שאלה: איך יתכן שגברים פוסקים הלכות עבור נשים, בלי שהם יכולים להבין לגמרי את הנשים, ומדוע שנשים לא תפסוקנה לנשים? ובכלל שנשים לא תפסוקנה הלכה?
תשובה: ההנחה שבכדי לפסוק הלכה עבור מישהו, צריכים להבין אותו 'לגמרי', שגויה. אי אפשר, בכלל, להבין מישהו אחר לגמרי, ההלכה לא מיוסדת על הבנה מוחלטת של אנשים אליהם הפסיקה רלבנטית, אלא על כללי ההלכה. רב פוסק הלכה עבור חיילים בקרב, גם אם לא היה חייל קרבי, עבור רופאים, גם אם אינו רופא, עבור סנדלרים גם אם אינו סנדלר, וכך הלאה. לאנשים מקהילות שונות וממוצאים שונים מנטליות שונה, לאנשים בתפקידים שונים מצבי נפש שונים, אלו דברים שצריכים לדעת אותם, אבל בשביל לפסוק הלכה לא צריכים להיות האובייקט עצמו. חשוב מאד להכיר את המציאות ככל שניתן לברר אותה, אך לא להיות המציאות בעצמה.
נשים הולכות לפסיכולוג גבר, בלי לחשוש שאולי הוא לא יבין אותן 'לגמרי' משום שהוא גבר, כך גם לגבי הליכה לרופא נשים גבר. נשים אפילו מתחתנות עם גברים, מבלי לחשוש שלא יובנו 'לגמרי'. וכאמור, אי אפשר להבין את האחר 'לגמרי'. ולפעמים להיפך, אדם שחווה חוויה מסויימת, עשוי לשים את עצמו, במקום את האדם שלגביו הוא צריך לפסוק. זו הסיבה שנשים מעדיפות רופאי נשים גברים לפעמים.
לכן אין שום צורך שנשים תפסוקנה הלכה. למרות שכן יש תועלת רבה בקיומן של יועצות שמכירות את ההלכה ועומדות בקשר עם פוסקים, שכן ישנן שאלות שאולי לא נח לאשה לשתף פוסקים גברים, או שהיא תרצה להתייעץ קודם על האפשרויות העומדות בפניה.
האם נשים יכולות לפסוק?
כדי לפסוק הלכה צריכים ללמוד שנים רבות, ולשמש תלמידי חכמים, ולכן הבעיה היא לא ב'פסיקה', אלא בדרך אליה. הלימוד של דרך הפסיקה מגיע רק מקשר קרוב ומחובר לבית המדרש, ולכן קשה למצוא דרך בה נשים יוכלו לעבור את המסלול הזה.
הרעיון של לימוד תורה נפרד לגמרי לנשים, סותר את המהות של התושבע"פ שענינה קשר ישיר לבית המדרש שעובר מרב לתלמיד. לימוד נפרד של נשים, יביא פסיקה נפרדת ושונה של נשים, ואין לנו זכות לפצל את היהדות לשני בתי מדרש שאין דרך לגשר ביניהן. דיינו בכל ההבדלים בין העדות שנוצרו מחמת הגלות או מחמת מחלוקות, והמטרה היא לחבר בין ההבדלים האלו, כמו שאנחנו רואים בדורינו שההבדל בין החסידים לליטאים נעשה הרבה יותר קטן. ובודאי לא להפריד לחלוקה שאינה ניתנת לאיחוי.
כל זאת מבלי להיכנס לשאלת עצם לימוד תורה לנשים, שפוסקי הדור הקודם התירו לימוד לצורך הקמת בית של תורה, והאם בדורינו יש מקום להתיר עוד אופקים של לימוד תורה. שכן בנוגע לפסיקה ישנה בעיה עקרונית, ולא נראה שיש דרך ריאלית לפתור אותה. ובפרט שגם אין שום צורך בפסיקה נשית נפרדת, כאמור.
החברה שלנו, המודרנית, נותנת שיוויון הזדמנויות מלא לנשים(החל מטייסות ועד למנהיגות פוליטיות).
והטיעון של פירוד היהדות, אם זה לשם שמיים סופה להתקיים- ואם ירצו הנשים למות באוהלה של תורה גם במקרה של פירוד ובירור, אז להם אסור ולויכוחי העצנקים ודגל התורה מותר?(או החסידים והליטאים שהזכרת)
מה החילוק? אם יש פה בסיס של אמת של רצון, של נשים להתקרב ולהתקדש כמאמר תנא דבי אליהו.
וגם בנושא הצניעות זה טיעון די טכני שהרי עיננו רואות איך הציונות הדתית מקדימה את המחנה החרדי ונותנת ביטוי במדרשיות לנשים, וזאת לא מתוך להט פמינסטי בדווקא אלא ליצור סוג של חידוש שיתאים לנשים להכנס לעולם התורה בלי צורך לעבור על גזירת הכתוב (למשל יועצת הלכה).
שום מחלוקת היא לא דבר רצוי, במקרה הזה לא מדובר במחלוקת אלא בפיצול בית המדרש, וזה דבר מאד לא רצוי, וחכמים שללו אותו כדבר העיקרי שמאיים על הדת וההלכה.
יועצות הלכה זה נושא נפרד משום שיש בדבר צורך, כמוזכר בגוף המאמר
לגבי מדרשיות לנשים, ראה מה שכותב מיכי אברהם כאן:
וראה גם מאמר זה (באנגלית).
יש עניין שנראה לי כשל לוגי בגוף התשובה.
1. אי אפשר להבין אדם אחר – זה ישר ונכון.
2. לכן לא חייבים אדם שיבין – טעות.
זוהי ראייה דיכוטומית מדי.
נכון, אי אפשר להבין אדם אחר במלואו.
אבל אם נשים (ש' ימנית!) את הדברים על ספקטרום, יתברר שאפשר להבין, ואפשר להבין יותר.
נשים מבינות מצבים נשיים (מחזור, לידה, אונס ע"י גבר) לאין ערוך מגברים, שכן הם חוו זאת.
לפוסק הלכה יש מרחב מאוד גדול של שיקול דעת, לפסוק אחרת במקרים שנראים דומים, ואפילו מקום לאינטואיציה ("ליבי אומר לי").
אם כן, ההבנה של המצב, פרמטרים כמו גודל הקושי או את המצב הרגשי המדויק, הן ממש קריטיים לפסיקת הלכה.
ניתן להקל במקרים מסויימים.
איך הפוסק יבין אם כאן זהו המקרה?
מהקושי שלא ניתן לראות לעיתים על פני האישה?
אציין לדוגמא: אצל פוסק שלא מכיר את התרבות הנהוגה אצל השואל, סביר ששיקול הדעת לא יהיה מכוייל כיאות.
לפי זאת, לא נראה מקום להשאיר את יכולת הפסיקה למין מסויים.
ורק אומר בקיצור המילים, אשה שעברה אונס ע"י גבר, סביר שתחוש איבה לכל המין, ועצם הרעיון שהיא תלויה בגבר, יהלך עליה אימים.
אתה לא מדייק, לא נאמר שאי אפשר להבין אדם אחר, אלא שאי אפשר להבין 'לגמרי', וגם אין צורך בכך בכדי לפסוק הלכה
גם אשה לא יכולה להבין אשה אחרת 'לגמרי'
וההבנה 'לגמרי' לא נצרכת לפסיקת הלכה, לא עבור נשים, ולא עבור חיילים, או בכלל
גם אם נניח שתוספת הבנה כל שהיא תתרום תרומה לפסיקת הלכה, הרי הנזק שיווצר כתוצאה מפסיקת נשים (כמוסבר בגוף המאמר) יהיה בסופו של דבר יותר גדול
אף אחד מפוסקי הדור האמיתים לא התירו מה שאסור ללמוד בלאו הכי לנשים.ראה בסוף מאמר לשון הקודש לרבי יואל מסאטמאר וכן שני כרכים של ספר תורת אמך .
כנראה שיש בענין דעות שונות
או שיש לדון מי הם 'פוסקי הדור האמיתיים'
שלום. האם בימינו, שיהודים מודרניים הקימו בתי מדרש לנשים לכבוד ולתפארת, והרבה תלמידות חכמות יצאו מהם, האם זה משתנה, וכעת נשים יכולות לפסוק בהלכה?
הסיבה שזה בלתי אפשרי נתבארה במאמר
אם נשים ובנות למדו מתלמידי חכמים, במה הן שונות מבחורי ישיבה?
הן בחורות ישיבה, בהשאלה מילולית. התחברות למסורת היא דבר שאפשרי לנשים, גם אם מסובך ומורכב יותר. אם נשים ילמדו ויתמחו בדיני טהרה, מדוע שלא יפסקו?
דבורה הנביאה וודאי למדה תורה שהרי זה מהתנאים הנדרשים לנבואה.
לדעתי, הבעיה ברוב ה"רבניות" הללו היא שהן לומדות על מנת לגלות פנים בתורה, לא לשם לימוד תורה אלא לשם לימוד שלא יהיה רק של גברים וכדומה.
יש להבדיל בין לפסוק הלכה ובין ללמד הלכה
אם מישהו לומד ספר הלכה על בוריו, והוא יודע ומבין מה כתוב בו, הוא יכול ללמד אחרים, זו לא פסיקת הלכה, זו המורה לדינים מהסמינר.
פסיקת הלכה היא הכרעה בשאלות הלכתיות, סמכות של פוסק שמחדש את ההלכה
למדרגת פסיקת הלכה אי אפשר להגיע על ידי קורס מזורז וגם לא על ידי ארבע שנות לימוד
זה משהו שלומדים כל החיים, מהרגע שנולדים עד שנעשים תלמידי חכמים
וכמו שהוסבר במאמר, זה אפשרי רק ע"י להיות חלק מבית המדרש, ולכן לא אפשרי לנשים כיום- מסיבות של צניעות והפרדה בין המינים
לגבי דבורה הנביאה אתה לא צריך להביא ראיות מתנאי הנבואה, הרי היא שפטה את ישראל, אבל זה לא מקרה שלא היו הרבה שופטות, ולכן אין טעם לקחת את המקרה היוצא דופן שלא נתבארו לנו תולדותיו וסיבותיו ולהפוך אותו לשיטה
המאמר לא עוסק ב'רבניות' ספציפיות, אני לא חושב שנכון לומר שכל אשה שלומדת תורה או שעוסקת בהלכה היא מתכוונת לגלות פנים וכו', יש אכן הרבה אנשים שטחיים שלומדים בשטחיות ומשבשים את ההלכה, אבל זה מאפיין של נטיה מסויימת יש שיקראו לה פוליטית או ליברלית או על זו הדרך, ויש שם גם גברים וגם נשים. יש נשים שכותבות דברי תורה מעמיקים ונפלאים, אין המטרה להצביע על חסרונות של תורה נשית, אלא על היעדר היכולת ליצור פסיקה נשית
פסיקת הלכה במובן של חידוש סדרי עולם זה אכן דבר שעדיין לא יכול להיות, כי באמת אין נשים שעברו מסלול כזה של "למות באוהלה של תורה" – אבל כדי להיות מורה הוראה ולהוציא סמיכה, לזה אין מניעה.
בסופו של דבר מרבית הרבנים היום, בכל הציבורים, הם משמשים כמורי הוראה.
לגבי דבורה דווקא הייתי צריך להביא ראיה מתנאי הנבואה, שכן לשפוט את ישראל באותה העת זה לא היה דווקא במובן ההלכתי המשפטי אלא במובן של הנהגה. הרי גם על יפתח נאמר שהוא שפט את ישראל. ואמנם מצד אחד דבורה מוזכרת ביחידות (אעפ שחזל מנו 7 נביאות), מצד שני לא מסתבר לומר שהיא למדה מעצמה ולכן וודאי שלימוד לנשים היה דבר אפשרי גם אם לא נפוץ. והשאלה צריכה להישאל מהו האופן שבו זה התאפשר, ומדוע לא נייצר גם אנחנו אופן כזה.
כשלעצמי, כיוון שאני רואה שעיקר הנאבקות על לימוד תורה לנשים הן כאלה שדעתן רעה ומרה, וכוונתן המוצהרת והמרומזת אינה לשם שמיים כלל אלא לשם פמיניזם ומלחמת תרבות אז אני רואה בזה בעיה חמורה שיש להיאבק בה.
-בשביל לפסוק הלכה, בלי שום קשר לשינוי סדרי עולם, צריך להיות תלמיד חכם
מורי הוראה צריכים להיות גם הם תלמידי חכמים, וזה לא מתאפשר לנשים מהסיבות שנתבארו
אם יש מורי הוראה שאינם תלמידי חכמים אלא עברו קורס מזורז, זה חבל מאד, אבל בודאי אין לעודד ולהמשיך את התופעה
-המקרה של יפתח ושל דבורה שונה, יפתח היה גיבור וניצח במלחמה ולכן קיבל את השיפוט, האם היה תלמיד חכם? לא יודע, אולי כשקיבל את השיפוט גיבש צוות של תלמידי חכמים? אין לדעת. אבל דבורה להיפך, במקור היא שפטה את ישראל, היא לקחה על עצמה גם פרוייקט של לעודד את ברק לצאת למלחמה, אבל זה היה פועל יוצא ממקומה הרוחני והדתי.
מכיון שאין לדעת איך בדיוק למדה דבורה תורה, ומכיון שרואים שגם אז זה לא היה נפוץ אלא להיפך זה מקרה יחיד, אין סיבה להפוך את היוצרות ולנסות להפוך את זה לנפוץ, בפרט שאין לנו ידע מה קרה שם. ובדיוק כמו שאנחנו לא מנסים להמליך עלינו אנשים כמו יפתח הגלעדי.
בהרבה קהילות, הרביי של הבית הכנסת לא קיים כל התנאים שאתה מזכיר, הוא לא למד תורה "מהרגע שנולדים עד שנעשים תלמידי חכמים" ואינו "חלק מבית המדרש" אלא הוא חלק מהאוניברסיטה או המכללה שבה קיבל את התואר שלו בלימודי יהדות. ואעפ"כ לא רואים בעיה שהוא יפסוק בהלכה לקהילתו, וא"כ באותה רמה למה לא יכולות גם נשים להשתתף?
אותם אלו שלא רואים בעיה ברביי שאינו תלמיד חכם, מן הסתם לא יראו בעיה ברבנית שאינה תלמידה חכמה
לחזור על הלכות מן הספר, כאמור אפשרי גם לרביי גם לרבנית וגם לרוב האוכלוסיה