1

האם ארץ העברים היא אבלה?

עתניאל מרגלית במאמרו 'האם ארץ העברים היא אבלה' (בית מקרא עג') מציע לזהות את ארץ העברים עם ממלכת אבלה. (כדאי להשוות גם את מאמרו של הרב יואל בן נון: העברים וארץ העברים, וזאב ארליך על מדרשם של שם ועבר באבלה).

א

בשנים 1976—1964 חשפה משלחת ארכאולוגית של האוניברסיטה של רומא חורבות של עיר גדולה בתל־מרדיק, כ־70 ק״מ דרומה לחלב וכחמשים ק״מ צפונה לחמת, אשר תקופת פריחתה חלה בשנים 2250—2400, היא תקופת סרגון מלך אכד ויורשיו. גם בתקופה 1800—2000 עוד היתה עיר גדולה וחשובה 2. וכך מגדיר

אותה ג. פטינטו, אחד מראשי המשלחת:— *

אשר לכוחה הפוליטי של אבלה (בתקופה 2250—2400), יש להעריך מחדש את השקפותינו על יחסי הכוחות במזרח הקדמון באלף השלישי. אם ידענו עד עתה רק על המעצמה בשם אכד, יש לראות מעתה את אבלה כשוות־מעמד לה. תחת שלטון המלך עבר־ם הקיפה הממלכה הזאת את כל סוריה, כנען, אנטוליה, ומסופוטמיה העליונה. בכמה כתובות שנמצאו באבלה נאמר שגם ממלכת אכד העלתה מם למלך עבר־ם. מכאן מתברר מדוע סרגון הגדול מלך אכד, ואחריו נראם־סין, התפארו בנצחונם על אבלה כבמאורע גדול.

ערים מוכרות לנו היטב כ־מארי, כניש, כרכמיש, וחרן היו כפופות בתקופה הנדונה למלך אבלה. ערים אחרות כגון אימר, גבל, חתו ואשור קיימו יחסי גומלין ידידותיים עם אבלה אשר במקרים מסוימים הוגדרו בחוזים מדיניים.

אשר לתקופה השניה — 1800—2000 עדיין אין אפשרות להעריך נכונה את תפקידה הפוליטי של אבלה על סמך הכתבות שנמצאו עד 1975. הפסל של המלך איביט־לים אמנם מאשר את עצמאותה של העיר וקיום הממלכה,

וגם ממצאים מאללח, שכבה ז׳ מבססים הנחה זו. אמנם, הטקסטים ממארי אינם דנים על אבלה ואולי יש להניח כי בתקופה זו לא היה לאבלה עוד הכוח והתפקיד הפוליטי שהיו לה קודם, אך הממצאים הארכאולוגיים העשירים מתקופה זו נותנים תקוה כי עוד ימצא חומר נוסף בכתב מתקופה זו.

את שפתה של עיר וארץ זו מגדיר פטינטו כך: *ג

בהיות השפה שונה לחלוטין מן האכדית הקדומה ומן האמורית, והיותה קרובה מאוד לשפות כנען, ובעיקר לפניקית ולעברית, אני.מציע להגדירה בתורת  כנענית קדומה. לפנינו איפוא השפה השמית־המעובית הקדומה ביותר, בת־זוג לאכדית הקדומה.

פ• מתיא, ראש המשלחת, מוסיף:—4

לוחות הכתב העתיקות ביותר של אבלה שנמצאו הן לפי הפליאוגרפיה עתיקות יותר מן הלוחות של תקופת סרגון הגדול, מיסדה של שושלת אכד (2284—2340 לפנה״מ). בכתבות מאוחרות יותר ניתן להבחין אותות־כתב טיפוסיים לכתב האכדי העתיק מלפני תקופת נרם־סין.

ובמקום אחר הוא כותב:— 5

סופרי מלך אבלה התאימו את שיטת כתב היתדות, שנועדה לביטוי שפה שומרית, כדי לבטא בו שפה שמית. דבר זה בוצע על ידי סופרי אבלה עשרות שנים לפני סופרי אכד, ובעד השפה השמית־המערבית של אבלה שנים לפני שנעשה למען השפה השמית־המזרחית של אכד.

מן הכתבות שנתגלו ופוענחו זיהה ג.פטינטו שושלת מלכים, השלישי בשושלת הוא עבר־ם או עברי־ם. פטינטו כותב:

הדמיון עם עבר (בראשית י׳, כא) הוא מדהים; משתי האפשרויות אני מעדיף את השניה. אין זה מקרה כי דוקא תחת שלטון עברי־ם הגיעה אבלה לשיא תפארתה, ודוקא בתקופה זו אכד העלתה מס לאבלה.

פטינטו זיהה בין שמות האלים שני שמות מוכרים לנו:— אל ו-יה, כאשר: … עד לשלטון המלך עברי־ם הכילו שמות פרטיים מרכיב תיאופורי ״אל״,

בימיו הוחלף המרכיב הזה בשמות הפרטיים במרכיב תיאופורי ״יה״.

_ לדוגמא: מיכאל/מיכיה, ענה־אל/ענהיה, ישראל/ישריה.

ב

לזיהוי של המלך עבר־ם או עברי־ם (האות ״מ״ בסוף המילה, במו באוגריתית, אינה ממלאת כל תפקיד וניתן להתעלם ממנה) עם עבר המקראי יש משמעות גדולה לחקר תולדות העם ולחקר המקרא.

להלן מספר שאלות לגבי מקראות שאין להם הסבר משביע רצון, ואשר ניתן למצוא להם תשובה סבירה — ומפתיעה בהשלכותיה — לאור הזהוי הנ״ל: —

  1. אברהם נקרא ״עברי״ (בראשית י״ד, יג), בסיפור הקרבות עם ארבעת המלכים הפולשים מעילם ושנער לכנען. ברם, אברהם מוצאו מאור־כשדים (שם י״א, לא) ומושבו בחרן, ומחרן בא ארצה כנען (שם, י״ב, ה—ו), ואין בל סיבה סבירה לכינויו ״עברי״: היה סביר יותר לכנותו ״הכשדי״ או ״מאור־כשדים״, או ״החרני״. תפקדו של אברהם במלחמה הזאת מוזר:—אין הוא לוקח חלק במלחמה ובכיבוש, או במרד ובמלחמת העונשין, אך באשר נפגעת משפחתו הוא נזעק. והנה, :האיש אשר זה עתה אהל באלוני ממרא אשר בחברון (שם י״ג, יה) הוא עכשיו בן־ברית של ממרא, אשכל וענר האמורים, יוצא עם 318 חניכיו ילידי ביתו ללחום בארבעת המלכים הגדולים האלה. מפסוק כד ״האנשים אשר הלכו אתי: ענר, אשכל וממרא״ משתמע בי אמורי חברון, בני בריתו, יצאו עמו. נשאלת כאן השאלה: מי היה העברי הזה אשר יכול היה להניע את תושבי הארץ האמורים להצטרף למסע נועז של 318 חילים נגד 4 מלכים גדולים כמלכי עילם ושנער, — ולנצחם ?
  2. מימי אברהם עד ימי הממלכה שכיח ומוכר השם עברי: — יוסף אומר לשר המשקים: גנב גנבתי מארץ העברים, למרות שכל הזמן נקראת הארץ ״ארץ כנען״, מאז שאברהם בא אליה לראשונה, והמצרים מכירים אותו בתואר ״עברי״: אשת פוטיפר קוראת לו כך ושר המשקים קורא ליוסף בתואר זה, ופרעה יודע במה מדובר. המצרים יודעים כי לעברים מנהגי אכילה משונים (בראשית מ״ג, לא). —גם המלך החדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף (שמות א׳, ח) מביר את העברים, ובתו יודעת בי התינוק בתיבה הוא מילדי העברים. הוא אף מכיר את האל המיוחד של עם זה כאשר מזכירים אותו: אלהי העברים.
  • גם משה מבדיל בין עבד עברי לבין עבדים מעמים אחרים, בי ״אחיך העברי״ הוא ,(דברים ט״ו, יב). גם ירמיהו מכיר את המעמד של עבד עברי ושפחה עבריה (ל״ד, ט) וכי הוא ״אחיו העברי״.
  • עוד יונה הנביא (ואין נפקא בדיוק באיזה שנה הוא חי) אומר ״עברי אנכי״ וכל יורדי הים יודעים במה מדובר(א/ט). '
  • למותר לפרט את האזכורים של ״עברי״ ככנוי לאנשי יהודה וישראל בימי דויד, אשר הפלשתים יראים מפניהם.

רק,בגלות בבל נעלם השם ״עברי״ ואינו מוזכר עוד.

  1. אין במקרא הסבר למה נדד תרח מאור כשדים ולמה אמר הקב״ה לאברהם לך לך… התגלות ה׳ יכלה לבוא באור כשדים או חרן, ואברהם יכול היה להפוך לעם גדול ורב, לעם ה׳, גם באור כשדים וגם בחרן. מה היו איפוא המניעים לנדידה זו? אין בתנ״ך כל רמז שיסביר את המונח ״מלבוא חמת״ לגבול הצפוני של המולדת העברית, כאשר לפי המציאות ההיסטורית הגבול היה בדן. השם לבוא חמת מופיע כבר בפרשת המרגלים (במדבר י״ג, ב, כא; ל״ד, ח), כבוש הארץ (יהושע י״ג, ה; שופטים ג׳, ג) וימי דויד ושלמה (מל״א ח׳; ס״ה; דהי״א י״ג, ה; דהי״ב, ד, ח); בימי ירבעם בן יואש הוא היה כבר עובדה הסטורית, כי ירבעם השיב אותו (מל״ב י״ד, כה, בח). גבול צפוני זה של המולדת היה ממש מטבע לשון אשר עמוס (ד, יד) ויחזקאל (מ״ז, טז, יז, כ; מ״ח, א) משתמשים בה.
  2. מה פשר הכתוב על אנוש בן שת ״אז הוחל לקרוא בשם יהוה״ (בראשית, ד׳, בו), דורות רבים לפני נח ואברהם ? מנין לסופר ספר בראשית המסורת בי בשם ״יהוד,״ קראו כבר דורות רבים לפני נח ואברהם? כאשר יהוה אומר לאברהם ״לד לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל ארץ אשר אראך״, הוא אינו שואל ״מי האל המצוה זאת ?״, כי הוא ידע על האל הזה ועל חשיבותו וכוחו, ״וילך אברם כאשר דבר יהוה״.

לשאלות אלו ניתנת תשובה סבירה בהנחה כי עבר, אבי כל בני עבר, היה מלך של מדינה שמית־מערבית, ששלטונן השתרע מלבוא־חמת עד נחל מצרים, אשר בימיו הוכר האל יה במדינתו כאל עליון.

פטינטו כותב כי טבלא 2420 TM 75 G שנמצאה בארכיון של אבלה, הוא ״חוזה בין מלך אבלה, כנראה עברי־ם, לבין דוד־יה מלך אשור, הזהה, כנראה, עם תודיה המלך הראשון של רשימת מלכי אשור. הוא אחד משבע־עשר מלכי אשור שחיו באהלים, שקבע הקמת מושבות מסחריות באנטוליה וסוריה הצפונית… המדובר בכרכמיש, ואנו למדים כי היא מרכז של Karum או מושבה מסחרית השייכת לאבלה…שם העיר הוא איפוא כרום־כמוש שפירושו רציף־כמוש… ואני מעדיף את הפירוש רציף באשר כרכמיש שוכנת על שפת הפרת…ולפי תאורי Woolley, שחפר אותה, היתה עיר מבוצרת גדולה ולה רציף ליד הנהר עם שער־מים בנוי לבנים ומסביבו חומות לבנים על בסים אבנים״.

אנו מכירים את המוסד של מושבות מסחריות בימי המקרא: בן־הדד אומר לאחאב: ״הערים אשר לקח אבי מאת אביך אשיב, וחצות תשים לך בדמשק כאשר שם אבי בשמרוך (מל״א, כ׳, לד).        '

פ.מתיא, כותב כי ״רשימה אחרת, שאינה נוקבת בשם המלך, מונה ערים שהיו כפופות למלך אבלה וביניהן כניש באנטוליה ואפילו אכד. במכתב אחר מתקופה זו מלך אבלה דורש ממלך המזי, עיר שמקומה כנראה ממזרח לחידקל, לשלוח חילים לעזרת אבלה. בתקופת המלך ער־ענום (קודמו של עברי־ם) פרחה אבלה והתפשטה וכבשה את מארי, אשר אותה עת שלטה באשור. ייתכן כי שלטונה על מארי הקנה לאבלה שלטון על כל מסופוטמיה העליונה… לרבות אשור, והרחיבה את השפעתה על כרכמיש… והצלחתה נגד אבד.״ במאמר אחר אומר פ.מתיא8:— ״המרחב המסחרי של אבלה השתרע מחוף הים התיכון עד מזרחה למסופוטמיה, ומאנטוליה לפלשתינה.״ אם נקבל את ההנחה כי אברהם העברי היה מצאצאי עבר־ם/עברי־ם מלך אבלה, נראה כסביר שהיה נכבד אבלאי במושבה אבלאית באור־כשדים, אשר אביו עבר ממושבה זו למושבה אחרת, חרן, ואברהם עבר משם למקום אחר בדרום אותה ממלכה. גם אם נדחה את ההנחה כי היה מצאצאי המלך ממש, נתן לומר כי היה מנכבדי הממלכה של אותו מלך. השם עבר־ם מופיע בכתובת אכדית שנמצאה בתל־ברק על הגבול בין אבד ואבלה, במבנה מימי נראם־סין(2250 לפה״מ) מלך אכד13, אותו מלך שהתפאר כי כבש את אבלה, וניתן להניח כי השם עבר־מ היה נפוץ באבלה.

לפי זה ניתן להבין כיצד אברהם, שזה עתה הגיע לחברון בפעם ראשונה ואהל בה, הפך לבן בית לתושביה, שהתגיסו לעזרתו לרדוף אחרי מלכים־פולשים שפגעו במשפחתו: הם נמצאו ,בלב־לבה של ממלכת אבלה, ואברהם העברי בודאי זכה לעזרה צבאית אבלאית במבצע זה.

מכאן מתבארת ההצהרה כי קראו בשם יהוה כבר דורות רבים לפני אברהם: כפי שפטינטו מציץ, היה ידוע באבלה אל בשם יה אשר בימי המלך עבר־ם זכה למעמד יתר בממלכה. אברהם, כעברי, לבטח היה סר למשמעת אל כזה ללא היסוס או שאלה.

פ. מתיא 9 ומ.הלטצר קובעים על סמך הממצא הארכאולוגי כי אבלה ירדה מגדולתה בשנים 1600—1500 לפנה״ס, היא תקופת האבות, אך היא לא נהרסה כליל עד תקופת פלישת גויי הים בשלהי המאה הי״ב, היא תקופת יציאת מצרים. סביר איפא כי מלך מצרים באותה תקופה ידע היטב מי הוא עברי, ומה כוחם האפשרי במקרה ״והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו״. פרעה תחותמס השלישי מונה בין הערים הגדולות שכבש במסעו, ברשימה שהונצחה בקרנק, גם את אבלה. מכאן גם ההסבר לפנית ה׳ למשה: ״אנכי אלהי אביך, אלהי אברהם, אלהי יצחק ואלהי יעקב״ (שמות ג׳, ו) ושאלת משה שגדל כמצרי ולא כעברי: ״ואמרו לי ״מה שמו״ ומה אומר להם ?״ ותשובת ה׳ ״כה תאמר אל בני ישראל: יהוה אלהי אבתיכם״.

ולבסוף: הברית שה׳ הקים עם האבות ״לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגוריהם אשר גרו בה״(שמות ו׳, ד) אינה מתן ארץ כל שהיא לכובשים או נוודים שבמקרה הזדמנו אליה, אלא הבטחה להחזיר עטרה ליושנה ואת הארץ מלבוא־חמת עד נחל מצרים, היא אבלה, לעברים צאצאי עברי־ם מלכה.

ב. צ. לוריא העלה לפני עשר שנים את ההשערה של ישות עברית במרחב אשר מנחל מצרים ועד לבוא־חמת, בתקופת האבות ועד הבית הראשון, והסביר בהשערה זו פסוקים רבים שנראו סתומים עד כה. וכך הוא כותב: 11

״ביהושע ה׳, ד נקראת הארץ מנחל מצרים ועד נהר פרת בשם ״כל ארץ החתים״. בין אם נאמר שכיבוש יהושע היה במאה הי״ג ובין אם נקדים יותר ונאמר שזה היה במאה הי״ד — מדינת החתים כבר לא היתד. קיימת בארץ כנען…. מסתבר שהמשפט המוסגר ״כל ארץ החתים״ שייך להגדרת התחומים של כובש אחר קדמון, לימי האבות, לדורות של העברים הקמאים.

העברים הקמאים נזכרים מספר פעמים במקרא:…הארץ הנשארת איננו מושג גיאוגרפי בלבד. הוא קשור גם בעם עברי שהיה בארץ לפני כיבוש  יהושע. החלק שהיה סמוך לרצועת החוף הדרומית נשתעבד זמנית לפלשתים, השתחרר עם עלית קרנם של בני ישראל, בימי שאול ודוד, ומאז הפך לחלק מן העם בארצו. אבל היה עוד חלק מן הארץ ומן העם שלא הצליח להצטרף אל העם שבא עם יהושע ולחיות בארץ שכבש יהושע. להלן נחפש את עקבותיו בחוף הכנעני, בהר הלבנון, בבקעה ובמורדות החרמון, בשטחים שהגדרנום בראשונה בתורת האזור השלישי, הצפוני של הארץ הנשארת.

כשם שהארץ הזאת נקראה ״הארץ הנשארת״ כן נקרא גם העם העברי שם בשם ״שארית״…. אין כאן שארית של מדינה שנחרבה ונותרו בה מעטים מן האובלוסיה היהודית, כמו שקרה בשומרון, כאן מציינת המלה ״שארית״ מושג אחר. ״שארית ישראל״ אינה מיוצגת על ידי שלושה עשר שבטי ישראל, היא נוספה עליהם  הארץ שמעבר לדן צפונה לא היתה מחולקת בין השבטים הידועים לנו לפי בני יעקב, כי המדובר לא בבני ישראל כי אם בעברים הקמאים. הכתוב קורא להם ״שארית״ על שום שהם שריד של אומה גדולה, שרק שריד מועט, רק שארית קטנה, נותרה הימנו בדורו של הסופר…. ״שארית ישראל״ לא ישבה במדינה אחת, ברציפות טריטורי­אלית, כי אם היתד. איים בתוך אוכלוסיה זרה. השארית מלבוא חמת היתה כנראה האי הגדול ביותר של עברים קמאים בארצות ארם. והיו עוד איים או מובלעות של השארית בארץ הנשארת שעליהם נוכל ללמוד מבין השורות שבמקרא. …שארית ישראל, היהודים שבמובלעות בארצות ארם, קיימו קשרים מתמידים עם ירושלים ועם שמרון ונהנו מחסותן של מדינות יהודה וישראל בשעת מצוקה.

ובמקום אחר:12

…ישובים עברים היו מתקופת האבות גם מצפון לדן והמשיכו להתקיים שם במשך כל הדורות של בית ראשון. את הביטוי ״מדן ועד באר־שבע״ אין לראות בהגדרה גיאוגרפית אלא כשגרת לשון, כאשר הכתוב רוצה לאמר — כל הארץ. …״ופלגשו (של נחור אחי אברהם) ושמה ראומה ותלד גם היא את טבח ואת גחם ואת תחש ואת מעכה״. גחם לא זוהתה אבל תחש היא תחשי, בין ארץ דמשק לקדש שעל האורונטס: טבח היא בטח היא טבחת שבבקעת הלבנון, וידועה במכרות הנחושת שלה, ומעכה, היא המדינה שלמזרח ים כנרת. זוהי התפוצה של שבט ארמי, ממשפחת אברהם, ברבות הימים אבדה עצמאותן של מדינות אלו והן נבלעו בארם דמשק. אבל מובלעות של עברים, מאמינים באל אחד, נותרו שם, ואותם פקד דוד.״

בהשערה זו פותר לוריא פסוקים רבים שנראו סתומים עד בה. נראה כי באבלה, ממלכת בני עבר־ם נמצאו התשתית והתימוכין הארכאולוגיים לאמות השערה זו.