האתר עוסק בשאלות של אמונה מול כפירה, ומיועד לעוסקים בנושא.
למדיניות האתר לחץ כאן

Kal-sites – בניית אתרים
רוצה לדעת כמה עולה לבנות אתר ? לחץ כאן

נושאים באתר

"רציו" רוצה לגדול... רוצים לתרום?

תקבלו מייד
אישור מס הכנסה לעניין תרומות לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה

10 ₪
20 ₪
100 ₪
200 ₪
500 ₪
1000 ₪
סכום אחר
הפוך את תרומתך לחודשית (ללא לקיחת מסגרת)
כן!, אני אתכם
לא! רוצה תרומה חד פעמית

תורה משמים – הרצאה

צוות האתר

צוות האתר

image_printלחץ לגירסת הדפסה

תורה משמים

שכתוב הרצאה, הרב דניאל נשיא

הקדמה

נושא זה הוא רחב היקף והוא כולל בתוכו מכלול רחב של הוכחות ונושאים רבים. נקדים ונדבר על המנגנונים הפסיכולוגיים שמראים בעליל שהתורה היא מסמך אלוקי ולא אנושי – מתוך הטקסט עצמו ומתוך ההקשרים החברתיים שהיו סביב הטקסט. לאחר מכן נדבר על מנגנוני הגנה שישנם בתורה, שמטרתם להגן עליה מפני זיוף או הכנסת והשתלת טקסטים חיצוניים בשלב מאוחר יותר. בהרצאות אחרות ידובר על מערכת שלמה של נבואות שהתגשמו, קודים וצפנים, ידע על-אנושי שכתוב בתורה, דיוק המסירה וכר.

נדבר על הזווית הפסיכולוגית – אי אפשר לטעון שהתורה ׳הושתלה׳ ח״ו בשלב מאוחר יותר או שנכתבה בידי מערך של אנשים מזייפים וכדו׳ מהנימוקים שיפורטו להלן. תורה משמים היא אמת מוכחת. אין אנו מאמינים בכך; אנו יודעים זאת! היהדות היא הדת היחידה בעולם אשר טוענת שהיא אמיתית, ובכוחה אף להוכיח זאת. גולת הכותרת של סדרת ההרצאות שלנו, שאנו מדברים במהלך לוגי-שכלי עובדתי עם כל הדוקומנטים והמסמכים שיוכיחו כי התורה היא אלוקית ולא אנושית.

תורה – ראשיתה

התורה ניתנה במעמד המוני בשנת 2,248 לבריאה על ידי משה רבנו בנוכחות האומה כולה. נכחו במעמד 60 ריבוא איש, כלומר 600 אלף גברים מגיל 20 עד 60. אם נוסיף מספר זהה של נשים נגיע ל-1,200,000. נצרף לזה עוד מיליון ילדים וכמיליון קשישים ונגיע לכמות של כשלושה מיליון שעמדו לרגלי הר סיני וקיבלו את התורה.

במאמר מוסגר נציין, כי התורה ניתנה מגילות-מגילות. כלומר: במעמד הר סיני ניתנה התורה עד לזמן ההוא (החל ממעשה בראשית, דרך נח, האבות, הירידה למצרים, עד לרגע מתן תורה). לאחר מכן, במשך 40 שנות המדבר, הקב״ה נגלה למשה באוהל מועד והכתיב לו את יתר התורה. משה רבנו למד אותה ולימד הלאה, לכל ישראל. בערבות מואב, לפני הכניסה לארץ ישראל, נכתבה התורה וניתנה לכל שבט ושבט כמקשה אחת. בסוף ספר דברים נאמר: ״ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד תומם״ (דברים לא, כד). כלומר, בנקודה זו התורה הפכה להיות חטיבה אחת, שלמה וחתומה. מכאן והלאה, העם הפיץ את הספרים במתכונת קבועה ללא שינויים לאורך הדורות.

הדבר המעניין ביותר הוא שהעם כולו היה נוכח במעמד הר סיני. התורה עצמה אומרת: ״אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עמכם״ (בפרשת יתרו – שמות כ, יט). בורא עולם מכין את העם לקראת המעמד הנשגב: קולות וברקים, עשן כבד, בני ישראל ניצבים לרגלי הר סיני: ״אנוכי ה׳ אלוקיך …, ״לא יהיה לך … ״ וכך כתוב בתורה שלאחר שני הדיברות הראשונים ביקש העם ממשה שהוא ימשיך וידבר אתם בשם האלוקים, כי הם אינם מסוגלים להמשיך ולשמוע את קול ה׳. הם פשוט חשו שנשמתם עומדת לפרוח מהם מגודל המעמד! אבל המעמד עצמו הוא ביסוס לאמונה, באמצעות התגלות אלוקית חד-פעמית בהיסטוריה בצורה המונית שכזו – זה מה שהיה במעמד הר סיני לעיני כל העם. במה שונה טענת היהדות?

ישאל השואל: בתולדות האנושות קמו לא אחד ולא שניים שטענו שהייתה להם התגלות שמימית. במה נבדלת ההתגלות האלוקית במעמד הר סיני, מההתגלות (להבדיל!) שהייתה לאותם אנשים?

התשובה פשוטה: אין שום דת בעולם, מלבד הדת היהודית, שניתנה כמסכת לכל העם. נבדוק את הדת הנוצרית. כל הסיפור של ישו, להבדיל, התרחש כ-1,450 שנה אחרי מתן תורה. ישו עצמו לא כתב את הברית החדשה. הוא אכן דמות שהייתה במציאות – הגמרא מספרת כי הוא היה תלמידו של רבי יהושע בן פרחיה, יצא לתרבות רעה והשתמש בשם הווי״ה והצליח לעשות כל מיני תעתועים. אולם למעשה, כמה אנשים סיפרו עליו? יש את האבנגליונים, מעשי השליחים – לוקאס, מרקוס, מתי ויוחנן. הם למעשה נכתבו עשרות-עשרות שנים לאחר ההתרחשות עצמה. ישו נצלב ב-30 לספירה (לרוב הדעות) בהיותו בן 30. רק כעבור 40 שנה, בשנת 70 לספירת הנוצרים, כתב מרקוס תיאורים ממה שהתרחש אז. הוא לא מתאר מעמד המוני, אלא מתאר תיאור פשוט – שישו הלך על המים, חילק לחם להמונים, ריפא אנשים מוכי גורל, שנכים החלו להלך וכדומה. ממש סיפורי עלי-בבא. לאחר מכן, לוקאס בשנת 85, מתי בשנת 90, ויוחנן בשנת 110 הוסיפו עוד סיפורים. ככל שהזמן שחלף מההתרחשות עצמה ועד לכתיבה הוא ארוך יותר, כך הסיפורים שונים זה מזה ואף סותרים זה את זה.

הייתי רוצה לצטט בפניכם: חיים כהן, השופט בדימוס (הידוע בחוסר אהדתו לדת היהודית), כתב ספר הנקרא ׳חייו ומותו של ישו הנוצרי׳. אצטט כמה ציטטות:

"האמת היא שאף אחד מארבעת האבנגליונים אינו מכיל עדות של עד ראייה למאורעות המתוארים בהם. אחד הכותבים, לוקאס, מתיימר למסור דברים מפי עדים שמסרו את אשר ראו בעצמם בתחילתם, אך גם הוא מודה שאין אלו אלא דברים שכבר רבים לפניו כתבום על ספר והוא מצדו רק בחנם היטב. ופשיטא שעדויותיהם אינן עדויות עדי ראייה.

למעשה, לא היו עדויות כאלה בנמצא."

כלומר: לייסוד הנצרות אין עדות ראייה. מדובר בשכתוב שנעשה אחרי עשרות שנים של דברים שאולי אירעו במציאות. בוודאי שלא נעשו פרוטוקולים או מסמכים אחרים, במעמד או בסמוך למעמד, אשר נשתמרו במידה שיכלו לשמש מקור למחברי האבנגליונים. ייתכן שסיפורים אלה הם בגדר מסורת שנשתמרה בקרב המאמינים ונמסרה מדור לדור, אבל, על כל פנים, לא הייתה בהם משום דוקומנטציה משפטית ואין בהם שום ראיה.

במקום אחר הוא אומר:

"חוקרים רבים, מן החשובים שבהם, הגיעו למסקנה שאין לייחס לסיפורי האבנגליונים ערך היסטורי או דוקומנטרי, ויש לראות בהם סיפורי דת מדומים ואגדתיים בלבד. ויש מהם האומרים שמכל המסופר בהם מותר לקבל כמוכח את זאת שישו היה חי ונצלב, ואילו כל השאר אינו אלא עיטור לתפארת הדת."

קוריוז קטן: לעובדה שישו נצלב וקם לתחייה יש עדות מפי שלוש נשים, אחת מהן היא מריה מגדלנה שישו הוציא ממנה תשעה שדים (כפי שנכתב). אשה כזו, שפקדו אותה תשעה שדים – זה קצת מעיד על העדות… על כל פנים, עדות מפוקפקת של נשים ברמה כזאת אינה יכולה להוכיח על מקורה האלוקי.

לעומת זאת, להבדיל, במעמד הר סיני בורא עולם מדבר אל העם היהודי כולו.

"אתם ראיתם"

ישאל השואל: תוכיח שהוא דיבר לכל העם! ובכן, יש פה נקודה פסיכולוגית ממדרגה ראשונה, שכדאי לתת עליה את הדעת. התורה כתובה באופן מעניין ביותר: ״ומשה עלה אל האלוקים, ויקרא אליו ה׳ מן ההר לאמור כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל. אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים,… ואביא אתכם אליי״ וכו׳(שמות יט, ג ד). באים לכל העם ואומרים לו: אתם בעצמכם ראיתם הכול, ״אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עמכם״!

״ויאמר ה׳ אל משה: הנה אנוכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם״ (שם, שם, ט). זאת אומרת כשהתורה ניתנה לעם; העם שקיבל את התורה הוא אותו העם שחווה את המאורעות! כתוב: ״וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן, וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק״ (שם, כ, טו).

״ויאמר ה׳ אל משה כה תאמר אל בני ישראל, אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עמכם!״ (שם, שם, יט). זאת אומרת, התורה מצהירה שהיא ניתנה לעם אשר ראה כל זאת בעיניו.

״וזאת התורה, אשר שם משה לפני בני ישראל. אלה העדות והחוקים והמשפטים אשר דיבר משה אל בני ישראל בצאתם ממצרים. … ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם שמע ישראל את החוקים ואת המשפטים אשר אנוכי דובר באוזניכם היום, ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם. ה׳ אלוקינו כרת עמנו ברית בחורב״ (דברים ד, מד – ה, ב). וכאן בא המשפט המרכזי: ״לא את אבותינו כרת ה׳ את הברית הזאת, כי אתנו אנחנו אלה פה היום כולנו חיים. פנים בפנים דיבר ה׳ עמכם בהר מתוך האש״ (שם, שם, ג-ד).

זאת אומרת, כשהתורה ניתנה – באיזה שהוא זמן מן הזמנים – העם שקיבל את התורה רואה שכתוב עליו כי הוא עצמו היה נוכח במעמד הזה! ״לא עם אבותיכם כרת ה׳ את הברית הזאת! כי אתנו אנחנו אלה פה, היום כולנו חיים ! פנים בפנים דיבר ה׳ עמנו״ – זו דרגת נבואה מאוד גבוהה. מובן שזו המחשה שלא היה פה ניסיון תעתועים או מסר שהועבר בכלי שני או שלישי, אלא היה מדובר בחוויה ריגושית ממדרגה ראשונה; חוויה אדירה שבה ה׳ פתח להם שערי שמים וראו שאין עוד מלבדו. איך זה בדיוק? ברמה שלנו, אין ביכולתנו להשיג זאת, אבל במעמד הר סיני, מי שהיה שם, היה ברור לו לחלוטין שפה מדובר בקשר עם בורא עולם, אשר שולט בהיסטוריה ובטבע. וזו חוויה יחידה וחד-פעמית בהיסטוריה האנושית כולה, שהקב״ה נגלה אל העם כולו בצורה ישירה.

נניח שאתן לכם ספר ואכתוב בו על מלחמת המפרץ: עדיין זכורים לכם החדרים האטומים שבהם נחבאתם מן האזעקות, והמסכות אשר חבשתם על הפנים. והנה, אני נותן את הספר הזה ומדבר אליכם בגוף ראשון: ״אתם״. כעת, נניח שאבוא אל הנכדים-של-הנכדים שלכם בעוד 300-400 שנה, ואכתוב באותה לשון: ״אתם זוכרים איך ישבתם בחדרים האטומים ואיך חבשתם את מסכות הגז?״ הם יגידו: ״אנחנו?! מה פתאום? לא היה ולא נברא! מה שכן, שמענו כל מיני סיפורים מימי הסבא של הסבא שלנו, שהיו פעם עניינים כאלה. אבל אתה אומר לי שאני ראיתי? שטויות! לא הייתי שם בכלל!״ מבינים אנו מה הכוח של התורה? כשהיא ניתנה, היא מדברת אל העם אשר חווה את המאורעות! והיא אומרת: ״אתם ראיתם כי דיברתי אתכם״.

הייתי צריך פעם לתת עדות אופי בבית משפט על אדם מסוים. והנה, יושבת שם פקידה ומתקתקת כל מה שאני אומר! כל מילה! בצאתי מבית המשפט קיבלתי צרור דפים לידי – את הסטנוגרמה של העדות! אני מדפדף ומוצא שרשומה בו כל מילה שאמרתי! באופן מושאל, זה מה שהתרחש במעמד הר סיני. בזמן נתינת התורה, היא ניתנה לאנשים שחוו את המאורע! וכתוב שם, שהם עצמם היו עדים למאורעות עצמם! והיא לא ניתנה לבודדים אלא לכל העם ! אתם מבינים את הכוח הזה ?

ואני שואל בקול רם: מישהו יכול לתת תשובה ברורה, כיצד אפשר לשתול בעם שלם תורה באופן המוני, ועוד להגיד: ״אתם ראיתם?״ הרי זה לא ייתכן! אם אני ראיתי ושמעתי, אני מוכן לקבל. אבל אתה לא יכול למכור לי סיפורים בלי שראיתי או שמעתי! ולא עוד, אלא כתוב: ״אתם עדיי, נאום ה׳״ (ישעיה מג, י). כלומר: אתם העדים אשר אמורים להעביר זאת לדורות הבאים. אתם ניצבים היום כולכם לפני ה׳ אלוקיכם, ראשיכם ושבטיכם. מדובר פה בגוף ראשון ! ״כי שאל נא לימים ראשונים … למן היום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים״ (דברים ד, לב).

בורא עולם אומר לבני ישראל: חפשו על פני תבל בכל העמים – ״השמע עם קול אלוקים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי?״ (שם, שם, לג). בבקשה, לכו ותחפשו בין כל האומות בכל תולדות ההיסטוריה – אף אחד לא יטען שהדת שלו ניתנה במעמד המוני. לא היה ולא יהיה כדבר הזה. ״או הניסה אלוקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה במוראים גדולים, ככל אשר עשה לכם ה׳ אלוקיכם במצרים לעיניך? אתה הוראית לדעת כי ה׳ הוא האלוקים, אין עוד מלבדו״ (שם, שם, לד-לה). ״אתם ראיתם את כל אשר עשה ה׳ לעיניכם … המסות הגדולות אשר ראו עיניך … ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר, לא בלו שלמותיכם מעליכם ונעלך לא בלתה מעל רגלך. לחם לא אכלתם ויין ושיכר לא שתיתם, למען תדעו כי אני ה׳ אלוקיכם״ (שם, כט, א-ה). פה מדובר במהפכה אדירה! באירוע המוני לעם שלם; זה כבר היה אחרי עשר המכות ואחרי יציאת מצרים וקריעת ים סוף. בא משה רבנו ואומר: ״אתם זוכרים, אתם ראיתם, אתם שמעתם, אתם הרי חוויתם ועברתם הכול! כעת יש מעמד הר סיני, וגם את זה ראיתם, נכון? בבקשה, הרי לכם, קחו !״

להבדיל, נניח שאדם אחד היה הולך לאנגליה והיה אומר לאנגלים: ״רבותיי, יש פה ספר מאוד מעניין, ובו כתוב שאבותיכם עברו את תעלת לאמאנש וחצו את מדבר סהרה, והיו לכם כל מיני נסים ומופתים תוך כדי ההליכה במדבר. לא הייתם צריכים להחליף בגדים ונעליים במשך שנים, ואכלתם מן, ושליו היה יורד מן השמים וכו׳ וכו׳״. רוב הסיכויים, שמיד היו מאשפזים את הבן-אדם הזה! ״מה אתה מספר סיפורים? איזה אבותינו? לא ראינו, לא שמענו, על מה אתה מדבר?״. אבל התורה הקדושה, להבדיל, באה ומתארת בגוף ראשון: ״אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עמכם!״ עדות ישירה שכזו לא קיימת בשם דוקומנט בעולם.

בספר דברים נאמר: ״לא את אבותיכם כרת ה׳ את הברית הזאת, כי אתנו אנחנו אלה פה היום כולנו חיים״ (שם, ה, ג). כלומר: לא ייתכן שאדם היה ממציא איזה ספר, והיה אומר שהספר הזה כבר ניתן לאבותיהם. כי אז, כל מי שהיה פותח את הספר היה יודע שעם אבותיו לא כרת ה׳ את הברית הזאת, אז מה אתה מספר לנו סיפורים שזה היה עם אבותינו? זהו מנגנון הגנה אדיר נגד זיוף. זה בלתי אפשרי לשתול זאת בזמן מאוחר יותר.

כתוב בתורה שהיא ניתנה במעמד המוני, בצורה כזאת, שהיה ברור למקבלים שזה מעמד אלוקי. התורה ניתנה לעם בצורה פרוטוקולית, אשר מסכמת את כל האירועים שהיו. אז איך אתה בא ונותן לי סיפורים שלא היו ולא נבראו? איך אתה יכול לתת לי דבר, שהוא בכלל בניגוד גמור למה שכתוב בספר עצמו? זה כמו שאדם מקבל מכתב בדואר, ובמכתב כתוב: ״את המכתב הזה לא קיבלת בדואר אלא בפאקס״. ואתה יודע שלא לקחת את זה ממכשיר הפאקס אלא מתיבת הדואר ! אז אם כתוב בתורה שהיא ניתנה במעמד המוני לעיני כל העם אי אפשר לבוא ולתת את זה באופן אחר!

״רק הישמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך״ (שם, ד, ט). התורה מדברת בגוף ראשון. המסקנה בעלת העוצמה החזקה ביותר היא: לא ייתכן היה לשתול את התורה בזמן מן הזמנים, כי התורה מתארת את נתינתה בגוף ראשון.

עולם נוהה אחר שקר

שאלה: אם זה כל כך פשוט, למה העולם כולו לא כל כך מסתמך על התורה?

את יודעת שרוב האנושות מאמינה במציאות בורא עולם. הרי הנצרות והאסלאם מבוססים על התורה. הנצרות רק קוראת לזה ׳ברית חדשה׳ והיא מסתמכת על הברית הישנה. גם האסלאם מודה שהתורה ניתנה בהר סיני במעמד המוני. אלא מה? מוחמד טען שהייתה לו התגלות אלוקית ובה נאמר לו לשנות. כידוע, התברר שמוחמד היה חולה אפילפסיה והזה כל מיני הזיות, אבל יחד עם זאת הוא היה אדם כריזמטי וסחף אחריו המונים נבערים מדעת.

אז התשובה היא שרוב העולם מבין שהתורה היא אלוקית ואין לו ספק בכך. למה אנשים לא מקיימים? כי במהלך ההיסטוריה היה איזה עיוות, שישו קם ושינה ואמר שאלוקים החליט עכשיו אחרת. וזו בדיחה אחת גדולה, כי בתורה עצמה כתוב במפורש שאסור להוסיף או לגרוע, ואיך אפשר בכלל להעלות על הדעת שאלוקים יתחרט או ישנה את דעתו? וישנם אלה שתוהים (וטועים) – הרי יש יצר רע לאדם, ואם השמים ריקים אז האדם חופשי לעשות ככל העולה על רוחו והוא לא כבול על ידי חוקי המוסר. אבל מי שאמיתי עם עצמו, פשוט מוריד את הכובע ומודה שהדברים אמיתיים. יש כיום סמינריונים וסדנאות שבהם אפשר ללמוד ולהעמיק בכך.

במאמר מוסגר: עשינו פעם סמינריון בסוף-שבוע לאחד המשפטנים המיליטנטיים ביותר מהשמאל החילוני – אנטי-דתי מובהק אשר יצא חוצץ נגד הדת בכל מיני פורומים עם בג״צים וכדומה (עו״ד יהודה רסלר). היהדות הדתית סבלה ממנו אנושות. הצענו לו לבוא לסוף-שבוע ובו נוכיח לו כי התורה אמיתית. והוא אמר: ״כמשפטן, אני מוכן שתנסו להוכיח לי״. וכך היה. המרצים, אחד לאחד, הכינו הפגזה כבדה. מדובר היה בעורך דין בעל שם עולמי. ובמוצאי שבת, לאחר שקיבל את כל ההוכחות והנתונים, קם על רגליו והכריז: ״רבותיי, בכל תולדות המשפטים שערכתי ובכל המאבקים שניהלתי לא ראיתי ׳תיק׳ מסוג הרמטי שכזה, שאי אפשר בעולם לפצח אותו!״ לא משנה שהוא לא היה מסוגל לשנות את עמדותיו לחלוטין, אבל הוא החליט לשמור שבת, כשרות וטהרת המשפחה. לפני חמש שנים ראיינו לעיתון ׳במחנה׳: ״שמענו שעברת סמינר ולא היה לך מה לענות!״ אז הוא אמר: ״שמע נא, אני רוצה לראות אחד שיוכל לסתור את דבריהם. אני לא הצלחתי לסתור אותם – נראה מי יוכל לעשות זאת!״ בקיצור, הקב״ה קבע בתוך התורה מנגנונים אדירים שאי אפשר לטעון שזה זיוף!

זכור ואל תשכח

אחד הדברים המעניינים ביותר הוא שהתורה מצווה לזכור מאורעות. תארו לכם שלקחתי חבורה של 200 פרופסורים מהגדולים בעולם וחיברנו ספר. וכעת אני רוצה לשדר בכל העולם כולו ולטעון כך: ״אתם זוכרים שהייתה רעידת אדמה בירושלים באוקטובר 94׳? אתם זוכרים שירדו חלליות בזמן הסכם השלום עם חוסיין? אתם זוכרים שבזמן הפגישה עם ערפאת היו יצורים מן חלל שנכנסו לעולם ושיבשו את השידורים? מה, אתם לא זוכרים?״. היעלה על הדעת שמישהו יקנה את ה׳סיפורי עלי-בבא׳ האלה? כמה שיהיו פרופסורים מכובדים וחכמים וידועים, אתה לא יכול להגיד לי מה אני זוכר. אני זוכר טוב מאוד שלא היה. אז מה אתה מספר לי שירדו חלליות, עניינים, רעידות אדמה? לא היה ולא נברא!

העבדות במצרים: אומרת התורה: ״וזכרת כי עבד היית במצרים, ושמרת ועשית את החוקים האלה״ (דברים טז, יב). אומרת התורה – אתה זוכר שהיית עבד במצרים ושה׳ אלוקים הוציאך משם? כך ה׳ אלוקים נותן לך את התורה הזו. ״ זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחוזק יד הוציא ה׳ אתכם מזה״ (שמות יג, ג), ״למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים״ (דברים טז, ג). האם אפשר לומר זאת לעם אשר לא חווה את הדברים? הרי אם כך, מיד הוא היה מתקומם ואומר: ״על מה אתם מדברים? איזו עבדות? איזה שעבוד? איזו יציאה ממצרים?״ מסקנה: כדי להיות מצווה לזכור מאורעות, הוא חייב להיות נוכח בהם, אחרת אי אפשר לצוות עליו לזכור! זה הרי כמו שאגיד כאן למישהו: ״אתה זוכר שהתחתנת עם בריג׳יט ברדו?״ זה נשמע מגוחך, נכון? הרי זה לא היה ולא נברא! ולא עוד, אלא שאמשיך ואומר לו: ״אדוני, אם אתה לא זוכר – אז תזכור מעכשיו!״

המסע במדבר: לאחר מכן מצוונו ה׳ לזכור את המסע במדבר, וכך הוא אומר בתורה: ״וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה׳ אלוקיך זה ארבעים שנה במדבר, למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצוותיו אם לא״ (דברים ח, ב). ושוב, אם זה לא אירע במציאות, הם לא היו מוכנים לקבל את זה ! הם היו אומרים ! אתה טוען שהייתה קריעת ים סוף וכל העם הלך במדבר, ושמלתך לא בלת מעליך וכו׳, והיה מן ובאר מרים ועוד הרבה נסים? מה פתאום, לא היה ולא נברא! אם העם מצווה לזכור, אות הוא שהאירועים אכן התרחשו במציאות.

זכירת מעשה עמלק: ״זכור את אשר עשה לך עמלק, בדרך בצאתכם ממצרים. אשר קרך בדרך … תמחה את זכר עמלק … לא תשכח״! (דברים כה, יז-יט). ושוב – אם לא הייתי במאורע אינך יכול לומר לי לזכור!

עשר המכות: ״זכור תזכור את אשר עשה ה׳ אלוקיך לפרעה ולכל מצרים. המסות הגדולות אשר ראו עיניך והאותות והמופתים״ וכו׳… (שם, ז, יח-יט).

הנקודה היא, שהתורה ניתנה לעם אשר היה נוכח במאורעות. תכף נראה שאת אותו זיכרון שה׳ מדבר עליו מצווים להעבירו לדורות הבאים. כשהתורה ניתנה, היא מתארת תהליך של קשר בין ה׳ לעם ישראל על ידי מסכת האירועים. התורה מצווה את העם שהיה באותו מאורע לזכור מה שהיה. נכון שאני, דורות רבים אחרי מתן תורה, לא יכול לזכור זאת כי לא הייתי שם. אלא מה? כדי להמחיש לי את כל האירועים הדרמטיים והנסים שהתרחשו אז, עליי לעשות פעולות שונות שנועדו להמחיש לי כגון: הימנעות מחמץ בפסח, לשבת בסוכה וכו׳ וכו׳.

זכירת מעמד הר סיני: ״רק הישמר לך ושמור נפשך מאוד (שימו לב לחריפות הביטויים. בשום מקום אחר בתורה לא כתוב ביטוי שכזה.) פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך״ (שם, ד, ט). שימו לב: הקב״ה אומר לעם: אתם הייתם במעמד הר סיני, וכעת נותן אני לכם את התורה שבה כתוב שהייתם נוכחים במעמד הר סיני. מזהיר אני אתכם: הישמרו לכם מלשכוח את הדברים! זהו פיקוח נפש ממש! ״הישמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך״. אגב, זו הסיבה שבהרבה מקומות משה חוזר ומזכיר להם את יציאתם ממצרים מבית עבדים. כי היה זה עם של עבדים, והיציאה ממצרים נחרתה בנפשו. אלא מה? במשך הזמן עלול הדבר להישכח, ולכן משה חזר והזכיר להם זאת.

ובהמשך: ״כי עם קשה עורף אתה. זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ה׳ אלוקים במדבר״ (דברים ט, ו). ״זכור את אשר עשה ה׳ אלוקיך למרים, בדרך בצאתכם ממצרים״ (שם, כד, ט) – היא לקתה בצרעת על שום שדיברה סרה במשה. בקיצור, העם מצווה בתורה לזכור מה שעבר הוא בעצמו, את מה שחווה על בשרו.

פרופ׳ אברהם מלמד אומר בספרו ׳תולדות עם ישראל בימי קדם׳ (עמ׳ 33):

"ימי בראשית של כל אומה ולשון לוטים בערפל. רק זכרונות קלושים מהם בעלי ערך היסטורי כלשהו מפלסים להם דרך במעבה הדורות. יחיד הוא עם ישראל בין עמי המזרח הקדמון, ששמר על מסורת מסועפת ואורגנית הכלולה בספרי התורה וספר יהושע, על מוצאות ולדותיו – לפני שהופיע כישות מגובשת בזירת ההיסטוריה."

יתרה מכך, ממשיך ואומר פרופ׳ מלמד שהעובדה שלאורך כל העת מורים לו לעם לזכור ולזכור, מוכיחה שאי אפשר ׳לשתול׳ ספר בקרב העם ולומר לו לזכור, מבלי שהיה נוכח במאורעות עצמם.

למען תספר

התורה מצווה גם להעביר את מה שראה הדור הראשון לבניו אחריו. הבעיה ברורה: הדורות הבאים, שלא היו נוכחים במעמד, שם תיווצר בעיה כיצד לשמר את זכר המאורעות הללו. ידוע לכל שיש כיום ניסיונות להכחשת השואה, מאורע שהתרחש רק לפני 50 שנה! ישנם פרופסורים גדולים בעולם שעומדים ומרצים דעותיהם בפני מיליוני איש, ואשר כתבו ספרים בתפוצה אדירה – והם טוענים כי השואה הנה ׳בלוף׳ של העם היהודי בכדי לזכות בחבל ארץ משלהם ולקבל קרדיט בעיני העולם כולו. ב׳יד ושם׳ יש מחלקה שלמה שבה מצויים ספרים רבים רק על הנושא הזה של הכחשת השואה. הם טוענים בפה מלא: ״השואה היא דבר שלא היה ולא נברא! זו המצאה ציונית-יהודית כדי להשיג תגמולים ותשלומים מאומות העולם.״ וברחבי העולם ישנם מיליוני אנשים שמאמינים בכך! כלומר, מאמינים שהשואה לא הייתה. וכל זאת – בשעה שהניצולים עדיין חיים בימינו!

לעומת זאת, התורה נותנת לנו מנגנוני הגנה בכדי לשמר את האותנטיות והמעמד האדיר ואת ההוכחות החזקות הללו במשך ההיסטוריה, כדי שלא יוכל לקום איש גם אחרי אלפי שנה ולומר שזה ׳בלוף׳. ואכן, עד היום לא הצליח האדם הכי חכם בעולם להוכיח שהאירועים המתוארים בתורה לא התרחשו במציאות ושהתורה היא זיוף של אנשים ח״ו. לא קם אדם אחד בעולם שהצליח להוכיח זאת בהוכחות ברורות. אמנם ישנן כל מיני תאוריות וספקולציות שאולי קטעים מסוימים נכתבו בתקופות מאוחרות יותר. ובכלל, אסכולת ביקורת המקרא של וילהאוזן כבר נפלה מזמן; יחזקאל קאופמן ב׳תולדות האמונה הישראלית׳ קבע שהם עצמם הודו שהתאוריה שלהם קרסה ולא נשארה בה אבן על אבן. אבל כאמור, אלה הן ספקולציות בלבד. יתרה מזאת: בהרצאה על נושא ארכאולוגיה אנו נשמע איך כל החוקרים, ביניהם: פרופ׳ ויליאם פוקסל אולברייט, בנימין מזר, נלסון גליק, יוחנן אהרוני ועוד ועוד, אומרים שמצאו עדויות, דוקומנטים, מסמכים ומונומנטים (מצבות זיכרון) המעידים שכל התיאורים אשר מתוארים בתורה אכן התרחשו.

התורה מצווה להעביר מבן לבן. אומרת התורה: ״רק הישמר לך ושמור נפשך מאוד … ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך, והודעתם לבניך ולבני בניך. יום אשר עמדת לפני ה׳ אלוקיך בחורב באמור ה׳ אליי הקהל לי את העם הזה ואשמיעם את דבריי, אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים״ (דברים ד, ט-י). בקריאת שמע אנו אומרים: ״והיו הדברים האלה … על לבבך. ושיננתם לבניך ודיברת בם״ (שם, ו, ו-ז) – זהו מומנט מרכזי ביותר בתפיסה היהודית: העברה לדורות הבאים! זו הסיבה להיותו של ליל הסדר חג מרכזי בחיי העם. כי בליל הסדר מודיע כל אב לבנו: ״הריני נשבע לך שלא שיקרתי ולא זייפתי. אבי סיפר לי ואף הוא נשבע בפני כי התורה היא נכונה, ושאמנם יצאנו ממצרים״ וכן הלאה. וכך זה עובר מאב לבן. ״כי ישאלך בנך מחר לאמור, מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה׳ אלוקים אתכם? ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו ה׳ ממצרים ביד חזקה״ (שם, שם, כ-כא). שימו לב – התורה אומרת לנו גם כיצד לענות לילדינו! כי יהיו ילדים שלא נכחו במעמד הר סיני והם יגידו: ״אבל אבא, לא הייתי שם! לא ראיתי!״ תענה להם כך: ״עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה׳ ממצרים ביד חזקה, וייתן ה׳ אותות ומופתים גדולים במצרים … לעינינו!״. תארו לעצמכם, מיליוני איש באים ואומרים לבניהם: ״בני היקר, במו עיני ראיתי כל מה שכתוב בתורה!״ התיתכן קנוניה כזו שמיליוני איש ירמו את בניהם? וכי זהו עם מטורף? ודאי שלא! מדובר באנשים שאכן ראו והם מעבירים זאת לבניהם אחריהם. והתורה ממשיכה להדריך מה לענות לבני הדור השני: ״ואותנו הוציא ה׳ משם, למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו. ויצוונו ה׳ לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה׳ אלוקינו״ (דברים ו, כג-כד). ״ושמרתם את הדבר הזה, לחוק לך ולבניך עד עולם. … והיה כי יאמרו אליכם בניכם, מה העבודה הזאת לכם? ואמרתם זבח פסח הוא לה׳ אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל״ וכו׳ (שמות יב, כד-כז).

בנוסף לכך יש מצוות הקהל: ״הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך, למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה׳ אלוקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת. ובניהם אשר לא ידעו ישמעו וילמדו ליראה את ה׳ אלוקיכם, כל הימים״ (דברים לא, יב-יג). ״והגדת לבנך ביום ההוא לאמור, בעבור זה עשה ה׳ לי …״ (שמות יג, ח).

במשלי נאמר: ״שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך״ (משלי א, ח). ובתהלים עח: ״משכיל לאסף האזינה עמי תורתי, הטו אוזניכם לאמרי פי. אפתחה במשל פי, אביעה חידות מני קדם. אשר שמענו ונדעם, ואבותינו סיפרו לנו. לא נכחד מבניהם לדור אחרון מספרים תהילות ה׳, ועזוזו ונפלאותיו אשר עשה. ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר ציווה את אבותינו להודיעם לבניהם. למען ידעו דור אחרון בנים ייוולדו, יקומו ויספרו לבניהם.״ (שם, שם, א-ו). בקיצור – התורה כולה מצווה את העם שהיה נוכח במאורעות עצמם: ״אתם ראיתם, תעבירו את זה לבנים שלכם והם לבניהם״, וכן הלאה. אז בדור השני הבן שואל: ״אבא, כך אכן היה?״ וכשהוא מקבל תשובה חיובית, הוא מעביר את זה לבניו אחריו. וכך זה עובר במשך דורות על גבי דורות. ואחר כך, עם פיזור ישראל בין האומות, כולם ממשיכים למסור זאת הלאה לבנים, בכל פזורות ישראל.

המסורת עברה כל כך במדויק, עד שעם קיבוץ הגלויות ב-50 השנים האחרונות התברר שספר תורה מתימן זהה לספר תורה מרוסיה, וספר תורה מהודו ומסין זהה לספר תורה מדרום-אמריקה או אוסטרליה. וכולם נשבעים ואומרים שאביהם העביר זאת להם! יתרה מזאת: מעמד הר סיני עצמו, מעמד נתינת התורה, היה מלווה בנסים המוניים, אשר שינו את פני ההיסטוריה כולה. יציאת מצרים הייתה כרוכה בעשר מכות אשר שינו את כל מצרים. וביציאתם ליווה אותם עמוד ענן ביום ועמוד אש בלילה. 40 שנה ירד מן משמים בכמות שתספיק לכל העם, שכלל כמה מיליונים! גם סביב ירידת המן התרחשו כמה נסים: ביום שישי ירדה כמות כפולה שתספיק לשבת, ובשבת עצמה לא ירד המן. מי שלקח ביום שישי כמות רבה יותר – הנותר הבאיש. ומי שלקח את הכמות שנועדה לו – היא לא הבאישה. צנצנת המן הייתה למשמרת לדורות ולא הבאישה. וכן – ״שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה״ (דברים ח, ד); באר מרים נדדה אתם כל הזמן! הם רואים איך הבאר זזה בתוך האדמה יחד אתם! משה מכה בסלע – ויוצאים מים! בקיצור – העם ׳חי׳ ו׳נושם׳ נסים כל הזמן! וכל מיליוני האיש רואים את הנסים הללו! זה לא כמו, להבדיל, ישו שנכנס לאיזה חדר וכל נכה שנכנס לשם יצא בריא, וראו את זה כמה אנשים, ספק בריאים ספק לא-בריאים, והתיאורים על כך נכתבו רק אחרי עשרות שנים – כל זה מעמיד בספק אם הדברים אכן התרחשו במציאות. פה מדובר על כך שהעם כולו רואים נסים גלויים! עד כדי כך שכבר נמאס להם מאכילת המן, קצה נפשם בלחם הקלוקל, והם רצו כבר לאכול לחם ׳נורמלי׳ ולא לחם משמים. כבר לא יכלו לסבול כל הזמן נסים ונסים. רצו חיים טבעיים!

וכי ייתכן לשתול סיפור כזה, שעם שלם חי חיים נסיים במשך ארבעים שנה? היו גם נסים חד-פעמיים, לא באופן רציף, שאף הם התרחשו לעיני העם כולו – המטה של משה הפך לנחש וחזר להיות מטה; ידו של משה נצטרעה וחזרה לאיתנה; עשר המכות; קריעת ים סוף; מי מרה; השליו שניתן לעם כדי להשביע תאוותם לבשר; משה היכה בסלע; צרעת מרים; מות המרגלים; מות החוטאים במגפה; עונש קורח ועדתו שנבלעו באדמה – כל אלה היו נסים חד-פעמיים; ושוב – אי אפשר לשתול אותם במסורת העם. שרשרת גנאולוגת

נקודה נוספת: התורה היא מסמך עם גנאולוגיה. כלומר – שרשרת מאב לבן, מסירה מדור לדור, והשרשרת רשומה. בתורה כתוב בצורה מאוד מדויקת באיזו שנה בן אדם נולד ובאיזו שנה נפטר, מי היו בניו, עם מי הם התחתנו, מי היו נכדיו, עם מי הם התחתנו וכן הלאה. זו שרשרת שלמה ומסודרת, ויש עד היום אנשים עם מגילות יוחסין עד דוד המלך (ודוד המלך עצמו – ידוע לכל מי היו אבותיו וסבותיו עד יהודה בן יעקב). ויותר מזה – לעתים יש גם פירוט איך היו חייו של האדם שעליו מספרת התורה – מה היו נטיותיו, רצונותיו, מאוויו, באיזו סביבה הוא גר וכן הלאה.

היה נאום של בן-גוריון לפני ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית של האו״ם. כידוע, בן-גוריון אינו חשוד באהבת ישראל יתרה. הוא ניסה לטעון כל מיני טיעונים על זכותנו לארץ ישראל וטען כך: לפני 300 שנה הפליגה לעולם החדש אנייה בשם ׳מיי פלאואר׳ ובה אנגלים שקצו בחברה ובמשטר האנגלי וחיפשו חוף שומם לחלוטין להתנחל בו ולהקים עולם חדש. הם נחתו באמריקה והיו המייסדים והבונים הראשונים של ארץ ואומה זו. היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. על כן, כל ילד אמריקאי יודע את שם האנייה הזאת מבית אביו ומבית ספרו. אבל תאב אני לדעת אם יש אנגלי אחד היודע בדיוק את יום ושעת ההפלגה של אותה אנייה! וכמה אמריקאים בכלל יודעים זאת? מה יודע ילד אמריקאי – ואף המבוגר – כמה אנשים היו בה, שמות משפחותיהם, מה לבשו ומה אכלו, מה היה מסלול הפלגתם, מה אירע להם במשך הדרך, ממה ניזונו וכיצד שתו מים, היכן היא הנקודה שבה עלו על חוף הארץ שייסדו אבותיו אלה ובה הוא גר היום בזכותם? מישהו בכלל זוכר את כל הפרטים האלה? לא. מה שזוכרים זה רק את השם ׳מיי פלאואר׳.

והנה, ממשיך בן-גוריון, לפני יותר מ-3,300 שנה קודם להפלגת ׳מיי פלאואר׳ יצאו היהודים ממצרים. כל ילד יהודי ברחבי העולם, הן באמריקה והן ברוסיה הסובייטית, בתימן ובגרמניה יודע בדיוק: אבות אבותיו יצאו בדיוק בעלות השחר של החמישה עשר בניסן. מה הם לבשו? מותניהם חגורים ומקלם בידם, הם אכלו מצות והגיעו כעבור שבעה ימים לים סוף. הוא גם מכיר את מסלול המסעות במדבר, וקורותיהם במשך 40 שנה – אכלו מן ושליו, שתו מים מבאר מרים, הגיעו לארץ הירדן מול יריחו ואף שמות משפחותיהם לבית אבותם יצטט מן החומש. הילדים יודעים הכול בתיאור מפורט. עד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו שבעת ימים מחמישה עשר בניסן, מספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה ואילך, ומסיימים בשני מאמרים: ״השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין״. השנה אנו עבדים בגולה, לשנה הבאה בארץ ישראל. כך טיבם של היהודים, כי היהודי באופן שיטתי זוכר את ההיסטוריה שלו אשר מעוגנת בכתובים.

אנייה שהפליגה לפני 300 שנה, שלכאורה היה צריך לדעת כל פרט ופרט בה, אנשים לא זוכרים. אומר פרופ׳ הרברט בטרפילד מקיימברידג׳, מגדולי ההיסטוריונים:

"גם מחוץ לזריזות מלאכתם באמנות הסיפור ההיסטורי, מתבלטים העברים הקדמונים בתחום ההיסטוריוגרפיה. כי שום עם עתיק לא סקר מעולם סקירה כזו של מהלך חייו ולא פירש פירוש דומה לזה."

אין כזה דבר בעולם! שום עם עתיק בעולם לא תיאר בצורה כה מפורטת את קורות חייו!

פרופ׳ וויליאם סנדיי אומר במחקרו ׳השראה׳ (אינספריישן):

"רואים אנו שורה שלמה של נביאים הנמשכת ממשה, מעמוס, מנתן, משמואל ועד מלאכי.

ולכולם קבלה אחת, בפי כולם נוסח אחד: יכה אמר הי'. יהיה היה דבר הי'. ישמעו דבר הי'.

זהות זו בלשון, מעידה על זהות בחוויה הפסיכולוגית שמאחוריה. אך אם יחיד עשוי להיות נתון לדמיונות שווא, קשה לומר כי מעמד שלם ברציפות כה מתמשכת עשוי לשגות בהם.

ובפרט בדמיונות שהשיטתיות מרובה בהם כל כך."

גדולי הפרופסורים בעולם מודים בזה. פרופ׳ אדוארד מאייר, מגדולי ההיסטוריונים: "שום עם תרבותי אחר של המזרח הקדום לא הייתה לאל ידו לעשות זאת (את תיאור כתיבת ההיסטוריה). גם היוונים הגיעו לכך רק במאה החמישית לפני הספירה, בעמדם כבר על פסגת ההתפתחות התרבותית – מה שאין כן בישראל, כשמדובר הוא בעם צעיר שאך זה נכנס לח״ התרבות; עומדים אנו פה – כמו תולדות האנושות בכלל – בחידת הפלאים של היצירות הללו."

פרופ׳ ויליאם פ׳ אולברייט, חוקר וארכאולוג ידוע:

"המסורת העברית הלאומית עולה על כל המסורות הלאומיות האחרות בתמונתה הברורה.

במצרים, בבל, באשור, בפיניקיה, ביוון וברומא נחפש לשווא אחר תופעה דומה. בניגוד לעמים אלה, שמרו בני ישראל על תמונה בהירה באופן היוצא מגדר הרגיל."1

אם כן, מדובר בעם שכל התיאור ההיסטורי שלו משחר היווצרותו כתוב שחור על גבי לבן: אבא, בן, נכד, מקומות, אתרים, איפה עברנו, מה עשינו וכדו׳. גם פרופ׳ שאול בריקלי ב׳מבוא כללי לתנ״ך׳ מתאר זאת בצורה דומה: "מדובר בשרשרת אדירה מאב לבן: משה, יהושע, פנחס הכהן, עלי הכהן, שמואל הנביא,

דוד המלך, אחיה השילוני, אליהו, אלישע, יהוידע, זכריה, הושע, עמוס, ישעיה, מיכה, יואל,

נחום, חבקוק, צפניה, ירמיה, ברוך בן נריה, עזרא הסופר, שמעון הצדיק, אנטיגנוס איש סוכו וכוי וכוי, ולכל אחד היה בית מדרש ואלפי אלפים תלמידים. וכל זה עובר מאב לבן ומעוגן בכתובים."

הייתכן לזייף את כל ההיסטוריה הזו? וכי מישהו יכול לשתול את זה בתוך מסורת של עם? איך אפשר לרמות עם שלם? הרי זה בלתי אפשרי.

עם קשה עורף

פה אנו מגיעים לחוליה הסופית שלנו: לא מדובר בעם כזה שמוכן לקנות חתול בשק. להפך – מדובר בעם קשה עורף! העם היהודי הוא עם שניסה את בוראו עשרה ניסיונות במשך 40 שנות המדבר! העם היהודי חי בתרבות מתקדמת של פרעוני מצרים, שהיו הנדסאים מעולים ובנו פירמידות משוכללות. העם היהודי לא היה אנאלפבית אלא ידע קרוא וכתוב, כמו שהמצרים, להבדיל, ידעו קרוא וכתוב (פפירוסים). היה זה עם חכם, מלומד ונבון. לכן פרעה פחד ממנו, פחד שהם יעשו מהפכות וימרדו בו. עד היום, ׳הראש היהודי׳, הגניוס היהודי, מפורסם ברחבי תבל. מדובר באנשים עם מנת משכל גבוהה מהממוצע. העם היהודי מהווה חצי אחוז בלבד מאוכלוסיית העולם, אבל בקרב מקבלי פרס נובל יש לו ייצוג של למעלה מ-34%!! לא ייאמן כי יסופר! אומה כזו קטנה, ואחוז כה גבוה של מקבלי פרס נובל הוא דווקא מקרב העם הזה! העם היהודי – החשיבה אצלו היא לחם חוקו! התלמוד הבבלי, שהוא יצירה אדירה, נכתב בזמן היותנו בגלות! העם היהודי נתן לעולם כולו את השבת, את החוקים הסוציאליים, את בתי הספר – על ידי שיטתיות בלימוד; את הדוגמטיות והעקביות בצורת הלימוד, את הלוגיקה, את המחשבה, הפילוסופיות הראשונות – מקור כל אלה הוא בעם היהודי.

והעם הזה הוא עם קשה עורף. הקב״ה מעיד על העם שהוא קשה עורף ומנסה את בוראו בעשרה ניסיונות. לפני קריעת ים סוף אומר העם: ״המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר?״ (שמות יד, יא) ובמרה – ״ויילונו העם על משה לאמור מה נשתה?״ (שם, טו, כד) ואח״כ: ״מי ייתן מותנו ביד ה׳ בארץ מצרים״ (שם, טז, ג) וכו׳ … ״ולא שמעו אל משה״ (שם, שם, כ); עם של אופוזיציונרים מצליפים, אשר על כל צעד ושעל יש להם טענות ומענות ואינם מוכנים לקבל כל סיפור שימכרו להם. וברפידים: ״וירב העם עם משה ויאמרו תנו לנו מים ונשתה, ויאמר להם משה מה תריבון עמדי מה תנסון את ה׳? ויצמא שם העם למים וילן העם על משה.״ (שם, יז, ב-ג). ומשה בא בבכיות לבורא עולם: ״מה אעשה לעם הזה? עוד מעט וסקלוני״! (שם, שם, ד). קשה לרמות עם רגיל. קל וחומר שבלתי אפשרי לרמות עם קשה עורף, ביקורתי ועקשן. יתרה מזאת: הנביאים עצמם מזכירים את התורה. כשיהושע נכנס לארץ ישראל (ולכל הדעות – גם דעות מבקרי המקרא – ספר יהושע נכתב בזמן הכיבוש והנחלת הארץ.) הוא מסתמך כל הזמן על התורה ומזכיר אותה כל הזמן: ״ויהי אחרי מות משה עבד ה׳, ויאמר ה׳ אל יהושע … ועתה קום … רק חזק ואמץ מאוד לשמור ולעשות ככל התורה אשר ציווך משה עבדי אל תסור ממנו ימין ושמאל, … לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה״ וכו׳ (יהושע א, א-ח).

התנ״ך כולו מלא בציטוטים על המאורעות שהתרחשו בדור המדבר ועל התורה עצמה. ההשראה הנבואית של הנביאים היא מכוח התורה! זאת אומרת שכאשר דיברו אל העם, התורה הייתה מונחת בקרבו והייתה לחם חוקו.

תיאור אובייקטיבי

ולא רק זאת – התורה גם מונה את חטאי המנהיגים. לא מדובר פה במנהיגים על-אנושיים, אוטופיים. להפך – הם גם חטאו ! בספר ׳במדבר׳ כתוב שמשה לא זכה להיכנס לארץ ישראל כי הוא פעל על פי טעות קטנה בהבנת ציווי ה׳ אליו. כלומר – האם זה הגיוני שכותב התורה יכתוב על מנהיגי העם דברים רעים? הרי הוא מלמד לדורות לפקפק באיכות המנהיגים! ובאמת, ההיסטוריונים שמתארים זאת קובעים כי מדובר בתיאור אובייקטיבי ממדרגה ראשונה; אין שום מסמך, משום אומה ותרבות, המדווח על מנהיגי אותן אומות, שכתוב בצורה כה אובייקטיבית כמו התורה. הפרעונים במצרים, להבדיל, דאגו כל הזמן לפאר ולרומם את שמם שלהם (בין היתר, על ידי מחיקת שם השליט שקדם להם). ואילו משה רבנו כותב בעצמו את חטאיו בתורה! אז אם אתה רוצה למכור בלון, ח״ו, למה אתה מפרט את העברות והחטאים שלך? ״וה׳ התאנף בי על דבריכם״ (דברים ד, כא), אומר משה רבנו, ״וייחר אף ה׳ במשה״ (שמות ד, יד) וכו׳ וכו׳.

פרופ׳ מ׳ צבי סגל בספרו ׳מסורת וביקורת׳ כותב כי:

"העובדה שמסופר בו על פילגש בגבעה ועל דוד ובת שבע, אמנון ותמר – מעידה בעליל כי יש לראותו כספר המתאר באספקלריה אישית גם עובדות אשר אינן באות רק לפאר ולהאדיר את נושאיהן. הוא מביא את הממצאים בצורה אובייקטיבית ומאוד מאוד אמיתית."

פרופ׳ ביברפלד כותב :

"ההיסטוריוגרפיה הישראלית היא יחידה במינה מבחינת האובייקטיביות שלה, ואין שום אומה אחרת אשר תיארה בצורה כה אובייקטיבית את תיאורה ההיסטורי שלה."

פרופ׳ בטרפילד מקיימברדיג׳:

"לא הייתה שום אומה אחרת נכונה כל כך לגלות ברבים את חולשותיה וחטאיה ולהודות בהם."

אגב, הערה כללית: על ישו ומוחמד בכלל לא מדווח שחטאו. הם היו ׳מושלמים׳, ׳צדיקים׳ ו׳קדושי עליון׳, במרכאות. זאת אומרת שאם כותב התורה כותב דברים לא כל כך סימפטיים על משה רבנו ועל הדור כולו – אין ספק שמדובר בתיאור דוקומנטרי אמיתי ואותנטי למה שקרה.

לסיכום – דבר אחד ברור. התורה ניתנה במעמד ההמוני לעם כולו. העם מצווה לזכור זאת ולהעביר לבניו אחריו; התורה נמסרת מאב לבן דור אחר דור בנאמנות מפליאה, עם שרשרת גנאולוגית מופלאה, מתוך דיוק בפרטים – דבר כזה אי אפשר, לא ייתכן לזייף. ובורא עולם גם מכריז שלא יימצא דבר כזה בעולם (וזוהי נבואה בפני עצמה).

מנגנוני הגנה

כעת נדון במנגנוני הגנה אשר מאפיינים את התורה עצמה. כלומר: הקב״ה כתב בתוך התורה עקרונות שונים, אשר נועדו לשמר אותה לאורך הדורות, ולהציגה כמסמך אלוקי גם כעבור אלפי שנה. נמחיש זאת על ידי ׳משל השואה׳ – איך אפשר לשמר את השואה כאירוע אותנטי שאכן התרחש במציאות גם בעוד 200-300 שנה, כאשר כל העדים כבר לא יהיו בין החיים?

ממצאים ארכאולוגיים

למעשה, במרוצת 30-40 השנים האחרונות נעשו בדיקות מדעיות מקיפות בנושאים תנ״כיים על ידי חוקרים וארכאולוגים שונים, אשר שברו לחלוטין את תאוריית ביקורת המקרא נוסח וילהאוזן והפריכו את הדעות שמא התורה נכתבה בשלב מאוחר יותר מהזמן שהיא מעידה שהיא נכתבה.

פרופ׳ יחזקאל קויפמן ב׳תולדות האמונה הישראלית׳ מתאר כיצד הממצאים הארכאולוגיים מוטטו לחלוטין את שיטת ביקורת המקרא ואת הביקורת על התורה. אבל, בינתיים התערערו והתמוטטו היסודות אחד לאחד, הראיות הופרכו והתפקקו. אנשי האסכולה של ביקורת המקרא הוכרחו להודות שהראיות ברובן אינן עומדות בפני הביקורת.

יש לדעת שכל ניסיון לבדיקה ארכאולוגית בנושא סיפורי המקרא – סיפורי האבות, שהות בני ישראל במצרים, עלייתו לגדולה של יוסף, קריעת ים סוף, עשר המכות, מסעי ישראל 40 שנה במדבר – כל מה שניתן היה למצוא לו רקע נסיבתי בממצאים ארכאולוגיים אכן נמצא. אך ברור שאף אחד לא יבקש למצוא את סולם יעקב… מה שכן מצאו הם פפירוסים, עדויות, מונומנטים, מסמכים וכתובות שמתארות אירועים נסיבתיים שמוזכרים במקרא עצמו.

יש חוברת עבת כרס בשם ׳אמינות התורה לאור הארכאולוגיה״ בהוצאת ׳מנוף׳. שם מתוארת מסכת ההיסטוריה של עם ישראל, וכל מה שניסו לבדוק הוכח כאמיתי מבחינה ארכאולוגית. והאירועים עצמם – לא ייתכן שנכתבו בשלב מאוחר יותר. אצטט כאן מובאות מפי מספר חוקרים:

פרופ׳ מ׳ צבי סגל :

"ההנחות ההיסטוריות והפילוסופיות שעליהן ״סדו החוקרים את שיטתם לפני כ-100 שנה כבר הופרכו בימינו על ידי תוצאות הארכאולוגיה."2

ד״ר יוחנן אהרוני:

"היום אנו מכירים יפה את התמונה היישובית והמדינית של העולם ושל הארצות שבתוכן התרחשו; את המנהגים והחוקים המתוארים במקרא, את שמות האנשים והמקומות הנזכרים – כל אלה מתאימים אך ורק לתקופה הנידונה! שום סופר או עורך לא יכול היה לחבר או להמציא סיפורים אלה מאות שנים לאחר התרחשותם."3

ולומר שזה קרה פעם! עוד הוא אומר:

"הסיפורים והתיאורים המופיעים במקרא משקפים את הסביבה הגאוגרפית וכמו כן את המאורעות ההיסטוריים שהתרחשו. מופיעים בו 475 שמות גאוגרפיים מקומיים, שרבים מהם נמצאו בארכאולוגיה. הדבר נכון על אף העובדה שהמקרא איננו ספר לימוד גאוגרפיה ולא אנציקלופדיה"!

וכבר מצאו ששרוג, נחור, תרח, אברהם, יוסף במצרים, המו״מ בין אברהם לעפרון, קריעת ים סוף, מסעי ישראל במדבר – לכל אלה נמצאו תימוכין ארכאולוגיים.

פרופ׳ אלן שולמן, ארכאולוג נודע, כותב: "מי שתיאר או העלה על הכתב את סיפורי יוסף הכיר יפה את החיים במצרים ואת ספרותם ותרבותם של המצרים. בייחוד היה בקי בכל הנוגע לחצר המלכות במצרים."4

הוא ידע בדיוק מה קרה באותו זמן במצרים בחצר המלכות ! כלומר, כאן מוכח שהוא לא היה יכול לכתוב זאת עשרות שנים אחר כך, משום שהנוהגים כבר השתנו.

פרופ׳ גריניץ בספרו ׳ייחודו וקדמותו של ספר בראשית׳:

"בדור האחרון דנו שני אגיפטולוגים, פרחוט מבלגיה וקיטצין מאנגליה, בחומר המצרי שבסיפור יוסף, ושניהם הגיעו לכלל דעה שהדברים לא היו יכולים להיכתב אלא בידי איש המעורה בח״ מצרים של הממלכה החדשה."5

הם הניחו שהכותב הוא משה, משום שאין הם מאמינים במקורה האלוקי של התורה. אך בכל מקרה, הם קובעים כי התורה נכתבה בסמוך למאורעות. זו קביעה שהמדע החדיש מודה בה, ואין מי שחולק או מפקפק עליה.

פרופ׳ בנימין מזר:

"בשום פנים אין לראות דברים דומים המסופרים במקרא אודות האבות כהמצאת סופרים מאוחרים. קרוב מאוד שביסודם הייתה מונחת מסורת נאמנה, שאת שורשיה ניתן למצוא עתה, ממש באותו זמן ובאותו מקום שבהם היה מעורה אברהם עצמו."6

באנציקלופדיה העברית בערך ׳בראשית׳ מובא סיכום כל תולדות המחקרים בזו הלשון:

"המסורת הדתית מלמדת שספר בראשית, כשאר ספרי התורה, נכתב על ידי משה מפי הי.

ואמנם ראוי הוא ספר זה שייחסו את חיבורו לאבי הנביאים. ואף החקירה המדעית,

הניגשת לשאלת חיבורו של הספר בלא דעה קדומה, לא תוכל להתנגד לייחוסו של הספר למשה. עתיקותו של הספר ברורה לעין כול. השמות – למך, נח, שם, חם ויפת ושמות אחרים הנזכרים בפרקיו הראשונים, שייכים אך ורק לתקופה הטרום-היסטורית הרחוקה,

והרקע החברתי והמשפטי המשתקף בסיפורי האבות מתאים רק לתקופה המסופוטמית באותו אזור."7

נימוקים פסיכולוגיים

רובם ככולם מודים שתיאורי התורה עצמה נכתבו בסמוך מאוד למאורעות. אם כן, אני שואל שאלה פשוטה :

אם זה כך, איך אפשר היה לכתוב ספר ולבוא ׳לשתול׳ את זה בקרב העם בתקופה מאוחרת יותר, אילו לא התרחשו הדברים במציאות? אם עם שלם קיבל את הסיפורים והסכים אתם, סימן שהוא חווה אותם. אם עם שלם היה מוכן לקבל את כל מערכת המצוות שבתורה, וזה עול לא קטן, סימן שהיה איזה כוח עליון שדחף אותו לכך. שאם לא כן, מדוע שיקבל עליו מערכת חוקים כל כך נוקשה ומכבידה?

נמחיש זאת כך: נניח ש-50 פרופסורים מכובדים וידועי שם מהגדולים בעולם יצוו בשם הקדמה והמדע והמודרניזם, שכל אדם צריך – ללא הסבר הגיוני, אבל כך הם החליטו לפי טביעת העין שלהם – ללבוש בחורף בגדי קיץ, ובקיץ בגדי חורף, וכל לילה לפני השינה הוא צריך לקרוא את המניפסט הקומוניסטי, ובכל בוקר עם קומו הוא צריך לטבול בים המלח – ועוד כל מיני כללים משונים. האם יהיה אדם אחד נורמלי שיסכים לעשות זאת, למרות שמדובר בציווי מפי גדולי הפרופסורים בעולם ? למה שיסכים לכך ? מה פתאום ?!

יש לדעת: כשעם ישראל יצא ממצרים הוא היה עם של עבדים! עם אשר נכסף שנים רבות לשחרור מהעבדות וליציאה לחופשי! לצאת מאותו סוגר ובריח של שעבוד לחירות. והנה הגיע הרגע – אבל יחד עם השחרור המיוחל נוחת עליהם פתאום בבת אחת הצו האלוקי של שעבוד נוסף. מביאים אותם בפני מעמד אלוקי נשגב, מעמד הר סיני, ומוסרים להם מערכת מצוות קשה ביותר. האם עם שלם יהיה מסוגל לשאת מצוות מורכבות, אשר משעבדות אותו כמעט במשך כל היום לאותו צו אלוקי? איפה ההיגיון? למה שיסכים? למה לא פרץ מרד או התקוממות? למה אף אחד לא התלונן שהמצוות קשות? אדם מטבעו שונא עול. ועם כל זאת – הם מקבלים עליהם את מערכת המצוות !

אחד הצווים הקשים ביותר היה איסורי עריות. עד מתן תורה היה מותר לאדם להתחתן אפילו עם אחותו. אבל בסמוך למעמד הר סיני ציווה ה׳ שכל הזוגות הבעייתיים האלה ייפרדו. ונאמר בתורה: ״וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו״ (במדבר יא, י). הם בכו כי ה׳ אמר להם להיפרד. ותמוה – מה פתאום שבני זוג יסכימו להיפרד כך פתאום? איך ייתכן שלא פרצה התקוממות? אנו יודעים עד כמה קשה להורים להביע דעה על בן/בת הזוג של ילדיהם, אם הם חושבים שאין הם מתאימים להם. האם יש גזרה קשה מזו? כל העם בוכה! אבל – גם כל העם קיבל, כסמכות ללא עוררין, רק משום שיש פה כוח עליון אדיר שמבקש זאת.

זהו אחד הנימוקים הפסיכולוגיים האדירים והמרתקים, משום שאם בן תמותה היה מבקש זאת – אף אחד לא היה נשמע לכך, ולא היו מתגרשים. בוודאי שאומה שלמה לא תעשה זאת על סמך ציווי של ילוד אשה. רק מאחר שזה ניתן ממקור אלוקי – יכול היה להתבצע השינוי הדרסטי הזה בתוך המשפחות, בתא המשפחתי.

האירוע של מעמד הר סיני הטביע את חותמו על כל מהלך ההיסטוריה של העם היהודי. זה לא עוד אירוע נסי, אלא זה אירוע חסר תקדים במונחים היסטוריים, הן לעבר והן לעתיד, והוא יצק בלב האנשים את הכוח ואת העוז לקחת עול קשה, ומאידך להתנער מהרגלים קשים. לאף אחד לא עמדו עם אקדח ברקה ואיימו עליו שאם לא יתגרש מאשתו אז… כל אחד הבין מעצמו, שאם הוא ניצב במעמד אדיר שכזה ומלך מלכי המלכים הורה לו שכרגע כך צריך לעשות – אז אני עושה זאת בלי חכמות! אנו מסתכלים פה על האספקט הפסיכולוגי, לא דנים על הצדדים הסוציאליים והחברתיים – מה נתן לעם את הכוח לעשות זאת. ולא נשכח שמדובר בעוד מצוות. שמירת שבת, למשל. באותו זמן, כל אומות העולם עבדו שבעה ימים בשבוע. לא היה מושג של אתנחתא, של לעצור למנוחה, תשב בבית עם הילדים ותשיר ׳לכה דודי׳… כולם עובדים, ורק היהודים שביעית מן החיים מבזבזים לבטלה (כך לעגו להם הגויים).כמה ביזו את היהודים בגלל זה!

בספר ההיסטוריה ׳דברי הימים׳ (ספר חמישי, עמ׳ 201) מובא ציטוט מפי ההיסטוריון הרומי טקיטוס: "מספרים, כי בחרו היהודים ביום השביעי לשבות ממלאכה כיוון שבו הושם קץ לעמלם."

סנקא, פילוסוף סטואי ומחנכו של נירון קיסר:

"הם מוציאים לבטלה את החלק השביעי מהווייתם!"

והשבת הייתה מסר שהעם היהודי קיבל אותו ללא עוררין ! תבינו – למי שיש קרקע ועליו לעבד אותה, הרי שבגלל שמירת שבת, שביעית מן הפרנסה שלו מושבתת! או מצוות שמיטה כל שנה שביעית – זו שנה שלמה שבה אסור לעבוד את האדמה, ״ושבתה הארץ שבת לה׳״ (ויקרא כה, ב). אל תשקה, אל תעדור – האדמה שובתת ! טקיטוס :

"אחרי כן נמשך לבם אחר העצלות, וגם השנה השביעית הפרישו לבטלה."

שנה שלמה לא לעבוד בקרקע זו התאבדות לאומית ממדרגה ראשונה. כל חקלאי יודע שלא לעבוד שנה שלמה פירושו להפסיד כסף רב! ואיך אפשר היה לשכנע אומה שלמה במצוות כל כך קשות?

ואם נזכיר את חוקי העבדות: שלילה טוטלית של כל מנהגי השליטה על העבד שרווחו אז: לא תסגיר עבד לאדונו, בשביעית תשלחנו לחופשי – בניגוד גמור לחוקים שרווחו באותה תקפה בקרב עמי האזור. למשל, יש עדות של סנטור רומי שנשלח ארצה בשליחות הסנט לבדוק אם ראוי לכרות ברית עם ארץ ישראל: "כל חוקיהם טפלים וחסרי טעם, כגון לשלח עבד שעבד שש שנים לחופשי. ארץ זו – אין דומה לה במיעוט עבדים. כל המושכלות אצלנו על חירות האדם וכבודו – זרים הם להם."

או: ברית מילה. איזה חוק? איפה ההיגיון? איפה הרחמים? אבא יעשה כזה דבר לבנו? ואגב, יש נבואה שגם באחרית הימים עם ישראל יקפיד על שמירת מצווה זו, מה שאין כן בשמירת יתר המצוות. זכריה הנביא כבר ניבא ואמר: ״גם את בדם בריתך שילחתי אסירייך מבור אין מים בו״ (זכריה ט, יא). הפירוש – שאפילו אם הדור יהיה בלי מים (בלי תורה) ויהיה אסור ברחבי העולם בבחינת אסיר בגלות, רמז לנו בכך שבאחרית הימים לא תישאר בידם אלא מצוות מילה (כך מפרש הרמב״ן). ואגב, רק בזכות ברית מילה נחלנו את הארץ. כבר יהושע מל את בני ישראל לפני כיבוש ארץ ישראל – כי הכניסה לארץ מותנית בברית מילה. וכן בימינו – בוני הארץ היו מנוערים מכל זיק של יהדות, אבל את מצוות ברית מילה שמרו בדבקות בלתי מובנת.

אם כן, מצוות כל כך קשות כמו: ברית מילה, איסור ריבית, איסור שעטנז, הפרשת מעשרות, עלייה לרגל, קידושין וגטין, טרפות, טהרה, כלאיים, ערלה, ציצית, תפילין – תרי״ג מצוות! מדוע שעם שלם יקבל על עצמו חוקים כל כך מוזרים? היום אנו רגילים לזה, אבל לשמוע על כך בפעם הראשונה, זה נשמע מוזר עד בלי די.

אומרים החוקרים: אין אפשרות להסביר כיצד עם שלם קיבל חוקים כאלה – אלא אם כן היה פה אירוע אשר שינה את העולם כולו; אירוע שנתן את חותמו לכל ההיסטוריה, ויצק בהם כוח ורצון לשאת בעול הכבד הזה. אבל: זו אחת מן הסיבות – ולא היחידה.

אם התורה נכתבה ח״ו על ידי בן אדם, מדוע הוא לא פרסם ברבים שהוא-הוא הכותב? הרי כל מחבר ספר מודיע בשער ברבים את שמו, ואף מוסיף שכל הזכויות שמורות; מדוע כאן, כשמדובר בספר שהוא הגדול ביותר ביצירות האנושות מבריאת העולם ועד היום; הספר הכי נפוץ ברחבי העולם; הספר שכל האנושות כולה מקבלת אותו כמסמך אותנטי ורוחשים לו כבוד רב; הספר בעל רמת המוסר הגבוהה שמעלה את האדם מההתבוססות בביצת התאוות; הספר שהושקע בו כל כך הרבה מאמץ – אם הוא נכתב על ידי אדם, היעלה על הדעת כי אותו אדם לא ירשום את שמו על גבי הספר? ולא עוד, אלא שבתורה כתוב שבורא עולם כתב את הספר, וכתוב מתי וכיצד הוא ניתן.

משה רבנו, שכתב את הספר מפי ה׳, והרי העם ראה את הסמכות האלוקית במעמד הר סיני, מתאר את עצמו בצורה מאוד משונה. קודם כל, הוא מעיד על עצמו שהיה כבד פה, ערל שפתיים, מגמגם (וזו הייתה הסיבה שביקש מה׳ להטיל את השליחות על מישהו אחר שייטיב לדבר ממנו). אז אפילו לשיטת מי שטוען שהספר נכתב על ידי משה רבנו מדעתו – כיצד הוא יסביר את העובדה שמשה מספר על עצמו שהיה מגמגם וכן מפרט את החטא שבגללו נענש ולא נכנס לארץ?

וכן, אם הוא נכתב על ידי משה, מדוע לא פרסם ברבים היכן מקום קבורתו? לפחות שיעלו לרגל לקברו! כמה כבוד ותהילה הוא ירוויח מדבר כזה! אבל לא – מקום קבורתו לא נודע עד היום. וכן, הוא מצווה את בניו לא לרשת את תפקידו אחריו אלא מעביר את ההנהגה לאדם מחוץ למשפחה. ולא עוד, אלא שלפני הכניסה לארץ הוא מודיע ברבים: ״איני זכאי להיכנס לארץ ישראל״. מדוע? כי הקב״ה העניש אותו, כי עם צדיקים הקב״ה מדקדק כחוט השערה.

ברור כשמש, שאם הספר היה נכתב על ידי משה, אז בוודאי הוא היה כותב שהוא הנואם הכי גדול, שהוא הכובש הכי גדול. אך כלל לא כתוב שהוא היה שועל מלחמות. רק כתוב שכאשר הרים את ידיו – גבר ישראל, וכשהוריד ידיו – גבר עמלק… כל הטכניקה שלו הייתה טכניקה רוחנית, כלומר – כוח עליון. הוא לא מאדיר את שמו כלל ועיקר ! כל המלחמות של עם ישראל, הכוח שהוביל את העם היה הכוח הרוחני ולא הגשמי. ״ה׳ יילחם לכם ואתם תחרישון.״ (שמות יד, יד)

שום אדם בר דעת לא היה כותב ספר מבלי להשאיר בו את חותמו/כספו/כבודו. תארו לכם שהכסף מכל מהדורות התורה בכל השפות ובכל הזמנים, היה נכנס למשפחת משה (אילו הספר נכתב על ידו). הם היו הופכים למשפחה העשירה בעולם! אין ספר בעל תפוצה אדירה כשלו! הוא תורגם ל-3,000 שפות, באין-סוף מדינות ובפרסום הכי גדול. אין ספר יותר פופולרי מזה. אבל – כלום לא. זה דבר אלוקים, וזהו ההסבר המעיד על כך שהתורה לא נכתבה על ידי בן אדם. שליטה מוחלטת בטבע ובהיסטוריה

יש לזכור שבמשך קרוב לאלף שנה היו לעם ישראל ׳תחנות דלק׳ בהיסטוריה. כלומר – הייתה מציאות של נבואה. העם זכה לראות בחוש נסים גלויים! נביא היה יכול לשנות את סדרי הטבע; היה יכול לחזות דבר שיקרה. במציאות כזו, אי אפשר להיות אפיקורס. רק מה? הייתה בעיה של היצר הרע לעבודה זרה (מייחסים זאת יותר לערב רב).

הוויכוח לא היה אם יש או אין אלוקים ח״ו; לא אם התורה היא זיוף או לא ח״ו. אלא היה ויכוח – כמו שקורח הציג זאת: ״כל העדה כולם קדושים … ומדוע תתנשאו על קהל ה׳?״ (במדבר טז, ג). קורח לא בא כאופוזיציונר, לא טען שהיה פה טריק או זיוף שמשה המציא וזייף. להפך – הכול אמת, הכול שריר וקיים, הכול דברי אלוקים אמת! אלא מה? גם אני צדיק! גם לי מגיע! הוא התקנא בנשיאותו של אליצפן בן עוזיאל ורצה גם הוא לזכות בתפקיד של נשיא. אין הוא מעלה על דעתו להתריס בפני מעלה! איך ייתכן שהעם העקשן הזה, עם אופוזיציונר, לא קם אחד מתוכו לטעון שמדובר בזיוף? נכון, היה יצר הרע של עבודה זרה, יצר חזק מאוד (פירושו: שמלבד לאלוקים עובדים לכוחות אחרים). אבל לאף אחד לא היה פקפוק במציאות האלוקים ובאותנטיות של התורה!

ופה אנו מגיעים לנקודה מעניינת: התורה מבטיחה הבטחות בלתי סבירות. למשל, בקשר לשנת השמיטה מבטיחה התורה שבשנה השישית יהיה יבול פי שלושה והוא יספיק לכלכלת השנה השביעית ואף לשמינית. ״וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית, הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו. וציוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית, ועשת את התבואה לשלוש השנים״ (ויקרא כה, כ). אילו בן אדם כתב זאת, האם הוא היה מתחייב לדבר כזה, שכל שנה שישית יהיה יבול פי שלושה? רק מי ששולט בטבע ובהיסטוריה יכול להבטיח זאת – וזהו, כמובן, בורא עולם.

הבטחה נוספת קשורה לעלייה לרגל. הקב״ה מצווה לעלות לבית המקדש שלוש פעמים בשנה והתורה מבטיחה שבאותו זמן – ״ולא יחמוד איש את ארצך״ (שמות לד, כד). לכאורה זו הזדמנות פז לאויבים לעלות ולכבוש את הארץ! הרי כל הגברים נמצאים בירושלים ואין מי שישמור על הגבולות! וכידוע, כל הזמן ניסו להכחיד את עם ישראל – ״לכו ונכחידם מגוי״ (תהלים פג, ה). להשאיר בידי נשים, ילדים וזקנים את כל הרכוש ולעלות לרגל שלוש פעמים בשנה, כל פעם למשך שבעה ימים – זו ממש התאבדות לאומית לולא ההבטחה האלוקית ש״לא יחמוד איש את ארצך״. ושוב – אדם לא היה מסוגל להבטיח דבר כזה. ולא עוד, אלא שאם יפרצו את הבית פעם אחת – כל האמון בתורה ׳הלך׳! וכן, אם בשנה שישית אחת אין יבול פי שלושה, זה מוריד את האמון בתורה! זה כבר מקום לטעון שמדובר בזיוף! כי אם זה אלוקי, אין דבר כזה ש׳אלוקים התבלבל׳… מסקנה: רק כוח עליון ששולט על הטבע וההיסטוריה מסוגל להבטיח דבר כזה. משמע שהתורה לא נכתבה בידי בן אדם.

ה׳ אוסר לספור את העם במניין, כי זה גורם למגפה. אם אני רוצה לספור את היושבים כאן, באולם, אסור לי לספור 1, 2, 3 אלא בשיטה אחרת (לומר פסוק עם 10 מלים וכיו״ב). תארו לעצמכם שפעם היו סופרים ולא היה נגף, גם זה היה מוריד את האמון! רק בורא עולם מסוגל להתחייב שאם יספרו יהיה נגף.

או – פרשת אשה סוטה. במשך מאות בשנים, אשה שנחשדה על ידי בעלה כי בגדה בו, הייתה מובאת לבית המקדש. שם היא הייתה שותה את המים המאררים שלתוכם הוכנס קלף עם שם ה׳ שנמחק על המים. והיה – אם היא אכן סטתה, היא הייתה מתה במקום, ולא רק היא אלא גם מי שזנתה אתו. זה נס גלוי ! ושוב – בן אדם לא היה יכול להתחייב שדבר כזה יתרחש.

מנגנוני ביקורת

פה אנו מגיעים למנגנוני הביקורת. בתורה כתוב לא להאמין לנביא שקר: ״כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום״ (דברים יג, ב) – התורה מצווה עלינו לא להאמין לו ונותנת לנו דרכים כיצד לבדוק אם הוא נביא שקר. כמנגנון ביקורת כתוב: ״לא תוסיפו … ולא תגרעו״ (שם, ד, ב). וכן – בעם ישראל יש שרשרת כהונה, מגילות יוחסין. כאמור, עד היום יש משפחות שיש להן מגילות יוחסין עד דוד המלך! ומדוד המלך אחורנית הכול כבר מסודר.

ובכן, כשמדובר על מנגנוני הגנה: מגילות יוחסין, סימוכין (גדולי הדור היו מסמיכים את תלמידי החכמים הבאים אחריהם), מרכזיות לימוד התורה, שיטתיות לימוד התורה – היהדות היא הדת היחידה בעולם שמקדשת את הלימוד עצמו. אין שום דת בעולם שמקדשת את הספר שלה – לא הקוראן ולא בודהא ולא הברית החדשה, להבדיל. ואצלנו: יש לקרוא בתורה בכל שבת; הסופר הכותב את הספר צריך להיות מומחה, צריך לעשות הגהה, אסור להשהות ספר שאינו מוגה, אם יש טעות – כל הספר פסול! ומדובר בספר שעולה כ-50,000 דולר! ישנן טעויות שפוסלות את הספר כולו! כל ההשקעה יורדת לטמיון! כאמור, נביא שקר – מצווה להרגו.

משל השואה

ברצוני לספר לכם סיפור אשר בא לסכם את מה שדיברנו, כיצד התורה שלנו, שנכתבה על ידי בורא עולם, יש לה כוח עצום לעמוד בפני כל משפט במהלך ההיסטוריה. לא היה ולא יהיה אי פעם אדם שיוכל להוכיח שהתורה איננה מסמך אלוקי. ננסה להמחיש זאת על ידי משל השואה. ישנם מכונים ופרופסורים שמכחישים את השואה מכול וכול. הם טוענים שזה ׳בלוף׳ שהעם היהודי המציא לצרכים פרגמטיים שלו. שישה מיליון יהודים שנהרגו בשואה הוא מספר דמיוני שהיהודים המציאו. אולי, כותב אחד ההיסטוריונים, היהודים רוכזו במחנות לצורך חיטוי בגלל מחלות שבהן לקו. אולי הכניסו אותם לחדרים אטומים והזרימו פנימה גז, אבל זה היה במטרה לחטא ממחלות. אז מזה הם כבר המציאו רכבות וגטאות ומחנות ריכוז ואת כל הרייך השלישי תיארו בצורה מוגזמת!!! את הטענות האלה לא טוענים אנשים פשוטים אלא פרופסורים, עורכי דין, משפטנים, והם מאמינים בצדקתם! ב׳יד ושם׳ יש חדר ענק שבו מתועדים כל אלה שמבקרים את השואה וטוענים שהיא בכלל לא התרחשה!

אני ערכתי ניסוי בבית ספר לפני שלוש שנים. מסרתי שם שיעור לכיתה י״א, ועשיתי להם כזאת הצגה: עם כל הפתוס והדרמטיות טענתי באוזניהם, עם ציטוטים ומקורות של מכחישי השואה והכול, שהשואה זו המצאה יהודית אלא שההורים מתביישים להודות בכך. אבל האמת היא שזו המצאה של היהודים! כל הילדים – פרט לאחד – השתכנעו!

אז אני שואל: בעוד 200 שנה עלול להיווצר מצב שבו יטענו כנגדנו מדוע המצאנו את עלילת הדם נגד הגרמנים! אתם אנטי-גרמנים! אנטי-אריים! איך יכולתם להמציא המצאה כזאת שטנית כמו השואה? כל כך הרבה גרמנים מסתובבים בדיכאון בגלל ההמצאה הזו! ממש בושה וחרפה! מה נוכל לענות להם? איך נוכל להוכיח להם שהשואה אכן הייתה? אם היום, כאשר ניצולי השואה עדיין נמצאים בתוכנו – קמו עוררין על כך, מה נעשה בעוד 200 שנה? איך נוכל לשמר את השואה?

נתאר לעצמנו לרגע שאנו ח״ו ניצולי שואה, וכואב לנו מאוד שבעולם מנסים להשכיח זאת ולטעון שהיא לא קרתה. והנה – פה אני רוצה להציג בפניכם תכנית מעניינת ביותר, אשר בעזרתה נוכל להוכיח גם בעוד 200 שנה שהייתה שואה ולא יוכלו לסתור זאת. באותם עקרונות הוכחה משתמשת התורה כדי להוכיח שהיא מסמך אלוקי ולא אנושי, ושהאירועים אכן קרו. ובכן, כניצולי השואה, אנו רוצים לייסד מועדון חברים. לפני כן אנו מחברים מגילה ובה כותבים את כל ההיסטוריה של השואה: ״אנחנו פליטי השואה אשר יצאנו מכור ההיתוך של גרמניה, ועברנו את כל ניסיונות ההשמדה. רוב בני משפחתנו נכחדו בשואה. אנו זוכרים את היטלר, זוכרים שמצבו הרוחני של העם היה שפל; אנו זוכרים מחנות כפייה ועבודה, זוכרים את מחנות המוות ואת תאי הגזים. כולנו שמענו וראינו זאת, עינינו ראו ולא זר, לא עם אבותינו התרחשו הדברים האלה, אלא אתנו כולנו שנמצאים פה היום. אנו זוכרים את הטלאי הצהוב ואת המספרים שנחרטו בבשרנו, זוכרים את ייסורי התופת ואת ההרג ההמוני, ראינו בעינינו וזוכרים אנו היטב כיצד אחינו הובלו על עגלות, גופותיהם נרמסו כמרמס בחוצות העיר״ וכו׳ וכו׳. כמו כן מובא תיאור של שמות מפקדי הגסטפו שהיו אחראים למעשי הזוועה; מי היו ראשי הרייך השלישי – ריבנטרופ וכן הלאה.

אם כן, במגילה יתועדו סדר זמנים, שמות המנהיגים, שמות הערים החשובות, שמות המשפחות החשובות. בתוך המגילה אנו גם כותבים כיצד ניצלנו מהשואה, כיצד בנות הברית כבשו את גרמניה, וכיצד אנו, הניצולים, התקבצנו והגענו לארץ ישראל. איך יצאנו בספינות ואניות ובדרכים-לא-דרכים הגענו ארצה, איך נפלה גרמניה וכן הלאה. וכן נסביר בתוך המגילה כיצד היא הופצה. נכתוב שנערך מעמד המוני בו כונסו כל ניצולי השואה מכל רחבי העולם. כל ניצול קיבל עותק של המגילה, ובמגילה עצמה כתוב שהיא ניתנה במגרש ימק״א. ויהיה כתוב במגילה כיצד היא ניתנה, וגם שכל מי שקיבל אותה הוא אדם שעבר את מוראות השואה. עינינו ראינו ולא זר, לא עם אבותינו אלא אתנו.

וכן: יהיו כללי העתקה. המגילה צריכה להיות מועתקת על ידי מומחים להעתקה מתוכנו, עם כללי פיסוק וניקוד, והשפה צריכה להישמר בלי לגרוע ולהוסיף שום אות. והמגילה צריכה להיות מקודשת – צריך להעתיק אותה בדיוק רב. וגם נקבע מנהגים לזיכרון המאורעות (מיד נרחיב). ובכינוס ייסוד המועדון באותה כיכר ענקית נשבע כולנו שהמגילה נכונה ושכל התיאורים שבה הם נכונים, ואנו נשבעים לקיים אותה. במגילה כתוב שעלינו להמשיך ולמסור אותה לבנים ולילדים -״ושיננתם לבניך ודיברת בם״. אנו נעביר לילדינו והם לילדיהם והם לילדיהם וכן הלאה.

במגילה יהיה כתוב שעתיד להגיע יום בו ינסו בני בנינו בעוד דורות רבים להכחיש את השואה. ואנו נגיד להם שאנו עדים שהשואה הייתה. ויותר מזה – אנו נקבע חוקים בתוך המגילה. למשל: כל ילד שנולד, נחקוק מספר בזרועו (הנמשל: ברית מילה); אסור להתחתן עם אנשים שאינם חברי המועדון (הנמשל: העם היהודי נמנע מלהתבולל בעמים אחרים); כל בוקר כל הגברים שמים קופסה על ראשם ועל זרועם, ובתוכה כתובה תמצית המגילה: כלומר, אנו ניצולי השואה ואנו בני הבנים של ניצולי השואה וקיבלנו מאבותינו וכו׳ וכו׳ (הנמשל: תפילין); תמצית המגילה צריכה להיות קבועה בכניסה של כל בית ובית של ניצול שואה (=המזוזה); יום אחד בשבוע צריכים להקדיש לרענון הזיכרון במוראות השואה וההצלה ממנה (=שבת); כולם צריכים להתכנס במועדון המרכזי של השכונה פעם בשבוע ואז יקרא יו״ר המועדון באוזני המשתתפים את הכתוב בה. מאחר שהמגילה היא ארוכה, יחלקוה באופן כזה, שכל שבוע יקראו פרשה אחת (=קריאת התורה בשבתות) וצריך לקרוא אותה באופן מדויק בלי לגרוע ובלי להוסיף.

ולא עוד, אלא נקבעו שלושה חגים מרכזיים שמטרתם היא הנצחת האירועים. החג הראשון הוא חג השחרור והיציאה לפדות (=פסח). בחג זה כל ניצולי השואה וצאצאיהם צריכים להוציא מבתיהם את כל החפצים, לנקות את הבית מכל חפץ שיזכיר חירות. כלומר – להוציא את כל הכיסאות והשולחנות החוצה ולהפוך אותם. וצריך לשבת בחוץ על הקרקע ולאכול פת יבשה במים עכורים. כל חברי המועדון חייבים לעשות זאת. ותוך כדי האכילה קוראים פרקים מתוך המגילה אשר דנים בשעבוד בגרמניה הנאצית, זכר לבוכנוואלד ואושוויץ, זכר לכל האירועים הקשים שעברנו, ולהגיד תודה רבה שניצלנו ושרדנו מהשואה, שיצאנו מאפלה לאורה. זה חג השחרור מהמחנות.

החג השני הוא חג הנצחת המסע לארץ ישראל (=חג סוכות). בחג זה צריך כל חבר מועדון לצאת מביתו ולעלות על ספינה – כדי לזכור כיצד הגענו ארצה באניות המעפילים (=אנו יושבים בסוכה כדי לזכור שבסוכות הושיב ה׳ את בני ישראל בצאתם ממצרים).

החג השלישי הוא חג ייסוד המועדון (=שבועות, מתן תורה). יושבים ערים כל הלילה וקוראים פרקים מתוך המגילה, זכר לשואה שהייתה. וכולם עומדים ואומרים: בלילה הזה קיבלנו את השליחות לשמר את זיכרון השואה. ואב מוסר לבנו וכל אם מוסרת לבתה שיש להקפיד ולא לשכוח שהשואה אכן הייתה. וכולם נשבעים: לא נשכח! וכולם מנשקים את המגילה הזו ומעבירים אותה מאדם לאדם בגאווה עצומה, כדי לא לשכוח את המעמד.

בנוסף לזאת, מצווים חברי המועדון ללמוד פרקים מהמגילה כל יום – בין ילד בין זקן, בין עשיר בין עני, בין בריא בין חולה – כל אחד צריך ללמוד כמה שיותר, חוק ולא יעבור.

את המגילה הזו מקבל כל ניצול שואה במעמד המוני. ואנו מוסיפים אזהרה במגילה, שאין להוסיף עליה אף מילה. נניח שבמגילה כתוב שהיו בבוכנוואלד 200 משרפות, ויקום ניצול שואה אחד ויטען שהיו בה דווקא 210 משרפות – נגיד לו: לא!!! לא היה כדבר הזה! אין להוסיף ואין לגרוע מהכתוב במגילה. אסור לשנות, כך זה היה וזהו – בלי ויכוחים. כל שבע שנים יתכנסו חברי המועדון ויקראו מתוך המגילה פרקים נבחרים (=מצוות הקהל בשנת השמיטה). זוהי חזרה כללית על ייסוד המועדון. העתקת המגילה תיעשה רק על ידי סופרים מומחים. המגילה צריכה להיות מוגהת. אסור להשאירה ללא הגהה. אם חסרה אות אחת או אם נדבקו שתי אותיות – המגילה תיפסל. יש לכותבה על קלף ולהעתיק הלאה על קלף, ולכתוב אותה על ידי נוצה טבולה בדיו, וכן הלאה.

רבותיי, אם אכן יקום מועדון כזה, וחבריו יקפידו לשמור את הכללים הכתובים בו (להניח כל בוקר את הקופסאות הללו, לחוג את החגים כפי שתואר לעיל), אז גם בעוד 200 שנה נוכל לומר לכל שופט בצורה ברורה: אלה הן ההוכחות שלנו, ואנו עדים לכך שאבותינו ואבות אבותינו מסרו לנו בחירוף נפש שהשואה הייתה ואי אפשר להכחיש אותה.

מסירת עדות מדויקת

באותה מידה עלינו לזכור: אין דוגמה נפלאה יותר במהלך ההיסטוריה כמו התורה הקדושה, שיש לה הכוח האדיר היותר והטיעון החזק היותר עלי אדמות כלפי אדם שיקום אי פעם וינסה להכחיש את מעמד הר סיני. לא יוכל לקום בזמן מן הזמנים אדם כלשהו ולטעון שלא היו דברים מעולם. בצורה כזו הדבר בלתי אפשרי! שימו לב: מאחר שכללי העתקת ספר התורה הם מאוד קפדניים, אין למצוא הבדלים בין ספר תורה מתימן לבין ספר תורה מרוסיה! ספרי התורה הגיעו ארצה מכל מיני גלויות: יפן, קפריסין, הודו, פורטוגל, פולין, עירק, טוניס – מארבע קצוות תבל הגיעו לכאן יהודים אחרי פיזורם בגלות במשך אלפיים שנה. פותחים את ספרי התורה מהתפוצות השונות – ורואים שהספרים זהים (מלבד שתי טעויות קטנות שנמצאו בכמה ספרים) – הכול מתאים להפליא!! איך ייתכן שבמשך אלפי שנים לא חל שום שיבוש קטן? ובכן, דבר זה ייתכן רק בגלל מנגנוני השמירה שנצטווינו בהם על ידי בורא עולם – כל החגים והמצוות באים להוכיח כי התורה היא מסמך אלוקי.

יש לדעת שייחודן של יתר הדתות, להבדיל, הוא הניסיון להרחיק את העדות. הרוצה לשקר ירחיק עדותו. כלומר – ישתדל לספר סיפורים שאי אפשר להוכיח אם הם נכונים או לא. למשל: המלאכים דיברו אתי בלילה; הייתה לי התגלות מעבר להרי החושך – לך תבדוק, לך תוכיח…

האסלאם והנצרות נוסדו על ידי כל מיני מאחזי עיניים וחולמים בהקיץ. מחלת האפילפסיה של מוחמד וכל מיני נסים ונפלאות שלא התרחשו בכלל של ישו הנוצרי ונכתבו מאות שנה אחר כך! מישהו מסוגל להוכיח את זה או להפריך זאת?

התגשמות הנבואות

בתורה ישנו גם ידע על-אנושי, ידע שנמסר הלכה למשה מסיני בתחום הזואולוגיה, האסטרונומיה, האמבריולוגיה, ההנדסה והפיזיקה, הרפואה והגנטיקה ובעצם בכל השטחים. ידע מהמם ומפליא, שהיום מיטב הפרופסורים נפעמים ומשתאים איך ייתכן שהתורה ידעה זאת לפני 3,300 שנה! היום זה התגלה רק על ידי לוויינים ומערכות אינטרפורמטריות, על ידי סימולציות עם מחשבים מגלים זאת.

כמו כן, בתורה יש מאות נבואות המתארות מה יקרה לעם הזה, והן התגשמו בדיוק מפליא! וכן לגבי אחרית הימים – כתוב בספרות חז״ל שיהיה מצב של רדידות רוחנית וגם של חזרה למקורות; יהיה מצב שישמעאל יילחם בנו, אינתיפאדה, מאבק אימים; יהיה מצב של ״ תכלה פרוטה מן הכיס״ (סנהדרין צז, א); מצב שבו נבנה מדינה ברשיון המלכויות, מצב שהמדינה עצמה תעורר מלחמות נגדנו וכן הלאה.

פעם שאל אותי בחור בסמינר: מה החכמה להראות שהנבואות התגשמו לאחר שהן התגשמו? החכמה היא להגיד לי מראש מה יקרה! אמרתי לו: תאר לך שאני אכתוב לך על פתק כל מה שעתיד לקרות לך מהרגע שתצא מכאן ועד שתגיע לביתך לאכול ארוחת ערב. אני אכתוב: ברגע שתצא מפה ותחצה את הכביש, אתה תראה חלליות עם יצורים מהחלל; ואחרי שתעבור את הכביש יהיה לפתע פיצוץ, ויגיעו שלוש ניידות משטרה; ואחר כך תהיה רעידת אדמה ו… ובסוף כשתגיע הביתה פתאום יש הפסקת חשמל, והזרם יחודש כעבור 10 דקות. ופתאום יהיה פיצוץ באחד מבלוני הגז אצל השכן ממול…. וכן הלאה, רשימה של תיאורים בלתי נעימים. אני כותב הכול על פתק ואוסר עליך לקרוא זאת, אלא כאשר תגיע לביתך. טוב, אתה מגיע הביתה, אחרי כל הפיצוצים וההרפתקאות והכול, ואומר לאשתך: ״בואי, נצחק על הדתיים קצת. איזה אחד נתן לי פתק, ואמר שיכתוב בו מה יקרה לי. הנה, אני יודע בדיוק מה עבר עליי לאורך כל הדרך, ועכשיו בואי נראה אם הוא קלע למטרה אפילו באחוז אחד״. אתה פותח את הפתק וקופא על מקומך: אתה רואה שכל מה שכתבתי לך אכן קרה. ידעתי מראש מה עומד להתרחש אתך! אבל התגובה של אשתך לכל הסיפור קצת מגוחכת: ״הי, זה לא חכמה שהוא כתב לך מה שקרה, נראה אותו כותב לך מה שיקרה!!!״

התורה כולה מלאה בנבואות של מה שיקרה, והוא אכן קרה ! האדם רוצה לדעת מה שיקרה לפני שזה קורה. אבל בעצם, כל מה שיקרה נתון לבחירה של העם. העם לא היה, למשל, חייב לעבור את השואה, וגם לא את האינקוויזיציה, שמד, הרג וגירושים. אלא מה? זו הייתה נבואה מותנית: ״ואם בזאת לא תשמעו לי, והלכתם עמי בקרי. והלכתי עמכם בחמת קרי, וייסרתי אתכם אף אני שבע על חטאותיכם״ (ויקרא כו, כז-כח). ״בבוקר תאמר מי ייתן ערב ובערב תאמר מי ייתן בוקר (דברים כח, סז) ״ורדף אותם קול עלה נידף״ וכו׳ (ויקרא כו, לו). אבל אם כן תהיו בסדר – תושפע עליכם שפע ברכה. זה לא דבר שהוא דטרמיניסטי מוחלט. זה מותנה במצב של העם. למעשה, יש אין-סוף מהלכים אפשריים. בבסיסם הם שניים: או רע או טוב. אנחנו לצערנו עברנו במהלך ההיסטוריה את המהלך הרע, משום שסרנו מדבר ה׳.

המצווה לדעת ולהאמין שיש בורא עולם, שהתורה היא מסמך אלוקי – היא מצווה חשובה ביותר, ואם יהודי מעלה הרהורי כפירה שמא אין זה כך – הרי הוא עובר על איסור תורה. כתוב כי דבר ה׳ בזה. אפילו אם הוא יגיד שכל התורה כולה היא מפי ה׳ פרט לדבר אחד שכתב משה מדעתו – הריהו בגדר ״דבר ה׳ בזה״ ועונשו מר מאוד. אחד מאלה שאין לו חלק לעולם הבא הוא האומר ״אין תורה מן השמים״.

ואנחנו, אחים יקרים, כל מי שרוצה לדעת יותר ויותר – יש הוכחות למכביר. יש הוכחות למאות, והממצאים הם מדהימים. פשוט צריך לפקוח את העיניים, לפנות קצת זמן בלוח העמוס שלנו ולבוא לראות עד כמה דבר אלוקים חי וקיים וכל הנבואות התקיימו. כל התורה היא אמיתית ולא נפל דבר אחד ממה שדיבר עמנו ה׳.

0 0 votes
Article Rating

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

Subscribe
Notify of
guest
8 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
אברהם
אברהם
3 years ago

בוודאות כן. ניתן לכתוב כל דבר. כל הדתות גדלו מקומץ מאמינים שמשכו אליהם מאמינים נוספים. כל הדתות המאמינים שדתם היא האחת האמיתית. כל הכתובים כאן הם מגמתיים ויוצאים מההנחה של התורה אמת.

שואל
שואל
3 years ago

הרצאה ממש מצויינת! אבל דבר אחד לא הבנתי
נאמר בהקדמה: "היהדות היא הדת היחידה בעולם אשר טוענת שהיא אמיתית, ובכוחה אף להוכיח זאת."
כל אחת מהדתות טוענת שהיא האמיתית, הנוצרים והמוסלמים גם טוענים שיש "הוכחות" לדתותיהם הבדויות והמשונות…
אז מה הכוונה במשפט הזה?

אריאל
אריאל
5 years ago

לא מצאתי אבל את ההקשר של הבכי על האיסור עריות בפסוקים

אריאל
אריאל
5 years ago

תוכלו לצטט את הפסוקים שמדברים על עזיבת הזוגות הבעייתים? וכן מה כלכך בעייתי בזה? סבא שלי התחתן עם בת דודתו..

8
0
Would love your thoughts, please comment.x