המשפחה החדשה אולי באה להחליף את הישנה, אלא שבמקום יותר חרות ושפע, היא יוצרת בפועל עוני ועוול. ואת זאת מכנים הפרוגרסיבים מוסרי.
המונוגמיה, עליה מתבססים התרבות והמשטר המודרניים, איננה דבר "טבעי". אין סיבה "טבעית" לכך שגברים חזקים, מוכשרים ומצליחים, לא ירבו נשים. כמוסד חברתי הגיעה אלינו המונוגמיה מיוון העתיקה, והיא התבססה במערב דרך היהדות והנצרות. מדובר בהישג תרבותי, שבו לשליטים ובעלי הכוח לא היה אינטרס מיוחד, ולכן פעולת הדת הייתה חשובה.
יש למונוגמיה חסרונות שונים, אבל גם יתרונות רבים. בעיקר היא חוסכת מאיתנו שכבה רחבה של גברים צעירים ומתוסכלים, שבדרך כלל מעלים את מפלסי הטסטוסטרון והאלימות באופן דרמטי: או שהם בעצמם אלימים, או שמדכאים אותם ביד קשה, או שמוציאים את התסכולים שלהם באמצעות מלחמות, או כל שילוב של הללו.
האם אלו שכל-כך רוצים לזנוח את המודלים המיושנים של המשפחה לוקחים בחשבון שפירוק המשפחה ("הגרעינית", כמו שמכנים אותה הפרוגרסיבים) מסכן גם את המונוגמיה? האם הם מבינים את הסיכון שבשובו של מעמד הגברים המנושלים והמתוסכלים? האם הם חושבים על כך שאז תידרש החברה להפחית משמעותית את חירות הפרט? זהו מקרה מובהק שבו יתר-חירות יקרב אותנו לאנרכיה של "מצב הטבע", שיפעל כבומרנג ויוביל לחברה שתהיה גם הרבה פחות חופשית וגם פחות שוויונית.
נשמע מוגזם? אולי. ייתכן שיש סיבה עלומה שבגינה הפוליגמיה לא תשוב למחוזותינו גם אם תותר. אלא שבפועל, לא צריך להגיע עד לפוליגמיה כדי להזיק לחברה באופן בלתי-הפיך דרך פירוק התא המשפחתי. דוגמא טובה לכך נותנות המשפחות החד-הוריות בארה"ב. בשם החופש, הרב-תרבותיות, הקידמה והנאורות שופר בעשרות השנים האחרונות הדימוי של משפחות חד-הוריות, והן קיבלו לגיטימציה חברתית וסבסוד.
ההשלכות של הפרוגרס הזה, במיוחד על השחורים בארה"ב, היו דרמטיות ביותר. מספר הנשים השחורות שהתחתנו וחיו עם בני-זוגן עמד ב-1950 על 53%, וצנח ל-25% היום. ב-1950 גדלו 17% מהילדים השחורים במשפחה חד-הורית; ב-2011 המספר קפץ ל-67%. ב-1965 רק 8% מהלידות היו מחוץ לנישואים; ב-2012 המספר זינק ליותר מ-72%. יותר מ-59% מהנשים השחורות שיש להן שני ילדים ומעלה הרו לאבות שונים (כלומר, ביולוגית הילדים הם רק חצי-אחים).
אם כן, בארה"ב בימינו המצב השכיח בקרב השחורים הוא משפחה חד-הורית, שאם יש לה שני ילדים ומעלה הם באים מאבות שונים, שאף אחד מהם לא נמצא בסביבה. לכאורה אפשר היה לפנטז על העצמה נשית ושינוי כללי המשחק, אך בפועל מציאות חייהם אכזרית מאוד. המשפחות הללו עניות ותלותיות (הסיכוי שמשפחה חד-הורית תהיה עניה גדול פי שישה מאשר משפחה דו-הורית), ולילדים הללו צפוי עתיד עגום לא פחות מן ההווה: הסטטיסטיקה מראה שאין להם הרבה סיכוי להיחלץ ממעגל העוני, והם חיים בסביבה רוויית פשיעה, סמים, אלימות, מוות, ומצוקה נפשית.
המצב הזה לא נראה הפיך. מעטים בלבד יעזו לבקר את המשפחות החד-הוריות, שלא לדבר על הפסקת סבסודן; הדבר נתפס בחברה הרב-תרבותית והפרוגרסיבית כאכזרי וכגזעני. לבנים נזהרים אפילו מלדבר על אפרו-אמריקנים ("כשאתה פה", מייעצים לי חבריי האמריקנים, "אל תגיד אפילו דברים טובים על שחורים, זה ייתפס כגזענות"). וכל עוד המצב הזה מתמיד, האישה חיה במצב משפחתי שהוא אפילו גרוע מפוליגמיה, מפני שהאב הפוליגמי לפחות מרגיש מחויב להישאר עם נשותיו וילדיו, בעוד שהאבות שאינם מכירים בכלל בנישואים לא מרגישים מחוייבים לדבר, והחברה כולה נדרשת לפצות על אורח-חייהם.
ומה מקור העיוותים המוסריים, הדלות והמצוקה הללו? יופי-טופי של "פרוגרס", "זכויות", ו"מגיעה הכרה גם לחד-הורות", ו"לא להיות תקועים בעבר", וזו "משפחה חדשה", וצריך "להעצים" אותת, ו"פתיחות", ו"פלורליזם", וכו', וכו', שהתנפצו אל קרקע המציאות, ופגעו אמנם בכולם, אך בעיקר באוכלוסייה שאותה רצו "להעצים". העוול שנגרם לילדים השחורים כתוצאה מהמדיניות "המתקדמת" הזו הוא בלתי-נתפס.
הלקח מכאן פשוט. טיעון איננו מוצדק משום שהוא פרוגרסיבי ו"נאור" בעיני עצמו. כל מקרה צריך להיבחן לגופו, וטיעוני "מדרון חלקלק" הם לגיטימיים לחלוטין. אנו חיים היום בחברות הרבה יותר סובלניות מאשר אי-פעם בעבר; אבל זה לא אומר שאסור להציב גבולות, או שאפשר להשתמש בפתיחות הזו כדי לטעון שמעכשיו הכל לגיטימי. כשבאים לשנות את הסדר הקיים, המשרת את רוב החברה היטב, צריך להיות ברור מה מרוויחים ומה מפסידים, מה הסיכויים ומה הסיכונים.
נאמר זאת אחרת: חובת ההוכחה מוטלת על מי שמציע להחליף סדר חיים נוהג במשהו "חדש". מי שדורש שינוי צריך להסביר מדוע הדבר רצוי לחברה, ועליו לעשות זאת מבלי להניח את המבוקש, כלומר, בלי להשתמש במילים כמו "פתיחות", "קידמה", "זכויות", "נאורות", "חירות", "שוויון" או שאר "ערכים" מופשטים.
אנו יודעים שדורשי השינוי משוכנעים בערכיהם, ושמבחינת השיח הפרוגרסיבי דבר הוא מוצדק מעצם היותו "מתקדם". אלא שלרוב החברה הסדר הקיים והערכים הכרוכים בו נוחים ומועילים, ולכן כל שינוי בהם צריך להיות מוצדק במונחים של "תועלת", "שפע", "שגשוג", או "ביטחון", שתרוויח אותה חברה. מותר לאנשים לרצות לשמור על החברה המאורגנת והצפויה שלתוכה נולדו ובה גדלו. כדי לשנות את דעתם, צריך להראות להם שבחברה החדשה חייהם יהיו טובים יותר.
"זכותי", או "גם לי מגיע", או "אל תהיה מיושן", אינם טיעונים משכנעים, שכן תמיד אורבת הסכנה שאותה "זכות" או "חדשנות" תחריב מוסדות חברתיים ואיזון חברתי עדין שרוב בני החברה נהנה מהם, ואשר הושגו בהתפתחות ארוכה וייחודית. הפרוגרסיבים צריכים גם לדעת שלא תמיד הם יצליחו לשכנע בניסויים החברתיים המפרקים ובועטי-המוסכמות שהם כל כך אוהבים. וכאשר הם נכשלים, יהיה זה לא ראוי לכפות על החברה, בשם ערכים מופשטים, מדיניות וזכויות שהיא אינה מעוניינת בהן. הסיבה לכך היא מוסרית במובהק, שהרי הרוב שלא חפץ במדיניות ישלם גם הוא את המחיר במקרה של כישלון (בכלכלה זה נקרא: "השפעה חיצונית שלילית").
אכן, בניגוד לאוטופיה הפרוגרסיבית, "החיים", כמאמר המשורר, "קשים", וכדברי משורר אחר, "לא תמיד אתה יכול לקבל מה שאתה שרוצה".
עד כאן ברץ.
המעונין להבין מה מאפיין את ה"משפחה החדשה", ומי המוחות המעוותים העומדים מאחוריה, יוכל לצפות בהרצאתה של המטורפת מירב מיכאלי "ביטול מוסד הנישואין", בו היא משלבת הזיות מבתי מדרש למגדר עם רעיונות מרקסיסטיים שאבד עליהם הכלח, לא בלי דרישה להלאמה ולכפיה ומיסוד של כל התקנות הספרטניות / קומוניסטיות שפשטו את הרגל עוד לפני שהנ"ל למדה לקרוא, אם בכלל.
וכאן מלמדת האומללה את האוסטרלים פרק בהלכות משפחה: "המקום המסוכן ביותר לילד הוא המשפחה הגרעינית"… ניתן לראות שהצופים ואף משתתפי הפאנל מוכים בהלם למשמע דברי ההבל המעוותים…
לגבי ה'מחקרים' עליהם מסתמכת מיכאלי, כדאי לקרוא את דבריה של גלי בת חורין: "כל חוקר שני מתעלל במושג מחקר", בין השאר: "שלחו לי עכשיו "מחקר" המראה, שכל ילד שני עובר התעללות במשפחה. אני חושבת שניתן להפריך את המחקר הזה ממש מתוך עצמו, אפילו בלי להוציא ראש מהחלון…
כשחוקר מגיע למסקנה שמוסד המשפחה הוא המקור להתעללות בילדים – אם הוא שפוי היה עליו להבין ששגה במושג "התעללות" ולא- שהמוסד שמשחר האנושות הוא הפתרון היציב ביותר להגנת הילד- הוא הבעיה.
אז, האם כל ילד שני עובר התעללות במשפחה?
נניח שאני אלך לביטוח לאומי
-יש לי מחלה כרונית חשכת מרפא, אני רוצה קצבה לכל החיים
– אוי, ממה את סובלת?
– אני בת תמותה, נולדתי , אז אני אמות מזה
-אבל כולם ימותו בסוף!
– למה זה צריך להיות אכפת לי?
…..
האם יכול להיות אדם כל כך טיפש, עד כדי שהוא מדמיין לעצמו- שיש לו פתרון טוב יותר, לשאלה שכל הטבע, החל מרמת התא האחד -ועד אוסף ביזליוני התאים שמרכיבים חברה, מתוך אינפורמציה – שגם אם היה לרשותו עכשיו כל הידע האנושי המדעי – היה יכול לדעת על כך פחות ממיליונית הפרומיל, (אולי) ומתוך יידע כל כך אפסי- שמתוכו – עוד פחות מכך מנוסח במושגים – שעליהם ניתן לומר משהו, וגם הם מתעתעים וסותרניים – שהוא יודע טוב יותר איך צריכה להיות התארגנות חברתית?! אדם כזה לא יכול להחשב חוקר, אישה כזו – יש להרחיקה כל השפעה על הציבור.
ברור, שישנה בעייה של התעללויות בילדים. ללא ספק יש לטפל בה. המבנה המשפחתי הוא המבנה המיטבי לכך. ואין לו שום פתרון אחר שבן תמותה יכול להמציא. ולמעשה, התעללות במשפחה היא תופעה שאכן קיימת בכל משפחה – ככשל להצליח להגיע לשלמות. פרקו את המבנה הזה – והכשל יהיה הנורמה. לאסוף מיעוט מזערי, יחסית, של כשלים (ללא ספק רבים מאד מאד) ועל פיהם לאפיין מערכת – לזה התכוון אורוול כשאמר, שצריך להיות אינטלקטואל כדי להיות עד כדי מטומטם".
עד כאן גב"ח, והפתעה: מירב מיכאלי לא לבד, יש עוד מטורפות בעולם, הנה שונאת גברים אחת לדוגמא:
ואי אפשר שלא להתרגש מה'בשורה' של דיויד בנאטר, ראש החוג לפילוסופיה באוניב' קייפטאון, וראש המרכז לביואתיקה, ובכן: "אל תביאו ילדים", בהמשך לספרו "עדיף היה לא להיות" (2006), טוען ה'פילוסוף' שעוסק באתיקה, שהבאת ילדים לעולם היא נזק חמור לעולם ולילדים, ויש צו מוסרי להימנע ממנו…
והנה טיעון לדוגמא:
אם אתם חושבים, כמו רוב האנשים, שמוות הוא נזק חמור, אז יש לנו 100 אחוז סיכוי לחוות את האסון הזה. כשאנחנו מביאים ילד לעולם, במוקדם או במאוחר הפגיעה האולטימטיבית הזאת תהיה מנת חלקו
וכמובן: הנזק האדיר שבני אדם גורמים לחיות כשהם אוכלים אותן, גם בני אדם טבעוניים גורמים נזק סביבתי מזעזע, ממש עושה חשק להתאבדות קבוצתית, ולסיום המאמר כותב ה'פילוסוף':
אין לשאול אם בני האדם ייכחדו, אלא מתי הם ייכחדו. אם הטיעונים האנטי-נטליסטיים נכונים, הרי שבסך הכול מוטב שהמין האנושי ייכחד במוקדם ולא במאוחר, שהרי ככל שהמין האנושי ייכחד מוקדם יותר, כך יימנעו יותר סבל ואומללות.
אין צורף להוסיף מלה על דברי הטירוף האלו, מלבד להצמידם לכותרת "המשפחה החדשה".
ה'אופנה' מגיעה גם לארץ, ובYNET טורחים לכסות את הנושא באהדה ובשיטות הרגילות של המצאת מונחים 'מתקדמים' המתארים את הטירוף והאגואיזם במיטבו:
בשנים האחרונות אנחנו עדים לגל הולך וגדל של "אל-הוריים" (בני זוג או יחידים אשר בוחרים במודע שלא להיות הורים), כאשר המחקרים האחרונים בתחום מראים שבמדינות כמו דרום קוריאה 2 מתוך כל 10 דרום קוריאנים מעדיפים שלא להביא ילדים לעולם. מדובר ב-18% מהאוכלוסייה המקומית, ולמרות שזה אולי נשמע כמו מספר נמוך, מדובר בלא מעט אנשים שפשוט לא רוצים או מעוניינים להיות הורים.
גם בישראל ניתן למצוא יותר ויותר קהילות של "אל-הוריים", חלקם נשואים, אבל רבים מהם עדיין רווקים. דיאנה ניקי היא אל-הורית בת 33. היא נשואה לגבר "אל-הורי" בעצמו, וטוענת שהיא מעולם לא נאלצה לוותר על אהבה או על קשר פוטנציאלי רק בגלל הסירוב שלה להפוך בעתיד לאימא. "כמעט כל מי שיצאתי איתו ידע עוד לפני הדייט שאני אל-הורית", היא אומרת. "אני פחות הייתי בקטע של בליינד דייטים גם ככה, ותמיד יצאתי עם אנשים שהכרתי ושוחחתי איתם לפני".
ובכן מדובר בלי ספק ב'גל הולך וגדל', אחד הדברים המשותפים לקוריאה ולישראל, (כנראה שגם האנאלפביתיות משותפת: אם 2 מתוך 10 קוריאנים הם 'אל הוריים' (מה זו הלשון המיושנת של 'מעדיפים שלא להביא ילדים'???), איך זה 18%), בכל מקרה לפי YNET ישנם "יותר ויותר קהילות של אל הוריים", מענין לתהות על משמעותו של המושג הפומפוזי 'קהילות', לפי איזה מילון הגיע לכאן, האם מדובר בישובים קהילתיים שזה המוטו שלהם? בקבוצות שיש להם מועדון באיזה שהוא מקום? או בסתם שקר במסוה של 'קידמה' שבנוי על ריאיון עם שתי נשים (!), שעל שאר הנשים בעולם יש לראשונה משפט אחד לומר: "באופן אוטומטי חושבים שכל הנשים רוצות להשריץ". השניה אומרת את זה באופן די פשוט: "החופש שלי הוא הדבר שהכי חשוב לי בחיים", כלומר אגואיזם טהור, רוב האנושות מקבלת סיפוק מהנתינה והאהבה, יש כאלו שלא. ממש מודל לחיקוי, 'קהילה' פורחת! (מה שלא מפריע לה לומר בהמשך: "הבאת ילדים היא דבר אגוצנטרי"…)
כשמישהו תיאר ל'אל הורית' את האושר הכרוך בהבאת ילדים, התגובה היא: "הצעתי לו להיכנס להיריון בעצמו, אם זה כל כך נפלא בעיניו. ההערות הסקסיסטיות שלו היו פשוט מעליבות, חשוכות ופרימיטיביות, וזה קורה לי הרבה". – תודו שזה נשמע מאד 'מתקדם'. סה"כ הבאת ילדים היא הטבע של כל המינים החיים בעולם, הגיע הזמן להתעלות מזה!
המראיין מתעלה על עצמו בשאלה "מתי הבנת שאת אל-הורית?", הנה זה בא, הפיכת 'אל הוריות' לטבע, ממש כמו הומוסקסואליות, פתיחת חנויות בשבת, הזדהות עם מחבלים, דברים שהגנטיקה קובעת, ואין טעם לנסות לשנות אותם בטיפולי המרה מאולצים!! כולם בעצם הם 'אל הוריים' אלא שהם עדיין לא הבינו זאת, הפרימיטיביים, שתי נשים כבר 'הבינו'… למזלינו הן אינן משאירות אחריהן מורשת מלבד כתבה בYNET.
קראתי את הדברים של ברץ ויש צשהו שאני לא מבין בהשקפה של שמרנים חילוניים ימניים: מה הופך אצלם משהו למחייב? הם מאמינים שהמשפחה הגרעינית היא חשובה אבל לא בגלל שהיא קדושה או מחויבת אלא בגלל טיעונים של "יכול להיות רע", נו ו? ואם יפתרו את הרוע הזה אז יהיה מותר לבטל את המוסד? ואפילו אם לא יפתרו מה מונע מאדם להגיד שהוא לא רוצה להיות מונוגמי והוא לא חושב שזה משהו מחייב ושכל אדם יעשה מה שהוא רוצה.
זה לדעתם ערך
אבל זה ערך רק במילה, הוא ריק מתוכן. לא סתם הם מנסים לתרץ את שמירת התא המשפחתי על ידי טיעונים שאומרים שמונוגמיה זה טוב כי ככה יש לגברים מקום לפרוק את התאווה שלהם מה שמקטין את היצר האלים שבתוכם (עם טיעון כזה אפשר בכלל לטעון שחיי הוללות מערביים הם עדיפים). קשה לי להאמין שאפשר לתרץ נישואין ללא טיעון דתי.
אני לא בטוח שאתה צודק שהוא ריק מתוכן
יש ערכים שמרניים והם מוצגים ומנומקים בספרות השמרנית
נישואין זה יחס רציני לקשר