במאה ה19 נהוג היה בקרב חוקרי המקרא הפרוטסטנטים, לפקפק על סיפור המגילה, בשל היעדר ידע מספיק על התקופה הפרסית, וקיבעון מחשבתי שמנסה להכניס את ההיסטוריה לסטנדרטים של "מסתבר" או "מתאים למה שהיינו מצפים". כבר ש"ל גורדון במבוא למגילת אסתר השיב על טענות הפלפול והסברא, והראה כיצד אין להן באמת ערך היסטורי. חוקר אחר כותב: "נתגלה חומר מדעי חדש המחזק את סמכותה והסטוריותה של מגלת אסתר ביחוד ע"י כתבי יב ואסואן המפיצים אור חדש וברור על תולדות היהודים בממשלת פרס" (פרסומי החברה לחקר המקרא ספר יא עמ' 214). ראה גם: קלויזנר, ההסטוריה של בית שני עמ' 15. כתבי החברה לחקר המקרא תשכד' עמ' 124. אנצ"ע ערך אסתר. ש. דובנוב דברי ימי עם עולם. ובפרט: הושנדר, מגלת אסתר לאור ההסטוריה – פילדלפיה 1923).

במשך הזמן ועם היווצרות תחום המחקר של ארכיאולוגיה, והתקדמות המחקר בכלל, התברר כי המגילה שזורה בידע על המציאות, שלא היה יכול להיות ידוע לבן דור מאוחר. ובהכרח נכתבה ע"י בן שושן ובן התקופה. כאשר מסמך בן התקופה מספר על מעשים גדולים כאלו, שתועדו ע"י אסתר באגרת (שמשוקעת כנראה במגילה), ושנזכרים ונעשים בכל עם ועם משפחה ומדינה, קשה להכחיש את האותנטיות של העדות.

אחד הצעדים הראשונים להראות את הקשר ההדוק בין הנתונים והלשון שבאסתר ובין הפרסית העתיקה בת הזמן, נעשה ע"י הבלשן אהרן מרקוס, הוא הצביע על השם "אחסוראסו" שנמצא בחפירות סיפאר, ותואם להיגוי אחשורוש. וכך הראה כיצד שמות רבים נוספים נגזרים מן הפרסית: פרתמים (טקסטים של דריוש) ושתי "נהדרת" בפרסית, דת ודין, בטוי פרסי, וכן שמות שבעת הסריסים ושבעת רואי פני המלך, עשרת בני המן, כולם מוכרים מן הכתבים הפרסיים. כל בטויים אלו מן הפרסים האחמנידיים, שנעלמו מיד לאחר מכן, (ראה בספרו 'ברזילי' עמ' 320, ובספרו קדמוניות עמ' 126 הוא גוזר שלשים ושבעה שמות המוזכרים במגלה מן השפה הפרסית, וכן מראה מושגים נוספים כדוגמת: רצפת בהט ושש ודר וסוחרת, הפרוזדור מגינת הביתן, הפור, ועוד. ובהקשר לשמות המן והמדתא).

תיאור המשתה שבמגילה, מתאים לתיאור הטיפוסי של המלך הפרסי המדובר כפי שמעיר אברהם שליט: "אחשורוש נשתקע בחיי תענוגות ובעסקי נשים ונהג כעריץ מזרחי טיפוסי זוהי דמותו במסורת של היונים וזוהי גם דמותו במגלת אסתר", (        אנצ"ע ערך אחשורוש). אחשורוש עושה משתה לכל העם (א ה), דוגמא למנהג זה יש למצוא באסטילה של אשור-נצר-פל הב' שעשה משתה ל69,574 איש לחנוכת ארמונו.

המגילה מבחינה בין שושן לשושן הבירה (אסתר א ה ועוד),  ההבחנה בין שני חלקי העיר ידועה לנו מהארכיאולוגיה של שושן (רומן גירשמן, אנצ"מ שושן).

התיאור של "השתיה כדת אין אונס" (אסתר א ח), מובן לאור המסופר כי מנהג פרסי היה להגיש לסועד במשתה כוס גדולה ביותר המכילה יין חריף במיוחד והוא היה חייב לשתותו גם אם נגרם לו סבל רב מכך, (מדרש אבא גוריון פרשה א', פלוטרכוס מוראליה 504, אתייניאוס "חכמי הסעודה" 484 ג').

גם ושתי עשתה משתה נשים (אסתר א ט), ההפרדה בין נשים לגברים בשעת המשתה מוזכרת בכתבים הפרסיים, (גירשמן שם).

חלק מקומפלקס הארמון היא "בית המלכות אשר למלך" (אסתר א ט). אף פרט זה נתגלה בחפירות שושן (גירשמן שם).

החוק מתואר במגילה כ"דתי פרס ומדי" (אסתר א יט). בפרס ומדי היו מנהגים ידועים וקבועים. מחקרו של ימפל מביא דוגמאות על חיי הפרסים המתבטאים במגלה, ולמשל הוא מביא מתוך הרודוטוס: המשרתים היו סריסים (ג 92. אסתר א י) הנחה בשעת משתה (ג 67. אסתר א א) תלית הפושעים על עץ (אסתר ב כג), ספר הזכרונות (אסתר ב כג – ראה בנוגע אליו להלן), המתנת שרים למלך בחצר (אסתר ו ד), השתחוית העם לפני שרים (אסתר ב ב), נגיעה בראש השרביט כאות חן וחסד (אסתר ה ב). (זאב יעבץ).

מרדכי יושב בשער המלך (אסתר ב ה) ובהמשך קיבל תפקיד בחצר המלך. "בתעודה שהתגלתה מימי חשיארש הראשון המזוהה עם אחשוורוש, מוזכר גזבר הממלכה בשם מרדוכּה – שם המזכיר את שמו של מרדכי, שלפי המגילה מונה למשנה למלך אחשוורוש".

הדסה היא אסתר, מלכה תחת ושתי (אסתר ב ז). פלוטארכוס מספר על פרושתיש ממוצא בבלי שנהרגה ע"י אחשורוש ובמקומה מלכה אטוסה, (ד"ר ח. חפץ, "תקופת פרס ומדי" מגדים יד, והערת הרב י. מדן, ראה שם זיהוי של מרדכי, וכן המן – אמינטוס).

המן מבקש להשמיד את היהודים (אסתר ג ו). בתקופה זו נרדפו היהודים על רקע דתי במצרים, (אנצ"מ ערך פורים עמ' 450).

נשלוח ספרים ביד הרצים (אסתר ג יג). שיטה זו מאפיינת את האימפריה הפרסית, הם אלו שהמציאו את ה'דואר' הראשון.

מה בקשתך אסתר המלכה עד חצי המלכות וינתן לך (אסתר ה ג). התיחסות כזו מוצאים אצל אחשורוש כמסופר בהירודוטוס (ט 109) שהיו לו פילגשים רבות אבל רק לאחת הבטיח שכל שתבקש תקבל . (פ. קורנגרין "מגילת אסתר לאור הפפירוסים מיב וסיפורי הירודוטוס". בתוך: ספר זיידל, פרסומי החברה לחקר המקרא בישראל, ספר יא').

המגילה מבחינה בין חצר בית המלך הפנימית (אסתר ה א), לחצר בית המלך החיצונה (אסתר ו ד), ההבחנה בין שתי סוגי החצרות האלו נתגלתה בחפירות שושן, כך גם גינת הביתן ובית משתה היין (גירשמן שם).

ספר הזכרונות בו נרשם מעשה מרדכי (אסתר ו א). על הנוהג במלכות פרס לרשום בספר אנשים שעשו שירות חשוב למלכות מספר גם הירודוטוס, (הירודוטוס ספר ז 100, ספר ח 85, 90 ועוד).

אסתר מבקשת מהמלך לבא למשתה בכדי להוציא ממנו החלטות, (אסתר ז ). כך היו הפרסים רגילים להתיעץ ולהחליט החלטות רק בשעה שהם שיכורים. (הירודוטוס א 103).

האחשדרפנים והפחות ושרי המדינות אשר מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה, (אסתר ח ט). "כורש יסד את האימפריה הגדולה ביותר שראה המזרח הקדום. בנו כנבוזי כבש את מצרים ויורשו דריוש הראשון הגיע במסעותיו עד הודו. הממלכה האדירה חולקה לנציבויות ומדינות שעליהן מונו האחשדרפנים והפחות ושרי המדינות אשר מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה", (אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא מפה 168).

השם פרשנדתא (אסתר ט ז) נמצא על חותם גליל (ח"י גרינפלד, אנצ"מ ערך פרשנדתא).

קרא לימים האלה פורים (אסתר ט כו). הרודוטוס מספר על חג מאגו פוריא לזכר הריגת כהני הדת המאגית (הרודוטוס ג 79 וראה ב 104-5, מובא במאמרו של ד"ר חפץ מגדים יד).

על שם הפור  (אסתר ט כו ). בחפירות נמצא הפור – קובית גורל פרסית, (קדמוניות עמ' 128).

המחשה של המציאות בשטח באמצעות צילומי אויר בשטח בהשוואה לתיאורים המדוייקים שבמגילה, מספק ד"ר רייס:

ראה עוד על ההיסטוריות של המגילה ותקופתה:

זמנה של מגילת אסתר ד"ר יוני גרוסמן.

הרקע ההיסטורי למגילת אסתר – הרב יעקב מדן אפשרות א, אפשרות ב.

ד"ר חנוך גמליאל: השפעה פרסית במגילת אסתר?

ד"ר מנחם צוקר: מגילת אסתר רקע היסטורי.

רמי ניר לזיהוי אחשורוש

א. קורמן העובדות בסיפורי המגילה ובסגנונה

שמואל חגי על הרקע הפרסי במגילה

בזמננו עסקה במגילה רבות ד"ר תמר עילם גינדין, חוקרת השפה והתרבות הפרסית. בספרה "מגילת אסתר מאחורי המסכה", היא כותבת: "המאמינים שהסיפור היה באמת יגלו שהווי החצר מתואר בדייקנות רבה, החל מתיאורי הארמון והמשתאות וכלה בנהלי השלטון ומעמד האשה, כמעט לכל השמות האיראניים יש משמעות (לשאר אולי יש משמעות שלא הצלחתי לגלות) והמחבר משתמש במלים פרסיות ומבין את מקורן. כך למשל היא מדגימה כיצד רואים שהמחבר חשב בפרסית ולא בעברית או בשפה אחרת:

אחשורוש אומר להמן: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ" (ג,יא).
בפשטות נדמה שאחשורוש 'מחזיר' להמן את הכסף שנתן לו, אבל אם בתרגום המילים "הכסף נתון לך" לפרסית, נקבל את המילים "ארדתם טבא דתם". למילה הפרסית "טבא" ישנן שתי משמעויות: א', "לך", וב', "על ידך". ולדבריה "ארדתם טבא דתם" – "הכסף נתון על ידך", זו הדרך הרגילה לומר בפרסית עתיקה 'אתה הבאת את הכסף. ובעצם כוונת המלך היתה לומר אתה עשית את החלק שלך בעיסקה ונתת את הכסף, לכן "העם לעשות בו כטוב בעיניך". כנראה שהכותב 'חשב' בפרסית, ובמילים אחרות הוא היה כנראה תושב פרס שפרסית היתה שגורה על פיו יותר מן העברית.

גינדין לא באה להוכיח את אמיתות האירוע המתואר במגילה, והיא לא נכנסת לשאלת 'היה או לא היה', כל שהיא עושה הוא "להציע קריאה איראניסטית דהיינו קריאה המבוססת על הידע שיש בידינו כיום על התקופה". דוגמא לדרכה אפשר לראות גם במאמרה: "הסודות הלשוניים של מגילת אסתר". גינדין טוענת שהמגילה נכתבה בתקופה מאוחרת למאורעות, והדבר יתכן גם על פי המסורת כמובן, שכן אסתר כתבה רק את אגרת הפורים שהיא בסיס הנתונים, שאנו רואים עד כמה הם מדוייקים, המגילה עצמה נכתבה ע"פ חז"ל ע"י אנשי כנסת הגדולה המייצגים תקופה רחבה בימי הבית השני.

מן הראוי לציין לגבי הטענה שמגילת אסתר לא נמצא בקומראן, את דבריו של ד"ר שלמה בכר:

מצאו ראיות לכך, שהמגילה הייתה ידועה לאנשי הכת והם הכירו אותה. מקובל, שבעל המגילה החיצונית לבראשית קרא את מגילת אסתר. י. פינקל מוצא במגילה חיצונית לבראשית את הצירוף: "…ויהב ליה מלכ[א מ]הב[א? ש]גיא ולבוש שגיא די בוץ וארגואן" (פס' כ, לא) מזכיר את הפסוק במגילה: "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות… ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן" (אס' ח, טו). רק כאן ובאס' א, ו נמצא הצירוף "בוץ וארגמן". פסוק טו דומה מאד לבר' יב, פס' יח-כ, הפרק שהמגילה החיצונית מבוססת עליו.

טלמון מביא עוד 8 אזכורים, המצויים בכתבי הכת הייחודיים, ביניהם את הביטוי: "נשא חן", שהוא יחידאי למגילה ומופיע בקטע מתוך 2: 4-3 QS1, וכן ב"עדת המתחדשים בברית.

(ד"ר שלמה בכר במאמרו על גילוייי אהדה לבית שאול במגילת אסתר, בית מקרא 48).

מאמר נוסף על האותנטיות של מגילת אסתר, לקוח מכאן, לטענתו יש בה פרטים על הממלכה הפרסית שלא מופיעים במקורות יווניים.