נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

י האמנם אנחנו יודעים הכל על מצרים?

עקב ריבוי התכנים שאנו מכירים מצרים העתיקה, נוצרת הרגשה כאילו אנחנו יודעים הכל. כמובן שזו שטות, החומר הארכיאולוגי הינו אחוז מועט מהחומר שהיה קיים

 

י האמנם אנחנו יודעים הכל על מצרים?

עקב ריבוי התכנים שאנו מכירים ממצרים העתיקה, נוצרת הרגשה כאילו אנחנו יודעים הכל על מצרים. אבל זו טעות נפוצה, החומר הארכיאולוגי הינו אחוז מועט מהחומר שהיה קיים, וגם החומר שהיה קיים לא מכסה בהכרח את רוב או חלק גדול מהאירועים. רוב הטקסטים המצריים הם טקסטים דתיים מיסטיים או מינהליים. ברור שאין באמת כיסוי היסטורי לאלפי שנות מלוכה מצרית, וישנן שושלות שלמות שהידע שלנו עליהן מועט ביותר.

זהאי חוואס, ראש רשות העתיקות של מצרים, אומר בריאיון להארץ מה25/12/08 כי רק 30% מעתיקותיה של מצרים התגלו עד כה. היתר עדיין קבורים תחת החול.

יש לדעת גם כי חלק גדול מהחומר על מצרים העתיקה נמצא בידי המצרים, ישנם חלקים שעדיין לא נחקרו מספיק. והרבה ידיעות נסמכות על תרגום או פענוח שנעשה לפני מאה חמשים שנה ויותר, כאשר מאז המצרים לא מאפשרים גישה לממצאים. פרופ' מנפרד ביטאק חוקר שנים רבות את אווריס, בירת החיקסוס מהמאה ה18 לפנה"ס עד ה18. ידוע לנו על השם 'יעקב' שמופיע בחותמות אלו, בתקופה זו שמתאימה לתקופת יעקב במצרים. אך ביטק טוען כי קשה מאד להשיג עוד מידע, המצריים מגבילים מאד את החפירות, ואף דורשים לכסות כל מקום שנחפר באדמה שעליה זורעים גידולים שונים. (על 'ארכיאולוגיה' המונעת מלאומיות ראה כאן).

(בבירה אוואריס מצא פרופ' ביטאק קברים המוניים, כדוגמת אלו שנעשים לאחר מגפות, ובהם קבורים כמויות עצומות, אך של זכרים בלבד. לדעתו קברים אלו יכולים להיות תוצאה של מכת בכורות. ניכר בהם שנעשו בחיפזון במצב של לחץ קשה והגופות מוטלות באי סדר ובחוסר תכנון ותנאים מתאימים. אלא שלא התאפשר לו לבדוק את השערותיו, עקב קשיים גדולים שהערימו עליו. את עדותו המצולמת ניתן לראות בסרט 'פענוח יציאת מצרים').

הרבה חלקים בארכיאולוגיה של מצרים לוטים בערפל. אין לנו למשל ממצאים מעיר המלוכה של הממלכה התיכונה, ידוע לנו שהיא שכנה במוף, אך הארכיאולוגיה לא מצאה שריד לעיר מלוכה של שושלת מלוכה שלמה (ברטסד, דברי ימי מצרים עמ' 118, 134, 145). האם זה אומר ששושלת זו לא היתה ולא נבראה?

ד"ר יהושע ברמן כותב: "יש גבול למה שאפשר לצפות מתעודות כתובות ממצרים העתיקה. 99 אחוזים מהפפירוסים שנוצרו שם בתקופה הרלבנטית אבדו; ומאזור הדלתה המזרחית של הנילוס, ארץ גושן המקראית, לא שרד ולו פפירוס אחד. המקורות הכתובים היחידים העומדים לרשותנו במקרים אלה הם כתובות חרותות במונומנטים, והללו מוקדשות בדרך כלל להודעות לאלים על הישגים מלכותיים; משמע, מונומנטים אלה רחוקים מלהיות תיעוד מלא ואמין של אירועים היסטוריים. הם דומים יותר לרשימות קורות-חיים של מועמדים לעבודה: לאלו כן לאלו אין שום עניין בחסרונות, בתקלות ובכישלונות".

ברמן בדרך לפרסם חיבור בשם "הלוא את ישראל העליתי מארץ מצרים" בהוצאת אייזנבראון, ארה"ב, פרק ממנו פורסם בעברית כאן.

כחה של הארכיאולוגיה יישאר תמיד בערבון מוגבל (ראה פירוט במאמרים: ו איך עובדת הארכיאולוגיה? ז מה צריכה להיות הגישה להסקת מסקנות מתוך ארכיאולוגיה? ח חורים בידע – הוכחות?), אך הטענה 'אין ממצאים' - 'אנו יודעים מה עשה כל מלך מצרי ואין זכר לישראל וליציאתם', היא שקר גס, יש ויש ממצאים רבים. אפשר תמיד להתווכח על פרשנויות, ולהתפלפל על משמעויות. ואכן רבים מן הממצאים נתונים לפרשנות, וגם התיארוך שלהם נתון לפרשנות רחבה מאד. הארכיאולוגיה לא מוכיחה דבר לא לכאן ולא לכאן. אבל אם כבר מטילים את כובד משקלם של הממצאים, הם בהחלט תומכים במסופר בתורה, בהרבה פרטים.

מדוע לא מוזכרים כל הנתונים המעניינים שהבאנו במאמרים הקודמים בנוגע ליציאת מצרים? לא כאפשרות, לא כנושא לדיון. ולא כמשהו שספרות ה'אפס ממצאים' אמורה להתייחס אליו בצורה כל שהיא? (חיפוש בגוגל של 'פפירוס ארמיטג', 'אסטלת הסערה' ועוד הרבה ממצאים שאפשר לקשרם ליציאת מצרים, לא מביא כמעט שום תוצאה) כל נסיון להעלות ממצאים ישירים מדי לדיון, הוא סוג של 'מסיונריות' 'דברים הזויים' 'נשללו על הסף', ועוד ביטויים שונים, המוכיחים שגם אלו שעוסקים בנושא ההיסטורי, אינם מוכנים לקבל מסקנות 'קיצוניות מדי' של אישוש רציני מדי ליציאת מצרים כמות שהיא מתוארת בתורה. והנחת יסוד זו חזקה מכל ה'דיונים' שמסביב.

נדב נאמן כותב: בטקסטים המצריים לא התגלתה עד היום שום ראיה שניתן לקשר אותה ישירות או בעקיפין לסיפור המקראי של יציאת מצרים", (נדב נאמן: סיפור יצי"מ בין זכרון הסטורי ליצירה היסטוריוגרפית. תרביץ עט' תשעא תשעב'). יש לשים לב כי הוא מכחיש אפילו ממצא אחד שניתן לקשר אותו בעקיפין לענין, זו פנאטיות בת דורינו!

לעומת זאת, האגיפטולוג פרופ' קנת קיצ'ן מאוניב' ליברפול, בספרו האחרון (On the Realiability of the Old Testament. Eardmans Publishing Company, 2003), כותב על פינקלשטיין וסילברמן "בנושא תקופת האבות ויציאת מצרים שני עמיתינו הם לחלוטין נטולי עומק, טועים ללא תקנה, ולגמרי מטעים" (עמ' 465), "טיפולם בנושא יציאת מצרים אינו אלא הפגנת בורות בכל הנוגע לעובדות וההטעיה הבולטת ביותר שכותב זה אי פעם קרא" (עמ' 466). מלומדים נוספים שעסקו בנושא: ג'ימס הופמאייר j.k.hoffmeier במאמרו מ1997. וכן פרנק יורקו.

על כך ראה עוד: האגיפטולוג קנת קיטשן וחוקרים נוספים: יציאת מצרים היא עובדה היסטוריתפרופ' בראד ספארקס וחוקרים נוספים: טקסטים מצריים העוסקים ביציאת מצריםהופמאייר: ההקשר הארכיאולוגי של יציאת מצריםהארכיאולוג ייבין: יציאת מצרים כעובדה היסטוריתפרופ' א"ש יהודה: תיאור מצרים בתורה, בן זמן המאורעות.

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

6 מחשבות על “י האמנם אנחנו יודעים הכל על מצרים?”

    1. צוות האתר

      המקור הוא פרופ' יהושע ברמן, היסטוריה מקראית זה תחום ההתמחות שלו.
      אבל הוא הגזים, ברור שאבדו הרבה יותר מ99%, אתה באמת מדמיין שאחד מכל מאה ניירות שהיו על השלחן בכל הארבעת אלפים השנים האחרונות במצרים שרדו? זה הזוי ודמיוני, אפילו אם אלפי בני אדם היו מתגייסים לגדוד יחודי שכל מטרתו היתה לשמור פפירוסים הם לא היו יכולים להציל את הפפירוסים משיני הזמן, ממלחמות, מדלקות, וכו', כמות הפפירוסים שיש בידינו היא הרבה פחות משבריר אחוז מהפפירוסים שנכתבו במצרים. וגם הפפירוסים שנכתבו במצרים לא מייצגים את 'כל' מה שהיה ואפילו לא חלק קטן ממה שהיה. אף עם לא תיעד את כל מה שקרה, ואפילו התנ"ך לא מתעד את כל מה שקרה עם בני ישראל ומדלג לפעמים על תקופות ואירועים לפי הצורך. הפפירוסים שמוצאים הם לא פפירוסים שהמצרים 'שמרו' והכניסו לארכיון, אלא כאלו שנשארו במקרה מתחת ערמות חול, אף פפירוס לא עבר מיד ליד ומדור לדור, הם פשוט נשארו במקרה. כמה אחוזים מחומר קיים במשך 4000 שנה יכול להישאר במקרה? כאשר בכל אלפי השנים האלו לדיירים, לכובשים, ולפגעי הטבע, לא היה שום ענין לשמור ולו אות אחת???

  1. הטענה ש 99 מהפפירוסים אבדו יכולה להיות נכונה אבל בכל זאת נשאר לנו חלק לא מבוטל וגדול.
    יש לנו תיעוד על דברים מינוריים ושוליים ממש.
    אז ליציאת מצרים שהוא אירוע כ"כ מרכזי בחיי המצרים חייב להיות לו תיעוד.

    1. צוות האתר

      אם לשבריר אחוזון אתה קורא חלק לא מבוטל וגדול, בסדר.
      אבל עדיין הוא לא מדגם של האירועים.
      והעובדה שרוב הפפירוסים עוסקים בענינים מינוריים, היא משום שלא היתה שיטת תיעוד היסטורי, אף אחד לא כתב את ההיסטוריה, אלא הפפירוסים הם תגובות למציאות כמו מסמכים של העברת תבואה, וכמו שאתה אומר דברים מינוריים, יש גם טקסטים דתיים ומיתולוגיים וכדו' שהיו חלק מהחיים, ולכן אין שום סיבה לחפש תיעוד היסטורי שיטתי, במיוחד לא בתקופת יציאת מצרים שאין מתקופה זו שום ידע, אפילו לא אחוזון, אין בכלל מידע מה קרה שם באותה תקופה, וכל הידע ההיסטורי על מאה שנה מסתכם בשורות ספורות.
      אני לא יודע אם בכלל "חייב להיות לו תיעוד", אבל ברור שלא "חייב שנמצא את התיעוד", כאשר לא מצאנו כלום מאותה תקופה.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *