שלום וברכה האתר חדש לי ויתכן כי כבר דובר על הנושא.
רציתי לשאול שאלה שמעסיקה אותי רבות, ישנם הרבה טענות דתיות שבעצם ניתנים להיבדק בצורה מדעית כדוגמא, שברכות של רב מסוים מתקיימות בסטיסטיקה גבוהה מהרגיל, שאדם הנותן מעשרות מתברך יותר, שהלומד תורה יש לו הצלחה וכו', מדוע לא מן הראוי לערוך על כך מחקר מעמיק בכדי לחזק תאוריות אלו לפחות לנסות ?
תודה רבה.
שלום רב
יש בהצעה שלך שתי בעיות:
אין באמת טענה דתית שברכות של רב מסויים מתקיימות או שהלומד תורה יש לו הצלחה, לגבי מעשרות יש הבטחה כזו – אבל אין היום מעשרות
בעיה שניה שאי אפשר באמת למדוד דברים כאלו בצורה מדעית כי זה תלוי בהרבה משתנים וחלק גם דברים בלתי מדידים בעליל
אבל הבעיה האמיתית היא שאפילו אם היתה הבטחה ואפילו אם היתה דרך למדוד זה גם לא היה עוזר כי שערי תירוצים לא ננעלו, ראה כאן למשל
כמו כן זה שאנשים דתיים חיים יותר לא גורם לאף אחד להשתכנע בהסבר המתבקש
תודה על תגובתך המחכימה.
יש לי כמה הערות ואכתוב אותם לפי סדר תגובתך.
א' האם אתה סבור שאם נבדוק את ברכותיו והבטחותיו של ר' חיים קנייבסקי נוכל לקבל מבחינה סטיסטית תוצאה מעבר לרגיל (השערתי אומרת שכן במידה כל שהיא) ?
ב' האם אין אפשרות לבדוק זאת בדרכים מיוחדת הרי במדעי החברה בודקים דברים מורכבים מאד ?
ג' אין לי ענין וצורך לשכנע אחרים בעיקר לא בעלי אינטרס, אבל בפן האישי כאדם מאמין בתורה וגם מאמין בהצלחת המדע אם יוכחו דברים אלו בצורה טובה זה יכול לשנות את החיים מבחינה רוחנית מאד.
ד' האם קיום הציבור החרדי מבחינה כלכלית הוא לא משהוא שמעבר לסטיסטיקה ואם כן למה לא להוכיח זאת כמו שצריך ?
ה' האם לדעתך מבחינה השקפתית ניתן לקבל בזה תוצאות חיובית או אולי זה סותר את ההסתר פנים ומימלא אין מה לבדוק ?
תודה רבה.
א. אין לי מושג, כמו שאמרתי אין דרך באמת לבדוק דברים כאלו כך שהשאלה תישאר פתוחה…
ב. אין באמת מדעי החברה זה לא מדע, וערך ה'מחקרים' האלו בהתאם, את רובם אי אפשר לשחזר
ג. אין ספק שאם היה אפשר להוכיח דברים כאלו זה היה יכול להיות משמעותי
ד. אני לא חושב שאפשר להראות כאן משהו לא טבעי
ה. כמו שאמרתי אין דרך לדעת
תודה רבה.
אשמח להמשיך את ההתכתבות.
אני מבין מבין דבריך שאתה נותן ערך רק למדעי הטבע ואולי גם זה בהסתייגות.
עדיין ארצה לברר יותר את דעתך.
מה ההבדל לדעתך בין חוק א' שאכתוב לחוק ב'.
חוק א' שמירה על נקיון והגיינה מונע מחלות וזיהומים.
חוק ב' שמירה על דיבור נקי מונע מחלות וזיהומים.
האם חוק ב' פחות ניתן לבדיקה ומדוע ? למה זה תאוריה פחות טובה שלא נבדקה אף פעם ברצינות ?
זה לא ענין של ערך ולא משהו שאני נותן או לא נותן
התחום שנקרא 'מדעי החברה' אינו עונה לשום קריטריון של מדע
אין דרך לקבוע מה זה 'דיבור נקי', אין דרך לדעת מי באמת מדבר 'דיבור נקי', ואין דרך לדעת אם הוא לא עושה דברים אחרים שמונעים מחלות וזיהומים החל מדברים טבעיים וכלה בדברים רוחניים
ולכן אי אפשר לבדוק זאת
אפרט את דבריי.
חוק א' הינו ששמירת נקיון והגיינה בגוף מונעים מחלות בגוף.
חוק ב' שמירת פה נקי מונע מחלות בפה.
אני מניח שחוק א' לדעתך נחשב כחוק טבעי ומוגדר כמדעי.
מדוע חוק א' ניתן יותר להגדרה מחוק ב', מה נקי ומה לא נקי, וכן האם הוא שמר על נקיון וכדומה ?
בנוסף גם בחוק א' יתכן והיו סיבות אחרות שגרמו לתוצאה ולא בהכרח הנקיון וכך בכל חוק ניתן לומר שהיו סיבות אחרות שגרמו לתוצאה ולא מה שאני מניח ?
תודה.
חוק א' עוסק בענינים פיזיים, שמטבעם יותר קלים להגדרה ולבדיקה
אכן הבדיקה הרבה פעמים לא משקפת, והסיבה שזה מוסכם כעובדה היא לא בגלל הנסיון, אלא בגלל שיודעים גם את הסיבה, יודעים שיש חידקים, מזהים אותם, רואים שהם עשויים לעבור
הנסיון להסיק על דברים שמרפאים או גורמים מחלות רק דרך בדיקה כללית מדגמית, הוא מאד לא יעיל, ושום תרופה לא תאושר על סמך מדגמים כאלו, בלי שיודעים את התיאוריה ורואים שהיא עובדת ואיך היא עובדת, כולי האי ואולי, חלק גדול מהתרופות שמאושרות או לא מאושרות לא באמת משקפות מציאות
אני ממש מודה על הסבלנות.
גם כשאני רואה את החיידקים אני לא רואה שהם יוצרים נזק אלא אני מסיק שהם יוצרים נזק וזה מכוח הבדיקה המדגמית שמראה שכשקיימים חיידקים אלו נוצר נזק.
יש אנשים שסבורים שהסיבה לנזק היא המעשים של האדם והם סבורים שזוהי הסיבה (אולי לא היחידה), וזה שאנשי מדע סבורים לא כך ובטוחים שהסיבה היחידה היא החיידק זה סך הכול הנחת יסוד בלבד יש הרבה שסבורים אחרת מדוע זה נחשב שיודעים את הסיבה מניחים את הסיבה ?
שום דבר אינו וודאי בעולמנו כידוע
אבל כל מה שקשור לדברים פיזיים וניתן למדידה, הוא סוג של דרך להסקת מסקנות, שהיא קוהרנטית מול עצמה, מנגנון העברת חידקים והשפעתם על הגוף הוא דבר שניתן לראות את פעילותו במקרים רבים ושונים באופן ברור
ומה שקשור לדברים שלא ניתנים למדידה לא מאפשר מעקב פיזי והסקת מסקנות בדרך כזו, כי התוצאות לא ניתנות לשיחזור ברוב המקרים, משום שהמעקב עצמו לא מוגדר ולא ברור
חיים
26 days ago
איך מיישבים את דעות החכמים לגבי קדמות הכתב האשורי (למשל הדעה הסוברת שהלוחות ניתנו בכתב אשורי) עם מה שידוע לנו כיום שהכתב המרובע הוא תולדה של הכתב העתיק והשתנה עם הזמן? ואיך זה מתיישב עם כל הדיקדוקים ההלכתיים הנהוגים כיום – ז"א שלעין הצופה כמעט ברור שפעם לא הקפידו כל כך על צורות האותיות כמו שהיום, ואיך זה שלפי פוסקי ההלכה כיום כל הספרים מזמן הבית ייחשבו כפסולים? באותו נושא, איך להתייחס להלכות שלאור הממצאים נראים כפרשנויות מוטעות בדברי התלמוד (כגון צורת התגים)?
אשורי פירושו מרובע, ולכן זה שהשתנה עם הזמן לא משנה את עצם הקביעה, של דעה זו, כי הלוחות ניתנו בכתב מרובע
הדקדוקים ההלכתיים הנהוגים לא מסתמכים על כך שכך היה כתב הלוחות אלא על פרטי הדיוק שנקבעו בהלכה, ואין שום בעיה עם זה שלא היו נהוגים בכל הזמנים, למשל צורת האות ח' האשורית מוזכרת בגמרא כפעולתם של הספורים הדייקנים של בית רב, ואילו אחרים לא עשו כך, למרות זאת מכיון שכך נקבע בהלכה זו הצורה הנוכחית
לגבי פסילת ספרים, בכלל לא ברור שצורות כתב אחרות הן פסולות, עיקר הענין של הלכות כתב הוא שלא יהיה בלבול בין אות לאות, אות אינה נפסלת בלי תגים, או בשינוי צורה, היא נפסלת כאשר ניתן להתבלבל בינה לבין אות אחרת
לגבי פרשנויות מוטעות בדברי התלמוד, לפי מה אתה קובע מה 'מוטעה'? לא חושב שממצאים יכולים להכריע בזה
לא הבנתי את התשובה, לכן אכתוב ביותר פירוט.
1) בתלמוד (סנהדרין כא-כב) כתוב: "אמר מר זוטרא … בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי … חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית … מאי כתב עברית אמר רב חסדא כתב ליבונאה (כנראה הכתב הפיניקי / פליאו-עברי)… למה נקרא אשורית שעלה עמהם מאשור (פירוש זה הוא לפי דעה זו שפגשנו את הצורה הזאת לראשונה באשור).
דעה שניה: תניא רבי אומר בתחלה בכתב זה (האשורי, לא משהו אחר מרובע) ניתנה תורה לישראל, כיון שחטאו נהפך להן לרועץ, כיון שחזרו בהן החזירו להם … למה נקרא שמה אשורית שמאושרת בכתב (שהרי לפי רבי א"א לומר שהכתב התחדש באשור).
דעה שלישית: רשב"א אומר משום ר' אליעזר בן פרטא שאמר משום רבי אלעזר המודעי כתב זה לא נשתנה כל עיקר. לפי דעה זאת אף פעם לא השתמשו בכתב הפיניקי לכתיבת ס"ת, והכתב דהאידנא היה קיים ובשימוש בעם מאז נתינת התורה.
ועכשיו לממצאים. לפי הממצאים שבידינו, הכתב העברי המרובע שמשתמשים בו כיום הוא תולדה או וריאנט של הכתב הארמי המלכותי שהיה בשימוש נרחב בימי גלות בבל. הכתב הארמי עצמו הינו תולדה של הכתב הפיניקי, וכפי שכל אחד יכול לראות (במכתבי יב, למשל) שהוא בעצם כתב פיניקי מעוות וקצת מופשט (כנראה לצורך הקלת הכתיבה הרציפה בקולמוס, בשונה מהכתב הפיניקי שמותאם יותר לחקיקה באבן, וקוי העובי יוכיחו), ורומז לכיוון הכתב המרובע. מי שמכיר כתב מרובע של היום, יכול, אחרי קצת התאמצות, לקרוא גם את הכתב הארמי. ניתן לומר שהוא שלב מעבר באבולוציה של הכתב.
הממצאים מתאימים, כנראה, לדעה הראשונה המוזכרת בתלמוד (אם כי נצטרך להבין שהצורה בה חזרה וניתנה התורה בכתב אשורי היא דרך אבולוציה לאורך זמן ולא כפי המשתמע מההקבלה שם ללשון הארמית), השאלה היא איך זה מסתדר עם הדעות האחרות שם. האם ניתן לומר שאותו כתב בו ניתנו הלוחות, בדיוק, חזר ונשתלשל לידינו בדרך מופלאה של אבולוציה? משום מה זה לא מסתבר לי.
על הדעה השלישית אני לא שואל כי התשובה כנראה תהיה שאי אפשר להקשות מחוסר ממצאים, ורק נצטרך להתעלם מהאי-נוחות מכך שבדיוק החל כתב של עם אחר, שהגיע דרך ערוץ אחר לגמרי, להידמות דמיון נפלא לכתב המקובל בעם היהודי מזה דורות. נו שוין. היו דברים מעולם. (ובאותו ענין, האם נוכל להחיל על מחלוקת זו את דברי המורה בעניינו של איוב "ואשר חשבו שהיה ונברא ושהוא ענין שארע – לא ידעו לא זמן ולא מקום; אלא קצת החכמים אמרו שהיה בימי האבות, וקצתם אמרו שהיה בימי משה, וקצתם אמרו שהיה בימי דוד, וקצתם אמרו שהיה מן עולי בבל – וזה ממה שיחזק מאמר מי שאמר, לא היה ולא נברא"?)
2) בדוגמה של האות ח שהבאת, מכאן מוכח להיפך. למה סופרים אלו מוזכרים כדווקנים יותר משאר הסופרים? הרי אם זה היה רק מנהג טוב בידם (כדי לרמז על חי שוכן ברומו של עולם וכדו') הם לא היו מוכרים כדווקני אלא כחסידי וכדומה. הדיוק הוא לכתוב כפי הצורה הנכונה והמקובלת של האות, שלא כשאר הסופרים שכתבו כפי המורגל. ולכן, מכיון שהתלמוד מכיר במנהג זה כנכון ומאשר שזוהי הצורה המסורה בידינו, כך ראוי לכתוב.
ובכלל, איך נקבעו פרטי הדיוק בהלכה? על מה הם מסתמכים אם לא על הצורה העתיקה? (אגב, אם נקבל את הדעה הראשונה [לפי הפרשנות דלעיל שמשמים הסכימו עם האבולוציה של הכתב] איך רמוזים בצורות סודות כמו שחוטר החית אומר שחי שוכן ברומו של עולם או שאות ה מרמזת על העולם הזה וסדר התשובה ולכן זה פתוח מכאן וסגור מכאן וכו' כמבואר בתלמוד (מנחות כט)? אותה סוג שאלה על הסודות שלפי הקבלה רמוזים בצורות הגרפיות של הניקוד הטברני).
3) תודה לי שאות ה שהרגל השמאלית תלויה מהגג פסולה, אף על פי שבכל הממצאים מזמן בית שני, ואפילו אחר כך, כך היא צורת הכתיבה. וזה גם מתאים עם הצורה ממנה התפתח הכתב המרובע. ספרים אלו יוגדרו היום כפסולים. ההלכה משתנה עם הזמן?
גם מה שאמרת ש"אות נפסלת כאשר ניתן להתבלבל בינה לבין אות אחרת" ו"עיקר הענין של הלכות כתב הוא שלא יהיה בלבול בין אות לאות" לא מדוייק, שהרי לא ניתן לייצר צורה חדשה ולומר שהיא מייצגת אות מסויימת. ומכך שצריכים לדייק לכתוב לפי צורה מדוייקת, ורק מתאפשרת מידה מסויימת של חריגה, שבדמיון לאות אחרת יודעים שכבר עברנו את גבולותיה ונכנסנו לתחומה של אות אחרת.
4) אתפוס שוב לדוגמא את צורת התגים. בתלמוד מבואר שאותיות שעטנזגץ צריכות תגים. המתבונן בכתבים העתיקים יכול להיוכח (וכן, לכאורה, פירש רש"י) שהמדובר בצורה מעוינת שצריכה לשבת על הראש השמאלי של אותיות אלו. לצטט את רש"י, "אותם ג' תגין אחד נוטה לימין ואחד נוטה לשמאל ואחד למעלה". צורה זו נוכחת אפילו במגילות ים המלח. אמנם הרמב"ם לא נוקט ככה ומחדש שצריך שלשה מקלות קטנים בצורת ז על כל האותיות הנ"ל, משהו שנראה מוזר ולא מצאנו לו תקדים בכתבי הקודש העתיקים. פרשנות זו מקובלת היום להלכה, ואם כי (למרבית הדעות) חסרונם אינו פוסל, מכל מקום איני יודע איך להתייחס לה.
דוגמה נוספת, מהאחרונים. החזו"א הרעיש עולמות על הצדי בעלת היוד ההפוכה, וזאת חלקית על סמך דברי הברוך שאמר שהרעיש כנ"ל. אבל המעיין בכתבים שמזמן הברוך שאמר רואה במה המדובר שם, מדובר ביוד רגילה המודבקת לצדי מהצד הקדמי, מה שנקרא ה"עוקץ דרבינו תם", ולא מהצד הימני כפי שהיה ראוי. הב"ש לכאורה היה שלם הם היודין ההפוכות של זמנינו, שמחוברות מהמקום הנכון ורק נכתבו בהיפוך, מה שלא מוציא אותן מההגדרה של יוד, כמו שהנונין ההפוכות עדיין מוגדרים כנון. האם החזו"א טעה? וכאן חוזרת השאלה דלעיל, " איך להתייחס להלכות שלאור הממצאים נראים כפרשנויות מוטעות?"
תודה על הפירוט
1) הנחת היסוד שלך, היא ש'כתב אשורי' = הכתב המוכר לך מתוך ספר התורה דייקא. אבל זו הנחה שגויה, אשורי הכוונה מרובע, לאפוקי דעץ.
הכתב המרובע הוא פיתוח של כתב עברי קדום, צורה מסוגננת שלו (כפי שאתה כותב 'מעוות וקצת מופשט'). כשם שלכתב עברי הקדום עצמו אין ולא היתה צורה אחת, אלא היו צורות רבות ושונות, שבין כולן יש דמיון והתפתחו מאותו עיקרון, וכמובן שכולם נקראים כתב עברי, כך גם לכתב אשורי.
כתב אשורי אינו איזה 'המצאה' הוא צורת כתיבה, הבדלים בין 'דפוס' ל'כתב' יש להם גורמים טבעיים, ולכן אתה רואה שכתבים רהוטים שנוצרו מתוך הכתב האשורי, משחזרים כתיבה רהוטה של כתב עברי קדום, כך למשל המ' של כתב רהוט שלנו, דומה יותר למ' של כתב עברי, מאשר למ' אשורית, למרות שהיא נולדה מהאשורית, וכך גם הM הלועזית, מזכירה את סימן המים המקורי.
ועכשיו לממצאים, אין באמת ממצאים על תולדות הכתב בישראל של תקופת הברזל, מכיון שבישראל לא היו כותבים על אבנים אלא על עורות או פפירוסים, היתה תרבות כתב מפותחת בספרים ארוכים – על גבי חומר מתכלה, ולכן אין ממצאים לגביה.
הטענה שכתב מרובע הוא 'אבולוציה', כלומר משהו שקורה דוקא לאורך זמן ודוקא בתקופה מסויימת, אין לה על מה שתסמוך. סבירה לא פחות היא הטענה, שכתב מרובע היה מקובל אצל סופרים גם בתקופות קדומות, בהמשך אירע שהוא זה שהתפשט בעולם יותר מהפיניקי, וכשחזרו מהגלות עזרא החליט על סמך מסורות כאלו, שכתב זה הוא בסדר, ואף עדיף כדי להיבדל מהכותים, או משום שהעם החזיקו בו ורצה שידעו את התורה ולא תהפוך למאובנת אצלם.
אין שום דמיון לשאלת זמנו של איוב, להיפך, כאן לכאורה הכתב התחדש בימי הגלות, אך היו חכמים שטענו שזה נעשה על פי מסורת כל שהיא לקדמותו, ולא סתם, יש בדבר הגיון ואולי גם היתה בידם מסורת. אין שום פלא ושום זרות.
2) הפרשנות שלך ל'סופרי דווקני', שאתה מכנה אותה 'הוכחה' מכך שלא קראו להם חסידים… לא מבוססת, אתה מניח שוב את ההנחה המעגלית שהכתב הכשר והראוי הוא הכתב המרובע שהיה במסמכים בזמן עזרא, וממילא נאלץ לבטל את פשטות התלמוד במימרא זו ועוד מימרות, שחטירת הח' היא דבר שבא לבטא רעיון ולא היתה דבר מקובל, עד שהתלמוד הביא את הרעיון הזה כדבר חיובי וכך נכנס.
ולכן אתה שוב חוזר על הנחתך בתורת ראיה: "איך נקבעו פרטי הדיוק בהלכה? על מה הם מסתמכים אם לא על הצורה העתיקה?", ובכן, אין שום קדושה בצורה עתיקה, שלפי דבריך היא המצאה ארמית, פרטי הדיוק נקבעו על העיקרון שכתבתי, להבדיל בין האותיות, ועל רעיונות שחכמים רמזו בהם בשכלולים שונים. כגון ב' בתוך פ'.
ומכאן לשאלתך "איך רמוזים בצורות סודות", שוב מסתמכת על ההנחה המעגלית דלעיל, רעיונות רמוזים באותיות כי הם עוצבו על ידי חכמים. קל ופשוט.
3) אתה שוכח ש'הממצאים מזמן בית שני' אינם ספר תורה כשר, אלא כתב יד שהוא לכל היותר חומש, יתכן שלדעת האיסיים וחבריהם זה היה 'כשר', אבל כמובן שאין להביא מכאן ראיה להלכה. לפי ההלכה ספרים אלו מעולם לא היו כשרים, מה גם שחלק מהם לא מייצגים את נוסח המסורה אלא נוסחים מאוחרים ומשובשים.
גדר הפסול של אות בהלכות ספר תורה, הוא דמיון לאות אחרת, ייצור של אות חדשה יוצר שוב את אותה בעיה, שהיא לא מזוהה לפי העברית. ברור שהבסיס הוא צורת האות, הנושא הוא עד כמה ניתן לשנות אותה, והתשובה היא ככל שנראה לך, ובלבד שלא יתבלבלו בינה לבין אחרת.
4) אני מבין כשאתה מדבר על ממצאים נגד הלכות, אתה מדבר על מקומות שנחלקו הראשונים או האחרונים, משום מה חשבתי שאתה מדבר על ממצאים נגד הלכות של חז"ל.
ובכן, כשיש שתי דעות, יש גם ממצאים לשני הצדדים, ודעתו של צד אחד היא שהממצאים נעשו לפי שיטה שגויה. מגילות ים המלח בודאי אינם ראיה כי אינם ממין הענין, וכן 'כתבי הקודש העתיקים' לא ידענא מאן נינהו, אין לנו ספרי תורה מימי חז"ל, והספרים מימי הראשונים משקפים מנהגים או טעויות כל חד כדאית ליה. (אגב זה רלוונטי גם לממצאים מימי חז"ל, כמו תפילין דרבינו תם ודרש"י, שהיו מנהגים כאלו כבר בזמן חז"ל. ורלוונטי גם למחלוקות תנאים, במאמרו של יונתן אדלר: הבחנה טיפולוגית בין שני סוגים של תפלין מקומראן, (מחקרי יהודה ושומרון קובץ כח עמ' 81). רואים אנו כי נמצאו שני סוגי תפילין, יש מהם ארבע בתים חתוכים ומופרדים בריוח, ויש שאין ביניהם ריוח. זו מחלוקת רבי ורבנן במנחות לד: וצריך שיהא ריוח ביניהן דברי רבי וחכ"א אינו צריך).
החזו"א לגבי צ' הפוכה, לא מסכים עם העיקרון שכתבתי לעיל, וסובר שיש לאות גם צורה, אבל הרבה קדמונים סברו אחרת ממנו, הממצאים, שוב, לא מטרידים אותו, כי לדעתו הם שגויים. החזו"א לא עשה זאת על סמך דברי הברוך שאמר, למרות שהביא ממנו ראיה, אלא על סמך הבנתו בצורת האותיות. למעשה בסופו של דבר הוא הודה בלגיטימיות של המנהג האחר, אלא שהוא סובר אחרת.
אם לסכם, להבנתי אתה אומר ש1) כתב אשורי = כתב מרובע (וכך אתה דורש את לשון חז"ל "שמאושרת בכתב"?). [לאפוקי דעץ – מהו דעץ לדעתך?] הכתב המרובע הוא פיתוח של כתב (פליאו כנעני?) קדום – לדעה שבה ניתנו הלוחות אנו אמורים לקבל שהיא התפתחה כבר אז. ולדעת ר"י זה אפילו יותר רחוק – הוא היה בשימוש, מכיון שחטאנו הכתב עבר לשימוש של עם אחר (זכאי יותר?), וכחלוף שנים קיבלנוהו בחזרה מידי העם ששימר אותו באדיקות בשבילנו. מנין? גם, שאלה: למה זה נחשב ככתב נפרד מזה העברי אם זו רק אחת מתוך "הצורות הרבות והשונות" שכולם נקראו עברי?
2) ספרי דווקני הם המדייקים לכתוב כפי שקבעו חז"ל בתקופה מסויימת בהיסטוריה כדי לרמז על עניין מסויים, ולא שמדייקים בפרטים (שבעיני שאר סופרים נחשבים כזניחים) בצורה המקובלת של האות. מנין? ואציין גם שהחטירה של החית [ואגב – בין זו של רש"י ובין זו של תוספות] היתה מקובלת בכתב הארמי, והתחילה להיעלם ככל שהכתב הלך והתרבע. אתה כותב כי פשטות התלמוד הוא שהסודות רמוזים באותיות משום שעוצבו על ידי חכמים. רש"י לכאורה לא הבין כן את פשטות הגמרא כי הוא כותב, ואצטט: חטרי לגגיה דחית – לגגו של חית עושין למעלה כעין חוטר כזה [ ] כלומר הקב"ה חי שוכן ברומו של עולם. חי"ת היינו חי. ע"כ. על החוטר של החית אתה יכול עדיין להגיד שזה תוספת חכמים, אבל המושג של האות חית לכו"ע לא עוצב ביד חכמים, אולי ביד החכמים הכנענים או הארמים, ולכן, איך הוא רומז לחי העולמים יתברך?
איני סובר שיש קדושה בכתב הארמי כשלעצמו על גלגוליו אלא בזה של תקופת עזרא, שבו ניתנה התורה מחדש וכך התקדש הכתב, ואנחנו חייבים להיזהר מלסטות ממגדירי כתב זה. לפי עיקרון היתר החריגה שדובר לעיל, הכתב שלנו עדיין בגדרי הכתב הארמי המקודש ולכן כשר לכתיבת ס"ת. לא כן?
3-4) יפה מאוד שניסית לתרץ קושיא חדא בחבירתה אבל עדיין לא מתקבלת על דעתי ההנחה שחכמים מעצבים צורת כתב. מי ומי המעצבים? אנכה"ג? מי קבע ששעטנזגץ צריכים תגים ועל סמך מה? זה חידוש עצמאי של רבא או שהוא מעתיק מסורת? מסתבר יותר שהם רק ניסו לשמר את הצורה המקורית ואת המאפיינים המקוריים שהחלו משתנים עם השנים ע"י ספרי דלאו דווקני, אא"כ תביא סברא הפכית. (בית בתוך פ זה קבלה קבלית וזה נכנס לסוגה אחרת שעדיין לא ברור לי מה היא – "קבלות מהחסיד" בהלכות כתיבת סת"ם. הוא אומר מפי נבואה? מיוסד על תורת הסוד או משהו אחר? עכ"פ זה לא שייך למאפיינים שהוזכרו בגמרא).
לענ"ד הקלושה, לא היו פעם שתי צורות כתב מקבילות בכתב האשורי עצמו – אחד כשר לסת"ם ואחד לאו דוקא כשר – כמו שיש בזמנינו. בזמנינו זה קרה ע"י התפתחות מתמידה שבו הלכו גופנים והשתנו עד שהושמטו מהם פרטים מעכבים להלכה. כל זה מגובה בממצאים, וככל שאתה חוזר בזמן הרי הכתב המרובע תואם יותר ויותר את הלכות סת"ם גם במחזורים ובהגדות. מכיון שאז לא היה ככה, אני מניח שאנחנו יכולים להקשות עכ"פ בצורה כללית מצורות כתב עתיקות ועל כן אני שואל ממגילות ים המלח ומצדה וס"ת דבי כנישתא דעין גדי וכו'. אם אתה לא מסכים עם ההנחה, נא החכימני. ייש"כ על ההפניה לאדלר. בודאי ידוע לך שהפוסקים מביאים ראיה מהתפילין בקבר יחזקאל לכאן ולכאן.
אתה יכול לציין לקדמונים שהבאת? בעצם זה תכלית כל השאלות… ומנין להחזו"א שיש צורה לאות?
שלום רב, אתה כותב בצורה מאד לא ברורה, ומשחיל בתוך הקטע כל מיני שאלות או תמיהות בצורה לא ברורה, אם תוכל להבא לבודד טיעונים.
1) אם אני דורש את לשון חז"ל? למה? זה שאשורי = מרובע זה ברור, הרי האשורים השתמשו במרובע. אם עמים אחרים קיימו מצוה מיוחדת כדי לזכות בכתב מרובע? לא, אין צורך בכך, עם ישראל חטא בכך שהתרחק מהמקור, ואולי לא מספיק כיבד את התורה, העתיקו ברשלנות ובכתב מזולזל. אף עם לא 'שימר באדיקות' בשבילינו, כמו שאמרתי כתב מרובע זו פשוט צורת כתיבה. לא מבין את השאלה מנין? מנין מה? לפי איזו שיטה? למה זה נחשב ככתב נפרד? כי כתב רהוט וכתב מרובע הן שתי צורות, בדיוק כמו היום, ובדיוק כמו בשפות אחרות. זה שיש צורות רבות ושונות לא משנה את זה.
2) דווקני הם המדייקים לכתוב, בהחלט, הם לא כותבים חאפ לאפ אלא עושים את הכל מדויק ומהודר. כחלק מההידור הם גם משמרים רעיונות שלא היו חלק מהכתב, אלא נוצרו על ידי חכמים. לא הבנתי מה ראית ברש"י, אני דיברתי על החוטר של הח', אכן. המושג של האות ח' – אולי אתה מתכווין לצורה? כי האות ח' היתה כמובן בכתב עברי, ולכל אות בכתב עברי יש משמעות, אלף זה שור, ב' זה בית, וכדו', גם לח' יש משמעות, והצורה שלה מותאמת למשמעות.
אין קדושה בכתב, יש קדושה בספר תורה שנכתב כהלכה, מה הוא כהלכה? עד עזרא בכתב עברי, אחרי עזרא בכתב מרובע, מה צורתו המדוייקת של כתב מרובע, אין צורה אחת מדוייקת, כפי שמראה המציאות, גם כיום למרות שיש אחידות יש גופנים שונים של עברית, צורות האותיות שונות בכל ספר, לפי הגופן שנבחר, ואעפ"כ כולם כמובן עברית. אני לא חושב שהמגדיר הוא הכתב הארמי, המגדיר הוא הכתב כפי שנקבעו הלכותיו על ידי חכמים. וההלכות כולן עוסקות או ברעיונות שהכניסו באותיות (שזה בד"כ לא מעכב), או בקביעות למניעת בלבול.
3-4) זה שלא יודעים בדיוק מתי הועלו הרעיונות, לא מהווה ראיה לנושא. לך אולי 'מסתבר' שהכל היה מסורת מהארמים, לי ברור אחרת, אין דרך להכריע אלא בטיעונים. התיאורים בגמרא מדברים על רעיונות של יחידים שלא היו מקובלים וחלחלו. וקבלות מהחסיד זה חלק מאותה סוגה, אין הבדל בין קבלות מספרי דווקני דבי רב, ובין קבלות מהחסיד, עיצוב של אותיות. האם לדעתך גם האותיות הלפופות הן קבלה מהארמים?
לא היו שתי צורות כתב מקבילות, אלא אלף, אין שני כתבים דומים זה לזה, בשום שפה אלפביתית. לא בערבי ולא במרובע. מחזורים והגדות אינן ראיה כלל, לא דקדקו בהם כצורת ס"ת, שוב, כמו בזמננו יש מרובע ויש כתב הלכתי. כנ"ל מגילות קומראן, לכל היותר חומשים. לא הגיע בהכרח מאידיאולוגיה אלא פשוט ההבדל בין כתיבה דייקנית ללא דייקנית. אחידות מעולם לא היתה בכתב, וממילא נוצר הבדל בין דווקני ללא דווקני. היו כאלו שכתבו גם ס"ת בצורה לא מדוייקת כמו שבזמננו יש מזוזות לא דווקני. היחידי שהיה ס"ת הוא מעין גדי, אבל עדיין גם בזמן חז"ל היו קבוצות שונות ואי אפשר להביא ראיה מקבוצה שלא ידוע לנו מי היא ובאיזה צד היתה.
הקדמונים שהבאתי הם כל הלכות 'צורת האותיות' לכל ספרותה וגילוייה, כל ההלכות שנאמרו לעיכובא, כולן, ענינן בלבול מאות אחרת. וההלכות שלא לעיכובא ענינן רעיונות.
החזו"א סבר שלאות יש צורה, ובעיקרון די ברור שהוא צודק, שאם אני אחליט לכתוב צ' בצורה חדשה לגמרי, נניח בצורה של מפתח סול, שלא יתבלבל עם שום אותו, שזו לא צ', לא בגלל סודות התורה אלא פשוט שאף אחד לא ידע שזו צ' ולכן זו לא צ'. אבל ככל שיש דמיון לצ' המקורית, וכל אחד מבין שזו צ' שעברה איזה שכלול או שינוי או יפוי או בגלל רעיון זוהרי, עדיין זו צ', ואם מובנת כוונת הכותב זה לא מעכב.
מלבד זאת יש טענה נגדו שזו נחשב כצ' תקנית ואין כאן בכלל שינוי.
סוף סוף מדומני שהבנתי את מה שאתה אומר (גם בעזרת תגובות אחרות שלך בנושא איפשהו באתר זה) ואני חושב שיסוד המחלוקת נעוץ במשפט שכתבת לעיל "הכתב המרובע הוא פיתוח של כתב עברי קדום, צורה מסוגננת שלו (כפי שאתה כותב 'מעוות וקצת מופשט')" אז זהו, שאתה סבור שהכתב הארמי/אשורי/מרובע הוא סיגנון והינדוס של הכתב העברי/פיניקי/כנעני/סינאי, צורת כתיבה יותר מכובדת – אם הבנתי נכון – לעומת הכתב העברי/וכו' שהוא צורה מרושלת של אותו כתב. ממש היפך מה שכתבתי שהארמי/וכו' הוה צורה מעוותת ומופשטת – דהיינו צורה מרושלת – של הכתב העברי המסודר והשומר על זיקה לסמלים המיוצגים באותיותיו. האם הבנתי נכון?
זה אכן מה שאמרתי
אם כי אתה לוקח את הדברים למקום מאד סובייקטיבי
האם זו צורה יותר מכובדת או יותר מרושלת, זה משני לדעתי
עיקר מה שבאתי לומר שזו צורה של הכתב, יותר מרובעת בא נסכים, ולכן היא דבר שהפוטנציאל שלו טמון בכתב
זיקה על הצורה של הסמל המקורי – לא בהכרח דבר חשוב, בעיניך זה רישול, אפשר לראות את זה גם כהסתכלות אחרת שלא מחשיבה את המקור, או אפילו שרואה בצורה החדשה תוכן חדש
אבי
1 month ago
שלום לרבני אתר רציו היקרים
אשמח אם תפנו אותי למאמרים שבהם רורים עדויות הסטוריות/ממצאים ארכיאולוגים של מעמד הר סיני/יציאת מצריים/ניסי ישראל במדבר
אם אין אשמח לכל הוכחה לוגית אחרת מעל כל ספק שבני ישראל יצאו ממצרים וקיבלו בהר סיני את התורה בשלמותה
הסדרה שהפניתי אותך עוסקת בשאלה הזו על מה מבוססת האמונה ביציאת מצרים ומתן תורה, ועל הקשר בינה לבין ממצאים ארכיאולוגיים
מיכאל
1 month ago
נתקלתי במאמר הזה של הרב יששכר כץ(לא שמעתי עליו מימי) https://drive.google.com/file/d/1rnK7DWeEZDB1xFqQoB7qTo2iVeR6m4-7/view
אחת המסקנות שלו היא ״מי שלא שינה איבר מינו אבל יש לו סימנים מובהקים פיזיים כגון שדיים לאיש או זקן
וכדומה לאשה, הורמונליים או רגשיים ונפשיים, אם הדבר ברור שאלו אכן מסמנים משהו
הפוך מאיבר מינם, זהות מגדרם נקבעת על פי אותם סימנים לבד ומגדר איבר ההולדה לא
משנה כלל.״
אני לא מספיק מבין בהלכה אבל יש מצב להגיד שגבר שמרגיש כמו אישה הוא באמת אישה לפי ההלכה?
גם אני לא מכיר את האישיות
אבל לפי מה שאתה מצטט הוא לא מדבר רק על הרגשה, אלא גם על סימנים מובהקים פיזיים
לכאורה לפי מה שמקובל בהלכה, כשיש סימנים פיזיים סותרים, אזי הוא לכל היותר אנדרוגינוס שנחשב ספק זכר ספק נקבה
שפטיה
1 month ago
האם ספרי התנ"ך שנכתבו אחרי ספר שמואל מצטטים ממנו? כתבת על זה פעם באתר?
מבחינה פורמלית מתוך הלכות מדינה הקיימות ברמב"ם וכדו' קשה לקבל החלטות בזמננו
אבל ברור מתוך המקורות, התנ"ך והתושבע"פ, שיש משמעות רבה לכך שהמדינה מתנהלת ברוח היהדות
ולכן התשובה היא שלמרות שמדינה אמורה להתנהל לפי התורה, יש לנו קושי לגזור מתוך התורה את ההתנהלות הנכונה
מה הכוונה? אם לכאורה מדובר על עניין מדיני וקשה לנו לגזור מה ההתנהלות הנכונה מבחינה הלכתית למדינה, אז אין משמעות לפסק לא? כי ההחלטה צריכה להתקבל לפי הסתכלות מדינית.
שלום הרב רציתי לשאול
רשום במסכת כתובות לגבי בתולה בת פחות מ3 שאם נקרעו הבתולין הם מתאחין וחוזרים לאחר גיל 3 ,רציתי לשאול האם גם זה נכון למה שאנחנו יודעים היום?
אני שואל כיוון שאם לא יש לזה נ'מ הלכתית בנושא של לאסור קטנה בת פחות מג' מזה שיש ספק אחד (כתובות דף ט) כיוון שאם הבתולין לא חוזרין יש ס'ס ואז היא לא נאסרת אז איך נסביר את הקביעה של חז'ל בימיהם?
יכול להיות שזה הטבע שהיה בזמנם?
מה זה 'אם מתברר', אם הנושא חשוב לך תבדוק אותו
אין טעם לשאול שאלות תיאורטיות מה יהיה אם יתברר
טוביה גלנט
2 months ago
שלום. אני לומד תלמוד, ומאוד התפלאתי. לדוגמא,במסכת גיטין בפרק החמישי מופיעים כל מיני סיפורים הזויים על שד מגוחך שנלקח בשבי בידי המלך שלמה ותרנגול שהתאבד לאחר שהפר שבועתו לשד ועוד סיפורים תלושים שנשמעים דמיוניים לחלוטין.
איך אתה מתייחס לתוכן מהסוג הזה בתלמוד ובחז"ל. תודה.
אפשר לדעת מי הוא הסופר שמובא באתרכם בשם יהוידע הכהן? {יהושע עינבל? מכיר ! מיכי? גם אני מכיר! הרב נויגרשל? מכיר מזמן!} אז מי הוא זה ואיזהוא כוכב חדש שאנני מכירו?
כמדומני שיש כתובת מייל בסוף מאמריו אפשר לפנות אליו
נירון
3 months ago
אפשר לבקש מאמר מסודר שיפרוס את הטיעונים (לא מקורות, כמו שכתבתם פה למטה) בנושא הכי מדובר היום – 'גיוס בציבור החרדי?
לפני שנתיים פרסמתם מאמר מסודר ויפה מאוד על תרומת הציבור החרדי למדינה מבחי' כלכלית
יתכן שזה יהיה מאוד טוב ומועיל עכשיו
אשמח אם זה ישיב גם על השאלות בסגנון מיכי אברהם למשל בשרשור הזה
זה לא מנושאי האתר
אבל באופן כללי, אם אתה שואל מבחינה יהודית הלכתית (ולא 'מה לענות לחילונים')
הצדדים לכאן וכאן ברורים וידועים
וההלכה נקבעת על פי פוסקי הלכה
אהה
אז על השאלה הזו התשובה היא
שכיון שמחמת המצב המסובך שנוצר בדורינו מבחינה הלכתית יש בעיה להתגייס
זה יותר מחייב מאשר הרצון הכללי להתנהג לפי ההגיון הצדק והמוסר
יהודה
3 months ago
אני רואה שאתם עוסקים בין היתר בטעויות של חוקרי יהדות (לדעתי האישית אלה החלקים הכי מוצלחים שלכם), אולי תוציאו בצורה מסודרת מאמרים בסגנון מדעי שיעסקו רק בנושא הזה?
שאלה
3 months ago
שלום הרב רציתי לשאול על האיש הזה שנקרא ירון ידען ,מה בעצם המניעה שלו לנסות לכפור ככה והאם יש בכלל טיפת אמת בדבריו?
באופן כללי זה הוא ספר ששייך לז'אנר של סיפורת ואין לו שמץ של זיקה לתחום המחקר מאחר ואינו מבוסס על הוכחות אלא מורכב מסיפורים בעלמא
אם אתה רוצה פירוט תוכל לקרוא למשל את הביקורת של פרופסור יעקב שביט:
פיצוח הגרעין ההיסטורי, או פיצוחים וגרעינים?
בספרו "מאין באנו: הצופן הגנטי של התנ"ך" מציע ישראל קנוהל שחזור של יצירת עם ישראל ושל התגבשות אמונתו הבנוי כולו על כרעי תרנגולת וקישורים דמיוניים. מספר ההשערות הדמיוניות – והסתירות ביניהן – גדול כל כך, שקשה כאן להתייחס לכל אחת מהן בנפרד. נראה שקנוהל קבע תחילה את התיאוריה, אירגן את הכרונולוגיה ההיסטורית ואת תולדות הטקסט המקראי באופן הנוח לו, ורקח מכל אלה את יסודות "הצופן הגנטי" – האתני והדתי – של ישראל הקדום
יעקב שביט
15 באוקטובר 2008
מאין באנו: הצופן הגנטי של התנ"ך, מאת ישראל קנוהל, הוצאת דביר, 2008, 224 עמודים
אפשר לראות בספרו של ישראל קנוהל ביטוי למקרה פרטי של חוקר מקרא אורתודוקסי, שאינו מאמין במעמד הר סיני ובתורה משמים, אבל נחלץ להציל לפחות מקצת מן העדות ההיסטורית במקרא (ובעצם, בחומש ובספר יהושע) מציפורני "ביקורת המקרא" והמחקר הארכיאולוגי. אפשר גם לראות בו תוצר של מקרה מצער של מלומד, שרכבת המחקר שלו ירדה מן הפסים, ולכן התוצאה היא קבלת חלקים מן הסיפור ההיסטורי המקראי על ראשית ישראל, בתוך "הארתם" באור חדש מצד אחד, וכפירה גמורה בחלקים מרכזיים שלו, מצד אחר.
מדובר בפרי עטו של חוקר המופקד על הקתדרה למקרא ע"ש יחזקאל קויפמן באוניברסיטה העברית, ולא באחד מאותם תמהונים המבשרים לעולם חדשים לבקרים שהצליחו לפצח את "הצופן המקראי", וכתוצאה מכך הם יכולים לפתור את כל הבעיות המוקשות, ולספר את הסיפור האמיתי על ראשית ישראל ואמונתו. ואולם, פענוח הצופן בגירסת קנוהל נובע משפע של דמיון פורה, מהשערות פורחות באוויר, משיירי תיאוריות שאין להן שחר, ומשימוש פגום במקורות השונים ובמחקר בן הזמן. והעיקר, זה פענוח המתעלם מכל כללי המחקר האקדמי, דבר שמן הסתם לא ימנע מכמה קוראים לראות בו חוקר מקורי ונועז, שלא הולך בתלם, ומלהפוך את ספרו לרב-מכר לשעה.
כתיבה ביקורתית על הספרות האזוטרית הזאת מעוררת תמיד דילמה. התעלמות ממנה נתפשת כאי-רצון, או אפילו כחוסר יכולת, לקבל "מהפיכה מחקרית", ואילו הקדשת זמן להפרכתה מלווה בתחושה שאין טעם ואין תועלת לעסוק ברצינות בקוריוז. במקרה שלפנינו, קשה להפריך טענות שכולן פרי הדמיון היצירתי ושאין להן – ולא יכולות להיות להן – שום תימוכין במקרא, בעדויות חוץ-מקראיות ובממצא הארכיאולוגי; איך אפשר להתייחס ברצינות לטיעונים שעיקרם "אפשר לשער כי…".
בנקודת המוצא של קנוהל אין שום חדש. המקרא (קנוהל מתייחס לחומש ולספר יהושע) מביא מסורות שונות על ראשית ישראל. הפתרון שמציע קנוהל הוא קביעת שלוש מסורות הקשורות בקבוצות ממוצא שונה שמהן נולד ישראל הקדום: אחת של "הכנענים" יושבי הארץ, השנייה ממצרים, והשלישית מחרן שבצפון סוריה. לטענתו, לכל אחת מהקבוצות האלה – שלא היה ביניהן שום קשר קודם – היו השקפת עולם דתית ומנהגי פולחן שונים, והתמזגותן יחד הולידה במאה ה-12 לפני הספירה את ישראל הקדום. קנוהל אמנם מקבל את הדעה כי המסורות הרלוונטיות הועלו על הכתב מאות שנים לאחר היווצרותן, וכי המחברים המקראיים כבר לא הכירו את הנסיבות ההיסטוריות שבהן נוצרו; ואולם, אין בכך, לדעתו, לבטל את הערך של גרעינם ההיסטורי.
בדרכו לחשוף את "הגרעין ההיסטורי", הטמון במסורות ובעדויות החוץ-מקראיות, מתגלה שיטתו: הוא מקבל קטעי מסורות אחדים, דוחה מסורות אחרות, ממציא הקשרים, ולכל עניין מוקשה הוא מוצא את מפתח הקסמים ב"זיכרון" – זה ששימר מאורעות וחוויות שהתרחשו מאות שנים לפני שהועלו על הכתב. ואולם, במקרים אחדים הוא נאלץ לשער שלסופרים המקראיים היתה גישה למצבות זיכרון ולמקורות מצריים אחרים, והם שמרו את תוכנם בזיכרונם. מאחר שלא תמיד אפשר לסמוך על הזיכרון, יש לקנוהל פתרון נוסף: הסופרים הלוויים הכירו את הכתב המכונה פרוטו-סינאי, והיו מלומדים בכתיבה ובקריאה.
כך אנו למדים כי הקבוצה הראשונה שממנה הורכב ישראל הקדום היתה של כמה אלפי פליטי חרב ("אברהמים") ממוצא שמי (ודוברי "עברית") מאזור חרן שבצפון סוריה. הם נמלטו מאימת הכיבוש האשורי אחרי שנת 1268, ולבסוף התמזגו עם יושבי כנען ועם הבאים ממצרים, בהביאם אתם מנהגי פולחן חיתיים וחוריים (ואת מוסד השבת). על כך לומד קנוהל, בין היתר, מתיאורו של יעקב כ"ארמי אובד". הסיבה שספר בראשית אינו מספר את הסיבה האמיתית ש"אברהם" עזב את מולדתו היא, לדעתו, כי "דרכם של סיפורים מכוננים לעמעם ולטשטש אירועים כואבים מעין אלה". אי אפשר שלא לתמוה למה המקרא לא טישטש ועימעם את הפן הכואב בסיפור מכונן אחר, בסיפור שעבוד מצרים.
הקבוצה השנייה היתה ממוצא כנעני, שהשתייכו לחיקסוס, אוכלוסייה "כנענית" שמשלה במצרים התחתונה בין אמצע המאה ה-17 לאמצע המאה ה-16 לפנה"ס. אחרי גירוש החיקסוס ממצרים שבה הקבוצה הזאת לכנען. אפשרות אחרת היא שמדובר ב"כנענים" שנותרו בכנען, אבל שמרו בזיכרונם את התקופה שבה שלטו החיקסוס במצרים התחתונה ואת גירושם ממנה.
400 שנה אחרי "גירוש" החיקסוס הגיעה לכנען הקבוצה השלישית, זו של הלוויים, שהיתה במקורה קבוצה משפחתית ממוצא שמי, שנמנתה עם "מעמד החבירו-עפירו" (כלומר, "עברים"), והועסקה במצרים בעבודות כפייה כגון בניין ערים. היא מנתה כ-500 נפש (מספר שעליו הוא למד "ממיעוט מספרם של הכוהנים בשילה"), חמקה ממצרים לארץ-ישראל ב-1208 לפנה"ס, שעה שמצרים היתה עסוקה בהכנות מלחמה בלובים ובגויי הים, ונדדה במדבר ארבעים שנים. בני הקבוצה היו "חדשים מקרוב באו", כינויים "לוויים" נגזר מהיותם "נלווים", ולכן הם התפזרו בקרב שבטי ישראל (שקנוהל אינו מסביר כיצד נוצרו), קיבלו נחלות שדה ופעלו כאחראים לפולחן. הם זכו למעמד הזה משום שהביאו אתם תפישה דתית שהייתה לה השפעה מכרעת על עיצוב הדת המקראית. והסופרים הכוהניים מביניהם הם ששילבו את זיכרון ההתנסות במצרים לסיפור אחד.
– פרסומת –
לפנינו טיעון מעגלי מובהק: קנוהל חושף תחילה את הגרעין "ההיסטורי" הטמון במסורות המקראיות, אחר כך מתאים את הגרעין הזה למאורעות היסטוריים שונים שהתרחשו במזרח הקרוב הקדום, ולבסוף מוצא בהתאמות אלה ראיות ניצחות למהימנות של "הגרעין ההיסטורי". נראה כי העיקר בעיניו הוא שהטיעון המעגלי הזה מוכיח כי כל היסודות האתניים שיצרו את ישראל הקדום היו "שמיים". עכשיו כל מה שנותר לו הוא לחבר את שלושת הסיפורים הדמיוניים שרקם לסיפור אחד, שילמד אותנו על טיבן של המסורות הדתיות השונות, שמהן נולדה דת המקרא.
הפליטים מחרן אימצו את "אל" הכנעני, שנהפך לאלוהי ישראל. כשהגיעה הקבוצה השנייה, זו של "העברים הלוויים", בערך ב-1170 לפנה"ס, והביאה אתה "מורשה דתית ייחודית", הפך "אל" ל"יהוה", אלוהות שאימצו מהמדיינים, שאתם נפגשו במדבר סיני. העברים-הלוויים, שבראשם עמד משה, הביאו אתם את עיקרי הדת "המונותאיסטית" שפרעה אחנאתן (אמנחותפ הרביעי) כפה על מצרים באמצע המאה ה-14 לפנה"ס. לדעת קנוהל, מאחר שהלוויים היו ממעמד העפירו, הם היו נוחים יותר לקליטת דתו המהפכנית של אחנתון.
איך למדו הלוויים – ואיך למדו הלוויים ומשה – על התיאולוגיה המהפכנית של אחנתון, שיאן אסמן מכנה אותה "קוסמותאיסטית" ו"הליומורפית", תיאולוגיה ששרדה פחות מ-15 שנים, ושכל ביטוי שלה נמחה מיד לאחר מותו של המלך הצעיר? לפי תיאוריה אחת היה זה משה, נסיך מצרי שהתאכזב מדחיית דת האל אתון, והחליט להנחיל אותה לשבטי העברים.
קנוהל מתקשה להחליט; פעם הוא כותב שהעברים-הלוויים הושפעו מדת אחנאתן, ופעם שמשה הוא שהנחיל אותה להם. בכל מקרה, קבוצת המיעוט הזאת הביאה את עיקרי הדת החדשה לכנען, ועיצבה בהשראתה מחדש את הטקסים הפולחניים שהביאו הפליטים מחרן, הפיצו את האמונה ב"יהוה" כאל יחיד וניסחו את עשרת הדיברות. המסורת על מעמד הר סיני היא איפוא מסורת מאוחרת, ומעמד "מתן תורה" אינו אלא אימוץ של הנוהג החיתי לכרות בריתות ולהניח את הטקסט שלהם במקדש; נוהג, או דגם, שהפליטים מחרן הכירו מקרוב והביאו אותו עמם. היה זה יהושע, צאצא לפליטי חרן, שחולל את האירוע ההיסטורי החד-פעמי, שבו קיבלו הישראלים את האמונה בה'. קנוהל אינו יכול כנראה להינתק מהתפישה שהדת המקראית לא היתה תוצר של תהליך, אלא של אירוע חד-פעמי מכונן.
עכשיו נותר רק לשבץ את המסורת על משה בסיפור המופרך הזה ולחשוף את "משה האותנטי". כדי לא לתאר חלילה את משה כפרי של מסורת מאוחרת, וכדי להבחין בינו ובין הלוויים, קנוהל מבקש למצוא ב"תורת כוהנים", שהיא יצירה מאוחרת, יסודות מ"הגותו הדתית המקורית של משה". לדעתו, האל של משה הוא אל לא אישי ולא אנתרופומורפי; הוא מנותק מן המסורת ומההשגחה על קיום אורחות המוסר.
"משה ההיסטורי" לא היה איפוא מחוקק ולא כרת ברית בין ה' לישראל. הוא היה הוגה ומורה דתי, שבהשפעת דת אחנאתן הגיע להכרה כי יש אל אחד, שהוא מקור הטבע, אבל נפרד ממנו ואינו כפוף לחוקיות השלטת עליו. כך חולל משה את המהפיכה הדתית הגדולה שעליה הושתתה הדת המקראית, ואותה הנחילו העברים הלוויים לישראל הקדום. לבסוף, השלב המהפכני השני בתולדות האמונה הישראלית התרחש בגלות בבל, כאשר בהשפעת דת זורואסטר ניסח ישעיהו השני את האמונה המקראית באורח מונותיאיסטי מובהק.
לפנינו שחזור של יצירת עם ישראל ושל התגבשות אמונתו הבנוי כולו על כרעי תרנגולת וקישורים דמיוניים. מספר ההשערות הדמיוניות – והסתירות ביניהן – גדול כל כך, שקשה כאן להתייחס לכל אחת מהן בנפרד. נראה שקנוהל קבע תחילה את התיאוריה, אירגן את הכרונולוגיה ההיסטורית ואת תולדות הטקסט המקראי באופן הנוח לו, ורקח מכל אלה את יסודות "הצופן הגנטי" – האתני והדתי – של ישראל הקדום.
רב דוקטור אחד, כשנשאל לדעתו על הספר, לא יכול היה כמובן להתעלם מיסוד הכפירה שבו, אך בד בבד מצא לנכון לשבח את קנוהל כ"איש אמיץ", שעלה בידו להוכיח כי במסורת המקראית על ראשית ישראל יש גרעין היסטורי; כך הוא "חופר לעומק כדי למצוא את השורשים של הזהות היהודית של כולנו… בסך הכל זו בשורה טובה, כי אם לא יהיו לנו שורשים, גם לא יהיו לנו ענפים". הרב דוקטור ביטא כך את דעתו של זרם מסוים בציונות הדתית, שבעבורו "קדמות ישראל בארצו" חשובה לא פחות, ואולי אף יותר, מאמונה בתורה משמים. אם אלה הן הראיות למהימנות הסיפור המקראי על ראשית ישראל, קשה יהיה למצוא לא רק שורשים, אלא אפילו ציץ יבש.
חסר מסורת
5 months ago
אדם שהחליט לחזור בתשובה ורק לא יודע לאיזה זרם להצטרף, מה תגידו לו?
יש ביהדות שתי תפיסות לגבי תפיסת האדם את האלוקים.
הראשונה תפיסה של האדם את אלוקים כאבא, כמלך גדול שרק רוצה לדאוג לבניו, ואם נתחנן כבנים אליו ונחזור בתשובה שלימה ניצור חיבור אמיתי כמו אב לבנו.
והשנייה שמבוטאת במה שאמר הנביא, לא תקראי לי עוד בעלי כי אם אישי, ז"א לא תפיסת בעלות או אדונות של בעל בימי העת העתיקה על אשתו קל הדעת אלא סוג של שותפות, כמובן לא שותפות מלאה כי הרי אישה זקוקה לבעל, לאיש חזק שיתמוך בה.
רצוני להבין איך לתפוס ביום יום כל תפיסה?
כי למשל תפיסת האבא ובנו זה תפיסה של יום הכיפורים מאוד מובהקת מצד שני היכן מוצאים את תפיסת השותפות ?
או שמה אדם שמפספס את האוטובוס יכול להגיד זה הכל מה' או שפשוט יקום מוקדם יותר, יתעדכן בלו"ז, ויבין שהוא שותף פה ועליו לעשות סוג של מאמץ.
תודה ושבת שלום
האם יש לך מאמר שעוסק בנושא, או ספר?
שעונה יותר בצורה מפורטת
אני פשוט רוצה להבין יותר…
שבתי צבי
7 months ago
לידיעתכם, אי אפשר לערוך תגובות באתר.
שמעון
8 months ago
חבר שלי אמר לי שא"א לומר שאלוקים מוכח ב100%, ואני מבין וקראתי על הרעיונות הפילוספים מאחורי האמירה הזו…ושבעיקרון זה מספיק להגיע לדרגת וודאות כזו שסומכים עליה בכל תחומי החיים לקחת סיכונים וכדו' [אפשר לכנות את זה 100% לענין החיים של אדם רגיל וההתנהלות שלו…אבל בסוף בסוף זה לא מאה אחוז]. אבל עדיין האמירה הזו מציקה לי. יש מקורות שניתן לתת שאפשר לומר שה' לא מוכח ב100%?
ביקשת מקור לכך שאמונה היא לא ענין של אחוזים,זה המקור
גרשם
8 months ago
בספרך ״נאורות והשכלה״ עמ׳ 271 כתבת: ״ב1840 הואשמו יהודי דמשק בעלילת דם, משה מונטיפיורי (יהודי שומר מצוות) נחלץ לעזרתם, גייגר כתב כי הנסיעה הזו היא' מעשה בדחנים' שאינו מתאים ליהודי גרמני משכיל. אך התנחם בכך שמונטיפיורי לקח עמו את מונק החוקר הגדול, שאולי יגלה במהלך המסע תגליות מדעיות…״
מה המקור לדברים האלה?
לא ברור לי מדוע השאלה הזו קשורה לאתר, אבל מכיון שאתה שואל פעם שניה אענה:
המקור הוא היינמן, ומצויין בספר באותו קטע שאתה מצטט ממנו.
חנניה
8 months ago
במדיניות האתר אתם כותבים: "הננו מבהירים בזאת כי האתר אינו מיועד ללמידה ואיסוף נתונים" – לא ברור מה זה, אם האתר לא מיועד ללמידה ואיסוף נתונים אז למה הוא כן מיועד??
הכוונה היא שהאתר אינו מיועד ללמידה ואיסוף נתונים אודות השקפת היהדות
אלא לאיסוף טיעונים ודעות שונות בנוגע לפולמוסים סביב התנגשות יהדות וחיים מודרניים
מובאות כאן דעות של חוקרים שונים יהודים וגויים ולפעמים מאמרים וריאיונות, שיש בה כדי ללמוד ולהבין על הפולמוס, אבל אין לראות את דבריהם כסמכות השקפתית
שלום לרב צוות האתר. ראיתי את הפסק הלכה של רב מיכאל אברהם פה https://mikyab.net/posts/87196/ בענין גיוס בני ישיבות, וטענותיו נראות חזקות, ולא ראיתי רבנים חרדים מתיחסים לטענותיו? ובדרך כלל, לא ראיתי התיחסות הלכיתית מפורטת מהרבנים חרדיים לשאלת הגיוס בזמנינו, תופעה שהיא מאוד מוזר בעיני. ובדברי רב אברהם "מדהים איך אלפי תלמידי חכמים חרדים לאורך כשמונים שנה הולכים שולל אחרי ציטוטים חלקיים שמוצאים מהקשרם ומתעלמים ממקורות מפורשים שאין עליהם שום מחלוקת. זה לא שהם בחרו פרשנות אחת מתוך כמה. אין שום פרשנות כזאת. ממש תינוקות שנשבו."
תמיהני איך אתה אוחז את החבל בשני הראשים, מצד אחד אתה אומר שרבנים חרדים לא מנמקים את החלטתם, מצד שני אתה אומר שהם סומכים על ציטוטים שמישהו גילה שהם לא מייצגים….
הנסיון להכריע את שאלות השעה הרות הגורל מתוך ציטוטים הוא שגוי לשני הצדדים, לא ניתן להכריע את דרכו הרוחנית של עם ישראל מול אתגרי השעה מתוך המקורות באופן ישיר, כמו שניתן להכריע למשל את הלכות בשר בחלב
ולשם כך הולכים במסורת היהודית אחרי המנהיגים הרוחניים שהם אלו שמחליטים, השאלה והדילמה מאד מובנים, אבל מישהו צריך להחליט, גדולי הדור, גדולי התורה וההלכה, שאותם שואלים בכל נושא הלכתי, הם אלו שמחליטים, והם החליטו להתנגד לגיוס חובה לתלמידי ישיבות, וזה מה שמחייב לפי המסורת היהודית
הגישה המקובלת בציבור הדתי לאומי שכל פספוס כותב מאמר ומנסה לגבב נימוקים וציטוטים או להחליט מה ההקשר האמיתי של הלכה כזו או אחרת, היא מגוחכת, וגם כורתת את עצמה מהמסורת היהודית המפוארת, לקראת אנרכיה של כותבי טורים או רבנים מדרג ט' שחושבים שעל כתפיהם מוטל עול הדור
אולי לא הבנת, לא טענתי שכל רב בציונות הדתית הוא פספוס
אלא שבציונות הדתית מקובל שכל פספוס הוא בעל זכות לחוות את דעתו דעת תורה בנושא ההנהגה הציבורית
המכתב הזה הוא אכן בושה וכלימה, אבל זה עוד נושא
אכתוב רק שתי סיבות עיקריות
א) פניה של אישים מציבור דתי א', לציבור דתי ב', להתעלם מהסמכות הרוחנית שלהם, היא עשיית צחוק מהמשמעות של סמכות דתית. אתם חותמים בתור רבנים, שהם סמכות רוחנית, והתוכן שלכם לציבור החרדי הוא – שימו פס על הסמכות הרוחנית שלכם, אנחנו נהיה מעכשיו הסמכות שלכם… זה כמו שרבנים ליטאים יחתמו לציבור החסידי לשים פס על האדמורים. (ובפרט שהיו גם רבנים גדולים בציונות הדתית, גדולי תלמידיו של הרב קוק, שתמכו בפטור לבחורי ישיבות, הרב חרל"פ, והרב נריה, ובמקביל גם הרב הראשי לישראל הרב הרצוג).
ב) הנכונות של אנשים יראי שמים לחתום יחד עם פספוסים על אותו דף, מראה שהמושג סמכות רוחנית בציבור הזה הוא בדיחה מעיקרא, והמטרה של לעקוף את הסמכות הרוחנית של הציבור החרדי, מקדשת כל אמצעי ואפילו התחברות לאנשים שעל גבול הקונסרבטיבי, וזו שוב עשיית צחוק מהמשמעות של סמכות דתית, כאילו לחתום על הכותרת 'שמלה לך קצין תהיה לנו'
הרבנים האלה טוענים שיש חובה להתגייס ושצריך למצוא/להמציא פתרונות לגייס לפחות חלק מהחרדים ותשובתך היא שאין להם סמכות בגלל שרבנים מכל הפסיפס הדתי-לאומים חתמו ושהרבנים החרדיים מתנגדים בתוקף לזה.
לא הבנתי מה אתה רוצה? למה שלא תציעו פתרונות משלכם?
אגב, גם היית יורד אם היו כופים עליך ועל בניך להתגייס ליחידות קרביות חרדיות כמו הראשון לציון (שעל גבול הסטמאר)?
אני לא עסקתי בתוכן הפניה
אלא בעצם העובדה שרבנים דת"ל מנסים בנאיביות מהולה בחוצפה לפנות אל ציבור מעל הראש של מנהיגיו הרוחניים דרך פשקויל, ובפרט שהם מתחברים לשם כך לאנשים שההלכה כבר לא הכי מעניינת אותם
כשארצה לשתף איתך את הפתרונות שלי ברור שאפנה אליך
שאלה: האם הדברים הללו תקפים גם ביחס לציבור האחר, היותר ותיק בדרך נלוזה זו של "לפנות לציבור שאינו מאנ"שיהם ולשדלם להתעלם מהסמכות הרוחנית שלהם" וכו', דהיינו "דער קנואים" ושאר אנטי-ציונישטן, שכל שיחם ושיגם אינו אלא סאבטקסט של זלזול חמור ומגעיל ברבותיהם של כל מי שאינו "משלהם" (והכל "כמובאן" באיצטלא של קדושה ושמירת ה… וכו' וכו'), ויותר מכך דיבורי הערצה גבוהה-גבוהה על הוגי דעותיהם "שלהם" כאילו רק הם לבדם ראו וידעו ושמעו והגידו ולא נשאו עוון וכו' וכו' (קרי: הרבונים-שמחה-בונים שלכם המתונים כולם… [צונזר], ה' יצילנו מן הצבועים מאמיני השטן ועובדי ה"אחד בפה ואחד בלב")?
עכשיו גם הם פונים במודעות אנונימיות ("לא-חתומות", כמו ביצים עם חשש סלמונלה…) לנציגי החרדים בכנסת ומשדלים אותם לצאת משם בשם "כל (אלע בלע"ז) גדויליי ישרואייל" (מי אלה? מישהו יודע?), כאילו אין דעת תורה מלבדם, כאילו קפאו כל הדעות במאמר האיש הזה (ה"סטה-מר", התועב האונגאר).
וכי יש הבדל בין אלה לאלה?
ילמדנו מר, מאי "באופן רשמי"? וכי ישנה איזו "רשמיות" בהצלת עולם התורה (או משהו) בדרכים בלתי כשרות עד כדי "היפך התורה"? בדיבורים שאפשר להבין מהם שאין, מעולם לא היה ולעולם לא יהיה שום אופן "להיות יהודי כשר" אלא כפי ש"הם" ראו וידעו בארצותיהם "שלהם" אוסט-יודען, כאילו אין עוד יהודים בעולם? אפילו ראינו לאחד מראשי סטה-מר (שוב, הריני מתחייב שלעולם לא אתנצל על משחק מילים מרושע ואכזרי זה, שכל הזכויות עליו שמורות לי, ולי בלבד) שציטט לאחרונה ממש מדברי דודו המפורסם, ראש פעורם (ידוע מה דרשו חז"ל על הפסוק על שמו קרוי ספרו הידוע, וד"ל), כביכול "המילה 'ערליך' אין לה תרגום ל'שפת הציונים' (יפח כזבים עד שקר), משום ש'ערליכער-ייד' אפשר רק ביידיש". מה אני אמור להבין מכאן? שבשביל שאני ספרדי-מערבי ואיני דובר בז'רגונם הדייטשי הפסדתי? עפ"ל.
הם אנרכיסטים מאז ומעולם ודרכם תמיד היה לטעון שרוב הציבור רשעים ועוברים על דת ושלכן אין לבחול בשום סוג פעולה, קללות, השמצות, מחאות אלימות, וכו', ולכן אין להתפלא עליהם
כי יש לתמוה על הדתיים לאומיים שלכאורה ג'נטלמנים, שיצרם השיאם ללכת בדרך של נטורי קרתא…
אכן, ועל כך יש להצטער, שאותם אידיאולוגיסטים ששים לחבור לממונים עליהם (קרי, הממונים על תקיעת מקלות בגלגליהם) במקום לעשות מה שצריך באמת: לעשות הפיכה צבאית, להשליט את הרוב הדתי-אמוני על הצבא, ורק אז יהיה להם פתחון פה לגייס גם אותנו. אבל להמשיך ולהתבשל בדרגים הנמוכים ולסבול מנחת דעתנותם של ראשי הצבא החילונים? וכי זו לא תפיסה גלותית במיטבה?
שאלתי את זה על סמך רש"י כביכול שנראה מדבריו שאין עוד סוגים של בע"ח עם קרניים חוץ מחיה ובהמה "יש לו טלפים – פרסותיו סדוקות שאין קרנים אלא לבהמה ולחיה טהורה"
הוא מדגיש שזה רק בבהמה וחיה, וזה מובן מאליו. אין בכלל קרניים לזוחלים וליצורים ימיים או עופות, לקרן של יונקים יש מרכיב מיוחד של אותו החומר שמרכיב את העצמות
-הקרן של עכן החרטומים היא קשקש, מבנה מורפולוגי שמאפיין זוחלים.
-הקרן של החדשן היא חט, סוג של שן, כמו אצל הפיל, היא גם מופנית קדימה כמו שן, ולא כלפי מעלה כמו קרן.
שאלה מעניינת, כי לכאורה ההלכה אינה מבדילה בין חרדי ובין דתי… מה שאסור אסור לכולם
אבל באמת חלק מההשקפה בציבור החרדי היא להתבדל, גם מבחינה תרבותית, ולכן גם סרטים שאין בהם דברים לא צנועים או כפירה, נחשבים התערבבות בתרבות הכללית ולא מקובלים
ולכן זה לא משהו ש'אסור לחרדי', אלא חלק מהשיטה הרוחנית של התבדלות, למרות שבהרבה סרטים מצוי דברים שאסור לכל אדם שומר מצוות, ההתבדלות היא מכל התרבות של הבידור וכדו'
יש בעיה בטרמינולוגיה של השאלה, התאבדות הוא מונח שמשמש לתיאור פעולה של גוף פיזי שפועל על מנגנון ביולוגי, ובמצב כזה השחתת חלקים מהמנגנון גורמת להשבתתו. פעולה זו לא רלבנטית לגבי מציאות רוחנית
שוב אותו סיפור, להתאיין הוא מונח מתחום הפיזיקה שמשמעותו הפיכת החומר לאנרגיה
כשישנה פעולה אפשרית תיאורטית ניתן לשאול האם היא עשויה לקרות או האם פלוני יכול לעשות אותה
אבל כשאתה מדבר על פעולה כביכול שאין לה היתכנות אפילו תיאורטית היא פשוט לא מותאמת מבחינה מושגית, אין טעם לשאול אם מישהו יכול, כמו לשאול האם אלוהים יכול לעשות שהכעס יהיה אלכסוני
שואל
9 months ago
שלום הרב
רציתי לשאול שאלה אם יבואו ויגלו שיש דבר שסותר כלל של חז"ל לדוגמא "כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר" אפילו שכרגע לא מצאו דג כזה עם קשקשים בלי סנפירים אבל אני שואל תיאורטי אם יבואו ויגלו דג כזה או כל דבר אחר שסותר כלל שלהם,איך אמורים לגשת לטענות מהסוג הזה ? ועדיין להישאר באמונה שלמה לדברי חז"ל והתורה הקדושה ?
האמונה בדברי חז"ל היא משום שהם מעבירים את התושבע"פ, ומשום שהתורה נתנה להם את הסמכות להחליט
לכן זה לא קשור למקרה בו משהו שאמרו בעניני הטבע ייראה לנו לא מובן, במקרה זה פוסקי הלכה בני זמננו יצטרכו להחליט מה לעשות, אבל אין בכך לגרוע מסמכות חז"ל ומהיותם מעבירי התושבע"פ
שלום הרב
רציתי לשאול שאלה לגבי הכלל שיש רק ארבעה חיות שיש להם סימן טהרה אחד והבנתי ששאר החיות שיש להם גם רק סימן אחד הם משפחות של אותם ארבעה , לגבי הגמל ראיתי לפי רש״י בשבת ובישעיה שלפי דבריו חייב להיות לגמל דבשת ,אז רק רציתי לשאול לפי שהיום אנחנו רואים גם מיני גמלים כמו אלפקה ולאמה וכו׳ שאין להם דבשת והם ממיני גמלים.. אז האם רש״י כתב לפי הידוע לו בזמנו?
רציתי לשאול בקשר לתפילת יוצר אור של שבת שרשום ״ובוקע חלוני רקיע וכו׳״ האם יש לזה הסבר עם הידע המדעי של זמנינו , אני מבין שיכול להיות שזה הידע שהיה בתקופתם אבל כאן מדובר בתפילה שמרמזת על דברים עליונים יותר לכן רציתי לשאול אם זה מסתדר?
כן ראיתי שבספר הברית הוא רושם שתיקנו את התפילה לפי ראות עיניהם של רוב העולם ובפנימיות של הדבר יש באמת חלוני רקיע וכו׳ האם הרב ראה עוד מפרשים שמדברים על הנושא?
ועדיין אני שואל אפילו אם זה היה לפי הידע בזמנם האם זה יכול להסתדר מבחינת הפנימיות של התפילה?
שלום הרב
הרמב"ם כותב בהלכות דעות שכדוה"א עומד באמצע וכל הכוכבים סביבו ..
איך זה מסתדדר עם המודל שידוע לנו היום?
והאם אפשר להסביר את זה לפי תורת היחסות של איינשטיין שאי אפשר באמת למדוד שני גופים בחלל?
הרמב"ם כתב לפי הידע בזמנו
יש כאלו שרצו לטעון שלפי איינשטיין אין משמעות לשאלה מי מקיף את מי
אבל 1) אם כן מה המשמעות של דברי הרמב"ם, 2) זה שכדור הארץ מסתובב סביב עצמו לא קשור ליחסות
עזרא
10 months ago
שלום הרב, שאלה על היחס לגויים. האם ראוי להרוג 1000 גויים בשביל להציל יהודי אחד?
השאלה כמובן היפוטתית. במבחן המציאות אין אפשרות לעשות דבר כזה. ואם מדובר באויב, אז זה נושא אחר. השאלה שלי היא על היחס לגוי, האם חיי גוי כאפס נחשבו לעומת חיי יהודי
שלום,
אני מניחה שלחילוני מנותק יש בחירה מעוטה לחזור בתשובה ולקיים מצוות.
זה לא סותר את זה שיהודי הגיע לעולם כדי לשמור תומ"צ, אם קיימים כל כך הרבה יהודים שנשללה מהם הבחירה הזו?
בעצם הבורא רצה שחלק גדול מהיהודים בדורנו לא ישמרו תומ"צ?
איך זה מסתדר עם זה שהבורא רוצה שיהודים ישמרו מצוות?
אני מנסה לומר, אם קיימים במציאות אנשים שמראש נולדו בלי בחירה, זה מראה שזו לא יכולה להיות הבחירה, (לפחות לא בחירה אבסולוטית לכולם..) לא?
אני עדיין לא מצליחה להבין את ההיגיון,
אני רואה רק שתי אופציות; או שהוא רוצה ואז נותן בחירה או שאין בחירה ואז הוא לא רוצה (המציאות..).
מה זה קשה מאוד? לחלק גדול אין בחירה לשמור תומ"צ (ברמה סבירה..)
אנחנו לא עוסקים במה ה' '"רוצה", כי אין לנו השגה ב'רצון' שלו ומה המשמעות של זה
כשאומרים רוצה הכוונה – דורש מאיתנו
הוא העביר לנו רשימת דרישות
בגן עדן זה היה מאד פשוט
מאז זה הסתבך, קללות, גלות, ועוד, לא לכולם ולא בכל מצב זה פשוט, אבל תמיד או לפחות כמעט תמיד זה אפשרי
הסיבה לסיבוך היא לא שה' לא רוצה, אלא שיש תהליך שצריכים לעבור, עשיית רצונו טכנית היא לא אידיאל, בשביל זה אפשר לברוא רובוטים, האידיאל הוא להתגבר על היצר ולעשות ולכן אין טעם לומר שאם יש יצר או קושי אזי הוא לא רוצה
אכן הדרישה היא אבסולוטית, לכאורה
אבל עדיין בכל מקום וזמן רמת הקושי הנדרשת כדי לקיים יכולה להיות שונה, ולפעמים היא כמעט בלתי אפשרית
זה חלק מתהליך כללי שמתנהל לפי כללים
ולא בגלל שהבורא לא רוצה שיתמלאו דרישותיו
להיפך ספר בראשית מתאר שהוא הלך מתחילה על הדרך הזו, של לדרוש מכולם למלא רצונו, אבל זה לא עבד
ולכן שלח את האדם לדרך חתחתים ארוכה שבסופה יתקן את הכל
אנחנו רואים אולי התקרבות לרוחניות, קיום מצוות כדרך חיים – הרבה פחות. רוב היהודים היום מנותקים מהמחשבה שרצון ה' הוא קיום תרי"ג מצוות, כחובה. (זה לא ספציפית, בכללי, מרבית האנשים חיים כפי שנולדו, לא הרבה "בוחרים" אחרת..)
אבל קשה לטעון שלאנשים שקרובים לרוחניות אין בחירה לקיים מצוות
גרשם
10 months ago
ב״היסטוריה של ישראל״ מאת אביטבול (עמ׳ 94 במהדורה הצרפתית), הלה מזכיר את ״הקהילות הקדומות של פקיעין בגליל ושל דיר אל-אסד בלבנון שמקובל היה לומר עליהן שלא עזבו מעולם את א״י, אף לאחר חורבן הבית״. המחבר אינו מציין מקור לדבריו. השמעת על זה? תודה מראש.
תודה.
ועוד שאלה בנושא קרוב: איך ייתכן שנשתמרו השמות המקראיים לערים ולכפרים בשני עברי הירדן (בלי להתחשב בנדידת השמות למקומות סמוכים כפי שהראו אהרוני ואליצור) למרות התמורות הרבות באזור?
שלום חסיד
המאמר שציטטת לא מדוייק בלשון המעטה
תוכל לקרוא כאן בהרחבה
אבו אל בנאת
11 months ago
שלום,
כתוב אישה כי תזריע וילדה זכר. וידוע מה שאמרו בגמרא אישה מזרעת תחילה וכו'
ואני כבר אב לשבע בנות
אני כל הזמן משקיע מאוד ועושה מאמצים כבירים כדי שהאישה תזריע תחילה, וכלום לא עוזר, נולדות רק בנות.
אני לא אוכל לעמוד בזה כלכלית אם נוליד עוד ועוד ילדים. אבל מאידך לא קיימתי פרו ורבו. האם אשתי מרמה אותי כל השנים והיא כלל לא מזרעת (מזייפת)? או שמה שכתוב בגמרא לאו דווקא, ושווא עמלו בוניו?
עם חוש הומור בריא כמו שלך, אני מאחל לך שתמצא שידוך בקרוב
לגוף הענין, האמור בגמרא אינו אלא טיפ, שיש לו משמעות ביולוגית, אבל הוא לא הגורם המרכזי
מפתח של חיה לא נמסר לשליח, רק בידי שמים, יש ללמוד מוסר בערך עשר דקות כל יום, ולקוות לטוב
אורן יעקובוב
11 months ago
לגבי גיוס החרדים האם צריך כמות גדולה של לומדי תורה שלא מתגייסים? לא עדיפה האיכות על פני הכמות?
ודווקא רואים בתקופות יותר קשות(בין המלחמות, בהקמת המדינה) שהיו פחות לומדי תורה יצאו גדולים הרבה יותר…
גיוס החרדים לא קשור לכמות לומדי תורה אלא לפערים אידיאולוגיים בין החברה החרדית ובין כור ההיתוך הישראלי
לגבי מתי היו גדולים יותר בתורה, אין לי מושג איך אתה מודד זאת, כיום יש הרבה יותר ידע והרבה יותר תלמידי חכמים
שלום, רציתי לשאול מה זה בחירה, איך אפשר לומר לאדם תבחר בזה ולא בזה, הרי בסוף כל אדם עושה מה שהוא רוצה [רק שלפעמים מעדיף הנאה גדולה בעתיד מהנאה קטנה עכשוית וכיוצ"ב], ואם ירצה יותר לשמור את התורה ישמור ואם לא לא ישמור.
לא נראה לי שהתורה אומרת בסה"כ תרצה את זה ולא את זה כי אני מבטיחה לך שכר, אם כן לא היתה אמורה להיות תביעה על מי שיותר רצה ללכת אחרי התאוות שלו.
לא הבנתי.
מה יכול לגרום לאדם לבחור באפשרות שהוא פחות רוצה?
לדוגמא: אם בנאדם רוצה מאוד מאוד לאכול חזיר, אין שום דבר שימנע אותו מלאכול את החזיר [אלא אם כן מאמיןן שיקבל על זה גיהנם ואז כבר הוא לא רוצה את זה, הוא רוצה גן עדן].
פעם מישהו עשה משהו שהוא לא רצה???
אתה מניח שיש לאדם רצון אחד שהוא יותר רוצה
כלומר שאין בחירה
אבל הדעה שיש בחירה, היא שאין לאדם רצון אחד שהוא יותר רוצה, אלא יש לו הרבה דחפים ורצונות ומאויים והוא בוחר מה הוא יותר רוצה
כי אתה חוזר שוב ושוב על אותה הנחה שגויה
אתה מניח שאין בחירה, ולכן כשאדם בוחר, יש מאחורי הבחירה שלו 'למה' ואני זה שלא אומר לך את ה'למה'
אבל השיטה שיש בחירה, היא שאין 'למה', בחירת האדם היא הסיבה, שתי האפשרויות מכילות יתרון, והוא בוחר ביתרון שהוא רוצה
לטענה "למה החרדים לא מתגייסים", יש הרבה תשובות, ותשובות שונות לכל מגזרים חרדים, ובדרך כלל המכנה המשותף היא ששירות צה"ל מרחקת את האדם מתורה ועבודת ה' בגירסת החרדית והיא סתירה ל"חרדית", ולחרדי אמריקאי כמוני זה נשמע טוב, אף שכמובן החילונים והד"לים לא מקבלים תשובות כמין אלה. אבל לטענה אחת לא מצאתי מענה, וזה שמה שחרדים לא מתגייסים אין זה הכרח מעצם "חרדית" שלהם, שהרי מאת קם המדינה עד 80s החרדים אכן שרתו במלוא המובן, ופרפסור מנחם קרן-קרנץ שיער שבמלחמת ששת הימים, כמו 4% אחוז מהלוחמים היו חרדים, וביחס לחלקם באוכלוסייה, לא היו משרתים פחות משאר מגזרים. והכל נהפך בממשלת בגין כשהסירו את המכסה על ה800 פטורים לבני ישיבה לשנה?
הנושא הוא גיוס חובה לצעירים
אין אומתינו אומה אלא בזה שצעיריה גדלים בבית המדרש ומשם יונקים את רוח האומה
לשים את כל הצעירים בצבא שהוא כור ההיתוך החילוני והליברלי זה לבטל את רוח התורה מהעם
כשאני הייתי צעיר, לא ארבע אחוז, אלא רוב החרדים היו מתגייסים שלב ב', כאברך שירות מקוצר
וזה גם אחרי שבגין כבר לא היה בעולם
גיוס היה דבר נורמלי, והרבה שלי בחידר היה מגיע עם מדים אחרי המילואים
גזרת הגיוס – לגייס את כל צעירי ישראל, היא גזרה המאיימת על היהדות, והוראת גדולי התורה שאין דרך לוותר על זה
עצם זה שאיש פרטי מתגייס כי איני לומד תורה או כי אחרי הישיבה והנישואין הוא רצה לצאת לעבודה וכדו' היה דבר נורמלי, ואם המדינה תכיר בפטור הצעירים, זה ישוב להיות דבר נורמלי
כל הסיבה שזה לא נתפס, כי אתה לא יכול לתת יד לאותו דבר שרוצה לכפות עליך
הצבא ומוסדות הכח הליברלים כמו בג"ץ ומקבלי ההחלטות עושים אצבע בעין לדתיים, כופים עליהם אי צניעות, כופים עליהם השפלה, ורוצים לגייס אותם כך, בלי לבא לקראתם בפסיק, זה יוצר את היחס ההפוך, כשצעיר חרדי פותח כל בוקר כותרות ורואה שמכריחים חיילים דתיים להיות עם נשים בטנק או במגורים, שאם הם יוצאים בשירת נשים כל המדינה משתוללת, שלא מקדמים אותם, שהצבא מתעמר ומזלזל, למה שלא יחשוב שזה צבא שמד?
סתם שאלה (קשורה לעניין או לא, במישרין או בעקיפין, החלט בעצמך):
מה שאמרו חז"ל "במלחמת מצווה כולם יוצאים, אפילו 'חתן מחדרו וכלה מחופתה'". האם באמת יש לדקדק בזו הלשון ולהסיק ממנה מסקנות על נשים בצבא וכו' וגו' וכדו' ההמשך ידוע, או שמא יש לומר שלא ננקטה לשון זו אלא כשיבוץ מקראי גרידא, ציטוט מדברי יואל הנביא, ואין זה אלא ביטוי בעלמא (כמו שאומרים באנגלית "הכל חוץ מכיור המטבח"), ואין ללמוד ממנו דבר, ואדרבא, באמת מעולם לא היה דבר כזה, נשים+צבא ומלחמה בשום פנים ואופן, אפילו לא בתפקיד לא-קרבי בעורף וכיו"ב?
אין איזו בעיה עקרונית עם הצירוף של "אישה" ו"צבא"
הבעיה היא במציאות בפועל של גיוס כפוי והתנהלות שאינה לפי ערכי היהדות וההלכה
ברור שנשים לא היו לוחמות אז, חוץ מהאמזונות (שגם הן היו בגדוד נפרד…), אבל נשים עזרו בהרבה דברים
וגם היום אין איסור שאישה תעזור לצבא או בצבא וזה כמובן לא הנושא
תכל'ס, בדקתי היום בפרוייקט השו"ת ואכן, כמדומני שצדקתי: היחידים שפלפלו בלשון המשנה והסיקו ממנה משהו בעניין שירות נשים בצבא היו שלושה פרשני משנה מן האחרונים: הון עשיר, שושנים לדוד ותפארת ישראל (וכן רש"ש על הבבלי), ואין שום דבר כיוצא בהם בשאר מפרשי המשנה, הבבלי או הירושלמי.
נו באמת… פשוט מאוד: אם היחידים שדייקו כך בלשון המשנה הם שלושה-ארבעה אחרונים, נמצא שכל שאר מפרשי המשנה והתלמוד לא ראו בלשון זו יותר מסתם מליצה בעלמא ע"פ לשון הנביא, וא"כ אדרבא, יש לנו סיבה מוצדקת ביותר שלא להביא ממשפט זה שום ראיה לעניין נשים בצבא, לא ליציאה בקרב ולא לשום דבר אחר, וכל המתעקש ונלחם על כך אינו אלא בעמדת מיעוט, ודי בזה כדי לדחות דעותיהם של מלחכי פנכה ושאר מושפעי המערביזם והמודרנו-ליברליזם (הידועים כידוע באהבתם לדעות איזוטריות וכו', עיין יחסם הנפלא לרבי אברהם פריצול האיטלקי על "תעוזתו" "לתקן" את נוסח ברכת שלא עשני אשה)
אתה כותב בכזו פסקנות קצת הפוך מהמציאות
פרשני המשנה, שלשה ארבעה אחרונים, לכל הפחות אלו שאתה מצאת, ייתכן שיש עוד, מדייקים את הלשון
ואתה קובע להיפך, שמכיון שאחרים לא דייקו, סימן שיש סיבה מוצדקת לא להביא שום ראיה ומי שמתעקש הוא בעמדה של כל מיני אנשים נוראים ואיומים…
יותר מאוזן לומר, שמי שמדייק זאת יש לו מקורות נאמנים, אם כי אפשר לדחות
זה שלא מצאת עוד, או אפילו אם באמת אין עוד, לא יכול להוות ראיה של ממש לצד אחד, יש הרבה נקודות שעדיין לא נכתבו עליהם דברים
אני מבין שבעבר רוב החרדים עשו שירות שלב ב. השאלה שלי אם בעבר, ב50s, ב60s, וב70s, כשמקבלי הפטור מטעם בני ישיבה לא היו ביותר מ800, האם אכן רוב חרדים עשו שירות רגיל לשלש שנים בגיל 18 כמו שאר מגזרים- זה מה שנראה מדברי קרן-קרץ, ולדעתו החרדים בעבר לא ראו בזה שום איום מיוחד והכל נהפך בעקבות בגין ורב שך ושליטת הימין שהסירו המכסה מעל ה800 (אבל כנראה הוא עסק הרבה בדמגוגיה אנטי-חרדית ולא מפיו אנו חיים)
תודה. אבל מה שאתה מתאר סיבת ההימנעות חרדים מצבא מטעם סכנת הרוחנית הכרוך בו, שהצבא הוא "כור היתוך" או חילוני וליברלי, לכאו' נראה שזה לא עיקר סיבת גדולי ישראל להימנע מלשלוח תלמידיהם לצבא. אלא הטעם מפני מעלת למוד התורה ברציפות ובהתנתקות מן העולם, ושא"א לשרת בצבא וללמוד תורה רצינית בד בבד (ולא כמו שדמו הד"לים שזה וזה עלו בידם) ותלמידי ישיבות הם השבט לוי שבימינו ופטורים ממיפק באוכלסה וכו'
ויש כמה מקורות לזה, ולדוגמא לאחרונה מכתב מרב יהושע אייכנשטיין, https://www.kikar.co.il/haredim-news/saz2ps
ובתוך דבריו הוא כתב במפורש
"נכון הדבר שהצבא אינו מתנהל על פי התורה, יסודותיו בכפירה גמורה, ובאופן מוצהר חרט על דגלו להיות 'כור היתוך' עבור צעירי ישראל, לערבם עם החילוניות ולהרחיקם מאבינו שבשמים. אך האמת היא שלא זה עיקר הנושא".
"הסיבה האמיתית היא שבני הישיבות שהם 'שבט לוי', אין זה מתפקידם לצאת למלחמה, כמפורש בדברי הרמב"ם"
ונמצא שכל הני גדולים לא ראו ה"כור היתוך" וה"ליברלי" של צבא טעם מספיק לפטור כל החרדים, ולא בקשו פטור אלא לבני ישיבות בלבד, ואה"נ מי שאינו בני ישיבה צריך להתגייס. ולא כמשתמע מדבריך?
תודה על המקורות המעניינים
ואכן גם אם הצבא היה חרדי לחלוטין, עדיין היו פוטרים קבוצה של ת"ח, אבל קבוצה זו היא בהכרח מיעוט קטן וכמו שבט לוי, וכמבואר גם במקורות שהבאת
ולכן כלפי טענת השלטונות שהחרדים ישאירו מיעוט קטן, משיבים שכחובת גיוס זה בלתי אפשרי מבחינה חינוכית ואידיאולוגית, ולא משנה כמה חרדים יש באוכלוסיה
עם זאת, מכיון שאנחנו לא מנהלים את העולם, אי אפשר להחיל פטור על מי שאינו לומד, ולכן הסכימו גדולי ישראל שמי שלא לומד לא יקבל פטור
ייש"כ. לצערי, אני לא מבין כל כך. האם כוונתך שבאמת המהות החילונית של הצבא היא סיבת מספקת לפטור אנשים דתיים מלשרת (מצד הלכה, מוסר)? ומה שגדולי ישראל לא השתמשו בטעם זה בדרך כלל, והדגישו פטור ללומדי תורה מטעם שבט לוי וכו', כל זה מסיבת פוליטית (ואגב, עכשיו שהאוכלוסיה של תורתם אומנתם אינו עוד מיעוט קטן כמו שבט לוי, הפטור מטעם שבט לוי לא נשמע כ"כ רצינית…)?
אני לא כל כך עוסק בארכיונים של מכתבים וכדו' שזה יותר ענין לעיתונאים ולאלו שלא מכירים
עיקר דעתם של גדולי ישראל לא הובעה במכתבים וכרוזים כאלו שניסוחם מצריך תמיד הרבה דיפלומטיה
אבל ידוע לי בבירור שזה מה שאמרו וחזרו ואמרו גדולי ישראל שקבעו את המהלך של הימנעות מגיוס, החזו"א והרב מבריסק ותלמידיהם, וזה גם מתועד במסמכים שכתבו ושנכתבו על פיהם
וניתן לראות זאת גם בהסרטה שהופצה לאחרונה בפגישתו של הרב צבי פרידמן עם אחד מאחים לנשק: להתגייס זה חילוניות ועדיף לנו למות מאשר להיות כחילונים
ייש"כ. או קיי, אבל עדיין אני נבוך (ובאמת אני רוצה להבין, כי אף שאני אמריקאי יושב באמריקא, המגזר החרדי שלי קשור להמגזר החרדי בארץ). מה עצם הבעיה עם צבא "כור ההיתוך החילוני והליברלי"? האם אין דרך להתמודד עם הקשויים? הלא הרבה ד"לים מתמודדים ע"י יחידות הסדר ונכנסים ויוצאים בשלום, ומה המניעה מצד החרדים לעשות כמותם? ואם הם ישמעו שירת נשים פעם אחת במקרה, זה סוף העולם?
לדתיים לאומיים יש השקפה אחרת ומנטליות דתית אחרת והם משלמים את המחירים הכרוכים בזה (ולא בהכרח 'יוצאים בשלום'….)
לדרוש מחרדים לעשות את זה, זה לומר להם תוותרו על השקפתכם הדתית, תשנו אותה, תהיו דתיים לאומיים
כמובן ששמיעת שירת נשים במקרה היא לא הסיכון, היא רק הדוגמא לכך שהצבא שם פס על צרכיו של הנער הדתי בן ה18, וזה חלק מה'חינוך' שלו, אם מוריו ומחנכיו ישלחו אותו לשם בהצהרה שזה חשוב למען המדינה, התוצאה תהיה אמירה חינוכית משמעותית
ועם זאת יש לשאול – שהרי חכמינו מוסרים שמרדכי היה קצין בכיר בצבא הפרסי (ילקוט מעם לועז, אסתר, עמ' קג), וכך מוכח גם מ"איגרת הפסח" שהיהודים שירתו בצבא פרס וניתנה להם אוטונומיה דתית והם שמרו על מצוות הפסח כדת.
אם זה טוב למרדכי, ולחנניה ולידוניה (המוזכרים שם באיגרת הפסח, וכאמור היו יהודים שומרי מצוות), אז מה הבעיה בזה?
עניתי שהשאלה שגויה
אתה כותב 'זה טוב', אבל זה לא 'זה'
מגוחך לנסות ללמוד ממה שקרה שם בפרס לפני אלפיים וחמש מאות שנה – להיום
אך ורק בגלל המילה המשותפת 'צבא'
עם הספר צריך לא רק לדעת את הספר אלא גם להבין אותו… מה אפשר ללמוד, והרבה אפשר, ומה אי אפשר
אני לא מבין, למה השאלה שגויה? אף אחד לא טוען שכל מה שכתוב בספרים הקדמונים צריך לקיים היום, אלא שכמו שהם עמדו לפני שאלות דתיות כאשר באו לשרת בצבא, ובכל זאת שרתו בצבא (ומצאו לכך פתרונות כאשר מובן מאגרת הפסח), כך כיום כאשר עומדים לפני שאלות דתיות – אזי אפשר למצוא להם פתרונות הרלוונטיים כיום. בבחינת: דור דור וחכמיו. וכי אי אפשר למצוא פתרונות?
השאלה שגויה. משום שכאשר יש לך בעיה רוחנית יהודית אקוטית קיומית, צריכים להתמקד בה בכובד ראש, ולנתח אותה ואת המשמעות שלה
ולא לחפש אסמכתאות קלושות וצולעות שאינן רלבנטיות, מה זה 'פתרונות'? זה תשבץ?
אין שום קשר בין הבעיות שאולי היו אז בצבא, אין לנו מושג איך פתרו אותם, ואם זה היה טוב, ולכן זה לא תורם כלום לדיון הרציני בן ימינו
דור דור וחכמיו, ואכן חכמי הדור החליטו מה שהחליטו
ולעומת זאת הרמב"ם כתב: "יבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו ויוציא דבר מדבר וידמה דבר לדבר" (הלכות ת"ת פרק א).
טוב, בהיות ולא קיבלתי תשובה לשאלה לפי עניות דעתי, כמדומני שאין לי מה להוסיף.
בכל אופן – תודה על ההתייחסות (בכל זאת למדתי המון מכך השאלה לא נענתה להבנתי), שיהיה שבת שלום.
המשמעות של 'ידמה דבר לדבר' הוא להבין מה דומה ומה אינו דומה, ולא לדמות כל דבר לכל דבר
זה לא ענין של משחק מלים, שאלה נענתה או לא נענתה
ענין עקרוני אם מנסים להבין את הנושא, או סתם לזרוק מקורות
המקור מהתקופה הפרסית לא רלבנטי כי הוא זה לשאלה העכשוית העומדת בפנינו
יש לי שתי שאלות שנראה לי הבסיס שלהן זהה:
א. האתר מלא במאמרים(מעולים) אבל רוב האנשים(אני חושב) לא מאמינים מכורח חקירה מעמיקה או הבנות פילוסופיות אלא הוא פשוט מאמין מכל מיני נסיבות. האם אדם שלא חוקר נקרא באמת מאמין? כי אם כן אז על מה האמונה שלו מבוססת?
ב. אדם שכן חוקר נראה לרוב בתור אחד שכבר ירה את החץ ורק אז מסמן את המטרה, קרי הוא חוקר כדי להוכיח את האמונה שבה הוא מאמין מלפני. אז האם אין פה הנחת המבוקש שבעצם אדם בא במטרה למצוא סיבות למה שהוא כבר מאמין בו?
תודה רבה
א.כמו בכל תחום דעת אחר בעולם, קשה להניח שהרוב גיבשו דעה אחרי חקירה מספיקה ומקיפה, כך העולם בנוי ואין סיבה שהאמונה הדתית תהיה שונה. ברור שהאדם שמאמץ את האמונה הוא מאמין, בדיוק כמו שאדם שמאמץ את השיטה של השמאל הוא שמאלני, בלי קשר לשאלה למה עשה זאת, וכן אם הוא ימני או כל דבר אחר.
ב. יש אנשים שלא חקרו חקירה אובייקטיבית, בהם עוסק סעיף א', אבל יש גם כאלו שכן. וגם זה כמו בכל תחום אחר.
אז איך באמת אפשר להגיד שמה שאנחנו מאמינים בו הוא "אמת" ולא פשוט תוצאה של החינוך/הסביבה בה גדלנו? כנ"ל אלו שחקרו, שבסוף רובם נשארים באותו מקום בו התחילו.
כמובן שלא, פשוט אני מנסה להבין אם אדם שלא חקר באמת מדבר על האמת, זה יתכן? הרי הוא לא בדק וחקר את הטיעונים האפשריים אז במצב כזה האם הוא באמת מאמין? פשוט זה משהו שמפריע לי כי אני מנסה להבין למשל אם לא חקרתי לעומק טיעונים אחרים מה הופך את האמונה שלי לאמיתית ולא לסתם משהו שנוח לי להאמין בו.
אין בית דין מבטל דברי בית דין חברו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין
(ולכן בדורות חז"ל לפעמים חכם אחד ביטל גזרה שהיתה לפניו כי היה גדול בחכמה ובמנין)
אבל מכיון שבדורינו אין בית דין גדול מהם אי אפשר לבטל
אבל יש תקנות שהיו תלויות במציאות מסויימת או בטעם מסויים ולפעמים אם ישתנו התנאים אינן מחייבות
מה הבעיה להקים?
והשאלה אם 'בחכמה' זה רק בתורה (שאז איך אפשר לדעת?) או באופן כללי. למשל חומרא דרבי זירא, בימינו יש יותר ידע בקשר לגוף האישה, אז לכאורה נוכל לבטל את הגזרה אם נרצה. אבל הרמב"ם כתב שלא תתבטל לעולם, מדוע?
מה זה "כלל חז"ל"? קודם כתבת "ולכן בדורות חז"ל לפעמים חכם אחד ביטל גזרה שהיתה לפניו כי היה גדול בחכמה ובמנין". גם אם נבטל היום זה לא כל חז"ל אלא לכל היותר עורכי התלמוד.
ומניין לך שחכמי דורנו לא גדולים בתורה מהם? זו סתם הנחה עממית. חכמי דורנו יודעים אלפים ורבבות של ספרים ודעות מכל הדורות, חז"ל ידעו רק מה שנאמר עד זמנם וגם זה לא תמיד, כפי שמוכח בתלמודים.
התלמוד מייצג את דעת כלל החכמים גם לפני שנערך
כשאמרו גדולים בחכמה לא התכוונו לידיעת ספרים, שבזה אין שום גדולה ושום חכמה
אלא בהבנת חכמת התורה
וככל שמתרחקים מזמן נתינת התורה פחות מבינים ופחות יודעים
חז"ל איגדו בתלמוד את הדברים שנבעו מידיעתם והבנתם שהיתה מרובה יותר ממה שאפשר להשיג בדור רחוק כמו שלנו, ולכן אין דרך לדעת יותר מהם ולהיות חכמים יותר מהם בזה
"וככל שמתרחקים מזמן נתינת התורה פחות מבינים ופחות יודעים" אינו נכון לפי דבריך קודם "ולכן בדורות חז"ל לפעמים חכם אחד ביטל גזרה שהיתה לפניו כי היה גדול בחכמה ובמנין", הא ראיה שגם כשמתרחקים בזמן מנתינת התורה עוד אפשר להיות גדול בחכמה.
לפי דבריך האחרונים אין אפשרות בכלל לבטל דברי הקודמים וכל ה"שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין" מיותר.
אתה פירשת את 'ככל שמתרחקים' בצורה מאד מילולית
כלומר שאתה לא יכול לחלוק על סבא שלך
אבל המרחק הזה אינו מגיע בצורה של סרגל, שכל יום מתרחקים עוד
אלא כל תקופה
הסיבה היא שאמנם אתה נולדת אחרי סבא שלך, אבל אתה יכול ללמוד תורה מפי רב שיש לו ידע שקיבל מחכמים שהיו עוד לפני הסבא
המרחק מההבנה ומהידע מגיע כשתקופה מסתיימת או מידלדלת
האמוראים בדור השלישי היו חכמים לא פחות מאשר בדור השני, להיפך, הלכה כבתראי, אביי ורבא ידעו את כל החומר שלפניהם וגם ביררו וזיקקו אותו וקיבלו אולי עוד שמועות מארץ ישראל
אבל כשהידלדל היישוב בבבל, למרות שנוסדו בתי מדרש בספרד ובאשכנז, היתה להם פחות מסורת ופחות קבלה ופחות ידע
ולכן התייחסו לגאונים שקשה לחלוק עליהם, כפי שאומר הרא"ש שבכיסא של רב אשי ישבו, הם הבינו יותר טוב את התלמוד
לקרוא מתוך טקסט זה שונה מאשר להכיר את האנשים ולהבין את שיחם
ובאמת גם חז"ל, למרות שחלקו על מישהו מהדור הקודם, נדיר שחלקו על מישהו מהתקופה הקודמת
במחילה מכבודך, נראה שאתה מערבב שני דברים. לא שאלתי אם אפשר לבטל פרשנות של חז"ל לדין, אם לכאורה באה בקבלה, שזה ודאי נושא מורכב יותר. אני מדבר על גזירות תקנות ומנהגות, שבהם מה שייך אם הם היו קרובים יותר לנתינת התורה, שהרי אנו יודעים את טעם הגזירה ויכולים להחליט שהיא כבר לא מתאימה (או שצריך לגזור גזירות חדשות). ומי אמר שמלכתחילה התכוונו לגזור לעולמי עולמים?
ומה שכתוב גדול בחכמה הוא לאו דווקא מי היה קרוב יותר בזמן, שאם כן כמעט ולא ניתן לבטל דברי בית דין אלא מתקופה קרובה מאוד (של דור או שניים לכל היותר, כפי פרשנותך). ומה שכתוב בחכמה ובמנין – מנין אפשר לארגן בלי בעיה, חכמה זה לכאוקה כבר יותר בעייתי כי לא ניתן לדעת כמה אנחנו בחכמה לעומת חז"ל, אבל אם נאמר שחכמה כאן היא לאו דווקא חכמת התורה במובן הצר אז ודאי שאפשר להקים בית דין כזה.
לסיכום: לפי דבריך בית דין צריך להיות גדול מחברו בידיעת התורה שבעל פה, בשביל לבטל גזירה שלכולי עלמא אינה תורה שבע"פ. איפה ההיגיון פה?
אין הבדל עקרוני בין פרשנות לבין גזרה
כי גם גזרה נובעת מהבנה שכך צריך לגזור לפי עקרונות שמירת התורה, כלומר גם זו פרשנות של משמרת למשמרתי
גדול בחכמה לאו דוקא מי קרוב בזמן, ובודאי לא ענין של דור או שניים, אבל במקרה שלנו מול חז"ל פער הזמן והמקום והבלבול כ"כ גדול עד שאי אפשר להשלים אותו
חכמה בודאי הכוונה בחכמת התורה
ומנין יש שיטות שונות בראשונים מה הכוונה, יש מפרשים מנין התלמידים שהעמיד וכו'
בעמ׳ 12 הפרעות נגד היהודים מצד הערבים החלו רק לאחר שהעברה ההנהגה לידי התנועה הציונית והעליות החילוניות.
פרעות היו גם היו כמו בכל העולם המוסלמי בהיקפים שונים לפני זה ואחרי זה. מספיק לקרוא את סיפורי מסעי נוצרים בארץ במאה ה19 להתרשם שזה שקר מוחלט (לחילופין באותה חוברת עצמה עמ׳ 17-18). ומה שקרה לאחר שקנו לעצמן מדינות ערב את עצמאותן מראה שזאת היתה טעות לסמוך על חיים שותפים עמם (תחת חסותם). חוץ מזה, תרגום התעמולה האנטישימית ע״י נוצרי המזרח קדם לזה.
בנוסף, הבאתם אמירה כללית על ״הפריצות״ שלא מוכיחה מאומה.
עמ׳ 99 לא ידעתי שתושבי חברון ב29 היו מתנחלים אירופאים בעלי חזון סוציאליסטי חילוני.
התעלמתם כמעט לחלוטין מן העדות הספרדיות/המזרחיות (פסקה קטנה מתוך 100+ עמודים).
למשל בעמ׳ 75 עמדת הרב אליאשברג ״והרבנים הספרדיים״ בטלה ומבוטלת בעיניכם, משום-מה (אי-אפשר לדעת כי פשוט אינכם מתייחסים אליהם).
כמו״כ עמ׳ 75 אתם מצהירים בריש גלי כי ניתן בקלות כיום לשמור השמיטה במדינת ישראל ללא היתר מכירה כלל, האמנם?
עמ׳ 63 אתם רואים את החינוך המעורב כסיבה/אות להידרדרות. איכא למפרך מיהדות אלזס.
אתם משתדלים להוכיח כי דיהאן והרב זוננפלד וסיעתם היו ציוניים לא פחות מהציוניים החילוניים והמזרחי וסיעתם. אולם, כמו שציינתם בעמ׳ 94 הם התנגדו להקים מדינה ריבונית יהודית אלא רצו ליישב את הארץ בתור מיעוט כבגולה. זאת בדיוק הנקודה. הם לא היו ציוניים ומבחינת הציוניים הם אכן היו בוגדים.
ולכן אין קשר ל״מידה כנגד מידה״ בעמ׳ 95, פסקה מביכה ומבישה.
עמ׳ 91 כתבתם בצורה פסקנית ״זכות בוחר ונבחר גם לנשים, דבר שאסור על פי ההלכה״, לא היתה מוסכמה בנושא לכן זה סילוף.
יש עוד מה להעיר: על ״העבודה העברית״ ועוד. אבל אסתפק בזה.
שמעון
1 year ago
איך מפרכים את הענין שניסי מצרים נעשו בצורה טבעית בעקבות התפרצות געשית?
ועוד שאלה – יתכן שבאמת לא האמינו לניסי משה…כי תכלס' הם לא היו משהו חד משמעי…כמו רוב המכות חוץ ממכת בכורות…[אולי אפשר לחשוב על הסבר גם לזה…כרגע אין לי חוץ מזה שמשה היה מכשף הגדול ביותר בהיסטוריה…] אבל משה פשוט הרג את כל מי שהתנגד…וקצת התלונן…קברות התאווה…המרגלים…קרח ועדתו…חטא העגל מוכיח שלא כ"כ האמינו אם מיד אח"כ עשו ע"ז…אז משה פשוט הרג את ראשי הכופרים…הטיל פחד… אני באמת מסה להוריד ספקות…
א. אין הרי געש בסיני מהתקופה ההיסטורית, ולעיקר שאלתך ראה כאן.
ב. בכל אזכורי החטאים והתלונות מוכח בבירור שהם האמינו בה' שהוציאם ממצרים ורק התלוננו, כולל חטא העגל שהיה עבודה לה' אלהי ישראל שהוציאם ממצרים
ג. הטענה שניתן ע"י הטלת פחד לשנות את ההיסטוריה שגויה, ראה כאן, חפש בדף 'פלשתינאים'
גרשם
1 year ago
האם כת״ק כבר כתב על המסורת לפיה הכנענים כבשו את הארץ מידי בני שם?
חברון לא נבנתה על ידי הכנענים אלא על ידי ארבעת בני הענק שהיו גזע נפרד, והם היו גם חברים של אברהם ענר אשכול וממרא (הם ספציפית לא היו ענקים, לכאורה, אבל היו שייכים לאותו גזע לא כנעני)
שלום וברכה האתר חדש לי ויתכן כי כבר דובר על הנושא.
רציתי לשאול שאלה שמעסיקה אותי רבות, ישנם הרבה טענות דתיות שבעצם ניתנים להיבדק בצורה מדעית כדוגמא, שברכות של רב מסוים מתקיימות בסטיסטיקה גבוהה מהרגיל, שאדם הנותן מעשרות מתברך יותר, שהלומד תורה יש לו הצלחה וכו', מדוע לא מן הראוי לערוך על כך מחקר מעמיק בכדי לחזק תאוריות אלו לפחות לנסות ?
תודה רבה.
שלום רב
יש בהצעה שלך שתי בעיות:
אין באמת טענה דתית שברכות של רב מסויים מתקיימות או שהלומד תורה יש לו הצלחה, לגבי מעשרות יש הבטחה כזו – אבל אין היום מעשרות
בעיה שניה שאי אפשר באמת למדוד דברים כאלו בצורה מדעית כי זה תלוי בהרבה משתנים וחלק גם דברים בלתי מדידים בעליל
אבל הבעיה האמיתית היא שאפילו אם היתה הבטחה ואפילו אם היתה דרך למדוד זה גם לא היה עוזר כי שערי תירוצים לא ננעלו, ראה כאן למשל
כמו כן זה שאנשים דתיים חיים יותר לא גורם לאף אחד להשתכנע בהסבר המתבקש
תודה על תגובתך המחכימה.
יש לי כמה הערות ואכתוב אותם לפי סדר תגובתך.
א' האם אתה סבור שאם נבדוק את ברכותיו והבטחותיו של ר' חיים קנייבסקי נוכל לקבל מבחינה סטיסטית תוצאה מעבר לרגיל (השערתי אומרת שכן במידה כל שהיא) ?
ב' האם אין אפשרות לבדוק זאת בדרכים מיוחדת הרי במדעי החברה בודקים דברים מורכבים מאד ?
ג' אין לי ענין וצורך לשכנע אחרים בעיקר לא בעלי אינטרס, אבל בפן האישי כאדם מאמין בתורה וגם מאמין בהצלחת המדע אם יוכחו דברים אלו בצורה טובה זה יכול לשנות את החיים מבחינה רוחנית מאד.
ד' האם קיום הציבור החרדי מבחינה כלכלית הוא לא משהוא שמעבר לסטיסטיקה ואם כן למה לא להוכיח זאת כמו שצריך ?
ה' האם לדעתך מבחינה השקפתית ניתן לקבל בזה תוצאות חיובית או אולי זה סותר את ההסתר פנים ומימלא אין מה לבדוק ?
תודה רבה.
א. אין לי מושג, כמו שאמרתי אין דרך באמת לבדוק דברים כאלו כך שהשאלה תישאר פתוחה…
ב. אין באמת מדעי החברה זה לא מדע, וערך ה'מחקרים' האלו בהתאם, את רובם אי אפשר לשחזר
ג. אין ספק שאם היה אפשר להוכיח דברים כאלו זה היה יכול להיות משמעותי
ד. אני לא חושב שאפשר להראות כאן משהו לא טבעי
ה. כמו שאמרתי אין דרך לדעת
תודה רבה.
אשמח להמשיך את ההתכתבות.
אני מבין מבין דבריך שאתה נותן ערך רק למדעי הטבע ואולי גם זה בהסתייגות.
עדיין ארצה לברר יותר את דעתך.
מה ההבדל לדעתך בין חוק א' שאכתוב לחוק ב'.
חוק א' שמירה על נקיון והגיינה מונע מחלות וזיהומים.
חוק ב' שמירה על דיבור נקי מונע מחלות וזיהומים.
האם חוק ב' פחות ניתן לבדיקה ומדוע ? למה זה תאוריה פחות טובה שלא נבדקה אף פעם ברצינות ?
זה לא ענין של ערך ולא משהו שאני נותן או לא נותן
התחום שנקרא 'מדעי החברה' אינו עונה לשום קריטריון של מדע
אין דרך לקבוע מה זה 'דיבור נקי', אין דרך לדעת מי באמת מדבר 'דיבור נקי', ואין דרך לדעת אם הוא לא עושה דברים אחרים שמונעים מחלות וזיהומים החל מדברים טבעיים וכלה בדברים רוחניים
ולכן אי אפשר לבדוק זאת
תודה.
טענותיך בחוק ב' קיימות באותה מידה בחוק א' ובכל חוק שנרצה לומר, לא ?
(בתקווה שאיני מטריד מדי)
למה כוונתך חוק א'?
אפרט את דבריי.
חוק א' הינו ששמירת נקיון והגיינה בגוף מונעים מחלות בגוף.
חוק ב' שמירת פה נקי מונע מחלות בפה.
אני מניח שחוק א' לדעתך נחשב כחוק טבעי ומוגדר כמדעי.
מדוע חוק א' ניתן יותר להגדרה מחוק ב', מה נקי ומה לא נקי, וכן האם הוא שמר על נקיון וכדומה ?
בנוסף גם בחוק א' יתכן והיו סיבות אחרות שגרמו לתוצאה ולא בהכרח הנקיון וכך בכל חוק ניתן לומר שהיו סיבות אחרות שגרמו לתוצאה ולא מה שאני מניח ?
תודה.
חוק א' עוסק בענינים פיזיים, שמטבעם יותר קלים להגדרה ולבדיקה
אכן הבדיקה הרבה פעמים לא משקפת, והסיבה שזה מוסכם כעובדה היא לא בגלל הנסיון, אלא בגלל שיודעים גם את הסיבה, יודעים שיש חידקים, מזהים אותם, רואים שהם עשויים לעבור
הנסיון להסיק על דברים שמרפאים או גורמים מחלות רק דרך בדיקה כללית מדגמית, הוא מאד לא יעיל, ושום תרופה לא תאושר על סמך מדגמים כאלו, בלי שיודעים את התיאוריה ורואים שהיא עובדת ואיך היא עובדת, כולי האי ואולי, חלק גדול מהתרופות שמאושרות או לא מאושרות לא באמת משקפות מציאות
אני ממש מודה על הסבלנות.
גם כשאני רואה את החיידקים אני לא רואה שהם יוצרים נזק אלא אני מסיק שהם יוצרים נזק וזה מכוח הבדיקה המדגמית שמראה שכשקיימים חיידקים אלו נוצר נזק.
יש אנשים שסבורים שהסיבה לנזק היא המעשים של האדם והם סבורים שזוהי הסיבה (אולי לא היחידה), וזה שאנשי מדע סבורים לא כך ובטוחים שהסיבה היחידה היא החיידק זה סך הכול הנחת יסוד בלבד יש הרבה שסבורים אחרת מדוע זה נחשב שיודעים את הסיבה מניחים את הסיבה ?
שום דבר אינו וודאי בעולמנו כידוע
אבל כל מה שקשור לדברים פיזיים וניתן למדידה, הוא סוג של דרך להסקת מסקנות, שהיא קוהרנטית מול עצמה, מנגנון העברת חידקים והשפעתם על הגוף הוא דבר שניתן לראות את פעילותו במקרים רבים ושונים באופן ברור
ומה שקשור לדברים שלא ניתנים למדידה לא מאפשר מעקב פיזי והסקת מסקנות בדרך כזו, כי התוצאות לא ניתנות לשיחזור ברוב המקרים, משום שהמעקב עצמו לא מוגדר ולא ברור
איך מיישבים את דעות החכמים לגבי קדמות הכתב האשורי (למשל הדעה הסוברת שהלוחות ניתנו בכתב אשורי) עם מה שידוע לנו כיום שהכתב המרובע הוא תולדה של הכתב העתיק והשתנה עם הזמן? ואיך זה מתיישב עם כל הדיקדוקים ההלכתיים הנהוגים כיום – ז"א שלעין הצופה כמעט ברור שפעם לא הקפידו כל כך על צורות האותיות כמו שהיום, ואיך זה שלפי פוסקי ההלכה כיום כל הספרים מזמן הבית ייחשבו כפסולים? באותו נושא, איך להתייחס להלכות שלאור הממצאים נראים כפרשנויות מוטעות בדברי התלמוד (כגון צורת התגים)?
אשורי פירושו מרובע, ולכן זה שהשתנה עם הזמן לא משנה את עצם הקביעה, של דעה זו, כי הלוחות ניתנו בכתב מרובע
הדקדוקים ההלכתיים הנהוגים לא מסתמכים על כך שכך היה כתב הלוחות אלא על פרטי הדיוק שנקבעו בהלכה, ואין שום בעיה עם זה שלא היו נהוגים בכל הזמנים, למשל צורת האות ח' האשורית מוזכרת בגמרא כפעולתם של הספורים הדייקנים של בית רב, ואילו אחרים לא עשו כך, למרות זאת מכיון שכך נקבע בהלכה זו הצורה הנוכחית
לגבי פסילת ספרים, בכלל לא ברור שצורות כתב אחרות הן פסולות, עיקר הענין של הלכות כתב הוא שלא יהיה בלבול בין אות לאות, אות אינה נפסלת בלי תגים, או בשינוי צורה, היא נפסלת כאשר ניתן להתבלבל בינה לבין אות אחרת
לגבי פרשנויות מוטעות בדברי התלמוד, לפי מה אתה קובע מה 'מוטעה'? לא חושב שממצאים יכולים להכריע בזה
לא הבנתי את התשובה, לכן אכתוב ביותר פירוט.
1) בתלמוד (סנהדרין כא-כב) כתוב: "אמר מר זוטרא … בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי … חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית … מאי כתב עברית אמר רב חסדא כתב ליבונאה (כנראה הכתב הפיניקי / פליאו-עברי)… למה נקרא אשורית שעלה עמהם מאשור (פירוש זה הוא לפי דעה זו שפגשנו את הצורה הזאת לראשונה באשור).
דעה שניה: תניא רבי אומר בתחלה בכתב זה (האשורי, לא משהו אחר מרובע) ניתנה תורה לישראל, כיון שחטאו נהפך להן לרועץ, כיון שחזרו בהן החזירו להם … למה נקרא שמה אשורית שמאושרת בכתב (שהרי לפי רבי א"א לומר שהכתב התחדש באשור).
דעה שלישית: רשב"א אומר משום ר' אליעזר בן פרטא שאמר משום רבי אלעזר המודעי כתב זה לא נשתנה כל עיקר. לפי דעה זאת אף פעם לא השתמשו בכתב הפיניקי לכתיבת ס"ת, והכתב דהאידנא היה קיים ובשימוש בעם מאז נתינת התורה.
ועכשיו לממצאים. לפי הממצאים שבידינו, הכתב העברי המרובע שמשתמשים בו כיום הוא תולדה או וריאנט של הכתב הארמי המלכותי שהיה בשימוש נרחב בימי גלות בבל. הכתב הארמי עצמו הינו תולדה של הכתב הפיניקי, וכפי שכל אחד יכול לראות (במכתבי יב, למשל) שהוא בעצם כתב פיניקי מעוות וקצת מופשט (כנראה לצורך הקלת הכתיבה הרציפה בקולמוס, בשונה מהכתב הפיניקי שמותאם יותר לחקיקה באבן, וקוי העובי יוכיחו), ורומז לכיוון הכתב המרובע. מי שמכיר כתב מרובע של היום, יכול, אחרי קצת התאמצות, לקרוא גם את הכתב הארמי. ניתן לומר שהוא שלב מעבר באבולוציה של הכתב.
הממצאים מתאימים, כנראה, לדעה הראשונה המוזכרת בתלמוד (אם כי נצטרך להבין שהצורה בה חזרה וניתנה התורה בכתב אשורי היא דרך אבולוציה לאורך זמן ולא כפי המשתמע מההקבלה שם ללשון הארמית), השאלה היא איך זה מסתדר עם הדעות האחרות שם. האם ניתן לומר שאותו כתב בו ניתנו הלוחות, בדיוק, חזר ונשתלשל לידינו בדרך מופלאה של אבולוציה? משום מה זה לא מסתבר לי.
על הדעה השלישית אני לא שואל כי התשובה כנראה תהיה שאי אפשר להקשות מחוסר ממצאים, ורק נצטרך להתעלם מהאי-נוחות מכך שבדיוק החל כתב של עם אחר, שהגיע דרך ערוץ אחר לגמרי, להידמות דמיון נפלא לכתב המקובל בעם היהודי מזה דורות. נו שוין. היו דברים מעולם. (ובאותו ענין, האם נוכל להחיל על מחלוקת זו את דברי המורה בעניינו של איוב "ואשר חשבו שהיה ונברא ושהוא ענין שארע – לא ידעו לא זמן ולא מקום; אלא קצת החכמים אמרו שהיה בימי האבות, וקצתם אמרו שהיה בימי משה, וקצתם אמרו שהיה בימי דוד, וקצתם אמרו שהיה מן עולי בבל – וזה ממה שיחזק מאמר מי שאמר, לא היה ולא נברא"?)
2) בדוגמה של האות ח שהבאת, מכאן מוכח להיפך. למה סופרים אלו מוזכרים כדווקנים יותר משאר הסופרים? הרי אם זה היה רק מנהג טוב בידם (כדי לרמז על חי שוכן ברומו של עולם וכדו') הם לא היו מוכרים כדווקני אלא כחסידי וכדומה. הדיוק הוא לכתוב כפי הצורה הנכונה והמקובלת של האות, שלא כשאר הסופרים שכתבו כפי המורגל. ולכן, מכיון שהתלמוד מכיר במנהג זה כנכון ומאשר שזוהי הצורה המסורה בידינו, כך ראוי לכתוב.
ובכלל, איך נקבעו פרטי הדיוק בהלכה? על מה הם מסתמכים אם לא על הצורה העתיקה? (אגב, אם נקבל את הדעה הראשונה [לפי הפרשנות דלעיל שמשמים הסכימו עם האבולוציה של הכתב] איך רמוזים בצורות סודות כמו שחוטר החית אומר שחי שוכן ברומו של עולם או שאות ה מרמזת על העולם הזה וסדר התשובה ולכן זה פתוח מכאן וסגור מכאן וכו' כמבואר בתלמוד (מנחות כט)? אותה סוג שאלה על הסודות שלפי הקבלה רמוזים בצורות הגרפיות של הניקוד הטברני).
3) תודה לי שאות ה שהרגל השמאלית תלויה מהגג פסולה, אף על פי שבכל הממצאים מזמן בית שני, ואפילו אחר כך, כך היא צורת הכתיבה. וזה גם מתאים עם הצורה ממנה התפתח הכתב המרובע. ספרים אלו יוגדרו היום כפסולים. ההלכה משתנה עם הזמן?
גם מה שאמרת ש"אות נפסלת כאשר ניתן להתבלבל בינה לבין אות אחרת" ו"עיקר הענין של הלכות כתב הוא שלא יהיה בלבול בין אות לאות" לא מדוייק, שהרי לא ניתן לייצר צורה חדשה ולומר שהיא מייצגת אות מסויימת. ומכך שצריכים לדייק לכתוב לפי צורה מדוייקת, ורק מתאפשרת מידה מסויימת של חריגה, שבדמיון לאות אחרת יודעים שכבר עברנו את גבולותיה ונכנסנו לתחומה של אות אחרת.
4) אתפוס שוב לדוגמא את צורת התגים. בתלמוד מבואר שאותיות שעטנזגץ צריכות תגים. המתבונן בכתבים העתיקים יכול להיוכח (וכן, לכאורה, פירש רש"י) שהמדובר בצורה מעוינת שצריכה לשבת על הראש השמאלי של אותיות אלו. לצטט את רש"י, "אותם ג' תגין אחד נוטה לימין ואחד נוטה לשמאל ואחד למעלה". צורה זו נוכחת אפילו במגילות ים המלח. אמנם הרמב"ם לא נוקט ככה ומחדש שצריך שלשה מקלות קטנים בצורת ז על כל האותיות הנ"ל, משהו שנראה מוזר ולא מצאנו לו תקדים בכתבי הקודש העתיקים. פרשנות זו מקובלת היום להלכה, ואם כי (למרבית הדעות) חסרונם אינו פוסל, מכל מקום איני יודע איך להתייחס לה.
דוגמה נוספת, מהאחרונים. החזו"א הרעיש עולמות על הצדי בעלת היוד ההפוכה, וזאת חלקית על סמך דברי הברוך שאמר שהרעיש כנ"ל. אבל המעיין בכתבים שמזמן הברוך שאמר רואה במה המדובר שם, מדובר ביוד רגילה המודבקת לצדי מהצד הקדמי, מה שנקרא ה"עוקץ דרבינו תם", ולא מהצד הימני כפי שהיה ראוי. הב"ש לכאורה היה שלם הם היודין ההפוכות של זמנינו, שמחוברות מהמקום הנכון ורק נכתבו בהיפוך, מה שלא מוציא אותן מההגדרה של יוד, כמו שהנונין ההפוכות עדיין מוגדרים כנון. האם החזו"א טעה? וכאן חוזרת השאלה דלעיל, " איך להתייחס להלכות שלאור הממצאים נראים כפרשנויות מוטעות?"
תודה על הפירוט
1) הנחת היסוד שלך, היא ש'כתב אשורי' = הכתב המוכר לך מתוך ספר התורה דייקא. אבל זו הנחה שגויה, אשורי הכוונה מרובע, לאפוקי דעץ.
הכתב המרובע הוא פיתוח של כתב עברי קדום, צורה מסוגננת שלו (כפי שאתה כותב 'מעוות וקצת מופשט'). כשם שלכתב עברי הקדום עצמו אין ולא היתה צורה אחת, אלא היו צורות רבות ושונות, שבין כולן יש דמיון והתפתחו מאותו עיקרון, וכמובן שכולם נקראים כתב עברי, כך גם לכתב אשורי.
כתב אשורי אינו איזה 'המצאה' הוא צורת כתיבה, הבדלים בין 'דפוס' ל'כתב' יש להם גורמים טבעיים, ולכן אתה רואה שכתבים רהוטים שנוצרו מתוך הכתב האשורי, משחזרים כתיבה רהוטה של כתב עברי קדום, כך למשל המ' של כתב רהוט שלנו, דומה יותר למ' של כתב עברי, מאשר למ' אשורית, למרות שהיא נולדה מהאשורית, וכך גם הM הלועזית, מזכירה את סימן המים המקורי.
ועכשיו לממצאים, אין באמת ממצאים על תולדות הכתב בישראל של תקופת הברזל, מכיון שבישראל לא היו כותבים על אבנים אלא על עורות או פפירוסים, היתה תרבות כתב מפותחת בספרים ארוכים – על גבי חומר מתכלה, ולכן אין ממצאים לגביה.
הטענה שכתב מרובע הוא 'אבולוציה', כלומר משהו שקורה דוקא לאורך זמן ודוקא בתקופה מסויימת, אין לה על מה שתסמוך. סבירה לא פחות היא הטענה, שכתב מרובע היה מקובל אצל סופרים גם בתקופות קדומות, בהמשך אירע שהוא זה שהתפשט בעולם יותר מהפיניקי, וכשחזרו מהגלות עזרא החליט על סמך מסורות כאלו, שכתב זה הוא בסדר, ואף עדיף כדי להיבדל מהכותים, או משום שהעם החזיקו בו ורצה שידעו את התורה ולא תהפוך למאובנת אצלם.
אין שום דמיון לשאלת זמנו של איוב, להיפך, כאן לכאורה הכתב התחדש בימי הגלות, אך היו חכמים שטענו שזה נעשה על פי מסורת כל שהיא לקדמותו, ולא סתם, יש בדבר הגיון ואולי גם היתה בידם מסורת. אין שום פלא ושום זרות.
2) הפרשנות שלך ל'סופרי דווקני', שאתה מכנה אותה 'הוכחה' מכך שלא קראו להם חסידים… לא מבוססת, אתה מניח שוב את ההנחה המעגלית שהכתב הכשר והראוי הוא הכתב המרובע שהיה במסמכים בזמן עזרא, וממילא נאלץ לבטל את פשטות התלמוד במימרא זו ועוד מימרות, שחטירת הח' היא דבר שבא לבטא רעיון ולא היתה דבר מקובל, עד שהתלמוד הביא את הרעיון הזה כדבר חיובי וכך נכנס.
ולכן אתה שוב חוזר על הנחתך בתורת ראיה: "איך נקבעו פרטי הדיוק בהלכה? על מה הם מסתמכים אם לא על הצורה העתיקה?", ובכן, אין שום קדושה בצורה עתיקה, שלפי דבריך היא המצאה ארמית, פרטי הדיוק נקבעו על העיקרון שכתבתי, להבדיל בין האותיות, ועל רעיונות שחכמים רמזו בהם בשכלולים שונים. כגון ב' בתוך פ'.
ומכאן לשאלתך "איך רמוזים בצורות סודות", שוב מסתמכת על ההנחה המעגלית דלעיל, רעיונות רמוזים באותיות כי הם עוצבו על ידי חכמים. קל ופשוט.
3) אתה שוכח ש'הממצאים מזמן בית שני' אינם ספר תורה כשר, אלא כתב יד שהוא לכל היותר חומש, יתכן שלדעת האיסיים וחבריהם זה היה 'כשר', אבל כמובן שאין להביא מכאן ראיה להלכה. לפי ההלכה ספרים אלו מעולם לא היו כשרים, מה גם שחלק מהם לא מייצגים את נוסח המסורה אלא נוסחים מאוחרים ומשובשים.
גדר הפסול של אות בהלכות ספר תורה, הוא דמיון לאות אחרת, ייצור של אות חדשה יוצר שוב את אותה בעיה, שהיא לא מזוהה לפי העברית. ברור שהבסיס הוא צורת האות, הנושא הוא עד כמה ניתן לשנות אותה, והתשובה היא ככל שנראה לך, ובלבד שלא יתבלבלו בינה לבין אחרת.
4) אני מבין כשאתה מדבר על ממצאים נגד הלכות, אתה מדבר על מקומות שנחלקו הראשונים או האחרונים, משום מה חשבתי שאתה מדבר על ממצאים נגד הלכות של חז"ל.
ובכן, כשיש שתי דעות, יש גם ממצאים לשני הצדדים, ודעתו של צד אחד היא שהממצאים נעשו לפי שיטה שגויה. מגילות ים המלח בודאי אינם ראיה כי אינם ממין הענין, וכן 'כתבי הקודש העתיקים' לא ידענא מאן נינהו, אין לנו ספרי תורה מימי חז"ל, והספרים מימי הראשונים משקפים מנהגים או טעויות כל חד כדאית ליה. (אגב זה רלוונטי גם לממצאים מימי חז"ל, כמו תפילין דרבינו תם ודרש"י, שהיו מנהגים כאלו כבר בזמן חז"ל. ורלוונטי גם למחלוקות תנאים, במאמרו של יונתן אדלר: הבחנה טיפולוגית בין שני סוגים של תפלין מקומראן, (מחקרי יהודה ושומרון קובץ כח עמ' 81). רואים אנו כי נמצאו שני סוגי תפילין, יש מהם ארבע בתים חתוכים ומופרדים בריוח, ויש שאין ביניהם ריוח. זו מחלוקת רבי ורבנן במנחות לד: וצריך שיהא ריוח ביניהן דברי רבי וחכ"א אינו צריך).
החזו"א לגבי צ' הפוכה, לא מסכים עם העיקרון שכתבתי לעיל, וסובר שיש לאות גם צורה, אבל הרבה קדמונים סברו אחרת ממנו, הממצאים, שוב, לא מטרידים אותו, כי לדעתו הם שגויים. החזו"א לא עשה זאת על סמך דברי הברוך שאמר, למרות שהביא ממנו ראיה, אלא על סמך הבנתו בצורת האותיות. למעשה בסופו של דבר הוא הודה בלגיטימיות של המנהג האחר, אלא שהוא סובר אחרת.
אם לסכם, להבנתי אתה אומר ש1) כתב אשורי = כתב מרובע (וכך אתה דורש את לשון חז"ל "שמאושרת בכתב"?). [לאפוקי דעץ – מהו דעץ לדעתך?] הכתב המרובע הוא פיתוח של כתב (פליאו כנעני?) קדום – לדעה שבה ניתנו הלוחות אנו אמורים לקבל שהיא התפתחה כבר אז. ולדעת ר"י זה אפילו יותר רחוק – הוא היה בשימוש, מכיון שחטאנו הכתב עבר לשימוש של עם אחר (זכאי יותר?), וכחלוף שנים קיבלנוהו בחזרה מידי העם ששימר אותו באדיקות בשבילנו. מנין? גם, שאלה: למה זה נחשב ככתב נפרד מזה העברי אם זו רק אחת מתוך "הצורות הרבות והשונות" שכולם נקראו עברי?
2) ספרי דווקני הם המדייקים לכתוב כפי שקבעו חז"ל בתקופה מסויימת בהיסטוריה כדי לרמז על עניין מסויים, ולא שמדייקים בפרטים (שבעיני שאר סופרים נחשבים כזניחים) בצורה המקובלת של האות. מנין? ואציין גם שהחטירה של החית [ואגב – בין זו של רש"י ובין זו של תוספות] היתה מקובלת בכתב הארמי, והתחילה להיעלם ככל שהכתב הלך והתרבע. אתה כותב כי פשטות התלמוד הוא שהסודות רמוזים באותיות משום שעוצבו על ידי חכמים. רש"י לכאורה לא הבין כן את פשטות הגמרא כי הוא כותב, ואצטט: חטרי לגגיה דחית – לגגו של חית עושין למעלה כעין חוטר כזה [ ] כלומר הקב"ה חי שוכן ברומו של עולם. חי"ת היינו חי. ע"כ. על החוטר של החית אתה יכול עדיין להגיד שזה תוספת חכמים, אבל המושג של האות חית לכו"ע לא עוצב ביד חכמים, אולי ביד החכמים הכנענים או הארמים, ולכן, איך הוא רומז לחי העולמים יתברך?
איני סובר שיש קדושה בכתב הארמי כשלעצמו על גלגוליו אלא בזה של תקופת עזרא, שבו ניתנה התורה מחדש וכך התקדש הכתב, ואנחנו חייבים להיזהר מלסטות ממגדירי כתב זה. לפי עיקרון היתר החריגה שדובר לעיל, הכתב שלנו עדיין בגדרי הכתב הארמי המקודש ולכן כשר לכתיבת ס"ת. לא כן?
3-4) יפה מאוד שניסית לתרץ קושיא חדא בחבירתה אבל עדיין לא מתקבלת על דעתי ההנחה שחכמים מעצבים צורת כתב. מי ומי המעצבים? אנכה"ג? מי קבע ששעטנזגץ צריכים תגים ועל סמך מה? זה חידוש עצמאי של רבא או שהוא מעתיק מסורת? מסתבר יותר שהם רק ניסו לשמר את הצורה המקורית ואת המאפיינים המקוריים שהחלו משתנים עם השנים ע"י ספרי דלאו דווקני, אא"כ תביא סברא הפכית. (בית בתוך פ זה קבלה קבלית וזה נכנס לסוגה אחרת שעדיין לא ברור לי מה היא – "קבלות מהחסיד" בהלכות כתיבת סת"ם. הוא אומר מפי נבואה? מיוסד על תורת הסוד או משהו אחר? עכ"פ זה לא שייך למאפיינים שהוזכרו בגמרא).
לענ"ד הקלושה, לא היו פעם שתי צורות כתב מקבילות בכתב האשורי עצמו – אחד כשר לסת"ם ואחד לאו דוקא כשר – כמו שיש בזמנינו. בזמנינו זה קרה ע"י התפתחות מתמידה שבו הלכו גופנים והשתנו עד שהושמטו מהם פרטים מעכבים להלכה. כל זה מגובה בממצאים, וככל שאתה חוזר בזמן הרי הכתב המרובע תואם יותר ויותר את הלכות סת"ם גם במחזורים ובהגדות. מכיון שאז לא היה ככה, אני מניח שאנחנו יכולים להקשות עכ"פ בצורה כללית מצורות כתב עתיקות ועל כן אני שואל ממגילות ים המלח ומצדה וס"ת דבי כנישתא דעין גדי וכו'. אם אתה לא מסכים עם ההנחה, נא החכימני. ייש"כ על ההפניה לאדלר. בודאי ידוע לך שהפוסקים מביאים ראיה מהתפילין בקבר יחזקאל לכאן ולכאן.
אתה יכול לציין לקדמונים שהבאת? בעצם זה תכלית כל השאלות… ומנין להחזו"א שיש צורה לאות?
שלום רב, אתה כותב בצורה מאד לא ברורה, ומשחיל בתוך הקטע כל מיני שאלות או תמיהות בצורה לא ברורה, אם תוכל להבא לבודד טיעונים.
1) אם אני דורש את לשון חז"ל? למה? זה שאשורי = מרובע זה ברור, הרי האשורים השתמשו במרובע. אם עמים אחרים קיימו מצוה מיוחדת כדי לזכות בכתב מרובע? לא, אין צורך בכך, עם ישראל חטא בכך שהתרחק מהמקור, ואולי לא מספיק כיבד את התורה, העתיקו ברשלנות ובכתב מזולזל. אף עם לא 'שימר באדיקות' בשבילינו, כמו שאמרתי כתב מרובע זו פשוט צורת כתיבה. לא מבין את השאלה מנין? מנין מה? לפי איזו שיטה? למה זה נחשב ככתב נפרד? כי כתב רהוט וכתב מרובע הן שתי צורות, בדיוק כמו היום, ובדיוק כמו בשפות אחרות. זה שיש צורות רבות ושונות לא משנה את זה.
2) דווקני הם המדייקים לכתוב, בהחלט, הם לא כותבים חאפ לאפ אלא עושים את הכל מדויק ומהודר. כחלק מההידור הם גם משמרים רעיונות שלא היו חלק מהכתב, אלא נוצרו על ידי חכמים. לא הבנתי מה ראית ברש"י, אני דיברתי על החוטר של הח', אכן. המושג של האות ח' – אולי אתה מתכווין לצורה? כי האות ח' היתה כמובן בכתב עברי, ולכל אות בכתב עברי יש משמעות, אלף זה שור, ב' זה בית, וכדו', גם לח' יש משמעות, והצורה שלה מותאמת למשמעות.
אין קדושה בכתב, יש קדושה בספר תורה שנכתב כהלכה, מה הוא כהלכה? עד עזרא בכתב עברי, אחרי עזרא בכתב מרובע, מה צורתו המדוייקת של כתב מרובע, אין צורה אחת מדוייקת, כפי שמראה המציאות, גם כיום למרות שיש אחידות יש גופנים שונים של עברית, צורות האותיות שונות בכל ספר, לפי הגופן שנבחר, ואעפ"כ כולם כמובן עברית. אני לא חושב שהמגדיר הוא הכתב הארמי, המגדיר הוא הכתב כפי שנקבעו הלכותיו על ידי חכמים. וההלכות כולן עוסקות או ברעיונות שהכניסו באותיות (שזה בד"כ לא מעכב), או בקביעות למניעת בלבול.
3-4) זה שלא יודעים בדיוק מתי הועלו הרעיונות, לא מהווה ראיה לנושא. לך אולי 'מסתבר' שהכל היה מסורת מהארמים, לי ברור אחרת, אין דרך להכריע אלא בטיעונים. התיאורים בגמרא מדברים על רעיונות של יחידים שלא היו מקובלים וחלחלו. וקבלות מהחסיד זה חלק מאותה סוגה, אין הבדל בין קבלות מספרי דווקני דבי רב, ובין קבלות מהחסיד, עיצוב של אותיות. האם לדעתך גם האותיות הלפופות הן קבלה מהארמים?
לא היו שתי צורות כתב מקבילות, אלא אלף, אין שני כתבים דומים זה לזה, בשום שפה אלפביתית. לא בערבי ולא במרובע. מחזורים והגדות אינן ראיה כלל, לא דקדקו בהם כצורת ס"ת, שוב, כמו בזמננו יש מרובע ויש כתב הלכתי. כנ"ל מגילות קומראן, לכל היותר חומשים. לא הגיע בהכרח מאידיאולוגיה אלא פשוט ההבדל בין כתיבה דייקנית ללא דייקנית. אחידות מעולם לא היתה בכתב, וממילא נוצר הבדל בין דווקני ללא דווקני. היו כאלו שכתבו גם ס"ת בצורה לא מדוייקת כמו שבזמננו יש מזוזות לא דווקני. היחידי שהיה ס"ת הוא מעין גדי, אבל עדיין גם בזמן חז"ל היו קבוצות שונות ואי אפשר להביא ראיה מקבוצה שלא ידוע לנו מי היא ובאיזה צד היתה.
הקדמונים שהבאתי הם כל הלכות 'צורת האותיות' לכל ספרותה וגילוייה, כל ההלכות שנאמרו לעיכובא, כולן, ענינן בלבול מאות אחרת. וההלכות שלא לעיכובא ענינן רעיונות.
החזו"א סבר שלאות יש צורה, ובעיקרון די ברור שהוא צודק, שאם אני אחליט לכתוב צ' בצורה חדשה לגמרי, נניח בצורה של מפתח סול, שלא יתבלבל עם שום אותו, שזו לא צ', לא בגלל סודות התורה אלא פשוט שאף אחד לא ידע שזו צ' ולכן זו לא צ'. אבל ככל שיש דמיון לצ' המקורית, וכל אחד מבין שזו צ' שעברה איזה שכלול או שינוי או יפוי או בגלל רעיון זוהרי, עדיין זו צ', ואם מובנת כוונת הכותב זה לא מעכב.
מלבד זאת יש טענה נגדו שזו נחשב כצ' תקנית ואין כאן בכלל שינוי.
סוף סוף מדומני שהבנתי את מה שאתה אומר (גם בעזרת תגובות אחרות שלך בנושא איפשהו באתר זה) ואני חושב שיסוד המחלוקת נעוץ במשפט שכתבת לעיל
"הכתב המרובע הוא פיתוח של כתב עברי קדום, צורה מסוגננת שלו (כפי שאתה כותב 'מעוות וקצת מופשט')"
אז זהו, שאתה סבור שהכתב הארמי/אשורי/מרובע הוא סיגנון והינדוס של הכתב העברי/פיניקי/כנעני/סינאי, צורת כתיבה יותר מכובדת – אם הבנתי נכון – לעומת הכתב העברי/וכו' שהוא צורה מרושלת של אותו כתב. ממש היפך מה שכתבתי שהארמי/וכו' הוה צורה מעוותת ומופשטת – דהיינו צורה מרושלת – של הכתב העברי המסודר והשומר על זיקה לסמלים המיוצגים באותיותיו.
האם הבנתי נכון?
זה אכן מה שאמרתי
אם כי אתה לוקח את הדברים למקום מאד סובייקטיבי
האם זו צורה יותר מכובדת או יותר מרושלת, זה משני לדעתי
עיקר מה שבאתי לומר שזו צורה של הכתב, יותר מרובעת בא נסכים, ולכן היא דבר שהפוטנציאל שלו טמון בכתב
זיקה על הצורה של הסמל המקורי – לא בהכרח דבר חשוב, בעיניך זה רישול, אפשר לראות את זה גם כהסתכלות אחרת שלא מחשיבה את המקור, או אפילו שרואה בצורה החדשה תוכן חדש
שלום לרבני אתר רציו היקרים
אשמח אם תפנו אותי למאמרים שבהם רורים עדויות הסטוריות/ממצאים ארכיאולוגים של מעמד הר סיני/יציאת מצריים/ניסי ישראל במדבר
אם אין אשמח לכל הוכחה לוגית אחרת מעל כל ספק שבני ישראל יצאו ממצרים וקיבלו בהר סיני את התורה בשלמותה
אתה מוזמן לקרוא את הסדרה הזו
אין עדויות הסטוריות או פריטים אכיאולוגים (לא מה שכתוב בתנך)
התכוונת לשאול שאלה? להביע משאלה? להכריז הכרזה?
בזמנך החפשי תוכל לפרט
מחילה שכחתי סימן שאלה
הסדרה שהפניתי אותך עוסקת בשאלה הזו על מה מבוססת האמונה ביציאת מצרים ומתן תורה, ועל הקשר בינה לבין ממצאים ארכיאולוגיים
נתקלתי במאמר הזה של הרב יששכר כץ(לא שמעתי עליו מימי) https://drive.google.com/file/d/1rnK7DWeEZDB1xFqQoB7qTo2iVeR6m4-7/view
אחת המסקנות שלו היא ״מי שלא שינה איבר מינו אבל יש לו סימנים מובהקים פיזיים כגון שדיים לאיש או זקן
וכדומה לאשה, הורמונליים או רגשיים ונפשיים, אם הדבר ברור שאלו אכן מסמנים משהו
הפוך מאיבר מינם, זהות מגדרם נקבעת על פי אותם סימנים לבד ומגדר איבר ההולדה לא
משנה כלל.״
אני לא מספיק מבין בהלכה אבל יש מצב להגיד שגבר שמרגיש כמו אישה הוא באמת אישה לפי ההלכה?
גם אני לא מכיר את האישיות
אבל לפי מה שאתה מצטט הוא לא מדבר רק על הרגשה, אלא גם על סימנים מובהקים פיזיים
לכאורה לפי מה שמקובל בהלכה, כשיש סימנים פיזיים סותרים, אזי הוא לכל היותר אנדרוגינוס שנחשב ספק זכר ספק נקבה
האם ספרי התנ"ך שנכתבו אחרי ספר שמואל מצטטים ממנו? כתבת על זה פעם באתר?
ראה כאן
יש שם רשימה מרשימה של שימוש שמואל במקורות קדומים לו. אבל אני מחפש בדיוק הפוך: מקורות מאוחרים לשמואל שמצטטים אותו.
יש גם וגם
עניין נדוש אבל בכו"ז. איך אתם מתייחסים לנושא של מחיית עמלק מבחינה מוסרית?
ראה כאן
האם ליהדות יש מה להגיד בענייני מדינה?
למשל בנוגע לעסקת החטופים שנחתמה, האם יש ליהדות מה להגיד בעניין או שמדובר על עניינים מדיניים בלבד?
מבחינה פורמלית מתוך הלכות מדינה הקיימות ברמב"ם וכדו' קשה לקבל החלטות בזמננו
אבל ברור מתוך המקורות, התנ"ך והתושבע"פ, שיש משמעות רבה לכך שהמדינה מתנהלת ברוח היהדות
ולכן התשובה היא שלמרות שמדינה אמורה להתנהל לפי התורה, יש לנו קושי לגזור מתוך התורה את ההתנהלות הנכונה
אז במצב כזה לכאורה אין לנו כרגע מה להוסיף(עד שיבוא המשיח)?
אז למשל בנוגע לעסקת החטופים, יש "כוח" לפסיקות של רבנים בעד העסקה(ונגד)?
התשובה תלויה בפוסקי הלכה עצמם אם הם סבורים שיש להם מה לומר בענין
מה הכוונה? אם לכאורה מדובר על עניין מדיני וקשה לנו לגזור מה ההתנהלות הנכונה מבחינה הלכתית למדינה, אז אין משמעות לפסק לא? כי ההחלטה צריכה להתקבל לפי הסתכלות מדינית.
אתה מנסה לקבוע כללים בדבר שאין בו כללים
שלום הרב רציתי לשאול
רשום במסכת כתובות לגבי בתולה בת פחות מ3 שאם נקרעו הבתולין הם מתאחין וחוזרים לאחר גיל 3 ,רציתי לשאול האם גם זה נכון למה שאנחנו יודעים היום?
אין לי מושג
אני שואל כיוון שאם לא יש לזה נ'מ הלכתית בנושא של לאסור קטנה בת פחות מג' מזה שיש ספק אחד (כתובות דף ט) כיוון שאם הבתולין לא חוזרין יש ס'ס ואז היא לא נאסרת אז איך נסביר את הקביעה של חז'ל בימיהם?
יכול להיות שזה הטבע שהיה בזמנם?
יכול להיות שגם בזמננו
ואם מתברר שלא ? איך מסתדדרים עם מה שחזל קבעו?
מה זה 'אם מתברר', אם הנושא חשוב לך תבדוק אותו
אין טעם לשאול שאלות תיאורטיות מה יהיה אם יתברר
שלום. אני לומד תלמוד, ומאוד התפלאתי. לדוגמא,במסכת גיטין בפרק החמישי מופיעים כל מיני סיפורים הזויים על שד מגוחך שנלקח בשבי בידי המלך שלמה ותרנגול שהתאבד לאחר שהפר שבועתו לשד ועוד סיפורים תלושים שנשמעים דמיוניים לחלוטין.
איך אתה מתייחס לתוכן מהסוג הזה בתלמוד ובחז"ל. תודה.
ראה כאן
אפשר לדעת מי הוא הסופר שמובא באתרכם בשם יהוידע הכהן? {יהושע עינבל? מכיר ! מיכי? גם אני מכיר! הרב נויגרשל? מכיר מזמן!} אז מי הוא זה ואיזהוא כוכב חדש שאנני מכירו?
כמדומני שיש כתובת מייל בסוף מאמריו אפשר לפנות אליו
אפשר לבקש מאמר מסודר שיפרוס את הטיעונים (לא מקורות, כמו שכתבתם פה למטה) בנושא הכי מדובר היום – 'גיוס בציבור החרדי?
לפני שנתיים פרסמתם מאמר מסודר ויפה מאוד על תרומת הציבור החרדי למדינה מבחי' כלכלית
יתכן שזה יהיה מאוד טוב ומועיל עכשיו
אשמח אם זה ישיב גם על השאלות בסגנון מיכי אברהם למשל בשרשור הזה
זה לא מנושאי האתר
אבל באופן כללי, אם אתה שואל מבחינה יהודית הלכתית (ולא 'מה לענות לחילונים')
הצדדים לכאן וכאן ברורים וידועים
וההלכה נקבעת על פי פוסקי הלכה
אני לא שואל מבחינה הלכתית
יותר מבחינת הנושא 'הגיון צדק ומוסר בתורה ובהלכה'
או 'התורה כרלבנטית בזמננו'
אהה
אז על השאלה הזו התשובה היא
שכיון שמחמת המצב המסובך שנוצר בדורינו מבחינה הלכתית יש בעיה להתגייס
זה יותר מחייב מאשר הרצון הכללי להתנהג לפי ההגיון הצדק והמוסר
אני רואה שאתם עוסקים בין היתר בטעויות של חוקרי יהדות (לדעתי האישית אלה החלקים הכי מוצלחים שלכם), אולי תוציאו בצורה מסודרת מאמרים בסגנון מדעי שיעסקו רק בנושא הזה?
שלום הרב רציתי לשאול על האיש הזה שנקרא ירון ידען ,מה בעצם המניעה שלו לנסות לכפור ככה והאם יש בכלל טיפת אמת בדבריו?
ראה כאן
תוכלו לכתוב משהו על הספר מאין באנו של פרופ' קנוהל?
באופן כללי זה הוא ספר ששייך לז'אנר של סיפורת ואין לו שמץ של זיקה לתחום המחקר מאחר ואינו מבוסס על הוכחות אלא מורכב מסיפורים בעלמא
אם אתה רוצה פירוט תוכל לקרוא למשל את הביקורת של פרופסור יעקב שביט:
פיצוח הגרעין ההיסטורי, או פיצוחים וגרעינים?
בספרו "מאין באנו: הצופן הגנטי של התנ"ך" מציע ישראל קנוהל שחזור של יצירת עם ישראל ושל התגבשות אמונתו הבנוי כולו על כרעי תרנגולת וקישורים דמיוניים. מספר ההשערות הדמיוניות – והסתירות ביניהן – גדול כל כך, שקשה כאן להתייחס לכל אחת מהן בנפרד. נראה שקנוהל קבע תחילה את התיאוריה, אירגן את הכרונולוגיה ההיסטורית ואת תולדות הטקסט המקראי באופן הנוח לו, ורקח מכל אלה את יסודות "הצופן הגנטי" – האתני והדתי – של ישראל הקדום
יעקב שביט
15 באוקטובר 2008
מאין באנו: הצופן הגנטי של התנ"ך, מאת ישראל קנוהל, הוצאת דביר, 2008, 224 עמודים
אפשר לראות בספרו של ישראל קנוהל ביטוי למקרה פרטי של חוקר מקרא אורתודוקסי, שאינו מאמין במעמד הר סיני ובתורה משמים, אבל נחלץ להציל לפחות מקצת מן העדות ההיסטורית במקרא (ובעצם, בחומש ובספר יהושע) מציפורני "ביקורת המקרא" והמחקר הארכיאולוגי. אפשר גם לראות בו תוצר של מקרה מצער של מלומד, שרכבת המחקר שלו ירדה מן הפסים, ולכן התוצאה היא קבלת חלקים מן הסיפור ההיסטורי המקראי על ראשית ישראל, בתוך "הארתם" באור חדש מצד אחד, וכפירה גמורה בחלקים מרכזיים שלו, מצד אחר.
מדובר בפרי עטו של חוקר המופקד על הקתדרה למקרא ע"ש יחזקאל קויפמן באוניברסיטה העברית, ולא באחד מאותם תמהונים המבשרים לעולם חדשים לבקרים שהצליחו לפצח את "הצופן המקראי", וכתוצאה מכך הם יכולים לפתור את כל הבעיות המוקשות, ולספר את הסיפור האמיתי על ראשית ישראל ואמונתו. ואולם, פענוח הצופן בגירסת קנוהל נובע משפע של דמיון פורה, מהשערות פורחות באוויר, משיירי תיאוריות שאין להן שחר, ומשימוש פגום במקורות השונים ובמחקר בן הזמן. והעיקר, זה פענוח המתעלם מכל כללי המחקר האקדמי, דבר שמן הסתם לא ימנע מכמה קוראים לראות בו חוקר מקורי ונועז, שלא הולך בתלם, ומלהפוך את ספרו לרב-מכר לשעה.
כתיבה ביקורתית על הספרות האזוטרית הזאת מעוררת תמיד דילמה. התעלמות ממנה נתפשת כאי-רצון, או אפילו כחוסר יכולת, לקבל "מהפיכה מחקרית", ואילו הקדשת זמן להפרכתה מלווה בתחושה שאין טעם ואין תועלת לעסוק ברצינות בקוריוז. במקרה שלפנינו, קשה להפריך טענות שכולן פרי הדמיון היצירתי ושאין להן – ולא יכולות להיות להן – שום תימוכין במקרא, בעדויות חוץ-מקראיות ובממצא הארכיאולוגי; איך אפשר להתייחס ברצינות לטיעונים שעיקרם "אפשר לשער כי…".
בנקודת המוצא של קנוהל אין שום חדש. המקרא (קנוהל מתייחס לחומש ולספר יהושע) מביא מסורות שונות על ראשית ישראל. הפתרון שמציע קנוהל הוא קביעת שלוש מסורות הקשורות בקבוצות ממוצא שונה שמהן נולד ישראל הקדום: אחת של "הכנענים" יושבי הארץ, השנייה ממצרים, והשלישית מחרן שבצפון סוריה. לטענתו, לכל אחת מהקבוצות האלה – שלא היה ביניהן שום קשר קודם – היו השקפת עולם דתית ומנהגי פולחן שונים, והתמזגותן יחד הולידה במאה ה-12 לפני הספירה את ישראל הקדום. קנוהל אמנם מקבל את הדעה כי המסורות הרלוונטיות הועלו על הכתב מאות שנים לאחר היווצרותן, וכי המחברים המקראיים כבר לא הכירו את הנסיבות ההיסטוריות שבהן נוצרו; ואולם, אין בכך, לדעתו, לבטל את הערך של גרעינם ההיסטורי.
בדרכו לחשוף את "הגרעין ההיסטורי", הטמון במסורות ובעדויות החוץ-מקראיות, מתגלה שיטתו: הוא מקבל קטעי מסורות אחדים, דוחה מסורות אחרות, ממציא הקשרים, ולכל עניין מוקשה הוא מוצא את מפתח הקסמים ב"זיכרון" – זה ששימר מאורעות וחוויות שהתרחשו מאות שנים לפני שהועלו על הכתב. ואולם, במקרים אחדים הוא נאלץ לשער שלסופרים המקראיים היתה גישה למצבות זיכרון ולמקורות מצריים אחרים, והם שמרו את תוכנם בזיכרונם. מאחר שלא תמיד אפשר לסמוך על הזיכרון, יש לקנוהל פתרון נוסף: הסופרים הלוויים הכירו את הכתב המכונה פרוטו-סינאי, והיו מלומדים בכתיבה ובקריאה.
כך אנו למדים כי הקבוצה הראשונה שממנה הורכב ישראל הקדום היתה של כמה אלפי פליטי חרב ("אברהמים") ממוצא שמי (ודוברי "עברית") מאזור חרן שבצפון סוריה. הם נמלטו מאימת הכיבוש האשורי אחרי שנת 1268, ולבסוף התמזגו עם יושבי כנען ועם הבאים ממצרים, בהביאם אתם מנהגי פולחן חיתיים וחוריים (ואת מוסד השבת). על כך לומד קנוהל, בין היתר, מתיאורו של יעקב כ"ארמי אובד". הסיבה שספר בראשית אינו מספר את הסיבה האמיתית ש"אברהם" עזב את מולדתו היא, לדעתו, כי "דרכם של סיפורים מכוננים לעמעם ולטשטש אירועים כואבים מעין אלה". אי אפשר שלא לתמוה למה המקרא לא טישטש ועימעם את הפן הכואב בסיפור מכונן אחר, בסיפור שעבוד מצרים.
הקבוצה השנייה היתה ממוצא כנעני, שהשתייכו לחיקסוס, אוכלוסייה "כנענית" שמשלה במצרים התחתונה בין אמצע המאה ה-17 לאמצע המאה ה-16 לפנה"ס. אחרי גירוש החיקסוס ממצרים שבה הקבוצה הזאת לכנען. אפשרות אחרת היא שמדובר ב"כנענים" שנותרו בכנען, אבל שמרו בזיכרונם את התקופה שבה שלטו החיקסוס במצרים התחתונה ואת גירושם ממנה.
400 שנה אחרי "גירוש" החיקסוס הגיעה לכנען הקבוצה השלישית, זו של הלוויים, שהיתה במקורה קבוצה משפחתית ממוצא שמי, שנמנתה עם "מעמד החבירו-עפירו" (כלומר, "עברים"), והועסקה במצרים בעבודות כפייה כגון בניין ערים. היא מנתה כ-500 נפש (מספר שעליו הוא למד "ממיעוט מספרם של הכוהנים בשילה"), חמקה ממצרים לארץ-ישראל ב-1208 לפנה"ס, שעה שמצרים היתה עסוקה בהכנות מלחמה בלובים ובגויי הים, ונדדה במדבר ארבעים שנים. בני הקבוצה היו "חדשים מקרוב באו", כינויים "לוויים" נגזר מהיותם "נלווים", ולכן הם התפזרו בקרב שבטי ישראל (שקנוהל אינו מסביר כיצד נוצרו), קיבלו נחלות שדה ופעלו כאחראים לפולחן. הם זכו למעמד הזה משום שהביאו אתם תפישה דתית שהייתה לה השפעה מכרעת על עיצוב הדת המקראית. והסופרים הכוהניים מביניהם הם ששילבו את זיכרון ההתנסות במצרים לסיפור אחד.
– פרסומת –
לפנינו טיעון מעגלי מובהק: קנוהל חושף תחילה את הגרעין "ההיסטורי" הטמון במסורות המקראיות, אחר כך מתאים את הגרעין הזה למאורעות היסטוריים שונים שהתרחשו במזרח הקרוב הקדום, ולבסוף מוצא בהתאמות אלה ראיות ניצחות למהימנות של "הגרעין ההיסטורי". נראה כי העיקר בעיניו הוא שהטיעון המעגלי הזה מוכיח כי כל היסודות האתניים שיצרו את ישראל הקדום היו "שמיים". עכשיו כל מה שנותר לו הוא לחבר את שלושת הסיפורים הדמיוניים שרקם לסיפור אחד, שילמד אותנו על טיבן של המסורות הדתיות השונות, שמהן נולדה דת המקרא.
הפליטים מחרן אימצו את "אל" הכנעני, שנהפך לאלוהי ישראל. כשהגיעה הקבוצה השנייה, זו של "העברים הלוויים", בערך ב-1170 לפנה"ס, והביאה אתה "מורשה דתית ייחודית", הפך "אל" ל"יהוה", אלוהות שאימצו מהמדיינים, שאתם נפגשו במדבר סיני. העברים-הלוויים, שבראשם עמד משה, הביאו אתם את עיקרי הדת "המונותאיסטית" שפרעה אחנאתן (אמנחותפ הרביעי) כפה על מצרים באמצע המאה ה-14 לפנה"ס. לדעת קנוהל, מאחר שהלוויים היו ממעמד העפירו, הם היו נוחים יותר לקליטת דתו המהפכנית של אחנתון.
איך למדו הלוויים – ואיך למדו הלוויים ומשה – על התיאולוגיה המהפכנית של אחנתון, שיאן אסמן מכנה אותה "קוסמותאיסטית" ו"הליומורפית", תיאולוגיה ששרדה פחות מ-15 שנים, ושכל ביטוי שלה נמחה מיד לאחר מותו של המלך הצעיר? לפי תיאוריה אחת היה זה משה, נסיך מצרי שהתאכזב מדחיית דת האל אתון, והחליט להנחיל אותה לשבטי העברים.
קנוהל מתקשה להחליט; פעם הוא כותב שהעברים-הלוויים הושפעו מדת אחנאתן, ופעם שמשה הוא שהנחיל אותה להם. בכל מקרה, קבוצת המיעוט הזאת הביאה את עיקרי הדת החדשה לכנען, ועיצבה בהשראתה מחדש את הטקסים הפולחניים שהביאו הפליטים מחרן, הפיצו את האמונה ב"יהוה" כאל יחיד וניסחו את עשרת הדיברות. המסורת על מעמד הר סיני היא איפוא מסורת מאוחרת, ומעמד "מתן תורה" אינו אלא אימוץ של הנוהג החיתי לכרות בריתות ולהניח את הטקסט שלהם במקדש; נוהג, או דגם, שהפליטים מחרן הכירו מקרוב והביאו אותו עמם. היה זה יהושע, צאצא לפליטי חרן, שחולל את האירוע ההיסטורי החד-פעמי, שבו קיבלו הישראלים את האמונה בה'. קנוהל אינו יכול כנראה להינתק מהתפישה שהדת המקראית לא היתה תוצר של תהליך, אלא של אירוע חד-פעמי מכונן.
עכשיו נותר רק לשבץ את המסורת על משה בסיפור המופרך הזה ולחשוף את "משה האותנטי". כדי לא לתאר חלילה את משה כפרי של מסורת מאוחרת, וכדי להבחין בינו ובין הלוויים, קנוהל מבקש למצוא ב"תורת כוהנים", שהיא יצירה מאוחרת, יסודות מ"הגותו הדתית המקורית של משה". לדעתו, האל של משה הוא אל לא אישי ולא אנתרופומורפי; הוא מנותק מן המסורת ומההשגחה על קיום אורחות המוסר.
"משה ההיסטורי" לא היה איפוא מחוקק ולא כרת ברית בין ה' לישראל. הוא היה הוגה ומורה דתי, שבהשפעת דת אחנאתן הגיע להכרה כי יש אל אחד, שהוא מקור הטבע, אבל נפרד ממנו ואינו כפוף לחוקיות השלטת עליו. כך חולל משה את המהפיכה הדתית הגדולה שעליה הושתתה הדת המקראית, ואותה הנחילו העברים הלוויים לישראל הקדום. לבסוף, השלב המהפכני השני בתולדות האמונה הישראלית התרחש בגלות בבל, כאשר בהשפעת דת זורואסטר ניסח ישעיהו השני את האמונה המקראית באורח מונותיאיסטי מובהק.
לפנינו שחזור של יצירת עם ישראל ושל התגבשות אמונתו הבנוי כולו על כרעי תרנגולת וקישורים דמיוניים. מספר ההשערות הדמיוניות – והסתירות ביניהן – גדול כל כך, שקשה כאן להתייחס לכל אחת מהן בנפרד. נראה שקנוהל קבע תחילה את התיאוריה, אירגן את הכרונולוגיה ההיסטורית ואת תולדות הטקסט המקראי באופן הנוח לו, ורקח מכל אלה את יסודות "הצופן הגנטי" – האתני והדתי – של ישראל הקדום.
רב דוקטור אחד, כשנשאל לדעתו על הספר, לא יכול היה כמובן להתעלם מיסוד הכפירה שבו, אך בד בבד מצא לנכון לשבח את קנוהל כ"איש אמיץ", שעלה בידו להוכיח כי במסורת המקראית על ראשית ישראל יש גרעין היסטורי; כך הוא "חופר לעומק כדי למצוא את השורשים של הזהות היהודית של כולנו… בסך הכל זו בשורה טובה, כי אם לא יהיו לנו שורשים, גם לא יהיו לנו ענפים". הרב דוקטור ביטא כך את דעתו של זרם מסוים בציונות הדתית, שבעבורו "קדמות ישראל בארצו" חשובה לא פחות, ואולי אף יותר, מאמונה בתורה משמים. אם אלה הן הראיות למהימנות הסיפור המקראי על ראשית ישראל, קשה יהיה למצוא לא רק שורשים, אלא אפילו ציץ יבש.
אדם שהחליט לחזור בתשובה ורק לא יודע לאיזה זרם להצטרף, מה תגידו לו?
שילך למה שקרוב לליבו
ליבו קרוב למה שהכי נכון. מה הכי נכון?
משמעות הביטוי ליבו קרוב – מה שהוא מרגיש
יש זרמים שלא יקבלו אותי, לא? למשל לקשרי נישואין ומוסדות חינוך
אתה מחפש שידוך? יש אתרים מתאימים
יש ביהדות שתי תפיסות לגבי תפיסת האדם את האלוקים.
הראשונה תפיסה של האדם את אלוקים כאבא, כמלך גדול שרק רוצה לדאוג לבניו, ואם נתחנן כבנים אליו ונחזור בתשובה שלימה ניצור חיבור אמיתי כמו אב לבנו.
והשנייה שמבוטאת במה שאמר הנביא, לא תקראי לי עוד בעלי כי אם אישי, ז"א לא תפיסת בעלות או אדונות של בעל בימי העת העתיקה על אשתו קל הדעת אלא סוג של שותפות, כמובן לא שותפות מלאה כי הרי אישה זקוקה לבעל, לאיש חזק שיתמוך בה.
רצוני להבין איך לתפוס ביום יום כל תפיסה?
כי למשל תפיסת האבא ובנו זה תפיסה של יום הכיפורים מאוד מובהקת מצד שני היכן מוצאים את תפיסת השותפות ?
או שמה אדם שמפספס את האוטובוס יכול להגיד זה הכל מה' או שפשוט יקום מוקדם יותר, יתעדכן בלו"ז, ויבין שהוא שותף פה ועליו לעשות סוג של מאמץ.
תודה ושבת שלום
זה לא מדע מדוייק
אז בעצם האם צריך לאחוז בשתי התפיסות האלה בעת ובעונה אחת? והאם זה אפשרי?
כנ"ל
האם יש לך מאמר שעוסק בנושא, או ספר?
שעונה יותר בצורה מפורטת
אני פשוט רוצה להבין יותר…
לידיעתכם, אי אפשר לערוך תגובות באתר.
חבר שלי אמר לי שא"א לומר שאלוקים מוכח ב100%, ואני מבין וקראתי על הרעיונות הפילוספים מאחורי האמירה הזו…ושבעיקרון זה מספיק להגיע לדרגת וודאות כזו שסומכים עליה בכל תחומי החיים לקחת סיכונים וכדו' [אפשר לכנות את זה 100% לענין החיים של אדם רגיל וההתנהלות שלו…אבל בסוף בסוף זה לא מאה אחוז]. אבל עדיין האמירה הזו מציקה לי. יש מקורות שניתן לתת שאפשר לומר שה' לא מוכח ב100%?
"מידת אמונה היא נטיה דקה מעדינות הנפש" (חזון איש).
סליחה. לא הבנתי.
ביקשת מקור לכך שאמונה היא לא ענין של אחוזים,זה המקור
בספרך ״נאורות והשכלה״ עמ׳ 271 כתבת: ״ב1840 הואשמו יהודי דמשק בעלילת דם, משה מונטיפיורי (יהודי שומר מצוות) נחלץ לעזרתם, גייגר כתב כי הנסיעה הזו היא' מעשה בדחנים' שאינו מתאים ליהודי גרמני משכיל. אך התנחם בכך שמונטיפיורי לקח עמו את מונק החוקר הגדול, שאולי יגלה במהלך המסע תגליות מדעיות…״
מה המקור לדברים האלה?
לא ברור לי מדוע השאלה הזו קשורה לאתר, אבל מכיון שאתה שואל פעם שניה אענה:
המקור הוא היינמן, ומצויין בספר באותו קטע שאתה מצטט ממנו.
במדיניות האתר אתם כותבים: "הננו מבהירים בזאת כי האתר אינו מיועד ללמידה ואיסוף נתונים" – לא ברור מה זה, אם האתר לא מיועד ללמידה ואיסוף נתונים אז למה הוא כן מיועד??
הכוונה היא שהאתר אינו מיועד ללמידה ואיסוף נתונים אודות השקפת היהדות
אלא לאיסוף טיעונים ודעות שונות בנוגע לפולמוסים סביב התנגשות יהדות וחיים מודרניים
מובאות כאן דעות של חוקרים שונים יהודים וגויים ולפעמים מאמרים וריאיונות, שיש בה כדי ללמוד ולהבין על הפולמוס, אבל אין לראות את דבריהם כסמכות השקפתית
שלום לרב צוות האתר. ראיתי את הפסק הלכה של רב מיכאל אברהם פה https://mikyab.net/posts/87196/ בענין גיוס בני ישיבות, וטענותיו נראות חזקות, ולא ראיתי רבנים חרדים מתיחסים לטענותיו? ובדרך כלל, לא ראיתי התיחסות הלכיתית מפורטת מהרבנים חרדיים לשאלת הגיוס בזמנינו, תופעה שהיא מאוד מוזר בעיני. ובדברי רב אברהם "מדהים איך אלפי תלמידי חכמים חרדים לאורך כשמונים שנה הולכים שולל אחרי ציטוטים חלקיים שמוצאים מהקשרם ומתעלמים ממקורות מפורשים שאין עליהם שום מחלוקת. זה לא שהם בחרו פרשנות אחת מתוך כמה. אין שום פרשנות כזאת. ממש תינוקות שנשבו."
תמיהני איך אתה אוחז את החבל בשני הראשים, מצד אחד אתה אומר שרבנים חרדים לא מנמקים את החלטתם, מצד שני אתה אומר שהם סומכים על ציטוטים שמישהו גילה שהם לא מייצגים….
הנסיון להכריע את שאלות השעה הרות הגורל מתוך ציטוטים הוא שגוי לשני הצדדים, לא ניתן להכריע את דרכו הרוחנית של עם ישראל מול אתגרי השעה מתוך המקורות באופן ישיר, כמו שניתן להכריע למשל את הלכות בשר בחלב
ולשם כך הולכים במסורת היהודית אחרי המנהיגים הרוחניים שהם אלו שמחליטים, השאלה והדילמה מאד מובנים, אבל מישהו צריך להחליט, גדולי הדור, גדולי התורה וההלכה, שאותם שואלים בכל נושא הלכתי, הם אלו שמחליטים, והם החליטו להתנגד לגיוס חובה לתלמידי ישיבות, וזה מה שמחייב לפי המסורת היהודית
הגישה המקובלת בציבור הדתי לאומי שכל פספוס כותב מאמר ומנסה לגבב נימוקים וציטוטים או להחליט מה ההקשר האמיתי של הלכה כזו או אחרת, היא מגוחכת, וגם כורתת את עצמה מהמסורת היהודית המפוארת, לקראת אנרכיה של כותבי טורים או רבנים מדרג ט' שחושבים שעל כתפיהם מוטל עול הדור
המכתב הקורא לחרדים להתגייס המצורף למאמר חתום ע"י גדולי רבני הציונות הדתית. "כל פספוס" כן… מה שמגוחך זה לא להציג אלטרנטיבה
אולי לא הבנת, לא טענתי שכל רב בציונות הדתית הוא פספוס
אלא שבציונות הדתית מקובל שכל פספוס הוא בעל זכות לחוות את דעתו דעת תורה בנושא ההנהגה הציבורית
המכתב הזה הוא אכן בושה וכלימה, אבל זה עוד נושא
אם כבר אז… למה המכתב בושה וכלימה?
אכתוב רק שתי סיבות עיקריות
א) פניה של אישים מציבור דתי א', לציבור דתי ב', להתעלם מהסמכות הרוחנית שלהם, היא עשיית צחוק מהמשמעות של סמכות דתית. אתם חותמים בתור רבנים, שהם סמכות רוחנית, והתוכן שלכם לציבור החרדי הוא – שימו פס על הסמכות הרוחנית שלכם, אנחנו נהיה מעכשיו הסמכות שלכם… זה כמו שרבנים ליטאים יחתמו לציבור החסידי לשים פס על האדמורים. (ובפרט שהיו גם רבנים גדולים בציונות הדתית, גדולי תלמידיו של הרב קוק, שתמכו בפטור לבחורי ישיבות, הרב חרל"פ, והרב נריה, ובמקביל גם הרב הראשי לישראל הרב הרצוג).
ב) הנכונות של אנשים יראי שמים לחתום יחד עם פספוסים על אותו דף, מראה שהמושג סמכות רוחנית בציבור הזה הוא בדיחה מעיקרא, והמטרה של לעקוף את הסמכות הרוחנית של הציבור החרדי, מקדשת כל אמצעי ואפילו התחברות לאנשים שעל גבול הקונסרבטיבי, וזו שוב עשיית צחוק מהמשמעות של סמכות דתית, כאילו לחתום על הכותרת 'שמלה לך קצין תהיה לנו'
הרבנים האלה טוענים שיש חובה להתגייס ושצריך למצוא/להמציא פתרונות לגייס לפחות חלק מהחרדים ותשובתך היא שאין להם סמכות בגלל שרבנים מכל הפסיפס הדתי-לאומים חתמו ושהרבנים החרדיים מתנגדים בתוקף לזה.
לא הבנתי מה אתה רוצה? למה שלא תציעו פתרונות משלכם?
אגב, גם היית יורד אם היו כופים עליך ועל בניך להתגייס ליחידות קרביות חרדיות כמו הראשון לציון (שעל גבול הסטמאר)?
אני לא עסקתי בתוכן הפניה
אלא בעצם העובדה שרבנים דת"ל מנסים בנאיביות מהולה בחוצפה לפנות אל ציבור מעל הראש של מנהיגיו הרוחניים דרך פשקויל, ובפרט שהם מתחברים לשם כך לאנשים שההלכה כבר לא הכי מעניינת אותם
כשארצה לשתף איתך את הפתרונות שלי ברור שאפנה אליך
אמנם אין דרכו של ’צוות האתר’ לגלוש לאקטואליה, אך כשזה נעשה הדברים ממש מחכימים, מודל לחיקוי לראייה מעמיקה וביקורתית, יישר כח על גלישות אלו.
שאלה: האם הדברים הללו תקפים גם ביחס לציבור האחר, היותר ותיק בדרך נלוזה זו של "לפנות לציבור שאינו מאנ"שיהם ולשדלם להתעלם מהסמכות הרוחנית שלהם" וכו', דהיינו "דער קנואים" ושאר אנטי-ציונישטן, שכל שיחם ושיגם אינו אלא סאבטקסט של זלזול חמור ומגעיל ברבותיהם של כל מי שאינו "משלהם" (והכל "כמובאן" באיצטלא של קדושה ושמירת ה… וכו' וכו'), ויותר מכך דיבורי הערצה גבוהה-גבוהה על הוגי דעותיהם "שלהם" כאילו רק הם לבדם ראו וידעו ושמעו והגידו ולא נשאו עוון וכו' וכו' (קרי: הרבונים-שמחה-בונים שלכם המתונים כולם… [צונזר], ה' יצילנו מן הצבועים מאמיני השטן ועובדי ה"אחד בפה ואחד בלב")?
עכשיו גם הם פונים במודעות אנונימיות ("לא-חתומות", כמו ביצים עם חשש סלמונלה…) לנציגי החרדים בכנסת ומשדלים אותם לצאת משם בשם "כל (אלע בלע"ז) גדויליי ישרואייל" (מי אלה? מישהו יודע?), כאילו אין דעת תורה מלבדם, כאילו קפאו כל הדעות במאמר האיש הזה (ה"סטה-מר", התועב האונגאר).
וכי יש הבדל בין אלה לאלה?
הקנאים לפחות אנרכיסטים באופן רשמי, אבל העיקרון הוא אכן אותו עיקרון
ילמדנו מר, מאי "באופן רשמי"? וכי ישנה איזו "רשמיות" בהצלת עולם התורה (או משהו) בדרכים בלתי כשרות עד כדי "היפך התורה"? בדיבורים שאפשר להבין מהם שאין, מעולם לא היה ולעולם לא יהיה שום אופן "להיות יהודי כשר" אלא כפי ש"הם" ראו וידעו בארצותיהם "שלהם" אוסט-יודען, כאילו אין עוד יהודים בעולם? אפילו ראינו לאחד מראשי סטה-מר (שוב, הריני מתחייב שלעולם לא אתנצל על משחק מילים מרושע ואכזרי זה, שכל הזכויות עליו שמורות לי, ולי בלבד) שציטט לאחרונה ממש מדברי דודו המפורסם, ראש פעורם (ידוע מה דרשו חז"ל על הפסוק על שמו קרוי ספרו הידוע, וד"ל), כביכול "המילה 'ערליך' אין לה תרגום ל'שפת הציונים' (יפח כזבים עד שקר), משום ש'ערליכער-ייד' אפשר רק ביידיש". מה אני אמור להבין מכאן? שבשביל שאני ספרדי-מערבי ואיני דובר בז'רגונם הדייטשי הפסדתי? עפ"ל.
הם אנרכיסטים מאז ומעולם ודרכם תמיד היה לטעון שרוב הציבור רשעים ועוברים על דת ושלכן אין לבחול בשום סוג פעולה, קללות, השמצות, מחאות אלימות, וכו', ולכן אין להתפלא עליהם
כי יש לתמוה על הדתיים לאומיים שלכאורה ג'נטלמנים, שיצרם השיאם ללכת בדרך של נטורי קרתא…
אכן, ועל כך יש להצטער, שאותם אידיאולוגיסטים ששים לחבור לממונים עליהם (קרי, הממונים על תקיעת מקלות בגלגליהם) במקום לעשות מה שצריך באמת: לעשות הפיכה צבאית, להשליט את הרוב הדתי-אמוני על הצבא, ורק אז יהיה להם פתחון פה לגייס גם אותנו. אבל להמשיך ולהתבשל בדרגים הנמוכים ולסבול מנחת דעתנותם של ראשי הצבא החילונים? וכי זו לא תפיסה גלותית במיטבה?
אולי תנמק…
בושה וכלימה לצאת לבין הזמנים כשהאחרים מגנים עליך, בושה וכלימה לתת לכל בטלן להשתמט…
אני מבין שגם דעתך דעת תורה היא כדעת רבני הציונות הדתית, וזו זכותך ככל הנראה
אני כתבתי שמכתבם הוא בושה וחרפה, ונימקתי מדוע
ד״א עקא, הודעה זאת קדמה לתשובתך. לא אכפת לי מהמכתב הזה… אל תשתמטו, תציעו פתרונות ויהיה אפשר לדון בהם
סליחה שלא החזקתי ראש, מערכת התגובות באתר זה לא מאד מתוחכמת
בכל אופן, כמו שאמרתי, ברגע שיהיה לי פתרון אפנה ישירות אליך דבר ראשון
אולי יאה לגדולי הדור לעסוק בזה, לא?
ואתה תוקף כדי להתחמק, זה לא אישי ולא ענייני.
במחילה, אני לא תוקף, אתה מגיע כאן כניק אנונימי, לא מספר לנו באיזה גדוד בוולפסון שירתת… ודורש ממני שאספק לך פתרונות
גדולי הדור אכן בהחלט עוסקים בזה
האם יש חיה או בהמה שיש לה קרניים והיא טמאה ללא טלפיים?
כל שיש לו קרניים ישלו טלפיים
אבל יש חיות עם קרניים והם טמאות כמו קרנף ויש נחש כזה עם קרניים (עכן חרטומים) איך זה מסתדר עם הכלל?
1) הבליטה במצחו של הקרנף אינה קרן אלא שיער דחוס, 2) דיברת על חיות ובהמות לא על זוחלים
הכלל הזה נאמר רק לגבי חיות ובהמות ללא זוחלים?
את זה כתבת אתה בעצמך לעיל, אגב גם לנחש הזה אין באמת קרניים, אבל זה לא משנה, ברור שזה כלל זיהוי של חיות טהורות ואינו כולל משפחות אחרות
שאלתי את זה על סמך רש"י כביכול שנראה מדבריו שאין עוד סוגים של בע"ח עם קרניים חוץ מחיה ובהמה "יש לו טלפים – פרסותיו סדוקות שאין קרנים אלא לבהמה ולחיה טהורה"
הוא מדגיש שזה רק בבהמה וחיה, וזה מובן מאליו. אין בכלל קרניים לזוחלים וליצורים ימיים או עופות, לקרן של יונקים יש מרכיב מיוחד של אותו החומר שמרכיב את העצמות
אז מה זה החומר הזה שממנו מורכב הקרניים של הנחש הזה לדוגמא ועוד איזה דג שנקרא חדשן ואיך הוא שונה מהקרניים של החיה והבהמה?
-הקרן של עכן החרטומים היא קשקש, מבנה מורפולוגי שמאפיין זוחלים.
-הקרן של החדשן היא חט, סוג של שן, כמו אצל הפיל, היא גם מופנית קדימה כמו שן, ולא כלפי מעלה כמו קרן.
הקרניים של דג זה :https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D
גם מאותו חומר של חדשן?
הקרן של הקופסינון היא סנפיר, ולכן הוא שייך למשפחת מקריני הסנפיר
שאלה מעניינת, כי לכאורה ההלכה אינה מבדילה בין חרדי ובין דתי… מה שאסור אסור לכולם
אבל באמת חלק מההשקפה בציבור החרדי היא להתבדל, גם מבחינה תרבותית, ולכן גם סרטים שאין בהם דברים לא צנועים או כפירה, נחשבים התערבבות בתרבות הכללית ולא מקובלים
ולכן זה לא משהו ש'אסור לחרדי', אלא חלק מהשיטה הרוחנית של התבדלות, למרות שבהרבה סרטים מצוי דברים שאסור לכל אדם שומר מצוות, ההתבדלות היא מכל התרבות של הבידור וכדו'
האם אלוהים יכול להתאבד?
יש בעיה בטרמינולוגיה של השאלה, התאבדות הוא מונח שמשמש לתיאור פעולה של גוף פיזי שפועל על מנגנון ביולוגי, ובמצב כזה השחתת חלקים מהמנגנון גורמת להשבתתו. פעולה זו לא רלבנטית לגבי מציאות רוחנית
נו נו, אז האם אלוהים יכול להתאיין?
שוב אותו סיפור, להתאיין הוא מונח מתחום הפיזיקה שמשמעותו הפיכת החומר לאנרגיה
כשישנה פעולה אפשרית תיאורטית ניתן לשאול האם היא עשויה לקרות או האם פלוני יכול לעשות אותה
אבל כשאתה מדבר על פעולה כביכול שאין לה היתכנות אפילו תיאורטית היא פשוט לא מותאמת מבחינה מושגית, אין טעם לשאול אם מישהו יכול, כמו לשאול האם אלוהים יכול לעשות שהכעס יהיה אלכסוני
שלום הרב
רציתי לשאול שאלה אם יבואו ויגלו שיש דבר שסותר כלל של חז"ל לדוגמא "כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר" אפילו שכרגע לא מצאו דג כזה עם קשקשים בלי סנפירים אבל אני שואל תיאורטי אם יבואו ויגלו דג כזה או כל דבר אחר שסותר כלל שלהם,איך אמורים לגשת לטענות מהסוג הזה ? ועדיין להישאר באמונה שלמה לדברי חז"ל והתורה הקדושה ?
האמונה בדברי חז"ל היא משום שהם מעבירים את התושבע"פ, ומשום שהתורה נתנה להם את הסמכות להחליט
לכן זה לא קשור למקרה בו משהו שאמרו בעניני הטבע ייראה לנו לא מובן, במקרה זה פוסקי הלכה בני זמננו יצטרכו להחליט מה לעשות, אבל אין בכך לגרוע מסמכות חז"ל ומהיותם מעבירי התושבע"פ
הרב יכול לתת לי קישור למאמר בו אני יוכל לבסס את האמונה ממש בדברי חזל והתורה?
יש סדרה
שלום הרב
רציתי לשאול שאלה לגבי הכלל שיש רק ארבעה חיות שיש להם סימן טהרה אחד והבנתי ששאר החיות שיש להם גם רק סימן אחד הם משפחות של אותם ארבעה , לגבי הגמל ראיתי לפי רש״י בשבת ובישעיה שלפי דבריו חייב להיות לגמל דבשת ,אז רק רציתי לשאול לפי שהיום אנחנו רואים גם מיני גמלים כמו אלפקה ולאמה וכו׳ שאין להם דבשת והם ממיני גמלים.. אז האם רש״י כתב לפי הידוע לו בזמנו?
תוכל לציין היכן רש"י אומר זאת?
לא יצא הגמל…ובחוטרתו [=דבשתו]" במסכת שבת נד הוא אומר: 'חטרתו'- "חלדרוב"א [דבשת] שיש לכל גמלים על גביהם", וראה גם את דבריו על הרשום בישעיה,ל,פסוק ו).
זה נשמע לך כמו כלל בביולוגיה?
כי לי זה נשמע כמו הסבר בעלמא
שאינו עוסק בלאמות המצויות בדרום אמריקה גם אם תימצי לומר שיש משמעות לכך שהם 'ממשפחת הגמל'
לכן אני שואל את הרב אם דברי רשי מוכרחים שהוא הבין שלכל סוג גמל חייב להיות דבשת או לא?
לא נראה שהוא עסק בסוגי גמלים
רציתי לשאול בקשר לתפילת יוצר אור של שבת שרשום ״ובוקע חלוני רקיע וכו׳״ האם יש לזה הסבר עם הידע המדעי של זמנינו , אני מבין שיכול להיות שזה הידע שהיה בתקופתם אבל כאן מדובר בתפילה שמרמזת על דברים עליונים יותר לכן רציתי לשאול אם זה מסתדר?
זה יכול להתפרש כמליצה
אבל בספר הברית כתוב שזה לפי הידע שהיה בזמנם
כן ראיתי שבספר הברית הוא רושם שתיקנו את התפילה לפי ראות עיניהם של רוב העולם ובפנימיות של הדבר יש באמת חלוני רקיע וכו׳ האם הרב ראה עוד מפרשים שמדברים על הנושא?
ועדיין אני שואל אפילו אם זה היה לפי הידע בזמנם האם זה יכול להסתדר מבחינת הפנימיות של התפילה?
אני לא בקי בעניני פנימיות לצערי
אפילו בלי קשר לפנימיות מעניין אותי לדעת איך אנשי הכנסת גדולה חיברו תפילה רק לפי הידע שהיה בזמנם ?
זה לא מאכנה"ג זה פיוט מאוחר
אפילו הכי אני מאמין שהאנשים שחיברו את הפיוט היו גדולי עולם ואיך אפשר לחבר כזה פיוט רק על פי ידע שהיה בזמנם ?
מטרת הפיוט היא לשבח את ה' ולא ללמד אסטרונומיה
שלום הרב
הרמב"ם כותב בהלכות דעות שכדוה"א עומד באמצע וכל הכוכבים סביבו ..
איך זה מסתדדר עם המודל שידוע לנו היום?
והאם אפשר להסביר את זה לפי תורת היחסות של איינשטיין שאי אפשר באמת למדוד שני גופים בחלל?
זה לא מסתדר
אז איך מסבירים את הרמב"ם?
והאם אפשר להסביר את זה לפי תורת היחסות של איינשטיין שאי אפשר באמת למדוד שני גופים בחלל?
הרמב"ם כתב לפי הידע בזמנו
יש כאלו שרצו לטעון שלפי איינשטיין אין משמעות לשאלה מי מקיף את מי
אבל 1) אם כן מה המשמעות של דברי הרמב"ם, 2) זה שכדור הארץ מסתובב סביב עצמו לא קשור ליחסות
שלום הרב, שאלה על היחס לגויים. האם ראוי להרוג 1000 גויים בשביל להציל יהודי אחד?
השאלה כמובן היפוטתית. במבחן המציאות אין אפשרות לעשות דבר כזה. ואם מדובר באויב, אז זה נושא אחר. השאלה שלי היא על היחס לגוי, האם חיי גוי כאפס נחשבו לעומת חיי יהודי
אם הגויים הם אוייבים לישראל ונלחמים איתו, אז כן
אם לא – אין תשובה ברורה בהלכה ויש לשאול רב
שלום הרב
רשום בגיטין שיתוש זה חיה שמכניסה ולא מוציאה רעי ,האם זה ככה גם במידע של זמנינו ? ואם כן איך זה מסתדר עם דברי חזל?
ראה כאן
שלום,
אני מניחה שלחילוני מנותק יש בחירה מעוטה לחזור בתשובה ולקיים מצוות.
זה לא סותר את זה שיהודי הגיע לעולם כדי לשמור תומ"צ, אם קיימים כל כך הרבה יהודים שנשללה מהם הבחירה הזו?
זה לא סותר
זה שיש מטרה לא אומר שהיא ריאלית
כל עוד היא אפשרית
בעצם הבורא רצה שחלק גדול מהיהודים בדורנו לא ישמרו תומ"צ?
איך זה מסתדר עם זה שהבורא רוצה שיהודים ישמרו מצוות?
אני מנסה לומר, אם קיימים במציאות אנשים שמראש נולדו בלי בחירה, זה מראה שזו לא יכולה להיות הבחירה, (לפחות לא בחירה אבסולוטית לכולם..) לא?
רצונו שישמרו מצוות
יש אנשים שזה יהיה להם קל, יש אנשים שיהיה להם קשה מאד
כך נראית הגלות, והיא באה בגללינו, ועובדת לפי תכנית
אני עדיין לא מצליחה להבין את ההיגיון,
אני רואה רק שתי אופציות; או שהוא רוצה ואז נותן בחירה או שאין בחירה ואז הוא לא רוצה (המציאות..).
מה זה קשה מאוד? לחלק גדול אין בחירה לשמור תומ"צ (ברמה סבירה..)
אנחנו לא עוסקים במה ה' '"רוצה", כי אין לנו השגה ב'רצון' שלו ומה המשמעות של זה
כשאומרים רוצה הכוונה – דורש מאיתנו
הוא העביר לנו רשימת דרישות
בגן עדן זה היה מאד פשוט
מאז זה הסתבך, קללות, גלות, ועוד, לא לכולם ולא בכל מצב זה פשוט, אבל תמיד או לפחות כמעט תמיד זה אפשרי
הסיבה לסיבוך היא לא שה' לא רוצה, אלא שיש תהליך שצריכים לעבור, עשיית רצונו טכנית היא לא אידיאל, בשביל זה אפשר לברוא רובוטים, האידיאל הוא להתגבר על היצר ולעשות ולכן אין טעם לומר שאם יש יצר או קושי אזי הוא לא רוצה
אפשר גם לקרוא לזה דרישה. (דרישה מבטאת רצון).
לא חושבת שצריך להיות טכניים\רובוטים, ואין לי בעיה עם זה שהמטרה היא תהליך ומלחמה עם היצר.
אבל קיום מצוות הוא אבסולוטי, לא נאמר שכל אחד צריך להגיע לדרגה מסוימת של קיום מצוות, התורה היא דרישה של קיום ספציפי, לא "תהיה טוב כפי דרגתך.."
תודה רבה.
אכן הדרישה היא אבסולוטית, לכאורה
אבל עדיין בכל מקום וזמן רמת הקושי הנדרשת כדי לקיים יכולה להיות שונה, ולפעמים היא כמעט בלתי אפשרית
זה חלק מתהליך כללי שמתנהל לפי כללים
ולא בגלל שהבורא לא רוצה שיתמלאו דרישותיו
להיפך ספר בראשית מתאר שהוא הלך מתחילה על הדרך הזו, של לדרוש מכולם למלא רצונו, אבל זה לא עבד
ולכן שלח את האדם לדרך חתחתים ארוכה שבסופה יתקן את הכל
לא מבין את הקושי הגדול, עינינו הרואות בכל יום יהודים רבים שבים לדת אבותיהם, לא משנה כמה רחוקים היו חייהם מה’ קודם לכן, הנה הדבר אפשרי וקורה בפועל
אנחנו רואים אולי התקרבות לרוחניות, קיום מצוות כדרך חיים – הרבה פחות. רוב היהודים היום מנותקים מהמחשבה שרצון ה' הוא קיום תרי"ג מצוות, כחובה. (זה לא ספציפית, בכללי, מרבית האנשים חיים כפי שנולדו, לא הרבה "בוחרים" אחרת..)
אבל קשה לטעון שלאנשים שקרובים לרוחניות אין בחירה לקיים מצוות
ב״היסטוריה של ישראל״ מאת אביטבול (עמ׳ 94 במהדורה הצרפתית), הלה מזכיר את ״הקהילות הקדומות של פקיעין בגליל ושל דיר אל-אסד בלבנון שמקובל היה לומר עליהן שלא עזבו מעולם את א״י, אף לאחר חורבן הבית״. המחבר אינו מציין מקור לדבריו. השמעת על זה? תודה מראש.
הדברים ידועים משפחת זיתוני מפקיעין הם השריד האחרון
שלום הרב,
מה המקור לידיעה זאת?
תודה מראש
ראה כאן
תודה רבה
ולגבי דיר אל-אסד, זה גם ידוע?
כנראה הכוונה לכפר חנניה
תודה.
ועוד שאלה בנושא קרוב: איך ייתכן שנשתמרו השמות המקראיים לערים ולכפרים בשני עברי הירדן (בלי להתחשב בנדידת השמות למקומות סמוכים כפי שהראו אהרוני ואליצור) למרות התמורות הרבות באזור?
כנראה שככה זה בטבע העולם
גם כשניסו להחליף שמות הרבה פעמים זה לא עזר
כי ככל שיש רצף ישובי משתמשים בשם הישן או בגירסא כל שהיא שלו
האם ההצלחה של מניעת ההתקפה האירנית היא נס?
או האם צריך להגיד לה' תודה על כך? כי לכאורה מה שהיה פה היה הצלחה של תכנית ארוכת שנים, לא?
אמירת תודה אינה קשורה בשאלה אם זה נס
על כל דבר צריך לומר תודה, כמובן
שלום, ישנה טענה כי את רעיון ’’שביל הזהב’’ לקח הרמב’’ם ובעקבותיו חכמי ישראל רבים מאריסטו, האם יש לדבר התייחסות באתר? באם לא אשמח להתייחסות, תודה.
אכן רעיון אריסטוטלי ואינו מוסכם
המקור אינו מוסכם או התוכן של הרעיון?
הרעיון של שביל הזהב אינו מוסכם על כל החכמים
מדוע אינו מוסכם?
כי רבים אחרים סבורים שיש דברים שלא צריך ללכת בהם דוקא בשביל הזהב
הרעיון כבר קיים בדחז״ל
תקשיבו אני חסיד ואני יודע שכל החסידות מבוססת על הזוהר ולא מזמן קראתי מאמר שממוטט את האמונה בזוהר תוכלו לעזור לי
שלום חסיד
המאמר שציטטת לא מדוייק בלשון המעטה
תוכל לקרוא כאן בהרחבה
שלום,
כתוב אישה כי תזריע וילדה זכר. וידוע מה שאמרו בגמרא אישה מזרעת תחילה וכו'
ואני כבר אב לשבע בנות
אני כל הזמן משקיע מאוד ועושה מאמצים כבירים כדי שהאישה תזריע תחילה, וכלום לא עוזר, נולדות רק בנות.
אני לא אוכל לעמוד בזה כלכלית אם נוליד עוד ועוד ילדים. אבל מאידך לא קיימתי פרו ורבו. האם אשתי מרמה אותי כל השנים והיא כלל לא מזרעת (מזייפת)? או שמה שכתוב בגמרא לאו דווקא, ושווא עמלו בוניו?
עם חוש הומור בריא כמו שלך, אני מאחל לך שתמצא שידוך בקרוב
לגוף הענין, האמור בגמרא אינו אלא טיפ, שיש לו משמעות ביולוגית, אבל הוא לא הגורם המרכזי
מפתח של חיה לא נמסר לשליח, רק בידי שמים, יש ללמוד מוסר בערך עשר דקות כל יום, ולקוות לטוב
לגבי גיוס החרדים האם צריך כמות גדולה של לומדי תורה שלא מתגייסים? לא עדיפה האיכות על פני הכמות?
ודווקא רואים בתקופות יותר קשות(בין המלחמות, בהקמת המדינה) שהיו פחות לומדי תורה יצאו גדולים הרבה יותר…
גיוס החרדים לא קשור לכמות לומדי תורה אלא לפערים אידיאולוגיים בין החברה החרדית ובין כור ההיתוך הישראלי
לגבי מתי היו גדולים יותר בתורה, אין לי מושג איך אתה מודד זאת, כיום יש הרבה יותר ידע והרבה יותר תלמידי חכמים
למה מחקת את השאלה שלי?
שלחתי לך תשובה באישי
זו לא שאלה שקשורה לנושאי האתר
באישי זה במייל? המייל קודם לא היה אמיתי. שלח עכשיו
תוכל לפנות למייל של רציו שמופיע בצור קשר
שלום, רציתי לשאול מה זה בחירה, איך אפשר לומר לאדם תבחר בזה ולא בזה, הרי בסוף כל אדם עושה מה שהוא רוצה [רק שלפעמים מעדיף הנאה גדולה בעתיד מהנאה קטנה עכשוית וכיוצ"ב], ואם ירצה יותר לשמור את התורה ישמור ואם לא לא ישמור.
לא נראה לי שהתורה אומרת בסה"כ תרצה את זה ולא את זה כי אני מבטיחה לך שכר, אם כן לא היתה אמורה להיות תביעה על מי שיותר רצה ללכת אחרי התאוות שלו.
אדם רוצה הרבה דברים ובוחר באחד מהם
אתה מתאר מצב של אדם שאין לו בחירה
לא הבנתי.
מה יכול לגרום לאדם לבחור באפשרות שהוא פחות רוצה?
לדוגמא: אם בנאדם רוצה מאוד מאוד לאכול חזיר, אין שום דבר שימנע אותו מלאכול את החזיר [אלא אם כן מאמיןן שיקבל על זה גיהנם ואז כבר הוא לא רוצה את זה, הוא רוצה גן עדן].
פעם מישהו עשה משהו שהוא לא רצה???
אתה מניח שיש לאדם רצון אחד שהוא יותר רוצה
כלומר שאין בחירה
אבל הדעה שיש בחירה, היא שאין לאדם רצון אחד שהוא יותר רוצה, אלא יש לו הרבה דחפים ורצונות ומאויים והוא בוחר מה הוא יותר רוצה
ולפי מה הוא בוחר?
מה גורם לו להקשיב לדחף אחד יותר מהשני???
אתה שוב ממשיך להניח שאין בחירה
בחירה פירושו שהאדם יכול לבחור בא' ויכול לבחור בב', והוא בוחר לפי החלטתו
לא ענית לי למה הוא מחליט
כי אתה חוזר שוב ושוב על אותה הנחה שגויה
אתה מניח שאין בחירה, ולכן כשאדם בוחר, יש מאחורי הבחירה שלו 'למה' ואני זה שלא אומר לך את ה'למה'
אבל השיטה שיש בחירה, היא שאין 'למה', בחירת האדם היא הסיבה, שתי האפשרויות מכילות יתרון, והוא בוחר ביתרון שהוא רוצה
לטענה "למה החרדים לא מתגייסים", יש הרבה תשובות, ותשובות שונות לכל מגזרים חרדים, ובדרך כלל המכנה המשותף היא ששירות צה"ל מרחקת את האדם מתורה ועבודת ה' בגירסת החרדית והיא סתירה ל"חרדית", ולחרדי אמריקאי כמוני זה נשמע טוב, אף שכמובן החילונים והד"לים לא מקבלים תשובות כמין אלה. אבל לטענה אחת לא מצאתי מענה, וזה שמה שחרדים לא מתגייסים אין זה הכרח מעצם "חרדית" שלהם, שהרי מאת קם המדינה עד 80s החרדים אכן שרתו במלוא המובן, ופרפסור מנחם קרן-קרנץ שיער שבמלחמת ששת הימים, כמו 4% אחוז מהלוחמים היו חרדים, וביחס לחלקם באוכלוסייה, לא היו משרתים פחות משאר מגזרים. והכל נהפך בממשלת בגין כשהסירו את המכסה על ה800 פטורים לבני ישיבה לשנה?
הנושא הוא גיוס חובה לצעירים
אין אומתינו אומה אלא בזה שצעיריה גדלים בבית המדרש ומשם יונקים את רוח האומה
לשים את כל הצעירים בצבא שהוא כור ההיתוך החילוני והליברלי זה לבטל את רוח התורה מהעם
כשאני הייתי צעיר, לא ארבע אחוז, אלא רוב החרדים היו מתגייסים שלב ב', כאברך שירות מקוצר
וזה גם אחרי שבגין כבר לא היה בעולם
גיוס היה דבר נורמלי, והרבה שלי בחידר היה מגיע עם מדים אחרי המילואים
גזרת הגיוס – לגייס את כל צעירי ישראל, היא גזרה המאיימת על היהדות, והוראת גדולי התורה שאין דרך לוותר על זה
עצם זה שאיש פרטי מתגייס כי איני לומד תורה או כי אחרי הישיבה והנישואין הוא רצה לצאת לעבודה וכדו' היה דבר נורמלי, ואם המדינה תכיר בפטור הצעירים, זה ישוב להיות דבר נורמלי
כל הסיבה שזה לא נתפס, כי אתה לא יכול לתת יד לאותו דבר שרוצה לכפות עליך
הצבא ומוסדות הכח הליברלים כמו בג"ץ ומקבלי ההחלטות עושים אצבע בעין לדתיים, כופים עליהם אי צניעות, כופים עליהם השפלה, ורוצים לגייס אותם כך, בלי לבא לקראתם בפסיק, זה יוצר את היחס ההפוך, כשצעיר חרדי פותח כל בוקר כותרות ורואה שמכריחים חיילים דתיים להיות עם נשים בטנק או במגורים, שאם הם יוצאים בשירת נשים כל המדינה משתוללת, שלא מקדמים אותם, שהצבא מתעמר ומזלזל, למה שלא יחשוב שזה צבא שמד?
סתם שאלה (קשורה לעניין או לא, במישרין או בעקיפין, החלט בעצמך):
מה שאמרו חז"ל "במלחמת מצווה כולם יוצאים, אפילו 'חתן מחדרו וכלה מחופתה'". האם באמת יש לדקדק בזו הלשון ולהסיק ממנה מסקנות על נשים בצבא וכו' וגו' וכדו' ההמשך ידוע, או שמא יש לומר שלא ננקטה לשון זו אלא כשיבוץ מקראי גרידא, ציטוט מדברי יואל הנביא, ואין זה אלא ביטוי בעלמא (כמו שאומרים באנגלית "הכל חוץ מכיור המטבח"), ואין ללמוד ממנו דבר, ואדרבא, באמת מעולם לא היה דבר כזה, נשים+צבא ומלחמה בשום פנים ואופן, אפילו לא בתפקיד לא-קרבי בעורף וכיו"ב?
אין איזו בעיה עקרונית עם הצירוף של "אישה" ו"צבא"
הבעיה היא במציאות בפועל של גיוס כפוי והתנהלות שאינה לפי ערכי היהדות וההלכה
ברור שנשים לא היו לוחמות אז, חוץ מהאמזונות (שגם הן היו בגדוד נפרד…), אבל נשים עזרו בהרבה דברים
וגם היום אין איסור שאישה תעזור לצבא או בצבא וזה כמובן לא הנושא
בסדר, אבל לא ענית על השאלה: מה עם לשון חז"ל הנזכרת, לדקדק ממנה דקדוק כלשהו, או שזה רק שיבוץ מקראי וביטוי בעלמא שאינו מלמד כלום?
אין תשובה חד משמעית יתכן כמובן שזו מליצה אבל אין סיבה לחשוב כך
תכל'ס, בדקתי היום בפרוייקט השו"ת ואכן, כמדומני שצדקתי: היחידים שפלפלו בלשון המשנה והסיקו ממנה משהו בעניין שירות נשים בצבא היו שלושה פרשני משנה מן האחרונים: הון עשיר, שושנים לדוד ותפארת ישראל (וכן רש"ש על הבבלי), ואין שום דבר כיוצא בהם בשאר מפרשי המשנה, הבבלי או הירושלמי.
מה אתה מסיק מזה?
נו באמת… פשוט מאוד: אם היחידים שדייקו כך בלשון המשנה הם שלושה-ארבעה אחרונים, נמצא שכל שאר מפרשי המשנה והתלמוד לא ראו בלשון זו יותר מסתם מליצה בעלמא ע"פ לשון הנביא, וא"כ אדרבא, יש לנו סיבה מוצדקת ביותר שלא להביא ממשפט זה שום ראיה לעניין נשים בצבא, לא ליציאה בקרב ולא לשום דבר אחר, וכל המתעקש ונלחם על כך אינו אלא בעמדת מיעוט, ודי בזה כדי לדחות דעותיהם של מלחכי פנכה ושאר מושפעי המערביזם והמודרנו-ליברליזם (הידועים כידוע באהבתם לדעות איזוטריות וכו', עיין יחסם הנפלא לרבי אברהם פריצול האיטלקי על "תעוזתו" "לתקן" את נוסח ברכת שלא עשני אשה)
אתה כותב בכזו פסקנות קצת הפוך מהמציאות
פרשני המשנה, שלשה ארבעה אחרונים, לכל הפחות אלו שאתה מצאת, ייתכן שיש עוד, מדייקים את הלשון
ואתה קובע להיפך, שמכיון שאחרים לא דייקו, סימן שיש סיבה מוצדקת לא להביא שום ראיה ומי שמתעקש הוא בעמדה של כל מיני אנשים נוראים ואיומים…
יותר מאוזן לומר, שמי שמדייק זאת יש לו מקורות נאמנים, אם כי אפשר לדחות
זה שלא מצאת עוד, או אפילו אם באמת אין עוד, לא יכול להוות ראיה של ממש לצד אחד, יש הרבה נקודות שעדיין לא נכתבו עליהם דברים
אני מבין שבעבר רוב החרדים עשו שירות שלב ב. השאלה שלי אם בעבר, ב50s, ב60s, וב70s, כשמקבלי הפטור מטעם בני ישיבה לא היו ביותר מ800, האם אכן רוב חרדים עשו שירות רגיל לשלש שנים בגיל 18 כמו שאר מגזרים- זה מה שנראה מדברי קרן-קרץ, ולדעתו החרדים בעבר לא ראו בזה שום איום מיוחד והכל נהפך בעקבות בגין ורב שך ושליטת הימין שהסירו המכסה מעל ה800 (אבל כנראה הוא עסק הרבה בדמגוגיה אנטי-חרדית ולא מפיו אנו חיים)
לא יודע מי זה קרן קרץ
אבל זה לא נכון
חרדים לא עשו שירות רגיל של 3 שנים אף פעם, הרוב המוחלט
ולא היו באמת 800 בחורים אלא הרבה יותר
תודה. אבל מה שאתה מתאר סיבת ההימנעות חרדים מצבא מטעם סכנת הרוחנית הכרוך בו, שהצבא הוא "כור היתוך" או חילוני וליברלי, לכאו' נראה שזה לא עיקר סיבת גדולי ישראל להימנע מלשלוח תלמידיהם לצבא. אלא הטעם מפני מעלת למוד התורה ברציפות ובהתנתקות מן העולם, ושא"א לשרת בצבא וללמוד תורה רצינית בד בבד (ולא כמו שדמו הד"לים שזה וזה עלו בידם) ותלמידי ישיבות הם השבט לוי שבימינו ופטורים ממיפק באוכלסה וכו'
ויש כמה מקורות לזה, ולדוגמא לאחרונה מכתב מרב יהושע אייכנשטיין,
https://www.kikar.co.il/haredim-news/saz2ps
ובתוך דבריו הוא כתב במפורש
"נכון הדבר שהצבא אינו מתנהל על פי התורה, יסודותיו בכפירה גמורה, ובאופן מוצהר חרט על דגלו להיות 'כור היתוך' עבור צעירי ישראל, לערבם עם החילוניות ולהרחיקם מאבינו שבשמים. אך האמת היא שלא זה עיקר הנושא".
"הסיבה האמיתית היא שבני הישיבות שהם 'שבט לוי', אין זה מתפקידם לצאת למלחמה, כמפורש בדברי הרמב"ם"
ויש כמה מקורות מהסגנון שבקשו הגדולים (כולל רב שך) מאת קם המדינה, ע' באתר הזה שהוא קבצם כעמיר גורנה- לדוגמא https://kvarhaya.blogspot.com/2013/11/blog-post_1558.html, https://kvarhaya.blogspot.com/2013/12/blog-post.html
ועי' מכתב מר' שלמה וולבה https://forum.otzar.org/download/file.php?id=133106 שגם מדבריו משתמע כמו שאמור, כל סיבת הפטור מטעם שא"א להפריד בני היביבות מתלמודם.
ונמצא שכל הני גדולים לא ראו ה"כור היתוך" וה"ליברלי" של צבא טעם מספיק לפטור כל החרדים, ולא בקשו פטור אלא לבני ישיבות בלבד, ואה"נ מי שאינו בני ישיבה צריך להתגייס. ולא כמשתמע מדבריך?
תודה על המקורות המעניינים
ואכן גם אם הצבא היה חרדי לחלוטין, עדיין היו פוטרים קבוצה של ת"ח, אבל קבוצה זו היא בהכרח מיעוט קטן וכמו שבט לוי, וכמבואר גם במקורות שהבאת
ולכן כלפי טענת השלטונות שהחרדים ישאירו מיעוט קטן, משיבים שכחובת גיוס זה בלתי אפשרי מבחינה חינוכית ואידיאולוגית, ולא משנה כמה חרדים יש באוכלוסיה
עם זאת, מכיון שאנחנו לא מנהלים את העולם, אי אפשר להחיל פטור על מי שאינו לומד, ולכן הסכימו גדולי ישראל שמי שלא לומד לא יקבל פטור
ייש"כ. לצערי, אני לא מבין כל כך. האם כוונתך שבאמת המהות החילונית של הצבא היא סיבת מספקת לפטור אנשים דתיים מלשרת (מצד הלכה, מוסר)? ומה שגדולי ישראל לא השתמשו בטעם זה בדרך כלל, והדגישו פטור ללומדי תורה מטעם שבט לוי וכו', כל זה מסיבת פוליטית (ואגב, עכשיו שהאוכלוסיה של תורתם אומנתם אינו עוד מיעוט קטן כמו שבט לוי, הפטור מטעם שבט לוי לא נשמע כ"כ רצינית…)?
גדולי ישראל כן השתמשו בטעם זה בדרך כלל
וגם היו חלק מהם שאמרו שאף בצבא על טהרת הקודש צריכים שבט לוי
האם יש לכבודך דוגמאות לגדולי ישראל שהשתמשו בטעם זה להצדיק אי-גיוס?
אני לא כל כך עוסק בארכיונים של מכתבים וכדו' שזה יותר ענין לעיתונאים ולאלו שלא מכירים
עיקר דעתם של גדולי ישראל לא הובעה במכתבים וכרוזים כאלו שניסוחם מצריך תמיד הרבה דיפלומטיה
אבל ידוע לי בבירור שזה מה שאמרו וחזרו ואמרו גדולי ישראל שקבעו את המהלך של הימנעות מגיוס, החזו"א והרב מבריסק ותלמידיהם, וזה גם מתועד במסמכים שכתבו ושנכתבו על פיהם
וניתן לראות זאת גם בהסרטה שהופצה לאחרונה בפגישתו של הרב צבי פרידמן עם אחד מאחים לנשק: להתגייס זה חילוניות ועדיף לנו למות מאשר להיות כחילונים
ייש"כ. או קיי, אבל עדיין אני נבוך (ובאמת אני רוצה להבין, כי אף שאני אמריקאי יושב באמריקא, המגזר החרדי שלי קשור להמגזר החרדי בארץ). מה עצם הבעיה עם צבא "כור ההיתוך החילוני והליברלי"? האם אין דרך להתמודד עם הקשויים? הלא הרבה ד"לים מתמודדים ע"י יחידות הסדר ונכנסים ויוצאים בשלום, ומה המניעה מצד החרדים לעשות כמותם? ואם הם ישמעו שירת נשים פעם אחת במקרה, זה סוף העולם?
לדתיים לאומיים יש השקפה אחרת ומנטליות דתית אחרת והם משלמים את המחירים הכרוכים בזה (ולא בהכרח 'יוצאים בשלום'….)
לדרוש מחרדים לעשות את זה, זה לומר להם תוותרו על השקפתכם הדתית, תשנו אותה, תהיו דתיים לאומיים
כמובן ששמיעת שירת נשים במקרה היא לא הסיכון, היא רק הדוגמא לכך שהצבא שם פס על צרכיו של הנער הדתי בן ה18, וזה חלק מה'חינוך' שלו, אם מוריו ומחנכיו ישלחו אותו לשם בהצהרה שזה חשוב למען המדינה, התוצאה תהיה אמירה חינוכית משמעותית
ועם זאת יש לשאול – שהרי חכמינו מוסרים שמרדכי היה קצין בכיר בצבא הפרסי (ילקוט מעם לועז, אסתר, עמ' קג), וכך מוכח גם מ"איגרת הפסח" שהיהודים שירתו בצבא פרס וניתנה להם אוטונומיה דתית והם שמרו על מצוות הפסח כדת.
אם זה טוב למרדכי, ולחנניה ולידוניה (המוזכרים שם באיגרת הפסח, וכאמור היו יהודים שומרי מצוות), אז מה הבעיה בזה?
נשמע לך הגיוני ללמוד מה טוב מבחינה רוחנית לחרדי היום בצה"ל
מסיפור של לפני אלפיים שנה על הצבא הפרסי?
לא ענית לשאלה – אם זה טוב למרדכי היהודי, אז למה זה לא טוב למרדכי מבני ברק? ללמוד מסיפורים בני אלפי שנים זה מהותה של היהדות. עם הספר קוראים לנו.
עניתי שהשאלה שגויה
אתה כותב 'זה טוב', אבל זה לא 'זה'
מגוחך לנסות ללמוד ממה שקרה שם בפרס לפני אלפיים וחמש מאות שנה – להיום
אך ורק בגלל המילה המשותפת 'צבא'
עם הספר צריך לא רק לדעת את הספר אלא גם להבין אותו… מה אפשר ללמוד, והרבה אפשר, ומה אי אפשר
אני לא מבין, למה השאלה שגויה? אף אחד לא טוען שכל מה שכתוב בספרים הקדמונים צריך לקיים היום, אלא שכמו שהם עמדו לפני שאלות דתיות כאשר באו לשרת בצבא, ובכל זאת שרתו בצבא (ומצאו לכך פתרונות כאשר מובן מאגרת הפסח), כך כיום כאשר עומדים לפני שאלות דתיות – אזי אפשר למצוא להם פתרונות הרלוונטיים כיום. בבחינת: דור דור וחכמיו. וכי אי אפשר למצוא פתרונות?
השאלה שגויה. משום שכאשר יש לך בעיה רוחנית יהודית אקוטית קיומית, צריכים להתמקד בה בכובד ראש, ולנתח אותה ואת המשמעות שלה
ולא לחפש אסמכתאות קלושות וצולעות שאינן רלבנטיות, מה זה 'פתרונות'? זה תשבץ?
אין שום קשר בין הבעיות שאולי היו אז בצבא, אין לנו מושג איך פתרו אותם, ואם זה היה טוב, ולכן זה לא תורם כלום לדיון הרציני בן ימינו
דור דור וחכמיו, ואכן חכמי הדור החליטו מה שהחליטו
ולעומת זאת הרמב"ם כתב: "יבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו ויוציא דבר מדבר וידמה דבר לדבר" (הלכות ת"ת פרק א).
טוב, בהיות ולא קיבלתי תשובה לשאלה לפי עניות דעתי, כמדומני שאין לי מה להוסיף.
בכל אופן – תודה על ההתייחסות (בכל זאת למדתי המון מכך השאלה לא נענתה להבנתי), שיהיה שבת שלום.
המשמעות של 'ידמה דבר לדבר' הוא להבין מה דומה ומה אינו דומה, ולא לדמות כל דבר לכל דבר
זה לא ענין של משחק מלים, שאלה נענתה או לא נענתה
ענין עקרוני אם מנסים להבין את הנושא, או סתם לזרוק מקורות
המקור מהתקופה הפרסית לא רלבנטי כי הוא זה לשאלה העכשוית העומדת בפנינו
הבעיה לא ב'צבא' כמושג, אל ב'צה"ל'.
יש לי שתי שאלות שנראה לי הבסיס שלהן זהה:
א. האתר מלא במאמרים(מעולים) אבל רוב האנשים(אני חושב) לא מאמינים מכורח חקירה מעמיקה או הבנות פילוסופיות אלא הוא פשוט מאמין מכל מיני נסיבות. האם אדם שלא חוקר נקרא באמת מאמין? כי אם כן אז על מה האמונה שלו מבוססת?
ב. אדם שכן חוקר נראה לרוב בתור אחד שכבר ירה את החץ ורק אז מסמן את המטרה, קרי הוא חוקר כדי להוכיח את האמונה שבה הוא מאמין מלפני. אז האם אין פה הנחת המבוקש שבעצם אדם בא במטרה למצוא סיבות למה שהוא כבר מאמין בו?
תודה רבה
א.כמו בכל תחום דעת אחר בעולם, קשה להניח שהרוב גיבשו דעה אחרי חקירה מספיקה ומקיפה, כך העולם בנוי ואין סיבה שהאמונה הדתית תהיה שונה. ברור שהאדם שמאמץ את האמונה הוא מאמין, בדיוק כמו שאדם שמאמץ את השיטה של השמאל הוא שמאלני, בלי קשר לשאלה למה עשה זאת, וכן אם הוא ימני או כל דבר אחר.
ב. יש אנשים שלא חקרו חקירה אובייקטיבית, בהם עוסק סעיף א', אבל יש גם כאלו שכן. וגם זה כמו בכל תחום אחר.
אז איך באמת אפשר להגיד שמה שאנחנו מאמינים בו הוא "אמת" ולא פשוט תוצאה של החינוך/הסביבה בה גדלנו? כנ"ל אלו שחקרו, שבסוף רובם נשארים באותו מקום בו התחילו.
לכל אדם יש דעה מה היא האמת
אתה רוצה לבטל את הזכות של אדם לדבר על אמת?
כמובן שלא, פשוט אני מנסה להבין אם אדם שלא חקר באמת מדבר על האמת, זה יתכן? הרי הוא לא בדק וחקר את הטיעונים האפשריים אז במצב כזה האם הוא באמת מאמין? פשוט זה משהו שמפריע לי כי אני מנסה להבין למשל אם לא חקרתי לעומק טיעונים אחרים מה הופך את האמונה שלי לאמיתית ולא לסתם משהו שנוח לי להאמין בו.
כמו בכל תחום דעת אחר בעולם
כל אדם חוקר או חושב או בודק לפי הצורת חשיבה שנוחה לו
אף אחד לא מאמין 'סתם' יש לו סיבה
בספרך תושב״ע עמ׳ 425 כתבת ״בעגלה ערופה 494 אותיות״. למה התכוונת?
פרשת עגלה ערופה בתורה
לא יודע אם זה המקום הנכון לשאול אבל בכל מקרה:
האם ישנה דרך הלכתית לבטל גזרות חז"ל?
אין בית דין מבטל דברי בית דין חברו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין
(ולכן בדורות חז"ל לפעמים חכם אחד ביטל גזרה שהיתה לפניו כי היה גדול בחכמה ובמנין)
אבל מכיון שבדורינו אין בית דין גדול מהם אי אפשר לבטל
אבל יש תקנות שהיו תלויות במציאות מסויימת או בטעם מסויים ולפעמים אם ישתנו התנאים אינן מחייבות
מה הבעיה להקים?
והשאלה אם 'בחכמה' זה רק בתורה (שאז איך אפשר לדעת?) או באופן כללי. למשל חומרא דרבי זירא, בימינו יש יותר ידע בקשר לגוף האישה, אז לכאורה נוכל לבטל את הגזרה אם נרצה. אבל הרמב"ם כתב שלא תתבטל לעולם, מדוע?
כי איננו גדולים בחכמת התורה יותר מכלל חז"ל
ואין שום קשר לידע בגוף האשה, זה ענין הלכתי גרידא
מה זה "כלל חז"ל"? קודם כתבת "ולכן בדורות חז"ל לפעמים חכם אחד ביטל גזרה שהיתה לפניו כי היה גדול בחכמה ובמנין". גם אם נבטל היום זה לא כל חז"ל אלא לכל היותר עורכי התלמוד.
ומניין לך שחכמי דורנו לא גדולים בתורה מהם? זו סתם הנחה עממית. חכמי דורנו יודעים אלפים ורבבות של ספרים ודעות מכל הדורות, חז"ל ידעו רק מה שנאמר עד זמנם וגם זה לא תמיד, כפי שמוכח בתלמודים.
התלמוד מייצג את דעת כלל החכמים גם לפני שנערך
כשאמרו גדולים בחכמה לא התכוונו לידיעת ספרים, שבזה אין שום גדולה ושום חכמה
אלא בהבנת חכמת התורה
וככל שמתרחקים מזמן נתינת התורה פחות מבינים ופחות יודעים
חז"ל איגדו בתלמוד את הדברים שנבעו מידיעתם והבנתם שהיתה מרובה יותר ממה שאפשר להשיג בדור רחוק כמו שלנו, ולכן אין דרך לדעת יותר מהם ולהיות חכמים יותר מהם בזה
"וככל שמתרחקים מזמן נתינת התורה פחות מבינים ופחות יודעים" אינו נכון לפי דבריך קודם "ולכן בדורות חז"ל לפעמים חכם אחד ביטל גזרה שהיתה לפניו כי היה גדול בחכמה ובמנין", הא ראיה שגם כשמתרחקים בזמן מנתינת התורה עוד אפשר להיות גדול בחכמה.
לפי דבריך האחרונים אין אפשרות בכלל לבטל דברי הקודמים וכל ה"שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין" מיותר.
אתה פירשת את 'ככל שמתרחקים' בצורה מאד מילולית
כלומר שאתה לא יכול לחלוק על סבא שלך
אבל המרחק הזה אינו מגיע בצורה של סרגל, שכל יום מתרחקים עוד
אלא כל תקופה
הסיבה היא שאמנם אתה נולדת אחרי סבא שלך, אבל אתה יכול ללמוד תורה מפי רב שיש לו ידע שקיבל מחכמים שהיו עוד לפני הסבא
המרחק מההבנה ומהידע מגיע כשתקופה מסתיימת או מידלדלת
האמוראים בדור השלישי היו חכמים לא פחות מאשר בדור השני, להיפך, הלכה כבתראי, אביי ורבא ידעו את כל החומר שלפניהם וגם ביררו וזיקקו אותו וקיבלו אולי עוד שמועות מארץ ישראל
אבל כשהידלדל היישוב בבבל, למרות שנוסדו בתי מדרש בספרד ובאשכנז, היתה להם פחות מסורת ופחות קבלה ופחות ידע
ולכן התייחסו לגאונים שקשה לחלוק עליהם, כפי שאומר הרא"ש שבכיסא של רב אשי ישבו, הם הבינו יותר טוב את התלמוד
לקרוא מתוך טקסט זה שונה מאשר להכיר את האנשים ולהבין את שיחם
ובאמת גם חז"ל, למרות שחלקו על מישהו מהדור הקודם, נדיר שחלקו על מישהו מהתקופה הקודמת
במחילה מכבודך, נראה שאתה מערבב שני דברים. לא שאלתי אם אפשר לבטל פרשנות של חז"ל לדין, אם לכאורה באה בקבלה, שזה ודאי נושא מורכב יותר. אני מדבר על גזירות תקנות ומנהגות, שבהם מה שייך אם הם היו קרובים יותר לנתינת התורה, שהרי אנו יודעים את טעם הגזירה ויכולים להחליט שהיא כבר לא מתאימה (או שצריך לגזור גזירות חדשות). ומי אמר שמלכתחילה התכוונו לגזור לעולמי עולמים?
ומה שכתוב גדול בחכמה הוא לאו דווקא מי היה קרוב יותר בזמן, שאם כן כמעט ולא ניתן לבטל דברי בית דין אלא מתקופה קרובה מאוד (של דור או שניים לכל היותר, כפי פרשנותך). ומה שכתוב בחכמה ובמנין – מנין אפשר לארגן בלי בעיה, חכמה זה לכאוקה כבר יותר בעייתי כי לא ניתן לדעת כמה אנחנו בחכמה לעומת חז"ל, אבל אם נאמר שחכמה כאן היא לאו דווקא חכמת התורה במובן הצר אז ודאי שאפשר להקים בית דין כזה.
לסיכום: לפי דבריך בית דין צריך להיות גדול מחברו בידיעת התורה שבעל פה, בשביל לבטל גזירה שלכולי עלמא אינה תורה שבע"פ. איפה ההיגיון פה?
אין הבדל עקרוני בין פרשנות לבין גזרה
כי גם גזרה נובעת מהבנה שכך צריך לגזור לפי עקרונות שמירת התורה, כלומר גם זו פרשנות של משמרת למשמרתי
גדול בחכמה לאו דוקא מי קרוב בזמן, ובודאי לא ענין של דור או שניים, אבל במקרה שלנו מול חז"ל פער הזמן והמקום והבלבול כ"כ גדול עד שאי אפשר להשלים אותו
חכמה בודאי הכוונה בחכמת התורה
ומנין יש שיטות שונות בראשונים מה הכוונה, יש מפרשים מנין התלמידים שהעמיד וכו'
חלקו של הציבור החרדי בבניין הארץ
https://rationalbelief.org.il/wp-content/uploads/2019/05/חלקו-של-הציבור-החרדי-בבנין-הארץ.pdf
בעמ׳ 12 הפרעות נגד היהודים מצד הערבים החלו רק לאחר שהעברה ההנהגה לידי התנועה הציונית והעליות החילוניות.
פרעות היו גם היו כמו בכל העולם המוסלמי בהיקפים שונים לפני זה ואחרי זה. מספיק לקרוא את סיפורי מסעי נוצרים בארץ במאה ה19 להתרשם שזה שקר מוחלט (לחילופין באותה חוברת עצמה עמ׳ 17-18). ומה שקרה לאחר שקנו לעצמן מדינות ערב את עצמאותן מראה שזאת היתה טעות לסמוך על חיים שותפים עמם (תחת חסותם). חוץ מזה, תרגום התעמולה האנטישימית ע״י נוצרי המזרח קדם לזה.
בנוסף, הבאתם אמירה כללית על ״הפריצות״ שלא מוכיחה מאומה.
עמ׳ 99 לא ידעתי שתושבי חברון ב29 היו מתנחלים אירופאים בעלי חזון סוציאליסטי חילוני.
התעלמתם כמעט לחלוטין מן העדות הספרדיות/המזרחיות (פסקה קטנה מתוך 100+ עמודים).
למשל בעמ׳ 75 עמדת הרב אליאשברג ״והרבנים הספרדיים״ בטלה ומבוטלת בעיניכם, משום-מה (אי-אפשר לדעת כי פשוט אינכם מתייחסים אליהם).
כמו״כ עמ׳ 75 אתם מצהירים בריש גלי כי ניתן בקלות כיום לשמור השמיטה במדינת ישראל ללא היתר מכירה כלל, האמנם?
עמ׳ 63 אתם רואים את החינוך המעורב כסיבה/אות להידרדרות. איכא למפרך מיהדות אלזס.
אתם משתדלים להוכיח כי דיהאן והרב זוננפלד וסיעתם היו ציוניים לא פחות מהציוניים החילוניים והמזרחי וסיעתם. אולם, כמו שציינתם בעמ׳ 94 הם התנגדו להקים מדינה ריבונית יהודית אלא רצו ליישב את הארץ בתור מיעוט כבגולה. זאת בדיוק הנקודה. הם לא היו ציוניים ומבחינת הציוניים הם אכן היו בוגדים.
ולכן אין קשר ל״מידה כנגד מידה״ בעמ׳ 95, פסקה מביכה ומבישה.
עמ׳ 91 כתבתם בצורה פסקנית ״זכות בוחר ונבחר גם לנשים, דבר שאסור על פי ההלכה״, לא היתה מוסכמה בנושא לכן זה סילוף.
יש עוד מה להעיר: על ״העבודה העברית״ ועוד. אבל אסתפק בזה.
איך מפרכים את הענין שניסי מצרים נעשו בצורה טבעית בעקבות התפרצות געשית?
ועוד שאלה – יתכן שבאמת לא האמינו לניסי משה…כי תכלס' הם לא היו משהו חד משמעי…כמו רוב המכות חוץ ממכת בכורות…[אולי אפשר לחשוב על הסבר גם לזה…כרגע אין לי חוץ מזה שמשה היה מכשף הגדול ביותר בהיסטוריה…] אבל משה פשוט הרג את כל מי שהתנגד…וקצת התלונן…קברות התאווה…המרגלים…קרח ועדתו…חטא העגל מוכיח שלא כ"כ האמינו אם מיד אח"כ עשו ע"ז…אז משה פשוט הרג את ראשי הכופרים…הטיל פחד…
אני באמת מסה להוריד ספקות…
א. אין הרי געש בסיני מהתקופה ההיסטורית, ולעיקר שאלתך ראה כאן.
ב. בכל אזכורי החטאים והתלונות מוכח בבירור שהם האמינו בה' שהוציאם ממצרים ורק התלוננו, כולל חטא העגל שהיה עבודה לה' אלהי ישראל שהוציאם ממצרים
ג. הטענה שניתן ע"י הטלת פחד לשנות את ההיסטוריה שגויה, ראה כאן, חפש בדף 'פלשתינאים'
האם כת״ק כבר כתב על המסורת לפיה הכנענים כבשו את הארץ מידי בני שם?
מייטליס כתב על זה שאכן ידוע לנו מבחינה ארכיאולוגית פרסם על זה מאמר במגדים גליון מ' בשם 'כנענים ועברים'
ואיך זה מתסדר עם המדרש על "וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים"?
חברון לא נבנתה על ידי הכנענים אלא על ידי ארבעת בני הענק שהיו גזע נפרד, והם היו גם חברים של אברהם ענר אשכול וממרא (הם ספציפית לא היו ענקים, לכאורה, אבל היו שייכים לאותו גזע לא כנעני)
לפי המדרש בסוטה לד: שהביא רש״י כן מדובר בבנייה חמית ובעיר כנענית, לא כך?
המדרש הזה דורש את 'לפני צען' באופן אחר ולדבריו מדובר בבניה מאוחרת ושוב קושיא מעיקרא ליתא