באתר חדשות האבולוציה, התפרסם לאחרונה מאמרו של הביולוג המולקולרי ג'ונתן וולס, תחת הכותרת: האמנם העין האנושית מהווה הוכחה נגד תכנון תבוני?
המאמר עוסק בטענה הנפוצה שהעין האנושית פגומה (העצבים המוליכים את המידע מהתאים הרגישים לאור, לא יוצאים כמצופה לאחור, כלפי המוח, אלא לפנים, וחוזרים בעיקול דרך העין ובכך יוצרים נקודה מתה), ומכאן שהיא לא תוכננה ע"י מתכנן תבוני, אלא התפתחה באקראיות. טענה זו ראשיתה בדוקינס בספרו השען העיוור (1986)
אלא שוולס מראה כי מדובר בחוסר ידע, בהסתמכות על הנתונים המעודכנים, בעוד הרבה מלומדים נמשכו אחרי דוקינס, ואפילו ספר לימוד בביולוגיה מ2014 קובע בפשטות כי העין של החולייתנים (להבדיל משל הדיונונים) הינה דוגמא מצויינת לתכנון לא מושלם.
תאי חישה לאור דורשים כמויות אדירות של אנרגיה, ולכן אצל היונקים נמדד בתאים אלו קצב חילוף החמרים הגבוה ביותר מכל רקמה בגוף, שלשה רבעים מאספקת הדם לעין זורמת דרך רשת צפופה של נימיות הממוקמת מאחורי הרשתית, בכדי להעביר חמצן וחומרים מזינים לתאי חישת האור ע"י שכבת ביניים של תאים המכונים RPE. בנוסף מבצע הRPE שתי פונקציות נוספות, הוא מכיל פיגמנט כהה הסופג את האור המתפזר, ומשפר את האיכות האופטית של העין. וכן הוא מסיר כימיקלים רעילים שנוצרים בתהליך של גילוי האור. כבר ב1967 הראה ריצ'ארד יאנג את חיוניות התהליך.
הדם הוא כמעט אטום, תאי העצב הינם שקופים יחסית ואינם חוסמים את רוב האור, בגלל הדרישות המטבוליות הגבוהות של התאים הנחשפים לאור והצורך שלהם להתחדש מחדש, הרשתית ההפוכה היא למעשה טובה בהרבה מהעיצוב "המסודר" שדימיינו הביולוגים האבולוציוניים.
לנקודה העיוורת אין השלכות על הראיה כי שתי העיניים משלימות את שדה הראיה, וכל אחת שולטת על הנקודה העיוורת של חברתה.
העיניים של הדיונון והתמנון, שמוצגות ע"י דוקינס והנמשכים אחריו כ'טובות יותר', אינן באמת טובות יותר, כבר ב1984 הצביע צוות של ביולוגים איטלקיים על כך שעיני היצורים האלו נחותות מבחינה פיזיולוגית מעיני החולייתנים. דוקא בגלל ההבדל הזה, הרשתית שלהם פאסיבית ומסוגלת להעביר מידע בלבד, נקודה אחר נקודה, מקודדת בצורה הרבה פחות מתוחכמת מאשר בחולייתנים". התוצאה היא עיבוד איטי יותר ואותות מטושטשים יותר.
כל הנתונים האלו פורסמו במקורות מדעיים לפני שדוקינס חזר על הטעות ב'השען העיוור', אבל דוקינס ושאר התועמלנים לא טרחו לבדוק את הספרות המדעית, הם פשוט הניחו שהאבולוציה נכונה ושהם יודעים כיצד יש לעצב את העין. אחר כך קבעו שהעין האנושית מעוצבת בצורה גרועה, טענו שזו הוכחה לאבולוציה, והתעלמו מן הראיות הנגדיות.
מדע אמפירי אמיתי מחפש הסברים שמתאימים לראיות. אבל סוג אחר של "מדע" מחויב לספר סיפורים מטריאליסטיים על אבולוציה אקראית, גם כאשר הסיפורים האלה אינם מתאימים לראיות. הסיפורים מתים אמפירית, אבל הם ממשיכים להגיע בכל מקרה, כמו זומבים. לאחרונה פרסמתי ספר על סיפורים כאלה בשם Zombie Science .
(במקור הדברים מורחבים יותר, כולל הפניות לינקים והערות שוליים).
זה גם התפרסם אצל הגיון ומדע ישראלי בסרטונים שלו על התכנון הגרוע.