הקורונה תוקף: 'מוכיח' את האבולוציה

אינטלקטואלים חסיני טיעונים, מנצלים את שיעמום הבידוד כדי לטוות 'הוכחות לאבולוציה' בסגנון 'תצדיעו ותסתמו', הנה אחד מהם: שי פלישון, כותב כך:

וירוס הקורונה הנוכחי (SARS-CoV-2) לא סתם עבר לבני אדם מחיה. זה לא שהוא היה באזור, נכנס לאיזה אדם והחליט להישאר.
היה שם איזה תהליך.

הרי מדובר בוירוס (ועוד וירוס מבוסס RNA) משמע שרמת השינויים הרנדומליים בחומר הגנטי שלו היא גבוהה בטירוף. אז הוא כל הזמן עובר שינויים כאלו. אבל יצא בדיוק שהוירוס הזה מבעל חיים הגיע לאדם ובול יצא שיש לו את השינוי הגנטי שגורם לו את היכולת לתקוף בני אדם (סביבה חדשה לחלוטין מבחינתו).
ומאז הוא משגשג בתוך בני אדם. כאשר כל הזמן בתוך בני האדם שורדים הוירוסים שיש להם את השינוי הגנטי הזה שמאפשר להם לתקוף בני אדם. כבר לא נשארים וירוסים כמעט ללא השינוי הגנטי הזה.
פעם בכמה זמן, אדם שבתוכו משגשג הוירוס, מתעטש וחלקיקי וירוס מתוך המיקס שיש בתוכו (כאמור הוירוס משתנה כל הזמן מבחינה גנטית ובתוך כל חולה יש מיקס של וירוסים עם שינויים גנטיים שונים) ואז הם נקלטים באדם אחר. והיות וכמות הוירוסים שעוברת בין אדם לאדם היא קטנה בהרבה מכמות הוירוסים שבתוך הגוף החולה, אז עובר רק מדגם קטן של אוכלוסיית הוירוסים שקיימת בתוך החולה, מה שמעלה את הסיכוי שהמדגם שעובר בהתעטשות לא מייצג סטטיסטית את כלל השינויים באוכלוסיית הוירוסים בתוך החולה. לכן גם אם בתוך אדם אחד נוצר שינוי שמביא ליתרון כלשהו לוירוס, לא בטוח שהשינוי הזה יעבור.

לא צריך להיות גאון כדי לזהות שמדובר בהטפה פודמנטליסטית מעגלית, ולא ב'הוכחה', אבל כדי להעשיר את הידע, נביא כאן את מאמרו של הרב אליעזר אייזיקוביץ בנושא:

האם נגיף הקורונה מוכיח את האבולוציה? לא

וירוס הוא כמו האקר, חוטף מטוסים ושודד מזוין גם יחד. אבל דבר אחד הוא לא: מהנדס

 

מחלת נגיף הקורונה (COVID-19) היא מחלה זוּאוֹנוֹטִית, כלומר מחלה חדשה הנגרמת על ידי נגיף שהיה קיים עד כה בבעל חיים ועתה רכש את היכולת להדביק בני אדם. בעשרים השנים האחרונות היו עוד שני נגיפים ממשפחת הקורונה, מר"ס וסאר"ס, שאף הם דילגו מבעלי חיים לבני אדם. גם נגיף השפעת על זניו המרובים מקורו בבעלי חיים.

התפתחותו של נגיף הקורונה מדגימה כמה מעקרונות היסוד של האבולוציה ובהן מוּטציה וברירה טבעית. מוטציה שהתרחשה בוִיריוֹן (וירוס בודד) כלשהו העניקה לו את היכולת להדביק בני אדם. יכולת זו לא העניקה לו יתרון הישרדותי כל עוד שהה הנגיף בסביבתו המקורית. יתכן אפילו שמוטציה זו הופיעה פעמים רבות באוכלוסיית בעלי החיים אך נעלמה שוב ושוב מכיוון שלא העניקה לבעליה יתרון מובהק. אולם ברגע בו חדר הנגיף לסביבה אנושית העניקה לו המוטציה יתרון אדיר. מעתה נפתחה בפניו נישה אקולוגית חדשה והוא החל להתפשט בקצב מהיר בקרב בני אדם.

האם יכולתו של נגיף הקורונה להתפתח ולדלג מבעלי חיים לבני אדם מוכיחה את תאוריית האבולוציה? האם העובדה שהנגיף רכש יכולת חדשה שלא הייתה לו קודם לכן מעידה כי בהינתן מספיק זמן הוא עשוי להמשיך ולהתפתח – אולי עד שיהפוך בעצמו לאדם?…

התשובה לכך שלילית.

כדי להבין מדוע עלינו ללמוד משהו על וירוסים וגם על ההבדל שבין מיקרואבולוציה למקרואבולוציה.

חוטף בפעולה

נגיף הוא חלקיק מְדבּק פשוט ביותר. הוא עשוי מפתיל קצר של חומר גנטי (העשוי רנ"א או דנ"א), הנתון בתוך קופסִית העשויה חלבונים ומעט ליפידים (חלקיקים שומניים). אין בנגיף איברים פנימיים והוא לא מקיים שום פעילות מטבולית (חילוף חומרים) עצמאית. כשלעצמו הוא אינו חי ואינו מסוגל להתרבות ואף לא לשרוד לאורך זמן מחוץ לסביבה אורגנית. די בשפשוף הידיים במעט סבון למשך עשרים שניות כדי להרוס אותו. גם בלי זה הוא לא יחזיק מעמד על משטחים חשופים למשך יותר מימים ספורים.

כדי להתקיים חייב הנגיף לחדור לתוך תא חי ולהשתלט על המנגנונים הפנימיים שלו. לעיתים הוא משלב את עצמו לתוך החומר הגנטי הרגיל של התא, ואז כשהתא משכפל את עצמו הוא משכפל מבלי משים גם את הנגיף שהשתחל לתוכו. במקרים אחרים הנגיף משתלט ישירות על הריבּוֹזוֹמים שבתוך התא – מדפסות תלת-ממדיות זעירות שבאמצעותן התא מדפיס את החלקים הנחוצים לו. כמו חוטף שמשתלט על מטוס הנגיף מאלץ את הריבוזומים לייצר עותקים של עצמו. בשלב מסוים הנגיף מאלץ את הריבוזום לייצר אנזים המפרק את דפנות התא. הוירוסים מתפרצים החוצה ועתה הם חופשיים להדביק תאים נוספים.

אולם כדי שכל זה יקרה הוירוס חייב לחדור תחילה לתוך התא.

המשימה אינה פשוטה שכן כמו תא הטייס המוגן בדלת הרמטית הנפתחת רק באמצעות קוד סודי, גם התא פותח את שעריו רק בפני רשימת מוזמנים מוגבלת המכירים את הקודים הסודיים שלו. על הקופסית החיצונים של הנגיף מותקנים זיזים, אלה הם חלבונים באמצעותם הנגיף מתחבר לקולטנים המותקנים בדופן החיצונית של התא החי. הקולטן התאי מזהה את הנגיף לפי החלבונים שלו כאילו הוא מופיע ברשימת המוזמנים ומאפשר לו להיכנס פנימה. הזיזים הם כמו מפתח גנבים שאתו יכול הנגיף לפרוץ לתוך התא.

כדי לפרוץ לתוך תא אנושי נגיף כדוגמת הקורונה לא צריך אפוא להמציא מכשיר חדש או לפתח מנגנון מהפכני. יש לו כבר את כל הציוד הנדרש. כל מה שהוא זקוק לו הוא הקוד הספציפי המתאים לתא אנושי. המשימה הזאת אינה מאוד קשה משום שככלות הכל לנגיף כבר יש את הקוד לפריצת תאים של בעלי חיים, ותאים אנושיים אינם מאוד שונים מתאים של בעלי חיים. כל מה שהוא צריך זה שינוי קל בצורת מפתח הגנבים וכאן נכנס לתמונה המוטציה.

מפתח הגנבים

מוטציה הוא כל שינוי שחל בגנום, לא מחמת תורשה מהורה.

גורמים שונים יכולים לחולל מוטציה. למשל, בכל פעם שתא חי משכפל את הגנום שלו מתרחשות טעויות העתקה. הטעויות הללו עלולות להיות הרסניות ואף קטלניות עבור התא, ממש כשם ששורת קוד פגומה תשבית את התוכנה או הכפלת כמות המלח במתכון תוביל לעוגה שאינה ראויה למאכל.  למרבה המזל יש לתא מנגנוני הגהה המתקנים את הטעויות או משמידות במקרה הצורך את העותק הפגום. לנגיפים לעומת זאת אין מערכת הגהה. גם מערכת ההגהה של התא עליו השתלט הנגיף אינה מסוגלת לבדוק את העותקים הפיראטיים הנגיפיים שהנגיף מאלץ אותו לייצר. זו אחת הסיבות לכך שקצב המוטציות בנגיפים גבוה מאוד.

אפשר לדמות את הנגיף המבקש לפרוץ לתא אנושי להאקר המבקש לפרוץ לחשבון בנק ומחפש את הקוד הדיגיטלי הסודי שלו.  יש להאקר חלק מהקוד הנכון אבל כמה מהמספרים עדיין חסרים לו. ההאקר יכול לבנות מחולל מספרים אקראי שינסה על הצופן מיליארדי צירופי מספרים שונים. אם יש להאקר מספיק זמן ומספיק הזדמנויות לבדוק את הצירופים שהוא מחולל – הרי שבמוקדם או במאוחר הוא יצליח.

בדומה לכך הנגיף כבר מצויד במערכת לפריצת תאים. הוא מצויד בחלבונים הפותחים בפניו תאים של בעלי חיים. הוא רק זקוק לחלבון מעט שונה כדי שגם התא האנושי יפתח בפניו. לנגיף יש את כל הזמן שבעולם. בכל בעל חיים נגוע מסתובבת אוכלוסייה אדירה של מיליארדי נגיפים שלכל אחד מהם יש קצב מוטציות גבוה במיוחד. השילוב הזה – אוכלוסיה ענקית וקצב מוטציות מהיר – הופך את הנגיף ל"מעצמת מוטציות" שאין כמוה. שום דבר בעולם החי לא משתווה לכושר המוטציה של נגיפים.

השינוי שהנגיף זקוק לו כדי לפרוץ לתוך תא אנושי היא מזערי. כזכור "מפתח הגנבים" של הנגיף הוא חלבון מסוים. חלבון עשוי מצירוף מוגדר של יחידות קטנות הקרויות חומצות אמינו. קודון הוא סדרה של שלוש "אותיות" בגנום של הנגיף המקודד חומצת אמינו מסוימת. די בכך שמוטציה תשבש אפילו אות אחת בגנום כדי שיתקבל קודון שונה. קודון שונה יוביל לבחירת חומצת אמינו שונה מה שיוביל לבניית חלבון מעט שונה.

כל זה מוליך למסקנה די קודרת: בהינתן קרבה מספקת בין בני אדם לאוכלוסיית בעלי חיים שהנגיף מצוי בתוכם זה רק ענין של זמן לפני שאחד הנגיפים יגלה לגמרי באקראי את המפתח שיעניק לו גישה לתא אנושי. וברגע שזה קורה הפנדמיה עלולה לעמוד בפתח.

שודד, לא מהנדס

שינוים קלים בגנים של בעלי חיים הם תופעה המתרחשת תדיר לנגד עינינו. פרפרים המשנים את צבעיהם, ציפורים שצורת המקור שלהם משתנה בהתאם לאילוצי המחיה שלהם, צמחים שמקטינים או מגבירים את צריכת המים שלהם, וגם נגיפים שבאמצעות שינוי גנטי פעוט מצליחים לפרוץ לתאים חדשים – כל אלה כלולים בתופעה הקרויה מיקרואבולוציה.

איש אינו מטיל ספק בכך שמיקרואבולוציה מתרחשת. אולם מקרואבולוציה זה כבר סיפור אחר. מקרואבולוציה מתייחסת להופעת מערכות ביולוגיות מורכבות כמו הופעתן של מכונות מולקולריות חדשות, איברים חדשים, או אורגניזמים המסוגלים לבצע פונקציות חדשות לחלוטין.

לו היה הנגיף מסוגל לבצע מקרואבולוציה היו נפתחות בפניו אפשרות גדולות לאין שיעור. דמיינו מצב שבו נגיף רוכש את היכולת לבנות ריבוזום – אותה מדפסת תלת-ממדית לבניית חלקים על פי מידע גנטי. במקרה כזה הוא היה משתחרר מהתלות הטפילית שלו בתאים של אורגניזמים אחרים ויוצא לדרך חדשה ומשוחררת. הוא לא היה מוגבל עוד לקיום מוגבל בתוך אורגניזמים אחרים אלא מתקיים באינספור נישות אקולוגיות אחרות. הוא גם היה זוכה לעמידות בפני תרופות אנטי-ויראליות המשתקות את הריבוזומים בתא החי ובכך מונעות מהנגיף שהשתלט עליו להתרבות.

או דמיינו את הנגיף מפתח מיטוֹכוֹנדרִיה. במקרה כזה הוא היה פטור מלהזדקק למקורות אנרגיה של תאי בעלי החיים עליהם הוא משתלט ויוצא לדרך עצמאית. אין ספק שחידוש אבולוציוני כזה היה מעניק יתרון עצום לנגיף שהיה מפתח אותו. ואם הוא היה מפתח כלוֹרוֹפּלַסט הוא היה מסוגל ליצר אנרגיה ישירות מהשמש. דמיינו את האופקים שהיו נפתחים בפני נגיף סולארי שכזה! מה שהכי חשוב: תומכי המקרואבולוציה היו זוכים לדוגמא נהדרת המפגינה את יכולת החדשנות של האבולוציה.

אלא שלרוע המזל כל זה אינו קורה.

כדי לבנות ריבוזום, מיטוכונדריה או כלורופלסט לא די במוטציה נקודתית קטנה המשנה מערכת קיימת. יש צורך בבניית מערכת חדשה שהוראות הבניה שלה מורכבת מרבבות קודונים מסונכרנים. אפילו עבור "מעצמת מוטציות" כמו נגיף זו דרישת סף מוגזמת.

עם פטיש אפשר לפרוץ דלת תקועה – אבל אי אפשר לבנות מטוס בואינג 747.

נגיפים יכולים לשחק עם מפתח הגנבים שלהם ומפעם לפעם לפרוץ לסוגי תאים חדשים, אבל זה רק משום שהשינויים הגנטיים הנדרשים לכך הם מינוריים. במונחים קרימינליים נגיף הוא כמו גנב קטן שיודע לפרוץ לדירות של סבתות קשישות, אבל אם תטיל עליו לשדוד את הבנק הלאומי של ספרד הוא ירים ידיים. זה פשוט גדול עליו. אפילו לשיר 'בלה צ'או' הוא לא מסוגל…

נגיפים הם דוגמא מצוינת למיקרואבולוציה בפעולה. אבל בשביל מקרואבולוציה צריך משהו אחר לגמרי. בעוד כמה חודשים, כאשר בסייעתא דשמיא יצליחו חוקרים לפתח תרופה שתשתק את נגיף הקורונה, הדבר יקרה לא בזכות תהליך אקראי של מקרואבולוציה עיוורת אלא בגלל תכנון תבוני של חוקרים אנושיים. כי יש מקור אחד לבניית מערכות מולקולריות חדשות מתוחכמות וזו תבונה.

וירוס הוא כמו האקר, חוטף מטוסים ושודד מזוין גם יחד. אבל דבר אחד הוא לא: מהנדס.