נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

האם המדע אכן מסביר את העולם? א

האם המדע אכן מסביר את העולם? א

השאלה נשמעת רטורית לחלוטין, מי אם לא המדע מסביר את העולם?

אך אל לנו לתת לכמות העצומה של המידע, לטשטש את העיקר, שכל ההסברים המדעיים מתמקדים בחלק קטן מהמציאות, שאת הויית המציאות עצמה, מנסה המדע להגדיר, והתוצאות לא משביעות רצון.

שני ענפי המדע החדשים, המיקרו – פיסיקת חלקיקית, והמאקרו – אסטרופיזיקה, מעוררים בעיות קשות וסבוכות עמם מתמודדים כבר עשרות רבות של שנים, המדע מגדיר את הבעיות ואת הנוסחאות של מה שמעלות התצפיות, אבל מדובר באבסורדים לפי כל קנה מדה.

כדוגמא קטנה נזכיר את ה'חומר האפל', דומה הדבר לאדם שמסתובב עם תיק ריק, וכשמניחים את התיק על המשקל, המחוג מורה על 100 ק"ג. אותו אדם מסביר את הדבר בכך שהתיק שלו מלא ב'חומר אפל' שאינו נמדד בשום פרמטר פיזי, אבל משפיע באופן פיזי על סביבתו. ההגדרה המדעית היא מדוייקת ונצרכת בכדי להסביר את האיזון, אבל היא בפירוש אבסורד. (ראה לדוגמא הסבר מפורט במאמר 'תעלומת היקום הסמוי' של סנטיפיק אמריקן: "…מעמידה לפנינו תעלומה. אי אפשר להסביר את מהירות הסיבוב המסחררת שלה באמצעות הפעלת חוקי הפיזיקה הידועים… אם לא היה שם חומר נוסף, פרט לחומר הנראה, אזי אנדרומדה, וכמעט כל הגלקסיות המסתחררות במהירות גבוהה כמוה, פשוט לא היו קיימות… המסר האמיתי הוא שאנחנו ניצבים לפני תעלומה, ושאנחנו לא יודעים מה יהיה הפתרון").

אנו ניצבים בראשיתה של תקופה, 'מדעית', אנו זוכרים ומכירים את ראשיתה של התקופה. בה הוכרז על ביטול כל הקודם, כל הידע והדעות נחשבו ל'חשכת ימי הביניים', והכל הוחל להיבנות מחדש. אך עם השנים אנו רואים כי גם החברה ה'פתוחה' ה'מודרנית' ה'מתקדמת' משתפעת באמונות טפלות, ומנסחת אותם בסגנון מדעי חביב, האסטרולוגיה, הפסיכוקינזיס, דיאנטיקה, זן, וכתות שונות ומשונות. שיטות פראפסיכולוגיות, כמו שיטות ריפוי 'אלנטרנטיביות' זרות ומוזרות, תופסות תאוצה רבה, מנוהלות בידי דוקטורים מלומדים ומנומקות בספרים עבי כרס. הגבול בין מיתולוגיה ומדע איננו ברור, ובעתיד בודאי ייתפסו חלקים רבים ושונים בהם עוסקים גם אנשי מדע כיום, כמיתולוגיה. וסגנונם ייחשב כסגנון שעל גבי מצבות עתיקות. ולהיפך: עם הזמן מתברר, כי רעיונות שהיו נחשבים במאות ה18 וה19 כהבלים ודמיונות, מתבררים כמציאות, החל ממכניקת הקוואנטים, וכלה בתגליות רבות ושונות, (ואפילו האלכימיה, שכיום ידוע לנו שתיאורטית היא נכונה, כל החמרים בנויים מאותם אבני יסוד, וניתן תיאורטית להמיר חומר לחומר). הדעות והאמונות בעולם הקדמון התבססו גם על נסיון היסטורי של אלפי שנים מתוך הערכה לידיעות העוברות מדור לדור. וחלק זה חסר לדעות ואמונות שבימינו, שאינם מסתמכים על שום נתון שמחוץ לתקופתינו שעדיין בחיתוליה, ואין ספק שדברים רבים ומופלאים שנחשבים בימינו זרים ומוזרים, יתבררו כמציאות עם הנסיון ההיסטורי. וכן להיפך.

ההישגים המדהימים שהגיעו לעולם במאה ה19, יחד עם קודמיהם במאות שלפניה, הביאו את העולם המדעי לשיאים של זחיחות דעת, שהתבטאה באופן סמלי בנאומו המפורסם של אלברט מיקלסון בחנוכת המעבדה לפיזיקה באוניב' שיקגו, בו אמר: "חוקי היסוד החשובים ביותר של מדע הפיזיקה והעובדות שלו כבר התגלו כולם".[1] עשר שנים לאחר מכן פרסם איינשטיין את תורת היחסות.. מספר שנים נוספות לאחר מכן התקבלה על העולם המדעי תורת הקואנטים, המנפצת לחלוטין את תמונת העולם הפשטנית של המאה ה19. כל הידע המדעי שבידינו במאה ה21 אינו מאפשר להסביר בצורה ברורה את שלל ההתנהגויות של החומר, אנשי המדע מצפים ומנסים ללא הרף להגיע לתיאוריה אחידה שתסביר את ההתרחשויות ביקומינו, אך זו עדיין איננה.

המצב הזה כמעט ואינו בא לידי ביטוי במדיה אליה נחשפים כולנו, בתקשורת הכתובה והמשודרת, במגזינים ובכתבי עת. ההרגשה היא כאילו המדע יודע הכל, כאלו ההישגים המדעיים הכבירים מעידים על הבנה מושלמת ואמיתית של חוקי הקוסמוס, וכאילו הישגים אלו נותנים למדע לגיטימציה לקבוע מכח ידיעותינו את מה שהיה בעבר ומה שיהיה בעתיד.

המציאות היא שאין ההסברים ברורים ופשוטים כלל וכלל. אנשי מדע ברצותם להסביר את המתרחש בעולמנו לפי תצפיותינו מדברים על דברים בלתי נתפסים, תיאוריית המיתרים התופסת תאוצה בימינו למשל, מדברת על יותר מארבעה מימדים, תיאוריות אחרות מדברות על ריבוי יקומים, ועל הגדרות פנטסטיות אחרות.

כיום אנו יודעים בצורה ברורה, כי לא רק ש"הכוכבים אינם בשמים אלא בספרי האסטרונומיה" (הרמן כהן), אלא כל תמונת העולם שלנו כולה היא ספקולציה של מוחינו. אפילו פעולת הראיה היא פעולת יצירה, וניתן להוכיח בקלות שהראיה יוצרת מודל מוחי מכמות מתמטית של גלים, ושסוגים שונים של ראיה במצבים משתנים יוצרים יצירה שונה. הצבעים, החום והקור, כולם יצירה מוחית המתבססת על גלים ומצבים של מולקולות, כשמצבי המולקולות עצמם הם ספקולציה אנושית. כל מה שאנו רואים וחשים, וכל מה שחשבו במשך דורות רבים – נמצא כדמיון, כיצירה של התודעה שלנו, והמרחק בין המציאות האובייקטיבית לבין היצירה הזו הוא בלתי נתפס.

הציבור כאילו אינו יודע עד כמה עמוקות השאלות, לפי הידוע לנו אין המדע יכול לספק הסבר ריאלי ומבוסס למה שקורה באמת, הדגם המקובל של העולם המיקרוסקופי דומה במקצת לדגם היקום של תלמי, פרופ' פריס אומר:

"אין כיום שלום בית בפיסיקת החלקיקים, הדגם התקני משיג אמנם תוצאות, אולם איש אינו מעלה על דעתו כי הוא אומר את המלה האחרונה בנושא. הדגם אינו שלמות מגובשת אלא מעשה טלאים מטורף.. הנה כי כן לקראת סוף המאה עדיין מחפשים הפיסיקאים הסבר פשוט יותר ויעיל יותר לפעולות הגומלין הבסיסיות", (מילדות לבגרות בשביל החלב עמ' 269).

"ככל שאנו מרחיבים את ידיעותינו על אודות היקום, כך אנו מיטיבים להבין מה מעט אנו יודעים.. הפיסיקאי תומס לואיס כתב: "הישגו הגדול ביותר של מדע המאה העשרים היה חשיפת הבערות האנושית", (שם עמ' 345).

  • "מרבית הפיסיקאים החוקרים תופעות מוגדרות בעולם המיקרוסקופי בעזרת תורת הקואנטים אינם מתענינים בשאלות הפילוסופיות שמעוררת התפיסה הקואנטית של המציאות. לפיסיקאים ולפילוסופים העוסקים בשאלות הללו אין הסבר מניח את הדעת כיצד תורה פיסיקלית המצליחה כל כך בתיאור המציאות מבוססת על בסיס פילוסופי כה רעוע", (מחשבות על המציאות, עמ' 116).
  • "במחקר המדעי התהליך כה נפוץ עד שרבים מאתנו מקבלים את הדברים כפי שהם נאמרים או נכתבים בלי להתעכב ולשאול על מה מבוססת תיאוריה זו או אחרת, ועוד חטא: ממעטים לדבר על תיאוריות – לעתים קרובות מדי מוצגים דברים כאמתות", (גיורא שביב,קוסמולוגיה, הוצ' אוניב' משודרת עמ' 135).
  • "אפשר שהוגי המאה ה19 האמינו עדיין שהמדע מכונן או צפו שהמדע יכונן מה שניתן לכנות תמונת עולם, בכל מובן מן המובנים הפילוסופיים שאפשר לייחס למונח זה ודאי הוא שאין ציפיה זו תקפה לגבי המדע של ימינו, היום אין בידינו לגשר את התחום שבין המדע הפיסיקלי ובין מדע החיים, ואף בפיסיקה עצמה לא ניתן ליישם את תורת היחסות עם מכאניקת הקואנטים, ובבילוגיה בין תורשה והתפתחות, ואצ"ל שמוסיף לעמוד ולהתקיים הפער שבין שתי התרבויות, בין מדע וערכים", (רציתי לשאול אותך פרופ' ליבוביץ, עמ' 44).

אנו לעולם לא נוכל לתפוס את המציאות כפי שהיא, תפיסה מדעית אובייקטיבית, כפי שקבע כבר מאקס פלאנק "המדע אינו יכול לפתור את התעלומה האחרונה של הטבע וזה בגלל היותנו גם אנו, בסופו של דבר, חלק מהטבע, ולכן חלק של אותה תעלומה שאנו מנסים לפתור" (PLANCK, WHERE IS SCIENCE GOING, 1932, P. 217 ). כך אומר גם ברונובסקי: ""לא יעלה על הדעת! באופן עקרוני שיהיה לנו אי פעם הסבר נכון בתכלית. שכן דבר זה יחייב עריכת ניסוים, שבהם נתפס היקום כלו כביכול מנקודת מבטו של אלקים". (י. ברונובסקי, מקורות הידיעה והדמיון, ע' 61).

  • הפילוסוף של המדע, קארל פופר: "המדע חוקר את העולם רק בה במידה שאינו משתנה, שאינו מושפע מרצונו של האדם. התמונה שהוא מצייר לפנינו היא, מן ההכרח, כתוצאה של שיטת המדע עצמה, תמונה חלקית." (KARL POPPER – INDETERMINISM IS NOT ENOUGH, EN COUNTER, JUNE, 1973, principia, ed. wolfers )
  • הפילוסף והמדען פואנקרה הנרי: "לא רק שהמדע אינו יכול לגלות לנו את טבע הדברים, ברם, שום דבר אינו יכול לגלותו. ולו היה איזה אלוקים שהיה מכירו, לא היה הוא מוצא מלים כדי להביעו. לא רק שלא נוכל לנחש את התשובה, אלא במקרה שהיו נותנים לנו את התשובה, לא היינו יכולים להבין בה מאומה; אף אני שואל את עצמי אם נוכל להבין היטב את השאלה. ולכן, כאשר תורה מדעית מתיימרת ללמדנו מה הוא חום, או חשמל, או חיים, פסולה היא מלכתחילה. כל מה שהיא מסוגלת לתת לנו אינו אלא ציור גולמי. לכן זמנית היא ותשושת כח". ( PINCARE. LA VALEUR DE LA SCIENCE, P 266).
  • האסטרונום הנודע אדינגטון: "ההוכחה היא אליל שלפניו מסתגף המתמטיקאי הטהור… בפיסיקה אנו מסתפקים בדרך כלל בהקרבת קרבן על המזבח פחות – הערך של "הסביר". אנו שווים כולנו בשאיפותנו הצולעת אחרי האידיאל שהוא מחוץ להשגתנו" (eddington a.s., The nature of the physical world, cambridge, 1929 pp.337).
  • אלברט איינשטיין: ""הדבר היפה ביותר שבו יכולים אנו להתנסות, הוא המסתורין של החיים. לדעת שיש משהו שאינו ניתן לתפיסתנו, להכיר בגילויה של התבונה העמוקה ביותר ושל היופי המזהיר ביותר, שאינם ניתנים להבנתנו אלא בצורותיהם הפשוטות ביותר- הכרה זו ורגש זה, הם הם שיוצרים את האדיקות האמיתית. במובן זה אנו משתייכים לסוג האנשים שדתיותם עמוקה ביותר" ( EINSTIEN, COMMENT JE VOIS LE MONDE. PP 12-13)

כך נראה קטע מריאיון עם פיזיקאי מפורסם העוסק בתיאוריות על טבע המציאות, מיצ'יו קאקו:

האם מעבר כזה (-בין יקומים) הוא בכלל אפשרי. "התשובה לכך", מסביר קאקו, "היא לא ממש ברורה". הסיבה היא שתיאוריית היקומים המקבילים היא עניין משונה ולא ברור לגמרי בפני עצמו, קל וחומר היכולת שלנו לדלג ביניהם. ריבוי היקומים הוא תפיסה בפיזיקה תיאורטית הגורסת שמלבד היקום שלנו קיימים אינספור יקומים באינספור גרסאות. חוקי הפיזיקה וכל שאר הדברים שאנחנו תוחמים בגבול המציאות המוכרת הם רק ורסיה אחת מתוך מי-יודע-כמה, אולי אינסוף מציאויות אחרות. במילים פשוטות, המשמעות הבסיסית של התיאוריה היא שהכול ייתכן, כל מציאות היא אפשרית.

וזה הולך ונהיה מוזר יותר. "אנחנו הפיזיקאים מאמינים שאכן קיים ריבוי יקומים, שנמצאים אפילו בתוך הסלון שלנו". אז מדוע אנחנו לא מבחינים בהם? פרופסור קאקו טוען כי הסיבה לכך נעוצה בהתנהגות הגלית של יקומים ושלנו. "אנחנו גלים", הוא מסביר, "והגלים הללו רוטטים ואז מתפצלים עם הזמן". הוא מציע לחשוב על זה כמו על תדרי רדיו. כשאנו מאזינים לתחנת רדיו, אנו שומעים רק שידור אחד, אבל למעשה קיימים באותו זמן תדרים רבים סביבנו. לראיה, אנו יכולים לעבור לתדר אחר בלחיצת כפתור ולהאזין לתחנה אחרת.

קאקו מסביר שיקומים פועלים על פי אותו הדפוס. בואו ניקח את המקרה הפשוט של שני יקומים בלבד. "כששני יקומים נמצאים בתיאום, הם קוהרנטיים וניתן לנוע [ביניהם] הלוך וחזור", הוא טוען. "אבל עם התקדמות הזמן, שני היקומים הללו נפרדים, הם מתחילים לרטוט בתדרים שונים". דמיינו שני גלגלי ענק צמודים שמסתובבים במקביל ובאותה מהירות. באופן תיאורטי אפשר לעבור בקלות מתא המושב בגלגל אחד לתא בגלגל המקביל. אבל ברגע שהמהירויות של שני הגלגלים או כיוון התנועה שלהם ישתנו, יהיה זה בלתי אפשרי.

היקום שלנו רוטט בתדר שונה משל יקומים אחרים ולכן אין גישה ישירה בינו ובינם. אבל האם בכל זאת יכולה להיות לנו גישה אליהם? אם המעבר בין ערוצי הרדיו משול לקפיצה בין היקומים, השאלה המתבקשת היא האם במציאות שלנו קיים כפתור בורר תחנות. כדי לחדד, השאלה היא האם אנחנו כבני אדם מסוגלים לבצע קפיצה בין מציאויות, גם אם הן עצמן לא חופפות. התשובה לכך עוברת בפיזיקת הקוונטים. קאקו מסביר כי על פי התיאוריה הקוונטית האטומים שמרכיבים אותנו רוטטים בדומה ליקום. התכונה הגלית מאפיינת אותנו כמו את מבנה המציאות עצמו. אלא שהאטומים שלנו "כבר לא רוטטים באחדות עם היקומים האחרים. התפצלנו מהם".

אחד הפיזיקאים בני זמננו התומך בתיאוריה של יקומים מקבילים הוא פרופ' לב ויידמן מאוניב' ת"א, לדעתו אין אפשרות אחרת להבין את המציאות, לפיה – בין השאר – חלקיקים נפרדים מודעים למתרחש אצל חבריהם במהירות העולה על מהירות האור, ראה למשל על שיטתו: "באמת קיימים עולמות מקבילים", וכן: הרצאה מצולמת "תורת הקואנטים ועולמות מקבילים".

לאור דברים כאלו, האם באמת נוכל לחשוב שאנו מבינים באמת את המציאות ומסוגלים להגדיר אותה?

(ראה עוד פרופ' מרטין ריס על גבולות החשיבה המדעית, הוא טוען כי המדע מגיע לתחומים בהם לא ברור שאנו צריכים להניח שהתודעה והחשיבה האנושית יכולה בכלל להבינם ולהסיק מסקנות, לדעתו צריכים להמתין לאינטלגנציה גבוהה יותר שילוב של אדם ומכונה. לעתידנות המשיחית הזו התייחסנו כאן. בכלל ריס משתמש בטיעון השחוק שהתודעה התפתחה בסוואנה בכדי למצוא ציד, ולכן זה מאפשר לנו להבין את הקואנטים אבל יתכן שלא מעבר, על הגישה ה'מדעית' הזו ראה למשל כאן וכאן, מה שברור הוא שבאמת אין לנו שום סיבה להניח שהתודעה מבינה לאשורם את המקומות האלו בהם אנו נפגשים בסתירות לוגיות ובחוסר יכולת להגדיר).

הערות:

 [1]מפורסמת גם אימרתו של הלורד קלווין (נשיא האגודה המלכותית הבריטית למדעים) משנת 1895: "אי אפשר ליצור כלי שעף אם הוא יותר כבד מהאוויר". צ'ארלס דואל, נציב משרד הפטנטים האמריקני , הצהיר בשנת 1899: "כל מה שאפשר היה להמציא כבר הומצא".

לחלק ב.

 

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות