נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

התנ”ך היה באמת – ד”ר ליאורה רביד

ד”ר ליאורה רביד, מחברת הספר “התנ”ך היה באמת” מתראיינת בבמות שונות בנוגע לספרה. כדי להבין את שיטתה אפשר לקרוא את הפרק ‘עולם התנ”ך’ מתוך ספרה, המראה כיצד הכחשת המקרא מיוסדת על שאלות של מה בכך, שחלקן קשורות בחוסר הבנה מינימלי של התרבות והתנאים: תקציר שלו כאן:

(יש לדעת כי רביד אינה מאמינה בקדושת התנ”ך, אלא רק באמינותו ההיסטורית באופן כללי).

(לגישה הפשוטה הזו להיסטוריה המקראית, יש לציין לספרו של ברוך קפלינסקי ‘הביוגרפיה של אברהם אבינו ותקופתו‘, יו”ר החברה לחקר המקרא, קפלינסקי היה אדם לא דתי, אבל זה לא הפריע לו להבין את ההיסטוריות של המקרא ולעסוק בה בהרחבה).

בבמה אחרת (“עושים היסטוריה”) מתייחסת רביד לפולמוס ‘אין ממצאים בשטח’:

החלום ושברו : אין ממצאים בשטח

בשנת 1999  פרסם ארכיאולוג, בשם פרופ’ זאב הרצוג, מאמר שהתפרסם בעיתון הארץ – העיתון של האנשים החושבים, שנשא את הכותרת הפרובוקטיבית : התנ”ך: אין ממצאים בשטח (29.10.1999)  -ואני מצטטת רק לקט מצומצם שחשוב להמשך דברינו.

“אחרי 70 שנות חפירה מאומצת בארץ ישראל, מגיעים הארכיאולוגים למסקנה מפחידה: לא היו דברים מעולם. מעשי האבות הם אגדות עַם. לא ירדנו למצרים וגם לא עלינו משם, לא כבשנו את הארץ ואין זכר לאימפריה של שלמה.”

האם בזה אנחנו מתקרבים להסביר מדוע התערער מעמדו של התנ”ך וסיפור יציאת מצרים? יש עוד כמה פנינים ששוות ציטוט:

“בעשרים השנים האחרונות מתחוללת מהפכה של ממש ביחסם של חוקרים ישראלים אל המקרא כאל מקור היסטורי (הכוונה לשנים שחלפו מאז מלחמת ששת הימים ועד לפרסום הכתבה). מרבית העוסקים בדיונים מדעיים בתחומי המקרא… מסכימים כעת כי שלבי התהוותו של עם ישראל היו שונים לחלוטין מאלה המתוארים בתנ”ך. …. קשה לקבל זאת, אבל לחוקרים ברור היום שעַם ישראל לא שהה במצרים, לא נדד במדבר, לא כבש את הארץבמסע צבאי ולא הנחיל אותה לשנים-עשר שבטי ישראל .הארכיאולוגיה של ארץ ישראל … מוכנה להתעמת עם ממצאי מחקר המקרא וההיסטוריה הקדומה כדיסציפלינה שוות ערך. אך במקביל מתרחשת תופעה מרתקת של התעלמות מצד החברה הישראלית. רבים מן הממצאים המוזכרים לעיל מוכרים וידועים כבר עשרות שנים. … ובכל זאת, אין הדעות המהפכניות הללו חודרות לתודעת הציבור … .”

כצפוי, דבריו של הרצוג עוררו תדהמה עמוקה וזכו להדים רבים.  זו הייתה פעם הראשונה שארכיאולוג, שלו  מעמד אקדמי בכיר, קובע בקול רם וברור שסיפור יציאת מצרים וסיפורי האבות שקדמו לו, לא התקיימו מעולם. שנים אחדות לאחר מכן, יצא לאור ספרם המשותף והמקיף של הארכיאולוגים, פרופ’ ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן, ‘ראשית ישראל – ארכיאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי’ (2003), שחיזקו את דבריו של הרצוג, ותרמו את תרומתם להתדרדרות התנ”ך בכלל ומעמדו של סיפור יציאת מצרים בפרט.

פינקלשטיין וסילברמן הקדישו בספרם פרקים ארוכים המנמקים מדוע סיפורי התנ”ך, ובהם סיפור יציאת מצרים, לא התרחשו מעולם (עמ’ 83-64). אציין אחדים מהנימוקים העיקריים שרלוונטיים לכאן:

  1. “בנוסף לכך שבמדבר סיני לא נמצא כל שריד ארכיאולוגי שתומך בכך שבני ישראל חצו את המדבר, גם במצרים עצמה, שבה נערכו חפירות ארכיאולוגיות מקיפות ביותר, לא נמצאה כל עדות לנוכחותם שם. מבין אלפי התעודות, הכתובות וציורי הקיר, אין אפילו עדות אחת שמאשרת, או רומזת, שקבוצה אתנית בשם ‘ישראל’ הגיעה למצרים, שׁוּעבּדָה בה ונמלטה ממנה, כמסופר בספר שמות”.
  1.  פינקלשטיין וסילברמן טענו בצדק, שהמצרים הקימו שרשרת של מצודות לאורך הדלתא של הנילוס (רצועת החוף של ים תיכון)  וכן גם במדבר סיני. מטרת המצודות הייתה למנוע ממסתננים מלחדור לתחום מצרים. לדבריהם, היות שהגבול בין מצרים לבין ישראל היה נתון לפיקוח קפדני, לא יתכן שעבדים נמלטו דרכו לכיוון ארץ כנען. אירוע שכזה, לו התרחש, היה בוודאי מוזכר באחת הכתובות שנתגלו במצרים.
  1.  טענה חשובה שהעלו השניים: ספר שמות מתאר מאות אלפי עבדים שנמלטו ממצרים על כל רכושם (יב, לז-לח). שני הארכיאולוגים טענו בתוקף שקהל עצום שכזה חייב היה להשאיר אחריו שרידים כלשהם, שאותם הארכיאולוגיה המודרנית הייתה מאתרת – אך כאמור, אין ממצאים בשטח ויש עוד טענות…

בוא נשמע מה אומר פרופ’ נדב נאמן, שנחשב לאחד ההיסטוריונים החשובים והבכירים ביותר בארץ, ולדעתי בעולם, של התנ”ך. פרופ’ נאמן הסתמך על עובדה שאיננה מוכרת לציבור הרחב ושלה הוקדש כנס המאזינים של עושים היסטוריה במוזיאון ישראל (2016): פרעה בארץ כנען – והיא שמצרים כבשה את ארץ כנען בסביבות שנת 1600לפנה”ס, ושלטה עליה במשך כ-300 שנים. עד שסביבות שנת 1300 לפנה”ס היא אספה את כוחותיה ונסוגה מכאן.מנתונים היסטוריים אלה הסיק פרופ’ נאמן שתי מסקנות חשובות.

האחת: שסיפור השעבוד של בני ישראל למצרים, התרחש למען האמת כאן, בארץ ישראל, ולא במצרים.

השנייה:  שיציאת מצרים התרחשה מהכיוון ההפוך:  מישראל למצרים – ומכאן שעלינו לדבר על יציאת מִצְרִים  ולא על יציאת מִצְרָיִם. לדבריו, היות שהמצרים שעבדו את תושבי הארץ, יציאתם מהארץ  נתפסה כנס אדיר.

ועל הדברים האלה יש להוסיף את ספרו של פרופ’ ישראל קנוהל, השם; המספרים הסודיים של התנ”ך ותעלומת יציאת מצרים. שהמשיך את הקו של פרופ’ נאמן, וזיהה היכן בדיוק נמצא ים סוף שבו טבעו מרכבותיו של פרעה (בר’ יד). והיכן זה קרה? לא תאמינו, באגם החולה שבגליל העליון, בגלל ששם גדל סוף….

הפרכת הטענות של החוקרים

המטרה שלנו ב”עושים תנ”ך”, היא לתת הסבר לנושאים נבחרים מהתנ”ך, ולא להשתמש בבמה זו כדי להתווכח עם דעה זו או אחרת. הפעם, באופן חריג , אני מבקשת להתייחס בקצרה לטענות החוקרים שהזכרנו, משום שדבריהם פורסמו  בכל אמצעי התקשורת ובספרים, במטרה להגיע לציבור הרחב ולהשפיע על דעתו. ואכן הספק אם סיפור יציאת מצרים היה או לא, נזקף במידה רבה לזכותם של החוקרים שהזכרנו, שנהנים ממעמד בכיר בארץ ובעולם. אלא שבטענותיהם נפלו טעויות – והטעויות האלה חדרו לתודעת הציבור הרחב והשפיעו עליו.

הארכיאולוגים הרצוג ופינקלשטיין, הפריכו את סיפור יציאת מצרים – ואת כל סיפורי בראשית, על בסיס הוכחות מן העדר, או בלשונו של פינקלשטיין, על בסיס “הוכחות על דרך השלילה“, שמבוססות על מה שלא מצאו. הוכחה “מן ההעדר” היא טעות מתודית בסיסית. חוקר איננו מסיק מסקנות ” על דרך השלילה” ועל סמך מה שלא מצא, אלא רק על בסיס מה שכן מצא. הכלל הזה נכון תמיד, ונכון שבעתיים כאשר מדובר בארכיאולוגים שעוסקים בענף כל כך דינאמי, שכל הזמן משתנה.

זה באמת הזמן להעיר שבמצרים נערכו – ועדיין נערכות, חפירות ארכיאולוגיות מקיפות ביותר. הארכיאולוגיה המצרית מרשימה במידה שלא ניתן להגזים בהיקפה ובחשיבותה.  ובכ”ז, הארכיאולוגים עצמם טוענים שהם גירדו רק את הקצה, וחלק גדול מהממצאים עדיין קבור באדמה – או הושמדו ברבות השנים. ברור שארכיאולוגים שמסיקים מסקנות היסטוריות כל כך גורפות על בסיס מה שלא נמצא, אך אולי יימצאו בעתיד – זה באמת נשמע בעייתי ביותר.

ומה לגבי העדר השם “ישראל” מתעודות מצריות בנות הזמן ההוא? הטענה שהשם ‘ישראל’ איננו נזכר באף תעודה מצרית איננה מפתיעה. השם ישראל היה שמו השני, והשולי, של יעקב. לפי ספר בראשית, רק יעקב ובניו הגיעו למצרים. כלומר, מדובר במשפחה אחת ולא בעם גדול ורב. ולכן מלכתחילה אין מה לצפות שהמצרים יזכירו קבוצה קטנה וחסרת משמעות שהגיעה לשעריה.

הטענה שלו יוצאי מצרים היו הולכים במדבר סיני, הם היו מותירים אחריהם שרידים כלשהם שאותם הארכיאולוגים היו מוצאים, היא באמת אבסורדית לחלוטין. למה? משום שהיא מתעלמת מהאקלים המיוחד של המדבר: מהסופות שמניעות הררי חול ממקום למקום, שקוברים את כל מה שמתחתיהם. סופות החול משנות את הטופוגרפיה של המדבר ומפוררות לאבק כל ממצא שעשוי מחומר מתכלה (עצמות, עורות וכד’). פינקלשטיין וסילברמן התעלמו מהשמש שצולה את מה שמתחתיה, שאף היא מאיצה את תהליך ההתפוררות. אין שום סיכוי למצוא במדבר חולי, שאין לו קרקע יציבה, שרידים בני אלפי שנים, אלא אם הוטמנו  בתוך כדי חרס, שאותם הכניסו למערות. לפיכך לא ברור איזה ממצאים היו יכולים להשאיר מאחוריהם הולכים שחצו את המדבר לפני יותר מ-3000 שנים. העובדה ששני החוקרים התייחסו למדבר החולות של סיני, כאל אדמה מוצקה כמו זו שבמרכז הארץ, היא מוזרה ביותר.

אז בעצם, אם בעוד 3000 שנה ייצאו ארכיאולוגים למדבר סיני כדי למצוא שריד למסעם של המסתננים הסודנים לישראל, הם לא ימצאו דבר. עד אז מעט החפצים שהותירו המסתננים במדבר יתכלו וייעלמו לחלוטין. והארכיאולוגים יוכלו להכריז בקול רם ש”אין ממצאים בשטח” ולהביא “ראיות על דרך השלילה” כהוכחה לכך שהתקשורת, כהרגלה, בדתה סיפורים שמעולם לא התקיימו. דבריהם של הפרופסורים נאמן וקנוהל, שהפכו את הכיוון של יציאת מצרים – ליציאת חילות מצרים מארץ כנען לכיוון מצרים, מרוקנת  את השפה מכל תוכן ומשמעות. למה? כי ברגע שמתחילים להפוך את משמעות הכתוב, אפשר להפוך כל דבר. אפשר לומר על חושך – אור, ועל טוב – רע, ועל אסור – מותר. הקביעה שהאמת הפוכה לחלוטין ממה שכתוב, היא מדרון חלקלק …

עד כאן רביד (על היעדר שרידים כביכול, ראה עוד כאן בסוף המאמר).

על יציאת מצרים כותבת רביד: “הצפנו כלפי מעלה שורה ארוכה של פרטים היסטוריים, שנכונים לזמן ולמקום התרחשותם. דיברנו על כך שבמשך מאות שנים מצרים הלכה ונחלשה בשל חדירת אוכלוסיות זרות לתוכה, ושבסביבות שנת 1300 לפנה”ס היא ספגה מכה נוספת בגלל המלחמה הממושכת בפלשתים, שהתחוללה לאורך הדלתא והחוף של ים תיכון. אמרנו שחולשת השלטון המרכזי שנוצרה בפרק הזמן הזה, היוותה חלון הזדמנויות לעבדים לברוח על חירותם – ולפי התנ”ך בני ישראל אכן היו עבדים נמלטים. הראינו שספר שמות מעלה תערוכת תמונות מרשימה של החיים שרחשו לאורך הנילוס, חיים שלא היו יכולים להתקיים בשום מקום אחר, זולת הנילוס. דיברנו על חיי העבדים במצרים, על תעשיית הלבנים והגומא. הזכרנו את הזפת, שהיה חומר גלם שנמצא אך ורק במצרים.

בשלב השני הזכרנו שהמלחמה בפלשתים לאורך החוף, הותירה פתח מילוט אחד ממצרים לישראל:  דרך מדבר סיני, ושוב נתקלנו במאפיינים מובהקים שקיימים במדבר, אך לא בישראל. המחסור הקש במים ובמזון הרעב – ואפילו הזכרנו את השלו, שהוא ציפור מדברית.

הפרטים הרבים האלה, הם כמו מכמונות משטרתיות: שלפיהן רק אדם שחי במצרים ושהלך במדבר יכול היה לדעת עליהן”.

ע”כ רביד, (בההמשך למרבה הצער היא נצמדת לדוגמות וקובעת שאף שכל הסיפור ההיסטורי נכתב כבר בזמן המאורעות, ב1200 לפנה”ס, בימי הבית השני הוסיפו רובד של נסים, ושכחה שברגע שמוסיפים, הלכה המכמונת. מי שמוסיף לא יודע מה מציאותי ומה לא ובהכרח טועה).

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

Leave a Reply

avatar
 
smilegrinwinkmrgreenneutraltwistedarrowshockunamusedcooleviloopsrazzrollcryeeklolmadsadexclamationquestionideahmmbegwhewchucklesillyenvyshutmouth
  Subscribe  
Notify of