נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

"סגירותו של המח הליברלי"

"סגירותו של המח הליברלי" אינו שם של פרדוקס, אלא של ספר (בפראפרזה על 'סגירתו של המח באמריקה' של 'נביא הזעם' אלן בלום):

קים הולמס, סגן שר החוץ האמריקני לשעבר, סוקר את מצב הליברליזציה באמריקה של היום, ומוצא שהיא הופכת לבלתי ליברלית,  נוטשת את עקרונות הפתיחות והכבוד, זכויות הפרט, החירויות, ושלטון החוק שעליו הוקמה המדינה. והופכת לאידיאולוגית של סובלנות, אך חסרת-סובלנות בעצמה, המתעלמת מטיעונים, ומחניקה חופש ביטוי.

הולמס מתחקה אחר הליברליזם ההיסטורי, וטוען כי הליברליזם של ימינו נטש את שורשיו האמריקאיים, תוך שילוב של הסמכותיות, האנטי-קלריקליות, ודעות קדומות אנטי-קפיטליסטיות של השמאל הרדיקלי ובעיקר האירופי. התוצאה היא סגירת המוח הליברלי האמריקאי. במקום שבו היו פעם חופש הביטוי והביטוי קדושים, היום הליברליזם מייצר כל הזמן: קודי דיבור, אזהרות על אזהרות, חרמות וטקסים מבישים, הכל כדי להחניק את חופש המחשבה, הביטוי והפעולה.

אין טעם עוד לכינוי ליברליזם, קבוצה זו יוצרת מערכת של רעיונות בפוליטיקה, בממשלה ובתרבות הפופולרית, אשר משקפת יותר ויותר ערכים סמכותיים ואף אנטי-דמוקרטיים, ומפתחת אסטרטגיות חדשות של בלעדיות כדי לחסל רעיונות מסוימים.

(יש המכנים את ה'אסטרטגיה' הפאסיבית הליברלית, בשם 'שקיעה מנוהלת', ראה למשל כאן).

פרופ' אדם סיגרב, כתב לאור הספר מאמר בשם: האם הליברליזם מת? בו נכתב בין השאר:

הולמס מצהיר ביסודיות את התזה שלו: הליברלים של ימינו נעלמו באופן חמור מהמסורת הליברלית - לא רק הליברליזם הקלאסי, אלא גם הליברליזם המתקדם של ראשית המאה העשרים - והמשיכו במקום זאת את ההתפתחות הפוסט-מודרנית של אנטי-נאורות ומין מחשבה לא ליברלית. זה אותו זן של מחשבה שהעניק לנו את הקומוניזם בצד שמאל ואת הפאשיזם מימין. אף על פי שהתגלותו ב"שמאלנים פוסט-מודרניים" אמריקאים אינה מעוררת השראה לטוטליטריות האלימה הקשורה לאידיאולוגיות אלה, הולמס מספק דוגמאות רבות לאופן שבו הוא הוליד סמכותיות מתוחכמת יותר.

קשה להתווכח עם האבחנה הפסימית של הולמס בתרבות הפוליטית האמריקנית בחיבוק הפוסט-מודרניזם, והדחייה הנלווית שלה לליברליזם המתון המאפיין את המסורת הפוליטית האמריקאית. אם הליברליזם בארצות הברית כבר לא מת, הוא ללא ספק במצב קריטי. הולמס צודק כי רומא בוערת, ובנקודות שונות הוא מספק רמזים מכריעים על מה שאנחנו הרואים את המצב יכולים לעשות כדי להציל אותו...

 "על-ידי ניסיון ליצור לאדם זהות נפרדת - על ידי התמקדות במה שעושה אותנו שונה, ואז להעמיד פנים כאילו כולנו שווים בהבדלים שלנו - אנחנו לא משרתים את השוויון האוניברסלי, אלא מוחקים את האנושיות המשותפת שלנו"...

במילים אחרות, המשמעות והלכידות של הרעיונות הקשורים לשוויון, לחופש, לזכויות ולכבוד תלויים בפילוסופיה פוליטית ברורה מאוד, שבה לטבע יש רלוונטיות פוליטית מיוחדת בהנחיית פעולותינו ומדיניותן... השמאלנים הפוסט-מודרניים מקבלים השראה מפילוסופיה פוליטית מובהקת המנוגדת לתבונה ולטבע, אופוזיציה לסדר היום שלהם נשענת על המסורת הפוליטית האמריקאית צריכה להיות מושפעת מפילוסופיה פוליטית מובהקת, המצדדת בתבונה ובטבע.

עד כאן. למעשה ספרות עצומה פורחת בנושא בארה"ב, בישראל עדיין לא. נביא עוד כמה דוגמאות בקצרה:

 

"סוף הדיון", - איך תעשיית השערוריות של השמאל קוטעת דיון. מרי קתרין האם ובנסון, מתארים כיצד השמאל מנצל זעם מזויף כדי להשתיק את יריביו הפוליטיים - בציבור, בתקשורת החברתית, בעבודה ובכל מקום.

התקינות הפוליטית שנולדה בקמפוסים ובמכללות עברה מוטציה לרגישות יתר חדשה, נכנסה לשימוש בוושינגטון על ידי רשת של פעילים, אנשי תקשורת ופוליטיקאים מאומנים היטב, והתפוצצה בכל רחבי הארץ. הפוריטנים החדשים של השמאל ממהרים לאסור על קומיקאים וראו כל מי שחטא בחילוקי דעות עמם. הם דורשים "מרחבים בטוחים" תוך שהם הופכים את המחלוקת מסוכנת יותר ויותר לאמריקנים.
האם ובנסון מדגימים עד כמה מסוכנת תעשיית הזעם - מבית מדרשם של קואליציה של בלשים ליברליים. הטירוף התקשורתי שהם יוצרים נועד לפסול נקודות מבט מנוגדות על כל דבר, החל בטיפול רפואי ועד חינוך על ידי תיוג של אחרים כגזעני, סקסיסטי ורע. הם מענישים על דיבור שגורם להם לחוש אי-נוחות, תובעים חרמות, צנזורה ועבודות של אנשים. הם מבקשים לזכות בדיונים פוליטיים ותרבותיים על ידי מניעת התרחשותם.

'ליברליות - הגורמים הפסיכולוגיים של טירוף פוליטי'.

המוח הליברלי משמש ככר ניסויים ראשוני עבור הטירוף הפוליטי הגדול של זמננו: מאמצי השמאל הרדיקלי להסדיר את העם מלידה ועד קבורה. כדי להציל אותנו מחיי היומיום שלנו, האג'נדה הליברלית ממליצה על שלילת אחריות אישית, עידוד רחמים עצמיים ואחרים, רחמים, תלות ממשלתית, קידום פינוק מיני, רציונליזציה באלימות, תירוצים חיוב כספי, הצדקה לגניבות,  להאשים את הנישואין ואת המשפחה, להכשיר את כל ההפלות, להתנגד למסורת הדתית והחברתית, להכריז על אי שוויון בלתי צודק כדי להצדיק מרד בחובות האזרחות. באמצעות מספר רב של זכאות למוצרים, שירותים ומעמד חברתי, הפוליטיקאי הליברלי מבטיח להבטיח את הרווחה החומרית של כולם, לספק את הבריאות של כולם, להגן על ההערכה העצמית של כולם, לתקן את החסרון החברתי והפוליטי של כולם, לחנך כל אזרח ולחסל כל הבחנות מעמדיות. הליברליזם הקיצוני פוגע ביסודות החרות התרבותית. בהתחשב במטרותיה הלא רציונליות, בשיטות הכפייתיות ובכישלונות ההיסטוריים, ובהינתן השפעותיה הסוטות על התפתחות אופי, אין מקום לשגעון הטירוף של האג'נדה הרדיקלית. רק אדם לא רציונלי יעודד הרס שיטתי של היסודות שעליהם תלויה חירותו של הפרט. רק אדם לא רציונאלי היה רוצה שהמדינה תנהל את חייו למענו במקום ליצור תנאים בטוחים שבהם יוכל לנהל את חייו. רק אדם לא-רציונלי יערער בכוונה את צמיחתו של האזרח לכשירות על ידי כך שהמדינה תאמץ אותו. רק חשיבה לא רציונלית תסחר את חירותו הפרטית של כפייה ממשלתית, שתקריב את גאוות ההסתמכות העצמית על תלות ברווחה. רק מטורף יסתכל על קהילה של אנשים חופשיים המשתפים פעולה בבחירה ויראה בה חברה של קורבנות שמנוצלים על ידי נבלים.

הספר השחור של השמאל האמריקאי, חלק 8

הספר מתמקד בקמפיין המוצלח של השמאל כדי לחתור תחת תוכניות הלימודים של מוסדות הלימוד, ולהפוך את כל המחלקות האקדמיות ובתי הספר, למרכזי הדרכה דוקטרינריים למטרותיהם החברתיות והפוליטיות.

'סליחה פרופסור', מאתגר את הנחות היסוד ה'מדעיות' של ה'מלומדים' הליברלים, ובודק את מידת ביסוסן: האם בני האדם משחיתים את כדור הארץ וגורמים להתחממותו? ועוד 50 שאלות כאלו שהן לחם חוקם של הפרוגרסיביים.

'משחק הפחדה, שיטות ההשתקה של השמאל', קים שטרסל חבר מערכת ה"וול סטריט ג'ורנל", מתאר את התהליך המפחיד שעבר השמאל, פעם אלוף החירויות האזרחיות, והיום מנצח על מסע מתואם להבריח את חופש הדיבור של האמריקאים.
חוקי הגילוי וחוקי המימון נחטפו על ידי השמאל כנשק נגד חופש הדיבור והאסוציאציות החופשיות, והפכו לכלי החזק ביותר של אלה המתכוונים להשתיק את האופוזיציה הפוליטית שלהם. משחק הפחדה מספק חשיפה מצמררת של טקטיקות להפחדה פוליטית ולשימוש יתר.

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *