שעזרא הוא זה שהחליף את הכתב (אנצ"ע ערך א"י עמ' 329).

כפי שנראה בהמשך, דחיית זמן חילוף הכתב, לא בהכרח עוזרת לחוקרים מאחרי התורה, שכן הללו מנסים לדחוק את זמן לימוד התורה של השומרונים אחרי התקופה החשמונאית או בסופה.

[2] גם אבות הכנסייה כותבים בהרחבה על כך, שהדבר מפורסם וידוע, כלשונו של איזוביוס, וכבר תרגם והעתיק את דבריו עזריה מן האדומים ב'מאור עיניים' (אמרי בינה פ"ט): "מפורסם הוא שעזרא איזן ותיקן את כתבי הקדש ולעמוד בפרץ שהיהודים לא יתערבו בשומרונים החליף את האותיות לבני עמו". וכן מצטט שם את התרגום של אבות הכנסייה בהקדמה לספר שמואל: "מודעת זאת כי אחרי היבנות הבית בימי זרובבל עזרא הסופר המציא אותיות אחרות שהן הנהוגות בין היהודים לעת עתה, אם כי לשעבר צורות האותיות היו יהודים ולשומרונים בלי הפרש מאומה". וכך כותב הירונימוס בכמה מקומות.

[3] כך גם לגבי הטענה כי יהודים ושומרונים התחתנו זה עם זה. ברור ששנאה בין שני עמים לא יכולה להקיף כל פרט ופרט. היו גם גרמנים שהצילו יהודים במלחמת העולם השניה. גם כיום אזרחית ישראלית התחתנה עם מחבל. ויש הרבה קשרי ידידות בין פלשתינאים מעזה ובין ישראלים. גם בימי נחמיה התחתן אחד ממשפחת הכהונה עם השומרונים, היו לכך מניעים של כסף, אהבה, ואולי גם קשרים דיפלומטיים. אבל אין זה שייך ולו במעט, לרעיון של העתקת דתו של האוייב. נערות יהודיות מתחתנות עם פלשתינאים, וכן להיפך, האם זה קשור לאידיאולוגיה של אחד הצדדים? מעיד על אפשרות של העתקה אידיאולוגית של הדת והאתוס של האוייב?

[4] האמת היא שאין באמת שום ראיה גם לשלילת לקיחה מאוחרת, שהרי וכי מעלים אשל על דעתם שהשומרונים חיטטו במערות קומראן? לידיהם הגיע נוסח עם הרמוניזציה דרגה א', ולא אולטרא הרמוניזציה, ייתכן תיאורטית שנוסח זה הגיע לידיהם גם במאה הרביעית לספירה.

5 3 votes
Article Rating

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

Subscribe
Notify of
guest
25 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
שאינו יודע לשאול
שאינו יודע לשאול
4 months ago

תודה, יש לי שאלה שלא קשורה למאמר.
השומרונים יש מסורת שנראית רציפה על השתלשלות התורה ועל פרשנותה.
כמו שכתוב במאמר נראה (?) שהשומרונים לא התפצלו מהיהודים אלא משמרים מסורות של ממלכת ישראל.
התנ"ך (למרות שכנראה מכיל מסורות צפוניות) נערך ע"י יהודאים שגם להם (לנו) יש מסורת רציפה על השתלשלות התורה ופרשנותה.
מהי עדיפות המסורת היהודאית על המסורת הישראלית?
מהי עדיפותו של הר הבית על הר גריזים?
מתנצל עם השאלה נראית מתריסה, זו ממש לא הכוונה.
מתנצל גם אם יש מאמר יעודי באתר לשאלה הזו ולא ראיתי.
ותודה בכל אופן.

נחמן
נחמן
1 month ago

מקורות בבקשה?מאיפה אתה מביא את המקורות בענין שאין להם מסורת רציפה מזמן עלי הכהן עד זמן התקופה ההלנסטית? דבר שני יוסף בן מתתיהו כותב הרבה על הכותים והוא כותב עליהם שהם בעצמם ידעו שאינם יהודים ולא אמרו זאת רק מתי שהיה נוח להם מבחינה מדינית ,דבר שלישי איפה המקור שלך שהר גריזים נהפך לקדוש אצלם רק אחרי שאלכסנדר מוקדון הרס את המקדש השומרוני בשכם? הרי בנוסח שלהם כתוב שיש לעשות מקדש בהר גריזים? אשמח שתשיב לי. תודה.(זה לא בשביל לקנטר ח"ו).

א.א.
א.א.
1 year ago

משום מה נראה שכותב המאמר מעדיף את הגרסה השומרונית על מוצאם הישראלי, על פני הגרסה המקראית־היהודית על מוצאם הלא־עברי.

א.א.
א.א.
1 year ago

משום מה כך היה הרושם בקריאה ראשונה.
כשרפרפתי כעת, לא מצאתי ראיות לרושם זה (מלבד המשפט: "אין הבדל בשאלה אם דם בני אפרים זורם בעורקי השומרונים, (למרות שמחקרים גנטיים מעודכנים תומכים בכך, שאכן יש קירבה גנטית בינם לבין הישראלים), או שמא רובם הינם נכרים מארץ כותא").
עמכם הסליחה.

דוד
דוד
1 year ago
Reply to  א.א.

למה לא? הוכחות גנטיות על מוצאם הקרוב לנו, ישנן. המקרא בפירוש טוען שהתורה ניתנה להם על ידי כהנים ממלכות ישראל בימי סנחריב, וכן ידוע לנו מספר דברי הימים שהיתה בישראל ”פליטה הנשארת” רצינית גם לאחר גלות אשור, ואדרבה, רובה אכן היה עדיין עוין ליהודה, למקדש בירושלים ולבית דוד, ומכאן ההשפעה על צביונם המוכר שלכותים, שכנראה נתערבו בהם עד שלא ניכר עוד מוצאם המקורי.
המורם מן האמור, אין ה”כותים” שבשומרונים ניכרים עוד, שכן כבר נתערבו אלה בשרידי עשרת השבטים שלא גלו, הם ממשיכי דרכו שלירבעם בן נבט, ומי יודע, אולי באמת הנרטיב שלהם על ”עלי הכהן שפילג את העם”, ”המקדש האמיתי הוא בשכם/הר גריזים דהיינו באפרים”, ”המקום אשר בחר ה’ כבר, לא יבחר בעתיד”, ”תורתם שליהודים מזוייפת מתוכה” וכו’, אינו אלא שריד אחרון ואותנטי לתעמולה האנטי-יהודית שהנהיג המלך ההוא שבדא לו חג מליבו מחמת קנאה ותאוות כבוד, כדברי רבותינו.

דוד
דוד
1 year ago

אהם… מדומה אני שדברי מכוונים לשואל שלמעלה, ההוא שדיבר על ”העדפה”, לו ולא לכם…
ובכל מקרה התכוונתי רק לומר שאי אפשר לדחות את דבריהם שלאלה במחי יד, משום ההוכחה הגנטית (אם כי איני מונח בדיוק בכל פרטיה, וכל היודע יותר ממני מתבקש להעמיד הדברים על דיוקם, למען לא תהא האמת נעדרת), אלא אם כן נאמר שהיתה בתחילה קבוצה משמעותים שלבני ישראל להתערב בהם עד כדי קרבה גנטית מוכחת, ורק לאחר מכן נעשה היסוד הבבלי-חמתי-כותי עיקר, עד שאין ה”ישראל” שבהם ניכר עוד, ומעתה אין לו כל משמעות הלכתית?
בל נשכח שמאז הופעתם בספר מלכים ועלילותיהם בימי עזרא, עבר זמן רב עד שרבותינו קבעו את מעמדם ההלכתי המיוחד, והרבה יכול היה להשתנות מאז, ולפיכך אין להתפלא שלבסוף נמצאים אלה גויים גמורים מכמה בחינות שעדיין התורה נמצאת בידם מאבותיהם.
שוב, הכל תלוי בגנטיקה. ואם ראיה זו אינה ראיה, דהיינו שבאמת אין הם קרובים לנו יותר מאשר הארמים ושאר העמים הסמוכים לנו, ולפיכך נמצאו כל דברי בטלים ומבוטלים, הנכם מתבקשים להוציא האמת לאור.

Last edited 1 year ago by דוד
יעקב מרוז
יעקב מרוז
1 year ago

האם בוצעה בדיקת פחמן 14 לספר התורה השומרוני שלטענתם נכתב בימי יהושע ?

יעקב מרוז
יעקב מרוז
1 year ago

תודה תודה. כל הכבוד על התגובה.

ישעיהו
1 year ago

ראיתי צילומים של ספר אבִּישַע, והכתב מדי דומה לכתב השומרוני המוכר.
אני לא זוכר כרגע עוד תרבות ששמר על כתב כזה הרבה זמן
אגב, באתר הספריה הלאומית יש ספר תורה שומרוני בכתב וועליש ממש כמו שלנו, ומשמע שבעבר כתבו השומרונים כמונו ומשהו השתבש אצלם מאוחר יותר

רועי
רועי
1 year ago

ייש"כ
למיטב זכרוני על חלק מהדברים כבר העיר פרופ' חורגין (למרות עתיקות הדברים)

רועי
רועי
1 year ago

בספרו- מחקרים בתקופת בית שני, ניו יורק תש"י

פלצונינוס קיסר
פלצונינוס קיסר
1 year ago

מדוע העצניקים הזקנים הציעו את עצמם להיות שותפים למקדש ירושלים?

יעקב מרוז
יעקב מרוז
1 year ago

הישוב היהודי היה קטן בהרבה מזה השומרוני ועזרא חשש לאבד את ההגמוניה ולכן דחה אותם והמציא את הביטוי "זרע קודש" והכניס את הטיעון הגזעני ליהדות .קפריזה אישית ששינתה את היהדות .

דוד
דוד
1 year ago

ניסוח מענין יש לו למעחקאר: "יש דעות שגלות סנחריב לא היתה שלמה, ועדיין נותרו שם רבים מישראל", זע'מא הבנאדם חותר תחת הכתוב בספר מלכים, יעני קונספירציון, בעוד שבספר דברי הימים מפורש שבימי חזקיהו היתה "פליטה הנשארת מכף מלך אשור" שעדיין ישבה בארצה, מאפרים ומנשה ועד זבולון, ורובם אכן לעגו לשלוחיו שבאו להזמינם לעשות הפסח בירושלים, ע"ש, ומכאן גם שלא ייתכן שהיה גרעין קשה של התנגדות וכו', כדברי בעל המאמר, אלא ודאי, מפורש כך בכתובים, לא תוכל להתעלם (ואכן, נראה שמקרא זה נחשב כאבדה לגבי החוקרים דנן).
ועוד הערה קטנה: אבישוע מפורש כבנו שלפינחס, לא נכדו. לא רק אצלנו בספר דה"י אלא גם אצל השומרונים, בתוך הספר המיוחס לו. (וכן יש להזכיר כי "ספר יהושע" שלהם אינו זה שלנו, אלא ספר זכרונות המיוסד ברובו על הספר שלנו אך מכיל גם עניינים חיצוניים, ביניהם "מלחמת יהושע ושובך" המוכר מן ההוספות שהוסיף המו"ל בדפוס הראשון שלספר יוחסין, וכן קצת היסטוריא שומרונית עד ימי הדריינוס, אך הספר עצמו אינו אלא "מקובל" עליהם, לא נחשב "קדוש" להם).

דוד
דוד
1 year ago

תודה רבה וחן חן.
אך באמת, האם יש לכם הסבר לתופעה משונה זו, שהמומ-חים לכאורה למקרא וכדו' נוטים לפעמים להיות בלתי מונחים בענין, שוכחים מקראות מפורשים, מפריחים השערות היכן שהדברים כבר ברורים ועוד מוזרויות שכאלה?
(אחרי הכל, כבר נזכר במאמר אחר באתר אותו אחד שטען כי חז"ל מגנים את איוב בתלמוד, בעוד שהציטוט שהוא הביא משם לא היה בעצמו אלא ציטוט פסוק מספר איוב, מה שמקשה עלינו לראות את אותו אדם כ"מייבין" בענין שבו הוא אמור לכאורה להתמחות)

25
0
Would love your thoughts, please comment.x