לחץ לגירסת הדפסה

כבר חודשים שמסתובבת שמועה במסדרונות, 'יש כתובת חדשה מהר עיבל', חלקים ממנה הודלפו, אבל רק היום, נחשפנו לכתובת המלאה.

ארור, ארור, ארור,

ארור לאל יהו.

תמות – ארור,

ארור – מות תמות.

ארור ליהו,

ארור, ארור, ארור

כל הקללה הזו נחקקה בתוך קמיע עופרת מהמאה ה13, זמן כניסתם של בני ישראל לארץ, הקמיע נמצא במזבח הר עיבל, המזבח שבנה יהושע כפי ציווי התורה וכפי המתואר בספר יהושע. עליו ראה כאן.

בהר עיבל נאמרו כידוע הקללות, בהן חזרו קבוצה מבני ישראל על מספר 'ארורים', כגון: 'ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזו', כך שלמרות שלא ידוע לנו בדיוק למה שימש קמיע זה, נראה שיש קשר בין הר עיבל כמקום הקללה, ובין הקמיע הזה. לפי הרב אורי הולצמן, ייתכן שמקובל היה שאדם שרוצה לקלל את חברו, מביא את הקללה לפני המזבח, ככתוב: אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר יֶחֱטָ֥א אִישׁ֙ לְרֵעֵ֔הוּ וְנָשָׁא־ב֥וֹ אָלָ֖ה לְהַאֲלֹת֑וֹ וּבָ֗א אָלָ֛ה לִפְנֵ֥י מִֽזְבַּחֲךָ֖ בַּבַּ֥יִת הַזֶּֽה (תפילת שלמה).

וחכם אחר פירש, שאולי כך פירשו את הכתוב 'ושמת את הקללה על הר עיבל', שצריך לעשות שימה של קללה בפועל, ולכן טמנו את זה במזבח.

אך מעבר לפרשנויות, עיקר מה שאנו למדים מן הכתובת הזו, הוא שכבר במאה ה13 לפני הספירה, אותה ישות שצמחה על גב ההר, שהאמינה באלהי ישראל שנקרא יה"ו, כתבה בעברית, וידעה לכתוב בצורה כיאסטית, שהיא כתיבה ספרותית, ידעה לכתוב גם בכתיב מלא, עם אימות קריאה. ובקצרה, הסיפור על ישראל הקדום, שהטקס הראשון שלו הוא בהר עיבל, מקבל אישוש משמעותי מן הממצאים. והטענה שלא היו אז ישראלים, או שלא ידעו לכתוב, מופרכת.

האם זו רעידת אדמה? תנוח דעתכם, אף אחד מן המינימליסטים לא יניד עפעף, הם יצאו בכחות עצמם מסיבוכים יותר גדולים…

פינקלשטיין והדינמיקה של כפירה ואמונה

בעיני פינקלשטיין, זו תהיה מן הסתם הוכחה ניצחת, שהוי"ה אינו אלהי ישראל, שהרי כבר הכנענים כותבי העברית האלו, שהשתמשו בפרוטו מבנה שבפרוטו הר עיבל, כתבו את שמו! ומכיון שבישראל בהכרח היה היעדר אוריינות, זה רק מוכיח שהממצא הזה כנעני. וכמובן גם: זו לא כתובת, אלו רק חריצים אקראיים, הכתובת מזוייפת (כפי שכבר אמרו על מצבת מישע, כתובת השילוח, מצבת תל דן), הקריאה לא נכונה, וכו'.

והנה הראשון:

ואלו דברי גרשון גליל, הכתבה מYNET:

"זו רעידת אדמה בחקר המקרא": נחשפה "קללה" בת 3,200 מ"הר הקללה"

כתובת בכתב עברי קדום, ובה השם המפורש, התגלתה בהר עיבל שבשומרון, והיא מתוארכת למאה ה-13 לפני הספירה. פרופ' גרשון גליל מאוניברסיטת חיפה, אומר כי מדובר בכתובת העברית העתיקה ביותר שנמצאה עד כה – עדות לשימוש בשפה העברית בתקופת המקרא

ממצא ארכיאולוגי נדיר מהר עיבל: לוח עופרת קטן ומקופל, בן 3,200 שנה, שופך אור חדש על חקר המקרא – ונחשף היום (ה'). בתוכו – קללה עתיקה בכתב עברי קדום ("פרוטו-כנעני"), עם שם השם המפורש. פרופ' גרשון גליל מאוניברסיטת חיפה, מכנה את התגלית "רעידת אדמה בחקר המקרא". לדבריו, "הממצא החדש שנחשף היום הוא הכתובת העברית המוקדמת ביותר שנמצאה עד כה".

פרופ' גליל מספר כי עד היום, עם מציאתה של הכתובת מהמאה ה-13 לפני הספירה, תוארכה הכתובת העתיקה ביותר בעברית, למאה העשירית לפני הספירה. "מדובר היה בכתובת שנמצאה בחורבות קאיפה, סמוך לעמק האלה, על ידי פרופ' יוסי גרפינקל מהאוניברסיטה העברית, ואני זה שפענחתי אותה", הוא אומר.

"הממצא החדש הוא מכת מוות לכל מכחישי המקרא", מדגיש פרופ' גליל. "רבים ממבקרי המקרא טענו כי במאה ה-13 לפני הספירה, עם ישראל לא ידע קרוא וכתוב, ולכן לא יכול היה לכתוב את התנ"ך. לפיכך מכחישי המקרא טענו כי התנ"ך נכתב מאוחר מאוד, בתקופה הפרסית או ההלינסטית".

"יצירה ברמה גבוהה"
לוח העופרת הקטן, מהמאה ה-13 לפני הספירה, התגלה כאמור בהר עיבל שבשומרון, הידוע כ"הר הקללה" המקראי – ובתוכו נחרטה הקללה:

ארור, ארור, ארור,
ארור לאל יהו.
תמות – ארור,
ארור – מות תמות.
ארור ליהו,
ארור, ארור, ארור

לא ברור מי כתב את הקללה העתיקה, אך לדברי פרופ' גליל מדובר ביצירה ברמה גבוהה: "מי שיודע לכתוב את טקסט עם תקבולת כיאסטית, יכול לכתוב הכול", הוא אומר. "בשלב זה, לצערי, עדיין לא ניתן לחשוף את כל המידע שהתגלה, מאחר והוא ממתין לביקורת-עמיתים ולפרסום אקדמי. אבל גם על מה שנחשף היום, אפשר לומר 'דיינו', ו'שהחיינו' על מציאת השם המפורש בעברית".

התייחסות עתיקה לאלוהי ישראל
פרופ' גליל סבור כי העובדה שהממצא החדש נחשף דווקא בהר עיבל, היא בעלת משמעות חשובה מבחינה היסטורית. בספר דברים (פרק כ"ז) מצווה משה רבינו את העם לקיים טקס מיוחד אחרי הכניסה לארץ, אירוע זה שזכה לכינוי "מעמד הברכה והקללה", בהר גריזים ובהר עיבל שבשומרון. בטקס הוזהר העם כי יבורך אם יקיים את מצוות התורה – ויהיה ארור ומקולל, אם יפר את הברית. "וְעָנוּ הַלְוִיִּם, וְאָמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם. אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת ה', מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ וְשָׂם בַּסָּתֶר. וְעָנוּ כָל הָעָם וְאָמְרוּ – אָמֵן".

בהמשך יש עוד אזהרות, שהמשותף לכולן – שהן פותחות במילה "ארור". "אלו לא קללות", מדגיש פרופ' גליל. "פירוש הביטוי 'ארור' הוא מקולל. זה טקסט משפטי שמזהיר שמי שלא יעשה את המצווה עליו, יהיה מקולל. בקשר שבין ישראל לאלוהים, יש יחס לא פורמלי שבו האל מצהיר כי הוא אוהב את העם, ויש גם מרכיב פורמלי ומשפטי. גם אצל עמים אחרים, בכל חוזה יש ברכות וגם קללות שיחולו על מי שיפר את ההסכם, וזה מתואר גם בירמיהו ל"ב".
לדברי פרופ' גליל, "באותה תקופה החוזה המשפטי כלל חפץ, ובו כתובת זהה בצד החיצוני ובצד הפנימי. כשהייתה מחלוקת, היו שוברים ורואים מה הטקסט שכתוב בחלק הפנימי. גם בממצא החדש שנחשף כעת, המהווה כאמור מסמך משפטי, יש שני צדדים של טקסט".
איך יודעים שזה מסמך משפטי של יהודים?
"בגלל ההתייחסות לאלוהי ישראל. לאדם כנעני השם 'יהו' לא אומר כלום, כי הוא בכלל לא מכיר את אלוהי ישראל".

ב-6 באפריל 1980 גילה צוות בראשותו של פרופ' אדם זֶרטָל, מומחה לארכיאולוגיה של ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה, אתר פולחני בהר עיבל. בהמשך נערכו חפירות שבעקבותיהן קבעו מספר חוקרים כי מדובר ב"מזבח יהושע", המקום שבו התקיים הטקס החגיגי וכריתת הברית המחודשת בין האל לבין עם ישראל שנכנס לארץ, לאחר יציאת מצרים וארבעים שנות נדודים במדבר. אלא שמספר לא מבוטל של אנשי אקדמיה התעקשו לטעון כי מדובר באתר פולחן כנעני, שאין לו שום קשר ליהדות.
ב-2015 נפטר פרופ' זרטל, אבל מי שהמשיכו להאמין כי מדובר במזבח יהושע בן-נון, הם אנשי ארגון Associates for Biblical Research מטקסס. בדצמבר 2019 הוביל הארכיאולוג סקוט סטריפלינג, צוות במטרה לבצע ניפוי מיוחד בעפר ש נחפר באזור "מזבח יהושע" על ידי זרטל וצוותו, בשנים 1982–1989.
השיטה שבה הם השתמשו היא "ניפוי רטוב", באותו אופן שבו הצליחו הארכיאולוגים יצחק (צחי) דבירה וד"ר גבריאל ברקאי, לגלות ממצאים מדהימים במסגרת פרויקט סינון עפר הר הבית. במהלך הניפוי גילה סטריפלינג לוח עופרת מקופל, ובעזרת סריקות סיטי נחשפו בו 40 אותיות. הוא התייעץ עם מספר מומחים, ובהם פרופ' גליל מאוניברסיטת חיפה.
סטריפלינג המתייחס לממצא כסוג של קמע, מסביר: "סוגי הכתובות הללו מוכרים היטב בתקופות ההלניסטית והרומית, אך החרסים שנחפרו על יד זרטל מתוארכים לתקופת הברזל ולתקופת הברונזה המאוחרת. כך שבאופן הגיוני הלוח נגזר מאחת מהתקופות המוקדמות הללו. למרות זאת, הגילוי שלנו של כתובת מתקופת הברונזה המאוחרת – הדהים אותי". סטריפלינג ציין כי מאמר אקדמי הכולל ביקורת עמיתים, צפוי להתפרסם בהמשך שנה זו.
כיצד חיבר עם ישראל שחזר ממאות שנים במצרים, טקסט בעברית?
פרופ' גליל: "תחשוב על ישראלים שחוזרים מניו-יורק. הם אולי יודעים אנגלית, אבל הם מדברים עברית, יש להם תודעה לאומית ואמונה באל אחד. מילה כמו 'ארור' וקללה למי שלא יקיים חוזה משפטי, היו מקובלים בתרבות של עמים שחיו באזור באותה תקופה. אבל 'יהו', השם המפורש של אלוהי ישראל, לא היה מוכר אצל עמים אחרים, וכמובן שלא נעשה בו שימוש. למעשה, כל הזמן הולכות ומתרבות העדויות והממצאים שתומכים בעדות המקראית".

כאמור לעיל, אין שום ספק שהמינימליסטים ימציאו ים של תירוצים, או יתעלמו לחלוטין, הם אלופים בזה.

ואנחנו, יכולים להיזכר במעשיו של יאשיהו, כשנמצא הספר העתיק שכתב משה רבינו, ובו הקללות העתידות לבא. – הוא התעורר לתשובה והשפיע על כל העם לסלק את החטאים ולהתקרב לה'. עינינו זכו לשזוף מסמך שנכתב ע"י אדם שככל הנראה ראה את משה רבינו, נכח בפטירתו ובפטירת אהרן, נכנס עם יהושע בן נון לארץ, והשתתף בטקס הקללות על הר עיבל. לאו מילתא זוטרתא היא! (ע"ע כאן)

המשך הפולמוס: כאן.