נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

המדע אינו האוייב שלך?!

המדע אינו האוייב שלך! קובע פרופ' סטיבן פינקר מהרווארד במאמר בNew republic המופנה כ"תחינה נרגשת לסופרים מוזנחים, לפרופסורים נלהבים ולהיסטוריונים חסרי קביעות"…

למעשה התחינה הנרגשת, מניפסט ההגנה על המדע, המלחמה נגד השימוש במונח 'מדענות' – היא היא התגלמות המדענות העלובה של פינקר, להלן חלקים מדבריו עם הבהרות:

אפשר היה לחשוב שסופרים במדעי הרוח יהיו מרוצים מפריחתם של רעיונות חדשים בתחומי המדע, אבל משהו לא בסדר. למרות שכולם תומכים במדע כאשר הוא יכול לרפא מחלות, לפקח על הסביבה, או לחסל מתנגדים פוליטיים, חדירת המדע לשטחי מדעי הרוח הביאה למרמור עמוק. סופרים רבים שאינם חשודים על אמונה באלוהים, טוענים כי יש משהו בלתי נראה, שמדענים העוסקים בשאלות הגדולות מפספסים אותו. בכתבי העת העיקריים המייצגים דעה זו, אנשי מדע מואשמים באופן קבוע בדטרמיניזם, רדוקציוניזם, מהותיות, פוזיטיביזם, וגרוע מכול, משהו שנקרא "מדענות"…

המונח "מדענות" מדבר בעד עצמו יותר מכל תוית, לפעמים הוא מתפרש כעמדות קיצוניות כגון: "המדע הוא הדבר היחידי שחשוב", "אנשי המדע צריכים להיות אחראים לפתרון הבעיות בעולם", לפעמים הכוונה פשוט לפשטנות, נאיביות, וולגריות, וכדו'.

מדענים, במובן החיובי, אינם בעלי האמונה שחברי גילדת התעסוקה הנקראים "מדע" הם חכמים במיוחד או אצילים. נהפוך הוא, הפרקטיקות המגדירות של המדע, כולל דיון פתוח, סקירת עמיתים ושיטות של סמיות כפולה, אלו נועדו במפורש לעקוף את השגיאות והחטאים שאליהם חשופים המדענים, בהיותם אנושיים ופגיעים. המדענות אינה אומרת שכל ההיפותזות המדעיות הנוכחיות נכונות, רוב ההשערות החדשות מופרכות, שכן מעגל ההשערות וההפרכה הוא נשמת אפיו של המדע. אין זה דחף אימפריאליסטי לכבוש את מדעי הרוח; התקוה של המדע היא להעשיר ולגוון את הכלים האינטלקטואליים של מחקרים הומניסטיים, לא למחוק אותם. הדוגמה המיוחסת למדענות כביכול, שהדברים הפיזיים הם הדבר היחיד שקיים, אינה נכונה: המדענים עצמם שקועים במידע מופשט, האמיתות של המתמטיקה, ההיגיון של התיאוריות שלהם, והערכים המנחים את השיטה שלהם. בתפיסה זו, המדע הוא חלק מן הפילוסופיה, ההיגיון וההארה ההומאנית.

-חלק מהבעיה של המדענות, היא האמונה שהמערכת האקדמית, המנפנפת  השכם והערב במנטרות של "סמיות כפולה" ו"ביקורת עמיתים", כאילו שני המנגנונים האלו הם מגינים על כל הררי המאמרים והופכים אותם לאמת מוצקה. גם מנגנון שבאופן תיאורטי משמש כהגנה או שמירה, לא הופך דברים לאמת מוחלטת, הרבה הנחות יסוד מוטעות, שגיאות, הטעיות, וטעויות מהותיות, נולדות גם במערכת של סמיות כפולה וביקורת עמיתים, כפי שהדגמנו באריכות בסדרה: עידן הידע. לאנשי מדע השקפת עולם, והיא משפיעה רבות על תוכן המחקרים (ראה סדרה הנ"ל מאמר ד ואילך), כללי המחקר מאד מאד גמישים, והם לא מייצגים מערכת לוגית סגורה. זו בדיוק המדענות, נפנוף בכללי בקרה תיאורטיים כל שהם, ונסיון להסיק מזה שהמפתח בידינו.

העיקרון הראשון של המדע הוא שהעולם מובן, שהתופעות יכולות להיות מוסברות ע"י עקרונות שהם עצמם מוסברים ע"י עקרונות יסוד, בשביל להבין את העולם נמנעים משימוש ב"זה קסם" או "כי אמרתי את זה", המחויבות להבנה מאמתת את עצמה בהדרגה, ככל שיותר ויותר מהעולם הופך למובן מבחינה מדעית, מה שיוחס פעם למסתרי החיים, ידוע לנו כיום כמופעל ע"י תגובות כימיות ופיזיות.

-גם זו מדענות, "העולם מובן" היא אמונה, לא משהו שאפשר לאמת ולהוכיח, שכן זו עצמה ההנחה שלנו שמה שמובן לנו הוא באמת המציאות ולא אשליה של שכלינו. אנחנו צריכים להניח שהעולם מובן ושהמדע שלנו הוא המציאות, ואי אפשר להוכיח זאת. טעות היא לנפנף בטכנולוגיה כמוכיחה, שהרי הטכנולוגיה בנויה בצורה של ניסוי וטעיה, כלומר הישגיה מוכתבים על ידי עובדות, ולא על ידי תיאוריות, האישוש לתיאוריות וכן התיאוריות שאינן קשורות לטכנולוגיה – הן בראש שלנו, ואי אפשר להוכיח אותן מתוך עצמן. העובדה שהחללית נוסעת, תלויה בכך שכל רכיב שלה נוסה בצורות שונות עד שנבחרה האפשרות העובדת, את זה אנו אכן מבינים, אבל כל מה שמעבר לזה הוא תיאוריה. ברור שאין דרך ליצור מדע מבלי להאמין שהעולם מובן, אבל זה לא משהו שהמדע מוכיח. ומדענות היא בדיוק חוסר ההבנה הזה, הגבול הדק שבין שימוש במדע, לבין מחשבה שהוא מוכיח שהעולם מובן. משפט הסיום של הקטע, הוא התגלמות המדענות, כאילו "ידוע לנו" שמסתרי החיים הם כימיה, בעוד מדובר בהנחות של מטריאליסטים, ולא משהו ש'ידוע', המטריאליזם לא ממש מסביר את החיים, התודעה, והמסתעף ממנה, ואף לא את מוצא החיים. ולכן שום דבר לא ידוע, המדע נוקט דרך מסויימת המנסה להסביר נתונים ככל האפשר בדרך פיזית. ואילו האמונה שהדרך הזו היא חזות כל המציאות – היא היא המדענות המגונה.

הדמוניזציה של מדענות לעתים קרובות מבלבלת את המדע עם החטא שנקרא 'רדוקציוניזם', אבל הסבר מדעי שמבאר התרחשות מורכבת ע"י עקרונות עמוקים, היא לא בהכרח רדוקציוניזם, הוגים שפויים לא היו מנסים להסביר את מלחמת העולם הראשונה בשפת הפיזיקה, הכימיה והביולוגיה, אלא מתוך עולם התפיסות והמטרות של מנהיגים ב -1914 באירופה. עם זאת, אדם סקרן יכול לשאול באופן לגיטימי מדוע מוחות אנושיים נוטים לקבל תפיסות ומטרות כאלו, כדוגמת שבטיות, ביטחון מוגזם, ושאיפה לכבוד מסוג מסויים, כשכל אלו הצטרפו לשילוב קטלני באותו רגע היסטורי.

-זהו שלא, רדוקציוניזם אינו רק נסיונות נלעגים להסביר את מלחמת העולם ברמה האטומית. אלא בעיה כללית של הדחף לראות בעולם רק חומר ולכן לפשט כל תופעה שנראית לנו כלא חמרית, ולהכניס אותה למיטת סדום של חמריות. זו דעה, אמונה, לגיטימית אולי, אבל הניכוס של אמונה זו למדע – היא המדענות.

האידיאל השני הוא רכישת ידע קשה. העולם אינו יוצא מגדרו כדי להסביר לנו איך הוא עובד, וגם אם היה כן, מוחנו נוטה לאשליות למגרעות ולסטיות. רוב הסיבות המסורתיות של אמונה, התגלות, דוגמה, סמכות, כריזמה, חוכמה קונבנציונלית, זוהר ממריץ של ודאות סובייקטיבית – הם גנרטורים של טעות ויש לפטור אותם כמקורות ידע. כדי להבין את העולם, עלינו לטפח סביבנו את המגבלות הקוגניטיביות שלנו, כולל ספקנות, דיון פתוח, דיוק רשמי, ומבחנים אמפיריים, שלעתים קרובות דורשים מיומנות של כושר המצאה. כל תנועה שמכנה את עצמה "מדעית" אך אינה מטפחת הזדמנויות לבדיקה של אמונותיה שלה (וברור יותר כאשר היא רוצחת או מתעללת באנשים שאינם מסכימים לה) אינה תנועה מדעית.

-העובדה הזו שמוחינו נוטה לאשליות מגרעות וסטיות, אינה משהו שמופנה נגד אמונות אנושיות בהתגלות וכדו', אלא נגד כל פעולה אנושית, גם נגד הפעולה האקדמית או המדעית. ספקנות אינה רק בכיוון מסויים, אלא לכל הצדדים, מבחנים אמפיריים עדיין מוגבלים במגבלות הנחות היסוד, אין משמעות למדע בלי פילוסופיה של המדע ובלי גבולותיו ומגבלותיו. הנחת יסוד שכל אמונה אנושית היא גנרטור של טעות, היא אולי לגיטימית, אבל ניכוסה של הנחת יסוד זו למדע – זו היא המדענות בהתגלמותה. ואכן המדענות כוללת בחובה גם מקארתיזם אקדמי, התעללות באנשים שאינם מסכימים לקו אידיאולוגי באיצטלא מדעית.

על הטענה הקלאסית, שנשמעה גם מפיו של סטיבן ג'י גולד, כי המדע והדת אינם חופפים, באשר המדע עוסק ביש האמפירי, והדת בערכים ומוסריות, כותב פינקר:

לרוע המזל, התפיסה הזאת מתפרקת ברגע שמתחילים לבחון אותה. השקפת העולם המוסרית של כל אדם בעל ידע מדעי – במדה ואינה מטושטשת על ידיה פונדמנטליזם – מחייבת נטישה קיצונית של התפיסות הדתיות למשמעות וערך.

ראשית, ממצאי המדע מחייבים שמערכות האמונה של כל הדתות והתרבויות המסורתיות בעולם – התיאוריות שלהם על מקורות החיים, בני האדם והחברות – טועים עובדתית. אנחנו יודעים, אבל אבותינו לא ידעו, כי בני האדם שייכים למין יחיד של פרימאטים אפריקאים שפיתחו חקלאות, ממשלה וכתיבה בסוף ההיסטוריה. אנו יודעים כי המין שלנו הוא ענף זעיר של עץ גניאלוגי שמקיף את כל היצורים החיים, אשר יצאו מכימיקלים פרה-ביוטיים לפני כמעט ארבעה מיליארד שנה.

גם אם נניח שאנו יודעים על קשרים גנטיים בין המינים השונים, ההגדרה של בני האדם כשייכים למין של פרימאטים או כל כיוצא בזה, היא אמונה, כלומר הנחת יסוד המכחישה את יחודיות נפש האדם. שהרי מי שרואה בנפש האדם ובמוסריות הטבועה בו ענין רוחני, ובתודעה, ברגשות, בשאיפה לטוב ולנאצל, בערגה ליופי ולמשמעות – אנושיות, לא יחשיב אותנו כבני מין של הקוף, גם אם יראה בעיניו אדם יוצא מרחם של קופה, שכן השאלה היא לא באיזו דרך טכנית הגענו לעולם, אלא מי אנחנו. בניגוד לאמירה של פינקר, אנחנו לא יודעים ש"החיים יצאו מכימיקלים פרה ביוטיים", אין שום רמז ובדל הוכחה לכך, זו רק תיאוריה, רעיון שמישהו העלה כדי לנסות להסביר, הרעיון כרגע אפילו לא מצליח להסביר את המנגנון, אבל זו בודאי לא "ידיעה", הצגת הרעיון הזה כ"ידיעה" זו המדענות.

אנו יודעים שאנו חיים על כוכב לכת שסובב סביב מאה מיליארד כוכבים בגלקסיה שלנו, שהיא אחת ממאה מיליארד גלקסיות ביקום בן 13.8 מיליארד שנה, אולי אחד ממספר עצום של יקומים. אנו יודעים כי האינטואיציות שלנו על מרחב, זמן, וסיבתיות הם ללא קורלציה עם הטבע של המציאות.

-ואיך הידיעות האלו קשורות לדת?

אנו יודעים כי בחוקים המסדירים את העולם הפיזי (כולל תאונות, מחלות, ואסונות אחרים) אין מטרות הנוגעות לרווחת האדם. אין דבר כזה גורל, השגחה, קארמה, לחשים, קללות, גמול אלוהי, או תפילה שנענתה – אם כי הפער בין חוקי ההסתברות לבין פעולת ההכרה יכול להסביר מדוע אנשים מאמינים שיש.

-שוב, הייחוס של טענות שרירותיות כאלו ל'מדע' או ל'אנחנו יודעים', היא המדענות בהתגלמותה. המדע אינו יכול להוכיח או לדעת אם יש או אין גורל, השגחה, קארמה, לחשים, או תפילה שנענתה. זה פשוט מחוץ לתחום עיסוקו של המדע, ולכן כמו שאינו יכול לקבוע שדברים אלו קיימים מאותו עקרון נובע שאינו יכול לקבוע שאינם קיימים. האמונה היא לא שאלו חוקים פיזיים, ולכן הנסיון להוכיח מכך שאלו נעדרים מרשימת חוקי הטבע – הוא פניה לאיש קש.

במילים אחרות, תפיסת העולם המנחה את הערכים המוסריים והרוחניים של אדם משכיל כיום היא השקפת העולם שניתנה לנו על ידי המדע.

-שוב המדענות, פינקר יודע שרוב בני האדם בעולם לא סבורים כך, והם לא חושבים שניתן לגזור ערכים מוסריים ורוחניים מן המדע, ומאמינים במשהו מעבר ל'מדע'. ולכן הוא קובע שרירותית שכל אדם משכיל מאמץ השקפת עולם שניתנה לנו ע"י המדע, אך מה לעשות שרק 2% מבני האדם שהם אתאיסטים עונים להגדרה הזו. (למרות שאין סיבה להניח שכל האתאיסטים נגועים במדענות ובצרות האופקים הזו, יש אתאיסטים חכמים יותר וחכמים פחות).

אף על פי שהעובדות המדעיות אינן מכתיבות בעצמן ערכים, הן בהחלט שולטות באפשרויות. על ידי ביטול הסמכות הכנסייתית של אמינות הדת בעניינים עובדתיים, הם הטילו ספק בטענותיה לענייני המוסר. הפרכה מדעית של התיאוריה של אלים נקמה וכוחות הנסתר מערערת פרקטיקות כגון קורבן אדם, ציד מכשפות, ריפוי אמונה, משפט המים, ורדיפת כופרים.

-שוב מדענות, יש מאמינים שחשבו להיפך: הטילו ספק בתיאוריות מדעיות הסותרות את כתבי הקודש, ויש שפירשו את הקטעים האלו בכתבי הקדש כמייצגים רעיונות ולא עובדות אלו ואלו לא מקשרים את הדיון הזה לשאלת המוסריות והערכים. היחוס השרירותי של אלים נקמה וציד מכשפות לדת, ונאורות לאתאיזם, שקרי. הדת הביאה הרבה ערכים נאצלים, שגם העולם החילוני בנוי עליהם. והעולם החילוני הביא אלימות, רדיפת השונה, ציד מכשפות, ואמונות טפלות לא פחות. הנסיון להכריע את הויכוח הזה ע"י שימוש במדע, הוא הוא המדענות.

עובדות המדע, על ידי חשיפת היעדר תכלית בחוקים השולטים ביקום, מכריחות אותנו לקחת אחריות על טובתנו, על המין שלנו ועל כוכב הלכת שלנו. מאותה הסיבה, הם מערערים כל מערכת מוסרית או פוליטית המבוססת על כוחות מיסטיים, משימות, גורלות, דיאלקטיקה, מאבקים או רעיונות משיחיים.

-המדע לא חשף היעדר תכלית, זו הנחת יסוד שרירותית. להיפך, העיקרון האנתרופי החלש מראה כי חוקי הטבע מכווננים בדיוק לחיים ולתכלית של החיים. וגם החיים עצמם לא יכלו להיווצר במקרה. אנשי מדע מנסים לספק הסברים כל שהם, וגם אם נניח שהצליחו להסביר חלקית, הרי לא ניתן לטעון שהמדע 'חשף היעדר תכלית', זה מה שנקרא 'ויש להקשות בדוחק'. מערכות מוסריות המבוססות על כל אמונה שהיא, אינן מופרכות על ידי המדע, ואין זה תחום שבו למדע יש אמירה כלל. המדע לא מכריח אותנו לקחת אחריות על טובתינו, הוא מאפשר באותה מידה אגואיזם, ניהיליזם, או כל רעיון אחר.

…המדע תרם – במישרין ובעוצמה – למימוש ערכים אלה. אם מישהו ימנה את ההישגים הראויים להתגאות בהם ביותר של המין האנושי שלנו (ויתור על הסרת המכשולים שאנו מציבים בדרכנו, כגון ביטול העבדות ותבוסה של הפאשיזם), רבים יהיו מתנות שהעניק המדע.

-מענין מאד מה הקשר בין ביטול העבדות לבין המדע? ומה הקשר לתבוסת הפאשיזם? הנאציזם ואף הקומוניסטים היו מערכות המבוססות על מדע מתקדם, ואולי המתקדם ביותר בזמנן. ביטול העבדות היה קשור במישרין לעולם הערכים הדתי, ובכל מקרה אין קשר למדע.

המובן הברור ביותר הוא ההישג המדהים של הידע המדעי עצמו. אנחנו יכולים לומר הרבה על ההיסטוריה של היקום, על הכוחות שמכתיבים אותו, על החומר שממנו אנו עשויים, על מקור היצורים החיים ועל מנגנון החיים, כולל על חיי הנפש שלנו. יתרה מזאת, הבנה זו אינה מורכבת מרשימת עובדות בלבד, אלא בעקרונות עמוקים ואלגנטיים, כמו התובנה שהחיים תלויים במולקולה שנושאת מידע, מכוונת את חילוף החומרים ומשכפלת את עצמה.

-חן חן ש"אנחנו יכולים לומר הרבה", אבל כל האמירות של המדע על מקור החיים ועל חיי הנפש, הן "ויש להקשות בדוחק", כלומר נסיונות מפותלים להסביר באופן מטריאליסטי, מה שנראה כלא מטריאליסטי. ניכוס הנחה זו לאמת שהוכחה או משהו שהמדע יכול להוכיח – היא המדענות המגונה.

המדע גם סיפק לעולם תמונות של יופי נשגב: תנועה קפואה סטרובוסקופית, אורגניזמים אקזוטיים, גלקסיות רחוקות וכוכבי לכת חיצוניים, ניאון מעגלים עצביים וכוכב כוכבים זוהר המתנשא מעל אופק הירח אל חשכת החלל. כמו יצירות אמנות גדולות, אלה הן לא רק תמונות יפות, אלא גם חיקויים להתבוננות, המעמיקים את הבנתנו מה פירוש הדבר להיות אנושי ומקומנו בטבע.

-במחילת כבוד תורתו, היופי הנשגב שבטבע הוא לא המדע אלא הטבע עצמו, והוא חלק מחויית חיפוש המשמעות של האדם. העובדה שיש חלקים בטבע שניתן לצלם אותם רק במיקרוסקופ או בטלסקופ היא חשובה לציון, אבל היופי אינו הישג של המדע, אלא חלק ממה שהוטבע בתודעה האנושית, וחוייה זו עצמה לא ניתנת לרדוקציה מטריאליסטית.

המספרים מראים כי לאחר אלפי שנים של עוני כמעט-אוניברסלי, שיעור הולך וגובר של האנושות שורד את שנת החיים הראשונה, הולך לבית הספר, מצביע בדמוקרטיות, חי בשלום, מתקשר לטלפונים סלולריים, נהנה ממותרות קטנות, ושורד עד גיל מבוגר. המהפכה הירוקה באגרונומיה לבדה הצילה מיליארד בני אדם מרעב. ואם אתה רוצה דוגמאות של מוסריות אמיתית, למד קצת על אבעבועות רוח ומגפת בקר, ותראה כיצד תחכום אנושי ביטל שתי סיבות אכזריות לסבל בהיסטוריה של המין שלנו.

-העובדה שטכנולוגיה מביאה רווחה, אינה ייצוג של מוסריות, רווחה זו יכולה לייצג אגואיזם, בני אדם יכולים להיות מוסריים ולספק את הטכנולוגיה לאדם באשר הוא אדם, או להיפך, להיות בלתי מוסריים ולהשתמש בטכנולוגיה גם לרעה, וכן להפלות את השימוש בה בין עם לעם ובין גזע לגזע. השויון וסיפוק הטכנולוגיה לכולם, במדה והוא קורה – יסודו בערכים ובמוסר, ולא בשום מדע. במדינות אתאיסטיות כדוגמת צפון קוריאה וסין, הטכנולוגיה משמשת לדיכוי ולמלחמות, ולא לרווחת התושבים. המדע של האתאיזם לא מביא בהכרח מוסריות. מוסריות אנו מוצאים במדינות בעלות אוריינטציה דתית כמו ארה"ב למשל, ומוסריותה נובעת מן המוסר ולא מהמדע.

אין טעם להמשיך ולצטט ממאמרו של פינקר, כל קורא רואה שמאמרו אינו אלא התגלמות המדענות, המבצבצת מתוך נסיון פאתטי להגן על האמונה הטפלה הזו.

המאמר אכן עורר תגובות נזעמות מצד מלומדים המבינים בפילוסופיה של המדע, לאון ויזלטיר תוקף בחריפות את פינקר, הוא כותב:

שאלת מקומו של המדע בידע, בחברה ובחיים, אינה שאלה מדעית. המדע אינו מעניק סמכות מיוחדת, הוא אינו מעניק סמכות כלל, על הניסיון לענות על שאלה לא מדעית. לא למדע לקבוע אם למדע יש אמירה במוסר בפוליטיקה ובאמנות. אלו עניינים פילוסופיים, והמדע אינו פילוסופיה, גם אם הפילוסופיה מאז תחילתה היתה פתוחה למדע. המדע גם אינו מעניק כל הרשאה להרחיב את הקטגוריות שלו ואת שיטותיו מעבר לתחומי עצמו, שקווי המתאר שלהן הם כמובן נושא לדיון. אמינותם של פיסיקאים וביולוגים וכלכלנים בנושא משמעות החיים – מה שנקרא האמיתות האולטימטיביות, החילוניות או הדתיות – אינה יכולה להיות תלויה בעבודתם בפיסיקה וביולוגיה או כלכלה, אם כי יש כבוד לעבודה זו. השלכה מן המדע לרעיונות גדולים יותר על החיים, היא שכיחה למדי, אך אינה מוצדקת, והצדקתה אינה יכולה להיעשות בנימוקים מדעיים פנימיים. המדע מגיע עם השקפת עולם, אבל בעינה עומדת השאלה, האם זה יספיק לכלל תפיסת העולם האנושית, כדי לקבל שרירותית את השקפת עולם הזו…  יש להגן על המדע מפני שטויות, אבל לא כל מחלוקת עם המדע, או עם השקפת העולם המדעית, היא שטויות.

גם התגובה הזו לוקה במדענות כל שהיא, שהרי המטריאליזם אינו 'המדע', ואמונה בכח עליון אינה 'מחלוקת עם המדע', אלא לכל היותר עם חלק מעולם המדע.

פינקר בתגובתו מנסה להגן על דבריו, אבל הוא לא עושה שם מעבר ללחזור על הטיעונים שבמאמרו, אשר הרקאינו לעיל מדוע הם שגויים ונלעגים. גם ויזלטיר עונה לו באותו מקום.

ג'ון קרוסבי, פרופ' לפילוסופיה, כותב באתר השיח הציבורי (חלק מתוכן דבריו):

סטיבן פינקר מבין את גבולות הידע המדעי לא יותר מאשר הפונדמנטליסט מבין את גבולות הידע המקראי.

…פינקר טוען כי "מדענות" היא "מילה בוטה", שמשמעותה רגשית יותר מאשר מושגית. אבל ויזלטיר משתמש במונח עם כל הדיוק הראוי: המדענות מנכסת לעצמה את הפרדיגמה לידע ולאמת רק דרך מה שנרכש ע"י מדעי הטבע. במידה שהפילוסופיה או הספרות או הדת אינן חלק משיטות מדעי הטבע, הן מטופלת כצורה של ידע סטנדרטי, כלומר מתבטלות. במובן הפשוט הזה של המילה, פינקר מגן בבירור על המושג מדענות ומשמעותו.

…אם פינקר היה אומר שהמדע אינו חושף את עבודת ההשגחה האלוהית, הוא היה מדבר בדייקנות מדעית… אבל לטעון כי עצם הרעיון של ההשגחה האלוהית, יחד עם קטגוריות בסיסיות אחרות של הדת, הוא נסתר על ידי השקפת העולם המדעית – טוב, זה מדעי הוינטאג'.

המדענות של פינקר היא סוג של "פונדמנטליזם מדעי" או "מדע פונדמנטליסטי". הוא אינו שונה כל כך מן הפונדמנטליסט הנוצרי שמנסה לקבוע את גיל כדור הארץ באמצעות התנ"ך בלבד. התנ"ך הוא מסמך דתי ואינו מתאים ליישב שאלות של גיאולוגיה – כשם שמדע הטבע אינו מתאים ליישב את שאלת קיומו של האל ואת מעשיו בתוך העולם המוגבל. פינקר מבין את גבולות הידע המדעי לא יותר מאשר הפונדמנטליסט מבין את גבולות הידע המקראי.

…המדענים אינם אמורים להיות מוגבלים לחשיבה הרדוקציוניסטית על הדת. זה יכול להשחית את החשיבה שלנו על הצורות הבסיסיות ביותר של החיים. פינקר אומר: "תהליכי החיים, למשל, היו מיוחסים לכחות מסתוריים חיוניים, כיום אנחנו יודעים שהם מופעלים על ידי תגובות כימיות ופיזיות בין מולקולות מורכבות". הפילוסוף הגרמני האנס ג'ונאס לא יסכים לפשטנות הזו; הוא טוען כי החיים הפשוטים ביותר הם בעלי כח עצמאי, כוח של ארגון עצמי, שלא ניתן להסבר באופן מספק במונחים של תגובות כימיות ופיזיות. בתגובות של מולקולות ישנה פאסיביות המנוגדת לפעילות של יצור חי, שבו יונאס מבחין בחופש מקורי. הוא אומר כי יצור חי חי מתוך פנימיות מסוימת, בעוד שהתגובות הכימיות הן חיצוניות, הן מוטמעות לחלוטין בעולם האובייקט. לכן, ג'ונאס מנסה לשחזר משהו כמו נפש אריסטוטלית להסבר החיים.

עכשיו, המדענים חושבים שאפשר ליישב את הוויכוח הזה על ידי ביולוגיה; זה דיון פילוסופי, אשר צריך להיות נידון ברמה של הפילוסופיה. אתה לא יכול להפריך את דברי ג'ונאס עם עובדות על אינטראקציות ביוכימיות, כי הוא מכיר את הנתונים האמפיריים האלה וטוען שיש משהו מעבר לזה ביצורים חיים. הוא אינו פונה לעובדות נוספות מאותו הסוג, אלא ל"אנוכיות" מסוימת, שניתן להבחין בה רק בהגות פילוסופית.

…הוגי דעות כמו פינקר נכנעים למדענות כשהם אומרים שרצון חופשי הוא שריד של השקפת עולם פרה-מדעית. הם טועים לחשוב שאנחנו מכירים ברצון חופשי אצל אנשים רק כדי לחבר כמה פערים בסדר האמפירי, בדיוק כפי שהם חושבים בטעות שהמרחב הדתי נולד רק כדי למלא פער כלשהו בסדר הטבעי. אם אנשים רוצים להטיל ספק ברצון חופשי, הם יצטרכו לבוא עם טיעונים פילוסופיים אמיתיים, ולא להסתפק באמירה כי הרצון החופשי נראה משונה מנקודת המבט של מדעי המוח.

האם אין, בסופו של דבר, משהו מצומצם במובהק בטיעוניו של הפילוסוף מאקי (-פילוסוף אוסטרלי שקרוסבי מדמה את תורתו לפינקר) האם המדענות הזו אינה פשוט קולו של מישהו התקוע באזור נוחות מסוים? האם זה לא מזכיר לנו את האמריקאי הנוסע לחו"ל, אשר כאשר הוא מקבל מחיר במטבע מקומי, שואל בקוצר רוח כמה הדבר עולה "בכסף אמיתי" – כלומר, בדולרים? האם אין זה מקביל לדבריו של המלט: "יש עוד דברים בשמים ובארץ, הורציו, מאשר החלומות הפילוסופיים שלך" – או, במקרה זה, השקפת עולמך המדענית?

ובכל, לגבי השאלה האם המדע הוא האוייב שלך? התשובה היא: אם אתה מכור למדענות – כן.

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *