פיתום ורעמסס – סימן איחור, או סימן קדמות?

סוגיית התיארוך והאמינות של סיפור ישראל במצרים, מתחילה אצל רבים מהתיאור הבסיסי של השיעבוד: 'ויבן ערי מסכנות לפרעה – את פיתום ואת רעמסס'. מתי היו הערים האלו?

הגישה השמרנית הקלאסית, מוצאת את אזכור החבירו עוסקים בבנינה של רעמסס, כך למשל ד"ר רבקה שפק ליסק כאן:

מכתב של פקיד מצרי מימי רעמסס השני מדווח על אספקת מזון לע’פרו: ”חולקו מנות דגן לחיילים ולע’פרו הסוחבים אבנים אל מקדש רעמסס”. הכוונה להקמת מקדש בעיר רעמסס, ככתוב במקרא:”ויבן ערי מסכנות לפרעה את פיתום ואת רעמסס”. תבליטים מצריים מהאלף השני לפנה”ס מתארים עובדי כפיה שמיים ומצריים העוסקים בתעשיית לבנים בהשגחת שרי מסים. אוסטרקון בכתב היראטי מזכיר את שבטי הע’פרו המועסקים בעבודת פרך בבניית העיר פר- רעמסס.

אך האם ידוע לנו מתי התקיימו הערים האלו, פיתום ורעמסס?

לפחות לפי הידע שהיה עד השנים האחרונות, הרי שרעמסס היא סימן קדמות מובהק, כפי שהבאנו כאן:

העיר רעמסס, שקעה בחול במאה היב’ לפנה”ס. ולא היתה ידועה בשם זה לאחר מכן (תולדות א”י עמ’ 141). “הזכרת רעמסס היא העדות הבולטת ביותר אולי היחידה לקדמות המסורת”, (נדב נאמן: סיפור יצי”מ בין זכרון הסטורי ליצירה היסטוריוגרפית. תרביץ עט’ תשעא תשעב’).

אם נדב נאמן מודה בעדות לקדמות המסורת, (כמובן שבשבילו היא ה'יחידה'…) זה כנראה דבר שאין דרך להכחישו.

כאן הבאנו מתוך סקירה על דברי האגיפטולוג הופמאייר, המראה את מבוכתם של המינימליסטים בנושא:

רעמסס היא “עיר המסכנות” שעבורה בני ישראל הכינו לבנים לבנייה (שמות 1:11). זוהי גם נקודת המוצא של שמות (שמות 12:37 ;במדבר 33: 3). זה עשוי להיות מקביל לערים שנבנו על שם רעמסס השני, כלומר, פי רעמסס, – בית רעמסס”,  כפי שאנו מכירים אותו ברשומות המצריות. עם זאת, קשה היה לאתר את מיקומו המדויק. מאז המאה ה -19, ארכיאולוגים הציעו מספר אתרים. מאז 1980, אדגר פוש ממוזיאון פליזאוס בהילדסהיים, גרמניה, חופר בקנטיר,  וכיום יש הסכמה רחבה שהוא זיהה את פי-רעמסס, עיר מסיבית שסקר מגנטומטר קובע את גדלה לכ -6 קמ”ר.

הרישומים המצריים מראים לנו כי בתקופת שלטונו של רעמסס התשיעי (1099-1069 לפנה”ס) ננטשה פי-רעמסס, כנראה משום שערוץ הפלוסיאן של הנילוס שזרם דרך הדלתא, הועתק בנסיבות טבעיות מן העיר, ובכך הגביל את התחבורה והתקשורת. בסביבות 1075 לפנה”ס, לפני פטירתו של פרעה האחרון,  נבנתה בירת דלתא חדשה שנשארה עד התקופה הרומאית. היא ידועה בטקסטים מצריים כ’זאנית’, שהיא צוען בתנ”ך (במדבר יג, כב), ומוכרת יותר בשמה היווני, .פאלקון מפיטום.

שני אתרים הוצעו כמקום המקרא פתום-משכוטה ורטבה. אבל משכוטה לא היתה מיושבת בתקופה הרעמססית, למרות שבז רעמסס נמצא שם. המחבר הופמיייר טוען כי הוא הובא מרטאבה הסמוך ועבר שינוי במאה השביעית לפנה”ס כאשר רטאבה (פיתום המקראית) נהרסה.

העובדה שלעיר פי-רעמסס הייתה היסטוריה מוגבלת לתקופה מ 1275-1075 לפני הספירה היא משמעותית ביותר עבור הופעתו של אתר דלתא בשם רעמסס בנרטיב יציאת מצרים. הארכיאולוג ישראל פינקלשטיין, האגיפטולוג דונלד רדפורד וחוקר התנ”ך ג’ון ואן סטארס  טוענים שכל השמות בספר שמות משקפים את המציאות של המאה השביעית או השישית לפני הספירה ולא בזמן יציאת מצרים. מה הם עושים עם פי רעמסס, אשר לא היה קיים במאה השביעית או השישית לפני הספירה? כמה מינימליסטים מקראיים פשוט מתעלמים מן המתאם המשמעותי הזה של תאריכי רעממס המקראי ופי רעמסס המצרי. מינימליסטים אחרים אומרים כי השם הישן של פי-רעמסס שרד בדרך כל שהיא עד המאה השביעית לפנה”ס, הסבר יצירתי זה מוביל את נילס פיטר למכה להאמין כי “רעמסס המוזכרת ביציאת מצריים מתייחס לטאניס”.  הסבר זה נוח לאלה האונסים את הדברים אל התקופה המאוחרת, אך הסיבה לדחיית ההסבר הזה ברורה: המחבר ידע היטב את ההבדל בין פי-רעמסס ובין העיר הראשונה של האלף לפנה”ס של טאניס. טאניס היתה העיר הבולטת של צפון מצרים באלף הראשון לפני הספירה. כאשר המשורר הישראלי מתאר את המכות שפקדו את מצרים לפני יציאת מצרים, הם התרחשו בטאניס / צוען ( תהילים 78:12, 43), ולא ברעמסס ההסבר הפשוט ביותר הוא כי העיר רעמסס בסיפור יציאת מצרים תואמת לפי-רעמסס, עיר שלא היתה ידועה לסופרים מן המאה השביעית לספירה .

החודש יצא הופמאייר במאמר חדש, (יחד עם עמיתו רנדסבורג), שהתפרסם בJournal of Ancient Egyptian Interconnections , המאמר מסתמך על החפירות האחרונות בתל א-רטבה, ובתל אל מסכותה, ומראה כי פיתום ורעמסס הן הוכחה לקדמות המסורת, ובתקופה מאוחרת לא ניתן היה לדעת על היותן ערי מסכנות מרכזיות באלף השני לפני הספירה.

PITHOM AND RAMESES (EXODUS 1:11): HISTORICAL, ARCHAEOLOGICAL, AND
LINGUISTIC ISSUES (PART I)

ABSTRACT
This paper examines the historical and archaeological background to the toponyms Pithom and Rameses in Exodus 1:11 as a counterargument to those who deny the traditional understanding that they refer to sites attested in the Ramesside era and favor the theory that they reflect 7th BCE (and even later) geopolitical realities. Recent excavations at Tell el-Retaba and Tell el-Maskhuta have helped clarify the situation and militate strongly against this redating. Linguistic issues will be addressed in the forthcoming second part of this article

מצורף המאמר בשלמותו.