לחץ לגירסת הדפסה

יאנוש בן גל מפקד חטיבה שבע, הציל את הצפון במלחמת יום כיפור בגלל חלום. כמה ימים לפני פרוץ המלחמה הוא גייס חיילי מילואים. לדבריו הוא עשה זאת בשל חלום מוזר שפקד אותו. האם בעיניים עצומות הוא ראה טוב יותר ממפקדים אחרים שפקחו עיניים אך לא ראו דבר?

אין לדעת. ועם זאת ניתן לנסות להתחקות אחרי התפקיד של החלומות במקרא. אצל יוסף והאחים החלומות הם שיקוף של האמת המודחקת, המוכחשת. יוסף חולם על מלכות והאחים מסרבים להאמין. יש להם תיאוריה אחרת. אצל יוסף החלום הוא חלון אל האמת הנסתרת שמצויה אי שם. בעיני האחים החלום שלו הוא סימן לכוונות נסתרות ולא רצויות של יוסף. על האחים לעבור תהליך כדי לגלות בסופו שהם עצמם מצויים בחלום, שהם לא מבינים את המציאות כפי שהיא באמת. יוסף מתגלה אליהם לפתע כמו יקיצה פתאומית שגואלת בבת אחת מהייסורים של החלום.

הגאולה הפרטית של יוסף עוברת דרך החלומות של שרי פרעה, והחלום של פרעה עצמו, ודרך דמות דיוקנו של אביו שנראתה לו בחלון (סוטה לו:). החלום מאפשר מבט פנימה אל התודעה, והחלון מאפשר מבט החוצה (ההבדל בין המילים הוא באות האחרונה, האות מ"ם מבטאת מהות ועצמיות, ונו"ן מלמדת על ניתוק ותנועה החוצה), אך שניהם, החלום והחלון, תלויים ב"חלל", בשטח פנוי מטרדות היום היום ומערפל הקרב שמסמא את העיניים. במבט נקי פנימה והחוצה.

החלום עשוי להיות חלום שווא, אך לעתים דווקא תפיסת המציאות הערנית והמפוכחת שגויה, ואילו החלום הוא הפתרון "איש כפתרון חלומו חלמנו". כאשר הקונספציה משתלטת על התפיסה אז העֵרוּת היא המשגה, ואילו השינה, בה האדם מרפה מעט את האחיזה שלו במושכות ונותן דרור לתת המודע, למחשבות המודחקות ומאזין לאמת הנעלמת, היא היא הפתרון.

ובמקביל, תהליך היקיצה וההתפכחות של האחים מן החלום, וההכרה של "אתם חשבת עלי רעה, א-לוהים חשבה לטובה" גם הוא כמו חלום ביחס למהלך הגדול יותר שמוביל לגלות מצרים. יוסף "בעל החלומות" נערך גם לשלב הזה ומצווה "פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה". כך גם גלות מצרים בעצמה היא כמו חלום ביחס לגאולה ממצרים, והיא התגלתה בחלום – "ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה נופלת עליו" (בראשית טו יב).

ובאותה המידה כל הגלויות יחד הן כמו חלום אחד גדול, "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים". כל האירועים, כל ההתרחשויות מתמזגים ליצירת מהלך אחד גדול שאיננו יכולים לקרוא את כולו אלא רק להעיף מבט על סעיפים ממנו, לפעמים בעיניים פקוחות לעתים מתוך שינה, תלוי באיזו מידה אנו ישנוניים כשאנו ערים, ועד כמה הננו ערניים כשאנו ישנים.

אם המפלצת הזאת היתה חיה, היא היתה מתה!

אחד הוויכוחים הגדולים והעתיקים מוביל אל המסקנה שאחדים מאיתנו מכירים את המציאות כפי שהיא ואחרים חולמים חלומות. הוויכוח נסוב על המטריאליזם מול הדואליזם ובקצה הנגדי האידיאליזם. לפי המטריאליזם רק החומר קיים, האידאליזם גורס שרק הרוח קיימת, ואילו הדואליזם טוען גם וגם.

מה טוענים המטריאליסטים להגנתם? – הם אומרים את הדבר הבא:

נניח שילדך הקטן קורע אותך משנתך באמצע הלילה בצעקות אימה, אתה פורץ בבהילות לחדרו ומוצא אותו מכורבל בפחד תחת השמיכה.

"מה קרה, ילד?" אתה שואל בדריכות.

"יש מפלצת מתחת למיטה שלי", אצבעו הרועדת מתמקדת בנקודה חשוכה אי שם למטה. אתה מדליק את האור בחפזה ומזיז את המיטה הצידה. "הנה תראה, זה רק חלום רע, אין שם כלום!"

"המפלצת בלתי נראית!" הילד מתעקש.

"אז בא ננסה למשש אותה", אתה מציע בהיגיון, וגוחן יחד עם הילד ושולח זרועות לכל עבר. החיפושים הזריזים מעלים שאין שום דבר מוחשי או מפלצתי שמסתתר מתחת למיטה. משום מה התגלית הזאת גורמת לילד להפוך להיסטרי יותר, "היא בלתי מוחשית!" הוא מתכווץ, "וזה רק הופך אותה למסוכנת יותר!"

"אוקיי", השינה כבר ממך והלאה ואתה מנסה לחשוב בבהירות, "מפלצות שונאות מים, המים הורגים אותן, בא נתיז עליה מים!"

אתה והילד מוציאים בהתלהבות רובה מים גדול מהארון טוענים אותו ומרססים את החדר במים. "זהו", אתה מכבה את האור בשמחה, "אם המפלצת הזאת היתה חיה, היא היתה מתה!"

אתה יוצא מהחדר באנחת רווחה, ואז יבבה מיוסרת מחזירה אותך אל החדר פנימה.

"מה קרה?"

"זאת מפלצת מים, המים רק גורמים לה להתנפח ולצמוח!" הילד מבוהל בכנות.

"טוב, בא נפעיל את המזגן על חימום, החום יגרום לה להתייבש ולמות!" אתה מנסה לגשש.

הילד מניד בראשו "לא, לא המפלצת הזאת היא מפלצת מתחלפת, היא יודעת להפוך את עצמה ברגע אחד ממפלצת מים למפלצת אש, היא תמיד תתאים את עצמם לסביבה!"

וכך זה נמשך ונמשך, כל ניסיון להשמיד את המפלצת או לזהות אותה, נחסם על ידי היכולת המופלאה שלה להסוות את עצמה ולהתאים את עצמה, וכמובן, הכשלון שלך להתמודד עם המפלצת מוכיח את כוחה האדיר ואת חומרת המצב.

נכנעת. אתה מוצא את עצמך מעביר את המזרון של הילד לחדר שלך. רגע לפני שהוא נרדם אתה שואל אותו בלחש, "תגיד, ילד, מה ההבדל בין מפלצת בלתי נראית ובלתי מוחשית שאי אפשר לגלות את עקבותיה או להרוג אותה וגם אי אפשר לשמוע או לתפוס אותה, לבין שום דבר בכלל?" השאלה הזו כנראה מאד משעממת אותו, כי הילדון פשוט נרדם לו בשלווה…

ובכן, זו הטענה של המטריאליסטים, אם אי אפשר למשש ולהרגיש את הרוח או למדוד במעבדה, אז מדוע לחשוב שהיא קיימת בכלל? – זהו רק חלום מוזר, שהרי מה ההבדל בין עולם שבו היא קיימת לעולם שבו היא איננה?

כך בשיטה הזאת הם הרגילו אותנו לחשוב שמה שקיים בוודאות הוא החומר, החפצים והעצמים ומה שקיים אי שם בערפל היא הנפש וכל מושגיה המופשטים, שאותם ניתן להכחיש או להוכיח. נטל ההוכחה במלא כובד משקלו מוטל על מי שמבקש להעיז ולטעון שהנפש קיימת, שהרי מה ההבדל בין מפלצת שאי אפשר לבחון בשום ניסוי לבין מפלצת שלא קיימת בכלל.

רק מה, זוהי חרב מתהפכת, משום שההיפך הוא הנכון, שכן את אותה טענה אפשר לטעון וביתר שאת כלפי קיומו של החומר.

איך אדם יודע שמשהו קיים מלבדו? – לא ניתן להוכיח את קיומם של עצמים פיזיים ובכלל זה גם לא את גופנו שלנו. אם אדם יעלה על דעתו תיאוריה שהעולם אינו קיים אלא רק התודעה שלו ששרויה בחלום מתמשך שאי אפשר להתעורר ממנו באמצעים הרגילים כמו שעון מעורר, צביטה ביד ואור בוהק ואפילו לא התזת מי קרח, ובחלום הזה ושם בלבד נמצא העולם על כל אשר בו. אם כך יקרה, לא נוכל בשום אופן להוכיח לאותו בעל החלומות שהוא טועה.

ברור שבעיני אדם כזה כל טיעון, כל הסבר, כל תופעה, יהפכו למרכיבים בחלום ובכלל זה גם הזעקות שנזעק כדי לפקוח את עיניו. כל הוכחה שנספק לו תיפול על אוזניים ערלות, משום שהיא לכל היותר תהיה מרכיב בחלום, אי אפשר להוכיח שאין חלום, אם החלום מספיק יעיל כדי להכיל כל דבר.

האם נוכל לטעון, שאם העולם הפיזי לא קיים אז החלום הוא בלתי אפשרי? – תחילה צריך להניח שמוכרח להיות הסבר לכל דבר, ושהחלום המסוים הזה עצמו – לפיו צריך להיות הסבר לכל דבר הוא חלום מבוסס היטב…

ובעיקר, בעל החלומות עשוי לטעון שהחלום מסביר את עצמו לא פחות טוב, מאשר המציאות הפיזית. אם היא איכשהו מסבירה את עצמה, אז גם החלום מסביר את עצמו.

האם המדע יכול לעזור? – לא ולא, מכיוון שהמדע וכל מידע שהוא זורמים דרך החושים אל התודעה, ואינם בלתי תלויים בה, ולכן הם לא רלוונטיים לשאלה הזו. כלומר, המדע יהיה בסך הכל תיאור מדויק למדי של החלום המופלא, והחלום לכן יהיה חלום מדעי. או שהמדע כולו יהפוך לאשליה, משום שמדובר בסך כל המידע, התצפיות והחישובים שנאספו מתוך חלום.

במילים אחרות, המדע כולו בנוי על ה"דעה הקדומה" שהעולם קיים ולכן ניתן לטעון לגביו טענות ולפתח תיאוריות וכך הלאה, אם העולם לא קיים אז גם המדע לא קיים. או לכל הפחות המדע לא קיים כתיאור של המציאות, אלא רק כתיאור שיטתי של החלום. אם כך, המדע הוא רק מודל חדש לפתרון חלומות.

בקיצור, השאלה היא, היכן נגמר החלום ומתחילה המציאות. שוב מעשה באדמו"ר לא מאד ידוע, ששח באזני חברו הליטאי המתנגד (היה זה קודם שאותו מתנגד שב בתשובה שלמה לדרך החסידות בשל מעשה שהיה לאחר ימים רבים), וכה דיבר אליו והשתבח על כך שהבעש"ט התגלה אליו בחלום. והיה אותו אדמו"ר יוצא מהתפעלות מגילוי בעש"ט זה ומחשיב אותו עד מאד. נענה לו חברו המתנגד (יש אומרים שהיה זה תוך כדי הרחת קמצוץ טבק ויש חולקים, וכן נ"ל עיקר), וזו לשונו: "האם הבעש"ט התגלה לך בחלום, או שחלמת שהבעש"ט התגלה אליך…"

כיוצא בזה, האגדה מספרת על פילוסוף שחלם שהוא פרפר… ויהי בבוקר ותפעם רוחו, ומאז לא ידע עוד, האם הוא פילוסוף שחלם שהוא פרפר או פרפר שחולם שהוא פילוסוף…

מעניין לגלות, שאותה גישה שפגשנו למעלה מובילה אל התשובה הבאה – מכיוון שהדילמה היא לגבי חלום שאי אפשר להקיץ ממנו, אז אין הבדל בין חלום כזה לבין המציאות הפיזית עצמה, בעיה כזו, תיאוריה כזו, שלא ניתן לאשש או להפריך במעבדה, חלום שאין כל הבדל בינו לבין המציאות הפיזית עצמה אינו שונה מהמציאות עצמה, שהרי מה ההבדל בין שני דברים שאי אפשר להבדיל ביניהם?

וכך הקערה מתהפכת על פיה, באותן שיטות עצמן שמבקשים לטעון שאין רוח מגלים פתאום שאין חומר. החומר מתגלה כדעה קדומה.

כעת מתברר הסדר הנכון של הדברים, מה העיקר ומה הטפל, מה הדבר הראשוני ומהו המשני. הרוח האנושית, התודעה הפנימית, ה"אני" האישי, הם ורק הם מהווים את הוודאות העצמית הבלתי אמצעית שמצויה בתוכנו בכל רגע ורגע, ודווקא מפני שאין דרך להוכיח את קיומם מבחוץ, דווקא לכן הקיום שלהם הוא הוודאות החזקה ביותר שיש. לא מדובר במידע שזורם דרך החושים או דרך היגיון אנושי כלשהו, ואפשר לתהות האם מדובר באיזו מראית עין או הזיה, אלא במהות שהכל תלוי בה. את העצמים הפיזיים אפשר להכחיש או להוכיח, אך ב"אני" האישי אנו נאלצים להכיר במפגיע.

לכן מי שרוצה להטיל ספק בקיומו של ה"אני" וטוען שה"אני" הוא אַין, ושאין בנמצא רק חלקיקים חומריים אקראיים, מטיל ספק בהכרח בקיום בכלל, כמו גם ביכולת שלו להטיל ספק שהוא. וכמו שאמר הלל "אם אני כאן, הכל כאן". אם אינני כאן, מי כאן?

ללגימה מ"מרד המכונות" – ספרו של יהוידע הכהן לחץ כאן. למידע נוסף אודות הספר לחץ כאן. לאתר הספר לחץ כאן.