קישור למאמר: https://rationalbelief.org.il/%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%99%D7%97%D7%99%D7%93-%D7%91%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%95%D7%91%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%99%D7%93%D7%90%D7%95/
מקומו של היחיד בתורה ובמצוות (וידאו)
בשיעור מעמיק שניתן בישיבת המשך הזמן, הרב יהושע ענבל עוסק במתח שבין החכמה לתמימות ובמקום של היחיד בתוך מערכת ההלכה. השיעור מציע תובנות חדשות על הקולות השונים המהדהדים בעולמה של ההלכה, ומדגיש את החשיבות של קולו של היחיד אל מול המערכת ההולכת והמתפתחת. האם מותר ליחיד לסטות מהשורה, ומה תפקידו של התאום בין חכמת התורה לבין הנחיות ההלכה? גלו את התשובות לשאלות אלו ועוד בשיעור זה.
צוות האתר
- מילות מפתח למאמר זה: דרכה של ההלכה
- נושאים הקשורים למאמר זה: המסורת ההיסטורית תושבע"פ, התורה כרלבנטית בזמננו
[WORDPRESS_PDF]
שיעור שניתן בישיבת המשך הזמן, היחס בין חכמה לתמימות, בין קולה של מערכת ההכרעה ההלכתית, ובין קולו של היחיד. הרב יהושע ענבל.
(גירסת טקסט) המצוות – חכמה מעשה, ותמימות
ישר כח.
לדעתי יש נושא אחד בולט שהוא וודאי בתוך מקומו של היחיד – כיום – התכלת, כל יחיד הנוהג בה הרי שהוא מגלה עצמאות אישית ומשובבת נפש, הן בעצם החידוש הן במניין החוטים וצורת הקשר.. שהרי אין שו"ע ואין התכנסות הלכתית בצורתה, ואין ברירה אלא לחזור למקורות הקמאיים ולסלול עד הנה. וכבר נתנה תורת כ"א בידו.
מצד שני אף אחד לא רוצה אנרכיה בהלכה, ולזה חרדו גדולי ה"מחברים" (-רמב"ם ושו"ע) שלא תיעשה התורה כתורות אינספור. ואם בנוסח התפילה (- גאונים רמב"ם, ספרד, אשכנז, מקובלים, פיוטים, קדימה ואיחור, רשות לקדושה וקידוש לרשות…) הוא מרענן ומראה את חותם כל תקופה וקהילה על רחשי ליבה מאוויה וכיסופיה, מה יגידו בעיקרי ההלכות למן ציצית עד לעוף בחלב?
בקצרה: האם אתה בעד התכנסות כוללת אם לאו?
.. או שהמדיניות היא לשייר מקום גם לדיון הזה – ולכך נעדרת גם התגובה..
יפה מאד ואם קורט של התמימות שדיברת עליה.
נושא סיום דבריך מורכב מאד מבחינה רעיונית, למצוא איזון בין ברכה בנגישות הידע ובין קללה ברדידות. יהודים תמיד הלכו בזה בצורה מעגלית. תמימות לפני דורו של אביי ורבא ונגישות הידע לאחר מכאן וכן עד זמנו של רב אשי וכן עד גלות ספרד וכו' רק לחשוב כשרש"י למד סוגיא כמה ספרים "שחייבים לדעת" הוא ראה וכמה זמן חשב לבד וכמה אנחנו?
מניין לך 18:10 שבמחלוקת אחרונים לא אמרינן דאוריתא לחומרא ודרבנן לקולא (כשאין ראיה להכריע)- זה המקרה בגמ' בע"ז שם?
הפוסקים לא מתייחסים לזה כך, המ"ב לא כותב בכל מקרה של מחלוקת אחרונים שיש להקל בדרבנן, וכן בדאוריתא לא תמיד כותב שיש להחמיר, וכן עוד הרבה פוסקים.
כי יש להם הכרעה משיקול הדעת שיש כאן להקל\להחמיר כי וכו'
אבל מי שלא יודע כלום\לא הגיע לשום הכרעה לצד מסוים ורואה שיש בנידון שני אחרונים שחולקים בוודאי נשארו כללים הרגילים, כי מה יעשה?!
ההכרעה של הפוסקים לא באה בתורה הכרעה במחלוקת ע"י ראיה וכדומה אלא ע"י שקלול של כל הדברים מסביב למרות שלא יודעים להכריע במחלוקת עצמה
אם המ"ב בכל המחלוקות בדרבנן היה פוסק להקל, היתה לו עבודה הרבה יותר קלה, בכל הלכות תפלה כשיש מחלוקת אחרונים – לקולא
בפועל זה לא מה שהוא עושה, מלבד במקומות בהם יש הכרעה אישית שלו, כגון שמצא ראיה, הוא גם בודק ושוקל את משקל המחלוקת, עד כמה הנושא עיקרי, עד כמה הדעות מבוססות.
אדם שאין לו משנה ברורה ואינו יודע ללמוד את הסוגיא – אכן בדרבנן יקל ובדאוריתא יחמיר
את והב