לחץ לגירסת הדפסה

רבות דובר ועוד ידובר על הנפילה בשבי הקונספציה (=התייחסות או עמדה) המוטעית, על ההיתקעות בפרדיגמה (=תבנית או אב־טיפוס), על הליכת השולל, על התרדמה הדוֹגמטית ועל עצימת העיניים.

כאילו שכל המילים היפות הללו הן לא עוד פרדיגמה על פרדיגמות. משל כל הפרשנויות בדיעבד שמפרשנות את הפרשנויות בעבר, הן לא בסך הכל פרשנויות נוספות שעתידן אינו מזהיר.

כאילו שניפוץ קונספציה אחת או יותר פותר את הבעיה לתמיד. כביכול האימוץ של פרדיגמה חילופית בשעת משבר הופך אותה בהכרח לטובה וטהורה יותר. משל הדילוג מפרדיגמה אחת לחברתה איכשהו לא לוקה באותן מכשלות יסודיות שהכו בנו שוב ושוב ללא רחם.

ההיתקעות בפרדיגמה או השעבוד תחת רודנותה של זו, אינה נחלת תחומים צרים וספציפיים אלא מקיפה כנראה רבים משטחי התפיסה האנושיים, אפילו המדעים המדויקים לא נמלטים מאימתה.

תומאס קוּן בספרו "המבנה של מהפכות מדעיות" מתאר בהרחבה את התהליך המשברי של התפוררותה של תפיסה פרדיגמטית בתחומי המדע, ועל התגבשותה של תפיסה פרדיגמטית חילופית, שגם היא תפנה את מקומה בבוא היום לאחרת הטובה ממנה.

הנקודה המעניינת ביותר בדבריו היא אולי טענתו המשתמעת, ש"האמת המדעית" עצמה, אינה נקבעת רק על סמך תצפיות, תבחינים ומדדים אובייקטיביים, אלא תלויה ומעוצבת באמצעות תבניות חשיבה – פרדיגמות – בהן אוחזים אנשי המדע המקובלים. פרדיגמות זרות שאינן מקובלות בעיני המדענים המובילים תדחנה על הסף, לאו דווקא בשל שיקולים ענייניים, אלא בגלל שמנקודת מבטם הפרדיגמטית הסובייקטיבית הן חסרות ערך.

כלומר, המדען והתיאורטיקן אינם יכולים להפריד בין האובייקט הנחקר לבין הסובייקט החוקר, משום שהם – החוקרים – עצמם כרוכים לבלתי הפרד בתפיסת העולם שמתוכה הם מבצעים את המחקר.

במילים אחרות, כדי לבנות תיאוריה מדעית חייבים להחזיק בעמדה – מהי תיאוריה נכונה, מהי שיטת העבודה הנכונה, מה הם הנתונים שרלוונטיים לגיבוש התיאוריה וכך הלאה. כאשר העמדה הזו בעצמה הינה תיאוריה מגובשת, ולכן תלויה בתיאוריות מוקדמות עד אינסוף.

נראה שיש כאן הדהוד לפרדוקס הביצה והתרנגולת של קאנט. קאנט הראה שלא ניתן להפריך תיאוריה כלשהי שעסוקה בפירוש העובדות והתצפיות, על־ידי עובדות נוספות, משום שגם הן נתונות לפרשנות במסגרת אותה תיאוריה. זאת אומרת, אף שהתיאוריה תלויה בתצפית, מכל מקום גם התצפית תלויה בתיאוריה.

לכן, כל עובדה שנחשבת כסותרת לתיאוריה מסוימת אינה מספיקה כדי להפריך את התיאוריה, משום שהעובדה עצמה לא נתונה באופן בלתי אמצעי ובלתי תלוי בפרשנות, ולכן היא לעולם לא מסוגלת לשלול את התיאוריה שבה היא עצמה תלויה.

בשל כך, סתירה לתיאוריה אחת יכולה להימצא רק מכוח תיאוריה אחרת שמפרשת את התצפית לפי שיטתה באופן שמנוגד לתיאוריה המתחרה. אך כפי שמסביר קון זניחת תיאוריה לטובת תיאוריה אחרת תלויה בגורמים חברתיים וסביבתיים, וגם היא נתונה, בין היתר, לשיקולים סובייקטיביים.

קון מבהיר שאין כל דרך לבחון את הפרדיגמה מבחוץ, בלי תלות בה עצמה. פרדיגמות שונות הן כמו שפות שונות שלא ניתן להשוות ביניהן שלא באמצעות שפה אחרת כללית ומוסכמת יותר, אלא ששפה כזו אינה קיימת.

קהילות המדענים הנאבקות על פרדיגמות מתחרות לא מסוגלות להוכיח את צדקתן באופן חד משמעי, בדיוק כמו שלא ניתן להכריע בוויכוח בין שני דייגים, מי הניח את היד על דג נדיר או שמן יותר, כל עוד הם לא מסכימים ביניהם על שיטה אחת בלבד למדידת הדגים. כל עוד הקריטריונים להכרעה בוויכוח שנויים בעצמם במחלוקת, הוויכוח יעמוד על כנו.

בניגוד למתמטיקאים שמתווכחים ביניהם באופן טכני ושיטתי על שאלות של תקינות ופרוצדורה, המדענים דנים למעשה על פרשנויות ומנסים לשכנע את ברי הפלוגתא שלהם באמצעות דיאלוג והחלפת עמדות ופרספקטיבות. כמעט כמו במהלך וויכוח פוליטי או חברתי כלשהו.

לפיכך, אימוץ פרדיגמה חדשה וזניחת קודמתה, משנה את ה"אמת המדעית" עצמה משום שהיא בונה שפה וכלים חדשים שהיו זרים לחלוטין לקונספציה המקורית. לכן, ההתקדמות המדעית האדירה, היא ענין מוקשה לפי משנתו של קון, והוא מנסה להסביר אותה, בין היתר, בטענה שזו לא מושגת באופן ישיר על ידי החלפת פרדיגמה, אלא בשל התנופה המדעית והמחקרית שמייצרת החלפת פרדיגמה, וכן בשל תרומתה להעלאת השערות עובדתיות וביצוע ניסויים מרחיקי לכת. אם כי ברור שהסבר זה אינו מספיק כדי להשיב על התמיהה הזו, שכן קון עצמו מיטיב להסביר שהניסויים, המחקרים, התיאוריות וההשערות וכל התהליך המדעי כולו תלויים בטבורם בפרדיגמות שאינן משקפות את המציאות האובייקטיבית.

כך או כך, ברור שאין מנוס מלראות את העולם דרך פרדיגמה כלשהי, לא רק כמדענים או כמפקדים בכירים, אלא גם כסתם תושבי העולם. העולם מציף אותנו בגירויים, במראות, בקולות, בתחושות ובאותות. אנו מוכרחים לגבש תפיסת עולם שתארגן את הכל למבנה הגיוני כלשהו. אנו נאלצים לעבוד עם רעיונות מסדרים כלליים. אפילו דילוג מיידי ותמידי מפרדיגמה לפרדיגמה לא יפתור את הבעיה, שכן הוא עצמו יהפוך לעוד פרדיגמה תזזיתית על פרדיגמות.

ובכל זאת מה ניתן להסיק מבעיות אלו? – ראשית ניתן לראות שהתפיסה שלנו, שבאופן כללי כן מצליחה לתרום לשגשוגנו, היא פלא גדול, משום שכאמור התפיסה שלנו זקוקה בהכרח להישען על דבר מה מוקדם שאף הוא זקוק לאותו הדבר, מכיוון שכל עמדה שהיא תלויה בעמדה מוקדמת אחרת. ולכן ההתקדמות האנושית הכללית זקוקה להסבר.

ומאידך אפשר לחלץ מכאן פרק בצניעות. התפיסות שלנו, העמדות שלנו אינן סוף פסוק, אנו תופסים את המציאות הגדולה דרך פילטרים מרובים, וגם מוסיפים עליהם את ההבנה המוגבלת והשבויה בקונספציה שלנו.

כלפי מה דברים אמורים? – כלפי שאלת הסבל, הרוע והרשע ששולטים לא פעם בעולם. יש לכך כל מיני הסברים ותשובות, אבל בעת הקשה הזו, אני מבקש לנסח מחדש תשובה עתיקת יומין – "וידם אהרן".

כלומר, שתיקה והכנעה כלפי מה שמופלא מאתנו, הבנה שאנו לא מבינים, הכרה בכך שאנו לא באמת מכירים. ובמקביל, כמו שהוסבר, גם מה שאנו כן מכירים וכן מבינים הוא נס ופלא חסרי פשר.

כך במסכת מנחות (כט:) על דברי משה על רבי עקיבא:

אמר לפניו, רבונו של עולם, הראיתני תורתו הראני שכרו, אמר לו חזור [לאחורך], חזר לאחוריו, ראה ששוקלין בשרו במקולין. אמר לפניו, רבונו של עולם, זו תורה וזו שכרה. אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני.

אל לנו להתיימר להבין במחשבתנו שלנו את מחשבתו של בורא עולם, להתיימר לרדת לסוף דעתו, או להעלות על הדעת שבכוחנו לקבוע מה נכון ומה לא נכון. עלינו לשתוק. הרעיון מובע בסדר העבודה ליום כיפור:

שַׂרְפֵי מַעְלָה צָעֲקוּ בְמָרָה. זוּ תורָה וְזוּ שְׂכָרָהּ. עוטֶה כַּשַּׂלְמָה אורָה. אויֵב מְנָאֵץ שִׁמְךָ הַגָּדול וְהַנּורָא. וּמְחָרֵף וּמְגַדֵּף עַל דִּבְרֵי תורָה. עָנְתָה בַּת קול מִשָּׁמַיִם. אִם אֶשְׁמַע קול אַחֵר אֶהֱפךְ אֶת הָעולָם לְמַיִם. לְתהוּ וָבהוּ אָשִׁית הֲדומַיִם. גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי קַבְּלוּהָ מְשַׁעְשְׁעֵי דַת יומָיִם.

ללגימה מ"מרד המכונות" – ספרו החדש של יהוידע הכהן לחץ כאן. למידע נוסף אודות הספר לחץ כאן. לאתר הספר לחץ כאן.