האתר עוסק בשאלות של אמונה מול כפירה, ומיועד לעוסקים בנושא.
למדיניות האתר לחץ כאן

Kal-sites – בניית אתרים
רוצה לדעת כמה עולה לבנות אתר ? לחץ כאן

נושאים באתר

"רציו" רוצה לגדול... רוצים לתרום?

תקבלו מייד
אישור מס הכנסה לעניין תרומות לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה

10 ₪
20 ₪
100 ₪
200 ₪
500 ₪
1000 ₪
סכום אחר
הפוך את תרומתך לחודשית (ללא לקיחת מסגרת)
כן!, אני אתכם
לא! רוצה תרומה חד פעמית

הרב גיורא רדלר: ספקנות כבעיה נפשית, ונושאים נוספים

צוות האתר

צוות האתר

image_printלחץ לגירסת הדפסה

מצורף כאן חלקו הראשון של השיעור 'ודאות וספקנות' מאת הרב גיורא רדלר (רס"ן במיל' ומנהל פיתוח בחברת תוכנה, מתלמידיו של הרב יוסף קלנר, ומלמד אמונה למעלה משני עשורים במכינה הישיבתית 'בני דוד' שבעלי, וכחמש עשרה שנים במכינה הקדם צבאית 'נחשון'). השיעור  מובא כאן ללא הערות השוליים.

באתר של הרב רדלר, ישנם הרבה שיעורים בנושאי אמונה, מהות האמונה באל, אבולוציה, השגחה, נביאים, ועוד. חלקם בכתב וחלקם בקבצי אודיו.

כאן ניתן לצפות בשיעור וידאו "הוכחות לקיום מעמד הר סיני" . אמיתות התורה והיהדות.

כעין הקדמה: בעיה נפשית ושמה ספקנות.

התרבות בה אנו חיים כיום מדביקה את רובם ככולם של האנשים במחלת נפש הקרויה ספקנות. הספקנות אינה סוגיה אינטלקטואלית בלבד, אלא בעיה נפשית חמורה, אשר במהלך מאמר זה ננסה לטפל בה. המשמעות המעשית של הספקנות, כפי שנראה בהמשך בצורה מפורטת יותר, היא חוסר יכולת התייחסות רצינית לכל נושא ולכל עניין. כל טענה או מהלך מחשבתי, יפה ומחוכם ככל שיהיה, נפטר על ידי האמירה הפשוטה 'זה נחמד, אבל ודאי יש מי שאומר אחרת'. הספקנות פוטרת – מהתמודדות במישור האינטלקטואלי, ומאפשרת התעלמות מכל ניסיון לברור שכלי. כך יוצא, שבפועל אין צורך להתמודד עם שום רעיון או דעה, ולכן גם שום דבר לא מתקבל ולא מופנם  . כדי להתקשר לתורה באופן נפשי, יש לנצח קודם כל את מחלת הנפש הזו.

בעוד היחס למושג האלוהי  הינו המפתח להבנת האמונה בצורה שכלית, מאמר זה תפקידו יהיה לנסות ולבנות את היחס האמוני הנכון מבחינה נפשית. אמנם מהלך המאמר עצמו והעבודה הנדרשת בו הינם שכליים, ולא רגשיים או דמיוניים, אך מטרתו היא לתקן בעיה נפשית.

המאמר יכלול שני שלבים. בשלב הראשון נראה כי הספקנות, בנוסף לנזקים הסביבתיים המצטברים שהיא גורמת, אינה אלא טעות ושקר, אשר מקורה ברשלנות שכלית  . יחד עם זאת נראה מהיכן היא נבעה וכיצד היא משפיעה עלינו. בשלב השני, נוכיח כי ישנה בעולם ודאות, ונבנה דרך להגיע אליה. לאחר שיתברר לנו שהספקנות היא שקר וכי ישנה במציאות אפשרות להגיע לוודאות, או אז נוכל להשקיע את הכוחות השכליים והרגשיים בעבודה הקשה של ברור האמת ובהתקשרות אמיתית אליה.

ספקנות: עבד כי ימלוך.

מלאך, במשמעות רוחנית, הוא כוח רוחני פועל . ש ד אף הוא כוח רוחני פועל, אך לעומת המלאך, שד הוא כוח רוחני הפועל להרע. ניסוח זה אינו מדויק לגמרי, כי הפכו של מלאך הוא מלאך חבלה  ושד הוא בדרגה פחותה ממנו, אך לעניינו מספיק ההסבר כי שד הוא מלאך הפועל בכיוון שלילי. המילה ' ש ד' מורכבת מראשי תיבות ש"ד שכל – ודמיון  . 'שד' הוא מצב שבו השכל הולך אחר הדמיון, במקום המצב הנורמלי והתקין בו השכל הוא המוביל את האדם ושאר כוחות הנפש נמשכים אחריו  . חשוב להבין כי למרות שמלאך הוא כוח רוחני חסר גוף, הוא אינו רק רעיון פילוסופי מופשט כי אם דבר חי וקיים הפועל במציאות. תהיה זו צרות אופקים לחשוב שחיים חייבים להיות תקועים דווקא בתוך גוף. גם שד, כמו מלאך, הוא דבר כמובן שלא בעל קרניים וזנב – – חי ופועל ממש.

הספקנות אינה אלא ש ד, היושב בראשי רוב רובם של האנשים, ואינו מוכן לצאת משם. לפיכך, מטרת מאמר זה תהיה לנסות ולבער את אותו השד השולט במוחות אותם אנשים. יש לשים לב שכאשר השד מבין שמנסים לחסלו הוא מתחיל להתגונן, להלחם על המקום אותו תפס, ולהתחפר בעמדתו הספקנית ביתר שאת. כידוע, שדים מחסלים על ידי אור, ואין אור אלא שכל  . לפיכך, הדרך להתמודד עם הספקנות תהיה על ידי עבודה שכלית. לעיתים אדם בטוח שהוא יודע את האמת, אך ברגע שהוא מתחיל לברר אותה בכלים שכליים, הוא מבין שידיעותיו ודעותיו לא היו אלא שקרים ודמיונות לא מבוססים. השדים מתחבאים מאחורי אותם הדמיונות, ועל ידי הארת השכל עליהם – הבאה כתוצאה מעבודה שכלית הם נמוגים ובורחים. –

נקודה נוספת אותה יש להבהיר היא כי החלופה לספקנות אינה פתיות. לכאורה נראה, וזו חלק מתעמולת השד הספקני, שאחת משתים: או שאדם הוא ספקן, לוגי, שכלי ומלא חכמת חיים או שהוא אינו אלא פתי המאמין לכל דבר, דתי אוויל המקבל כל – דבר שנאמר לו כנכון.

לפני שנתחיל במלאכת ביעור השד, נפתח בהתקפה על אביו, והוא השכל הלוגי עצמו. אנו חיים בתרבות בה האידיאל הוא להיות אדם רציונלי ושכלי. אין חולק על כך שכל השאלות החשובות בחייו של אדם, צריכות להתברר בצורה מושכלת עד כמה שניתן. אדם הרוצה להחליט בצורה רצינית, ודאי שיברר ויחליט באמצעות כליו השכליים, ולא על פי רגשותיו או גחמותיו. לעומת זאת, אדם רגשן, המחליט על פי תחושות בטנו והרגשותיו נתפס כאדם פחות רציני, שאינו יודע להחליט בצורה נכונה וטובה. זאת אומרת, כמעט ואין חולק על כך שהשכל הוא הכלי המרכזי והחשוב לצורך קבלת החלטות ופעולה במציאות.

נפתח אם כן בהצהרה פרובוקטיבית: אף אחד, מעולם, לא החליט שום החלטה בצורה שכלית. יתרה מזאת, לא רק ששום החלטה לא נתקבלה בצורה שכלית, גם לא ניתן להחליט דבר בצורה כזו. נדגים זאת בעזרת דיאלוג דמיוני: גם אם נאלץ לעבור מספר שלבים שחלקם או כולם הם שכליים יתברר כי בסופו של דבר כל החלטה נובעת מיסוד שאינו רציונלי, קרי רצון שרירותי כלשהו, רגש או גחמה. את ההחלטה הראשונית הזו אף אחד לא מקבל באמצעות כלי שכלי כזה או אחר, וקל להראות זאת על ידי סדרת שאלות 'מדוע'. בסופו של רצף השאלות תמיד נגיע לנקודה שמעבר לה אין תשובה או סיבה שכלית. השלבים הראשונים אמנם שכליים, אולם לעולם השורש יהיה מעוגן בסיבה אי רציונלית. ככל שננסה לחשוב ולחפש החלטות שהחלטנו באופן שכלי, לעולם מתווה הבירור יהיה כזה שבסופו נגיע לתשובה לא שכלית.

נוסיף הצהרה פרובוקטיבית נוספת: אף אחד, מעולם, לא הוכיח דבר בצורה שכלית. בניסוח כללי יותר: אי אפשר להוכיח דבר בצורה שכלית. כל משפט מתמטי, לדוגמה, מתבסס על אקסיומות המונחות ביסודה של המתמטיקה. אקסיומות אלה, מעצם הגדרתן, לא ניתן להוכיח כלל. לפיכך, אף כי נראה כי המתמטיקה היא תחום מוגדר ומוכח, היא נשענת על כמה משפטים שאין שום דרך להוכיח את נכונותם, והיא שרירותית ובלתי מוכחת בדיוק כמותם. יתרה מזאת, ישנם תחומים מתמטיים שונים הנשענים על אקסיומות שונות לגמרי ואף הפוכות אלו מאלו, ובעקבות זאת מגיעים למסקנות שונות בתכלית  . חלק מן האקסיומות המתמטיות הוכנסו בדיעבד, רק כדי

למנוע בצורה מלאכותית היווצרות פרדוקסים. מדעי הטבע אף הם אינם יכולים להוכיח דבר באמצעים שכליים, כיוון שהם נשענים על הנחות שאינן לוגיות כלל. אחד מכלי העבודה הבסיסיים ביותר של המחקר המדעי הוא ההסקה מן הפרטים אל הכלל, או אינדוקציה בשמה הלועזי. לדוגמה, הפיזיקה טוענת כי אם תפוח נפל על ראשו של ניוטון מאה פעמים, אזי כנראה שישנו כוח משיכה, והתפוח יפול גם בפעם המאה ואחת. זוהי טענה חסרת כל ביסוס לוגי. אין שום ערובה שאכן יש כוח משיכה האחראי לכל אותן מאה נפילות, ושהתפוח יפול גם בפעם הבאה אך אין אפשרות לעבודה – מדעית הכופרת בכלל הזה. מכאן קל לראות כי גם מדעי הטבע אינם מסוגלים, ואף אינם מתיימרים, להוכיח באופן מוחלט אמיתות שונות בצורה שכלית. כעת, לאחר שהיכולת להוכיח ולהחליט באמצעות השכל הופרכה, טוב יהיה אם נגדיר מהי חשיבה שכלית. שכל משמעו לוגיקה, או סיבתיות. אמנם, היה הגיוני הרבה יותר לפתוח בהגדרה ורק אחר כך לנסות ולהראות שאי אפשר להוכיח דבר בכלים שכליים, אולם מבחינה דידקטית פסיכולוגית היה חשוב להפריך קודם את האשליה הזו, ורק אחר כך להגדיר מהו שכל, כיוון שבדרך זו התנגדות השד מתמוססת, כלומר, לולא זאת היתה נוצרת בנו התקוממות נפשית כנגד הגדרה זו, גם מבלי שהיתה לנו הגדרה אחרת טובה יותר. כל המהלך להפרכת יכולת השכל להחליט ולהוכיח, טמן בחובו את ההנחה כי שכל משמעו לוגיקה, כלומר סיבתיות. עצם העובדה כי חשנו שהשאלה 'מדוע' היא השאלה המתאימה וכי עלינו לספק סיבה כדי שההחלטה שלנו תחשב שכלית מראה על תפיסתנו את החשיבה השכלית כסיבתית לוגית דווקא. כיוון שהראינו שכל הוכחה שכלית נסמכת על אקסיומות ועל סיבתיות, נאלצנו לקבל הנחה מובלעת זו. לו על הטענה 'החלטתי לאכול' היינו שואלים 'באיזה צבע?' אזי ככל הנראה לא היינו מקבלים מענה של ממש. בכך שלשאלה 'מדוע' ענינו, הראנו כי אנו מקבלים את הסיבתיות כגורם חוקי במערכת השכלית. לעומת זאת, 'באיזה צבע', לא מתקבלת כשאלה חוקית, ולכן אינה שכלית בתפיסתנו. עצם העובדה כי הדיאלוג הדמיוני דלעיל נראה היה הגיוני, מראה כי אנו אכן מקבלים את הגדרת השכל כלוגי סיבתי. במילים אחרות, למרות שההגדרה הובאה רק עתה, עצם העובדה כי השתמשנו בה עד שלב זה מראה כי אכן אנו מסכימים להגדרת השכליות כלוגיקה או כסיבתיות.

כעת ניתן לראות בברור מדוע באמת לעולם לא ניתן להחליט או להוכיח דבר באמצעות השכל, כפי שהגדרנו אותו. בעוד את השאלה 'מדוע' ניתן לשאול אינספור פעמים זאת אומרת, על כל טענה ניתן לשאול מהי הסיבה המביאה אליה מספר – –

הסיבות שניתן לייצר הוא סופי. בסופו של דבר, לאחר מספיק שאלות, נגיע לשלב בו נתקע, דהיינו נשאר ללא סיבה, או שניפול למעגל אינסופי. נקודה זו היא השלב בו ההחלטה או ההוכחה כבר אינן שכליות. בסופו של התהליך תמיד נגיע לטענה שלה אין סיבה ולכן היא אינה שכלית. כאשר איננו מסוגלים לענות אם מפני שבתשובה לשורת שאלות ה'מדוע' לגבי ההחלטה הגענו לתשובה 'ככה', ואם מפני שלגבי ההוכחה הגענו לאקסיומה אזי לפי הגדרה דלעיל ההוכחה או ההחלטה אינה שכלית.

במילים אחרות, כל טענה שכלית, נגזרת באמצעות כלים לוגיים מהנחות יסוד כלשהן. נכונותן של הנחות היסוד, האקסיומות, מחייבת בצורה מוחלטת את נכונותן של המסקנות הנגזרות מהן. אך בעוצמתה כלומר הכרחיותה של החשיבה הלוגית, נמצאת גם חולשתה. מצד עצמה אין היא יכולה לומר דבר שאינו טמון בהנחות היסוד, ובוודאי שאינה יכולה להוכיח את הנחות היסוד עצמן. כל מסקנה נובעת בהכרח מהנחות היסוד. לפיכך רק אם מקבלים את הנחות היסוד, מתחייבים לקבל את המסקנות אולם אין שום דרך שכלית להכריע אלו הנחות יסוד הן הנכונות. כך, בסופו של דבר, כל החלטה וכל הוכחה אינן יכולות להיות שכליות, וכולן נכונות )או לא נכונות( באותה המידה. יתרה מזאת ניתן להגדיל ולעשות, ולבחור מסקנות, ומהן ללכת אחורה ולראות אילו הנחות יסוד דרושות, ולקבל אותן, שהרי, למעשה, אין כל דרך שכלית לבחור הנחות יסוד.

מכאן ניתן לראות כי השכל עצמו אינו מסוגל לתת תשובות לבדו לשום שאלה או בעיה. השכל הלוגי, שעד כה סברנו כי הוא המלך הבלתי מעורער שכל העולם מתנהל על פיו, אינו מסוגל לעשות שום דבר לא להחליט ולא להוכיח. השכל נאלץ תמיד – לפנות למשהו שחזק יותר ממנו. לכן הספקנות עצמה היא אווילית  , היות והמחשבה כאילו ניתן לעבוד אך ורק עם השכל אינה נכונה כלל. בזאת סיימנו לטפל באביו של השד, והוא השכל הלוגי.

כעת נחזור אל השד עצמו, קרי הספקנות. נקדים ונסביר כיצד הדברים מופיעים אצלנו במחשבה ובמציאות. ישנן ארבע מדרגות שהן יסוד המחשבה אצל כל אדם, והן רגש תחתון, שכל תחתון, רגש עליון ושכל עליון.

הרגש התחתון ידוע בכינויו 'בא לי'. הרגש התחתון מספק למעשה את כל המידע המגיע בצורה ישירה מהמציאות. 'חם לי', 'אני אוהב מוזיקה קלאסית' או 'פיל דורך לי על הרגל'. מידע זה אינו עובר עיבוד שכלי, אלא מגיע ישירות מהחושים. אצל אדם נורמאלי הרגש התחתון אינו מהווה בסיס לפעולה מידית. במילים אחרות, אדם בריא לא פועל על פי הדחפים הבסיסיים שלו. על פי רוב, פרט לתינוקות או לחולי נפש, אדם לא ינהג על פי הרגש התחתון שלו מבלי להעביר אותו איזשהו סינון. אדם שחם לו לא יפשוט את חולצתו באמצע הרחוב רק מכיוון שחם לו, היות ואדם בריא מנהל את חייו על פי ערכים כמו נימוס או צניעות, ולא רק על פי מידע ותחושות. המידע שהרגש התחתון מספק נחוץ והכרחי, אולם אי אפשר לנהל את החיים על פיו.

השכל התחתון הוא השכל הלוגי, אבי הספקנות. את תפקידו נבין לאחר שנבין את תפקיד הרגש העליון.

הרגש העליון נקרא הרגש נותן האקסיומות, או במילים אחרות, קנה המידה, או האינטואיציה. הרגש העליון הוא המנהל האמיתי, ובו באמת מחליטים. אדם המעוניין לקבל החלטה, אזי בשלב הראשון עליו לאסוף מידע על האפשרויות העומדות בפניו.

בשלב השני עליו לשקלל את הנתונים ולהכריע על פיהם, אולם כדי להחליט עליו לדעת איזו חשיבות יש להעניק לכל נתון. לדוגמה, אדם המתלבט היכן לגור, אוסף מידע כגון מחירי דירות, מרחק ממקום עבודה, סוג החברה, רמת זיהום האויר וכדומה.

כעת, בבואו להחליט, עליו לשקלל את הנתונים ולהכריע על פיהם, אולם לא ניתן לכמת את הפרמטרים או להשוות אותם מה יותר חשוב, חברה טובה או זיהום אויר? אין דרך להגדיר מראש בצורה נוסחאתית כיצד יש לשקלל את הנתונים ולהכריע על פיהם. כמו כן, אין אפשרות לשקלל נתונים שאינם נמדדים באותה יחידת מידה. אי אפשר, לדוגמא, לענות באופן שכלי על השאלה האם מוזיקה של בטהובן יפה יותר משקיעה במדבר, כפי שלא ניתן להשיב על השאלה האם תפוח טעים יותר או אדום יותר. לכל אדם יש כעין קנה מידה על פיו הוא מרגיש מה חשוב יותר מבחינתו  , ועל בסיס הרגשה זו הוא יכול לשקלל ולהחליט. שקלול המידע וההכרעה על פיו הם מתפקידיו של הרגש העליון, שהוא הרגש נותן קנה המידה ובו באמת נבדקים הדברים בכדי שתוכל להתקבל החלטה או הכרעה.

נחזור כעת אל השכל התחתון. תפקידו הוא לאסוף מידע בשביל הרגש העליון. כיוון שהספקנות היא המפתח לקבלת מידע אמין ומאיכות גבוהה, זאת אומרת, על ידי ספקנות אדם מסוגל לבדוק האם המידע שהוא מקבל אמין או רלוונטי לפיכך ככל שאדם ספקן יותר אזי המידע שהוא מביא אל הרגש העליון הוא מאיכות טובה יותר.

הספקנות היא כלי בידיו של השכל הלוגי בכדי לברור את המידע המגיע אליו, ועל ידי החקירות והדרישות שלו ניתן לברר את הדברים בצורה טובה ורצינית יותר. השכל התחתון, כפי שראינו לעיל, אינו מסוגל להחליט בעצמו אלא רק לברור ולסנן את המידע המגיע אליו. השד מופיע כאשר מתוך טעות, שעל סיבתה נעמוד בהמשך, הומלך השכל התחתון בתור מקבל ההחלטות, במקומו של הרגש העליון. על כך אמר שלמה המלך במשלי )פרק ל'( "תחת שלוש רגזה ארץ ותחת ארבע לא תוכל שאת תחת עבד כי ימלוך…" השכל התחתון הוא עבד כל תפקידו לספק מידע וכל עוד הוא עושה זאת המצב תקין. כאשר הוא הוצב בתפקיד מקבל ההחלטות, תפקיד שאין הוא מסוגל למלא כיוון שהוא ספקן מעצם טבעו, או אז מתחילה הבעיה. מה שקורה בפועל, על פי רוב, האדם קודם כל מחליט, ורק אחר כך מנסה לגבות את החלטתו בתירוצים שכליים. אדם, כיוון שהוא חי את ההליך התרבותי הקובע כי השכל הוא אמת והרגש הוא שטויות, אזי כאשר הוא נאלץ להחליט שלא באמצעות שכלו שהרי אי אפשר אחרת הוא מרגיש רע מאד עם עצמו. רמז לדבר ניתן לראות גם בחטא אדם הראשון ובנחש. הנחש, באחת הצורות שבהן הוא מופיע, הוא השכל הלוגי. אומר המדרש באבות דרבי נתן )פרק א', ז'( "חבל על ש מש גדול שאבד מן העולם. שאלמלא נתקלל הנחש, היה לו לכל אחד ואחד מישראל שני נחשים בתוך ביתו. אחד משגרו למערב ואחד משגרו למזרח, ומביאים להם סנדלכים טובים אבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמד טוב שבעולם, ואין כל ברייה יכולה להחזיק אותן." הנחש היה עבדו של אדם הראשון, אך כיוון שהשתלט עליו, היה צורך להפטר ממנו. זו גם הנקודה של השכל הלוגי השכל התחתון יודע להטיל ספק, וזאת הוא עושה מצוין, אולם כאשר מציבים אותו בתפקיד הניהולי, הוא לא מסוגל למלא אותו, כפי שראינו לעיל. הטעות בספקנות אינה הספקנות עצמה, כי אם השימוש הלא נכון שלה. השיעבוד לשכל התחתון בתור מקבל ההחלטות גורם לכך שהספקנות, שאינה אלא כלי המאפשר בירור אמין, הופכת לדרך חיים. מקור הספקנות, אם כן, הוא השעבוד לשכל הלוגי נסביר את משמעותו של השכל העליון, אף על פי שהוא אינו נצרך לעניינינו.

השכל העליון הוא השכל בלשון הרמב"ם, והוא הנשמה או צלם אלהים שבאדם. הנשמה היא תפקידו של האדם בעולם וערכו, והיא האדם באמת. כך ניתן להבין כיצד ישנם אנשים צדיקים, כגון הגר"א ור' אריה לוין, שמערכת השיקולים של כל אחד מהם טהורה לגמרי והם גוברים על יצרם הרע ובכל זאת הם אינם עובדים את ה' באותה הצורה. על הגר"א מסופר כי היה לומד בתורה לאור נר בחדר חשוך, סגור ומוגף גם בעיצומו של יום, בכדי שלא יפריעו לו, ואילו ר' אריה לוין מפורסם בזכות מעשי החסד שלו. על פי השיטה השכלית לוגית היינו מצפים כי כל האנשים הטובים ינהגו באותה צורה. כיוון שהמצוות קבועות, צריכה לכאורה להיות רק דרך שכלית אחת נכונה לעבודת ה'. הסיבה שבכל זאת אנו רואים אנשים צדיקים שמרכז חייהם נע סביב גמילות חסדים לעומת אנשים צדיקים שמרכז חייהם נע סביב לימוד תורה הוא בגלל נשמתם השונה. לאחד יש נשמה, או שכל עליון, של גומל חסדים, ולאחר יש שכל עליון של לומד תורה, וזה גורם לצורת שקלול אחרת ברגש העליון, ולהכרעות שונות בשיקול הדעת. האחד מעניק חשיבות גדולה יותר למעשי חסד, והאחר ללימוד תורה הכל בגלל נטייתם הנשמתית ותפקידם בעולם. הרגש העליון ניזון משני מקורות.

האחד, מלמטה, הוא מידע הנובע מהרגש התחתון או מהשכל התחתון. השני, מלמעלה, מהשכל העליון הגורם לשקלול אחר של אותו המידע אצל כל אדם ואדם, על פי נטייתו הנשמתית. השכל העליון, או הנשמה, הוא קבוע ואינו משתנה. התבגרות או השתנות של אדם, לדוגמא, נובעת משינוי בערכים של האדם, כלומר, שינוי ביכולתו השכלית ובהבנתו את המציאות, שכתוצאה ממנה משתנה תפיסת עולמו ומערכת השיקולים שלו, ללא שום שינוי בנשמתו.

כעת, לאחר שהבנו מהיכן צמחה מחלת הנפש הזו, ננסה לברר את נזקיה. הנזק שהספקנות גורמת מתחלק לשתי מדרגות, נזק נפשי ונזק שכלי. בניגוד לסברתם של שטופי המוח של שד הספקנות, כי השיטה הספקנית היא מקור השכל, יתברר בהמשך כי הספקנות היא דווקא מקור דיכוי השכל.

הספקנות מזיקה ברובד הנפשי, וזאת מפני שרצינות עומדת ביחס ישר לוודאות. ככל שלאדם ישנה ודאות גדולה יותר כלפי נושא מסוים, כך גדלה מידת רצינותו בהתייחסו אל אותו הנושא. ולהפך, ככל שהודאות פוחתת כך ההתייחסות נעשית רצינית פחות ופחות. משל למה הדבר דומה לו יצוייר כי יספרו לאדם שמחלקים שקי זהב בתחנה המרכזית בקרית שמונה, אזי סביר להניח שהוא לא יעשה דבר. לעומת זאת, אם הוא יראה אנשים החוזרים מקרית שמונה ושקי זהב על גבם, הוא כנראה ירוץ לשם. ככל שגדלה ודאותו בכך שמחלקים שקי זהב, גדלה גם מידת מוכנתו להשקיע. כל עוד רק סיפרו לו, הוא לא ממש האמין, ולכן גם לא היה מוכן להשקיע כלל, אך כאשר ביטחונו גבר גם השקעתו גברה. מידת הודאות שווה למידת ההשקעה והרצינות. מכאן ניתן לראות את הנזק שבספקנות. תודעה ספקנית המטילה ספק בכל דבר, ממילא גוררת חוסר אמון וחוסר בוודאות בכל דבר, שהרי הכל נכון או לא נכון באותה מידה. כיוון שכך, גם אין התייחסות רצינית כלפי דבר  . בעבר אנשים היו מוכנים להקריב הרבה בשביל אידיאלים מכל סוג שהוא קומוניזם, פאשיזם, וכדומה, בעוד כיום על פי רוב, אין אידיאלים. אין זה מפני שדורנו פחות טוב מקודמיו, אלא מפני שלאנשים בדורנו אין בטחון או ודאות באידיאלים מכל סוג שהוא, וממילא הם אינם מוכנים להתאמץ בעבורם. אדם שיכריז ברוב פאתוס על רצונו לתקן את העולם, יתקל במקרה הטוב בגיחוך קל, בעוד שבעבר אנשים כמו אחד העם זכו להערצה ולהערכה של ההמון.

הספקנות הרגה את האידיאלים כולם, מפני שאיש אינו מאמין בהם יותר ולא רק בהם, אלא בכל דבר ודבר. לכך יש משמעות מעשית ומשמעות תודעתית. המשמעות המעשית היא חוסר המוכנות לפעול למען אידיאלים וערכים. גרועה מכך היא המשמעות התודעתית, הגורסת כי שום דבר אינו אמיתי ולא רציני. חוסר הרצינות כלפי אותם אידיאלים וערכים, כיוון שהוא חי בתודעה האנושית, גולש כלפי כל תחום אחר בחיים. דוגמא לדבר ניתן לראות מריבוי הגירושים כיום לעומת תקופות מוקדמות יותר. בעוד בעבר אנשים האמינו במושגים רומנטיים כמו אהבת אמת, וכאשר התחתנו היו בטוחים כי מצאו את אהבת חייהם כיום איש לא מאמין בזה, כיוון שבראיה ספקנית תמיד תמצא בת זוג יותר מוצלחת. חוסר הרצינות שהשתרש בחיים גורם לכך שגם ההתייחסות למוסד הנישואים הוא לא רציני, וכתוצאה מכך מקל מאוד על פירוקו. עד כאן, זהו רק החלק הראשון של הנזק הנפשי. הנזק האמיתי גדול יותר. הנזק הנובע מחיסרון בכח החיים האידיאלי לא מתבטא באופן פסיבי בלבד, רק בכך שאין התקשרות לאידיאלים, אלא באופן אקטיבי בהשקעתם של כוחות החיים בכיוונים אחרים, וזה גרוע הרבה יותר. לאדם ישנה נטייה טבעית לאידיאלים ולערכים, ונטייה זו חייבת לבוא לידי ביטוי. באדם ישנם כוחות נפשיים, מרץ והתלהבות, המחפשים אפיק לפעול בו, וכיוון שהאדם נטול אידיאלים, אותם כוחות יבואו לידי ביטוי במכנה האנושי המשותף הנמוך ביותר. בעוד שבעבר צעירים חדורי אידיאלים היו פונים לקומוניזם, לפאשיזם או להבדיל לגאול את השממה, כיום ה'אנרגיה הרוחנית' שלהם נשארת בלתי מנוצלת, והם מחפשים דרך לפרוק אותה, דרך המכנה המשותף הנמוך שהוא כסף, מין וכבוד. בכדי להסביר את הטוב והצדק שבאידיאולוגיות מורכבות כמו הקומוניזם, דרוש הסבר מחשבתי עמוק ומורכב אשר לפי הגישה הספקנית לא מועיל כלל. לעומת זאת, בשלושת הדברים הללו אין צורך להוכיח או להסביר את הטוב שבהם כלל. התאוות הגשמיות ממלאות כיום את המקום אותו תפסו האידיאלים בעבר.

דוגמא לכך ניתן לראות בנפח העצום אותו תופסים מדורי הבישול, בישול הגורמה וביקורת מסעדות בעיתונים כיום, ביחס למתכון הסבתא בן ארבע השורות שהיה מודפס פעם באותם עיתונים. שאר העיתון, על פי רוב, מוקדש לנושאים רציניים הרבה יותר כמו גרושיה של דוגמנית כלשהי או סקירת ניתוחים למתיחת פנים. קוראי העיתון לא נעשו טפשים יותר, אלא כיוון שאידיאלים לא מעניינים אותם, העיתון מתמלא בתוכן רדוד. אם כן, הספקנות לא רק שהרגה את האידיאליזם, אלא השאירה אותנו בעולם מוצף בתאוות חומריות.

הנזק השני שהספקנות גורמת, הוא הנזק השכלי. בדומה לקביעה כי מידת ההשקעה קשורה במידת הוודאות, ניתן לראות כי מידת ההשקעה קשורה ביחס ישר גם בסיכוי ההצלחה. איש לא יקנה כרטיס לוטו של ההגרלה של שבוע שעבר זאת אומרת, איש –

לא ישתתף בהגרלה בה מראש אין שום דרך לזכות, כיוון שכאשר אין לאדם שום סיכוי להצליח הוא לא ישקיע דבר. לעומת זאת, מידת ההשקעה תעלה בהתאם לעליית הסיכוי להצלחה. התודעה הספקנית, כפי שראינו, טוענת כי אין דרך להגיע אל האמת.

לפיכך, אין טעם בלהתאמץ ולחפש אותה. אדם לא ישקיע מחשבה בכיוון שלא יניב דבר. כיוון שאין אמת, או לפחות אין דרך להגיע אליה, אזי אין סיבה לחפש אותה. ככל שהאדם ספקן יותר, ממילא ישקיע פחות בחקר האמת. מכאן נובע כי הספקנות הרגה את השכל  . זאת בניגוד לטענה של הפלורליסטים הספקנים, כאילו הספקנות דווקא בונה ומעצימה את השימוש בשכל.

התרבות בה אנו חיים אינה יכולה להיות שכלית וזאת בשל העובדה המצערת כי היא אינה מאמינה כי ישנה אמת או ודאות כלשהי וממילא חבל לבזבז זמן על מאמץ שכלי שלא יפיק דבר. אף כאן, החיסרון הנובע מאי האמון ביכולתו של השכל גורם לא רק לנזק פסיבי אלא גם לנזק אקטיבי, היות והאדם הוא יצור שכלי, הוא אינו יכול להתעלם משכלו לגמרי. האדם מחפש אפיק כלשהו דרכו יפעל שכלו, ומוצא אותו רק בעבודה טכנית דהיינו רק עבודה שכלית הנוגעת למציאות הפיזית ממשית. בתחומים כאלו, בוודאי תצמח תועלת משימוש בכלים שכליים, וזאת בניגוד לתחומים אידיאולוגיים או מחשבתיים. כך השכל משמש רק לתחומים להם יש נפקא מינא מעשית, מיידית ובולטת, בעוד בתחומים החשובים יותר השכל אינו מופעל כלל. במקרים אחרים, כפי שראינו בעניין הנזק הנפשי, התוצאה היא הורדתו של הכוח השכלי למכנה המשותף הנמוך ביותר, שהוא הדמיון  . הדמיון, כמו הרגש, אינו תחום הדורש הוכחות, ולפיכך במקום לעבוד בכלים שכליים, בני אדם עוברים להשתמש ברגשות ובדמיונות. בעוד בעבר ויכוחים אידיאולוגיים או פוליטיים נערכו מעל גבי מאמרים ארוכים ורציניים כגון מאמריו של אחד העם בהם פרש את משנתו, או להבדיל, הראי"ה קוק שפרסם מעל גבי עיתוני תקופתו את רעיונותיו ודרכו כיום הכל עובד בשיטות שיווקיות. בתעמולת בחירות, לדוגמא, אף מפלגה אינה ממנה פרופסור למדעי המדינה שיפנה ויסביר לציבור את מצע המפלגה ואת מטרותיה, אלא משמיעה שירים ומראה ילדים מקפצים בשדות פרחים. במקום להתרכז בנימוקים רציונליים ושכליים, עיקר ניסיונות השכנוע והתעמולה נסוב סביב תמונות מרגשות וסיסמאות קליטות  . כיוון שאין עבודה שכלית אין שום צורך לפנות לרובד הזה, וניתן להתרכז אך ורק בדמיון וברגש.

כעת נשאלת השאלה, איך האנושות הידרדרה לצרה הזו, ומהו הגורם לכך שהספקנות כילתה כל חלקה טובה. קודם כל, באמת קל מאד לטעות בנקודה הזו, מפני שבסופו של דבר השכל הוא אכן חשוב ובעל תפקיד מרכזי. מפני חשיבותו, ישנה נטיה להרחיב את תחום סמכותו אל מקומות שאין לו יכולת לתפקד בהם כלל. לדוגמה, אם נשאל אדם עשיר 'למה אתה עשיר?', הוא יתחיל להסביר כיצד נהיה עשיר מבחינה מעשית, כגון אילו החלטות שיווקיות ועסקיות קבל. אותו עשיר לא ענה כלל השאלה, והיא 'למה' מה הסיבה שבגללה החלטת להיות עשיר. הוא מבלבל, וכמוהו כך רובנו, בין החלק המעשי בו אכן העבודה השכלית היתה המרכזית, לבין השלב בו החליט, שככל הנראה לא היה שכלי כלל. על פי רוב, ההבנה כי לא השכל הוא זה שמחליט נבלעת בכל המהלך הטכני השכלי הדומיננטי שעוטף את ההחלטה. את איסוף הנתונים, לדוגמה, מבצע השכל, ולפיכך מיוחסת לו בטעות גם יכולת ההחלטה. מכאן מאד קצרה הדרך לטעות כי השכל הוא חזות הכל.

הסיבה המהותית יותר לטעות הזו, הספקנות, היא שזאת ריאקציה לקלקול הנפשי שגרמה לאנושות הופעת הנצרות. ונפרט. ישנם שלושה סוגי דתות. דתות שכליות, דתות לא שכליות ודתות אנטי שכליות. היהדות ולהבדיל, האיסלאם, הן דתות שכליות. זאת אומרת, הן דתות המנסות להתאים בין האמונה הדתית שלהן ובין השכל  . קימת תביעה בדתות השכליות להסביר מדוע האמונה או קיום המצוות הם דברים שכליים והגיוניים. דתות המזרח, לעומתן, הן דתות לא שכליות דהיינו השכל מיותר –  או אפילו מפריע. בכדי להגיע ל "הארה רוחנית" יש לשקוע בנירוואנה, ולהתנתק מהכל, -כולל מהשכל. הנצרות, לעומת זאת, היא דת אנטי שכלית, אשר במהותה סותרת את השכל וההגיון האנושיים  . דתות לא שכליות מתעלמות מהשכל, או לא מייחסות לו חשיבות. בניגוד אליהן, הנצרות רואה בשכל גורם מפריע, ומתנגדת לו. שיא השליטה של הנצרות היה בחשכת ימי הביניים, תקופה בה אירופה שקעה בבערות ובעוני.

הנצרות האנטי שכלית התנגדה למדע ולפילוסופיה, וגררה את אירופה להתדרדרות והתנוונות תרבותית ומדעית. כל התרבות והמדע של העולם העתיק קפאו על שמריהם במקרה הטוב, או פשוט נעלמו במקרה הרע, ואירופה ירדה מגדולתה כמובילת המדע והפילוסופיה העולמית. כל תחומי המחקר והאומנות נדדו מזרחה, אל הביזנטים והמוסלמים. רק בתקופת הרנסנס החלה פריחתם המחודשת של התרבות והמדע האירופאיים. המאפיין ההיסטורי של התקופה שהחלה בסוף ימי הביניים ועד ימינו הוא ההתנערות מדיכוי השכל הנוצרי. הרנסנס, תחיה בעברית, מייצג את החייאת השכל, המדע והתרבות העתיקים לאחר מאות שנות תרדמה שכפתה עליהם הנצרות. המהפכות המדעיות הגדולות שהתרחשו בתקופה זו מייצגות את תהליך ההתעוררות האיטי של התרבות האירופית, תהליך שסופו חזרה לשכליות של התקופה הטרום נוצרית.

כידוע, כאשר ישנה באדם מידה מקולקלת, כותב הרמב"ם  , התיקון יבוא רק בנטיה קיצונית לצד השני. על ידי חזרה לדרך הישרה אי אפשר לתקן את הקילקול, אלא רק על ידי נטיה לצד ההפוך. אדם הנגוע בקמצנות, צריך להיות פזרן כדי להתיישר במידת האמצע, שהיא הנדיבות. כפי שהדבר בדרכי התשובה המידותיים, כן הוא בחיים באופן טבעי. ההתנגדות של האנושות לכפייה האנטי שכלית באה על ידי העלאת השכל אל מעבר למקומו הטבעי. כך הלך השכל וגבר, עד שהגיע לשיא לקראת סוף המאה התשע עשרה לספיה"נ. אז שלט באנושות המודרניזם אשר גרס כי השכל יוכל לפתור את כל בעיות האנושות, וכי המדע גילה כמעט כל מה שניתן לגלות  . העבד דהיינו השכל החל למלוך כתגובת נגד לדיכוי המוחלט שלו. כיום אנו נמצאים שוב בתהליך התדרדרות במעמדו של השכל, שנגרמה בין השאר כתוצאה משתי מלחמות העולם, והחלה לחלחל ההבנה כי השכל הלוגי אינו מסוגל לתת מענה לכל דבר.

0 0 votes
Article Rating

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

Subscribe
Notify of
guest
4 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
דוד ליינר
דוד ליינר
4 years ago

הכותב הנכבד מתבסס על טיעונו המרכזי שלעולם אנו פועלים על פי רגש, והפליא להביא דוגמא מצוינת לכך בהחלטה של האדם לקנות דירה המורכבת משאלות בעלות קני מידה שונים, כמו האם התפוח אדום יותר או מתוק יותר.
ברצוני לחלוק על טענה זו, אכן אנו פועלים בשאלות סובייקטיביות ע"פ אמות מידה שכאלו, אין שאלה לוגית מה יותר התפוח אדום או מתוק, אלא שאלה של העדפה, אבל במענה לשאלה איזה תפוח יותר אדום, אם נענה ע"פ רגש, הוא עלול להטעות לפעמים כמו על איזה רקע או תנאי אור הוא הופיע, בעוד בכללים לוגים מתמטיים אנחנו יכולים לענות ע"כ בודאות יתרה.. לפי השכל האדום יהיה בעל אורך גל מסוים שעל הרצף שלו נוכל לבחון מה יותר אדום. למרות שאת האדום עצמו נשיג רק באופן חושי.
שנית השכל אינו מוחלט כמו שהגרביטציה אינה מוכחת, אבל לא נקפוץ מצוק בהנחה שחק זה יחדל מלהתקיים, זאת לא העדפה רגשית אלא ניהול סיכונים הגיוני.. הגיוני? כן, במידה והוא מייצר מודלים קוהרנטים וניתנים לניסוח, ואם תתעקש שגם זה רגש אטען שרגש שניתן להגדרה הוא מבחינתי לוגי ומעולם הלוגיקה לא ניסתה לחרוג מתחום הודאות הזה.. (להוציא את המתמתיקה שבאמת לא אומרת דבר ודאי אלא על עצמה כפי שהוכחת.) מהו רגש? התנהלות בהתאם לאמות מידה שהעניקו לחוש השכלי מיימדים של דימוי מוחלט, אם אני הורג לבקן באפריקה כי הוא ודאי מכושף (כפי שנהוג גם היום במקומות מסוימים)אז אני לא רציונלי במידה שאין לי יכולת לאמת את הטענה שלי בכלים כללים סטטיסטיים. אם הסקתי ששחור "חייב" להיות מוגבל שכלית אז פעלתי מרגש בעצם העובדה שלא העמדתי את טענתי למבחן ההפרכה, הספקנות כאן תקרא תגר על האכסיומה בכך שתמצא שחורים חכמים, האם היא תשנה את ניהול הסיכונים שלי? לא בהכרח, אבל לא אסיק מכך טענות דוגמטיות בעלות השלכות הרסניות ברך כלל, המשטרים הטוטליטריים המתירים רצח הם קודם כל דוגמטיים ונעדרי הנמקה שעומדת למבחן אמפירי ורק אחרי זה רעים.. הם מבחינתם פועלים מתוך הגנה.
שלישית. אם הספקנות רעה ומזיקה והיא אכן כזו לעיתים, בגלל זה אקבל "ודאות" שאין בה משקל לוגי גדול יותר? הספקנות היא לא תולדה של של מיון חושי בלבד היא בירור וניתוח ההגדרות והאידאות עצמן, לענ"ד העולם היום לא שולל בהכרח אפשרות של ערכים אלא בעיקר לא מאמין למפיצי החזון הערכי, מכיון שהערכים הדתיים אינם עומדים למבחן אמפירי או לוגי כל שהוא, אין בהם לדידם סיבה לעורר בהם דיון מעמיק, גם אתה עלול להסכים שיותר דתות ואמונות נולדו כתוצאה מתפיסה חושית מעוותת ולא מאידאה צרופה. אני ואתה מאמינים שכל דתיהם הבל ומכאן שאין בהם שום יסוד ערכי אלא חושי בלבד. דוקא הערכים הדתיים הנ"ל הם תוצאה של הרגש התחתון ולא של השכל העליון…

רונן
רונן
4 years ago

אחלה ניתוח. אבל חסרים לך החלקים הבאים של השיעור. שם תבין למה הכוונה.

משה רט
5 years ago

הרעיון הכללי של המאמר נכון, אבל חבל שהמחבר מצטט תפיסות שגויות ומיתוסים מופרכים על הנצרות. הנצרות אינה דת אנטי-שכלית ובוודאי שאינה מתנגדת למדע ולפילוסופיה. פילוסופים גדולים רבים פעלו בימי הביניים, ביניהם אוגוסטינוס, תומאס אקווינס, דונס סקוטוס, אנסלם מקנטרברי, ויליאם מאוקהם, אלברטוס מגנוס ואחרים. המיתוס על כך שבימי הביניים קפאו ונעלמו כל תחומי המדע והמחקר גם הוא הופרך מזמן. אדרבה, הכנסיה היא שהקימה את האוניברסיטאות הגדולות ותמכה במלומדים רבים. למעשה, עצם צמיחתו של המדע דווקא באירופה התאפשרה רק בזכות התשתית המונותאיסטית שהטמיעה שם הנצרות, כפי שטוענים מספר פילוסופים וחוקרי דתות. נכון שדוגמות דתיות שיבשו לפעמים את המחקר המדעי, אבל זה לא שהאקדמיה היום משוחררת מדוגמטיות ודעות קדומות… הטענה כאילו הנצרות היא אנטי-שכלית מתבססת בעיקר על אמרתו של טרטוליאנוס, "אני מאמין בגלל שזה אבסורד", שהוצאה מהקשרה, ועל משפטו של גליליאו, שגם הוא הפך למיתוס מנותק מהמציאות (הוא לא נרדף בגלל דעותיו המדעיות אלא בעיקר בגלל שהרגיז בכירים בכנסיה).
אני לא מתלהב להיות מגן הנצרות, אבל צריך לומר את האמת, ולא לחזור שוב ושוב על הכפשות חסרות בסיס ומיתוסים כוזבים כלפי הנצרות (גם אם היא עשתה כך לא מעט כלפינו…)

אליהוא
אליהוא
5 years ago
Reply to  משה רט

יכול להיות שרדלר מציג את הדברים באופן מטעה, לפיו הכסיה היא זו שדכאה את השכל האירופאי לגמרי, אבל כמדומני שבעיקרו של דבר הוא צודק, שלגבי הדת הנוצרית וחובותיה, השרישה הכנסיה גישה אנטי שכלית מובהקת, לעומת שני הדתות האחרות.
"למעשה, עצם צמיחתו של המדע דווקא באירופה התאפשרה רק בזכות התשתית המונותאיסטית שהטמיעה שם הנצרות, כפי שטוענים מספר פילוסופים וחוקרי דתות." מעניין, אבל את תחילתו של המדע ניתן לראות בדעות היווניות העתיקות, ששכללו מושגים מדעיים רבים. דבר זה אולי מראה לנו, שיש משהו אחר בהתעוררותה החוזרת של אירופה למדע.
כמו כן, למה זה הדת המונותאיסטית האחרת, הלא היא האיסלם, לא הובילה באותו עת את התעוררות המדע בארצותיו. [בתקופות מסוימות פרח המדע דווקא בארצות האיסלם, כפי שציין רדלר].

4
0
Would love your thoughts, please comment.x