הפילוסוף פרופ' רוברט אאודי מאוניב' נוטרדאם, שעסק רבות במחקר האפיסטמולוגיה, תורת ההכרה, (כלומר מה אנו יכולים לדעת, מה ערכן של הידיעות שאנו חושבים שאנו יודעים). פרסם ב2015 ספר בשם "אמונה רציונלית", (סקירת הספר בהוצאת אוקספורד), מטרת הספר בפשטות, להסביר את משמעות האמונה מבחינה לוגית רציונלית, מה משמעות דעתו של האדם, כפרט וכחלק מחברה, מה מקומה של התבונה ושל העדות האנושית בכדי לקבע אמיתות.
הפרק הראשון בספר מבהיר את מהות האמונה והיחס בינה לבין הידיעה וההכרה הנפשית.
בפרק 2 עומד אאודי על הפרדוקס שבין מה שמוצג לכאורה כ'אמונה', כלומר דבר שאנו רוצים לקבל ולהאמין, ובין העובדה שהדעה הזו לפעמים לא באה כתוצאה מרצוננו החפשי, לדעתו של אאודי ישנה כן בחירה בדרך של שליטה שלילית, כלומר למרות שהאמונה לא באה "ממני", עדיין אני יכול לדחות אותה, ולכן בסופו של דבר כן מדובר בבחירה. בנוסף טוען אאודי ל"שליטה עקיפה".
בהמשך עומד אאודי על הסיבות לאמונה, האם יש קשר בין הסיבות לדרך שאדם בוחר בחיים מבחינה פרקטית, לבין בחירתו האמונית? לדבריו הבחירות הפרקטיות בחיים מטרתן היא לשנות את העולם, ואילו האמונה מטרתה לספק ייצוג אמיתי של העולם.
בפרק זה בא גם דיון על האתיקה של האמונה, הכנות, ההקשבה להגיון ולידע המושג ע"י החושים.
בפרקים הבאים עוסק אאודי בשאלה המרתקת, האם ההצדקה שאנו נותנים לאמונה כלפי חוץ, תואמת להצדקה הפנימית האמיתית שמחמתה אנו מאמינים? לטענתו של אאודי התשובה חיובית.
בפרק 5 דן אאודי האם האמונה היא תכונה של האדם, או מצב קוגנטיבי, מסקנתו המפתיעה כי האמונה הינה גם תכונה של אדם, ולא רק מצב.
הפרקים האחרונים עוסקים ביחס בין רציונליות ואמונה, אם רציונליות מטרתה לחפש את הייצוג האמיתי של העולם, מה יחס האמונה לגישה זו, והאם האמונה אף היא מטבעה רציונלית, אא"כ הוכח לגבי אמונה מסויימת שאינה רציונלית. אאודי נוטה להגדיר את האמונה כסוג של תפיסה רציונלית של העולם.
החלק הרביעי מוקדש לנושא העדות, היוצרת את ההכרה החברתית בעובדות, העדות מבוססת על תפיסה אנושית, ולא על שום ידע מוחשי אחר, ואאודי נזקק לשאלה מדוע העדות בכל אופן מהווה תמיד מקור של ידע בסיסי.
כדאי להשוות לפרופ' נינה רמון: הרציונליות היא אמונה לא רציונלית (וראה גם: רציונליות ואמונה).
שוב ושוב חוזרת המסקנה כי רציונליות 'יבשה' המעמידה את הכל על כלום, היא עיוות חשיבה. היכולת שלנו להבין או להתקרב במדת האפשר אל מה שמאחורי המציאות, חייבת לבא דרך הכלה והבנה של דברים שמעבר, היבשושיות שנתפסת לפעמים בטעות כקפדנות מדעית, היא חוסר השראה, ייבושם של הפליאה והקסם שמהוים חלק בלתי נפרד מהחשיבה האנושית המלאה והעשירה.
וילפרד מקלי ופרופ' ד. מקלרסה כותבים:
מספר גדל והולך של חוקרים, בהם מוריס ברמן, ג'יימס ק.א. סמית, רוברט אוֹרְסי, ג'ושוע לנדי, מייקל סֵיילר,ארווין לאסלו, רוברט פּוֹג הריסון, גרגורי בּייטסון, אליסטר מקגראת ורבים נוספים, הביעו הסתייגות מהתפישה שלפיה אנו, בני האדם המודרניים, התפכחנו לחלוטין מקסמו של העולם. חלקם אף דיברו על הצורך ב"היקסמות מחודשת" של עולמנו.
מאמרו של פרדריק ג'קסון טרנר (Turner) משנת 1893 בנושא זה נחשב לאבן דרך בהיסטוריוגרפיה האמריקנית. אם לסכמו בקצרה, טרנר טוען שהגורם החשוב ביותר בהתפתחות הדמוקרטיה האמריקנית – ובפיתוח מאפייניה הייחודיים הרבים, כמו חירות ואינדיבידואליזם – היה קיומם של אזורי ספר בגבולותיה המערביים של המדינה. מאמרו של טרנר הרבה פחות פואטי מאשר תחום עיסוקו, והוא משתמש בדוגמאות ממדעי הטבע והחברה כדי להוכיח את טענותיו. לפי טרנר, אפשר להסביר את ההתפתחות האמריקנית באמצעות קיומה של הארץ הפראית שמחוץ להישג ידה של הציביליזציה. החיים בסְפר משמעותם חיים על הסף, בין ציביליזציה לטבע, בין הידוע לבלתי ידוע.
וראה כאן בין השאר את דברי הפילוסוף פולני:
"מיכאל פולני טוען שאנחנו חייבים לחזור למיתולוגיה כיון שהמדע מתעלם מן המציאות השלמה ממכלול הנתונים של ההויה המדע בוחר רק באנפין מסוימים שקל ונוח לו לארגנם במסגרות הגיוניות אולם המציאות הרב גוונית הצבעונית השופעת תחושות וגילויים בלתי מודעים עשירה לאין ערוך מעולמו של המדע, ולפיכך שעה שהמדע הגיע לגבול יכלתו חייב איש המדע המודרני לחזור את המיתולוגי אל העולמות העתיקים והשופעים כדי לגלות בהם נתונים ומושגים חדשים", (פרופ' אהרן קציר, בכור המהפכה המדעית, הוצ' עם עובד 1971, עמ' 124).
לכאן מתאימים גם דברי פרופ' שלום רוזנברג במאמרו "הרציונליות נגד הרציונליזציה":
…היצר הרע נלחם נגד הרציונליות באמצעות הרציונליזציה: "והוא בנין אב לכל החוטאים, שאינם חוטאים אלא בהראות פני הטוב שיש במעשה ההוא".
במשך זמן רב התפעלתי מהיופי שבתשובתו של רי"ע המתאר את המאבק בין הרציונליות החיובית לבין הרציונליזציה השלילית. אבל היום מהרהר אני שאולי אפשר לטעות וליפול גם במלכודת של הרציונליות כביכול. אולי גם היא עלולה להטעות אותנו. האם המדע המודרני הוא רציונלי? הרבה פעמים אני חייב להגן על הרמב"ם לאור הפיסיקה של ניוטון. ניוטון? ואולי איינשטיין? ואולי הפיזיקה המודרנית שממנה אולי רק חלק קטן, אם בכלל, אנו מבינים? גם על אלו הרואים עצמם כרציונלים, הרציונליזציה עדיין מאיימת. תמיד יימצאו פרופסורים ואנשי מדע שישרתו כל מטרה נאלחה, כל אינטרס וכל תועבה. תמיד ימצא השטן פילוסוף לשרתו. אכן הרציונליות לא תמיד יכולה להגן עלינו ולצייר עבורנו מפות דרכים. עדיין אנו זקוקים לאמונה!
אכן, בעולם נטוש מאבק מתמיד בין הרציונליות לבין הרציונליזציה. ועדיין, הרציונליות הכרחית אך איננה מספיקה. כנגד הרציונליזציה זקוק החכם גם לענוותנותו של האדם המודה על האמת ומעל לכול מוכן להפעיל על עצמו ביקורת עצמית, כמצוות הכתוב (תהלים טו א–ב): "מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ, מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ? הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ". כך אומרים אנו, אך בנוסף לכך זקוקים אנו לאמונה. האמונה בכך שקיימים סביבנו דברים מסתוריים מעבר להבנתו של האדם.
וראה עוד: פיירבהנד – להציל את האנושות מהמדע.
ד"ר אברהם: האם אמונה באלוהים היא רציונלית?
הפיזיקאי ד"ר אברום רותם: הרציונליות נכשלה!