לחץ לגירסת הדפסה

תיאור של אדם חכים:

בשעות הערב המאוחרות של יום שני האחרון, כתבה סטודנטית להנדסה באוניברסיטת תל אביב פוסט קצר ותמים למראה בקבוצת הפייסבוק "צריכים משהו???" של האוניברסיטה. כלשונה:

לכל הסטודנטיות,

מנסה לארגן מספיק בנות לבקשה לשעות הפרדה בחדר הכושר – מי בעד?

הסטודנטית הוסיפה וכתבה מיד בתגובות:

"וגם לכל הבנות שלא נעים להן שגברים מסתכלים כשהן מתעמלות".

בשתי שורות בלבד הצליחה יוזמת הפוסט, אשר ביקשה להישאר אנונימית, לעמת את אוכלוסיית הסטודנטים של האוניברסיטה מול עצמה – אלו החרדים מכפייה דתית אל מול הפמיניסטיות המזדהות עם תחושת אי הנעימות הנלוות לשהותן במכון הכושר, מול הסטודנטים הדתיים וכן אלו המבקשים לתמוך בזכותה של הסטודנטית לקדם את היוזמה. הסערה הייתה גדולה, והתגובות זרמו בזו אחר זו לאורך כל הלילה. יחדיו, הדגימו התגובות את חוסר הרציפות הלוגית והמוסרית המתגלה לעיתים בעמדה הפרוגרסיבית החילונית. מצד אחד התנגדות גורפת לכל דבר שמריח מדת, ומצד שני שאיפה לריבוי דעות, סבלנות ואהבת האחר. יתר על כן, הסערה הבליטה במיוחד בעיה עמוקה וקשה יותר בחברה הישראלית.

שאלה קטנה – מהומה גדולה

היוזמה של הסטודנטית לבקשות שעות הפרדה במכון הכושר הצמוד לאוניברסיטת תל אביב עוררה תגובות רבות ומגוונות, להלן סקירה קצרה שלהן לקבלת תמונת המצב. סטודנטיות רבות הגיבו בחיוב והביעו נכונות להתאגד סביב היוזמה. מספר סטודנטיות כתבו שאף שאינן דתיות, ישמחו למעט זמן שבועי שיוקצה לנשים בלבד. מנגד, לא חסרו סטודנטיות שראו בכך רגישות-יתר, או דרישה לאפליה לא הוגנת. "אולי נעשה גם אוטובוסים נפרדים כי לפעמים גברים מציקים באוטובוס?", התריסה סטודנטית אחת.

חלק ניכר מן המגיבים ראו את היוזמה כניסיון להחדיר כפייה דתית למעוז החילוני התל אביבי, באצטלה של "אי נוחות מהתנהגות של גברים". אחדים אף נשבעו להילחם ביוזמה בכל מחיר מסיבה זו. גברים רבים גרסו ששילמו גם הם עבור הזמן במכון, ואין זה הגיוני או צודק להגביל מנויים למכון מלהגיע בשעות מסוימות לטובת אוכלוסייה אחרת על בסיס מגדר – הרי מדובר באפליה. אחרים הליצו כי ראוי לעשות שעות נפרדות לאשכנזים ומזרחים, ימנים ושמאלנים, יהודים ומוסלמים, וכי ראוי ש"כל אדם שמפריע לו משהו יקבל הפרדה לשעה משלו". סטודנט יצירתי דרש זמן הפרדה לג'ינג'ים, ואחר הפרדה לפי פקולטות.

ככל שהדיון התפתח, הזעקות והקללות לא איחרו לבוא. "כאן זה לא איראן!" קרא אחד, "עופי לבני ברק!" דרש אחר, "מה אנחנו דעאש?!". לאור התגובות החריפות, חלק מן המגיבים קראו לסבלנות דתית, ולא ראו מדוע אי אפשר להקצות שעות ספורות בשבוע כדי להתחשב בעמיתיהן הדתיות ו/או הפמיניסטיות. אחת הסטודנטיות התחננה לרגיעה וטענה כי מדובר בבקשה לשעות שבועית בודדות בלבד, ולא להפרדה כוללת במכון. בתגובה נענתה כי מדובר בקיפוח הגברים שיכולים להתאמן דווקא רק באותן השעות. סטודנטים נוספים הגיבו כי מוכנים להצטרף ליוזמה רק אם היא נובעת מהטיעון הפמיניסטי, אך מסרבים לה בתוקף אם מדובר במניעים דתיים.

סטודנט אחר סיכם זאת בקובלנה על הנאורות התל אביבית, אשר מעדיפה, לדידו, כי "קבוצה מסוימת לא תוכל להתאמן בכלל, מאשר להגביל לשעתיים בשבוע את מי שיכול להתאמן מתי שבא לו". אם כן, מתקבלת תמונה מבולבלת של מערכת הערכים המנחה את הסטודנט/ית התל אביבי/ת. מצד אחד, עליהם להתמודד עם הבקשה של עמיתיהן הדתיות לספסל הלימודים להפרדה מגדרית אשר תכבד את אמונתן, אך שנתפסת גם ככפייה דתית. מצד שני, עומד טיעון הפמיניסטיות אשר מאסו במבטיהם החודרניים של המתאמנים לצידן, וכן מהפניות והערות הנשנות על אופי האימון של המתעמלת ומראיה.

—

המסקנה היא כנראה, שהסטודנטים האלימים והלא ליברליים האלו לא אשמים, פשוט מרוב כפיה דתית, הם יוצאים מדעתם, ואיבדו את שיקול הדעת.

קלמן ליבסקינד רואה את כל זה פשוט כשוביניזם טהור, תחת הכותרת: כשדוחפים את אג'נדת השוויון בכל מחיר, למי אכפת מה הנשים רוצות? הוא כותב:

סיפורינו התרחש בבית הספר לחי"ר, סמוך לירוחם. רגע לפני שהקיץ הגיע באופן רשמי נדרשו אז בבסיס לקבוע באיזה אופן תתחלקנה שעות הרחצה בבריכת השחייה המקומית ונשמעו קולות – אף אחד מהם לא מנימוקים דתיים – שקראו לא לאפשר ערבוב של בנים ובנות בבריכה. מפקד הבסיס זימן אליו שורה של קצינות וחיילות, חילוניות כולן, וביקש לשמוע את עמדתן.

כולן, עד האחרונה שבהן, אמרו שבבית הן מבלות בבריכה מעורבת. כולן, עד האחרונה שבהן, ביקשו ממנו, למרות זאת, להשאיר את הבריכה הצבאית מופרדת. הראשונה גרסה שנוכח האווירה בצבא בריכה מעורבת תהיה מקור להטרדות. השנייה, קצינת ת"ש, אמרה שלא נראה לה לנכון שחייל שזה אך שפך בפניה את לבו על בעיותיו האישיות וראה בה כתובת טיפולית, יצפה בה כעבור חמש דקות בבריכה בהיותה בבגד ים. השלישית סיפרה על אירועים לא נעימים שכבר היו בבריכה בעבר. הרביעית תהתה איך זה חוקי הצבא, שאוסרים על חיילים לדרוך במתחם החיילות שבו היא מתגוררת, מאפשרים להם לשחות איתה 50 מטר משם כשהיא בביקיני.

המפקד אסף את הסגל הבכיר של החטיבה ושאל לדעת כולם. משהתברר שזו העמדה הרווחת, נפלה ההחלטה. בין לבין אישר את המהלך גם קצין צנחנים וחי"ר ראשי. "אם אפשר ללכת מטר ליד התהום, ולא להסתכן בנפילה", העיר, "עדיף כך". שבועיים אחרי הפתיחה דיווחו בבריכה על עלייה מטאורית במספר החיילות המגיעות אליה, אלא שאז התפוצצה ה"שערורייה" בעיתון "במחנה". שומו שמיים: בריכה נפרדת, איראן זה כאן! לא עזרו שום הסברים. לא עזרה העובדה שהדרישה הגיעה מצדן של החיילות, שהרגישו בנוח יותר להתרחץ בנפרד. גם לא העובדה שלא היה בזה שום עניין דתי. ראש אכ"א התחלחל, מפקד זרוע היבשה השתולל, צה"ל היה כמרקחה, והוראה חדשה לביטול מיידי של ההפרדה ירדה במהירות האור אל השטח. חיילות מרגישות מוטרדות? חיילות מרגישות שמחפיצים אותן? חיילות מרגישות שהן רוצות להשמיע את עמדתן בעניין שקשור בהן? יש להן בעיה.

בפח של בן גביר

נזכרתי בסיפור הזה של הבריכה הצבאית, אפרופו הטרלול סביב סיפורה של בריכת שחייה אחרת, בריכת השחייה הציבורית הראשונה במגזר הבדואי, שבנייתה הושלמה זה עתה ברהט. לפני כמה שבועות, כשפורסם לראשונה שהבריכה הזאת אמורה להיפתח במועדים נפרדים לגברים ולנשים, החליט עו"ד איתמר בן גביר לאתגר את המערכת. בן גביר פנה אל המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דינה זילבר, והתריע על הפרדה פסולה. המהלך הזה היה אומנם סוג של הטרלה מכוונת, אבל הוא התפתח על מצע רך של החלטות קודמות, שבהן התערבה זילבר באירועים של יהודים שומרי מסורת, כשבניגוד לרצונם של המארגנים דרשה שלא לערוך אותם בהפרדה.

לפחות בינתיים נראה שזילבר נפלה בפח שטמן לה בן גביר. זילבר שיגרה מכתב אל היועץ המשפטי של עיריית רהטוהעירה לו: "אנחנו סבורים שיהיה זה נכון… לאפשר גם 'שעות משפחה' בבריכה הציבורית ברהט, שבמסגרתן חלק מהזמן תהיה הבריכה פתוחה לשני המינים ותאפשר שחיית נשים וגברים כאחד. זאת, כאמור, לצד קיומן של שעות נפרדות לנשים ולגברים".

הטיפשות הטמונה בניסיון הזה להתערב בחייהם של אנשי רהט בולטת במיוחד על רקע העובדה שהיא נשענת על תקדים שנקבע לפני כשנה בוויכוח על הפעלתה של בריכת השחייה בקריית ארבע. הבריכה שם נפתחה עד לא מכבר בשעות נפרדות בלבד. כמה תושבים עתרו בעקבות כך לבג"ץ, הזכירו שכ־%30 מתושבי המקום הם חילונים ודרשו לאפשר להם בשעות מסוימות שחייה מעורבת. שני דיונים ניהל בג"ץ בסוגיה זו, לפני שהמועצה המקומית הודיעה שהיא מקבלת על עצמה לשלב בלו"ז גם שעות מעורבות. …

מה יקרה אם מישהו יחוש מופלה לרעה בכל זאת? ומה יקרה אם נגלה שתקציבי העירייה הולכים יותר למופעי גברים ופחות למופעי נשים? או אז נעמוד כולנו עם שלטים מול ביתו של ראש העיר ונקרא במקהלה לא להצביע לו בבחירות הבאות. כי הקטע הזה, שבמסגרתו פקידה בכירה בדרג של משנה ליועמ"ש מתערבת באישור של כל מופע של כל זמר חרדי בכל מועצה מקומית הוא לא פחות מהזיה. ובכלל, למה להתערב רק בענייני הדרת נשים? למה זילבר לא תבדוק אם יש חלוקה צודקת בין תמיכה של העירייה במופעים לצעירים לבין התמיכה שלה במופעי יידיש למבוגרים? אני מוכן להתערב שקשישים מופלים בהיבט הזה לרעה יותר מנשים.

ומעבר לזה, על סמך מה הוחלט שהמדינה לא תאפשר הפרדה באירועים תרבותיים וכן תאפשר הפרדה באירועים שהם פולחן דתי? אם הפרדה היא רעה ופוגעת בנשים, שתואיל דינה זילבר להיכנס בשבת הקרובה אלי לבית הכנסת ולערבב את המתפללים והמתפללות. כי אם מדובר בתופעה פסולה באירועים שאינם דתיים, איך זה שהיא אינה פסולה באירועים דתיים? ומי בכלל קובע מהו אירוע דתי ומה לא? מי מחליט שתפילת שחרית היא אירוע דתי ושמחת בית השואבה לא? הפקידים מתערבים היכן שהם סבורים שהם יכולים להתערב. עם מתפללי בית הכנסת גם דינה זילבר מבינה שלא כדאי לה להתחיל. לכן שם מוצב הגבול.

—

במשפט קצר אחד: החוט המקשר בין סיפור הבריכה בבית הספר לחי"ר לסיפור הבריכה ברהט ולסיפורי המופעים הנפרדים לחג הסוכות הוא לא מה טוב לנשים – אלא מה טוב למקדמי אג'נדת השוויון בכל מחיר; לא שואלים את החיילת אם היא רוצה להתרחץ עם חיילים, לא שואלים את הבדואית אם היא רוצה להיכנס לבריכה עם גבר זר ולא שואלים את הנשים באירוע סוכות בירושלים אם הן רוצות לשיר בנפרד או יחד עם הגברים. להתעלמות זו מרצונותיהן של הנשים אפשר לקרוא בפשטות שוביניזם.

רק כדי להמחיש את המצב המצחיק-עצוב לפיו בשם האג'נדות הליברליות מותר להפעיל כל כפיה וכל אלימות, נזכיר את גיבורת הליברלים, ה'פעילה החברתית' אנה דובגליוק (שהיא גם דוגמנית שלמעשה מוכרת את גופה תמורת כסף), השאהידית המטורפת הזו החליטה שגברים היושבים במקום ציבורי עם רגלים פסוקות הם 'משתלטים על המרחב הציבורי', ולכן בצעד של טירוף ואלימות היא הסתובבה עם אקונומיקה ושפכה מהחומר על בגדיהם של גברים שלא נהגו לפי קודי הצניעות שלה, כמובן שהיא הסריטה את התנהגותה הפוגענית, ופרסמה אותה בגאוה, אל דאגה, שום חקירה לא נפתחה, ושום יועצת משפטית לא הזדעזעה, בסך הכל פגיעה, השחתה של בגדים, השפלה ציבורית, וכו', זה מה שהליברלים והפמיניסטיות הקיצוניות רגילות אליו.