נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

חנן אלפר – סקירה על שיטת וליקובסקי בארכיאולוגיה

חנן אלפר – סקירה על שיטת וליקובסקי בארכיאולוגיה

 

להפוך עולמות ללא הפסקה

כפי שפורסם ב"מקור ראשון"

 

בימים אלה רואה אור בארצות הברית מהדורה חדשה של הספר "עולמות מתנגשים" מאת עמנואל וליקובסקי. מעטים הספרים שחוללו פולמוס מדעי כספר זה, ומעטים המדענים שהעזו "לנער" מוסכמות מדעיות כמו מחברו. שולמית כוגן, בתו של וליקובסקי, משלימה בימים אלה את הוצאתם לאור בשפה העברית של כתביו העיקריים.

חנן אלפר

 

 

מדוע לובשת הזברה פיז'מה? ולמה העגבניות אדומות? מדוע צומחים הפרחים עם שורשים באדמה ולא באוויר? ולמה השמים כחולים? הילדים שואלים שאלות. המהפכנים שבין המדענים הם ילדים-מבוגרים שהתעקשו להמשיך ולשאול, וגם לענות תשובות מפתיעות- ולעיתים כה פשוטות, שאיש לא חשב עליהן קודם.

עמנואל וליקובסקי היה כנראה ילד אמיתי. מיגוון הנושאים בו עסק היה בלתי מוגבל ונגע בתחומים מגוונים: היסטוריה, גיאוגרפיה, פילוסופיה, פסיכולוגיה, אסטרונומיה, פלאונטולוגיה, וגם אנתרופולוגיה וגם אגיפטולוגיה וגם.  הוא ניסה לגלות מתי התרחשה תקופת הקרח, מי היה האורקל מדלפי, כיצד חרבה טרויה ואיך נוצרו מכתשי הירח.   מהי "שעת הזאבים" ומתי נוצר לראשונה הדימוי של מכשפה רוכבת על מטאטא.   מדוע סיבובו של ונוס (נוגה) הפוך מזה של שאר כוכבי הפלנטה. האם אכן נפלו חומות יריחו והיכן בדיוק שקעה אטלנטיס.   האבן השחורה במכה- מאיזה כוכב הגיעה אלינו, ומדוע עבדו העמים הקדמוניים "כוכבים ומזלות".   כיצד החלה הערצתה של הפרה הקדושה בהודו, מיהו בעל זבוב, מהם "דמדומי האלים", כיצד נוצרו התעלות שעל גבי מאדים, ועוד ועוד ועוד, שאלות עד בלי די, וגם תשובות.

 

"כוכב" נולד

עמנואל וליקובסקי נולד ברוסיה, בשנת 1895, לשמעון יחיאל, מחלוצי תחיית השפה העברית, ולבלה רחל לבית גרודינסקי. את ספרו "לפני עלות השחר", המתעד את שיחותיו והתכתבויותיו עם אלברט איינשטיין, מקדיש וליקובסקי לאמו "כאות הוקרה על דמעה שפעם, לפתע זלגה דמעה מעינה" עת הגיעה לפגישה עם מנהל הגימנסיה שמשעריה נדחה בנה שלוש פעמים בשל מדיניות ה"נומרוס קלאוזוס" כלפי ילדים יהודים ברוסיה הצארית.

בגיל שמונה עשרה סיים התלמיד המצטיין עמנואל וליקובסקי את חוק לימודיו באותה גימנסיה ואף זכה במדליית זהב יוקרתית. לאחר מכן הוסמך כרופא באוניברסיטת מוסקבה. בשנת 1922 עלו הוריו לארץ ישראל , ואביו החל להוציא לאור את "שפתנו" – קובץ בלשני בעריכת פרופ' יוסף קלויזנר – וכן מימן בכספי קרן מיוחדת שהקים,  את הוצאתם לאור של "כתבי האוניברסיטה" – בימה מדעית לאנשי מחקר ומדענים יהודיים מרחבי העולם, אשר נועדה להיות בסיס לאוניברסיטה העברית בירושלים. את המאמרים אשר קובצו בשני כרכים, ערך עמנואל, אשר נשאר בחו"ל לשם כך.

הוא עלה לארץ בשנת 1924, ועסק לפרנסתו ברפואה. בשנת 1928 נסע לווינה, להשתלם אצל ד"ר זיגזמונד פרויד בפסיכואנליזה, ואף פרסם מספר מאמרים ב"אימגו" – עיתונו של פרויד. אחד ממאמריו אלה עוסק ב"קיומו הפיסיקאלי של עולם המחשבה" ומציע הסבר קליני לתופעת הטלפאתיה. התעניינותו בפסיכואנליזה הביאה את וליקובסקי לעסוק במתן פרשנויות לחלומותיו של פרויד עצמו.

במיוחד התעניין וליקובסקי בדמותו של המלך המצרי אחנאתון, אשר פרויד הגדירו כמונותאיסט הראשון, שממנו "שאל" משה רבנו את רעיונותיו המונותאיסטיים המקוריים. וליקובסקי ראה באחנאתון מעין מקבילה היסטורית של אדיפוס – גיבורו הידוע של פרויד. כך למעשה החל וליקובסקי להתעניין בתולדות מצרים העתיקה , וכך גם "עלה" על בעיותיה של הכרונולוגיה המצרית המקובלת.

בשנת 1939 עקרה משפחתו לארצות הברית, ובעשור שלאחר מכן בילה וליקובסקי אלפי שעות בספריות ניו-יורק, מתעמק בתולדות מצרים העתיקה וכותב את ה"אופוס מגנום" שלו:"תקופות בתוהו", אשר הפך על פניה את ההיסטוריוגרפיה המקובלת של העת העתיקה, תוך קביעת תיארוך חלופי לתולדות השושלות הפרעוניות (שעל פיהן תוארכה כל ההיסטוריה של העמים העתיקים).   ויכוח ציבורי בהיקף חסר תקדים ניצת סביב תוצאותיו המהפכניות של תיארוך זה.

 

"הסדר החדש"

נקודת המוצא של וליקובסקי היתה התנ"ך. הוא לא קיבל כ"תורה מסיני" את קביעת אנשי ביקורת המקרא כי התנ"ך הינו אוסף של קטעים ספרותיים, מיתוסים וחוקים אשר לוקטו ממקורות שונים ואשר קובצו לספר אחד בתקופה מאוחרת יותר. וזאת, למרות שהעובדות תמכו לכאורה בגישתם של אלה: סיפור אקסודוס המקראי, המשמש עד ימינו דגם של "להיות עם חופשי"- אינו מופיע כלל במקורות המצריים. לא עשרת המכות, לא קריעת ים סוף, לא "הרים רקדו כאלים" ולא "גבעות כבני צאן", לא פיתום ולא רעמסס. כלום.

ואולי לא היו הדברים מעולם, הסיקו החוקרים. שהרי לא יתכן כי אמפריה אדירה כמצרים, אשר משלה על כל המזרח הקרוב ואשר כל כד שמן בה נספר ותועד בארכיוניה, תתעלם מסיפור שכזה. ומה כן היה? כפי הנראה, שבט נוודים כלשהו עבר בתחנת גבול מצרית, ומאורע זה היה כה בנאלי עד כי האחראי על התחנה אף לא טרח לתעדו. אצל הנוודים, לעתיד שבטי ישראל, שימש המאורע כמיתוס, שעליו נבנו תילי תילים של סיפורים.

ואולי היו הדברים מעולם?- העז והקשה וליקובסקי. ואולי היתה קריעת ים סוף, גם היו עשרת המכות, ואולי התנ"ך הוא ספר היסטוריה אמיתי המתעד את מאורעות אותם ימים? ואולי נפלה טעות בתיארוך השושלות הפרעוניות (תיעוד רופף, הנשען ברובו על כתביו של ההיסטוריון היווני האנטישמי מנתון). ואולי במקום לחפש את סיפור יציאת מצרים על פי הכרונולוגיה המצרית המקובלת, יש לחפש (גם בתקופות אחרות) עדויות לאירועי אותם ימים ולתארך מחדש את השושלות המצריות?

על פי ספר בראשית, היה אתר ים המלח מישור בתקופת אברהם. ואולם, כאשר הגיעו בני ישראל למקום, לאחר יציאת מצרים, הם גילו בו את הים. הייתכן כי התרחש במקום אסון נוסף, מלבד זה שאירע בעת הפיכת סדום ועמורה? הייתכן כי בתקופה בה חצו בני ישראל את ים סוף, שטף זרם מים עז את האזור, ממנו התהווה ים המלח? היש אזכור לאסון שכזה במקורות מצריים? וליקובסקי החל לחפש.

את תשובתו הוא מצא בפפירוס איפובר, אשר פוענח בשנת 1909 ואשר תואר כ"אוסף פתגמים ודברי חוכמה" או כ"דברי תוכחה של חכם מצרי למלך כלשהו". מסמך זה משקף במדויק את עשרת המכות מנקודת המבט המצרית. יש בו קינה על הנהר שהפך לדם, על אובדן הצאן והבקר, על אש המלחכת את הארץ, על בני נסיכים שהוטחו את הקירות ועל מותו של המלך "בנסיבות שלא היו כמותן". ביטויי הייאוש המצריים המובעים בפפירוס, מלמדים על עוצמת הקטסטרופה שפקדה את מצרים באותה עת: "אבוי, גדול וקטן אומרים: מי ייתן ואמות… מי ייתן ויהיה קץ לאדם, להריון וללידה! אהה, לו רק תחדל הארץ מן הרעש, והמולה לא תהיה עוד".   גם בשורות הקטועות ששרדו, ניתן להבחין בעוצמת האבל:"בכי… הארץ היא… בכל עבר… בכי…"

וליקובסקי מצא גם כתובת, אשר נתגלתה באל- עריש בשנות השישים למאה הקודמת, שתוארה כ"טקסט מיתולוגי למחצה", ובה מסופר על המלך שמצא את מותו "במקום המערבולת" ואשר "נזרק על ידה בכוח גדול כלפי השמיים". גם "פי חירותי", מקבילו של "פי החירות" המקראי מופיע בה.

כשש מאות שנים "מיותרות" נשתרבבו אפוא לכרונולוגיה המצרית, וגרמו לשרשרת טעויות בתיעוד מהלך ההיסטוריה של העמים הקדומים- טוען וליקובסקי. השמטתן של אותן שנים מיותרות מדברי ימי מצרים העתיקה, זורק אור על תולדות ישראל, יוון, אשור ופרס. לפתע מקבלים ממצאים ארכיאולוגיים רבים את משמעותם האמיתית. האזכורים המרובים של מצרים בתקופת השופטים והמלוכה, זוכים לגיבוי בממצאים ועדויות מן הצד שכנגד- הצד המצרי, והתנ"ך חוזר ותופס את מקומו הראוי לו.

ה"נפגעים" הראשונים מן התיארוך המחודש היו ההיקסוס- עם חדור יצר הרס ולו שושלת מלכים אשר משלה במצרים כשש מאות שנים, מותירה אחריה זיכרונות של אלימות, אכזריות, עינויים, שוד וגזל. מוצאם של ההיקסוס אינו ידוע לחוקרים. היו שזיהו אותם עם בני ישראל אשר נכנסו למצרים בתקופת השושלת השמונה- עשרה. תיארוך השושלות המצריות על פי וליקובסקי, מקביל את נקודת הזמן בה פלשו ההיקסוס למצרים ליציאת מצרים של העברים. הגיוני יהיה להניח- מסיק וליקובסקי- כי התרחש מפגש בין היוצאים ממצרים לבין הפולשים הנכנסים אליה.

ההתרחש מפגש שכזה? הקיים לו תיעוד? אמנם כן, עונה וליקובסקי, התרחש מפגש שכזה, והוא אף מתועד: "ויבוא עמלק ויילחם עם ישראל ברפידים". ההיקסוס הם עמלק!   מאות שנים לאחר מכן מסייע המלך הישראלי הראשון- שאול- למיגורם של העמלקים, לכיבוש מבצרם הגדול בנחל אל-עריש, ולשחרור הממלכה השכנה, מצרים, והאזור כולו משלטונם המצמית של ההיקסוס.

"הסדר החדש" של וליקובסקי גם מעמיד באור חדש את הטעם האדריכלי של המלך שלמה. שלמה היה פלאגיאטור- טענו החוקרים- ומקדש שלמה היה בניין עלוב של ראש שבט אסיאתי בלתי ידוע אשר ניסה לחקות מקדש מצרי כלשהו. ואכן, המקדש בירושלים תואם בסגנון בנייתו את "המפואר מכל פאר"- מקדשה של המלכה המצרית חאתשפסות, שנבנה כשש מאות שנים לפניו. מלכה זו ערכה מסע לארץ "פונט" או "ארץ האל", ושבה לארצה עמוסת מתנות מפלאי הארץ. התבליטים והכיתוב שעל קירות ארמונה מתעדים עצים נדירים, שיחי תבלין, קופי בבון, שנהבים, "מור רענן בשפע מפלאי ארצות פונת… שלושים ואחת עצי "אנתי" מעולם לא נראו כמותם מאז היות העולם…"

אולם, שש מאות שנה לאחר ביקורה של חאתשפסות זו בארץ המסתורית (שאותה האגיפטולוגים לא הצליחו לאתר), מבקרת מלכה מסתורית, מלכת שבא, במלכותו של שלמה. על פי המתואר בספר מלכים, אין המדובר בביקורה של שליטה מצרית אצל בן חסות אסיאתי "עלוב" ונידח, אלא במפגש בין שני מלכים רבי עוצמה. מי הייתה אפוא מלכת שבא? מנין באה? לא ידוע! אך משום מה, תואם תיאור המתנות שהעניק לה שלמה את המתנות החקוקות על קירות ארמונה של חאתשפסות. גם לשון התיאור דומה: "וגם אני חירם אשר נשא זהב מאופיר. הביא מאופיר עצי אלמוגים הרבה מאוד ואבן יקרה… לא בא כן עצי אלמוגים ולא נראה עד עצם היום הזה" (מלכים י').

שיחזור ההיסטוריה החלופי של וליקובסקי והוצאתן של שש מאות השנים ה"מיותרות" מן הכרונולוגיה המצרית, מאחד את דמויותיהן של מלכת שבא ושל חאתשפסות. לפיכך, המקדש שבנתה חאתשפסות בשובה מארץ פונט, נבנה על פי הפרופורציות ועקרונות האדריכלות של מקדש שלמה, והתבליטים שעל קירותיו מתעדים את עוצמתה ואת עושרה של מלכותו.

והסיפור נמשך. בנה של חאתשפסות, תחותמס השלישי, מזוהה כ"פרעה שישק" אשר פלש לארץ ישראל בימי רחבעם, בן המלך שלמה, ושדד את אוצרות המקדש. ושוב, על פי הכרונולוגיה המקובלת נדדו שבטי ישראל באותה עת אי שם בין היאור לפרת ויושבי הארץ היו הכנענים. עיצובם המופלא של הכלים שנלקחו שלל במלחמה זו, אמנם התמיה את החוקרים, אך הביאם למסקנה כי הכנענים היו אומנים מעולים בעיבוד מתכות. אך בתבליטי מקדש כרנך- מוכיח וליקובסקי- ניתן לזהות בפירוט את כלי מקדש שלמה שנשדדו בידי שישק הוא תחותמס.

 

"עולמות מתנגשים"

וליקובסקי לא היה "מאמין" פונדמנטליסט. בסימפוזיון שנערך באוניברסיטת קורנל הצהיר כי לתנ"ך אין בספריו תפקיד שונה מזה של כל מיתולוגיה קדומה אחרת, וקנה המידה היחיד שמנחה אותו, הוא קנה המידה המדעי. ברם, "אם בתנ"ך כתוב שלפני שהשמש הופרעה בתנועתה נפלו אבנים מן השמיים, אזי מתעוררת בנו הסקרנות אם לא מדובר בתופעת טבע. שהרי הקדמונים לא יכלו לדעת על הקשר שבין סחרור כדור הארץ, עליו לא היה להם כל מושג- לבין הפרעה שעלולה להיגרם בשל מפגש עם מטר מטאוריטים בזנבו של כוכב שביט גדול. אולם, עלינו לבדוק גם אגדות שמעבר לאוקיינוס. האם לאינדיאנים יש סיפורים דומים? הם ראו את השמש עולה במזרח, נשארת עומדת מעל האופק או אפילו נסוגה מעט, ובאותו הזמן עלו כל היערות באש.  כיצד יכלו לדעת על הקשר שבין ההפרעה בסחרור כדור הארץ לבין המרת אנרגיית התנועה לחום?… חשדנו גובר, אבל איננו מסתפקים בכך". וליקובסקי טען שיש למצוא את אותו סיפור בכל המקומות, שכן מאורעות זהים אלו יצרו את המיתולוגיות של כל העמים. "אני מתנגד לפונדמנטליזם", הוא אמר, "ועם זאת מצאתי שהתנ"ך הוא היסטוריה שנכתבה בקפדנות, והדבר הסב לי סיפוק".

הפן האסטרולוגי והאנתרופולוגי של תיאוריית וליקובסקי, נחשף בראשונה עם צאתו לאור של "עולמות מתנגשים" worlds in collision)),  בשנת 1950. בספר (שטרם ראה אור בעברית) בוחן וליקובסקי אפוסים, סאגות, אגדות, שעוני שמש ולוחות שנה עתיקים, אגדות וסיפורי עם מכל רחבי הגלובוס ומוכיח כי לכל העמים הקדומים, זיכרון היסטורי משותף לקטסטרופות קוסמיות שאירעו לפני כ-3500 שנים, ואשר שימשו רקע ליציאת מצרים של העברים, כמו לתולדותיהם של עמים אחרים.

כוכב שביט ענק, אשר ניתק מכוכב הלכת יופיטר, התקרב אל כדור הארץ עד כדי חיכוך. התוצאות היו, האטת סיבובו של כוכב הלכת ארץ וסידרת קטסטרופות איומה. מטר מטאוריטים ניתך מן השמים, וזנבו של הכוכב, המורכב מגזי פחמן ומימן, במגעו עם שכבת האטמוספרה החיצונית של כדור הארץ, המטיר עליה "גשם של אש"- נפט גולמי הנוצר מתערובת פחמן ומימן. האש המשיכה לבעור במשך שנים. הנוזל שלא בער חלחל מבעד לחולות עד אשר נלכד בין שכבות סלעים (בכל הארצות שבמסורותיהן מופיע "גשם של אש", מצויים מרבצי נפט גדולים: מקסיקו, מזרח הודו, סיביר, עיראק ומצרים).

 

הוריקנים איומים שטפו את הארץ, נושאים עמם אבק ואפר. חשכה ירדה על הכל (עדויות מקבילות ל"מכת חושך" המקראית מופיעות בכל רחבי הגלובוס, כאשר תושבי צידו האחר של כדור הארץ מדווחים על שמש שלא שקעה עשרה ימים). נד מים עצום שנוצר בעקבות השפעת כוח הכבידה של הכוכב, נערם לגובה עצום. עם התפרקות המטען החשמלי שנוצר בין שני הגופים השמימיים, התמוטט "קיר המים" על פני הארץ, סיבובו של כדור הארץ הואט, והקונטרסט בין השכבות הפנימיות החדלות מלנוע, לבין החיצוניות השואפות להמשיך בתנועתן, גרם לשברים בקרום כדור הארץ.

הארץ התמוטטה, שקעה לתוך עצמה, נהמה בלתי פוסקת נשמעה מבטנה. הרים ואף יבשות שקעו אל מצולות האוקיינוסים, יבשות חדשות עלו מקרקעית הים. הרי געש ירקו זרמי לבה, האוקיינוסים רתחו, סלעים נמסו, מדבריות בערו,נהרות זרמו כלפי מעלה. רוחות עזות שנוצרו עקב המהפכים הגיאולוגיים, פיזרו את אפרם של הרי הגעש על פני כל כדור הארץ. החלה נדידת עמים בהיקף חסר תקדים. שבטים נטלו את מקל הנדודים בידם ופנו לחפש להם ארץ חדשה. רעידות אדמה היו דבר שבשגרה.

כל זה אירע בתקופת יציאת מצרים. כל זה מתועד בתנ"ך, כמו באגדות עמים אחרים- מן השבטים האינדיאנים בארצות- הברית ועד לשושלות הסיניות. במשך כתשע מאות שנים התחוללו שתי סדרות מעברים של הכוכב בעל המסלול האליפטי נוגה (ונוס) בקרבת כדור הארץ. מפגש האטמוספירות של כדור הארץ עם אלו של נוגה (ונוס), ושל יופיטר (מאדים) יצר הפרעות חשמליות שגרמו שינויים בכיוון הקטבים ובאורך השנה (מאז המאה ה-15 לפנה"ס ועד המאה ה-8 לפנה"ס, במשך כ-700 שנה, הייתה השנה בת 360 יום).

בתנ"ך חופפים ה"כמעט מפגשים" הללו ליציאת מצרים, למעמד הר סיני, ל"שמש בגבעון דום", ל"רעש" שהתחולל בימי עוזיה מלך יהודה, ולאובדן חיל סנחריב אשר צר על ירושלים בתקופת חזקיה. ושוב: אגדות עם, כמו קרבות השמים המתוארים ב"איליאדה", כמו מקורות עתיקים מסין, וכמו סיפורי אינדיאנים בדרום אמריקה, מתארים אירועים דומים לאלה המופיעים בתנ"ך.

 

"ארץ רעשה"

"ארץ רעשה" (ן(Earth un upheaval ספרו השלישי של וליקובסקי, אשר ראה אור ב-1955, משלים את התיאוריה מההיבט הגיאולוגי, הפליאונטולוגי, הגיאופיסי והאבולוציוני, ומוכיח כי שינויים גיאולוגיים כלל עולמיים אירעו במקביל בכל חלקי הגלובוס ובאותן תקופות המוזכרות ב"עולמות מתנגשים".

בספר, מתועדות תופעות כירידה פתאומית של כ-7 מטר במפלס פני הים ובמקומות רבים בתבל לפני כ-3500 שנים. מתואר גם ממצאו של פטרסון על כמות ניקל עצומה בחימר שעל קרקעית האוקיינוס, המעידה כי מפל מטאוריטים עצום ניתך בעבר הלא- רחוק על פני כדור הארץ.

בפרקיו האחרונים של הספר (אשר אלברט איינשטיין רשם הערות לחלקים ממנו) מתעמת מחברו עם תורת האבולוציה האיטית של דרווין, שעל פיה לא יתכן כי דבר שאינו נצפה בימינו- התחולל בעבר, ועל פיה- גרמי השמיים נעו מאז ומעולם במסלולם הנוכחי ועל כן די במיליארדי שנים כדי לחולל שינויים גיאולוגיים בפני כדור הארץ. וליקובסקי מוכיח, על פי עשרות "עובדות גיאולוגיות", את "תורת הקטסטרופות" שלו: היו תהפוכות טבע. תהפוכות טבע אלה נגרמו על ידי גופים חוץ- ארציים. ניתן לזהות  גורמים אלה.

גורם הקטסטרופות על פני כדור הארץ לפני כ-3500 שנים, זוהה על ידי וליקובסקי ככוכב הלכת נוגה. לטענתו, לפני כ-3500 שנה נע הכוכב הזה במסלול אליפטי, ורק לאחר מכן השתלב במערכת השמש ו"מצא לעצמו מקום תחת השמש". כתוצאה מן ההיסטוריה האלימה הזו שלו, טען וליקובסקי, זהו כוכב "חם"- בניגוד לדעה המקובלת כי הטמפרטורה על פני נוגה זהה לזו שעל פני כדור הארץ. רק כ-15 שנים מאוחר יותר הוכח, כי טמפרטורת נוגה אכן מגיעה ל-425 מעלות צלזיוס.

ממצאיהן של החלליות אשר נחתו על הירח או שבחנו את פני נוגה ומאדים, אישרו בכל את תחזיותיו של וליקובסקי. ב-21.8.69, יום הנחיתה על הירח, פרסם וליקובסקי מאמר ב"ניו- יורק טיימס" ובו כחמש תחזיות הנוגעות לפני הירח, למכתשיו, ולטמפרטורה שלו. תחזיותיו, שנגדו את התיאוריות המקובלות, הוכחו כולן כנכונות.

תוצאה דומה התקבלה ב-1965 בבחינה שערכה החללית "מרינר 4" לפני מאדים, להפתעתם של מדענים רבים.   קארל סייגן, למשל, טען קודם לשיגורה של "מרינר 4" כי ייתכן שימצאו על מאדים "בעלי חיים בגודל של דובים, היונקים מים בחבקם את הסלעים" (ציטוט המובא ע"י שולמית כוגן ב"לפני עלות השחר", עמ' 135). כאמור,הוכח כי מאדים הינו כוכב לכת "מת" וכי ה"תעלות" שעל פניו הן תוצאה של התנגשות כוחות גיאולוגיים ולא פרי יצירתה של אינטליגנציה גבוהה כלשהי.

רב תחומיותו של וליקובסקי, מדהימה. העוסקים בכתביו נדרשים לידע בפיסיקה, אסטרונומיה, תנ"ך, ארכיאולוגיה, גיאולוגיה, ביולוגיה והיסטוריה של המדע.  בספרו "לפני עלות השחר" מנתח וליקובסקי את חוסר היראה כלפי מוסכמות ואת נכונותו לנפצן. "אם ראיתי את הדברים בדרך שונה, יתכן שהיה זה מפני שבאתי לידי התנגשות עם הרעיונות הקיימים, שעה שכבר לא הייתי נער… לא עברתי את התהליך הרגיל של לימוד גיאולוגיה או אסטרונומיה בתור סטודנט באוניברסיטה, כזה המקבל כל דבר באמונה כנועה, מתוך ביטחון שהמדע בימינו, וזה כבר זמן מה, עלה סוף סוף על דרך המלך, לאחר תקופות של בורות הקדמונים ורעיונות מוטעים של הימים שקדמו לניוטון. אני לא יכולתי שלא לראות את הדברים באור שונה".

ועדיין אין הסבר הגיוני לאשר חולל הספר "עולמות מתנגשים", עת ראה אור בשנת 1950. המימסד המדעי כולו התגייס למאבק בספר ובמחברו. הוצאת הספרים המדעית "מקמילן" שהוציאה את הספר לאור, נתבעה עוד כשהיה תחת מכבש הדפוס, כי שלושה אנשי מדע נוספים ו"בלתי תלויים" יבקרו את הספר.   למרות שהוברר כי הספר עמד בביקורתם, נאלצה ההוצאה לוותר על זכויותיה, בשל איום מצד קבוצה גדולה של אסטרונומים ואנשי מדע בחרם אקדמי על ספרי הלימוד שלה.   אחד מעורכיה הבכירים פוטר ממשרתו, וגם מנהל הפלנטריום הניו- יורקי, אשר המליץ על תצוגת מערכת השמש על פי וליקובסקי, נאלץ לחפש לעצמו מקום עבודה חלופי.   מאמרי "נגד" ו"נגד" התפרסמו בידי מתנגדיו  של וליקובסקי, אשר הקפידו כל אחד להדגיש כי "לא קראתי אפילו מילה אחת ממה שאיש זה כתב".

כשראה הספר אור בהוצאת "דאבלדי", זינק מייד עם פרסומו לרשימת רבי המכר ושהה בה חודשים ארוכים. עשרות מהדורות ממנו ראו אור במהלך השנים והיקפו של הפולמוס סביבו היה ללא תקדים: כ-3000 מאמרי "בעד" ו"נגד" ומהדורות שלמות של כתבי עת מדעיים הוקדשו לדיון בתיאוריות המהפכניות שהוצגו בו.

 

"תקופות בתוהו"

"קבלת הפנים" לה זכה "עולמות מתנגשים", אשר הפך על פיהן את התיאוריות האסטרונומיות המקובלות, שימשה כהקדמה לאשר התחולל עת ראה אור "תקופות בתוהו". מורים, כמרים, היסטוריונים, אסטרונומים, ארכיאולוגים, בלשנים ופילוסופים- מצאו את משנתם פגועה קשות בעטיו, והסתערו עליו בזעם.

אך היו גם יוצאים מן הכלל, ביניהם פרופ' אטיין דרויטון- מי שהיה מנהל שירותי העתיקות של מצרים, ולאחר מכן אוצר האגף המצרי במוזיאון הלובר, וכן פרופ' פייפר, מי שהיה דיקן הפקולטה לשפות שמיות באוניברסיטת הרווארד, כתב על גב כריכתו של "תקופות בתוהו" את המילים הבאות: "וליקובסקי מגלה בקיאות עצומה וחריפות יוצאת דופן.  מסקנותיו, שטרם נשמעו כמותן, מדהימות, מהפכניות, סנסציוניות… אם ד"ר וליקובסקי צודק, ספר זה הינו התרומה הגדולה ביותר לחקר ההיסטוריה העתיקה שנכתב אי פעם".

אולם רובו ככולו של המימסד המדעי הצטרף לחרם נגד וליקובסקי. את "ארץ רעשה" קיבל המימסד הזה בהתעלמות מוחלטת, כדי שלא לגרום לתופעת הבומרנג שיצרה מלחמתו בספריו הקודמים של וליקובסקי. באותה תקופה לא הצליח וליקובסקי לפרסם את מאמריו בכתבי עת מקצועיים, ובכינוסים מדעיים לא ניתן לו להציג את עמדתו. "פעמים רבות נשאלתי", אמר אז, "מאין שאבת את הכוח להמשיך ולעמוד בפני התנגדות מאורגנת של כל המימסד המדעי, ולהתמיד בכך במשך שנים כה רבות. בין שהייתה זו הסיבה האמיתית ובין שלא, לרוב עניתי: "זו העקשנות של עמי, עמם של מרקס, פרויד ואיינשטיין".

בספרו "הצופים בכוכבים" סיכם וליקובסקי, בהמלצת אלברט איינשטיין, את "ציד המכשפות המודרני" אשר התנהל כנגדו ונגד ספריו במסווה של פולמוס אקדמי, ובספרו "לפני עלות השחר", תיעד את שיחותיו עם איינשטיין שבהן התנגד האחרון לחלקים ניכרים משיטתו ועם זאת, כיבד את בן שיחו המוחרם והמנודה ונהנה מחילופי הדעות עימו. הספר האחרון שקרא איינשטיין קודם פטירתו ואשר נמצא על שולחנו, היה "עולמות מתנגשים".

 

"לפני עלות השחר"

עזריאל קרליבך, במאמרו על "תקופות בתוהו", תיאר כיצד היה וליקובסקי, שעמד עימו בקשר מכתבים, בטוח כי ספרו, שעורר סערה גדולה בעולם הלא-יהודי, יתורגם לעברית ויופיע במהרה. "הוא עדיין אינו מכיר את טעמו של עם הספר"- השחיז קרליבך את עטו- "לו היה הוא הנסיכה נארימן המפרסמת את זיכרונות חדר השינה שלה עם צילומים- היה מוצא מו"ל בקלות".

ואכן, שלושים ושבע שנים יחלפו עד שיראה אור ספר ראשון משל וליקובסקי בעברית (לאחר שספריו תורגמו כבר לשפות רבות, ביניהן הולנדית, יפנית ונורווגית), וגם זאת- לא בחסותו של מו"ל מרכזי, אלא בזכות שולמית וליקובסקי- כוגן, ביתו הבכורה של המחבר, שהייתה ועודנה מעורה היטב בפועלו של אביה, המתגוררת בשקד שבצפון השומרון, והיא אם לשני בנים וסבתא לנכדים.

"לקחתי עימי (לפגישה עם איינשטיין, 5.6.1946- ח.א.) את בתי הבכורה שולמית", כתב וליקובסקי ("לפני עלות השחר", עמ' 54, פורסם בעברית לראשונה לפני שנתיים וחצי), "שסיימה לימודי פיסיקה במכללת 'הנטר' בניו-יורק. הרבה שעות בוקר מוקדמות, לעיתים קרובות לפני עלות השחר, שעה ששאר בני המשפחה ישנו, שוחחנו על הבעיות הפיסיקליות המשתמעות ממחקרי".

לאחר שנדחתה ב"לך ושוב" בידי הוצאות הספרים המרכזיות בארץ, הרימה שולמית את הכפפה והחלה בהוצאתם לאור של כתבי אביה, במסגרת הוצאת ספרים משפחתית: "רם", אשר הוקמה למטרה זו.   הספר הראשון, שראה אור בשנת 95', היה "לפני עלות השחר" המתעד את מפגשי איינשטיין- וליקובסקי. שנתיים לאחר מכן ראו אור שני הכרכים הראשונים בסדרת "תקופות בתוהו": "ישראל ומצרים"- הבונה מחדש את ההיסטוריה העתיקה של שני העמים מאז יציאת מצרים ועד מכתבי תל עמארנה ו"ההייתה תקופת חושך ביוון?" העושה "סדר" בהיסטוריה של יוון העתיקה לאחר ש-500 שנים "מיותרות" מוצאות את מקומן (חלק זה מתפרסם מתוך כתב יד ורואה אור בשפה העברית כמהדורה עולמית ראשונה).

חלקים נוספים של "תקופות בתוהו", העוסקים בתקופה הפרסית ("גויי הים"), בתקופה הבבלית ("רעמסס השני ותקופתו") ובתקופה האשורית- משלימים את בניין ההיסטוריה החלופית של העת העתיקה.

שולמית כוגן עוסקת עתה במקביל בתרגום שלושה ספרים של אביה: "עולמות מתנגשים" (התיאוריה מן הפן האסטרונומי- אנתרופולוגי), "ארץ רעשה" (התיאוריה מן הפן הגיאולוגי- פלאונטולוגי), ו"החוזים בכוכבים" (תיאור המערכה הממסדית שנוהלה נגד וליקובסקי). שלושת הספרים יראו אור במקביל.

ספרים נוספים של וליקובסקי הם: "אדיפוס ואחנאתון"- המתעמת עם "משה ומונותיאיזם" של פרויד ומוכיח כי המונותיאיסט הראשון היה משה ולא אחנאתון- מייסד פולחן השמש המצרי, וכן "האמנזיה של האנושות"- ספר מסות המציע הסבר פסיכולוגי להדחקת הקטסטרופות שאותן חוותה האנושות לפני כ-3500 שנים.

 

אמינותו ההיסטורית של התנ"ך

"התנ"ך האבוד" (הוצאת "שוקן", 1992) הוא ספר המנסה ליישם את מסקנות "תקופות בתוהו" על הארכיאולוגיה הארץ – ישראלית.

"בראשית המחקר האמנתי" – מספר מחברו, יהושע עציון – "שהתנ"ך אינו אלא גרעין של אמת היסטורית, וזאת משום שהארכיאולוגים וההיסטוריונים מתקשים לגלות זיקה בין סיפורי המקרא לבין הממצא הארכיאולוגי. יתירה מזאת, המחקר הארכיאולוגי בארץ העלה ממצאים רבים העומדים בסתירה גמורה לעדות התנ"כית. התברר, לדוגמא, שהישראלים לא כבשו כלל את ארץ כנען, שכן הערים הכנעניות המוזכרות בתנ"ך חרבו מאות שנים לפני יציאת מצרים. ההתנחלות הישראלית היתה, לדעת רוב החוקרים, איטית ושלווה. לא נתגלתה עד היום עדות חומרית כלשהי לעושר ולפאר ששרדו בארץ, לפי התיאור התנ"כי, בימי דוד ושלמה. והמביך מכל, תקופה בת כשלוש מאות שנה – משיבת ציון ועד לימי החשמונאים – נעלמה כמעט לגמרי ממערך השכבות בארץ".

בספרו, פוסע עציון בעקבות וליקובסקי, בונה "תיארוך שכבות חלופי" ומוצא "התאמה מפתיעה בין הממצא הארכיאולוגי לבין המסופר בתנ"ך". קיימת עדות ארכיאולוגית לרעב הכבד ששרר בארץ בימי האבות, ולקיומן של ערי הכיכר המשגשגות באזור ים המלח, טרם חרבו סדום ועמורה. בחצי האי סיני עדויות רבות מתקופת נדודי בני ישראל בו. חומות יריחו הממוטטות אכן נתגלו (בחפירות תל א- סולטן שליד יריחו). בירושלים ובסביבותיה, נתגלו שרידים רבים מאומנות הבנייה המפוארת של תקופת הבית הראשון, ולפתע נחשפות עדויות ארכיאולוגיות לתקופת שיבת ציון.

"נדמה לי"- כך עציון – "שאמינותו ההיסטורית של התנ"ך גדולה בהרבה מזו המיוחסת לו במחקרים שונים".

עד כאן אלפר, וראה דברי פרופ' דורון לנצט הממליץ לקחת ברצינות את התיאוריה של עציון. וזה דף הבית של עציון.

כמו כן ישנה האנציקלופדיה של וליקובסקי המרכזת שמות חוקרים ספרים ומאמרים בנושא.

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

Leave a Reply

avatar
 
smilegrinwinkmrgreenneutraltwistedarrowshockunamusedcooleviloopsrazzrollcryeeklolmadsadexclamationquestionideahmmbegwhewchucklesillyenvyshutmouth
  Subscribe  
Notify of