כהמשך לדברינו על הזהר ומקורותיו הקדומים, כהתייחסות לטענה לפיה לא סביר שקבוצות בודדות של בני אדם העבירו מסורות לאורך כל ימי הביניים, שיסודן בתקופת חז"ל, ולא בא זכרן במפורש רק במאה ה13. נפרט מעט על המסורת המשתקפת ב'מסכת כלים'.
מסכת זו פורסמה לראשונה במאה ה17, ע"י ר' נפתלי הירץ בספר 'עמק המלך' (1648), כ1600 שנים אחרי חרבן המקדש, היא מתארת את מיקומם של אוצרות המקדש וכמויותיהם:
ניתן היה לפטור מסכת זו כדמיון והמצאה גרידא, ואף לטעון שלא סביר שקבוצות בודדות של בני אדם אנונימיים העבירו מסורת זו מחורבן המקדש במשך זמן כה רב של שנים, בלי שום אזכור נוסף בספרות.
אך טענה זו הופרכה עם גילויה של מגילת הנחושת. מגילה שנכתבה על לוח נחושת במאה ה1 לספירה, ונמצאה במערות ים המלח. מגילת הנחושת שפוענחה רק בשנות ה60 של המאה ה20, עוסקת אף היא באוצרות שהוטמנו, ויש קוי דמיון בין תכניה לתכני מסכת כלים, באופן שקשה לתלות בצירוף מקרים, כפי שמתאר זאב ספראי:
הדמיון מוכיח שמסכת כלים שגילה ר' נפתלי בצפת במאה ה17, היתה גלגול של מסורת שהועברה בקרב בעלי סודות במשך שנים רבות, ולה ולמגילת הנחושת מקור משותף למעלה מ1600 שנים קודם לכן!!