שאלה: התגלות גברתינו מפאטימה

שאלה: מה ההבדל בין התגלות מעמד הר סיני, ובין התגלות גברתינו מפאטימה?

לנוחותכם אעתיק מויקיפדיה את סיפור התגלות גברתינו מפאטימה:

שלושה ילדי רועים, לוסיה דוש סנטוש בת ה-10 ושני בני דודיה, פרנסישקו בן ה-9 וז'אסינטה בת ה-7, יצאו מהכפר פאטימה שבפורטוגל עם הכבשים שתחת אחריותם ופגשו גבירה ישובה על עץ, לבושה שמלה לבנה ועוטה רעלה. כפי שסיפרו הילדים, האישה הורתה להם לחזור לאותו מקום בכל 13 לחודש בכל אחד מהחודשים הבאים, עד שיגיע המועד שבו תחליט לגלות להם את זהותה.

ז'אסינטה הייתה הראשונה לספר על ההתגלות שחזו. לדבריה, אף שהיה זה יום שמש, היו כמה ברקים ואז הופיעה האישה מגובה של כמה מטרים והתיישבה על עץ, לבושה בשמלה לבנה צחורה כשכפות ידיה משולבות כבתפילה סביב מחרוזת תפילה. הגבירה דיברה פורטוגזית צחה, אולם לוסיה הייתה זו שמסרה את מסריה של הגבירה "גבירתנו הראתה לנו ים עצום של אש שנראה כנמצא מתחת לפני הארץ. טבולים בתוך האש היו שדים ורוחות בצלם אנוש, כמו גחלים שקופות בוערות, מושחרות כולן או בוהקות כארד…"

הילדים צייתו להוראה שקיבלו, והגבירה אכן פגשה אותם לדקות ספורות בכל 13 לחודש, עד שב-13 באוקטובר דיברה אליהם באריכות, הציגה עצמה בשם "גבירת מחרוזת התפילה", הורתה להם לדקלם כל יום את מחרוזת התפילות שלהם וביקשה שבמקום בו היא יושבת תוקם כנסייה לכבודה. באותו יום נכחו במקום כ-70 אלף בני אדם שהשמועה על בואה הגיעה אליהם. לפי עדויות רבות, התגלותה של הבתולה באותו יום הייתה מלווה באירועים בלתי מוסברים, כמו תנועה ו"ריקוד" של השמש בשמים לעיני הנוכחים באירוע. המופע האסטרונומי התבצע על פי לוסיה על ידי כוכב שביט, שעלול לחזור יום אחד ולייבש את האוקיינוסים והימים ויביא לכמישת חלק ניכר מהצמחייה בעולם.

היה כאן אירוע לא טבעי המוני, בפני 70,000 איש, בנוכחות צלמים וכתבי עיתונות, והאירוע סוקר בהרחבה בעיתונות. (כאן ישנם קטעי עיתונות ותמונות מאותם ימים).

האם זה פחות משכנע ממעמד הר סיני?

תשובה:

ראשית נבהיר בקצרה – אין שום דמיון למעמד הר סיני, מן הטעמים דלהלן:

א. האירוע של ריקוד השמש אינו כולל בתוכו משמעות,  מעמד הר סיני היה התגלות של אל, ובה הוא אמר בקולו לעם את התוכן שמסביר את האירוע, את כריתת הברית עם ישראל.  ריקוד של שמש הוא אירוע חסר תוכן, הוא לא מלמד כלום, שלשה ילדים טענו שהוא קשור לנצרות, ושלשה ילדים אחרים יכולים לטעון שהוא קשור לאיסלם.

ב. האירוע של ריקוד השמש הוא בודד ובלי הקשר, האירוע של מעמד הר סיני היה חלק משרשרת אירועים שכולם בעלי תוכן, הכאת המצרים ששעבדו את ישראל, הוצאת הישראלים דרך קריעת הים, אספקת מן לבני ישראל, בתוך כל זה התגלה האל וכרת איתם ברית. זה היה חלק ממכלול של יסוד הדת, דרך שרשרת נסים ששיאה התגלות.

כשנוסדה הדת הנוצרית, או יותר מדוייק, כשישו הטיף את משנתו, האל לא התגלה בשום התגלות המונית, ולכן העם היהודי לא השתכנע, למרות רצונו של ישו להיות מלך היהודים וכדו', התייחסו אליו כתמהוני חסר משמעות ולא הזכירו אותו כלל בכל הספרות של אותו הדור. (טרגדיה שהביאה את הנוצרים לייסד דת עבור הרומאים ולא עבור היהודים). אם בעת ייסוד הדת היה מתרחש אירוע כזה, היה הדבר מועיל לדת הנוצרית, אבל לבא אחרי אלפיים שנה ולנכס לה אירוע סתמי, זה לא מחזק את הדת ולא חלק משום מערכת הגיונית.

האמירה היחידה שהובאה בסיפור הנ"ל, שכוכב השביט "עלול לחזור יום אחד ולייבש את האוקיינוסים והימים ויביא לכמישת חלק ניכר מהצמחייה בעולם", לא קשורה לנצרות, ואף לא התגשמה.

ג. אין באמת עדות המונית על 'ריקוד שמש', היו אנשים רבים במקום, חלקם לא ראו דבר, ורבים אחרים סיפרו כל אחד סיפור אחר. אמצעי התקשורת לא תיעדו שום תופעה אסטרונומית, ושום מכשיר  מדידה  או אמצעי תיעוד לא תיעד ריקוד שמש או כל תופעה מוגדרת אחרת. 'ריקוד שמש' הוא שם כללי שניתן להרבה אמירות שונות וסותרות.

נסי יציאת מצרים ומעמד הר סיני, אינם נתונים לפרשנות שתסביר אותם באופן טבעי. ואילו הסיפור הזה הוא סיפור שנתון לפרשנות. הוא מוסבר בקלות בצורה טבעית.

וכעת בהרחבה.

משמעות האירוע: לצורך הענין, נניח שהשמש רקדה טנגו, מה זה יכול ללמד אותנו?

יש בעולם המון תופעות בלתי מוסברות, שאנשים שמחים לנצל אותן לטובת רעיונות שבאופנה.

התופעות המכונות 'עבמי"ם', אכן נצפו ע"י אנשים רבים בזמנים רבים, וגורמים רשמיים של חיל האויר האמריקאי אף הם מאשרים כל מיני תופעות בלתי מוסברות.

עד כאן העובדות.

אך האם זה אומר שמדובר בהכרח בספינות חלל של חייזרים ירוקים? לא, זו כבר פרשנות שמעניקים בני אדם לפי הרעיונות שמוצאים חן בעיניהם, או שבאמת הם מדמיינים שראו.

אגב, גם את ריקוד השמש של פאטימה לכאורה, מסבירים חסידי העבמי"ם בהתגלות של חייזרים ועבמי"ם.

במשך ההיסטוריה האנושית יש מקרים רבים של תופעות בלתי מוסברות, וגם בזמננו, למרות הידע הרב שיש  לאנושות בימינו, לא הכל נחקר, וגם דברים שנחקרים לא תמיד נמצא עבורם הסבר.

העובדה שאין הסבר, לא מלמדת שבהכרח מדובר בענין לא טבעי. וגם אם כן מדובר בענין לא טבעי – זה לא חייב להיות קשור לדת ספציפית, או לטיעון של שרלטן ספציפי.

ניקח למשל את התופעה של גשם – בעלי חיים, תופעה המתועדת בזמנים רבים ושונים במשך ההיסטוריה, עד זמננו, ועדיין אין לה הסבר ברור, בויקיפדיה נכתב כך:

גשם של בעלי חיים היא תופעה מטאורולוגית בה בעלי חיים נופלים מהאוויר. התופעה נחשבת לנדירה ביותר, על אף שתועדה במדינות רבות במהלך ההיסטוריה. אחד ההסברים לתופעה הוא רוחות חזקות הנושבות מעל מקווי מים ונושאות את בעלי החיים מרחק קצר. עם זאת, ההיבט העיקרי של התופעה מעולם לא נצפה ונבחן מדעית…

מקרים אחדים התרחשו מיד לאחר סופות שכללו רוחות חזקות, בעיקר סופות טורנדו, אולם תועדו גם מקרים שהתרחשו במזג אוויר שאינו יוצא דופן, וללא שנצפו רוחות חזקות או נד מים בקרבת מקום.

 בשנים האחרונות התפתחה תאוריה בנושא הקושרת את התופעה להופעת נד מים… עם זאת, התאוריה אינה נותנת מענה לשאלה כיצד ייתכן שבכל אירוע מעורבים סוגי בעלי חיים זהים בלבד, ולא סוגים שונים אשר זהים בגודל ובמשקל אשר שהו באותו המקום.

תופעת הגשם של דגים מתרחשת כל שנה במחוז יורו (Yoro) הצפוני של הונדורס בין חודש מאי ליולי מזה מאה שנים. התופעה נפוצה מאוד בפולקלור של המדינה וקרויה בפי המקומיים "Lluvia de Peces". עדי ראייה לתופעה תיארו אותה מתחילה בענן שחור וגדול המלווה בברקים ורעמים שלאחריהם יורד גשם כבד במשך שעתיים עד שלוש. בהיפסק הגשם, מאות דגים חיים מפרפרים על פני הקרקע. התושבים המקומיים אוספים את הדגים המשמשים להם למזון. החל משנת 1998 נחגג "פסטיבל גשם הדגים" ("Festival de la Lluvia de Peces") בעיר הבירה יורו. ביולי 2006 דיווחה על התופעה תוכנית החדשות המקומית "Abriendo Brecha", ובה צוין כי לאחרונה מתרחשת התופעה פעמיים בשנה.

איך ולמה בהונדורס יורד גשם של דגים כל שנה מזה מאה שנים? לא ברור לנו, אבל מה שברור, שאם איזה שרלטן מקומי יבדה דת, הוא יוכל להשתמש בקלות ב'נס' הזה לעיני המונים. אף שהאמת היא שהאירוע הזה לא אומר כלום, דגים שיורדים מהשמים, כמו שמש רוקדת, וכמו אורות בלתי מזוהים בשמים, הם אירועים מעניינים ואולי לא מוסברים, אבל אין הם תומכים בשום דת או אמונה.

היחודיות של מעמד הר סיני הוא לא בעצם התרחשות הנס, אלא בהתאמת סדרת הנסים למעמד עצמו, לכריתת הברית בין ישראל לה', שנשמעה בקולו של ה'.

מה קרה שם? לגופו של ענין, האם באמת השמש רקדה?

טענה לאירועים הקשורים בשמש, היא מאד בעייתית.

אם היה מדובר על בנין שרוקד, עץ שרוקד, היה ניתן להבין את הטיעון. אבל השמש, כידוע אי אפשר להסתכל עליה ישירות יותר משניה או שתיים, ברגע שאדם מנסה להתמקד בשמש הוא מאבד את יכולת הראיה, הוא רואה עיגולים שחורים, מסתנוור, ויכול  'לראות' כל דבר שהוא רוצה לראות. כך טען, בין השאר, הפיזיקאי אוגוסט מייסן, בסימפוזיון הבינלאומי "מדע, דת ומצפון" בשנת 2003. (מאמרו זמין כאן) לדבריו לאחר בהיה בשמש תאי הרשתית מלבינים ונוצרת אשליה אופטית. הוא מביא דוגמאות מאירועים אחרים בהם אנשים בהו בשמש וראו בה כל מיני מראות מוזרים (למשל, בהרולדסבאך שבגרמניה, ב1949 10,000 איש התכנסו וכאשר נאמר להם להסתכל בשמש, רבים מהם ראו אותה זזה, רוקדת, יורדת, וכו').

גלעד דיאמנט מתאר, כיצד אנשים חווים תסמינים גופניים, כתוצאה מאמונה מקדימה:

דליפת הגז המדומה

ארוע אופייני התרחש בקיץ 1985 בבי"ס תיכון בסינגפור. על רקע שמועות בדבר דליפת גז באתר בניה סמוך, הבחינו יום אחד כמה תלמידים בריח מוזר. עד מהרה נתקפו 65 מהם (ומורה אחד) בצמרמורות, כאבי ראש, בחילה וקוצר נשימה.

בדיקות סביבתיות ובריאותיות שנערכו במקום לא העלו דבר. נמצא כי אלה שהאמינו שמדובר בדליפת גז סבלו מתופעות הלואי ואילו אלה שלא האמינו נותרו ללא פגע.

טרור כימי-ביולוגי

בשנים האחרונות התרחשו מקרים רבים בהם אנשים היו משוכנעים כי הם נתונים תחת מתקפה ביולוגית או כימית, ופיתחו תסמינים גופניים כתוצאה מכך. הנה דוגמאות בהן היה ברור כי לא מדובר בדבר האמיתי.

מתקפת האנתרקס החלה בארה"ב כשבוע לאחר ארועי 11 בספטמבר 2001. במשך תקופה של כמה שבועות קיבלו כמה משרדי תקשורת ושני סנאטורים אמריקאים מכתבים שהכילו נבגי אנתרקס. 5 אנשים מתו ו-17 נוספים נפגעו מהחיידק. רמת החרדה היתה גבוהה ותופעות של חווית המצופה לא איחרו להגיע.

בתחילת אוקטובר 2001 היו בארה"ב כ-2300 דיווחי שוא בדבר אנתרקס. רבים דיווחו על תסמינים פיזיים. באחד המקרים דיווחו מורה ותלמיד על כוויות כימיות קלות ביד לאחר שפתחו מכתב והבחינו באבקה כלשהי שהתפזרה ממנו. בדיקת המכתב לא מצאה כל סימן לחומר כלשהו. במקרים אחרים נמצא כי המעטפות הכילו טלק או אבקת סוכר. הסתבר כי אנשים ניצלו את גל החרדה ו"מתחו" את האזרחים המבוהלים.

ב-2001 נראה אדם מרסס חומר כלשהו בתחנת רכבת תחתית במרילנד. 35 אנשים התלוננו על כאבי ראש, סחרחורות וצריבות בגרון וקיבלו טיפול רפואי. מאוחר יותר הסתבר שהאדם ריסס נוזל לניקוי חלונות…

המרטש האכזר מטייוואן

ב-1956, במשך שבועיים נפלו 21 מתושבי טייפה שבטייוואן קורבן למתקפות אכזריות של מרטש מרושע, שהיה תוקף בעיקר נשים וילדים עם תערו המבהיק.

או שלא בדיוק?

הכל החל בשמועות, אותן הגבירה העיתונות המקומית אשר התיחסה לקיומו של המרטש כאל עובדה ודאית. בדיקות יותר יסודיות של מקרי הנפגעים העלתה כי הם ייחסו פציעות קיימות ולא משמעותיות לפעילותו של המרטש הדמיוני.

כך למשל סיפר אדם אחד למשטרה בפרוטרוט כיצד חתך אותו אדם שנשא תיק שחור מסתורי. כאשר בחן הרופא את הפציעה שלו וקבע כי נגרמה מחפץ קהה ולא סכין, הודה הקורבן כי הוא אינו זוכר מה בדיוק קרה, אבל מניח כי נפל קורבן למרצח "בגלל כל הדיבורים שיש סביב הנושא".

במקרה אחר לא הקורבן אלא הרופא שלו הוא שהיה אחראי ליצירת התקרית. הקשיש הגיע עם חתך בשורש כף ידו. לאחר שהזכיר כבדרך אגב שזר נגע בו בערך באותו הזמן בו הבחין בדימום הראשון, יעץ לו הרופא לדווח על המקרה למשטרה. בדיקה מעמיקה יותר הובילה למסקנה כי החתך היה פציעה ישנה שנפתחה מחדש לאחר גירוד שלא במתכוון.

בסופו של דבר הכריזה המשטרה כי מקורם של כל המקרים הינו פסיכולוגי. מתוך 21 המקרים שנבדקו – 5 היו דיווחים מוטעים תמימים, 7 היו חתכים עצמיים מכוונים, 8 היו חתכים שלא מסכין, ומקרה אחד היה פנטזיה מוחלטת.

אברי המין הנעלמים

במהלך אוקטובר-נובמבר 1967 שטפו עשרות גברים סינגפורים מבוהלים בכל יום את בתי החולים כשהם משוכנעים שאיבר מינם מצטמק ודינו להעלם לבסוף, דבר שיביא למותם. רבים אילתרו מחזיקים למיניהם, קפיצים, חוטים, גומיות ואפילו סיכות ביטחון, במאמץ למנוע הצטמקות נוספת (שיטות שגרמו לעיתים לפגיעות חמורות). במקרים אחדים חברים וקרובים היו מחזיקים את איבר מינם עד אשר קיבלו סיוע מרופא או "מרפא" מקומי. המגיפה המוזרה התרחשה בעקבות שמועות שאכילת חזיר שחוסן נגד שפעת החזירים בטרם נשחט, עלולה לגרום לתופעה.

הנה שני מקרים להמחשה. נער בן 16 שמע את השמועות כשהיה בבית הספר. הוא נזכר כי באותו הבוקר אכל בין השאר חזיר. כשהשתין, הבחין שהפין שלו התכווץ. מבוהל, הוא תפס את האיבר לבל יעלם בתוך בטנו ורץ לביתו כשהוא זועק לעזרה. הרופא המקומי נאלץ להרגיע את הנער ואת הוריו.

במקרה אחר החליפה אמא צעירה חיתולים לתינוקה שסבל משלשולים. האם שמעה את השמועות. התינוק צרח ואיבר מינו נראה לה מצומק מתמיד. לא נדרש יותר מכך בכדי לגרום לאם "להבין מה קורה" ולרוץ למרפאה עם תינוקה לקבלת עזרה דחופה, כשהיא אוחזת את איברו בידה, מבועתת כולה.

חשוב להבין כי אמונות בנושא זה רווחות בסינגפור ובכל המזרח הרחוק, כך שדי בניצוץ קטן בכדי ללקח את האש.

כמה שבועות לאחר הדיווחים הראשונים הפאניקה שככה בבת אחת, לאחר שמשרד הבריאות הסינגפורי יצא בהכרזות ציבוריות כי אין כל שחר לחששות.

היסטריות של אברי מין מצטמקים ונעלמים פקדו במהלך עשרות השנים האחרונות אלפים רבים של אנשים בהודו, סין, תאילנד ומדינות נוספות באזור. מקרים נוספים ונתונים מספריים ניתן למצוא כאן.

נמשיך באותו נושא, אך בסגנון ניגרי. מאלף לראות כיצד כל תרבות מייצרת את הגירסה שלה להיסטריית המונים.

גנבי אברי המין

בשנת 1990 רעשה ניגריה בעקבות השתוללות מגיפה של גניבות אברי מין, בד"כ מגברים. כיצד התבצעו גניבות שכאלה? פסיכיאטר מקומי מסביר: זה מתחיל בהתחככות מקרית עם מישהו במקום ציבורי, שלאחריה מרגיש ה"קורבן" תחושות מוזרות באיבר מינו, מה שמוביל אותו לבדיקה מיידית כי הוא עדיין שם. בשלב זה הקורבן מתעמת עם הזר, וכשהמון מתגודד סביבם "הקורבן" מאשים את "הגנב" בגניבת איבר מינו, תוך שהוא מתפשט כדי לשכנע כי הציוד אכן חסר.

לאחר שהמציאות טפחה על פניהם, רבים היו טוענים כי הציוד הוחזר להם רק בעקבות עירנותם והמהומה שעוררו. אחרים טענו כי האיבר אומנם הוחזר אך הוא הצטמק, ולפיכך כנראה אינו שלהם, או שמדובר רק ב"רוח" של איבר מינם. ה"גנב" היה מוכה לעיתים קרובות עד אשר האיבר היה חוזר לגודלו המקורי. בכמה מקרים עלתה הפרשה ל"גנב" בחייו.

הפסיכיאטר מתאר סצנה עירונית אופיינית: "אנשים נראו מסתובבים ברחובות לאגוס כשהם אוחזים באברי המין שלהם בגלוי, או באופן מוצנע יותר, כשידיהם בכיסים. גם נשים נראו כשהן מגינות על שדיהן באופן גלוי או בעקיפין, ע"י שילוב ידיים על החזה.

נהוג היה לחשוב שחוסר תשומת לב וחולשת אופי מקלים על חטיפת אברי המין. דריכות ותוקפנות מקדימה נחשבו לטיפול מונע טוב."

אמונה זו לא רק שהינה מתקבלת על הדעת על רקע התרבות הניגרית, אלא שהיא אף הועצמה ע"י נציגי הציבור. ניגרים רבים בעלי השפעה הביעו זעם כאשר המשטרה שיחררה חשודים בגניבת איברים.

(כמות גדולה מאד של דוגמאות כאלו עם לינקים לעיתונות, כאן).

במקרה של ריקוד השמש, הילדים לא אמרו מראש מה יתרחש, הם רק אמרו שב13 לדצמבר יהיה אירוע גדול, האנשים מתאספים במקום שהילדים סיפרו עליו כמקום ההתגלות, ובאופן טבעי מרימים את ראשם לשמים ומחפשים התגלות או נס או 'אירוע גדול'.

אנשים רבים ראו דברים מעניינים בשמש, אבל אנשים רבים אחרים אמרו שלא ראו כלום. תופעה אמיתית היתה נראית בעיני כולם, תופעה דמיונית נראית רק אצל חלק. כמו כן תצלומים מהאירוע זמינים ומפורסמים, ואף אחד מהם לא מראה שום תופעה חריגה. מאות כתבי וצלמי עיתונות נכחו במקום, אבל לא היתה שום תופעה שניתן לתעד. כמובן שהשמש לא זזה באמת ממקומה, כי זה אירוע שהיה נראה מכל חצי הכדור ולא רק מנקודה מסויימת. (אחד מהכמרים התומכים בהתגלות, האב פיו סקציצי, טען שנעשה עוד נס מיוחד כדי שריקוד השמש לא ייראה ממקומות אחרים).

ישנם חוקרים שאספו עדויות מזמן המאורע, ומהן עלה כי כבר זמן מה לפני האירוע המתוקשר נראו תופעות לא רגילות מבחינה מטאורולוגית, כך שאין יחודיות בקביעת התאריך, ושאנשים התכוננו לקראת אותו היום ביצירת זכוכיות מפויחות כדי שיוכלו להתבונן בשמש. יתירה מכך, ישנן עדויות שגם אחרי אותו יום המשיכו לראות תופעות כאלו בשמש (Jaki, Stanley L. (1999). God and the Sun at Fátima. Real View Books. p. 57.)

חוקרים העלו שפע של הסברים טבעיים על בסיס ידע מטאורולוגי שיכולים לגרום לאירוע שייראה לעיני אנשים כריקוד של השמש, בהתאמה לתיאורים שסיפקו צופים שונים.

חוקרים כמו בנג'מין רדפורד, עברו על העדויות, וטענו כי זה נראה כמו סוגסטיה קיבוצית (ראה מאמרו כאן), קווין מק'קלור בספר " The Evidence for Visions of the Virgin Mary" מ1983, כותב שדווח על תופעות דומות כבר בשבועות שקדמו לאירוע המתוקשר. מק'קלור הצהיר כי "מעולם לא ראה אוסף כזה של תיאורים סותרים של מקרה באף אחד מהמחקרים שערך בעשר השנים הקודמות", התיאולוגית ליסה ג'יי שוובל, כותבת: "לא רק שלא כל הנוכחים לא ראו את התופעה, אלא גם ישנו חוסר עקביות ניכר בין העדים לגבי מה שהם כן ראו".

סוגסטיה קיבוצית משפיעה על אנשים באופן פיזי, כך לדוגמא:

מגפת הריקודים, אירוע שהתרחש בשטרסבורג, אלזס (אז חלק מן האימפריה הרומית הקדושה) ביולי 1518, בו רקדו בערך 400 אנשים במשך ימים ללא מנוחה. במהלך האירוע, שהתפרס על פני חודש ימים, מתו חלק מן הרוקדים מהתקף לב, שבץ מוחי, רעב או תשישות.

מגפת הצחוק בטנגנייקה היא דוגמה להיסטריה המונית, אשר פרצה ב-30 בינואר 1962. שלוש נערות, תלמידות בית ספר מיסיונרי בטנגניקה (חלק מהמדינה שנקראת כיום טנזניה), פרצו בצחוק חסר מעצורים, שהדביק במהרה את כל בית הספר. התפרצויות הצחוק נמשכו בין כמה שעות ל-16 ימים. צוות המורים לא נדבק בהתקפי צחוק, אך רוב התלמידות נדבקו בפרצי הצחוק ולכן לא היה אפשר לקיים שגרת לימודים תקינה. עקב כך נאלץ בית הספר להיסגר, והתלמידות נשלחו לבתיהן.

כמה מהנערות חזרו לכפר שממנו באו (הקרוב ל-Bukoba) והדביקו את אנשי הכפר הצעירים, בעיקר את הנשים ואת הנערות. בכפר דווח ש-217 איש נדבקו בפרצי צחוק חסר מעצורים. בהמשך, בתי ספר קרובים נדבקו גם הם. בית הספר נפתח מחדש ארבעה חודשים לאחר פרוץ התקף הצחוק ההמוני, אך הנהלת בית הספר נאלצה לסגור אותו שוב בתוך חודש. המגפה התפשטה ובעטייהּ נסגרו ארבעה עשר בתי ספר, ורק כעבור שמונה עשר חודשים היא פסקה סופית. למעלה מאלף איש נדבקו במגפה בשלביה השונים. במהלך התפרצות המגפה נשלחו בדיקות דם של החולים לבריטניה לצורך איתור נגיפים. בדיקות אלו לא הניבו שום פרי.

גם לאחר עשרות שנים, לא הוברר מקור התופעה. מחקר באוניברסיטת פרדו טוען כי מדובר במקרה של היסטריית המונים, Mass psychogenic illness (MPI).

עד כאן הדגמנו, מדוע האירוע הזה הוא נתון לפרשנות. מכיון ש'ריקוד שמש' זה אירוע שאין לו השלכות פיזיות, הוא יכול להיות מדומיין בקלות, או מושפע מאירוע מטאורולוגי אמיתי שנתפס כשידוד מערכות טבע.

הנה דוגמאות לריקודי שמש שונים:

אמנם, יתכן בהחלט שהיתה שם גם תופעה בלתי מוסברת, מי שאינו מטריאליסט אינו מוכרח לשלול תופעה בלתי מוסברת. השאלה היא רק האם ניתן להסיק מתופעה כזו משהו. ובנוגע לזה, הראינו בתחילת הדברים, שאין באירוע בלתי מוסבר כדי להוכיח דת, תיאוריה, אמונה טפלה, או כל הנחת יסוד שאנשים חפצים ביקרה.