לחץ לגירסת הדפסה

דיון פורמלי לגמרי (כלומר, לא נכנס לפרטים של התיאוריה, אלא רק להגדרתה כמדע) מתוך ספרו 'אבולוציה'.

האם תיאוריית האבולוציה ראויה לתואר תיאוריה מדעית ?

כדי להשיב לשאלה זו עלינו לדעת תחילה מהי תיאוריה מדעית. מהם הקריטריונים הנדרשים מתיאוריה כדי להיחשב מדעית ? כעקרון, תיאוריה מדעית שואפת לגלות את החוקים ולהציע הסברים לתופעות. הסברים הקרובים -עד כמה שניתן – למציאות.

…

גם בתחום המדעי-חומרי לא ניתן להגיע לתשובות סופיות; גם מהות החומר "המוחש והמוצק" אינה נתפסת כ״חומרית" בשעה שמנסים לחקור אותה ביסודיות.

אחר שעמדנו בקצרה על מגבלות מסוימות בתחום החקירה המדעית ננסה ללמוד מהי תיאוריה מדעית.

אחר שנכיר מעט מהקריטריונים הנדרשים להגדלת תיאוריה כמדעית, נבדוק באיזו מידה תיאוריית האבולוציה עונה על הקריטריונים. ככל שהתיאוריה תענה על יותר קריטריונים כך היא תחשב מדעית יותר. בל נשכח, המלה מדעית אץ משמעה דווקא אמיתית. (בהנחה שיש לנו מושג מהו "אמיתי").

סר קארל פופר, מגדולי ההוגים בפילוסופיה של המדע, מבהיר כי הוכחה או ודאות קיימות אך ורק במתמתיקה, ובהגיון. ודאות זו צפויה ומובנת לאור העובדה כי המסקנות המתקבלות בתחומים אלה, נובעות מן ההנחות המוקדמות שנקבעו על ידי בני האדם העוסקים בנושא. בלוגיקה – מדובר בהנחות יסוד לוגיות. במתמטיקה – אקסיומות שאין עליהן עוררין. הודאות בתחומים אלה נובעת מן המהלך הלוגי המוכרח. אם הנחות היסוד נכונות, אזי המסקנות השכליות והחשבוניות יהיו נכונות. אין בכך כל חידוש או הפתעה.

פופר מודע לעובדה כי הנחות היסוד עצמן אינן ניתנות להוכחה, אך, מאחר והן נחשבות כ״מובנות מאליהן" ומקובלות כבסים למסקנות, אזי המסקנות הנגזרות מהן במהלך לוגי, תקפות ומקובלות ונחשבות כהוכחה או ודאות. פופר טוען כי המדע נבדל ממה שאינו מדע או מן המיסטיקה, לא באפשרות ההוכחה כי אם באפשרות ההפרכה ! תיאוריה מדעית צריכה לכלול "במצעה" דרכים לאישורה או להפרכתה. בהעדר אפשרות הפרכה – ולו גם תיאורטית – לא ניתן לטעון ל״מדעיותה" של תיאוריה.

אפשר להציע תיאוריות שונות על מנת להסביר תופעות זהות. כל תיאוריה צריכה להיות ניתנת לאישור ע״י ניסיון. אפשרי בהחלט שניסיונות שונים יאשרו תיאוריות שונות, אולם די בניסיון אחד שאינו מתיישב עם תיאוריה על מנת להפריכה.

נמצאנו למדים כי אחד מיסודותיה של תיאוריה מדעית, הנו הצעת דרך מדעית או אפילו אפשרות ניסיונית אשר מאפשרת שלילת התיאוריה או הפרכתה.

על הנחות השערות ותחזיות

…המדען צופה בתופעות, חוקר את החומרים, מרכז אותם, ממיין אותם ומסווג אותם.

לתופעות דומות הוא מנסה למצוא סיבה משותפת. תופעות החוזרות ונשנות נחשבות כתופעות טבע אשר מיוחסות ל״חוקיות" מסוימת. לתופעה נתונה ייתכנו מספר הסברים בדיעבד. כשאין דרך מחקרית ניסיונית מדעית לאשר או לשלול הסבר מסוים, נוטים להיעזר במושגים כמו "הנחת יסוד", "אקסיומה", "מושכל ראשון" ועוד. נזכיר כאן מספר מושגים רלבנטיים בקצרה:

• הנחת יסוד – השערה המונחת בבסיס הדברים טרם המחקר או בעקבות מחקרים קודמים. מעין אקסיומה שאין דרך להוכיחה אך היא "סבירה ומתקבלת" בעיניו של איש המדע.
• הנחת עבודה – ( working hypothesis)

הנחה בלתי מאושרת, אשר מהווה בסים רעיוני שכלי לביצוע ניסיונות במגמה לאמת אותה. מובן כי אפשר שתוצאות הניסויים יוכלו לסתור אותה.

• השערה מותנית – דומה להנחת עבודה אך היא כוללת "במצעה" תנאים אשר יוכלו לאשר או לשלול אותה. מדובר בתנאים עתידיים, אשר בעת המחקר אינם ידועים.

בספרו של דארוין "מוצא המינים", נכתב פרק שלם ובו הסתייגויות והתניות ביחס לתיאוריה.

("יודעי דבר" מסרו כי פרק זה "נעלם" במהדורות מסוימות)

• אינדוקציה – מסקנה מן הפרט אל הכלל,
• דדוקציה – מסקנה מן הכלל אל הפרט, אינטרפולציה ואקסטראסולציה

POLE = קצה, קוטב. אקסטרא = מעל, מעבר. אינטר = בין. אינטרפולציה – בין הקטבים, בתחום הקצוות. אקסטראפולציה – מחוץ לקטבים, מעבר לקצוות. בחקירות מדעיות שונות עורכים מדידות בטווחים שונים; טווחים של זמן, טמפרטורה, לחץ, מתח חשמלי, משקל סגולי ועוד. ישנם טווחים אשר מסיבות שונות אין מבצעים בהם מדידות, או שלא ניתן לבצע מדידות. בטווחים אלה נעשית הערכה של תוצאות בהסתמך על מדידות אחרות.

נמחיש את הדברים כאן באמצעות תרשים

שינויים במים בתגובה לשינויים בטמפרטורה.

בתרשים העליון מומחשת האנומליה של המים.

בנקודה A הטמפרטורה 5 מעלות צלזיוס. בנקודה B הטמפרטורה 95 מעלות צלזיוס.

ככל שמספר המדידות בין A ל B -יהיה גדול יותר כן התרשים המתקבל יהיה מדוייק יותר.

בעיקרון מקבלים תרשים קווי (גרף לינארי).

אם מבקשים לברר מהו נפח גרם מים (או לחילופין משקלם הסגולי) בטמפרטורה 50 מעלות צלזיוס, די להציב אנך על הנקודה בה רשום 50 מעלות ולקבל את התוצאה. (נקודה C).

הערכה שמו נקראת אינטרפולציה – מדידה בין הקצוות A ו B – בין הקטבים, בתוך התחום.

לעומת זאת, אם מבקשים לדעת מהו נפח גרם המים או משקלם הסגולי ב- 120 מעלות, יהיה צורך להמשיך את הגרף בכדי להעריך מה יהיה נפחם. (נקודה D).

במקרה זה ידוע לכל כי הגרף "נגמר". מדוע נגמר ? כי המים עוברים ממצב צבירה נוזלי למצב צבירה גאזי ובמצב שכזה כבר אין מדובר על נפח מים כי אם על נפח אדי מים. לו היינו מנסים למדוד נפח גרם אחד של אדי מים היינו מגלים כי הגרף "ממריא ונוסק" למעלה באופן חד.

הבה נאמר שמדובר בחקירה מסוג אחר. לא חקירת מאפייני מים, כי אם חומר שאינו "מפתיע" וממריא ואשר "התנהגותו צפויה". עד כמה מותר, אפשר וסביר, להאריך את הגרף מבלי לחשוש לסטייה מופרזת או לטעות ?

כדי לקבל תשובה מסודרת לשאלה זו עלינו להכיר מושג נוסף; סטיית תקן.

סטיית תקן (S.D. = STANDARD DEVIATION)

ידוע לכל חוקר, כי יכולת הדיוק מוגבלת מסיבות הקשורות לכלי התצפית והמדידה ולחוקר עצמו.

בתהליך של הערכת תוצאות בתחום שאינו נמדד – על סמך תוצאות הידועות בתחום הנמדד (־אקסטראפולציה) – אנו למעשה מבצעים כעין ניבוי או חיזוי של התוצאות בלא בטחון מלא שהמספרים שאנו מקבלים, אמנם נכונים. עם זאת, מקובל למדי בתחומי מחקר רבים, לקבל כאמינות ותקפות, תוצאות המתקבלות מחיזוי בטווח ובתחום הקרובים במידה סבירה לקצוות, ל״קטבים". כאן נשאלת השאלה מהי ה״מידה הסבירה" ?

מטבע הדברים התשובה אינה נוקשה ואין בה "מספרים קדושים". ככל שמתרחקים מן הקצה כן התוצאה נחשבת פחות אמינה. לרוב מקובל לדבר על סטיית תקן אחת עד לשתיים, כמובן בתלות של הדבר הנבדק.

אם למשל עוסקים בתוצאות שבהן טעות של % 10 אינה קריטית, כמו למשל, ידיעה תיאורטית על הרכבו הכימי של כוכב מסוים, סביר לקבל את ההשערה כתקפה.

אם מדובר בטעות של % 1 במרחקו של כוכב הרי שהדבר תלד בהשלכות של התוצאה.

אם מדובר בידע תיאורטי בלבד, אפשר להיות "גמיש". אם מדובר בטעות הכרוכה בחשש לסיכון חיי אדם, אזי מדת הגמישות מוגבלת. אם דיוק של % 99 עלול להביא ל״שיוט מתמשך בחלל" ולהסתיים במותם של אסטרונאוטים אזי סביר כי"סטיית התקן" המותרת תהיה קטנה יותר. עם זאת, לכל הדעות, תוצאות בתחום שמעל שתי סטיות תקין נחשבות כמשוערות למדי.

בדוגמא המצולמת כאן אנו רואים כי"שגיאת התקן" כאן הנה כ % 10- 5 (-+)

כושר ניבוי ויכולת חיזוי מותנים בביצוע מדידות מדויקות ובהכרת מירב הכוחות הפועלים בגרימת התוצאה. כשמדובר בהשערות לאחור יש להכיר את הכוחות שפעלו בעבר. כשמדובר בהשערות לעתיד יש להכיר את הכוחות שיפעלו בעתיד. מטבע הדברים השערות שכאלה חייבות להניח כי הגורמים הפועלים ידועים וכי בעבר לא פעלו ובעתיד לא יפעלו גורמים אחרים או נוספים. למותר לציין כי כל חיזוי מתייחם לדברים הכפופים לחוקיות הטבע והחומר, ולא לדברים הנתונים לבחירה. להמחשת הדברים נעיין בתרשימים הבאים. בצענו מספר מדידות בתחום הנחקר בטווח שנקרא לו 100 יחידות. 100 יחידות אלה יכולות להיות: לחץ, טמפרטורה, נפח, זמן, ריכוז, מתח חשמלי, מהירות, דרך, ועוד.

מסיבות שונות לא בצענו מדידות נוספות (לרוב בגלל מגבלות כלי מדידה, מגבלות זמן או תקציב).

־ סטיית תקן אחת משמעה בד"כ ־ 50% ימינה ושמאלה. – שתי סטיות תקן משמען בד"כ ־% 100 ימינה ושמאלה. ככל שמתרחקים מגבולות המדידה כך "הסטיה" גדולה יותר וממילא גדלים הסיכויים לטעות.

לסיכום, יוצא כי בהערכות שמחוץ לטווח המדידה (אקסטראפולציות):

• מקבלים כסביר שתי סטיות תקן.
• ההערכות החיזויים והניכויים מניחים, כמובן מאיליו, שכל הגורמים הפועלים – בממדי החומר והזמן – ידועים ובלתי משתנים.

הבנת נקודה זו חשובה על מנת להעריך באופן מקצועי, סבירותן ותקפותן של תיאוריות מדעיות בכלל, ותיאוריות לגבי מוצא האדם וגיל העולם בפרט.

הסתברות והגיון

מבחני הסתברות כמדד לתוקפם של ממצאים מדעיים.

בעת בדיקת השפעתה של תרופה על מהלך מחלה, מקובל לבצע ניסיונות חוזרים על אנשים שונים.

לחיזוק מהימנות התוצאות נהוג להשוות את התוצאות בין קבוצות שונות: -בין אנשים שקבלו התרופה, לאחרים שלא קבלו. -בין צעירים למבוגרים. -בין נשים לגברים.

-בין אותם אנשים לפני הטיפול, ולאחריו.

בצילום המובא כאן נבדקה השפעתה של תרופה על חולי יתר לחץ דם. התרשים המקורי כולל חלק נוסף; בדיקת לחץ הדם הדיאסטולי. לענייננו, די לבחון את הגרפים המתארים לחץ דם סיסטולי.

בתרשים ישנם שני גרפים: העליון – מייצג את לחץ הדם לאורך היממה!״ לפי הטיפול בתרופה הנחקרת. התחתון ־ את לחץ הדם לאחר הטיפול בתרופה על הגרף התחתון מסומנים "פלוסים" ן ן המתייחסים לתקפות התוצאות.   ״ (תקפות = Validity)                 – –                                     : ;

כמו כן אנו רואים 0.05 > P < 0.01 P .
מחט זהב בערמת שחת

האם תיתכן "הסתברות בלתי אפשרית" ?

מהם הסיכויים למצוא מחט בערמת שחת ? בדרך כלל נמוכים.

מתי יש טעם בחיפוש מחט בערמת שחת ? אם מדובר במחט זהב ובערמת שחת קטנה – ייתכן שיהיה טעם בחיפוש. אם מדובר במחט רגילה ובערמת שחת גדולה – אדם רציונלי יעדיף להשקיע זמן וכסף באלטרנטיבה ־ קניית מחט חדשה.

על אף שאין מדובר ב״אפס סיכויים", שיקולים מעשיים מובילים לויתור על החיפוש.

הבה נבדוק האם ייתכנו "סיכויים בלתי אפשריים" ? במילים אחרות, האם ישנה "הסתברות בלתי אפשרית" ־ שהיא למעשה "אפס״? לכאורה אין הסתברות שהיא אפס, כי הסתברות כוללת בהגדרתה סיכויים של 1 למשהו… 1 /1000 X ,1 /10 X , 1 /X, וכדי. ככל שערך ה X -גדול יותר כך ההסתברות נמוכה יותר; 1/10 גדול מ 1/1000. זה גדול מ 1 למיליון, וזה גדול מ 1 למיליארד וכן הלאה.

יוצא שגם אם נעריך את ההסתברות לאירוע מסוים, ב 1 מתוך מיליון כפול מיליארד כפול מיליארד( ²⁴ס 1/1 =²⁴־10) ,עדיין לא הגענו לאפס ממש. תמיד יהיה ניתן לטעון כי בכל זאת יש סיכוי … סיכוי קטן… סיכוי נמוך ביותר…סיכוי השואף לאפס, אך בכל זאת סיכוי, לא אפס ! ואם הסיכוי אינו אפס ממש, אולי בכל זאת קרה המקרה הנדיר מאוד, פעם אחת בהיסטוריה ? למה לא ?

התשובה המקובלת היא זו: מתחת לערך מסוים של הסתברות, מתייחסים לסיכויים כ״אפס לכל מטרה מעשית" או "אפס מכל בחינה מעשית". מבחינים בין אפס מתמטי לבין אפס פרקטי. מהו ערך זה אשר מתחת לו מתייחסים להסתברות כבלתי אפשרית. לצורך הבנת התשובה והמחשתה נחזור למחט הזהב שלנו.

הבה נאמר כי מחט זהב שמשקלה גרם אחד אבדה בערמת שחת שמשקלה עשרה טון. הסבירות למצוא אותה נמוכה, אך אינה אפס. צעד נוסף; נאמר שמשקל ערמת השחת הנו אלף טון, מה הסבירות למצוא את המחט ?

וצעד נוסף: אם נאמר שמשקלה של ערמת השחת הנו מיליארד כפול מיליארד כפול מיליארד טון (משקל הקרוב למשקלה של השמש), האם ההסתברות למציאת הזהב עדיין אפשרית ? (משקלה של השמש, פי מיליון לערך ממשקל כדור הארץ).

האם בהיבט המדעי אפשרות זו עדיין מעשית ?

מפתיע במקצת אך במדע, הסתברות שכזו – נמוכה במידה מדהימה – (³³0 1/1 בערך) עדיין אינה מוגדרת כ״בלתי אפשרית מבחינה מעשית". אולם, באופן מדעי נקבע כי אירוע, אשר ההסתברות להתרחשותו קטנה מ ⁵⁰0 1/1 (= ⁵⁰־10) נחשב "בלתי אפשרי מכל בחינה מעשית". [Borel, E. “Probabilities and Life", Dover Pub. N. Y. 1962]

משמעות מספר זה קשה להמחשה, ובכ״ז; הסתברות שכזו קרובה לסיכויים למצוא מחט אחת בכל היקום כולו, כלומר מחט אחת בערמת שחת אשר גודלה כגודל כל הקוסמוס – כל הכוכבים אשר בכל הגלקסיות. ומהו גודל הקוסמוס ? על אף הקושי לעכל את סדרי הגודל נביא את הדברים "כהוייתם", כפי שהם "ידועים" כיום לאנשי המדע החוקרים את היקום (קוסמולוגים ואסטרונומים).

מעריכים כי קוטר הקוסמוס המשוער הנו מעל עשרה מיליארד שנות אור, כלומר מרחק אשר האור עובר במשך עשרת אלפים מיליון שנה !! (מהירות האור קרובה ל 300 אלף ק"מ בשניה!!)

כדי לחפש את מחט הזהב, על האדם לנוע במהירות האור במשך מיליארדים של מיליארדים של שנים ולחפש בכל הכיוונים… האם סיכוי שכזה עדיין אפשרי ? האם מעשי ? האם ייחשב הגיוני ?? על אף שאין התוצאה החשבונית "אפס" – מוסכם על אנשי המדע כי אירוע בעל הסתברות שכזו נחשב כאפס מבחינה מעשית.

מספר זה ניתן לכתיבה בצורות שונות: אפשר כך: 1/10⁵⁰ ,⁵⁰־10, ואפשר כך:

1/1000000000000000000000000000000000000000000000000

• (שבר פשוט)

וכמו כן :

0.0000000000000000000000000000000000000000000000000

• (שבר עשרוני)

רישום בצורה זו ממחיש לעין ומקרב לדעת את הסבירות הנמוכה מאוד של האירוע.

לקראת סיכום נדגיש מספר נקודות ה״ידועות לרבים" ו״מובנות מאליהן" ועם זאת המודעות אליהן אינה גבוהה.

בכל השערה או הערכה מדעית יש לקחת בחשבון מוגבלות הידועות בתחומי החומר:

1. מגבלות חוקי הטבע היסודיים.

תיאוריה שאינה מתיישבת עם חוקי טבע בסיסיים ־ כמו למשל חוקי התרמודינאמיקה – קשה לקבלה כמדעית או לפחות יש לציינה כ״חריגה" או "אנומלית".

2. כמות ואיכות החומר ביקום.

תיאוריה המצריכה לצורך אימותה כמות חומר שאינה מצויה ביקום או איכות חומר שאינה ידועה, תישאר בגדר השערה, לא תיחשב כמעשית, וודאי שלא כמוכחת.

3. טווח הזמן המשוער כגיל העולם או היקום.

תיאוריה החורגת מגבולות הזמן הידועים או שאינה מתיישבת עם תחומי הזמן הרלבנטיים תיחשב כהשערה ולא כהוכחה.

פרשנות בהתאם לכללי הגיון בסיסייס – (בהסתייגות).

היענות לכללי ההגיון, פירושה ניתוח הנתונים באורח הגיוני ופרשנותם לאור העקרונות הידועים של הלוגיקה, המתמטיקה והסטטיסטיקה, ולאור חוקיות החומר והטבע, במגבלות הזמן והחומר, מתוך הבנה ראשונית של המושג סביר במובנו הבסיסי.

אולם, אם העובדות עומדות בסתירה להגיון האנושי, ואכן הוברר כי מדובר בעובדות, כי אז יש להתחיל בניסיון "לעכל" את האפשרות שההגיון אינו מספיק מושלם ומקיף, ואין ביכולתו להבין או להסביר הכל. ייתכן כי ההגיון האנושי אינו מורגל ל״גילויים מוזרים" וקשה לו להסביר "חריגות" או לקבל עובדות בלתי שגרתיות הנראות כסותרות את"השכל הישר" או את "התבונה הטהורה". (לזו היתה הכוונה במלה שבכותרת; "הסתייגות"). אין הכרח להימנע מענווה בעת שנפגשים עם תופעות בלתי מובנות או אף כאלה העומדות בסתירה לבינתנו.

אין חוק טבע המחייב את המין האנושי להקיף בהגיונו והבנתו את כל התופעות הקיימות שהוא צופה בהן או יודע עליהן.

הדבר בא לידי ביטוי – בין היתר – עם גילויים שונים במיכאניקת הקוואנטים בתורת היחסיות ועם גילויים חדשים בפסיכופיזיולוגיה של הראיה ועוד. גילויים אלה הביאו אחדים מבכירי המדע להתבטאויות כעין: "מושגינו על השכל הישר וההגיון הצרוף אינם מתיישבים עם המציאות". (ראה לעיל בפרק "בין מדע ליהדות").

4. עקרון העקביות.

אם מרבית האנשים החושבים, מודעים למגבלות ההגיון, ואם רבים מן המדענים מסכימים על קיום עובדות בניגוד להגיון, אפשר להניח כי קיימים דברים נוספים ואפשר שיתגלו דברים מפתיעים נוספים. מפתיעים במובן של בלתי – הגיוניים, עד אנטי – הגיוניים (מנקודת ראותנו כמובן). כיצד מגיבים אנשים ל״גילויים מפתיעים ומוזרים" אלה ? אפשרות אחת: להתעלם.

אפשרות שניה: לנסות לעכל שמשהו יאינו בסדר, משובש, או לא נכון במה שאנו מכנים "השכל הישר", ההגיון הצרוף, "התבונה הטהורה" וכינויים מחמיאים דומים.

הראשונה – אינה מתאימה לאדם מציאותי ורציונאלי ובודאי שלא למי שרואה עצמו כאיש מדע או כאדם החושב חשיבה מדעית. השניה – ערעור הביטחון בהגיון האנושי וקושי להסביר עובדות באופן "הגיוני".

סיכומם של דברים:

תיאוריה מדעית צריכה להיות מבוססת על תצפיות, מדידות וניסיונות, אשר ניתנים לאימות או להפרכה על ידי כל חוקר בכל תקופת זמן. התיאוריה אמורה להסביר את כל העובדות, הניתנות לבדיקה, בצורה עקבית. עליה להתאים לחוקיות הידועה בעולם החומר, בכפוף לחוקי הפיזיקה הכימיה הביולוגיה האסטרונומיה ועוד, לענפיהם השונים. עליה להיות קבילה ותקפה מבחינה מתמטית סטטיסטית, עליה להיות סבירה מבחינה הגיונית (במגבלות ובהסתייגויות שהוזכרו לעיל).

הערכותיה ותחזיותיה מעבר לתחום המדידה צריכות להיות בטווח הסטייה המקובלת. (סטיית התקן או שגיאת התקן).

עליה להבחין בין טענה או השערה, לבין עובדה או הוכחה. עליה להיות פתוחה לבדיקה, חקירה, אימות או הפרכה, באמצעות חקירות חוזרות וניסיונות חוזרים.

מכלל זה עולה, כי היא חייבת להציע דרך ניסויית שתוכל לאשר, ובעיקר להפריך, את טענותיה.

"ההגינות" "מחייבת" שאם חסרים קריטריונים להגדרת תיאוריה כמדעית יש לציין זאת בברור.

"היושר" הבסיסי "מחייב" לציין כל חריגה מן הקריטריונים או כל חריגה מן הסביר על פי כללי ההגיון המתמטיקה וכו'.

המילים שהודגשו במרכאות – הגינות, יושר, מחייבת ומחייב – טעונות הסבר והנן מחוץ לתחום החקירה במתודה המדעית: הגינות אינה נצפית בטלסקופ, יושר אינו נראה במיקרוסקופ,

מחייב או מחייבת אינם ניתנים להערכה ע״י מדידת שדה גרביטציוני או מגנטי.

מבחינה מדעית אין דרך להוכיח את קיומם, ובלשונם של אנשי מדע מסוימים מונחים אלה הנם "אטומים בפני חקירה מדעית". כיוון שכך, ההגינות והיושר מחייבים רק את מי שמכיר בקיומם של הגינות ויושר, ומוכן לקבל עליו חיובים הנובעים מהם. למעשה הגינות יושר וכיוב' אינם אלא מושגים ערטילאיים. מושגים אלה מקבלים משמעות ובאים לביטוי רק על ידי התנהגות מסוימת הקרויה הגונה או ישרה.

בהנחה (סבירה) שגם אנשי מדע בכירים הנם בני אדם בעלי דחפים ורצונות, אפשר שלא כולם יקבלו על עצמם את חיוביה של ההגינות, ומכאן ועד ל״אי דיוקים" המרחק קצר… ודייל…

על אף האריכות היחסית, למדנו להכיר באופן חלקי מספר יסודות ועקרונות בשיטה (במתודה) המדעית.

אין בדברינו כל כוונה לשלול מן המדע את ההערכה לה הוא ראוי. המדע, כבודו במקומו מונח.

ככל שיכיר את מקומו, תחומו ומגבלותיו, כך יוכל לדייק יותר בתפקידו, יזכה להכרה אמיתית ביתרונותיו ולהערכה רבה יותר כלפי הישגיו.

הקדמה זו מתחייבת לאור שכיחותה היחסית של אי הבהירות אשר גורמת לטעות באבחנה בין מדע לפסוידו-מדע ובין פיזיקה למטאפיזיקה. אם נדע להבחין בין טענה להוכחה, בין הנחה לבין עובדה ובין השערה לודאות, יקל עלינו לזהות זיופים.

ביודענו מהי משמעות המושגים הסתברות, P , אפשרות מעשית, וכיו״ב, נוכל להעריך מהי מידת סבירותן של טענות או של מסקנות מניסויים. בהכירנו מהי אקסטראפולציה ומהי סטיית תקן, נוכל להתרשם נכונה ממידת האמינות והדיוק בתוצאות או במסקנות המובאות בפנינו. אינט אנשי מדע וודאי שאיננו מבקרי מדע, אך עם מעט הכלים שקיבלנו, נוכל להיות חשדניים מעט בקבלנו נתונים "מדעיים", ערניים יותר ביחס לטענות שונות, וביקורתיים יותר כלפי הנחות,שונות. בהעלותנו טענותינו על הכתב אנו חושפים עצמנו לביקורת. כדי להעמיד תיאוריות מדעיות בביקורת, עלינו להעזר באנשי מדע מן השורה הראשונה.

נזכיר את טענותיהם ונצטט מדבריהם ואם תהיינה הערות, שאלות או הסתייגויות, נפנה את השואלים למקורות שנביא. אחר כל זאת ניגש לנושא עצמו.

אטמוספירה מחזרת.

הערת אזהרה: סעיף זה הנו מקצועי במקצת. כדאי להכירו, אך אין הכרח להבינו ואין צורך לזכור את כל תוכנו.

ניתן להתרשם מהבעייתיות הכרוכה בהנחות הכרוכות בו גם מבלי להיות איש מקצוע.

מכל מקום, מאחר והספר דן באבולוציה, קשה שלא להתייחם גם לנקודות מקצועיות יחסית.

אחר הערת אזהרה זו (שהובטחה בהקדמה לספר) ניתן לגשת לנושא עצמו.

בתנאי ההתחלה של היווצרות עצמונית של היקום, הכרחי להניח כי היו בעולם החומרים והתנאים המתאימים, להתפתחות הצומח והחי. אחד התנאים המתאימים הנדרשים הוא אטמוספירה מחזרת – Reducing Atmosphere . המושג "חיזור" בכימיה משמעו הפוך לחמצון. סביבה מחמצנת הנה סביבה עשירת חמצן הגורמת להרס, להתפרקות ולבלאי מהיר. סביבה בעלת פוטנציאל חמצון גבוה מעכבת היווצרותם של מבנים מורכבים ומונעת התפתחותן והישרדותן של תרכובות אורגאניות. מעריכים כי קצב הפירוק בתנאי קרינת שמש בלבד (וישנן עוד קרינות) הנו פי 10.000 מאשר קצב הסינתזה (הבניה). [מוצא החיים – פרופ' טרופ 1982 עמי 113]

על פי התיאוריה שכל המרכיבים בקוסמוס נוצרו בבת אחת ב״פיצוץ הגדול", מתחייב להניח שכדור הארץ היה חשוף לקרינת השמש, מרגע היווצרותו. תיאוריה אחרת מניחה כי כדור הארץ נוצר מאוחר יותר – בתהליך הדומה ל״פרור" של שמש אשר "נתלש" ממנה, "נזרק החוצה" עד שהתייצב במסלולו הנוכחי. (קאנט לפלס ועוד).

גם לפי תיאוריה זו, כדור הארץ היה נתון להשפעה עזה ביותר של קרינה בעלת פוטנציאל חמצון גבוה.

בתנאים המשוערים בתיאוריות אלה לא מתאפשרת התפתחות חיים. כיוון שכך, נאלצו להניח כי היתה תקופה ראשונית בה כדור הארץ לא היה חשוף לתנאי חמצון קשים.

מספר השערות הועלו בכדי להתגבר על בעיית הסביבה המחמצנת. האחת :כדור הארץ והשמש נוצרו בנפרד ובהפרשי זמן זה מזה. רק לאחר התפתחות צורות החיים הראשוניות בכדור הארץ, נוצרה השמש. השניה :כדור הארץ והשמש נוצרו במקביל, אך מרוחקים זה מזה. לאחר התפתחות צורות החיים הראשוניות על פני כדור הארץ, התקרב כדור הארץ אל השמש ונחשף לקרינתה.

השלישית :השמש וכדור הארץ נוצרו במקביל וכדור הארץ סבב את השמש עוד לפני התפתחות צורות חיים, אולם היה "ענן קוסמי" שהגן על כדור הארץ מקרינה הרסנית.

מאחר שהשערות אלה אינן מתיישבות בדיוק עם התיאוריות המקובלות כיום, ניסו להסביר כי בשלבים הראשונים של התפתחותו, כדור הארץ היה מוקף שכבת אוזון עבה יותר או צפופה יותר אשר הגנה עליו מפני קרינה. הרעיון של אוזון בריכוז גבוה לא התיישב עם עובדה בסיסית: אוזון נוצר מהתרכבות של שלושה אטומי חמצן. כדי לקבל את האוזון נדרשת מלכתחילה אטמוספירה עשירת חמצן, כלומר אטמוספירה מחמצנת. מאחר ותנאי הכרחי להתרחשות השלבים הראשונים הנו אטמוספירה מחזרת, אין הסבר זה נלקח בחשבון. יתר על כן, מקובל שבכדור הארץ הקדום לא היה אוזון כלל! נוסף לכל אלה, נמצא כי:

• בבדיקת הגזים הנפלטים מבטן האדמה מוצאים גאזים מחמצנים [ Walton, J.C. (1976) origins 3,68-84]

• חמצן נוצר באופן מתמיד מקרינות קוסמיות לסוגיהן ובדרכים נוספות.
• במרבצים מתקופה גיאולוגית מוקדמת (פרה קמבריאנית) נמצאו מינרלים "מחמצנים" בכמות רבה. 03 Fe3 04 Fe2.

התהוותם של מינרלים אלה מחייבת מציאותם של ריכוזי חמצן גבוהים בתקופות קדומות ביותר.

די בנאמר עד כאן כדי להגיע למסקנה כי ההנחה בדבר קיומה של אטמוספירה מחזרת אינה עומדת במבחנים מדעיים מקובלים. עם זאת, אנשי המדע לא התייאשו מלהציע פתרונות לבעיה זו. אחד ה״פתרונות" המענינים מתואר ע״י פרופ' קארל סאגאן בכתב העט המדעי "ביולוגיה תיאורטית". [ 39,195-200 (1973) .J. Theor. Biol ] המאמר נועד לאנשי מקצוע, המתענינים או הספקנים יוכלו לקרוא את המאמר בשלמותו תוך עיון בקורתי.

"הערת אזהרה" נוספת:

לפני הבאת תמצית דבריו של קארל סאגאן נשוב ו״נזהיר" כי הקטע הבא הנו מקצועי יחסית ועלול לשעמם גם את גדולי הספקנים וגדולי המאמינים בתיאוריה.

מי שאינו מוטרד משאלת הסביבה הפיזיקו-כימית של כדור הארץ או מי שנושא קרינה וביוכימיה אינו חביב עליו, רשאי לדלג לסעיף הבא – סעיף 7 – ומובטח לו שלא ירגיש בחסרון.

עם זאת הקטע הבא מובא כ״שירות אקסטרא" למתעניינים או למבקשים להכיר מקרוב אחדים מן הטיעונים המדעיים ומעט מדרכי החקירה וההוכחה בתיאורית האבולוציה.

למתעניינים – למרות ה״אזהרה" – מובאים הדברים בקצרה וב״שפה פשוטה."

בבדיקת ה״פוטוכימיה המסתברת" של האטמוספירה המחזרת הראשונית על כדור הארץ, מגלים "חלון" בתחום שבין 2400 אנגסטרום לבין 2800 אנגסטרום.(1 אנגסטרום = ¹⁰ = A־10 מי =־ ⁷״10 מ"מ) ב״חלון" זה, כדור הארץ, אינו מוגן בפני הקרינה הקוסמית. (ראה תרשים)

Ultraviolet Selection Pressure on the Earliest Organisms

עד 2400 ישנה הגנה על ידי H2S. בין 2700 ל- 2900, על ידי אלדהידים.

בתחום הקרוב ל 2600, בדור הארץ היה חשוף לקרינה שבכוחה למנוע היווצרות מערכות מורכבות. (תחום זה נקרא"חלון"). הקרינה העל – סגולית (Violet ־ Ultra ) של השמש ב״חלון" זה, מגיעה לאורגניזמים הבלתי מוגנים (אם נוצרו בכלל) וגורמת למותם תוך זמן קצר ביותר – 0.3 שניות!!

מצב זה משמעו לחץ סלקציה עצום על היצורים. לפתרון בעיית ה״חלון" הוצעו מספר השערות הכוללות מנגנוני חיזור שונים, ובכללם:

פירימידין ־ דימר – ליגז, קטלז, פראוקסידז ועוד. כמו כן תהליכי פוטו – ריאקטיבציה.

קארל סאגאן מציע להניח שהתפתחו שני מסלולי אבולוציה. במסלול האחד ־ התפתחו יצורים מסוימים (פרוקריוטיים) באוקיינוסים, בשכבה עמוקה יחסית.

במסלול השני ־ התפתחו יצורים אחרים (שמהם התפתחו ה־אאוקריוטיים) באוקיינוסים, בקרבת שטח פני המים.

היצורים שהתפתחו בשכבה העמוקה ־ היו מוגנים מקרינה ע״י המים עצמם. היצורים אשר התפתחו בשכבה השטחית ־ היו מוגנים ע״י פורינים ופירימידינים (חומצות גרעין).

מבלי להיות איש מקצוע, קל להבחין כי מדובר בהשערות על גבי השערות מבלי להציע דרך לאשר או להפריך אותן, בידיעה ברורה שמדובר בהנחות לגבי העבר הרחוק.

אין להתרשם מן המושגים המקצועיים והמילים הלועזיות ויש לזכור כי מדובר בהשערות בלבד.

יתירה מזו, חוקרים אחרים, בכירים ובעלי שם בתחומם, אינם מסכימים להשערתו של קארל סאגאן. הם נאלצים לקבוע כי כדור הארץ היה חשוף לקרינה ויצורים חיים לא יכלו להתפתח עליו בשום אופן. ומהי הצעתם ? מהי השערתם ? הרי גם הם אינם מאמינים בבריאה מכוונת יש מאין!?

נקודות המוצא בהשערתם כוללות בין היתר עובדות והנחות.

• עובדה שיצורים חיים אמנם קיימים כיום על פני כדור הארץ. ג. עדויות שונות מצביעות על קיום אטמוספירה מחמצנת וקרינה קוסמית גם בשלבים הראשוניים של ההתפתחות המשוערת של כדור הארץ. ג. מניחים או מאמינים כי אין גורם מכוון בתהליך. אם כן, כיצד מתיישב סעיף א' עם סעיף ב', לאור סעיף ג' ? מעניין לשמוע את הפתרון המעניין, פתרון"מקורי"! ההסבר המתקבל – לדעתם – להתפתחות חיים על פני כדור הארץ הנו… "אבולוציה מן החלל"!

יצורים פרימיטיביים הובאו או הגיעו לכדור הארץ ממקום אחר בקוסמוס ! במקום האחר, שררו תנאים אחרים שאפשרו התפתחותם של יצורים אלה בלא חשיפה לקרינה או חמצון. איך התרחשו הדברים ? מספר השערות.

השערה אחת: יצורים אינטליגנטיים מכוכב אחר הביאו אתם "זרעונים", או צורות פרימיטיביות של יצורים שונים ו״זרעו" אותם כאן, (ואולי גם בכוכבים נוספים).

אפשר שהזריעה נעשתה במסגרת מחקר וייתכן שכעבור זמן, היצורים האינטליגנטיים מן הכוכב האחר חזרו, או יחזרו, לבדוק את תוצאות מחקרם. השערה שניה: נדידה אקראית של "אבק קוסמי" שכלל בתוכו יצורים פרימיטיביים שוגים(נגיפים, חיידקים וכיו״ב). אבק זה נפל כאן בדרך מקרה והתפתח באקראי ליצורים הידועים כיום. אפשרויות אלה כלולות במונח ״ Evolution from Space ״ האפשרות הראשונה נקראת גם ״ Panspermia" שתי השערות אלה "פותרות", ואולי עוקפות, את בעיית הקרינה והחמצון בכדור הארץ הקדום אך מעוררות שאלות אחרות. ההשערה בדבר "יבוא" או "הזרעת" יצורים פרימיטיביים על ידי יצורים אינטליגנטיים מכוכב אחר, מחזירה אלינו את שאלת התפתחותם של ה״יצורים האינטליגנטיים" עצמם! כיצד נוצרו הם עצמם ?

שאלות אלה אינן שונות ואינן פחות קשות מן השאלות לגבי היצורים האינטליגנטיים שכאן.

גם שאלת המרחק מכדור הארץ לכוכב ממנו יצאו"היצורים האינטילגנטיים" – ש״זרעו״ כאן את"הצורות הפרימיטיביות" – עומדת לרועץ להשערה זו. הכוכב אשר נחשב קרוב ביותר אלינו ואשר נמצא מחוץ למערכת השמש, נקרא "פרוקסימה צנטאורי", ואומדים את מרחקו מאתנו בכחמש שנות אור (= מליוני שנות חללית).

קשה להסביר במונחים פיזיקאליים מקובלים וידועים, כיצד מתאפשרת הגעת יצורים שכאלה לכאן, מבלי לחרוג מן החוקיות הידועה והמגבלות הידועות של חומר זמן ומרחק.

כיוון שכך, דנים יותר בהשערה השניה, ההנחה בדבר "מולקולות אורגאניות מורכבות" אשר הגיעו לכאן "מן החלל החיצון".

השערה זו נדונה במאמרים מקצועיים, אך עקב התחשבות בקוראים רבים, נביא כאן מעיקרי הדברים בלבד.

אם מניחים שחומרים אלה נחתו כאן בדומה למטאוריטים, מתעוררת בעיית החום הגבוה שנוצר עקב החיכוך, חום שיכול למנוע אפשרות השרדותם של היצורים המשוערים.

כדי להתגבר על בעיית החום מניחים הנחה נוספת והיא שמדובר בחיידקים עמידים לחום – עד 120 מעלות צלזיוס ! אולם, הישרדותם של חיידקים בחום שכזה מחייבת נוכחות זרחן. הנחה זו מעוררת שאלה נוספת; מהו מקורו של הזרחן אשר אמור לסייע לחיידקים לעמוד בחום הגבוה ?

התשובה לכך היא בהנחה נוספת, הנחה אשר לפיה מקור הזרחן הוא בתרכובות של פיריט; ברזל וזרחן (2 Fe S). אולם במאמר עצמו מבהירים כי הנחה זו אינה אלא ספקולציה בלבד… ובמקור: ״ Pure Speculation ״!

סכומם של דברים, בכל הנחה ישנם קשיים אמיתיים. לכל קושי מוצע "פתרון" עם קשיים משלו. כל הפתרונות המוצעים אינם אלא הנחות והשערות. השערות והנחות אלה אינן ניתנות להוכחה באמצעות כלי המדע, ולכן אינן ראויות להיקרא ולהיחשב "מבוססות מדעית".

אנשי מקצוע סבלניים, או ספקנים המבקשים לעיין במאמר עצמו, יוכלו לקרוא את הדברים בהרחבה במאמר:      [109 – 100 .Scientific American . February 1991 pp  In The Beginning / John Horgan]

חוקרים רבים מבקרים קשות את רעיונות "האבולוציה מן החלל". טירל, למשל, כותב (את המובן מאליו – לעניות דעתנו) כי "רעיונות אלה אינם פותרים את הבעיה כי אם מרחיקים אותה". בבחינת "הרוצה ל… ירחיק עדותו", ודייל… דבריו מובאים במאמר:

[ A new dimension to evolutionary theory ? / D. A. J Tyrrell Nature Vol. 294 3 December 1981]

בסיכום ובקצרה: רעיונות האטמוספירה המחזרת והשערות מנגנוני ההגנה בפני חמצון – הנן הנחות ולא הוכחות, הנחות בלתי מעשיות, רחוקות מן המציאות ואף בניגוד למסתבר לנוכח ממצאים קיימים ולאור החוקיות הידועה.

7. 7. היווצרות ספונטאנית של חומרים ״פשוטים״; חומצות בסיסים מינרלים מלחים ויצירת ה״מרק הקדמון".

ראשית, סיכויי התהוותו של מרק שכזה נמוכים מאוד ורחוקים ביותר בסביבה בעלת פוטנציאל חמצון גבוה, והדיון שפורט בסעיף הקודם ביחס ל״סביבה המחזרת" תקף גם כאן.

שנית, במהלך התרמודינאמי הידוע והמקובל, ההרס הנגרם, הנו גדול פי כמה וכמה מן הבנייה האפשרית.

חוקר בשם הל אומר: "היבול הקוונטי של ההרס, גדול פי כמה יותר מהיבול הקוונטי של הסינתיזה… החוקר הכימאי-פיזיקאי, המודרך על ידי עקרונות מוכחים של תרמודינאמיקה וקינטיקה כימיים, לא יכול היה להציע איזו שהיא תשתית הגיונית שתעודד את הביוכימאי , אשר כה זקוק לאוקינום שופע תרכובות אורגאניות, כדי לייצר <לו את הקואזרבט הפשוט ביותר וחסר החיים".

[ Hull, D.E. (1960) Nature 186, 693 695 ־ ]

יתרה מכך, גם אם נוצרו מבנים ראשוניים מורכבים יחסית, מי ישמור על שלמותם לאורך זמן ? כיצד ימתינו בשקט, במקלט מוגן מתהפוכות, עד לאירוע הקונסטרוקטיבי הבא ? אירוע אשר עשוי להתרחש, מליון שנה מאוחר יותר ?! הרי במשך כל הזמן ממשיכות להתרחש תגובות כימיות, בין התוצרים, אשר מחסלות קבוצות חיוניות מהן!? עובדה נוספת: המאדים נחשב ליבן גיל דומה" לזה של כדור הארץ. במאדים נמצאים חומרי היסוד הנחוצים להיווצרותם של חומרים "פשוטים". סביר להניח כי גם המאדים היה חשוף לכוחות טבע דומים לאלו אשר פעלו על כדור הארץ.

עם זאת, בבדיקת החומרים על פני המאדים, באמצעות החללית"וויקינג", לא נמצא שום שריד לחומר הביוכימי הפשוט ביותר ! גם אם מניחים כי תנאי המאדים בעבר הרחוק היו שונים משמעותית מתנאי כדור הארץ, הרי שנצפה לפחות למציאת עדות לקיומו של "מרק" או "נספחיו" בסלעים קדמוניים בכדור הארץ !

העובדות אינן כאלה; בבדיקות של סלעים עתיקים ביותר בכללם "סלעי השחר" בגרינלבד המערבית, שגילם מוערך בכ 4 מיליארד שנה, לא נמצאה כל עדות ל״מרק הפרהביוטי" (קדמון, קודם לחיים)

[ 261.Burnett Books 1985 p A Theory in Crisis” ־ Michael Denton / “Evolution ]

8. 8. סינטזה ספונטאנית של חומרים מורכבים יחסית ־ חלבונים וחומצות גרעין.

• אין תימוכין לאטמוספירה מחזרת.
• אין הוכחה למרק קדמון ולחומרים ביוכימיים פשוטים.
• הריכוזים המחושבים של התרכובות הנחוצות, במרק הקדמון(אם היה) הנם כה נמוכים, שאין אפשרות מעשית להתרחשות התהליכים המשוערים.
• חמרי היסוד יגיבו בקלות עם אלפי תרכובות אחרות, שנוצרו באקראי, ויצאו מן התהליך.

["בריאה – מוצא החיים" / פרופ' משה טרופ. 1982]

ח. בדיקות מתמטיות ־ סטטיסטיות, מראות כי ההסתברות להתרחשות התהליכים המשוערים הנה נמוכה ביותר ובפועל, נחשבת ל״בלתי מעשית ״!

(המעונינים לקבל מושגים ומידע בנוגע להסתברות יוכלו לעיין בהמשך בפרקים הדנים בהסתברות ובעיקר בפרקים 15 ו- 16).

5. היווצרות ספונטאנית של מערכות ביולוגיות מורכבות עד לכדי תאים חיים!

ראשית, הדיונים שפורטו בסעיפים הקודמים ובעיקר בסעיף 5 תקפים גם כאן. הביקורת על הנחה זו הנה חריפה ובעיקר לאור עקרונות יסודיים בתרמודינאמיקה.

עקרונות אלה קובעים, בין היתר, כי מערכות שונות בטבע נוטות עם הזמן לפיזור ולאי סדר.

תהליכי בניה, סידור, ארגון וריכוז מחייבים אנרגיה, יותר מאשר תהליכי התפרקות ופיזור.

מערכות בטבע מתארגנות על פי המסלול המצריך מינימום אנרגיה. לפיכך תהליכי ההרס והבלאי, הפיזור וחוסר הארגון הנם צפויים ואילו תהליכי בניה סידור וארגון הנם בלתי צפויים.

בלתי צפויים אך לא בלתי אפשריים. ההסתברות להתרחשותם נמוכה בסדרי גודל רבים בהשוואה להסתברות לאי סדר ולחוסר ארגון וריכוז. עובדת קיומן של מערכות מאורגנות ומסודרות בטבע עומדת בניגוד עקרוני לחוקי התרמודינאמיקה מלבד שהיא בניגוד בסיסי לכללי הגיון אלמנטרי. התבוננות ומחשבה יכולים להביא למסקנה המתבקשת: ארגון – משמעו מארגן. סדר – משמעו מסדר. הרמוניה – משמעה מתאם. תחכום – משמעו בעל חכמה. מגמה ותפקיד – משמען תכלית ומטרה, ועוד.

אנשי מדע הגונים – מן הבחינה העיונית – מתבטאים נגד ההנחה שמערכות מורכבות ומסודרות נוצרו מאליהן, ללא כוח מכוון. * פיזיקאי בשם ליפסון־ אומר בין היתר: "… וכל זה אינו אפשרי מעצם חוקי הטבע היסודיים ביותר; היווצרות ספונטאנית של תאים, נוגדת את החוק השני של התרמודינאמיקה"! [Upson , H.S .(1980) Phys. Bull. 31,138 .]

• חוקר אבולוציה ידוע בשם סימפסון מסביר: "השקעה סתמית של אנרגיה, אין דיה לארגן סדר. לשם כך דרושה מערכת בעלת יכולת ומערכת מידע שתדע כיצד להשתמש נכונה באנרגיה זו"!
• איליה פריגוגייך – חוקר בתחום הכימיה – פיזיקה – בעל שני פרסי נובל בכימיה, מגיע למסקנה כי: "ההסתברות שבאופן ספונטאני יווצרו מבנים אורגאניים ותגובות מתואמות ביותר – המאפיינות מערכות חיים – הנה אפסית ״!

[ 28 – 23 ,25 ,Physics Today(1972) Prigogine Ilya, Gregoire Nicolis and Agnes Babloyanz]

ביחס לשאלת המעבר ממולקולות-ענק (מאקרו-מולקולות דוגמת DNA, RNA ועוד) אל תא חי, אין לאיש מן המדענים יומרה להציע הסבר פיזיקאלי או הבנה מדעית.

מהות החיים ו״הכוח המניע" שבבסיסם, אינם ניתנים לחקירה או להסבר באמצעות כלי המדע. מכאן נבין, מדוע אנשי מדע בכירים מלאי התפעלות – אך חסרי אונים – לנוכח תעלומת החיים.

• חוקרים מתבטאים בביטויים חריגים ובלתי מדעיים בנסותם להבין או להסביר מעבר זה; "המעבר ממאקרו-מולקולות לתא חי, הוא בבחינת "קפיצה פנטסטית" שאין לדמותה לאיזו שהיא פעולה ידועה הנעשית במעבדה, ולא לפעולה ביולוגית הניתנת לתצפית. בל סברה בנידון זה, אינה אלא השערה בעלמא, שכן אין הנתונים שבידנו יכולים לספק לנו בסים להנחה, שתאים חיים הופיעו מעצמם בכוכב הלכת שלנו"

[ Green, D.E. & Goldberger, R.F. (1967) – “Molecular Insight into the Living Process” Academic press, N.Y., p. 406]

• פרופ' גורג' וולד בעל פרם נובל בפיזיולוגיה 1967, חוקר ידוע, ומאמין גדול באבולוציה דן בשאלה – האם אפשרית המשימה לבנות אורגניזם חי באופן אקראי ספונטאני מחומר דומם ?

תשובתו ברורה ופשוטה: "די להתבונן בעוצמת המשימה כדי להודות כי היווצרות ספונטאנית של יצור חי היא בלתי אפשרית…"

[ George Wald, Scientific American Vol. 191 No. 4]

לשאלה המתעוררת, כיצד ייתכן לקבוע כי "אי אפשר" – מחד, ולהמשיך "להאמין" – מאידך, יוקדש פרק נפרד.

6. השרדות המינים על ידי בירור טבעי.

פרועי ריצירד גולדשמידט, גנטיקאי מאוניברסיטת UCLA, חקר במשך שנים תהליכים גנטיים בזבובי הפירות (דרוזופילה), הוא בצע ניסויים רבים, ובכללם השפעתם של חומרים שונים וקרינות שונות על זבובים אלה. בסיכום מחקריו כותב, בין היתר, פרופ' גולדשמידט : "גם אם תצרף אלף מוטציות בזבוב פירות אחד – דבר שאיננו אפשרי מבחינה מדעית – עדיין יהיה זה רק זבוב פירות".

[Macbeth N. (1971

מאמר מקיף שפורסם בכתב העט "מחשבות" (1981) דן בהרחבה בנושא "סוציוביולוגיה – הטבע שבאדם". ראוי לעיין במאמר עצמו, אך נביא כאן מעיקרי הדברים.

בניסיונות בזבובי הפירות נולדו זבובים חסרי עיניים. עם הכלאתם של זבובים אלה עם זבובים נטולי עיניים, נולדים כעבור מספר דורות, זבובים נורמליים בעל עיניים תקינות.

לא רק שאין מעבר ממין למין או מסוג לסוג עקב מוטאציות, אלא אף אם אמנם התרחשו מוטאציות, עם הזמן "תוקנו" הסטיות לכיוון המצב הראשוני. נתברר כי קיים מנגנון מתקן המונע ממוטאציות מסוימות מלהמשיך ולהתקיים. מנגנון זה נקרא: Back Mutation !

עובדה היא שלא ניתן להגביר ולחזק תכונותיו של מין כל שהוא מעבר לגבול מוגדר.

מעבר מדו-חיים לזוחלים מחייב שינויים רבים ומפליאים; קליפה קשה ואטומה למניעת התאדות נוזלים, חלבון, אלבומין, כים אשפה, קרן עוברית לפיצוח הקליפה ועוד… כולם הכרחיים כדי לאפשר מעבר מדו-חי לזוחל. אם כל השינויים הרבים הנדרשים, אינם מתרחשים בדייקנות ובתיאום מופלא במקום ובזמן, אין בהם כל תועלת. כל שינוי בפני עצמו, אינו מועיל, ואף עלול להיות קטלני.

הכרח זה של תאום מראש, משמעו, לייחס ל״אבולוציה" מגמה מתוכננת וקבועה מראש.

אפשרות זו, של תכלית ידועה מראש, איבה באה בחשבון כלל בשיטה האבולוציונית, המאמינה באקראיות וב״כוחות עיוורים". ההנחה כי כל ההתפתחות ההרמונית המתוחכמת תוך תיאום מפליא וסינכרוניזציה במערכות שונות ומרוחקות ־ כמו לב, כלי דם, נשימה, מערכת עצבים, עיכול, עור, שווי משקל, לחץ דם, טמפרטורה וכיו״ב – התרחשה באקראי, הנה בלתי אפשרית גם מבחינת ההסתברות וההגיון. בנושא זה, ראוי להתייחס לשאלה רלבנטית העולה לעתים בהקשר זה. כיצד נסביר עובדת התפתחותם של חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה ? נסביר זאת באמצעות דוגמא.

בחלל הפה והלוע נמצאים מיקרואורגניזמים שונים, חיידקים, פטריות ונגיפים. מיקרואורגניזמים אלה "חיים בשקט" מבלי לגרום מחלות. לעתים מתחולל זיהום הנגרם ע״י חיידק.

אם מטפלים באנטיביוטיקה המתאימה לחיידק המזיק בלבד, חוזר המצב לקדמותו, כלומר לחיים משותפים של כל סוגי היצורים שבחלל הפה. אם מטפלים במינון מופרז או באנטיביוטיקה חזקה מדי, גורמים להשמדה של חיידקים מסוג מסוים ועקב כך להתרבותם של חיידקים מסוג אחר. מצב זה מביא לערעור האיזון וגורם לעתים לזיהומים קשים יותר. יוצא מכאן כי שימוש חפוז באנטיביוטיקה חזקה מדי גורם בעקיפין להתרבותם של חיידקים העמידים לתרופה.

התרבות סלקטיבית זו מתפרשת בטעות, בהתפתחותם של חיידקים חדשים אשר לא היו קודם.

מן ההסבר מובן כי אין מדובר במוטאציות הגורמות להופעת חיידקים חדשים כי אם עידוד עקיף לעליה במספרם של חיידקים מסוג אחר, חיידקים אשר קיימים כל הזמן במספרים קטנים.

(אגב הדוגמא לומדים גם, כי שימוש בתרופות חזקות מביא לשיפור מהיר ומרשים בטווח הקצר אך עלול להביא למחלה קשה יותר בהמשך …). ייתכן גם מקרה שבו אותו סוג חיידק מגלה עמידות לאנטיביוטיקה. האם אז מדובר במוטאציה ? האין כאן עדות לאבולוציה ?

התשובה לכך היא: מדובר אמנם במוטציה, אך לא באבולוציה ! בחיידק מסוים אפשר שתתרחש מוטציה שתפגע במבנה של מרכיבים.מסוימים בתא – ריבוזומים למשל. מוטאציה זו קיימת עוד לפני הטיפול באנטיביוטיקה.

מוטציה זו אינה מועילה לחיידק עצמו, אדרבא, היא עלולה לפגוע בו במידה מסוימת.

האנטיביוטיקה המסוימת פועלת ע״י התקשרות לריבוזומים ועיכוב תהליכי צמיחתו והתרבותו של החיידק.

במקרה זה, המוטציה הביאה לשינוי במבנה הריבוזום. שינוי זה אינו לתועלתו הישירה של החיידק, אך כתופעה משנית הוא גורם לכך שהאנטיביוטיקה אינה נקשרת לריבוזומים ולכן החיידק אינו נפגע.

אם כן, רואים כי אין מדובר באבולוציה, אין כאן תוספת מידע חדש לחיידק. יש כאן תקלה או פגם אשר מועילים רק במקרים שבהם החיידק מותקף ע״י אנטיביוטיקה.

הדבר מזכיר את הסיפור על האדם "בר – המזל" שבגלל איבוד חלק מגופו בתאונה, "זכה" שלא להפעיל מוקש רגל, בשל משקלו הנמוך. גם כאן, אין שיפור ואין אבולוציה. יש כאן חסרון,' שלולא החשיפה למוקש, לא יכול היה להועיל.

שאלה נוספת בהקשר זה מתבססת על מחקר שזכה לפרסום והווה הוכחה – כביכול, לנכונות האפשרות לאבולוציה אורגאנית. כוונתנו למחקר על העש המפורסם – Biston Betularia . הסיפור בקצרה: העש התקיים על גזעי עצים בשני וריאנטים – האחד בהיר והשני כהה.

בתחילת המחקר היו הבהירים 90% והכהים 10%. כעבור שנים, עם הצטברות פיח על גזעי העצים, נתהפך היחס, והכהים היוו רוב.

ממצא זה פורש כמוטאציה אורגאנית אשר בה העש הבהיר רכש תכונות חדשות ע״י מוטאציות והפך לכהה. תהליך זה זכה לכינוי"אבולוציה בפעולה".

מה בעצם התרחש ? חשיפת גזעי העצים לפיח גרמה להם להיות כהים. על רקע זה, העש הבהיר בלט יותר. כתוצאה מהיותו בולט יותר, הוא נטרף יותר ע״י ציפורים או יצורים אחרים, שהעש ערב לחיכם. במקביל, הפיכת גזעי העצים לכהים יותר גרמה להסוואה של הוריאנט הכהה, הוא פחות בלט, פחות נטרף ולכן עלה במספר. אין עוררין על כך שיצור בולט יותר, מושך יותר.

אם גם טורפיו מזהים אותו בקלות, אין קושי להבין מדוע סיכויי הישרדותו יורדים.

למסקנה – לפני שנחפזים בהתלהבות למסקנות בדבר "אבולוציה בפעולה" ראוי לבדוק דרכים אלטרנטיביות סבירות, שיכולות להסביר שינוי במאפייני אוכלוסיה מסוימת של יצורים.

[ ר' גם בספרו של Lee Spetner, ״ Not by chance"

הוצ' קסט ליבוביץ 1996 עמי 66-67]

לאחרונה נתפרסמו גילויים מענינים נוספים בנושא זה במאמרים ובספרים:

Not black and white ". Jerry A. Coyne. ״

(1998) 35-36 ,396 Nature

Melanism: Evolution in Action". Michael E. N. Majerus. "

.1998 :Oxford University Press

חשוב להבחין בין מיקרואבולוציה – השתנות בתוך אותו המין או מינים קרוביס ביותר, ובין מאקרואבולוציה – מעבר ממין למין ויצירת מערכות ומחלקות חדשות, למשל מעבר מדג לדו-חי, מדו-חי לזוחל, מזוחל ליונק וכיו״ב.

בעוד שמיקרואבולוציה הנה בגדר האפשרי (ובגבולות מוגדרים), מאקרואבולוציה מעולם לא נצפתה ונחשבת בגדר הבלתי האפשרי. כיוון שאין דרך להסביר התפתחות של מין אחד ממין אחר, בדרך מדעית רציונאלית ומסתברת, מגייסים אנשי מדע מסוימים, כוחות שאינם מקובלים במדע; כוחות מפותחים של דמיון, וכוחות חזקים של אמונה.

הגנטיקאי – פרופ' ריצירד גולדשמידט מנסה ל״הסביר" כיצד זוחל הופך לעוף במהירות מפתיעה, ומשתמש במושג: "Hopeful Monsters" ! מושג זה פירושו מפלצות"מעוררות תקווה" או"ברוכות סיכויים".

על רעיון זה מגיב בגיחוך מדען אחר – שגם הוא מאמין קנאי בתיאורית האבולוציה – פרום' ארנסט מייד:

"להאמין שמוטציה כזאת, תוכל לייצר סוג חדש של יצור בר-קיימא, המסוגל לשרוד באיזור הסתגלות חדש, שווה ערך לאמונה בנסים".

[Mayr, E. (1970) Populations, Species and Evolution, Harvard University Press, Cambridge, Mass, p 253.]

11. הישרדות המתאים על ידי ברירה טבעית.

בהנחה זו כלולים שני מרכיבים, כל מרכיב ראוי להתייחסות בפני עצמו:

11 א' : הישרדות המתאים ביותר Survival of the Fittest . כושר הישרדות אינו תלוי בחוזק שרירים בלבד כי אם ,גם ובעיקר, בתכונות המקנות עדיפות או יתרון ביחס ליצורים אחרים. תכונות כמו צבעי הסוואה, כושר תעופה, ראיה שמיעה וכיו״ב.

מסיבה זו המושג"הישרדות המתאים", נכון יותר ועדיף על המושג"הישרדות החזק".

הבה נבחן את משמעות הביטויים הכלולים בכותרת באופן הגיוני ובשיטה מדעית עד כמה שאפשר. לצורך זה נעזר בדברים שכתב קולין פטרסון. פרועי קולין פטרסון־ – זואולוג בעל שם עולמי, מבכירי המדענים, משמש בתפקיד בכיר במוזיאון הבריטי – "ההיסטוריה של הטבע" – בלונדון. דבריו פורסמו בספר רשמי מטעם הנהלת המוזיאון. הספר נקרא"אבולוציה". בפרק מם' 12 בספרו נדון הנושא "הוכחה והפרכה". בפרק זה מעלה פרופ' פטרסון מספר שאלות בקשר לתיאוריה. אחת השאלות הינה: "האם אבולוציה הנה מדע" ? במבוא לפרק, מסביר פטרסון, כי כיום מקובלת על רוב אנשי הקהילייה המדעית העוסקת בנושא, קביעתו של קארל פופר ביחס לתיאוריות מדעיות. סר קארל רוברט פופר, מגדולי הפילוסופים של המדע בימינו, קובע כי הוכחה או ודאות, יתכנו רק במתמטיקה או בלוגיקה. (דבר המובן מאיליו, מעצם העובדה שהמסקנות בתחומים אלה נגזרות מהנחות ידועות המקובלות ומוסכמות כ״אקסיומות", או כ״מושכל ראשון").

אולם – מבהיר פופר – האבחנה בין מה שקרוי מדעי, לבלתי מדעי, נעשית על בסים האפשרות להפרכה. תיאוריה מדעית חייבת לכלול או להציע אפשרות להפרכה באמצעות תצפית או ניסיון. איש מדע אמיתי הינו אדם אשר יהיה מוכן לוותר על התיאוריה שלו ברגע שיתברר לו, ניסיונית, תצפיתית או לוגית, כי התיאוריה מופרכת.

תיאוריה שאינה מעמידה עצמה למבחני הפרכה אינה נחשבת מדעית, כי אם מטאפיזיקה או פסוידו מדע (מדע מדומה, מדע לכאורה). אחר דברי המבוא, מעלה פטרסון את השאלה האם האבולוציה הנה מדע ? את תשובתו הוא מחלק לשניים בהתאם למרכיבי התיאוריה; האחד – עצם התרחשותו של תהליך אבולוציוני. השני – טענת הברירה הטבעית.

ביחס למרכיב הראשון, מסביר פטרסון, כי ההשערות המתיחסות לתהליכי האבולוציה הנן השערות לאחור. חלק זה של התיאוריה הנו למעשה השערה היסטורית (סיפורית) של אירועים יחידניים בעבר. אירועים יחידניים וחריגים כאלה אינם ניתנים לניסיון חוזר או לבדיקה ולכן – מעצם הגדרתם – אינם חלק מן המדע !

היסטוריונים אינם יכולים לחזות את העתיד. אין בכוחם להציע הסבר חד משמעי לאירועים בעבר כי אם לפרש אותם על פי מיטב הבנתם (האנושית והאישית).

את העבר ניתן לפרש בדרכים שונות. מאחר ואין דרך ודאית והחלטית לבדיקת נכונות פרשנויות אלטרנטיביות לאירועים בעבר, הרי שמקצוע ההיסטוריה אינו"מדעי".

באופן דומה – אומר פטרסון – ההסבר האבולוציוני מתייחם לאירועים בעבר. אירועים שכאלה ניתנים לפרשנויות באופנים שונים. אין ביטלתם של אנשי המדע (ולמען האמת הם גם מודים כי אין ביומרתם) להבטיח בודאות כי ההסבר המוצע על ידם, הוא אמנם היחידי האפשרי ובוודאי שאינו הנכון והאמיתי.

בדומה להיסטוריה, תיאורית האבולוציה – בנוגע לתהליכים ההיסטוריים שבה – אינה יותר מאשר פרשנות או סיפורים. (במקור: ״…interpretation or stories ״)

עם זאת – מוסיף פטרסון – לאנשי המדע מספר יתרונות על פני ההיסטוריונים;

• לרשותם, תיאוריות מסודרות על גנטיקה.
• עובדת קיום הומולוגיה – דמיון בין יצורים.
• עקרון הקרוי תער אוקאם – ״ Occaam Rasour". עקרון אשר לפיו ההסבר הפשוט ביותר הוא גם הטוב ביותר.

בסיכום: בהתייחסות לחלק ה״סיפורי" של התיאוריה מגיע פטרסון לקביעה כי "תיאוריית האבולוציה אינה מדעית, אך גם אינה בלתי מדעית לגמרי".

11 ביחס למרכיב השני – "ברירה טבעית והישרדות המתאים הינה סיבת האבולוציה" – מבהיר פטרסון כי ביטוי זה אינו מדעי. צרוף המילים "הישרדות המתאים" אינו מאפשר חיזויים, כי אם מציין את העובדה כי מה ששרד, הנו המתאים.

אם נשאל מי הם המתאימים ? התשובה תהיה: אלו אשר שורדים ! תשובה זו במילים אחרות הינה: המתאימים הם אשר שרדו, ואולי גם השורדים הם אלה אשר התאימו.

משמעות הדבר היא כי ניתן להמיר את הביטויים שורדים ומתאימים זה בזה. אם נבצע תהליך מתמטי פשוט של "הצבת נתונים" יתברר לנו כי אין הבדל של ממש בין הביטוי הישרדות המתאימים לבין "הישרדות השורדים" או "התאמת המתאימים".

אם כך, אין כאן אלא טאוטולוגיה – טיעון מעגלי – חזרה ריקנית על מילים ללא תוספת משמעות או הבהרה.

פטרסון ממחיש מדוע תאורית הברירה הטבעית אינה מדעית בדרך נוספת, באמצעות פירוק טיעוניה למרכיביהם:

1. כל האורגאניזמים חייבים להתרבות.
2. באורגאניזמים השונים נצפית שונות תורשתית.
3. שונות תורשתית באה לביטוי בשונות ביכולת ההתרבות.
4. לכן: שינויים בעלי השפעה המיטיבה להתרבות – יצליחו(ישרדו). שינויים בעלי השפעה שאינה מסייעת להתרבות – ייכשלו.

אם שלוש הטענות הראשונות נכונות, אזי מסקנה 4 נכונה בהכרח ומשמעה במילים אחרות הוא: בעלי כושר התרבות – יתרבו, חסרי כושר התרבות – לא יתרבו!

גם טענה זו אינה הוכחה כי אם טאוטולוגיה(ר^, לעיל). אמנם נכון כי היו יצורים שונים בעבר ואין ויכוח כי קיים דמיון בין יצורים שונים. אך אין הכרח להגיע למסקנה, שהשונות הנצפית נגרמה בשל תהליכים אקראיים אבולוציוניים, בלחץ תנאי הסביבה שהשפיעו ל״ברירה" בכוון ה״מתאימים" בלבד!

הברירה הטבעית אינה הגורם לאבולוציה ודאי שאינה הגורם היחידי. התיאוריה המאוחרת יותר, הקרויה ניאו – דרויניזם, מסבירה את האבולוציה כשילוב של ברירה טבעית + אקראיות + מוטאציות חריגות. כיוון שטענת אקראיות אינה ברת הפרכה מעצם הגדרתה, הרי שאינה יכולה להיחשב טענה מדעית.

לאור זאת טוען קארל פופר כי התיאוריה אינה מדעית, כי אם תכנית מחקר מטאפיזית, ״ Metaphysical Research Programme ״. פופר מוסיף ומזהיר: "תיאוריה – אפילו מדעית – עלולה להפוך לאופנה אינטלקטואלית, לתחליף לאמונה או לדוגמה ! דבר כזה קרה לתיאורית האבולוציה".

פטרסון מביא מעט מדבריו של תומאם קוו, פילוסוף והיסטוריון אמריקאי ידוע.

קון טוען כי ההתקדמות במדע אינה מסודרת ואף אינה רציונאלית. היא נעשית

ב״קפיצות"(Lurches ) ותקופות ארוכות של"שקט".

,בתקופות ה״שקט" – תקופות שקון מכנה "מדע נורמלי" – מתקבלת בקהילייה

המדעית תיאוריה ברמה גבוהה, והמחקר בתקופה זו מוקדש לפתור את

השאלות המתעוררות במסגרת שהתיאוריה מציעה.

כלומר, עבודות נעשות במגמה לאשר ולהתאים לתיאוריה. תצפיות אשר

מתנגשות עם התיאוריה ואשר עלולות להכחישה, נדחקות הצידה או שמציעים

תיאוריית – משנה, תת – תיאוריה, כעין שיפור או שינוי של "תיאוריית העל".

במוקדם או במאוחר – בעקבות בניית התצפיות הרופפות – מתפתח משבר

ומציעים תיאוריית – על חדשה.

אחדים מן המדענים – לדברי תומם קון – "מוסטים" לתיאוריה החדשה ומתחילים בפתרון הפאזל שלה. אחרים, "תקועים" בתיאוריה הישנה. בין קבוצות המדענים, יקשה להגיע לדיאלוג או לעימות פסקני ביחס לתיאוריות השונות.

האנשים בקבוצות המתעמתות, מסבירים את העולם לאור התיאוריה שלהם.

בנסיבות אלה, למילים זהות, משמעות שונה בקרב כל קבוצה. בסכסוכים אלה – אומר קון – ההצלחה הנראית לעין, של תיאוריה מסוימת – חדשה או ישנה – אינה נובעת מכוח הוכחה הפרכה או הגיון, כי אם מכוחם של גורמים מעין אלו הפועלים בפוליטיקה בדת או באמנות, כלומר בשל שכנוע, אמונה, או טעם אישי!

פטרסון מציין כי לדברים אלה, של תומס קון – על אף שנשמעו ציניים בצורה המסכמת בה הובאו – ישנם בוודאי הדים בהיסטוריה של תיאורית האבולוציה. פטרסון מסכם את דבריו במילים: "תיאוריית האבולוציה של היום, איננה כל האמת. בכל זאת, התיאוריה הניאו-דארויניסטית של ימינו, עם כל מגרעותיה, הינה עדיין הטובה ביותר שיש לנו. התיאוריה מהווה גירוי ודחף לחשיבה ולמחקר ועלינו לקבלה עד שמישהו יחשוב על משהו טוב יותר". אנו מסכימים כי התיאוריה היא "הרע במיעוטו" אך זאת רק אם "נאלצים להניח" שאין בורא!

אנו חושבים כי יש "תיאוריה טובה יותר" אך אין מטרתנו בשלב זה לדון בכך. לעת עתה נסתפק בביטוי מדויק יותר; לא"משהו טוב יותר" כי אם משהו אמיתי ונכון ולא "תיאוריה" כי אם הוכחה ! (התייחסות ספציפית תינתן בקצרה בהמשך).

לפני סיום חלק זה ראוי להזכיר בקצרה מספר עובדות. עובדות הנוגעות לשאלות והצעות, העולות מדי פעם בהקשר זה, ונחשבות לעתים כהוכחה או ראיה לרעיונות"הישרדות המתאים" ו״ברירה טבעית".

* צוואר הגיירפה . "ברירה טבעית", תנאי אקלים מיוחדים, עלים על צמרות עצים גבוהים, וכיו״ב, תוארו כגורמים להתארכות צווארה של הג'ירפה. בנושא זה התפרסמו ספרים המתארים עד כמה בלתי מסתברת התפתחות שכזו בדרך אקראית, וכמה רבים המרכיבים הנדרשים להתארכות. אין די בהתארכות חוליות הצוואר "בדרך מקרה".

במקביל צריכים להתרחש שינויים נוספים בו זמנית ובמדויק; בכלי דם עורקיים, בכלי דם ורידיים, בעצבים, בכח הדחיפה של הלב, ועוד. מה קורה בעת שהגיירפה מנסה לשתות מים ? קיימת סכנת קריעת כלי דם במוחה עקב הלחץ העצום. כדי למנוע סכנה שכזו צריכה להתפתח מערכת ויסות זרימת דם עם שסתומים חזקים ומכוונים היטב!

שאלות נוספות בהקשר זה: כיצד נתקיימו לצד הגיירפות ארוכות הצוואר, גם זברות ? אנטילופות ? אוכלי עשבים ? יותר מכך, כיצד שרדו הזברות הצעירות טרם הגיע גובהן לגובה הוריהן ? ושאלה "אפיקורסית": מי קבע שצוואר ארוך הוא יתרון ? הרי בה במידה שצוואר גבוה משפר אפשרות תזונה מעלים בגובה רב (אם בכלל זו הסיבה …) הוא גם גורם להתבלטות בשטח ובעת ריצה או בריחה, קשה לג'ירפה להיעלם מעיניו של הרודף.

• גחלילית. טוענים בין היתר כי לתכונות הזוהר של הגחלילית יתרון הישרדותי בשל היותו מושך את הזכר. האם אין מקום גם לשאלה; האם תכונה זו אינה מהווה גורם משיכה גם לטורפים פוטנציאליים ??

[ Hitching F. “The Neck of the Giraffe” Mentor Books 1983 p.52 .]

• קרניים מסועפות. משתלבות עם ענפי עצים בשל הדמיון החיצוני ומעניקות כושר הסוואה. מאידך, הן עלולות לסבך את בעל החיים בהילכדות בין ענפי עצים.

השאלות ביחס לברירה הטבעית רבות וקשות אך נסתפק במה שהובא. לסיכום פרק זה: נדונו אחת לאחת הטענות וההנחות העיקריות שבבסיס התיאוריה.

הראנו במפורש כי אין הוכחה ־ במובן המדעי ־ לשום הנחה מאלה שהוזכרו. צוטטו אנשי מדע בכירים בתחומים הרלבנטיים. המסקנות נותרות לבחירת כל מי שהוא בעל בחירה חופשית.

לגבי מה שמובא כהוכחות לאבולוציה – ראה במאמר: הוכחות לאבולוציה?