האתר עוסק בשאלות של אמונה מול כפירה, ומיועד לעוסקים בנושא.
למדיניות האתר לחץ כאן

Kal-sites – בניית אתרים
רוצה לדעת כמה עולה לבנות אתר ? לחץ כאן

נושאים באתר

"רציו" רוצה לגדול... רוצים לתרום?

תקבלו מייד
אישור מס הכנסה לעניין תרומות לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה

10 ₪
20 ₪
100 ₪
200 ₪
500 ₪
1000 ₪
סכום אחר
הפוך את תרומתך לחודשית (ללא לקיחת מסגרת)
כן!, אני אתכם
לא! רוצה תרומה חד פעמית

בריאתנות יג – בעיית הסדר

צוות האתר

צוות האתר

כאשר בוחנים כל פרט בתיאורית האבולוציה, אפשר להתווכח על סבירותו, או על חוסר הצורך בסבירות. אבל כאשר בוחנים את המכלול, נוצרת בעייה מוגדרת מאד
image_printלחץ לגירסת הדפסה

 

בריאתנות יג – בעיית הסדר

כאשר בוחנים כל פרט בתיאורית האבולוציה, אפשר להתווכח על סבירותו, או על חוסר הצורך בסבירות. אבל כאשר בוחנים את המכלול, נוצרת בעייה מוגדרת מאד. בעיית היווצרות הסדר.

הבעיה הזו יסודה באינטואיציה בסיסית של האדם, ולכן הפילוסופיה האנליטית יכולה לדלג עליה, ולעבור ישר להגדרה המדעית של הבעיה בסעיף הבא. אולם האנשים השפויים יעדיפו שלא להסתמך על "הכשר" של הפילוסופיה האנליטית, שאינה יכולה להכיר בשום אקסיומה של המדע. תורה הנסמכת על חוסר תקפות של עקרון הסיבתיות, למשל, אינה ראויה לבא בתחום המדע. ולפיכך היווצרות הסדר מהווה בעיה למי שמאמין בעקרון הסיבתיות.

כמובן שתורת האבולוציה באה בדיוק לשם כך, בכדי להסביר שהסדר נוצר כתוצאה מטכניקה של ברירה טבעית. אלא שבהסבר זה אין אלא פישוט רב שלבי, ולא הסבר. מבחינה פילוסופית אין שום הבדל בין יצירת עולם מורכב ובו צורות רבות של חיים, ובין יצירת גרעין כפוף לחוקים היוצרים ממנו עולם שכזה. האבולוציה אינה מסבירה את היווצרות חוקי הטבע והכללים שכיוונו את האבולוציה, וכיצד נהיה טמון בחומר הפוטנציאל להפוך ליצור חי, ולפיכך הפלא בעינו נותר, כיצד מאין נהיתה מורכבות?

את הבעיה הזו מעלה, בין השאר, פרופ' שושני:

"לדעתי, הניאו דרויניזם מחזק דוקא את ההשערה בדבר קיומה של ישות תבונית מעבר לאדם.. גם על פי תיאורית האבולוציה קיימים חוקים המגדירים את ההתפתחות וההתאמה ולכן ניתן לשאול: מי תיכנן את החוקים הללו? אילו העולם היה אקראי לחלוטין ללא חוקים, לא היה כלל מובן ליצירת מערכת פיזיקלית יציבה כל שהיא, תהיה זו אטום או מולקולה, שלא לדבר על חומצות אמינו ותרכובות ביוכימיות המורכבות מהן.. דוקא התורה הניאו-דרויניסטית הקובעת כי אין תכנון ביצירת בעלי החיים המורכבים, שהרי הם נוצרו על פיה בתהליכים אקראיים – מעבירה את מרכז הכובד של התבונה האצורה בישויות הללו מהן אל החוקים שיצרו אותם", (בקשר לאלהים עמ' 127).

במשפט אחד ניתן לומר: לשם יצירת גרעין אחד שממנו יתפתח עולם שלם יש צורך בתבונה, לא פחות מלשם יצירת העולם עצמו ישירות. ולכן תיאוריית האבולוציה אינה פותרת את עובדת התכנון. דומה הדבר לתשובה שנונה על משל השעון: "לא ולא, אין שום בורא לשעון, לא גאונות ולא תכנון, מקרה בלבד. ישנו בסך הכל בית חרושת המייצר שעונים בכחות עצמו, המקום שואב אליו את המתכות ע"י מנגנון מיוחד, מכונות 'עצמאיות' מייצרות מהן את השעונים, ללא שום מגע יד אדם או חשיבה אנושית, ענין של זמן ושל הכחות הפועלים בבית החרושת..".

החוק השני של התרמודינמיקה

הענף המדעי העוסק במצבה של אנרגיה המשתחררת לעולם הוא "תרמודינאמיקה". אחד מחוקי היסוד של הפיסיקה הוא החוק השני של התרמודינאמיקה, כפי שנקבע ע"י סדי קרנו (1796-1832) הצרפתי בסוף הרבע הראשון של המאה ה19-. חוק זה קובע שבתהליכים טבעיים, כמות "אי הסדר" במערכת-סגורה גדלה כל הזמן. הפיזיקאי קלאוזיוס (1822-1888) נתן לעיקרון ניסוח מתמטי ברור ומדויק בהכניסו למדע מושג כמותי חדש שקרא לו בשם אנטרופיה. לכמות זו סגולה מיוחדת. בכל תהליכי הטבע ערכה המספרי מסוגל רק לגדול, או באופן מדוייק יותר, אינו פוחת לעולם. בתופעות הטבע קיימת אי סימטריות ביחס לזמן, המגמה הקיימת היא שהעולם מתפתח בכיוון שהאנטרופיה שלו הולכת וגדלה. הסדר דורש מאמץ וריכוז, אי הסדר נעשה מאליו – כאשר חפץ נחבט או נופל הוא מתפרק ומתקלקל ולעולם לא להיפך.

אסימוב מנסח את החוק: "דרך אחרת לנסח את החוק השני של התרמודינמיקה, הוא שהיקום מתקדם בהתמדה לקראת אי סדר. לאור זאת נוכל לראות את התממשות החוק השני בכל שנפנה. עלינו להשקיע עבודה קשה כדי לסדר את הבית. השאר את החדר לבד וראה באיזו מהירות תרבה בו העזובה. גם אם נפש חיה לא תיכנס אליו, תצטבר בו שכבת אבק וליכלוך. כמה עמל צריך להשקיע בהחזקת הבית, ובתחזוקת מכונות. כמה טיפולים עלינו לבצע בגופנו כדי שישאר נקי, במצב תקין. למעשה, כל דבר מתקלקל ומתבלה אם לא נשקיע בו טיפול מסור ושמירה נאותה" ( Asimov I., Smithsonian Instit. Journal, June 1970, p. 6 .2).

החוק הזה אינו שנוי במחלוקת, איינשטיין תיאר אותו כ"חוק העליון בחשיבותו של כל מדע". אדינגטון מגדיר אותו  כ"חוק מטפיסי עילאי של היקום כולו", (Jeremy Rifkin, Entropy: A New World View, New York, Viking Press, 1980, p.6).

תיאוריית האבולוציה מתארת אפשרות תיאורטית של ריבוי פעולות, אפשרי שתתרחשנה מוטציות, אפשרי שמוטנטים ישרדו, אפשרית כמובן גם פעולת הרס שתמנע הטמעה של סדר לתוך מנגנון החיים.

וכאן קובע החוק כי לא אפשרי שאנרגיה תומר לסדר מבלי שום מנגנון שיעשה את ההמרה הזו על ידי צריכת אנרגיה נוספת. המנגנון של הברירה הטבעית הוא מנגנון מקרי, הוא אינו משתמש במקור אנרגיה באופן ישיר למטרה מסויימת. ולכן אין אפשרות להיווצרות של סדר ומורכבות שיטתיים ללא מנגנון שיגרום לכך.

בלשון אחרת: מול השיטה של ברירה טבעית עומדת האנטרופיה, המקריות המתנגדת להיווצרות הסדר. מנגנון השכפול, ודרכי התגברותו של המוטנט, אינם מנגנונים מייצרי סדר, אין להם מידע הגורם להמרת אנרגיה לסדר. ולכן אין אפשרות להיווצרות סדר בתהליכים אקראיים מתוך אנרגיה.

תרמודינאמיקה במערכת פתוחה

הטענה הרווחת להגנת האבולוציה היא שהחוק עוסק רק במערכות סגורות, ואילו בכדוה"א ישנה חדירת אנרגיה תמידית מן השמש. אמנם הגנה זו בעייתית, אנרגיה אינה יכולה להיות מומרת למורכבות, מבלי כח המשעבד אנרגיה אחרת למנגנון מסדר (בדיוק כמו שרכב אינו יכול לעשות דבר עם כמויות של דלק המוזרמות אליו, מבלי מנגנון ממיר אנרגיה לסדר של הפעלת מנוע. הברירה הטבעית אינה מנגנון ממיר אנרגיה אלא אקראיות. המנגנון ממיר האנרגיה של הרכב גם הוא נשחק עם הזמן וצריך ניצול אנרגיה בכדי לתקנו ולסדרו שיפעל לאורך זמן). אנרגיה סולארית מומרת לאנרגיה כימית על ידי מערכת מונעת, כגון מערכת העיכול האנושית, מערכת הפוטוסינתזה בצמחים.

לא זו בלבד, האבולוציה לא טוענת שנוצר באיזה שהוא מקום סדר, אלא שהסדר הולך וגובר, שהעולם הולך ומסתדר עם הזמן.

מכיון שהשמש אינה מכילה כח היוצר סדר, אלא מכילה אנרגיה המתפזרת, הרי אין שום משמעות לפיצול כדוה"א מהשמש. מערכת כדוה"א והשמש היא מערכת אחת סגורה (אם כי ישנה חדירת אנרגיה זניחה מן החוץ) המכילה הרבה אנרגיה, אבל לא נוצרת בתוכה אנרגיה חדשה, ומערכת זו ממירה את האנרגיה הקיימת לסדר בצורה שיטתית.

ההתפתחותן ג.ה. רוש (Rush) :כותב: "במסלול המורכב של התפתחותם, החיים מציגים ניגודיות בלתי-רגילה לנטייה שמתוארת בחוק התרמודינאמיקה השני. בעוד שהחוק השני מבטא התקדמות בלתי-הפיכה לקראת עלייה באנטרופיה ובאי-סדר, החיים מתפתחים ברציפות לקראת רמות גבוהות יותר של סדר", (J. H. Rush, The Dawn of Life, New York, Signet, 1962, p 35).

הנושא הוצג בפירוש כסתירה לאבולוציה: ההתפתחותן רוג'ר לווין (Lewin) כותב: "אחת הבעיות שניצבות בפני ביולוגים הינה הסתירה המפורשת שהאבולוציה מהווה לחוק התרמודינאמיקה השני. מערכות אמורות להתנוון לאורך זמן ולספק פחות סדר, ולא יותר", (Roger Lewin, "A Downward Slope to Greater Diversity", Science, vol. 217, 24.9.1982, p. 1239).

בפרט בולט הדבר בנושא היווצרות התא הראשון, כפי שכותב התפתחותן אחר, ג'ורג' סטרוורופולוס (Stavropoulos): "לפי החוק השני, בתנאים רגילים, שום מולקולה אורגאנית מורכבת לא תוכל לעולם להיווצר באופן ספונטאני, אלא תתפורר. אכן, ככל שהיא מורכבת יותר, כך היא תהיה פחות יציבה, וכך מתחזקת הוודאות לגבי התפוררותה. לא ניתן עדיין להבין את הפוטוסינתזה ואת כל תהליכי החיים, ואפילו את החיים עצמם, במונחים של תרמודינאמיקה או כל מדע מדויק אחר, למרות השימוש בשפה שהינו מבולבל או מבלבל במכוון", (George P. Stravropoulos, "The Frontiers and Limits of Science", American Scientist, vol. 65, November-December 1977, p.674).

בשלב מסויים הופיעו פתרונות בסגנון של "קסם כלשהו", כך כותב ג'רמי ריפקין  (Rifkin) "חוק האנטרופיה קובע שהאבולוציה תפזר את כל האנרגיה הכוללת הזמינה עבור חיים על פני פלנטה זו רעיון האבולוציה שלנו הינו ההפך הגמור. אנו מאמינים שאבולוציה יוצרת בדרך קסם כלשהי ערך וסדר כוללניים גדולים יותר על פני האדמה", (Jeremy Rifkin, Entropy: A New World View, p.55).

תרמודינאמיקה וסדר בסיסי

טיעון רווח נוסף הוא: אנרגיה יכולה להיות מומרת לסדר ללא מקור המרה, כך גבישי קרח יוצרים צורות  יפהפיות, גלי ים יוצרים צורות הנראות מסודרות. כך נטען בעקבות המדען הבלגי איליה פריגוז'ין  (Prigogine).

אלא שגם הגנה זו בעייתית, הסדר המגיע מאירועים אקראיים הוא סדר מוגבל, יסודו הוא בסימטריה, גביש קרח יפהפה ומדהים בגודל של כל תל אביב, יכול להיות מומר לנוסחה פשוטה שיכולה להיווצר באקראי. מרזב המתיז צבע, המקבל את החומר במדה שוה ובלחץ שוה, יכול ליצור צורה סימטרית משובבת לב, משום שלא היה לחץ לצד אחד יותר מאחר. סדר זה אינו מצריך מידע שלא יכול להיווצר מעצמו. אבל סדר בסיסי אינו מורכבות מאורגנת ומערכתית.

ע"פ חוק שימור החומר – אנרגיה, האנרגיה קיימת לעד, היא רק מומרת. החוק השני של התרמודינאמיקה עוסק בהמרה של האנרגיה, קרינת השמש מגיעה לכדוה"א ונקלטת, או נפלטת הלאה, האנרגיה מומרת בעל כרחה. ובשביל ליצור מורכבות, להבדיל מסימטריות, יש צורך בממיר שיביא לתוצאה מסויימת שאינה טמונה בפוטנציאל הפנימי של האנרגיה.

על ההבדל הדי ברור הזה עמדו המדענים האמריקנים, צ'רלס ב. טקסטון  (Thaxton), וולטר ל. בראדלי  (Bradley), ורוג'ר ל. אולסן (Olsen), בספרם "תעלומת מוצא החיים", הם כותבים: "בכל מקרה, תנועות אקראיות של מולקולות בנוזל מוחלפות באופן ספונטאני על-ידי התנהגות מסדר גבוה. פריגוז'ין, אייגן, ואחרים מציעים שסוג דומה של ארגון עצמי עשוי להיות מהותי בכימיה האורגנית ועשוי, באופן פוטנציאלי, להיות אחראי על מקרו-מולקולות מורכבות מאוד, החיוניות למערכות חיות. אולם השוואות אלו הינן בעלות רלבנטיות זעומה לשאלת מוצא החיים. הסיבה המרכזית היא שאין הן מצליחות להבדיל בין סדר ובין מורכבות…קביעות או סדר אינם יכולים לשמש לאגירת כמות האינפורמציה הגדולה שדרושה למערכות חיות. במקום מבנה מסודר נחוץ כאן מבנה שהינו מאוד בלתי סדיר אולם מפורט. זהו פגם רציני באנלוגיה שהוצעה. אין קשר גלוי וברור בין סוג הסדר הספונטאני שמתרחש מתוך זרימת האנרגיה דרך מערכות אלו, ובין העבודה הנדרשת לבנות מקרו-מולקולות בלתי-קבועות בעלות אינפורמציה אינטנסיבית, כגון דנ"א וחלבון", (Charles B. Thaxton, Walter L. Bradley & Roger L. Olsen, The Mystery of Life's Origin: Reassessing Current Theories, 4. edition, Dallas, 1992. chapter 9, p. 134).

למעשה, אפילו פריגוז'ין עצמו מכיר בבעייתיות של היווצרות התא הראשון: "הבעיה של סדר ביולוגי מערבת את המעבר מפעילות מולקולארית לסדר על-מולקולארי של התא. בעיה זו רחוקה מפתרון", (Ilya Prigogine, Isabelle Stengers, Order Out of Chaos, New York, Bantam Books, 1984, p. 175).

התנאים ההתחליים של הקוסמוס

הפיסיקה המודרנית הביאה תגליות מדהימות, המפתיעות הרבה יותר ממשל השעון של פיילי. התברר כי קיום החיים ביקום תלוי בפרמטרים רבים של ההתנהלות הבסיסית בקוסמוס, ופרמטרים אלו מדוייקים בצורה המוכיחה תכנון. הממצאים האלו מכונים בשם "העיקרון האנתרופי".

העיקרון האנתרופי מראה כיצד קיומינו ביקום מותנה בדיוק מופלא של הפרמטרים:

"העובדה שכדור הארץ נמצא בדיוק במרחק המתאים מן השמש כדי שיתאפשר בו קיומן של חיים, לא קרוב מדי ולא רחוק מדי עוררה פליאה בקרב המדענים, והם מכנים מצב מוזר זה 'בעיית האקלים של זהבה', (נתן אביעזר, בראשית ברא עמ' 47, ע"פ 'זהבה ושלשת הדובים': "לא קר מדי ולא חם מדי, לא גדול מדי ולא קטן מדי.. אלא בדיוק כמו שצריך").

"המרחבים העצומים בין הכוכבים מדללים את עוצמת הקרינה הקוסמית במדה כזו המאפשרת לנו לחיות. אלמלא כן היינו כולנו מתבשלים או במקרה הטוב מאבדים את יכולת הפוריות אלמלא המרחק הרב שיצר איזורים בטוחים בחלל, לא היתה שום מערכת ביולוגית מסוגלת להתקיים", (פ. ג. דייסון סנטיפיק אמריקן ספטמבר 1971 כרך 225).

אילו היה הכח הגרעיני חלש מעצמתו הנוכחית אפילו באחוזים אחדים לא היה הפרוטון יכול להתחבר לנויטרון כדי ליצור את הדויטרון. במקרה כזה לא היו נויטרונים בשמש ובהעדר חומר בעירה לא היתה מתרחשת התגובה התרמו גרעינית, ולכן היתה השמש מפסיקה לזרוח עם כלות אנרגיית ההצתה שלה, אילו היה הכח הגרעיני חזק יותר אפילו באחוזים אחדים היה הפרוטון יכול להתחבר לפרוטון אחר, במקרה כזה היו כל הפרוטונים בשמש מתחברים אלו עם אלו וגורמים לפיצוץ אדיר, הדומה להצתת חומר נפץ. גם כאן היתה השמש מפסיקה לזרוח שכן לא היה נותר בשמש "חומר בעירה" לאחר הפיצוץ. ( פ.ס. ו. דייויס,  Jornal of Physics 1972 כרך 5 עמודים 1296-1304).

החיים כפי שאנו מכירים אותם לא יהיו אפשריים אם לכל אחת מבין כמה כמויות פיזיקליות יהיו ערכים שונים במקצת.. נראה שקבוע אחד חייב להיות מכוונן היטב במדה שלא תשוער. (S. Weinberg, “Life in the Universe”, Scientific American. October 4 1994 ).

"הדבר המפליא באמת אינו העובדה שהחיים ע"פ כדוה"א מאוזנים על חודו של סכין, אלא שכל היקום מאוזן על חודו של סכין והיה הופך לתהו ובהו אם אחד מהקבועים היסודיים בטבע היה שונה ואפילו במעט.. היקום נראה מתאים באופן שאינו מתקבל על הדעת להופעת החיים ונראה שהוא מתוכנן כך", (פרופ' פול דיויס, אסטרו פיסיקאי מאוניב' ניו קאסל. בתכנית מדע דוקומנטרית של הBBC "העיקרון האנתרופי").

"הפירוש הפשוט של התצפיות לפי השכל הישר והבלתי משוחד מצביע על ישות האחראית לכיוונון חוקי הפיסיקה הכימיה והביולוגיה ושאין בטבע חוקים עיורים כלל וכלל. אינני מאמין שפיסיקאי הבודק את העובדות יכול להימנע מלהסיק שחוקי הפיסיקה הגרעינית תוכננו בצורה מדוייקת תוך מחשבה על התוצאות שהם מולידים בכוכבים", (פרד הויל, מתוך התכנית הנ"ל).

אילו היתה האנרגיה של המפץ הגדול שונה משהיא היתה למעשה באחד חלקי ..100 (כאן באה הספרה 1 ולאחריה 119 אפסים!) לא היו כל חיים במקום כלשהו ביקום שלנו. מראשיתו היקום מכוונן לחיים". (שרודר, המדע והאל עמ' 18).

ההתפשטות היתה אמורה לבטל את החומר: "השאלה המתבקשת היא, נכתב בסינטיפיק אמריקן בשנת 1993, כיצד קרה שכל כך הרבה חומר הצליח להישאר?.. מדוע יש משהו במקום לא כלום. לא היה צריך להישאר כל חומר. לפי התיאוריה, היקום בימינו היה צריך להיות חסר חומר ולהכיל רק זוהר קלוש של קרינה כה חלשה, שהיא לא היתה יכולה להתחרות אפילו באנרגיה של מיקרוגל אחד בתנור. בגלל סיבה אקזוטית שעדיין אינה נהירה לנו כמות החומר שנוצרה היתה רבה מכמות האנטי חומר, ומדובר בכמות חומר קטנה לאין סוף. אנחנו וכל היקום החומרי משמשים ראיה לאי השוויון הקמאי הזה", (המדע והאל, עמ' 247-8).

"התפוצצותם של הכוכבים אי שם בחלל היא רק אחת מהתרחשויות רבות ושונות, שכולן היו חיוניות לקיומו ולרווחתו של האדם – וכולן אכן התרחשו, הרבה מדענים נדרשו לתופעה הזאת של צירופי מקרים רבים, שהצד השווה שבהם הוא אחד טובת האדם, בייחוד עמד על כך פרופסור פרימן דייסון מאוניברסיטת פרינסטון, והוא מבטא את התפעלותו (Scientific American ספטמבר 1981, עמ' 57) במלים האלו: "כאשר אנו מביטים אל היקום ומבחינים במספר הרב של מאורעות אסטרונומיים שבמקרה מניבים בדיוק את התוצאה הרצויה לאדם, מתעוררת בנו ההרגשה שבמובן מסויים ידע היקום מראש על בואנו", (פרופ' נ. אביעזר. מתוך מאמר ב'הארץ' 8/9/94).

לו לא היו המים שתחת הקרח צפופים ממנו ("האנומליה של המים") לא היו מתאפשרים חיים תחת המים, החום הסגולי הגבוה של המים מאפשר להם לאגור אנרגיית חום מספקת כדי לשמר את היציבות של הריאקציות הכימיות בגוף, שכבת האוזון מגינה עלינו מפני קרינה. הירח משפיע על גאות המים, אך לו היה קרוב יותר היה גורם לגאות שתציף את כדוה"א כולו. אילו קבועי הפיזיקה כמו מטען האלקטרון, קבוע פלנק, וקבועי הכח החלש והכח החזק, היו שונים אך במעט מאלה הידועים כיום, היווצרות הפחמן בכוכבים לא היתה אפשרית (פרד הויל, אלווין סלפטר). צפיפות המסה-אנרגיה ביקום נקבעה בהתאמה מדהימה למהירות התפשטות היקום כך שתתאפשר היווצרות גלקסיות וכוכבים. בצפיפות רבה יותר היה היקום קורס תחת המשיכה, ואילו המהירות היתה גבוהה יותר היו החלקיקים מתפזרים ונפוצים לחלל. שינוי של אחוז אחד בעצמתו של הכח החזק היה מבטל את האפשרות ליציבות של הפחמן. צפיפות החומר ועוצמת קרינת הרקע ביקום כמעט אחידים בכל הכיוונים, לולי אחידות זו היה כל החומר שביקום קורס לחורים שחורים. כח המשיכה הוא אידיאלי לקיום חיים, לו היה מעט חזק יותר לא היינו יכולים להתנהל, ולו היה חלש יותר לא היינו יכולים לחיות עם החומר שבעולם בצורה סבירה, (דוגמא קטנה היא מנגנון השירותים בחללית בו נאלצים להשתמש בואקום לשם הוצאת הפסולת), וכן לא היתה האטמוספרה נמשכת ומוחזקת על פני כדוה"א. לו האטמוספרה היתה עבה יותר לא היינו זוכים לחום השמש, לו היתה דקה במידה משמעותית לא היינו יכולים להתקיים מחמת הקרינה, הירח למשל מגיע ל 140- מעלות צלזיוס בחלקו המוצל, לעומת 120 בחלק שמול השמש (גיאולוגיה, הוצ' אוניב' משודרת, עמ' 64).

ג'ונדי באוור כותב: צפיפות היקום הקריטית במפץ הגדול צריכה להיות מדוייקת עד כדי -3510, (מוצא היקום). סטיבן וינברג מאוניב' אוסטין בטקסס, (חתן פרס נובל בפיזיקה) כותב: הביטול ההדדי של תרומות שונות לאנרגיית הואקום ביקום נדרש לאיזון של 10120. מייקל טרנר כותב: "הדיוק הנדרש זהה ליכולת לקלוע לעין של זבוב הנמצא בקצה השני של הקוסמוס". לי סמולין חקר את השאלה "מהו הסיכוי להגיע במקרה לקבועים הפיזיקליים של היקום?", כאשר הוא מחשב את סך כל הקבועים המופלאים האלו, תשובתו היא: 10229. אין לנו שום אינדיקציה לעמוד עד כמה כביר מספר זה.

פרופ' טימותי פריס כותב בצורה ברורה:

"המילה מרעישה דלה היא מכדי לתאר את משמעותה של העובדה הזאת, תכונותיו הכלליות של היקום בימינו תלויות במדה רבה בשינויים זערוריים שהתרחשו ביקום בראשיתו.. אסור היה לצפיפות החומר הקוסמית לסטות ביותר מביליונית אחת של האחוז מן הערך הקריטי. ב10-35 שניה (לאחר היווצרות היקום) היתה הסטיה המותרת קטנה עוד יותר, פחות מ10-49. אם יד המקרה לבדה היא שגרמה לכך, הרי שהיה זה מקרה ממוזל מאין כמוהו, הסיכויים להתרחשותו זעומים עד לאין שיעור. אפשר כמובן לאלץ את המשוואות לעלות יפה אם מכניסים לתוכן את צפיפות החומר הדרושה כתנאי התחלי, אולם העושה כן מערב במשוואותיו את ידו המנחה של אלהים, ובמדע שקול הדבר כנגד משחק טניס בלי רשת", (פרופ' טימותי פריס, מילדות לבגרות בשביל החלב, עמ' 321).

סטיבן הוקינג לעומתו מיפר את כללי המשחק, ומדבר בצורה מפורשת על אלהים:

"חוקי המדע כפי שאנו מכירים אותם כיום מכילים מספר גדול של מספרי יסוד. כמו גודל המטען החשמלי של האלקטרון והיחס בין מאסות הפרוטון והאלקטרון.. העובדה המופלאה היא שערכיהם של אותם מספרים נראים כאילו הם מכוונים בדייקנות רבה ליצירת האפשרות להתפתחות החיים. לדוגמא, אילו מטענו החשמלי של האלקטרון שונה אפילו במקצת, לא היו הכוכבים מסוגלים להבעיר מימן והליום, או לא היו מתפוצצים בסופו של תהליך זה.. ברור למדי שישנם תחומי ערכים מצומצמים למדי למספרים אלה, המאפשרים את התפתחותם של חיים תבוניים מכל סוג שהוא. רוב תחומי הערכים יולידו יקומים שאולי יהיו יפים להפליא, אבל לא יכילו מישהו שיוכל להתפעל מיופים. אפשר לקבל זאת הן כהוכחה לקיומה של תכלית אלהית בבריאה ובבחירת חוקי המדע, והן כתמיכה בעיקרון האנתרופי החזק", (סטיבן הוקינג, קיצור תולדות הזמן עמ' 122). ובהמשך (עמ' 123) כותב הוקינג:

"במצבו ההתחלי של היקום היתה הטמפרטורה צריכה להיות שוה בדיוק בכל מקום.. מצבו של ההתחלי של היקום היה צריך להיבחר בקפדנות מרובה באמת ובתמים, על מנת שדגם המפץ הגדול הלוהט יהיה נכון לכל אורך הדרך חזרה, עד ראשית הזמן. קשה מאד להסביר מדוע היה היקום צריך להתחיל בדרך זו בדיוק, אלא אם כן היתה זו יד אלוהים שהתכונה לברוא בריות כמונו".

הוקינג אינו מותיר את פני הדברים כך, כמובן, אבל גם אינו מציע פתרון מוגדר. ראשית הוא מעלה תיאוריות על תפיחה, שאינן עומדות במבחן המציאות (עד עמ' 128), ולכן הוא נזקק לתיאוריה מאוחדת (של הקואנטים והכבידה) שאולי תתגלה ביום מן הימים, וכאשר זו תתגלה, יתברר ש"היקום מוכל בעצמו בשלמות ללא גבולות או קצוות, אין לו התחלה ואין לו סוף", והכוונה גם להתחלה בזמן, ואז לא יהיה צורך בבורא (עמ' 135). אמנם, בינתיים, כאשר תיאוריה כזו עדיין אינה קיימת, הדברים נשארו כמו שהם לפי תפיסתינו הנוכחית.

תיאוריית האבולוציה אינה מתמודדת כמובן עם העיקרון האנתרופי, מכיון שאין מרכיביו תלויים במוטציות ובמלחמת קיום, מרכיבי האנתרופיה פשוט הופיעו. ורוג'ר פנרוז, מגלה המפץ הגדול, קובע כי חוקי הטבע מכונים לחיים, ומאחר שהאיזון הזה בין  חוקי הטבע הוא כה מושלם ומאחר שאין זה סביר שהוא התרחש במקרה – ברור שבורא תבוני היה חייב לבחור בו" (R. Penrose, The Emperor’s New Mind, Penguin Books, New York 1991).

על כל הטיעונים האלו ורבים אחרים, עונים מלומדים בטיעון המכונה "העיקרון האנתרופי החלש" (ראה צ. קולת, גלילאו גליון 49 2002, "שובו של העיקרון האנתרופי"). לדעתם הסבה לקיומם של כל הקבועים הנדרשים האלו, אינה נעוצה בתכנון אלא במקרה, צפייתינו דוקא במקרה הנדיר הזה מוכרחת משום שאילולי אירע לא היינו כאן. על ההגיון הזה שואל ריצ'רד סווינבורן (The Existence of God, Oxford university Press, Oxford 1979): האם כאשר אדם ניצל ממוות בצורה הנוגדת את הסטטיסטיקה באופן חד משמעי, כך למשל נחשוב על אדם הנחלץ ממקום נעול ומסוכן בעזרת ניחוש הקוד של המנעול (אחד מתוך 100 בחזקת מליארד אפשרויות), אין לאדם זה שום הפתעה, שכן לו לא היה יודע את הקוד לא היה כאן בכדי להתפלא.. ברור שמבלי ידיעת הקוד ממקור חיצוני, אדם זה לא היה כאן לעולם, לא בכדי להתפלא ולא בכדי שלא להתפלא.

הסבר אחר המכונה "ריבוי יקומים" טוען כי אין להתפלא על צירופי המקרים האלו, שכן לו יהיו קיימים כמות עצומה של יקומים, הלא סביר שבאחד מהם יארעו המקרים האלו. אלא שכאן ברור, שטיעון חסר סימוך שכזה, שאיננו ניתן להוכחה או להפרכה, הוא חסר ערך מבחינה סטטיסטית, וחוסם את הדרך בפני כל הסקת מסקנה. לעומת כל ניסוי נוכל לטעון כי באלפי מקומות אחרים בעולם נערך ניסוי דומה במשך ההיסטוריה האנושית (או באלפי יקומים נערכו אלפי ניסויים כאלו), ועל כן אין לראות את התוצאה הסטטיסטית כמייצגת דגימה מקרית..

העיקרון האנתרופי מחזיר את האדם למרכז, כאשר המרכזיות הסימטרית של כדוה"א במערכת השמש שהיתה לויכוח של המדע עם הכנסיה מאבדת את משמעותה בתוך כל הקוסמוס הענק. נכון הדבר שאנו מסתובבים סביב מקור האור והחום שלנו, מפני שכפי חוקי הטבע זו הדרך ליצור קשר רציף בינינו, אך אנו וכדור הארץ שלנו הם המרכז האמיתי של היקום כולו, כל הפרטים עומדים ומתוכננים לשם קיומינו כאן.

ונסכם בקצרה, החיים כאן לא ייתכנו ללא הקבועים הנוכחיים הקיימים: 1) מרחק כדוה"א המדויק מן השמש, 2) המרחבים בין הכוכבים, 3) הדיוק של הכח הגרעיני החלש, 4) הכמות המדוייקת של האנרגיה במפץ הגדול, 5) קבועי הפיזיקה הקואנטית, היחס בין חומר לאנטי חומר, 6) צפיפות המאסה אנרגיה ביקום ביחס לכח הגרעיני החזק. השקלול של כל הנתונים האלו ודומיהם מגיע למספרים בלתי נתפסים כדוגמת 10120. כל זה רק לאפשרות של קיום החיים, ולא להיווצרותן כמובן.

אם אין בידינו הסבר משכנע לכל זה, לשם מה המאמץ הגדול לנסות ולהסביר את מוצא המינים?

בכדי להבין את משמעות והגדרת המושג סדר, ויופי, כדאי לצפות בהרצאתה של פרופ' רות לורנד

שתף מאמר זה

תגובות ישירות