כמה אחוזים מהאוכלוסיה מונים ההומוסקסואליים? לפני שאתם קוראים את הנסיון להתחקות אחר הנתונים, נסו לנחש על סמך התרשמותכם מהעיסוק בנושא.
מהו שיעור האנשים בעולם הלוקים בנטיה חד-מינית? חיפוש אחר תשובה לשאלה בסיסית זו מעלה ממצאים מעוררי מחשבה אודות שטיפת המוח האינטנסיבית סביב הנושא החד-מיני.
בסקר גאלופ שנערך בשנת 2018 נמצא כי בקרב ציבור הנשים בארה"ב, הרוב סבורות כי שיעור החד-מיניים מתקרב לשליש מכלל האוכלוסיה (29.7%). בקרב תומכי המפלגה הדמוקרטית בארה"ב הרוב משער את אחוז החד-מיניים מתוך כלל האוכלוסיה בסביבות רבע (25%). ואילו בקרב מצביעי המפלגה הרפובליקנית הרוב מעריכים את שיעור החד-מיניים באוכלוסיה באחוז נמוך יותר של 18.3.
עם אחוזים כה גבוהים של חד-מיניות באוכלוסיה קשה שלא לפגוש אנשים חד-מיניים לעיתים קרובות. ואכן, לא פלא שבסדרות טלוויזיה אמריקניות 8.8 אחוז מהדמויות המוצגות הן בעלות נטיה חד-מינית. אפשר גם להבין מדוע העיסוק בנושאים הקשורים לחד-מיניות תופס מקום כה מרכזי בסדר היום הציבורי. אחרי הכל, בהנחה ששליש או רבע מהאוכלוסיה הם בעצמם חד-מיניים, ובצירוף כל אלה שהינם נורמלים אבל קרובי משפחה של חד-מיניים, לא פלא שמדובר בנושא מרכזי וחשוב הנוגע לאחוז משמעותי מאוד מהציבור.
אלא שבנקודה זו בסיפור מתרחשת תפנית מוזרה. מסתבר שאין כל קשר בין אחוז החדמיניים כפי שהוא נתפס בציבור לבין האחוז בפועל.
המספרים לא רק שאינם דומים. הם אפילו לא קרובים.
כדי לאמוד את שיעור החדמיניים באוכלוסיה צריך קודם הגדרה מדויקת. בפועל אין הגדרה כזאת[1]. נערכו סקרים רבים אבל בגלל שהם משתמשים בהגדרות שונות למושג חדמיניות הם לא בהכרח מודדים את אותו הדבר. מה שמערפל את הנושא עוד יותר הוא שחלק מהחוקרים טוענים שזהות מגדרית היא בכלל דבר נפרד מפעילות מינית. לשיטתם, אדם עשוי להיות בעל זהות הומוסקסואלית גם אם משיכתו המינית היא הטרוסקסואלית.
בשלב זה חשוב לעמוד על נקודה חשובה. השיח הלהטב"י הכללי אינו מבחין (או לפחות מטשטש מאוד את הגבול) בין מי שיש לו דחף חדמיני מזדמן לבין מי שאינו מסוגל להמשך כלל לבני המין השני. השיח הלהטב"י נגזר מתוך השקפת העולם הליברלית שבה חירות מינית היא אחד מעקרונות היסוד. כל פגיעה בחירות זו נתפסת כבלתי לגיטימית. הבחרנות (היכולת לבחור בכל רגע את זהותך הנתונה) וההתנסות הם ערכי יסוד. אם אדם מבקש לבחור ולהתנסות בחוויות חדמיניות אסור לשלול ממנו את האפשרות הזו.
הטיעון הזה אינו תופס בהקשר הדתי שאינו רואה פסול בריסון דחפים ויצרים שונים. לעניינו, אנו מבקשים לקבל הערכה על הגרעין הקשה של ההומוסקסואלים, בעלי נטיות הפוכות באופן אבסולוטי שאינם מסוגלים לחוש משיכה מינית נורמלית.
המקור הראשוני עליו נסמכים כולם הם המחקרים שקיים אלפרד קינסי בשנות הארבעים על הרגלי המיניות האנושית. הוא קבע ספקטרום מיני בעל שש דרגות וטען שכל אדם ממוקם אי שם על הרצף שבין הטרוסקסואל להומוסקסואל. קינסי טען כי 4 אחוז מהגברים היו "הומוסקסואלים גמורים כל ימיהם". אלה נמצאים בדרגה 6 בסולם קינסי. עוד 13 אחוז מהגברים היו "בעיקר הומוסקסואלים במשך שלוש שנים לפחות בין גילאי 16 עד 55", דבר המציב אותם בשלב ארבע על סולם קינסי. קינסי עצמו לא האמין שזהות מינית היא דבר מגובש. הוא טען שזהות מינית גמישה ועשויה להשתנות במרוצת השנים, לפחות בקרב חלק מהאוכלוסיה.
ממצאיו של קינסי ושיטות המחקר שלו ספגו ביקורת רבה. טענה מרכזית נגדו הייתה שבמחקריו הוא לא השתמש ב"מדגם מייצג" אלא ב"מדגם נוחות". אחוז מכריע מהמרואיינים שלו היו אסירים בכלא, אנשים שנאלצים לשהות בסביבה גברית כמו צבא ופנימיה, או אנשים שפגש במועדונים הומוסקסואלים, מה שהביא להפרזה בשיעור החדמיניים.
השלב הבא באבולוציה הססטיסטית של החד מיניות בא בתחילת שנות השבעים. ארגון NGTF (כוח המשימה הלאומי לגייז) פתח בקמפיין הסברה אגרסיבי בעד זכויות החדמיניים. בשנת 1973 מייסד הארגון, ברוס וולר וחבריו, אימצו את מוחם בחיפוש אחר סלוגן אפקטיבי. וולר חזר לנתונים של קינסי. מתוך ששת השלבים בסולם קינסי מאיזה נקודה ברצף מוגדר אדם כהומוסקסואל? וולר יכול היה לכאורה להשתמש בנתון של קינסי עצמו לפיו "4 אחוז מהאוכלוסיה הם הומוסקסואלים גמורים", ולכלול רק את מי שנמצא בדרגה שש בסולם. אבל ארבעה אחוז זה לא נשמע מספר מרשים במיוחד. הוא חיפש משהו חזק יותר.
כזכור קינסי טען כי 13 אחוז מהגברים חוו "בעיקר חוויות הומוסקסואליות במשך שלוש שנים מחייהם". לגבי נשים בקטגוריה זו השיעור עמד על 7%. הגדרתם של כל אלה כ"הומוסקסואלים" היא בעייתית. הרי אם הם חוו "בעיקר חוויות הומוסקסואליות שלוש שנים בחייהם", משמע שביתר שנותיהם הם בהכרח חוו חוויות נורמליות: ניהלו קשרים מיניים עם בני המין השני, הקימו משפחות וכדומה. יתירה מכך, ההגדרה עצמה מתייחסת לכך שהיו להם בעיקר חוויות חדמיניות, משמע שהיו להם גם חוויות מיניות נורמליות. מיניה וביה ברור שלא מדובר כאן באותם אנשים שאינם נמשכים כלל לבני המין השני. מדוע במשך שלוש שנים קיימו "בעיקר פעילות הומוסקסואלית"? אולי משום שאז היו בכלא, בפנימיה, בחיפוש עצמי וכדומה.
לכלול את כל מי שנמצא בדרגה ארבע ומעלה בסולם קינסי בהגדרת 'הומוסקסואל' היה מהלך מפוקפק מבחינה מדעית אבל מבריק מבחינה שיווקית. וולר פשוט עשה שקלול ממוצע לנתונים הללו (13 אחוז מהגברים ו-7 אחוז מהנשים שחוו בעיקר חוויות חדמיניות במשך שלוש שנים) וכך קיבל את הסלוגן הקליט שהוא חיפש: "אנחנו נמצאים בכל מקום – 10% מהאוכלוסיה הם חד מיניים".
הטענה הייתה שנויה במחלוקת מהיום הראשון. היא לא מופיעה אפילו במחקריו של קינסי. לכל היותר ניתן לראות בה פרשנות מאוד מגמתית לממצאי קינסי. אבל היה לנתון הזה יתרון אחד מוחץ: הוא היה קליט ומשכנע.
הסלוגן סחף אחריו את קובעי הדעות והוביל לנצחון סוחף במערכה הציבורית. כאשר ב-1977 הנשיא קרטר הזמין לראשונה בהיסטוריה את נציגי ארגוני החדמיניים לבית הלבן הוא דקלם בעצמו את אותו המסר: "אתם עשירית מהאוכלוסיה, מגיע לכם שיכירו בזכיותיכם".
וולר עצמו לא התכחש לשיטה המפוקפקת שבה הגיע לאחוז הזה אבל אמר בראיון ב-1990: "התפיסה לפיה עשר אחוז מהאוכלוסיה היא גאה הפכה ל'עובדה' [המרכאות מופיעות במקור!] המקובלת על הכלל… כמו הרבה פיסות ידע (ומיתוסים) היא הפכה לכזאת פשוט משום שחזרנו על הנתון הזה שוב ושוב".
מיותר לומר שאף סקר מודרני שנערך עד היום לא מצא מספרים המתקרבים לאלה שהציג וולר. וזה לא מפתיע שכן הנתון הזה התבסס על כלום. גם סקרים מרחיבים המבוססים על הגדרה עצמית כמו סקר גאלופ מצאו כי לכל היותר 4.5 אחוז מהאוכלוסיה בארה"ב המזדהים כהומוסקסואלים. רוב הסקרים שנערכו במדינות אחרות מצאו אחוזים נמוכים בהרבה, לרוב בסביבות 1-2 אחוז ומטה.
סקר מקיף במיוחד שנערך בבריטניה מצא כי שיעור המזדהים כהומוסקסואלים עומד על 1.1 אחוז. כאמור, נתון זה כולל את כל מי שמזדהה מסיבות כאלה ואחרות עם המגזר ההומוסקסואלי או מי שנמשך לכיוון הזה עקב השפעות תרבותיות[2]. אם נצטמצם לכאלה שבאמת לוקים בנטיה הפוכה מוחלטת, ברמה שהם אינם מסוגלים לקיים קשר תקין עם בת זוג, השיעור מן הסתם נוטה לכיוון הנמוך יותר.
ארגוני החדמיניים מצדם טוענים שכל המספרים ממעיטים משום שאנשים חוששים "לצאת מהארון". זה בהחלט תירוץ נוח אבל בסופו של דבר אינו יכול להוות תחליף למידע קונקרטי.
השורה התחתונה היא ששיעור ההומוסקסואלים באוכלוסיה נמוך מאוד, עד אחוז אחד ובכל מקרה לא יותר מאחוזים בודדים. איך אחוז כה קטן הפך איכשהו ל-"30 אחוז מהאוכלוסיה" בעיני ציבור הנשים בארה"ב? איך הוא הפך ל"25 אחוז" בעיני ציבור המצביעים הדמוקרטי? איך לקות נדירה יחסית הפוגעת בציבור כה קטן כובשת את סדר היום הציבורי?
אין זאת כי עם ראיה ניצחת לכוחה המדהים של התקשורת המגויסת לייצר אג'נדה חברתית.
להרחבה:
https://www.theguardian.com/society/2015/apr/05/10-per-cent-population-gay-alfred-kinsey-statistics
https://news.gallup.com/poll/259571/americans-greatly-overestimate-gay-population.aspx
הערות:
[1] גברים היוו אובייקט מיני ומושא לתשוקה של גברים אחרים לאורך דורות רבים בשלל תרבויות – הרבה לפני שהאנושות הכירה את החלוקה הבינארית בין 'הומו' ל'סטרייט', שקנתה לה אחיזה חזקה בתרבות המערבית רק במאה העשרים. הבינאריות הזו היא המצאה חדשה – כפי שמעידים, בין השאר, הן הסונטות של שייקספיר הן שירי החשק של משוררי ספרד, שבהם מושא התשוקה של הגבר הוא לעיתים גבר ולעיתים אישה.
[2] כאנקדוטה, לא מזמן יצא לי לפגוש קבוצה של עשרים צעירים יהודים אמריקנים חילוניים בגילאי 17-19. במהלך המפגש העיר מישהו ש-12 מהמשתתפים (60%) מגדירים עצמם חדמיניים. לדעתי, נתון בלתי אפשרי שכזה יכול להיות מוסבר רק בהשפעות תרבותיות, ומוכיח את כוחה של השפעה זו על צעירים הנמצאים בשלב גיבוש זהותם האישית והמינית.
ראה כאן מאמר מעודכן על כמות ההו"ס
עוד מחקר מעניין שיצא ממש כחודש אחר פרסום המאמר הנוכחי ברציו.
הוא לא עוסק בשאלת כמות הלהטבים אבל יש שם נתונים שיכולים להשפיע בעקיפין.
https://science.sciencemag.org/content/365/6456/eaat7693
וכשמשנים מספרים כלפי מעלה בשביל אידאולוגיה, לא פלא שמבקרי הספרים מגלים כי כל סופרי העבר השתייכו בסתר ל'קהילה הנעלמת'.
ראה כאן https://hashiloach.org.il/%d7%a0%d7%a4%d7%99%d7%9c%d7%aa%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%a0%d7%a4%d7%99%d7%9c/
אכן הבאתי מרשימתו השנונה הזו במאמר זה
זווית מעניינת…
https://www.zavitaheret.com/%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c%d7%99-%d7%94%d7%9e%d7%a8%d7%94-%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%91%d7%9b%d7%9d-%d7%97%d7%9e%d7%9c%d7%94-%d7%9c%d7%94%d7%95%d7%9e%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9d-%d7%9e
אכן כן ישנם אנשים שהבורא יצר והם לא יכולים לקיים מצוות מסוימות עקב נכות פיזית , ישנם אנשים שעקב לקויות מסוימות אסור להם להנשא כמו סריס כרות שפכה ועוד , ישנם גם כאלו שהליבידו שלהם מהווה מקור לניסיונות קשים מאוד בתחום המיני וכן הם כמעט לא חווים פורקן מיני לפי תפיסתם לאורך כל חייהם ( פדופילים למשל שזה גם לעיתים משיכה שאין לה טיפול וגם החברה הליבירלית משתמשת בסירוס כימי כדי "לעזור" להם ) ובעצם שאלתך היא על כל מערך החיים האמוני והתשובה היא רק בביסוס והבנה אמיתית על מטרת האדם בעולם
לעצם העניין גם הומוסקסואל מוחלט יכול לקיים מצוות פרו ורבו בתנאים מסוימים אלא ממקום של בן אדם לחברו לא הותר לו לאמלל אישה שרצונה להנשא לאדם שיחיה איתה חיים נורמטיבים אבל אם זה בידיעתה זה לא שונה מכל מום אחר ונקודה נוספת צריך לזכור עד אמצע שנות ה70 ובחלק מהמקומות עד 1990 הומוסקסואליות הוגדרה כהפרעה נפשית וא"כ שאלתך היא בעצם מדוע יש רע בעולם חולים חולי נפש וכו'
מי ביקש ממך להיכנס לנישה הזאת אם מסוללות זה באמת אסור ממש או רק בכאילו? זה לא קשור למאמר בשום צורה ולא מוסיף כלום. יש לך נטייה לענות על כל דבר בין אם הוא קשור לנושא שלך בין אם לא, והרבה פעמים הדבר פוגע באמינות שלך. חבל.
מי שביקש ממך להגיב את התגובה הזו ביקש ממני לכתוב את דעתי, ומצטער שזה בלי אישורך
(אגב, איסור דרבנן הוא לא 'בכאילו')
ראה לעיל, זה רוח הדברים של מעשי ארץ מצרים, ולכן זו תועבה, אבל לא ברור שזה איסור גמור מדאוריתא
איך אתה אומר שהתורה לא אוסרת נשים המסתוללת, זה איסור דאורייתא של מעשה ארץ מצרים!
התורה בודאי אוסרת יחסים לסביים:
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא
נשים המסוללות זו בזו אסור וממעשה מצרים הוא שהוזהרנו עליו שנאמר כמעשה ארץ מצרים לא תעשו, אמרו חכמים מה היו עושים איש נושא איש ואשה נושא אשה, ואשה נשאת לשני אנשים, אף על פי שמעשה זה אסור אין מלקין עליו, שאין לו לאו מיוחד והרי אין שם ביאה כלל, לפיכך אין נאסרות לכהונה משום זנות ולא תיאסר אשה על בעלה בזה שאין כאן זנות, וראוי להכותן מכת מרדות הואיל ועשו איסור, ויש לאיש להקפיד על אשתו מדבר זה ומונע הנשים הידועות בכך מלהכנס לה ומלצאת היא אליהן.
עי' פרישה אה"ע כ יא שאינו איסור דאוריתא, והתורה דברה רק על אשה שנושאת אשה שזה היה במצרים, ומכאן נלמד שגם מסוללות אסור, אבל אין במעשה עצמו איסור דאוריתא ולכן אינו לוקה.
אבל אתה צודק שהיו שהבינו כדבריך ברמב"ם שהוא אסור מן התורה, והנלע"ד כתבתי.
וגם בגמ' מבואר שאינו אסור, דאבוה דשמואל מנע בנותיו והבינו שזה רק משום דפסולות לכהונה, ולא הזכיר האיסור.
ולפי רש"י וריב"ן בכלל מדובר בהשחתת זרע ואינו שייך לדין לסביות.
לא שאני מחפש בדווקא לדקדק, פשוט כך יצא (צירוף מקרים)
ברמב"ם אין ספק שלמד שהוא דאוריתא ואין דרך אחרת להסביר הוספה שלו "כי אין לו לאו מיוחד"
וזו הסיבה שאינו לוקה דהוא לאו שבכללות שכולל כל מעשה ארץ מצרים.
ואיפה מצאנו איסורי ביאה ע"י חתנות דווקא?
(וברמב"ם משמע קצת דלא ס"ל דגמ' חולקת על הדרשה זו. ובאמת אפשר לנסות לישב דלרב הונה זנות תלויה באיסור או לפלפל מצד חינוך בנות אבל עכ"פ ברור שלרמב"ם לא הפריעה הגמ')
אבל באמת בכמה ראשונים משמע שליכא איסור
דעת רש"י אחרת מריב"ן ופשוט.
דרך אגב מצאתי מאמר הלכתי אפולוגטי שכתבה רבנית שלהן…
https://www.bat-kol.org/%D7%9C%D7%A1%D7%91%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94/
הרמב"ם מכליל כל דבר שאינו מפורש בתורה להדיא כ'דברי סופרים', כדבריו הידועים על קדושי כסף
וקל וחומר במקרה שלנו
אין כאן ביאה ולכן לא שייך שיהיה איסור עצמי, ואינו אלא ענין, שכשמתנהגות כך סותרות את ענין התרחקות ממעשה ארץ מצרים, אבל אין כאן דין של ביאה והעראה. הגע עצמך הרי להרמב"ן גם חיבוק ונישוק של ערוה אינו אסור מן התורה, א"כ הרי שאשת איש מחבקת ומנשקת ומתחככת בגבר זר, אין איסור תורה, אבל אם תעשה כך עם אשה פנויה יהיה איסור תורה?
"הרמב"ם מכליל כל דבר שאינו מפורש בתורה להדיא כ'דברי סופרים', כדבריו הידועים על קדושי כסף
וקל וחומר במקרה שלנו" – מה הוא ק"ו, שמה? שזה דרבנן?
בוודאי אין כאן ביאה ולא התכוונתי אלא לומר שלא מצאנו איסור במעשה חתנות כמו שמשמע שלמדת ממה שכתבת "והתורה דברה רק על אשה שנושאת אשה שזה היה במצרים".
חז"ל השוו אישה נושאת אשה ואיש נושא איש האם זה גם דווקא בחתונה?
ובחז"ל הרבה פעמים ביאה באה בלשון נשואין, ובנשים צ"ל שזה בהשאלה במאי דשייך בהן.
ובוודאי כל זה לרמב"ם שאנחנו דנים עליו אבל לרמב"ן אה"נ ומה הראיה?
ק"ו במקרה שלנו שלא ייחשב 'דאוריתא'
הרי יש בתורה איסור בחתונה עם חייבי לאוין ומעשה החתנות הוא האיסור
כאן מן הסתם האיסור הוא ההכרזה שקובעים להיות בני זוג ולאו דוקא בחתונה שאין לה תוקף ומשמעות
גם לרמב"ם האיסור של לא תקרבו הוא קריבה לערוה שמביא לידי ביאה אבל כאן אין ביאה ולא שייך קריבה אלא הוא איסור עצמי וסוג אחר של איסור
לא חושב שאפשר לפרש "שאין לו לאו מיוחד" באופן שלא יהיה איסור תורה בדבר.
וגם דברי סופרים של הרמב"ם מתפרשים כך.
מה הרמה של האיסור – זה לא כ"כ משנה לעניינינו.
נכון שלא תקרבו כמו שכתבת אבל לענ"ד ניתן להבין בהחלט שכל זה איפה ששייכת ביאה אבל בשתי נשים, לדעת מדרש ההלכתי, נאסר גם זה (אם תרצה כהרחבה של לא תקרבו). והשוו "חתונת" אנשים ו"חתונת" נשים.
אני לא כ"כ מבדיל בין איסור תורה לדרבנן בשאלה של מה ה' רוצה
אלא בשאלה של עד כמה זה מסור לחכמים
בנוגע לענינינו הטענה שבדורינו זו לא פריצות אלא סוג של אהבה וכו'
את זה ניתן אולי לומר על נשים, אבל לא על גברים
כי הראשון ענין שהתורה רצתה להרחיקינו מתרבות פריצות והשני ענין של איסור עצמי
מסכים. התכוונתי רק לא להסכים עם מה שכתבת בהתחלה "גם התורה לא אוסרת זאת" והבאת את רמב"ם.
שכחתי דגם פרישה נראה דמודה דהוא דאוריתא למדקדק שם (וגם בס"ק י אא"כ תפרש שזה לה"א ולא משמע) דלא נראה שחזר בו תוך כדי דיבור
השתדלתי לדקדק ולא ראיתי שמודה דהוא דאוריתא אלא להיפך, ומש"כ בס"ק י' הוא בלי להיכנס לחילוק איך עוברים, אלא רק שעצם הקשר בין נשים הוא ענין הקרא שם
2 נקודות:
1. במאמר ישנה התייחסות להבדל הגדול בין ההתעסקות התקשורתית לבין אחוז ההומואים באוכלוסייה. זה קצת משקר – אחוז הלהט"ב באוכלוסייה גדול מאחוז הגברים החד מיניים בלבד, שכן הם מוכלים בה, ולכן נראה שההבדל הוא לא כזה גדול.
2. גם אם ההתעסקות היא גדולה יחסית לאחוזם באוכלוסייה – זה לא אמור ללמד אותנו דבר. אם קיימות עוולות בעולם, אפילו לפרטים בודדים, חשובה ההתעסקות הציבורית בעשיית צדק.*
מלבד 2 נקודות אלו, מאמר חשוב שמראה את הפער בין המציאות בפועל לבין השכיחות המדומיינת הרווחת. ברור שזה פרי הטפטוף היום-יומי התקשורתי בארץ, ובכלל במדינות המערב.
* הדגשה: לא טענתי שנעשה לקהילת הלהט"ב עוול כלשהו כיום.
נושא המאמר הוא ההומוסקסואלים
שכן לגביהם קיים הקונפליקט הגדול גם מבחינה דתית מוסרית וגם מבחינה חברתית
אחוז הטרנסגנדרים הוא בודאי אחוז מזערי ואפסי
הלסביות לא נחשבו לחולות נפש, גם התורה לא אוסרת זאת, וגם החברה לא נמצאת כלפיהם ביחסים בעייתיים
לפי הספרא (ויקרא יח ג), גם יחסים חד מיניים בין נשים אסורים על פי התורה, כפי שכתב הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה כא, ח), שזה בכלל "כמעשה ארץ מצרים לא תעשו". אמנם אין על כך עונש (מ…).
כך אמר לי חכם אחד.
על כן, למה אתה/אתם אומר/ים שגם התורה לא אוסרת זאת?
מאמר חשוב תודה ליידע ,אבל לא מובן לי לכאורה מתברר שאכן אחוזים מסויימים של הומואים באמת לא יכולים להשתנות ,ולכאורה מה ההסבר הרי יש מצוות פרו ורבו למה השם יוצר אנשים שלא יכולים לקיים מצווה זו ,ויותר קשה ,לכאורה זה ניסיון שאי אפשר לעמוד בו הרי אין להומו פורקן מיני בחייו אין אפשרות של פיתו בסלו וגם הומו לא יכול אפילו לברוח לישיבה ששם כולם גברים ,הניסיונות שעליו לעמוד בהם הם לא נגמרים .לכאורה בשבילו האיסור של משכב זכר ממש בלתי אפשרית לקיום
יש גם אנשים עקרים שלא יכולים לקיים מצוות פרו ורבו
יש גם אנשים נכים שלא יכולים לעשות שום דבר
יש בעולם סבל וצרות, כי 'עולם כמנהגו נוהג'
ולהיות הומוסקסואל דתי זה מאד מאד קשה – אבל לא בלתי אפשרי
קישורים שם זה לא למקומות שאפשר לשאוב תיאור מדוייק של מהלך הסקר, האוכלוסיה וכו'
בקיצור להתרשם מאמינות המחקר שקבע אחוזים.
התכוונתי איך המאמר הזה קשור לאתר?
זה מה יש כרגע
והנושא של היחס ללהט"ב הוא חלק מהנושאים שהאתר אמור לעסוק בהם
סביר להניח שכך הם פני הדברים אבל האם תוכלו להפנות למחקר העדכני שמדד שיעור "חדמיניים" באוכלוסיה?
הנושא מעניין אבל לא מודגש הקשר בינו ובין "תורה ומדע"…
ראה לינקים בסוף המאמר
מה הקשר לתורה ומדע?