שאלה:
שלום, כהתרסה טוענים האתאיסטים שאנחנו שמסתמכים על טיעון העד והכמות ה "מזעזעת" של שישים ריבוא למרגלות הר סיני, הם טוענים שאיך הם עשו עגל מזהב למרות שהם שמעו את שני הדיברות הראשונות? ע"כ הם טוענים שכנראה שהמעמד לא כ"כ ריגש אותם וזה ראיה בשבילם שהמעמד לא התקיים. איך באמת ניתן ליישב את הדבר הזה? הרי אנחנו מסתמכים על טיעון העד בטענה שהתורה אמת. ובזמן הזה בני ישראל עשו עגל מזהב, למרות שהם שמעו מפורשות את שני הדיברות הראשונות.
תשובה:
שאלתך שאלה טובה, אבל לא קשורה לאתאיזם, יש סיפור על אנשים ששמעו את עשרת הדברות וחטאו. אפילו אם היינו מניחים שמשה רבינו צעק את הדברות בקול שלו, ואלהים לא קיים. עדיין הרי אנשים שמעו את זה והאמינו במעמד ובכל אופן חטאו.
אבל אני חושב שזו לא קושיה מוכרחת, כי ניתן לפרש "לא תעשה לך פסל וכל תמונה ולא תעבדם", לפסל ותמונה של אלהים אחרים, אבל תמונה של אלהי ישראל כדי לעבוד לו, חשבו שמותר. או שחשבו שהאיסור נאמר מכיון שמשה קיים והוא המתווך, אבל כשהבינו שמשה מתמהמה ואולי מת, חשבו שהשליחות שלו נהרסה, ואין מתווך, וחייבים להשיג מתווך אחר. נכון שהרעיון למצוא מתווך בדמות של עגל מזהב נראה לנו חסר פשר, אבל בזמנם היתה לזה משמעות, וזה היה חלק מהתרבות האנושית שהתרגלו אליו אלפי שנים.
אם באמת המטרה של העגל הייתה תיווך מדוע נענשו על הרעיון הזה לכאורה הכוונה הייתה טובה?
הדרך לגהינום רצופה כוונות טובות…
ברגע שהעם לכאורה ניווכח בנבואה במעמד של מפגש עם מי שברא את העולם ולאחר סך הכל 40 יום לטעות בדבר שאין לו אפילו התחלה זה מאוד תמוהה ומטיל ספק על ודאותם של ישראל
ואם נאמר לפי מה שהרמב"ן כותב שבאמת הם לא טעו אלא בשליח שרצו להעמיד להם במקום משה בכל זאת יש 3000 שוודאי חטאו בעבודה זרה וכי הם לא היה ברור להם אותה נבואה ?
גם אם נניח שהטעות היא בדבר שאין לו התחלה, היא לא קשורה לנושא וודאותם של ישראל, אנשים רואים מה שרוצים לראות
ובפרט שבהחלט יש התחלה, הם חשבו שמשה מת
בנוסף, לא ידענא מנין לך שיש 3000 שודאי חטאו בעבודה זרה? הפשטות היא שאף אחד לא חטא בעבודה זרה כי אם באיסור לעשות מסכה
בוודאי שכן, אדם שפוגש אדם גדול (בעיניו) ממנו מטבעו הוא רוצה לעשות רצונו ומתבטל אליו, גם הרצון לעשות הפוך מרצונו היא גם הפך טבע האדם קל וחומר רצונו של אלוהים
אז לחטוא בדבר שהוא הניגוד המוחלט שלך וגם על מה שהיית בטוח בו בוודאות מוחלטת לפני כמה ימים, והחוויה היא חוויה חושית שאין עליה ספק
נמצא, שבוודאות מוחלטת הם לא קיבלו, אז אנחנו ?
הרמב"ן כותב מפורש על הפסוק (שמות לב ו) שהעם העלה עולות והגישו שלמים
ולאחר מכן כתוב פסוק ח וישתחוו לו! ויזבחו לו! והוא מסביר שהתוספת -לו- באה להסביר שהיה חלק בעם שכיוונו לעבודה זרה ממש וחלק שכיונו להשם ואלו לעבודה זרה הם החוטאים ואלו ה3000 נהרגים.
ואיסור מסכה מהו אם לא הגשמה או זרה?
אתה חוזר על אותה טעות, החטא הוא לא בניגוד מוחלט למה שחוו, להיפך, הוא המשך אותה החוייה, באופן טבעי הם רצו להמשיך לחגוג את התגלות האל, הוא התגלה אליהם, היה הרבה עשן, ונעלם לארבעים יום, זה טבעי שירצו להמשיך לחגוג את השחרור מהעבדות ולהודות לאלהי ישראל. ברגע שחיכו 40 יום ומשה לא חזר, הבינו שמשה לא שרד, ומעתה מוטל עליהם לעשות מתווך חדש, ואהרן הכהן והנביא סייע בידם, הם היו בטוחים שהם עושים רצונו של הבורא וחוגגים את התגלותו. העולות והשלמים הועלו לאלהי ישראל אשר הוציאום מארץ מצרים ככתוב במפורש. איסור מסכה אינו עבודה זרה, אלא איסור על עבודת ה' בצורה הזו, עובדי העגל סברו שמכיון שמשה מת, צריכים מתווך אחר תחתיו.
לפי הפשט אין בכתוב שום זכר לעבודה זרה. כלומר לאלהים אחרים. שהרי נאמר במפורש שאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים.
אתה אולי חוזר על אותה טעות היו אנשים בעם שחטאו לעגל עצמו והוכחתי לך
איסור מסכה זה אולי הרחבה לעבודה זרה אתה המצאת איסור חדש
ואלה אלוהיך ישראל זה שיתוף שנוגד את לא יהיה לך על פני שהן שמעו לפני עשר דקות
וכל המעמד הזה לא היה וודאי מהטעמים שהוכחתי קודם נקודה.
להגיד את המילה 'טעות' לא מקדם את הדיון
אתה צריך להשתמש בטיעונים
איסור מסכה הוא איסור לעבוד את אלהי ישראל דרך מסכה
אלה אלהיך ישראל זה לא שיתוף של אלהים אחרים, הרי הם אומרים 'אלה אלהיך ישראל', ולא מזכירים שום אלהים אחרים
בסדר, לעבוד את אלוהי ישראל דרך מסכה זה שיתוף ובמילים אחרות עבודה זרה איך שלא תסובב את זה
וכתוב העלוך ברבים גם ה' וגם העגל הוא בעל כח מסוים
ובכלל בירמיהו נאמר בלשון יחיד אפילו ללא שיתוף אלא רק כח העגל
ושוב, הטענה שלי נאמרה ואחזור עליה כי אתה עונה מסביב
כתוב במפורש…
וישתחוו לו ויזבחו לו ואלו אותם החוטאים ממש בעבודה זרה והדבר הזה לא מתקבל על הדעת בשום אופן.
זו ראיה שמפריכה את ודאות הנבואה, כי כולנו מסכימים שהתגלות אחת היום לעיננו תשאיר אותנו מזועזעים לא ארבעים יום ,לנצח וכל זה גם לחטוא.. משוואה פשוטה כגודל הוודאות או האמונה כך גודל העשייה של האדם
אפילו אדם אחד זה מספיק שלא קיבל באופן ברור את קול השם אז 3000 כאלו זה מעיד שלא היה ברור דיו אם בכלל אלא פרשנות של האירוע
לצערי אתה מערבב מושגים
שיתוף – זה שיתוף של אלהים אחרים, עגל הוא לא אלהים, היו הרבה אלוהיות שהאמינו בהם, אלהי עמון, אלוהי מואב, אלוהי מצרים, לא עגל. עגל הוא אביזר פולחן, כמו שיש כרובים במשכן שבנה משה, כך היה עגל בחגיגות העגל במדבר, וכן במקדש ה' שבבית אל.
אין בעיה שתקרא לזה עבודה זרה, ויש גם מקדמוננו שקראו לחטא זה עבודה זרה, הכינוי אפשרי.
מה שצריכים לזכור – שזו לא עבודת אל אחר, כלומר זה לא כפירה ולא פקפוק בהתגלות מעמד הר סיני.
ולכן, כל עוד עובדים לאלהי ישראל, גם אם זה דרך מתווך, וגם אם מקריבים לו קרבנות – אין שום פקפוק בהתגלות הר סיני
הפיקפוק הוא עצם העבירה על הדיברה ששמעו כולם
הם לא פקפקו על הדיברה, הם הבינו שצריכים מתווך כדי לעבוד את ה' (עובדה שבמשכן היה ארון עם כרובים), והמתווך היה משה, ולכן נאסר מתווך אחר, וברגע שמת משה לפי מחשבתם, היו צריכים מתווך אחר, ועדיין אם מישהו היה עושה מסכה היו רואים את זה כחטא, כי המתווך עכשיו הוא העגל. כמו שאנחנו עושים כרובים, ואם מישהו יעשה עוד כרובים הוא יהיה חוטא.
מה גרם להבדל אז בין אותם שהרגו בחרב ע"י הלוים לאלו שהיו בשטח האפור שאר העם
אלו שנהרו הם אלו שסגדו בפועל לעגל, השתחוו לו, זבחו לו זבחים, וכו' הגם שראו בו התגלמות של אלהי ישראל, היה זה חטא
נו, איך אותם סגדו בפועל לעגל וגם ראו בו התגלמות של אלהי ישראל ולפני 40 יום ציווה אותם לא יהיה לכם על פני
אתה רוצה להגיד לי שהם חשבו שזה מצווה לזבוח לעגל או לשתף אותו שהוא גם בעל כח מסויים איך זה הגיוני? שאף על פי ששמעו את בורא עולם שחכו את האיסור זה נראה לך רציני
בהחלט, עבודה לאל תמיד היתה דרך מתווך, אתה לא יכול לעבוד אותו סתם בסלון שלך, כשמשה היה קיים הוא היה בעל כח, הוא היה מרים את המטה שלו ובוקע את הים, כמובן שהכח שלו היה מאלהי ישראל, אבל היה להם מתווך. וכשמשה מת לפי מחשבתם, הם יצרו מתווך אחר, שדרכו יעבדו לאלהי ישראל.
צודק, אבל זה לא עונה על השאלה הנקודתית כמו שאת משה אף אחד לא חשב להעלות לו קרבנות מה שכן קרה בעגל ורבנו בחיי בן אשר ראיתי שהוא שואל את זה והוא אמר על הפסוק סרו מהר מן הדרך ראה שם והוא כותב שוגג שהפך למזיד וכאן מה שאינו ברור איך קרה שהפכו עגל וטעו בו שיש בו ממש
הקרבנות היו חלק מהחגיגה, לא העלו אותם לעגל אלא לאלהי ישראל, והעגל היה מוקד החגיגה כמייצג האלהות
ברור שזה היה חטא
אבל בשום שלב לא הובע פקפוק בכך שאלהי ישראל הוציאם ממצרים ושאליו יש לעבוד
איך זה מסתדר עם רש"י מדגיש שעובדי העגל אמרו "א-לוהיך.. הוציאך" ולא אמרו "א-לוהינו… הוציאנו", מכאן שהיו נפרדים מן העם. כותב רש"י: "מכאן שהערב רב שעלו ממצרים הם אלו שנקהלו על אהרן, והם שעשאוהו, ואחר כך הטעו את ישראל אחריו". וכן רש"י מדגיש שעובדי העגל אמרו "א-לוהיך.. הוציאך" ולא אמרו "א-לוהינו… הוציאנו", מכאן שהיו נפרדים מן העם. כותב רש"י: "מכאן שהערב רב שעלו ממצרים הם אלו שנקהלו על אהרן, והם שעשאוהו, ואחר כך הטעו את ישראל אחריו".
לפי רש"י התורה באה להדגיש את החלק המרכזי של הערב רב בחטא ואת העובדה שהם נתנו את הטון
אמרו לי שחזל אומרים שבחטא העגל נהרגו תכלס 3000 איש חטאו הערב רב ,והרי זה סותר פסוק מפורש שוהרי כשמשה קרא "מי לה' אליי" כתוב במפורש שרק בני שבטו ומשפחתו של משה נענו לקריאה שלו.כתוב במפורש שמשה מצווה את בני לוי: "וְהִרְגוּ אִישׁ-אֶת-אָחִיו וְאִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ, וְאִישׁ אֶת-קְרֹבוֹ" לא ידעתי שאחים, רעים וקרובים היו כלולים בערב רב.
הריגת שלשת אלפי איש מפורשת בתורה
רוב העם היו בתחום האפור שלא היו מראשי החוגגים אבל גם לא ששו להיקהל על משה ולהילחם בחרב בכל החוטאים
הערב רב אולי היו בסיס החטא, אבל ודאי גם בני ישראל נכשלו בו
התורה אין שום רמז לכך שזה היה רק מתווך, ובהחלט ראוי להתייחס לחילוקט הגרסאות בין משפטים לדברים, מי עשה את העגל – בני ישראל או אהרון?
והפלא הגדול מכולם? מדוע אהרטן נענד על מי מריבה שלא היה לו שם שום חלק בפועל (משה היכה את הסלע), ואילו על חטא העגל אשר עשה אהרון הוא לא נענש כלל??
(רמז: מח' גרסאות האם אהרון עשה את העגל או לא)
בתורה אין רמז שהיה זה מתווך?
והרי בפירוש נאמר 'אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים', בעוד ברור שהם עשו את העגל במו ידיהם היום, וכי הם חשבו שהעגל היה לפני ארבעים יום והוא הוציאם? ברור ומודגש כאן שלא מדובר באלהים חדשים, אלא בייצוג של האלהים שהוציא אותם ממצרים.
לגבי ה'סתירה בין משפטים לדברים', אתה מתכוין כנראה לכי תשא ולא למשפטים, שם נאמר במפורש שהעם בא לאהרן ודרש ממנו לעשות עבורו אלהים, הסיבה שלא נענש, היא משום שבאמת ה' ידע שאהרן נאנס ו כוונתו היתה למתן את האירוע. ייתכן שלך נראה להיפך, שאהרן עשה בכוונה נגד ה', עדיין אתה יכול לכבד דעה שונה של בורא העולם בוחן כליות ולב שיודע אחרת.
כשנאמר בדברים שבני ישראל עשו עגל, אין הכוונה שכולם יחד עשו אותו, ברור שרק אדם אחד או שניים יכלו ליצור אותו בפועל, המדובר על החטא, הרצון לעשות היזמה וכל הענין. זה ברור שמשוייך לבני ישראל.
לגבי חטא מי מריבה, אתה מניח שהחטא היה ההכאה ותו לא, אבל בתורה במפורש נאמר: "וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם", זה מיוחס לשניהם.