חלק מהטענה הדתית היא שניסים יכולים לשמש כראיה לאמונה (גם אילמלי התגלות), אם כך, הטענה היהודית היא שהיו ניסים ביציאת מצרים, הים נקרע ל2(1) חלקים, היו עשר מכות ועוד ועוד. אך למרות כל זאת, לא ראינו שהמצרים חזרו בתשובה ועזבו את אליליהם, מדוע? הרי ע”פ התורה במצרים היו בלי סוף ניסים, והיהודים כלל לא נפגעו מהם. למשל במכת דם וכד’. עד שאפילו חרטומי מצרים הודו שמדובר בנס. ועל כן, עולה השאלה ההפוכה, במידה ואנו יודעים שהמצרים לא שינו את אמונתם בעקבות התורה אין זה ראיה שאכן לא היו ניסים במצרים?
תשובה: כשאנחנו חוזרים לאלף השני לפני הספירה, לא היה בכלל בתפיסת העולם מושג שנקרא "טבע", המושג הזה לא מוזכר גם במקרא, כי פשוט אנשים לא חשבו בצורה כזו, לא האמינו באיזו מסגרת עצמאית שנקראת 'טבע'. ברור היה לכל באי עולם שההתנהגות ה'רגילה' של העולם תלויה ברצונות של אלים, ובפעולות מאגיות של אנשים שונים, עצם העובדה של 'שינוי טבע' לא אמרה כלום למצרי ואולי אף לא לישראלי. כי זו היתה הנחת היסוד של כולם. כוונת המופתים של יציאת מצרים להראות שה' חזק מכל האלילים, שהכח שלו הרבה יותר גדול משל האחרים, ולכן זה אומר שהוא אלהי האלהים ואדוני האדונים.
ולכן, לא ניטלה הבחירה החפשית מהצופה במאורעות, גם מי שראה את קריעת ים סוף והבין שלה' יש כח, יכל לומר לעצמו שאין כחו אלא במים, כפי שאמר טיטוס בתקופה מאוחרת. וכעין זה אנחנו מוצאים במקרא שהארמים אמרו על אלהי ישראל "אלהי הרים הוא", הם כבר מצאו תירוץ להסביר לעצמם שמכיון שבני ישראל שהם הכירו גרים על ההר, הרי שלאלהיהם אין שליטה בעמק.
כמובן שמנעד התירוצים האנושי גדול הרבה יותר וישנן עוד חלוקות מורכבות ושונות שבני אדם יכולים להמציא. המשמעות של נסי יציאת מצרים עבורינו נובעת מהמבט לאחור, בו אנחנו רואים שכל המוני הנסים שהאמינו בהם הקדמונים לא היו מבוססים באמת על חריגות מהטבע ולא על אירועים היסטוריים בקנה מדה לאומי, כפי שהראינו במאמר "על נסים והתגלות", מלבד נסי יציאת מצרים.
אמנם, מה שכתבת שהמצרים לא שינו את אמונתם בעקבות התורה, אינו מדוייק לחלוטין, תיאוריה רווחת היא שהרפורמה של אחנתון היא סוג של ביטוי להיוודעותו לאל הישראלי. (ראה כאן, חפש בדף 'אחתנתון').
איזו תשובה מדהימה! ממש נהניתי.
אנו חיים בסוג של אנכרוניזם תרבותי וחנו לא תופסים את המציאות של אותם ימים. כל הכבוד על ההבחנה. ובכלל על האתר הנפלא וההשקעה המדהימה בתגובות. כתבתי זאת מפני שודאי הרבה קוראים באתר ונהנים מאוד אך לא מגיבים.
אם כך, זה שהיהודים האמינו שאלוקים הוא אכן ה"אל" החזק ביותר הוא היה טעות.
הרי אם יש כל כך הרבה אלים עם כוח מה הפלא ששאר העמים לא האמינו בחשיבות יציאת מצרים? הרי זוהי פעולה כמעט בדרגה רגילה של האלים (גם אם אפילו טיפה יותר חריגה).
אז יוצא מפה שאולי רק במבט לאחור ניתן לומר שהם צדקו בדיעבד. אבל בתקופה שלהם בוודאי טעו.
אבל אם ככה, מי אמר שבאמת אין לאותם אלים שהם ראו כוח, ורק לאחר זמן אלוקים ניצח אותם, או שהאלים החליטו לעזוב את העולם? הרי היו כל כך הרבה עדויות על הפרות כל כך משמעותיות של חוקי טבע שאין סיבה להאמין דווקא ליהודים. יש גם למצרים עדויות מסוג אחר ולמואבים כנענים פלשיתים וכד'. לכולם יש אל "ששובר את חוקי הטבע" אז למה שלא תאמין להם. או שלא תאמין לאף אחד.
בניגוד לדבריך אין שום עדות היסטורית על שום הפרה משמעותית של חוקי הטבע
רוב האנושות מאמינה לסיפור האחד הזה של יציאת מצרים משום שיש עליו עדות היסטורית להבדיל מכל המיתוסים האחרים
ההפך עצם זה שאנו מבינים שפעם לא היה מושג "טבע" ורק לאורך השנים נהיה התגבש המושג טבע, מסביר כי השתנו הטבעים.
אחרת איך ניתן להסביר שכל העמים לא הכירו את המושג הזה? והאמינו בסיפורי אלים ואלילים? האם אתה כל כך "גאוותן" שחושב שהאנשים פעם היו טמבלים וטיפשים!? וכי לבנות פרמידות זה דבר קל? (ואם אתה חושב שהם היו טמבלים מוחלטים למה להאמין ליהדות…).
נכון, ייתכן שהם לא ידעו להגדיר את חוקי ניוטון ולהכיר את תורת הקוונטים. אבל עדיין, להבין שקיימת מחזוריות וסדר כלשהוא הם היו יכולים להבחין. למשל הם היו יכולים להבחין שאם כל בוקר זרחה השמש ויום אחד לא זרחה סימן שיש לכך סיבה טובה. (ע"ע ליקוי חמה/ירח). וידעו לקבוע שנים וחודשים. יתירה מכך, הם אפילו ידעו אסטרונומיה! שזה שיא המחזוריות.
אז גם אם לא היה להם ניסוח מתמ' "חמור" לדברים היה ידיעה מה בגדר הסביר שיתרחש ומה לא.
אבל מזה, שאנו רואים שהם האמינו באלילים המסקנה המתבקשת היא שפעם לא היה לגמרי הרעיונות של חוקי טבע.
משל לדבר הוא יצי"מ שעל אף כל הניסים הרבים כמעט אף אדם לא השתכנע כי הם הכירו שזהו המצב. אבל אם ככה, הדרא שאלתי לדוכתא במלקחיים.
אם הם ידעו על היתכנות הניסים אז מדוע לא להאמין לכל הסיפורים שלהם או למה להאמין לתורה? מה מיוחד בה משאר ההבנות באותה תקופה.
ואם הם לא ידעו על ההיתכנות של ניסים, אז מדוע לא האמינו ליצי"מ. אלא מוכח שזה לא היה.
איני יודע על איזה 'השתנו הטבעים' אתה מדבר
העובדה שלא הכירו בטבע לא נבעה מטפשות, אלא מתפיסת עולם ששררה בהתחשב בנסיבות שונות
נכון שהם הכירו במציאות שישנה איזו שהיא מחזוריות, אבל לא תפסו אותה באופן חמור כמו שאנחנו תופסים
המשפט שלך "מזה, שאנו רואים שהם האמינו באלילים המסקנה המתבקשת היא שפעם לא היה לגמרי הרעיונות של חוקי טבע"
חוזר על מה שכתבתי במאמר
ועל שאלתך כבר עניתי, מדוע לא להאמין לכל הסיפורים שלהם? משום שאין עליהם עדות היסטורית, הרוצה להאמין יאמין, אבל הוכחה אין. ואילו לנסי יציאת מצרים יש עדות היסטורית. והם אינם נתונים לפרשנות שתעקר מתוכם את הרובד הניסי.
אם המצרים ראו בזה רק את גדלותו של אל היהודים על פני אלים אחרים מה גרם ליהודים בזמנו לראות בו את האל היחיד? האם רק מתן תורה בו הוא אמר להם שהוא האל היחיד? [וגם את זה הוא לא אמר בעשרת הדברות אלא בחלקים אחרים בתורה]
ואף אם הם סמכו עליו על דבריו בהר סיני עדיין למה שאר העולם ששמע על זה לא האמין לדבריו שהוא האל היחיד ומה גרם דווקא ליהודים להאמין בו ולשאר לא להאמין? האם אין זה מראה על נגיעות שהיו לשני הצדדים ומשכו את היהודים להאמין ואת שאר העולם לא להאמין באחדות האל
קשה לקבוע מה גרם בדיוק לישראלים
אם כי זה לא נשמע מסובך, הוא היה האל שלהם שהוציא אותם מעבדות לחרות ונשא אותם כנשוא האומן את היונק, כל עם עבד את האלהים שלו, שהוא זה שיעזור לו, כך שזה נשמע אלמנטרי
לא מוזכר שהישראלים החליטו שאין שום אלים אחרים בעולם, אלא רק שה' הוא אלהי האלהים והוא בורא שמים ויוסד ארץ ונמצא מעל כולם, וכפי שאמרו בשירת הים "מי כמוך באלים ה'"???
מה היה עשוי לגרום לאחרים שלא להאמין
כבר נתבאר בגוף המאמר