אלי שמואלי, סופר בעל תואר שני בנוירוביולוגיה, יוצא לעשות סדר בנוגע לתיאוריית האבולוציה, האם היא מדע, והיחס בינה לבין האמונה הדתית, מאמרו 'תורת האבולוציה אינה מדע' התפרסם באלכסון, ומובא כאן עם הערות.
(לידע הכללי ניתן לקרוא בתגיות: אבולוציה, בריאתנות, או בריאתנות סדרה, וכן אבולוציה ויהדות).
תורת האבולוציה היא ההסבר הסיבתי הטוב ביותר לכמות עצומה של עובדות, אך היא אינה עומדת בדרישות המדע המודרני. מדוע סבורים אנשי דת רבים שהפרכתה תסייע להם?
האבולוציה היא הסבר מאוד רחב, שמקיף מספר גדול מאוד של תצפיות.
שִחזור במעבדה, כפי שנעשה למשל באופן שגרתי בחקר הגנטיקה, ותצפית, כפי שנעשה באסטרונומיה, הם שתי הדרכים היחידות המוכרות למדע לבדיקת תקפותה של תיאוריה. וכך, יוצא שאנחנו מקבלים את תורת האבולוציה משום שהיא ההסבר היחיד לאוסף תצפיות רחב, ומשום שדבר לא נותר מחוץ להסבר שהיא מעניקה, ולא משום שהיא זכתה לביסוס בכלים המדעיים הרגילים. מבחינת המתודה המדעית, האבולוציה היא אנומליה, משום שנכון להיום היא אינפלבילית (חסינה מטעות), כלומר לא ניתן להפריך אותה באף אחת משתי הדרכים שבהן המדע יכול לבדוק תיאוריות. האבולוציה היא שריד אחרון, בלב המדע המודרני, למדע האריסטוטלי, שבו תיאוריה נבחנה בכלים של הדעת, ב"הגיוניות" שלה, ולא בעמידותה בפני ניסיונות הפרכה באמצעות שחזור ותצפית.
העובדה שהאבולוציה היא ההסבר הפיזיקליסטי היחידי בנמצא לקורפוס התופעות שאותו היא מסבירה, אינה יתרון. נהפוך הוא, זהו חסרון משמעותי. לו היה הסבר פיזיקליסטי מתחרה, אולי הייתה אפשרות להגיע לאקספרימנטום קרוסיס (Experimentum crucis), כלומר, לניסוי שיכול להכריע בין שתי תיאוריות מתחרות, ושהיה מקנה לאבולוציה ביסוס אמפירי ישיר. אבל כדי שיתאפשר ניסוי כזה דרוש הסבר מתחרה לאבולוציה, והמדע טרם הפיק הסבר כזה.
יש הסבורים שיש לאבולוציה מתחרה – רעיון הבריאה. ובכן, סיפור הבריאה אינו פיזיקליסטי, ולכן נפסל על ידי המדע מלכתחילה. הוא אולי נראה לרבים כאפשרות ממשית, ואולי אותם אנשים מוכנים להסתפק בקוהרנטיות של האבולוציה כדי להעמידה מול הבריאה, לצורך ביסוסה של האבולוציה כהסבר מועדף. אולם עבור המדען, הבריאה אינה אפשרות כלל. היא מערבת גורמים טרנסצנדנטליים. היא אינה הסבר פיזיקליסטי, שכן האל אינו פיזיקלי. עבור המדען, השוואת האבולוציה לסיפור הבריאה של התנ"ך כמוה כהשוואתה לסיפור שמספר טולקין בטרילוגיית "שר הטבעות". וכפי שאיש לא יסבור שתורה מדעית היא תקפה משום שהיא משכנעת או קוהרנטית יותר משר הטבעות – משום שזו אינה השוואה בין שתי תורות מדעיות, אלא בין תיאוריה פיזיקליסטית לסיפור אגדה – כך המדען אינו סבור שהשוואת האבולוציה לרעיון הבריאה הדתי יכולה לחזק באופן כלשהו את האבולוציה מבחינה מדעית. נכון, בשם הנימוס, מדענים מוכנים להשוות את האבולוציה לסיפור הבריאה המקראי – אך לא משום שהם סבורים שזו השוואה חשובה או שהרעיונות בכלל בני השוואה מדעית, אלא מסיבות פובליציסטיות. רק תיאוריה פיזיקלית יכולה להיות מושוות לאבולוציה אם על האבולוציה להיות מבוססת כתורה מדעית, וכזו אין בנמצא.
-ההשוואה לשר הטבעות מגוחכת, המכנה המשותף היחידי בין שר הטבעות ובין טיעון הבריאה, הוא שהם אינם יכולים להיות מוגדרים כמדע. אבל מה הקשר בין סיפור שנכתב מלכתחלה כסיפור בדיוני, לבין טענה לוגית פילוסופית שמטרתה להסביר את אותה המציאות שהאבולוציה מנסה להסביר? העובדה שהטענה כוללת כח שמעבר לטבע ולכן אינה 'מדע', אינה ערעור על אמיתותה או תקפותה, ולכן ההשוואה לשר הטבעות שגויה. האמת להיפך, המדע אינו יכול להתייחס לטיעון של בריאה, כי מעצם טבעו ושיטתו אין לו אפשרות להתייחס למה שמחוץ לתחומו, ולכן גם אינו יכול לבטל את הטיעון שהוא מעבר לתחומו. הטיעון של הבריאה קורא תגר על האבולוציה ומחזיק בדעה שהאבולוציה לא נותנת הסבר מספק. וידיו של המדע כבולות מלהשיב. שכן זה מחוץ לתחומו.
האבולוציה נמצאת בלימבו שבין המדע האריסטוטלי והמדע המודרני. היא נתקעה בשער הזמן בשלהי המהפכה המדעית. היא קוהרנטית כפי שהסבר אריסטוטלי שואף להיות. היא מסבירה את כל התצפיות, ומשום כך אין ממצא שסותר אותה. מצד שני, היא לא ניתנת להכפפה למדע המודרני – לא ניתן לבחון אותה באף אחד משני הכלים היחידים שזמינים למדע לבדיקת רעיונות: שחזור בניסוי מבוקר, ותצפית על העולם. לכן אינה בת הפרכה בכלים מדעיים.
צרתה של האבולוציה היא צרתו של גליליאו גליליי והתורה הגיאוצנטרית שלו. כמוהם, נקלעה האבולוציה להתנגשות ישירה עם הדת, על מוסדותיה ומאמיניה. היא שימשה את המגנים על המדע המודרני כשזה עוד היה רך נולד, בשלהי המהפכה המדעית, כקרדום לחפור בו. צחוק הגורל הוא שדווקא התורה המתאימה פחות מכל תורה מדעית אחרת שייצר עידן המהפכה המדעית להגדרות של תורה מדעית היא שעמדה במאה השמונה-עשרה בחיל המאסף של המדע, להתעמת עם האמונה הדתית, המזנבת במדע ההולך ומתבסס כסוכן האמת החדש.
כך יצא, שהיסטורית, האבולוציה הפכה – מבחינת המאמינים הדתיים, ולכן גם מבחינת אותם מדענים שמעוניינים מסיבה כלשהי להתווכח ברצינות עם האמונה הדתית – לאבן הבוחן בוויכוח הרחב בין המדע והאמונה. אף שאין כל שחר לכך, לפחות מבחינת קהל המאמינים, הפרכתה היא הפרכת המדע כולו ואישוש הנרטיב הדתי. המחיר הציבורי והתדמיתי של הגדרת האבולוציה כמוטלת בספק (ולו בשל הקשיים בהגדרתה כתורה מדעית), הפך מבחינת מדענים למחיר כבד, בשל המשקל שהעניקה דווקא הדת לספק כזה. התוצאה היא, שמדענים מגבים את האבולוציה כתיאוריה מדעית לכל דבר, מסיבות ציבוריות ותדמיתיות בלבד. ההשלכות התדמיתיות של הדיון באבולוציה מטרידות אותם יותר מאשר הסטטוס המדעי הממשי של התורה. מזה שלוש מאות שנה, מדענים מחריגים את האבולוציה מכלל עולם המדע, ולא מחילים עליה את אותם הסטנדרטים שהם מחילים בטבעיות גמורה על כל דבר אחר במדע – הסטנדרטים שהם שגרת יומם במעבדה.
ההחרגה של האבולוציה דווקא, מכל התורות המדעיות, אינה בחירה של המדענים. תורת החשמל, תורת היחסות, הגנטיקה ותורות רבות אחרות, לא הובנו במלואן על ידי מנהיגים דתיים, או שהשלכותיהן על מעמד הדת כסוכן אמת לא היו מידיות מספיק, כדי לנהל כנגדן קרב תודעתי.
-במחילה, לא ברור ההקשר, נניח ש'מנהיגים דתיים' היו מבינים חלילה את תורת החשמל תורת היחסות או הגנטיקה במלואן, היתה להם סיבה להתנגד? ומדוע מדובר על מנהיגים דתיים ולא על אנשי מדע דתיים, האם גם הם לא הבינו את תורת החשמל המסובכת? ואיך זה קשור ל'מעמד הדת כסוכן אמת'?
האבולוציה, לעומת זאת, בניסוחה המקורי, הדרוויניסטי, היא פשוטה מאוד להבנה. אין בה מתמטיקה ונוסחאות מסובכות. היא מבוססת על שני עקרונות פשוטים: מנגנון פנימי ליצירת שונות (היום נזהה אותו עם הגנום והעקרונות המושלים בו, אולם בזמן ניסוח האבולוציה ידע זה לא היה זמין ואת מקומו מילאו הנחות כלליות), וסביבות נבדלות בתנאיהן. אנשי הדת היו מסוגלים להבין את התורה הזו – להבדיל מרבות אחרות – והיא הציגה התנגשת מיידית וברורה עם סיפור הבריאה, התנגשות מיידית הרבה יותר מהשלכותיהן העקיפות של תורות אחרות. הדת היא שבחרה את הקרב. והמדענים, מסיבות שאינן מדעיות, נגררים אליו גם היום.
-מיותר להתייחס לטיעון המגוחך שהיחודיות באבולוציה היא שהינה פשוטה להבנה גם לרבנים פרימיטיביים ולכן מתנגדים אליה…
הקשר בין אבולוציה ובריאה הוא קשר סיפורי בלבד: שתי התיאוריות נפגשות באותה תקופה קדם-היסטורית ומספרות שני סיפורים שונים על מה שאירע באותה תקופה
ואולם, המציאות היא, שגם אם תופרך האבולוציה מן היסוד, תמשיך הדת להיות חסרת בסיס פיזיקליסטי, משום שהיא אינה כפופה לעקרון היסודי של הפיזיקליזם – עקרון שלפיו למאורע פיזיקלי יכולה להיות רק סיבה פיזיקלית (ולא טרנסצנדנטלית, כמו אל) –
-חוסר הבנה משווע של הדת, הדת אינה סותרת את הידיעה שברמה הטבעית והפיזיקלית יש לכל מאורע סיבה, אבל גם המדע מודה שלמציאות לטבע ולחוקים ישנה איזו שהיא התחלה, משהו שהוא לא מציאות טבע וחוקים אלא משהו אחר. המדע אינו נזקק להסבר, והאמונה טוענת לכח שאינו טבעי. חוץ מזה אין שום ויכוח על העקרונות של ה'פיזיקליזם'.
או לעקרון היסודי של המדע, שלפיו תיאור של העולם יכול לקבל מעמד של עובדה רק אם יש עדות נצפית לנכונותו, ולא מתוך אמונה בנכונותו בלבד, חזקה ככל שתהיה.
-שוב התייחסות לאיש קש, התיאוריות המדעיות לא נסמכות על 'עדות נצפית' אלא על הסבר של תצפיות, כלומר לא רואים את כח המשיכה, אלא רואים תופעות ומסבירים אותן בכח המשיכה. זה בדיוק מה שעושה האמונה בכח עליון, רואה את התופעות שהמדע חוקר – ולא מסביר – ומסבירה אותן בקיומו של כח עליון. המדע לא מוכן לקבל הסבר שחורג מהתנאים הפיזיים המוכרים לנו, וזה בדיוק תיאור של משהו שמחזיקים בו "מתוך אמונה בנכונותו בלבד". ראה בתגיות: אלהים, אמונה בכח עליון. לעומת: מטריאליזם, רדוקציוניזם.
אנשי הדת ומאמיניהם מתקשים לראות זאת, אבל אין שום קשר לוגי בין האבולוציה לבריאה. הקשר הוא רק נרטיבי – שתי התיאוריות נפגשות באותה תקופה קדם-היסטורית ומספרות שני סיפורים שונים על מה שאירע באותה תקופה. אולם הפרכת אחת מהן אינה הוכחת האחרת. אם יופרך באופן מדעי קיומו של אל, לא תהיה זו הוכחה לאמיתותה של האבולוציה. ולהיפך, כמובן: אם תופרך האבולוציה, לא יהיה בכך משום הוכחת קיומו של אל. אנשי הדת עדיין יצטרכו להיאבק – למשל, ולצורך העניין – ברעיון שהמין האנושי פותח על פלנטה ארץ על-ידי חייזרים. הפרכת רעיון האבולוציה לא תפסול את שאר ההסברים שאינם דתיים. משום כך אין יחסים לוגיים בין השתיים.
-שגיאה, אם יופרך באופן מדע קיומו של אל, זה לא יוכיח את פרטי תורת האבולוציה, אבל יוכיח את הנחת היסוד שלה – שהחיים והמינים התפתחו באופן אקראי ללא יד מכוונת ע"י תהליכים שיסודם בחוקי הטבע. כמובן שהרעיון שקיומו של אל יופרך באופן מדעי גם הוא שגיאה, המדע אינו יכול לעסוק בשאלה אם האל קיים ולכן גם אינו יכול לקבוע שאינו קיים. אם האבולוציה תופרך – זה לא מוכיח שהאל קיים, אבל זה מותיר אותו כהסבר היחיד הנותר למוצא החיים והמינים. העברת היצירה לחייזרים לא פותרת שום בעיה שכן השאלה איך נוצרו החיזרים וחוזר חלילה.
המדענים ואנשי הדת מגיעים אל הדיון מנקודות מבט שונות ואינקומנסורביליות (מונח שטבע פילוסוף המדע תומאס קון, המתייחס לשתי תורות שעקרונות היסוד שלהן נבדלים ולכן אין אפשרות להכריע בין טענות סותרות שלהן בדיון לוגי). המדענים חותרים לאמת מתוך הנחה שעד שלא הצטברו בידיהם די עדויות להשערות שלהם, אין בידיהם אמת. הם ניגשים לדיון על הדת מול האבולוציה מעמדה אגנוסטית, ומה שחשוב בעיניהם הוא שהדיון ישמש למציאת האמת, או "המדוייק" – מונח המפורש כ"הדבר הקרוב ביותר לאמת".
-הלואי, וכי כל אנשי המדע רק חותרים ל'אמת'? וכי הם באמת ניגשים מעמדה אגנוסטית? ברור שיש הנחות יסוד, פרדיגמות ואקסיומות במדע. אין באמת ספק למטריאליסט שמא העולם נברא והוא לא בא בגישה לבדוק שאלה זו, (בכלל מומלץ לקרוא קצת על עידן הידע, ובפרט על מקארתיזם אקדמי)
לעומת זאת, אנשי הדת אינם מגיעים לדיון מעמדה אגנוסטית, ולא כדי להשתמש בדיון ככלי שיוביל לאמת. אנשי הדת מגיעים מעמדת דוגמטיזם – בעיניהם, האמת כבר נקבעה, ונותר רק להצדיק או להסביר אותה בטיעונים. עמדתם היא עמדת מגננה. הסיפור שלהם הותקף, נטען כלפיו שאינו נכון, ואילו הם חיים באמונה שסיפורם קדוש וערעור עליו – לא כל שכן דחייתו – הוא "חטא".
-בניגוד למצג השוא הזה, ישנם הרבה אנשי מדע שיוצאים מהנחות יסוד, והרבה אנשים מאמינים שבאו מעמדה אגנוסטית והשתכנעו באמיתות האמונה, ולא נולדו עם דוגמטיזם.
בניגוד למדענים, אנשי הדת יסתפקו בהפרכת האבולוציה, כלומר בהסרת האיום על מערכת אמונותיהם, הנחשבות בעיניהם מקודשות. לכן אנשי הדת מזהים קשר לוגי שאינו קיים בין אבולוציה לדת, כאילו שהפרכת האחת תאשש את השנייה. מטרות אנשי הדת הן מבחינות רבות חברתיות: אם יפריכו את האבולוציה, הם יאלצו להתמודד עם תיאוריית חייזרים רק במידה שתיאוריה כזו תצוץ בלב המאמינים, כלומר רק בהסתמן כפירה.
-הזוי ומגוחך, כאילו שהאמונה בונה על כך שאנשים לא יחשבו על תיאוריית החיזרים הגאונית…. כבר הוזכר לעיל שתיאוריית החיזרים היא חסרת משמעות, היא מעבירה את שאלת היווצרות המינים והחיים אל כוכבם של החייזרים. שם שוב עומדות שתי אפשרויות: אבולוציה או כל תורת אקראיות אחרת, או כח עליון לא טבעי.
כאמור, הם אינם באים לדיון כדי לחשוף את האמת. האמת לדידם כבר נתונה בידיהם, ועליהם להסיר איומים עליה. היות שהאמת נתונה בידם מלכתחילה (קרי, לדידם סיפורם נכון כי הוא כתוב בתנ"ך), הם נתונים תחת הרושם שפגיעה אנושה באבולוציה תוכיח שסיפורם אמת.
לפיכך, לא ניתן לגשר בין גישות המדענים לגישות אנשי הדת. המדען כלל אינו חותר לאמת מוחלטת. אם קרא את קרל פופר, הוא יודע שתיאוריות מדעיות לעולם אינן מוכחות, הן רק מתחזקות בכל פעם שנכשל ניסיון להפריכן, עד שתורה טובה יותר, המסבירה תצפיות רבות יותר, מופיעה. איש הדת לעומת זאת, ובניגוד גמור למדען, מאמין באמת מוחלטת שאינה בת הפרכה, ומגיע לדיון כדי להוכיח אמיתיות. המדען נגרר אחר איש הדת לדיון שכרוך בו ויתור על האתוס המדעי – לדיון על אמת מוחלטת.
-הבעיה שחלק גדול מאנשי המדע לא מחזיקים באמת בפילוסופיה של פופר, אלא מייצגים את המדענות, שגם הכותב של מאמר זה אוחז בה באופן חלקי. בנוגע לאנשי הדת שמאמינים באמת מוחלטת, גם בהינתן מצב כזה, אין זה גורע מערך הטיעונים. כלומר אם אדם מאמין במשהו אמונה עיוורת, אבל מספק טיעון לדבריו, אין משמעות לטענה נגדו: אתה מאמין בזה בצורה עיוורת ולכן אינך צודק. להיפך, הוא יטען שהוא מאמין משום שהוא שייך לקבוצה שכבר ביררה את הטיעון הזה בבירור מוחלט ולכן אין לו טעם להטיל ספק. יתכן שהטיעון החזק הוליד את האמונה, ואין צורך להתנצל על כך שמאמינים בדבר כזה. הרי כל איש מדע היום מאמין בתורת היחסות גם אם אינו מודע לשאלה אם וכיצד הוכחה, אלא משום שהוא מאמין שהממסד המדעי בדק והשתכנע. האם יש טעם להשיב לו שהוא מגיע מהנחת יסוד ולכן אמונתו שגויה?
כל זאת נכתב כדי להביא את הטענה הבאה: במקום להקריב את אמות המידה המדעיות שלהם במאבקם האינטלקטואלי באנשי דת, על המדענים להיאבק, לא על היותה של האבולוציה תורה אמיתית מבחינה מדעית – טענה שאינם יכולים לטעון מבלי לקפח את אמות המידה המדעיות שלהם – אלא, על כך שהאבולוציה, בניגוד גמור למה שטוענים אנשי הדת מזה למעלה מ-150 שנה, כלל אינה אבן בוחן. שאין זה משנה כלל, לעניין יתרונותיו של הנרטיב המדעי על-פני זה הדתי, אם האבולוציה אמיתית או לא.
נכון, האבולוציה היא כרגע הסיפור הטוב ביותר שיש באפשרותנו לספר על היווצרות המינים, היא אכן מקיפה את כל התצפיות, ואין תצפית שסותרת אותה.
-האמירה "אין תצפית שסותרת אותה", חסרת משמעות, אין שום תצפית שיכולה לסתור אותה, כפי שמודה הכותב עצמו. ולכן זה כמו שאומר שהאמונה שלי במפלצת הספגטי המעופפת לא נסתרת משום תצפית, אכן, וכך יהיה לנצח. היא לא ברת הפרכה (ראה: האבולוציה ניתנת להפרכה?).
אולם כל אלו – אף שדי בהם לגרום לנו להעדיף את האבולוציה על פני הסיפור הדתי, שלא ניחן באף אחת מתכונות אלה…
-שגיאה, האמונה בכח עליון היא היחידה שבאמת מסבירה את כל התצפיות, ואילו האביוגנזה והאבולוציה לא באמת מסבירות את כל התצפיות. (ראה קצת בריאתנות, לא צריכים להאמין לכל מה שאומרים הבריאתנים, אבל יש להם גם טיעונים חזקים ואמיתיים).
…לא הופכים אותה לתורה מדעית כשרה. נהפוך הוא, העובדה שהיא הנרטיב היחידי ולא ניתן להעמידה באקספרימנטום קרוסיס מול נרטיבים פיזקליסטיים אחרים; העובדה שכל תצפית חדשה יכולה רק לתמוך בה; והעובדות שצויינו קודם, שלא ניתן לשחזרה בתנאים מבוקרים או לקיים עליה תצפית בזמן פעולתה בטבע, כל אלו הופכים אותה לתיאוריה לא מדעית בעליל. האבולוציה היא תיאוריה פיזיקליסטית – בניגוד לנרטיב הדתי היא אינה פונה לגורם טרנסצנדנטלי, שחי מחוץ למטריקס הסיבתיות הפיזיקלית – אך זה אינו התנאי היחידי, וגם לא העיקרי, להגדרתה של תורה כמדעית.
אנשי הדת ייאלצו להשלים עם כך שגם אם תופרך האבולוציה, עדיין ייוותר הסיפור שלהם חסר כל עדויות תומכות, ועדיין תימצאנה לו אינספור תורות מתחרות
-שגיאה, אמונה בכח עליון לא בנויה על עדויות, אלא על כך שרק הנחה זו יכולה להסביר את העולם. אין להנחה זו שום תורה מתחרה, שכן אף תורה עדיין לא הצליחה להסביר זאת.
על האבולוציה יש להגן בטענה כפולה: מחד גיסא, לעת עתה היא ההסבר הטוב ביותר שאפשר לתת למכלול התצפיות. מאידך גיסא, היא עדיין טעונה הוכחה, ומעצם העובדה שהיא טעונה הוכחה – כלומר היא לא הוכחה באותה דרגה שבה תיאוריות מדעיות אחרות הוכחו – לא נובע שהנרטיב הדתי אמת הוא. במקום להגן על האבולוציה כעל אמת מוחלטת, על המדענים להחזיר לאבולוציה צביון מדעי, כלומר, לחתור להפרכה ולא לאישוש שלה, ולהגן רק על הטענה שגם הפרכת האבולוציה לא תהווה הוכחה לאמיתות הסיפור הדתי.
האבולוציה אינה אבן בוחן להכרעה בין הסיפור הדתי לנרטיב המדעי, אף שכך סבורים, בטעות, אנשי הדת. אנשי הדת ייאלצו להשלים עם כך שגם אם תופרך האבולוציה, עדיין ייוותר הסיפור שלהם חסר כל עדויות תומכות, ועדיין תימצאנה לו אינספור תורות מתחרות (נרטיב חייזרי, למשל).
-כמה אפשר לחזור על אותה שגיאה לוגית?
המדענים מצידם – לאחר שיסירו מעל כתפי תיאוריה מדעית אחת את הנטל הלא-מוצדק המכריח אותה לשמש אבן היסוד בחומת ההגנה על המדע כולו מפני ניסיונות ההפרכה של הדת – יהיו חופשיים שוב לבחון את האבולוציה כתורה מדעית, כלומר, יעסקו בניסיונות להפריכה במקום בלהגן, כנהוג בעולם הדת, על אמיתותה המוחלטת.
המדענים נגררו לדיון דתי על מדע, במקום לנהל דיון מדעי על דת. הדבר נובע מן האינקומנסורביליות של המדע והדת, מכך שלא ניתן לנהל את הדיון על בסיס משותף. אנשי הדת, המניחים שהאמת ידועה כבר, אינם רוצים לגלות את האמת, אלא להסיר את הספק מלב מאמיניהם. אם נפריך את האבולוציה, הם סבורים, יוסר הספק מליבות המאמינים ושוב יאמינו באמת. לכן הם רואים בהפרכת האבולוציה הוכחת אמונתם – לא במובן של הוכחה אובייקטיבית, קניית ידיעה מתוך דיון – אלא במובן של הוכחה למאמיניהם, מעין הדגמה, שהספק כוזב. היות שהספק של אדם דתי, בניגוד לזה של המדען, אינו מערער על האגנוסטיקה, אלא על הכרת אמת (מתוך אמונה), הסרת הספק מבחינת המטיף הדתי היא בבחינת הוכחת האמת, כמו שהסרת אבק מעל לוח אבן חושפת את האותיות שהיו חקוקות בו עוד קודם. הבעיה היא שהמדענים אימצו את הגישה הבלתי מדעית הזו, ונאבקים על אמיתותה של תורת האבולוציה, כאילו שאם תופרך באמת 'תוכח' הגישה הדתית. זו אינה עמדה אגנוסטית ספקנית. זו אינה גישה מדעית.