שאלה: איך יתכן שארגוני זכויות בעלי חיים וכדו' יהיו יותר מוסריים מהתורה
שאלה: איך יתכן שארגוני זכויות בעלי חיים וכדו' יהיו יותר מוסריים מהתורה, האם לתורה לא אכפת שבעלי חיים סובלים בתעשיה, בניסויים רפואיים, וכך הלאה?
תשובה: כדאי ללמוד קצת על ארגונים אלו, לכל אדם באשר הוא אכפת מהסבל של בעלי חיים, ומשתדלים למנוע אותו, אבל אי אפשר להציב את הסבל שלהם מעל לסבל של בני האדם. כמו בעוד הרבה מקרים אחרים, אקטיביסטים ואנרכיסטים מאבדים את סולם הערכים הנורמלי והאנושי, ומוכנים למנוע אושר חיים וזכויות מבני האדם, בעבור הדת הירוקה או בעלי חיים.
אדם שהופך לאקטיביסט של זכויות בעלי חיים, אינו מעלה את זכות בעלי החיים, אלא להיפך, מוריד את זכותם של בני האדם למדרגת חרקים. למעשה מדובר בסופו של דבר בצביעות, הקיום האנושי מושתת על עליונות האדם על החי, התעשיה מאז ומעולם השתמשה בבעלי חיים, אין אדם שלא משתמש בעקיפין או במישרין במוצרים מן החי, לא רק במאכלים, אפילו אם הוא מתיימר להיות צמחוני, הרי שגם מוצרים שעיקרם מן הצומח, מכילים חמרים מן החי הרבה פעמים, חלקים גדולים מתעשיית הלבוש מכילים עור או צמר, חלקים גדולים ומן הסתם כל הגופים הכלכליים הבנקים חברות הפנסיה וכו' מושקעות בתעשיה כזו, בלתי אפשרי להתנתק מזה. הברירה היחידה היא לחיות על אי בודד (לחיות ממה? וללבוש מה? בשביל סינטטי שוב צריכים את התעשיה…) או להשמיד את כל האנושות, משהו שארגונים כאלו לא תמיד שוללים… גם אוכל מן הצומח מושג ע"י מלחמה בבעלי חיים, הדברת יצורים המכונים אצלינו 'מזיקים', ועוד.
דוגמא קטנה, בעז ארד מתאר במאמרו הטעיה מסוכנת:
קבוצת פעילים המכנים עצמם "התנועה לזכויות בעלי החיים" עלתה לכותרות בעת האחרונה בעקבות המאבק אותו מנהל אותו קומץ קנאיים נגד חוות מזור. מדובר בהטעייה מסוכנת של הציבור התמים, שכן מי לא יכמר ליבו כאשר יוצגו לפניו תמונות של קוף כלוא במעבדה בתנאים לא נעימים של ניסוי רפואי…. אולם מאחורי התמונות המכמירות מסתתרת כוונה רעה המתנגדת למחקר רפואי מציל חיים תוך שימוש ציני בהתנגדות הטבעית שיש לכל אדם מן הישוב "להתאכזרות" לבעלי החיים.
מסוכן עוד יותר מכך הוא שהשר להגנת הסביבה, הידוע זה מכבר בנכונותו לקפוץ על כל עגלת-פופולריות מזדמנת, מבלי לבחון להיכן היא מובילה, קפץ גם על עגלה זאת. עכשיו כבר חברו יחד האקטיביסטים הקנאים המפיצים שקרים ומוציאים דיבה, בעוד הם הולכים ומתקרבים לגופים שהוכרזו כגופים טרוריסטיים בעקבות פעולותיהם האלימות בחו"ל, עם שר בעל סמכות המפעיל אותה בכדי לפגוע בפעילות החווה.
ב-8 במרץ השנה חשף השר ארדן לראשונה בהודעה פומבית בעמוד הפייסבוק שלו כי הוא כבר שנתיים מתכנן לסגור את חוות מזור אך כבול בחוות הדעת של היועצת המשפטית שלו שקובעת כי מדובר בפגיעה בחופש העיסוק. כך הוא כותב: "עד כה והייתי כבול בחוות דעת של היועצת המשפטית של משרדי שאפשרה לי רק לצמצם את פעילות החווה. ובנימה אישית, היו שתקפו אותי בנושא הזה, וגם כאן בעמוד הפייסבוק שלי, ושתקתי למרות שגם אני בדיוק כמוכם רוצה לסגור את החווה. צריך להיות ברור לכולם שאני עושה ואמשיך לעשות כמיטב יכולתי עד לסגירת חוות מזור."
למול הנציגים הצעקניים התוקפים את החווה בפרשה והשר התומך קשה לאתר נציג שידבר בעד בני האדם, בעד החולים הזקוקים לתרופות, בעד החוקרים העמלים על תרופות ומרפא – בעד כל אלו המביאים לנו מזור.
מחקר רפואי בבעלי חיים הינו הכרחי לפיתוח תרופות מצילות-חיים, הליכים רפואיים, וטיפולים ביו-טכנולוגיים. ניסוי בבעלי חיים היה חיוני לפיתוח ניתוחים קרדיולוגיים, ניתוחי השתלות, השתלות מפרקים, וכל החיסונים. בשנת 1944 בוצע הניתוח שהציל את חיי הראשונה מבין אלפי ילדים, איילין סאקסון, בת 15 חודשים שסבלה מתסמונת "התינוקות הכחולים" – מחלה שהיתה חשוכת מרפא עד להשלמת מחקר בדרכי הריפוי והניתוח שבוצע על בעלי חיים על ידי ויויאן תומאס. והדוגמאות רבות מספור.
פרופ' אבינועם רכס, יו"ר החברה הנוירולוגית בישראל, כתב בשנה שעברה מכתב בו סיפר על איומי הפעילים על החווה ועל המשפחה שבנחלתה היא ממוקמת וציין כי "הפעילות כנגד ניסויים בבעלי חיים הינה צביעות שכן מרבית אוכלוסיית העולם חשופה ביום יום לתוצאות המחקר הרפואי המתבסס על מחקר בבעלי חיים. איש אינו מונע מעצמו טיפול רפואי, ניתוח או תרופות רק בגלל שאלו פותחו במחקר מקדים בבעלי חיים שכן, אין, תרופות או מכשור רפואי כל שהם שלא פותחו בשילוב עם מחקר בבעלי חיים לרבות קופים".
מיליוני אנשים יסבלו וימותו מוות בלתי-הכרחי אם ייאסרו ניסויים בבעלי חיים. אבל זה בדיוק מה שמבקשים ארגוני "זכויות בעלי חיים" בכלל והחברים ב"יחד נסגור את חוות מזור" בפרט. הם מאמינים כי יש לאסור כל מחקר בבעלי חיים, ובכלל זה מחקר המנוהל באופן הומני ככל האפשר ( כמצוין במדיניות המוצהרת הנהוגה בכל המחקרים בבעלי חיים).
במדינות המערב כבר הוצאו אל מחוץ לחוק חלק מן האירגונים הללו שההסתה שלהם הובילה למעשי חבלה ולנסיונות רצח, גם בישראל נאלצה האוניברסיטה העברית להגיש תלונה במשטרה נגד הסתה לרצח של מדען העוסק במחקר רפואי. ומי שיבקר בעמודי הפייסבוק של התנועות הללו לא יוכל להימנע מזיהוי הסימנים לכך שאם לא תינקט פעולת מניעה חריפה אנו עלולים למצוא עצמנו עם אירגון טרור שצמח בחסות השתיקה והפופוליזם.
עד כאן ארד.
על אותו נושא עצמו כותב גיא קדם:
בעת האחרונה התעצמה והתרגשה מלחמתם של אבירי "זכויות בעלי החיים" בקופי האדם, שזה אנחנו. פעילי זכויות בעלי החיים מנהלים מאבק כנגד השימוש בבעלי חיים כחלק מהמחקר הרפואי, ולאחרונה, מאבקם זה נחל הצלחה מסוימת, בסיוע, המשרד להגנת הסביבה.
הקמפיין לסגירת חוות מזור מנוהל על ידי קבוצת טבעונים (ברובם הגדול) אשר התנגדותם לקיומה של חוות מזור היא משנית להתנגדותם לפעילות לקוחותיה – חוקרי הרפואה העושים שימוש בבעלי חיים לפיתוח תרופות והליכים רפואיים. המאבק נגד החווה למעשה מתמקד בפעילותם של אלה. האמת המדעית היא שנכון להיום אין תחליף המייתר את הצורך בניסויים בבעלי חיים. אמנם כיום ישנן חלופות עבור יותר ויותר מקרים (למשל שיטות חדשות לניסויי מבחנה), אך הן עדין רחוקות מלהוות חלופה מלאה לניסויים בבעל חיים. החלופות מפותחות במרץ, בין השאר כי עלות המחקר והפיתוח הרפואי באמצעותן נמוכה בסדר גודל מעלות ניסוי על בעל חיים, אך כאמור, למרות מרב המאמצים, הן עדין לא מהוות חלופה מלאה. בפראפראזה על דבריו של ז'ורז' קלמנסו, מי שלא התנגד לניסויים בבעלי חיים בצעירותו – סימן שאין לו לב, ומי שמתנגד לניסויים רפואיים בבגרותו – סימן שאין לו מוח.
הרשתות החברתיות מאפשרות כיום לקבוצות שוליים להתארגן, להתגבש ולגדול באופן חסר תקדים. לעתים קרובות ניתן להמריץ אנשים לפעולה נגד המחקר הרפואי רק על ידי הצגת תמונה של קוף כפות ע"י רופא או גופה מבותרת של בעל חיים, במטרה לזעזע את הצופה. יכמרו רחמיו של כל אדם שפוי, אך לא כל אדם ידע לקשר בין מה שנראה בתמונות אלה ועומד מאחוריהן לבין החלמתם המוחלטת של ילדים חולי אפילפסיה, מחלה איומה וקטלנית. מאבקים אידאולוגיים מסוג זה מנוהלים לרוב עם כבוד קטן מאוד לאמת המדעית.
התמונה מתוך המאמר המקורי באתר אנכי
"מאבק הקופים" בישראל מתרכז בדף "יחד נסגור את חוות מזור". חמוש בתמונות אימה של קופים מגודלים בתת תנאים בחוות קופים במזרח הרחוק (צילומים מחוות מזור), גייס גרעין הפעילים חלק ניכר מקהל היעד של מאבקים מסוג זה. כיוון ש"מתקני עולם" ודון קישוטים הם מין אנדמי בישראל וגם מין פולש ותפוצתם במחוזותינו רחבה מאוד, הם צברו תמיכה ניכרת. עם התומכים הגיעו גם תרומות ואפילו, למרבה הפליאה (או שלא), הצלחות משפטיות ופוליטיות.
משרדי הממשלה עד היום לא הקשו על החווה מעבר למידה הרגילה בה הם מקשים על כולם, ואלו היו ממציאים את כל האישורים והאסמכתאות הדרושים במועד. כאשר נתבקשו לשלוח קופים למעבדת המחקר הפרה-קליני השלישית בגודלה בעולם, SNBL, עשו כמנהגם, צלחו את נבכי הביורוקרטיה (בעיקר רשות הטבע והגנים, להלן: רשט"ג), הוציאו אתהאישורים הדרושים ולאחר מכן חתמו על חוזה כדין. מטרת המחקר ב-SNBL: תרופה משככת לשגרת חמורה. משככי כאבים שגרתיים אינם נותנים אותותיהם במקרים חמורים של דלקת מפרקים, בעוד חברת תרופות אמריקנית (ששמה אסור לפרסום) מצאה לאחרונה מנגנון חדשני שיאפשר לכ-30 מיליון חולים בארה"ב וכמה עשרות אלפים בישראל לשפר דרמטית את איכות חייהם. התפתחות רפואית מבורכת ועדות לכוח היצירה האנושי. המשלוח סוכל ברגע האחרון.
ראשית, תקפו הפעילים את חברת התעופה "אל על", לה חוזה מול חוות מזור להטסת הקופים. הפעילים פתחו בחרם צרכני נגד החברה, הפגינו מול משרדי החברה בארץ ובחו"ל, ועסקו בפעילות תעמולתית מאומצת באינטרנט, פעילות שהסבה לאל על נזק תדמיתי. בעצת יחצ"נה רני רהב החליטה אל על להפר את החוזה מול חוות מזור ולא להטיס את הקופים. לא ידוע לי אם בכוונתה היה להטיס את הקופים בהיחבא וכך להימנע מתביעה מצד החווה או לאו, הדברים לא הגיעו לידי כך.
שנית, העומדים מאחורי "יחד נסגור את חוות מזור" הגישו בג"ץ כנגד המשלוח בתואנה שקופי מקוק הם "חיות בר" ולפיכך הסחר בהם אסור על פי "אמנת וושינגטון" (אמנת CITES) שמטרתה להגן על בעלי חיים בסכנת הכחדה. מתוך 70 הקופים שהוזמנו, 40 קופים הנם קופים זקנים ילידי מאוריציוס. הסיבה לכך שהוזמנו קופים על אף היותם ילידי טבע (לכן פחות "נקיים" מזיהומים) היא שתרופה לדלקת מפרקים יש לבדוק על קופים זקנים, שכן היא תינטל על ידי קשישים. הרשט"ג הגנה בתוקף בבית המשפט על החלטתה לאשר את המשלוח תוך ציון העובדה הברורה כי קופי מקוק רחוקים מסכנת ההכחדה (כאמור, בפועל אף נחשבים כמזיק), הקופים הזקנים ממילא כבר אינם במעגל הרבייה, וכן טעמים נוספים.
או אז, כאילו מתוך נובלה של הסופרת איין ראנד, שר הפסטורליה, השר להגנת הסביבה גלעד ארדן (ליכוד) הצטרף בעצמו לשורות מתנגדי הניסויים וקרא בפייסבוק לסגירת החווה. השר ארדן הוא "עוף מוזר" במאבק הזה. בניגוד למתנגדי הניסויים, ארדן אינו טבעוני (או צמחוני), כפוליטיקאי משופשף ובוגר פריימריז למיניהם כנראה גם אינו אידיאליסט יתר על המידה. כשתהיתי על קנקנו והרהרתי מדוע נקט בעמדה כזו, פרט לשיקול האלקטורלי והתדמיתי הפופוליסטי הרגיל (הקמפיין לא תוקף אותו אישית, ככל הנראה בעקבות הסכם בינו לבין הפעילים), התגנבה לאוזני נימה נוספת. כך אמר ארדן בראיון לגלי צה"ל: "גם אני חושב כמו אנבל [ממנהיגות הפעילים] כי סחר בקופים למטרות רווח כספי הוא דבר פסול מעיקרו…" ושב והדגיש את עניין "מטרת הרווח" פעמים מספר. ידוע כי במדינות מספר חוות קופים מנוהלות על ידי משרדי הממשלה, לממשלת ארה"ב למשל יש 8 חוות קופים גדולות. בין השורות אני מהרהר וחושב לעצמי אם מי מפקידי משרדו של ארדן, או ארדן עצמו, נתן עינו בחוות מזור, והאם ייתכן כי זה גם המקור לשינוי הרוחות הפתאומי. השר להגנת הסביבה הרי נותן כל מרצו לטובת הכלל בלבד. הוא אינו מונע, אללה ירחמו, מרווח כספי. מדברי ארדן משתמע באופן דיי צורם כי החווה, לו תולאם או תוקם מחדש בניהול משרדו, תהיה מוסרית לעילא ולעילא ואילו בניהול 3 יזמים פרטיים (שככל הנראה בלעדיהם לא היה עולה במוחו של איש להקים כאן חווה כזו מלכתחילה) הרי היא התגלמות הרוע.
בהשפעת ארדן, רשות הטבע והגנים משכה את הסכמתה לייצוא קופים ילידי טבע במהלך המשפט. בג"ץ לפיכך פסל את ייצואם של הקופים ילידי הטבע, ועם זאת משלוחם של 30 קופים ילידי שבי אושר. מבחינה משפטית, השר לא יכול פשוט לסגור עסק חוקי על פי גחמותיו והיועצת המשפטית שלו הבהירה לו זאת, אך יש יותר מדרך אחת עבור השלטון לסגור עסק ומשהתגייס השר לצידם של אויבי הקדמה, ממניעיו שלו, הרי שהמצב עבור בעלי חוות מזור הפך אנוש. אישור הייצוא הוקפא ללא שניתנה לכך סיבה כדין, פתאום יש צורך בעוד אישור ועוד אישור, עוד ועוד אסמכתאות מיותרות לכך שמדובר בניסוי רפואי, וזאת למרות שה-FDA האמריקני שמפקח על הניסוי כבר אישר זאת בפני רשט"ג באופן מפורש. אף שהמשלוח המצומצם אושר עקרונית בפסיקת ביהמ"ש העליון, המשלוח פשוט לא מאושר לצאת לפועל. חוות מזור, מיואשת מההתעמרות בה, הבינה בשלב מסוים כי מטרת הטרטורים אחת היא – לסכל לחלוטין את המשלוח עליו התחייבו והמשחק מכור. בפעם הראשונה מאז הקמתה, חוות מזור לא תעמוד בהתחייבות חוזית.
בארה"ב הוכנו שטחי הסגר לקליטת הקופים, מעבדות וציוד יקרים שוריינו מראש, תואמו לוחות זמנים, והקופים – אין. ארגוני זכויות בעלי חיים קיצוניים והשר ארדן צלחו במלאכתם. חוות מזור הגישה לפני שבוע תביעה אישית נגד בכירי הרשט"ג עצמם על סך 2.65 מיליון ש"ח, אך האם אנשי החווה באו לפרנס עורכי דין או לשמש נדבך חשוב בתעשייה המקדמת את הידע הרפואי? כמה זמן עסק יכול להילחם אם רשויות המדינה מעוניינות בסגירתו? במידה והפקידים מעוניינים להעביר את החווה לניהולם- האם יש לאנשי החווה סיכוי? אנחש כי חוות מזור אכן, לראשונה זה 21 שנה, עומדת בפני סגירה. אם וכאשר תיסגר החווה, אותם מנהיגי המאבק במשרה מלאה המתפרנסים כיום מתרומות, לא ילכו לעבוד כאחמ"שים בארומה אלא יפנו חיציהם למטרה חדשה: המחקר הרפואי עצמו, שהרי זה עיקר מאבקם. אולי תקום פה איזו חברה ממשלתית שבכל זאת תרביע כמה קופים על חשבון משלם המסים, וחבריו של ארדן יאכלסו את הדירקטוריון. ואולי, כמו ישראלים רבים לפניהם, בעלי חוות מזור יעבירו את העסק למדינה מערבית רציונלית יותר בה מעריכים את המחקר הרפואי ולא מבצעים בו דמוניזציה חסרת עכבות, וישאירו אותנו כאן ללא פיתוח רפואי, ועם האספסוף הצעקני שהבריח אותם.
בכל זאת, אל מול הקמפיין הגדול נגד החווה קמו מתי מעט ללמד עליה זכות. למשל דף הפייסבוק הזה ("האמת הלא מצונזרת על ניסויים.."), עמותת חולי הפרקינסון, חברת טבע (שבאמצעות קופי חוות מזור המציאה את תרופת הקופקסוןהמפורסמת לטרשת נפוצה) וד"ר ליאור אונגר, מבכירי חוקרי הרפואה בישראל, שלקח על עצמו להוביל את פעילות ההסברה המצומצמת. לא חסרים מטורפים שיעשו כל שביכולתם על מנת להרוס את הקדמה האנושית בשם כל מיני מלחמות מוסריות שהם מחפשים, אבל מה עם הרוב הדומם? אותו רוב אנושי המעמיד בראש סולם ערכיו את חייהם של בני האדם ושהוא, אולי, אפילו לא טבעוני, וכן רוצה תרופות, איפה הוא?
עד כאן קדם, ובקצרה הדוגמא משקפת היטב, כי כשאדם מתמקד ב'מאבק' צר אופק והוא רואה לנגד עיניו רק קופים מסוג מסויים, או רק את ההתחממות הגלובלית במדה וזו קיימת בכלל, הוא עשוי לשכוח את חובתו לשאר בני אדם, את סולם הערכים המוסרי, ואת הערכים האחרים באופן כללי. האיזון חשוב לא פחות מהערכים עצמם. ואין לנו כוונה להפוך לחיות טרף בכדי להציל חיות טרף אחרות…
נכון שחברות המזון נוהגות בבעלי חיים בחוסר רחמים, למרות שרובנו אוכלים בשר ומסכימים להריגת בעלי חיים עבור המזון שלנו, וכן מבינים שאם נהרוג אותם אחד אחד בפסטורליות לא יהיה לנו אוכל מוכן על מדפי הסופר, כלומר אנו יודעים שיש צורך בסרט נע. עדיין קשה לנו לחשוב על מה שיכול להיראות כהתאכזרות 'יתר', מה שנגרם ישירות מהצורך שלנו להתקיים ולצרוך מזון זמין בכמויות גדולות. החברה העירונית של ימינו היא עצומה בגדלה ובצריכתה, וקל לדבר יותר מאשר לעשות. אין שום ספק שאפשר לשפר את היחס לבעלי חיים ב'תנובה' ובחברות המזון הגדולות, אבל האם זה הערך הראשון במעלה? אני כאדם דתי צורך שירותים מחברת חשמל, מפלאפון, מבזק, ומעוד חברות גדולות במשק שמחללות שבת, גם זה כואב לי, אבל ההלכה לא אוסרת עלי זאת. יש עוד ערכים רבים שעלינו לטפל בהם, ולמרות שבעלי חיים מצטלמים יופי, אי אפשר להטיל את כל כובד המשקל שלנו על תחום אחד בלבד, ובד"כ בלי להבין באמת את הצורך והמקום של כל דבר. כל פעולה בדרכי נועם ושלום שתתרום לשיפור מצבם של בעלי החיים, ושאר הערכים החשובים, מבורכת כמובן. המאבקים האקטיביסטיים – לא מוסריים בעליל. אני באופן אישי אעדיף שלא לפגוע בבעל רפת שיאבד את פרנסתו כתוצאה ממאבק אכזרי של אקטיביסטים, מאשר לשפר את מצב הפרות ברפת שלו. האדם קודם לבעל חיים. גם אם מדובר במצב של בדיעבד, וכל רצונו של בעל הרפת הוא לשרוד בשוק הפרוע של ימינו ולא להפסיד את המליונים שהשקיע.
ראה עוד כאן, מן הBBC: הקצבים הצרפתים דורשים הגנה ממשלתית ממתקפות אלימות של טבעונים, איטליזים נרגמו באבנים, והושחתו בכתובות גרפיטי. על חנויות רבות הותז דם מזוייף.